בירורי יהדות בבתי-הדין הרבניים |
|||
המשרד לקליטת העלייה אגף תכנון ומחקר בירורי יהדות בבתי הדין הרבניים חקר-סקר לפי נתוני השנים 2003-2005
כמי שמלווה את נושא הגיור שנים רבות, החל מייסוד מינהל הגיור בשנת תשנ"ה (1995) ועמידה בראשו 4 שנים ומאז ועד היום חבר בית דין מיוחד לגיור, וכמי שמרבה להתבטא בנושא זה בכתב ובע"פ – התעוררתי בשנת תשס"ו לבדוק מעט נושא מצרני – בירורי יהדות. בשבתנו בבית הדין לגיור נתקלנו פעמים רבות במועמדי גיור המשוכנעים כי הם יהודים מלידה, אך לא עלה בידם להוכיח זאת. במירשם האוכלוסין אינם רשומים כיהודים, ורק מסלול הגיור, לכאורה, פתוח בפניהם להגשמת חלומם. לא אחת המתגיירים מביאים לביה"ד לגיור עדים על יהדותם מלידה, או טוענים כך בנחרצות ושיכנוע פנימי עמוק, אך הנושא איננו בסמכות ביה"ד לגיור. הם לא פנו לאפיק זה, מתוך ידיעה או תחושה שסיכויהם מועטים. גיור פירושו קבלת מצוות מלאה, ויש לשער כי חלק ניכר מאותם 'יהודים סמויים' (לפחות בעיני עצמם) אינם מוכנים לכך. מעבר לזאת, גיור הוא פרטני, בעוד שהוכחת יהדות מקרינה על בני משפחה נוספים, ובבת אחת ניתן ל'זכות' בקבוצת יהודים... יש לשער כי מתוך כ-300,000 עולי חבר המדינות (חמ"ע) הרשומים כלא-יהודים חלק מהם הם אחינו-בשרנו אך ללא יכולת הוכחה. הנושא כולו הוא 'פצצת זמן' בחברה הישראלית וככל שיטופל בהקדם כן ייטב. ועוד, ככל שנוקף הזמן כן יקשה על היהודים שבהם להוכיח זאת, ובודאי האפשרות להסתמך על עדים ועל התרשמות אישית בלתי-אמצעית תיפחת ותלך. הליך 'בירור יהדות' קיים כיום במסלול דלהלן. פרטי ההליך הם נשוא המחקר שלפנינו: 1. על פי הנחיית הרבנות הראשית לרושמי הנישואין, כל מועמד/ת לנישואין שעלה מחו"ל, או הוריו, חייב להוכיח את יהדותו בבית דין רבני. 2. הפרוצדורה הנהוגה כיום היא כי האדם מופנה למומחה ('חוקר') הפועל במסגרת בתי הדין הרבניים בישראל, והוא מתבקש להמציא מסמכים, עדויות וכיו"ב. המומחה מעביר את ייעוצו לבית הדין הרבני. 3. במקרים שבהם מסקנת המומחה היא כי "לא הוכחה היהדות ברמה מספקת", למיטב ידיעתי בית הדין פוסק לא נכנס לעבי הקורה, וכנראה שלא נכנס לדיון הלכתי על בסיס צירוף ספקות ונסיבות וכד'. במקרים אלו מוצע להם לפנות לאפיקי הגיור, כאלטרנטיבה לבירור היהדות. כאמור, ל'הרמת ידים' מהוכחת היהדות ופנייה למסלול הגיור - יש השלכות רבות על אחים ואחיות, רווקים ונשואים, וצאצאיהם! 4. פוטנציאל היהודים האמיתיים מקרב העולים שלא נרשמו כיהודים איננו ידוע. יש לציין כי קיימת אוכלוסיה כזו גם במזרח אירופה ובמרכזה (פולין, הונגריה, צ'כיה ועוד) המנועה מלעלות לארץ (לא זכאים לחוק השבות), ואם תוכח יהדותם הם יממשו זכות זו ויעלו ארצה. המחקר שלפנינו נועד לבחון סוגיא זו מבחינה עובדתית, ואולי לעודד או לעורר חשיבה מחודשת בנדון.
* * *
ב. מטרות המחקרעל רקע הדברים דלעיל הצבנו לעצמנו את המטרות הבאות:
ג. שיטת העבודה1. המחקר התרכז בעיון ישיר בכל תיקי 'אישורי יהדות' שנפתחו בכל בתי הדין בישראל, בשנים 2003-2005. החלטנו 'לתקוף' את הנושא בכל היקפו, ולא להסתפק ברמות מידגמיות בלבד, מכמה סיבות: א. קשה ביותר להגדיר קבוצת מידגם מייצגת. ב. שיערנו כי יתכנו הבדלים בין בתי הדין, ובמיוחד חששנו כי יתכנו הבדלים בין צוות ה'חוקרים' העומד לרשות בתי הדין, לפי חלוקה איזורית (אגב; התבדינו). ג. העדפנו לקבל את התמונה המלאה, גם במחיר הקדשת זמן ומאמץ נוסף. 2. שלבי המחקר היו: א. איסוף כל הנתונים הממוחשבים מהנהלת בתי הדין ובאדיבותם. החומר הממוחשב כולל את תאריכי הדיונים, החלטות הביניים וההחלטות הסופיות. ב. ניתוח הנתונים לפי חתכים שונים, כמו: פרטים דמוגרפיים על הפונים לאישור יהדותם, הרכבי בתי דין השונים, משכי זמן בין פתיחת התיק לסיומו, אחוז מקבלי האישור הנכסף, הזדקקות לדיונים הלכתיים, ובעיקר תוצאות הדיונים. ג. ראיון סידרת אישים שונים (כתריסר) שיש להם נגיעה לנושא, החל מאישים במערכת בתי הדין, החוקרים המקצועיים, רבנים הקשורים לנושא הנישואין, אישי עליה וקליטה, אנשי משפט וכד'. ד. בדיקה משפטית ונוהלית של הפניית העולים לבירור יהדותם בבתי הדין הרבניים, ו/או בוועדות ייעוץ ליד רושמי הנישואין. ה. הצגת היבטי הלכה על קצה המזלג בשאלות יוחסין ובירורי יהדות. ו. התייעצויות שונות והעלאת הצעות לשיפור.
1. רושמי הנישואין מפנים ל'בירור יהדות' בבתה"ד הרבניים בעיקר את עולי חבר המדינות. עולים (וצאצאיהם) מארצות אחרות בדר"כ נבדקים ישירות ע"י רושמי הנישואין. כנראה שחלק מרושמי נישואין מבצעים את הבדיקה ללא בית דין. 2. לעולי אתיופיה קיים מסלול אחר, באמצעות הרב יוסף הדנה, רבה הראשי של העדה. הוא משמש כרושם נישואין ארצי לעדה זו והוא מבצע את הבדיקות ללא היזדקקות לבי"ד. 3. הפונים (או המופנים) לבתי הדין כבר רשומים כיהודים במירשם האוכלוסין. חלקם הגדול מופתע מהצורך לאשרר את היהדות שוב לפני הנישואין. 4. כ-87.5% מהפניות אכן זוכות ל'אישור יהדות'. פחות מ-2% נקבעים כ'נכרים' והשאר (כ-10%) נשארים 'פתוחים' (העדר החלטה, זימון נוסף, הפנייה לגיור, אי התייצבות וכד'). 5. 60% קיבלו את אישור תוך 30 יום (25% אפי' תוך...10 ימים), ו-20% נוספים עד 50 יום. 6. כעקרון נראה כי בתה"ד פועלים כראוי ומשך הזמן הוא טבעי ולעתים באשמת הפונה. 7. מאידך, דומה כי נטל ההחלטה איננו של בית הדין אלא של ה'חוקר המקצועי', הבקי בשפה, בארחות החיים, במנטליות וברקע ההסטורי והגאוגרפי. לפחות 99% מהמלצותיו מתקבלות. יש הרכבים המאמצים את המלצת החוקר כמעט אוטומטית ויש שמנסים לדון שוב, אך מגיעים לתוצאה זהה, בהעדר כלים או שפה. 8. בתיה"ד לא פיתחו מורשת פסיקתית בסוגיית היוחסין וספקותיהם, ו(כמעט) שאינם עוסקים בהיבטים ההלכתיים של בירורי ספקות ביוחסין וכיו"ב. 9. ההערכה היא כי קיים פוטנציאל של יהודים שאינם רשומים ככאלו במירשם האוכלוסין. יתכן שצלילה הלכתית לעומק סוגיות יוחסין תאפשר לחלקם לבוא בקהל ישראל. 10. מבחינה משפטית קיים ספק בחובת ההזדקקות לבי"ד בהקשר לכשירות לנישואין. רושם הנישואין צריך להשתכנע, ולשם כך מספיקה לו חוות דעת ה'חוקר המקצועי', אשר כאמור תמיד (99%) ביה"ד יקבע כהמלצתו. 11. כאמור, שיטה זו נהוגה אצל עולי אתיופיה שם רושם הנישואין הוא ה'חוקר' ומברר היהדות, בהיותו דובר השפה ומכיר את העדה 'מבפנים'. במרבית המקרים כך גם בקשר לעולי ארצות אחרות (מלבד חמ"ע). דומה שכך נוהגים גם רושמי נישואין (רבים?) בקשר לעולי חמ"ע, המסתפקים בבדיקה 'מקומית' מקצועית, לאלו הרשומים כבר כ'יהודים'. 12. להלן המלצותינו העיקריות:
|
|||
|
|||
לצפיה בתוצאות המחקר במלואן - עם תרשימים