שאלות ותשובות

ברוב פלואורסצנטים, כולל T5, יש חוט להט. בנורת לד אין חוט להט. ההלכה המקובלת להורות שהדלקתה אסורה מדרבנן (כשיטת הגרש"ז אוירבך ופוסקים רבים אחרים). אמנם יש הסוברים שכל סגירת מעגל חשמלי אסורה מהתורה (כך דעת החזו"א ותלמידיו; הגר"מ אליהו, שו"ת מאמר מרדכי, ח"ד עמ' שעו אות ב, ועוד מקומות; שו"ת מנחת אשר, ח"א סי' ל).

כרגיל שינוי עוצמת מאוורר הוא כמו כיבוי והדלקה, כי לחיצה על לחצן מנתקת לחצן אחר ומחברת חיבור חדש. גם כפתור סיבובי במאוורר מנתק חיבור קיים ומחבר למקום אחר. אם כן יש כאן שאלה של לחיצה על מפסק של מכשיר בזמן ששעון שבת מנתק אותו מהחשמל.
יש בדבר זה שתי בעיות: א) גרימת הדלקה ב'גרמא'. ב) הזזת מוקצה בלחיצה על המפסק.
למעשה, דבר זה מותר רק כלאחר יד, משום טלטול המוקצה (מוקצה מותר בטלטול כלאחר יד; שו"ע, או"ח סימן שח סעי' ג וסעי' מג), ורק במצבים מיוחדים המתירים שימוש בגרמא. יש לשאול שאלת חכם אם הסיבה שבגינה אתה מבקש להדליק כך את המאוורר מתירה שימוש בגרמא (ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק יג, סעי' לג).

לחיצה על מתג שאינה גורמת לפעולה חשמלית, גם לא לאחר זמן, אינה אלא טלטול מוקצה (שמירת שבת כהלכתה, פרק יג, סעי' לג). נראה שגם ה'חזון איש' (שבת סי' נ ס"ק ט), שסובר שסגירת מעגל פתוח נחשבת לאיסור 'בונה', סובר כך דווקא כשסגירת המעגל יוצרת זרם (ראה דברי החזו"א במכתבו לגרש"ז אוירבך, שהובאו בשו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' יא, בתחילת התשובה. ומכל מקום יש שסוברים שהחזו"א החמיר אף בזה, בהם: חידושים וביאורים, לגרח"ש גריינמן, בני ברק תשס"א, שבת סי' יח, אות יד; שו"ת אור לציון, ח"ב פרק מא, הערה א; הגר"מ אליהו, שו"ת קול אליהו, פרק ד, שאלה ו, ומצוה ליישב). במקרה הנדון מדובר על טלטול מן הצד של המוקצה לצורך דבר המותר, וזה אכן מותר (על פי שו"ע, או"ח סי' שח, סעי' ג, ומשנ"ב שם, ס"ק יט וס"ק נז; ולגבי מה שהחמיר המשנ"ב בס"ק סד, מוכח מדבריו בס"ק נז, שחשש לשיטת האליה רבה רק כשאפשר, ובנידון השאלה אי אפשר אחרת).
אולי יש מקום לומר שזה לא טלטול מן הצד, כי הרי זו הדרך בכל השנה – לסגור ולפתוח את דלת המדיח ובכך להסיט מתג זה, ואין כמעט אפשרות להזיז אותו בפני עצמו, ואם כן – הזזתו באמצעות הדלת היא טלטול גופו. מאידך גיסא נראה כי מאחר שעיקר כוונתו היא סגירת הדלת או פתיחתה, ואין לו כלל שימוש במתג, וכן אינו מורגש טלטולו כשסוגר ופותח את הדלת – הדבר נחשב עדיין כ'מן הצד', ויש להתיר (וראה כעין זה בשמירת שבת כהלכתה, פרק כ, סוף הערה רעט). וכן המנהג רווח, בפרט כאשר מדובר במדיח אינטגרלי, שנראה מבחוץ כמו ארון ומשמש כארון בעת הצורך.

בדרך כלל, מערכות כאלה פועלות כמו דינמו, כך שזרם המים בפתח הברז מניע גלגל קטן שיוצר זרם. בכל מקרה, על פי התיאור הכללי שתיארת, נראה לי שהדבר אסור. אתה גורם באופן ישיר ליצירת זרם במעגל, למטרת הדלקת הלד, שהיא מטרה שרצויה לך.

הדבר מותר. הזרם הוא חסר משמעות בעבורך. הוא אינו מורגש כלל בחושים, אין לך כל רצון בו, וזו גם לא הדרך הרגילה ליצור זרם במנוע. אם נאסור דבר זה, נצטרך גם לאסור אכילת מרק חם בעזרת כפית מתכת ,כי הדבר יוצר בה זרם רגעי של אלקטרונים מהחלק החם לחלק הקר.

מכיוון שיש הרבה דגמים, ו'המחדש בטובו בכל יום תמיד' דעת לבני אדם לייצר דגמים חדשים, קשה לענות לגבי עצם הסרת המכשיר מעל גבי המטען תוך כדי הטעינה, משום שבחלק מהדגמים יכול להיות שנגרמת בכך פעולה חשמלית. אם הסרת המכשיר בשבת מעל גבי המטען גורמת לפעילות חשמלית כלשהי, צריך לבדוק מה היא, בכל דגם בנפרד, כדי לענות על השאלה. בכל מקרה, אפשר לפתור את הבעיה הזו אם מחברים את המטען לשעון שבת, והוא מכבה את המטען בשעה שמכשיר השמיעה טעון דיו. בנוסף, צריך לבדוק אם כדי להתחיל את השימוש במכשיר די להסיר את המכשיר מעל המטען, או שיש צורך ללחוץ על כפתור בגוף המכשיר בשביל להתחיל את השימוש. לפעמים זה לא כפתור רגיל אלא מכסה שנסגר, וצריך לברר אם סגירת המכסה מהווה סגירת מעגל. גם אם יש פעילות חשמלית או סגירת מעגל, אפשר שהדבר מותר בשעת הדחק, אך צריך לדון כל מקרה לגופו.
עתה אבוא לברר את דין הוצאת המכשיר מהמטען בשבת, מבחינת הלכות מוקצה. השאלה מתחלקת לשתי שאלות:
א. האם המכשיר הוקצה בין השמשות, משום שלא היה ראוי לשימוש והניחו להיטען, ואם כן לכאורה הוא מקיים את התנאים 'לא חזי ודחינהו בידים' (שו"ע, או"ח סי' שי סעי' ב)?
ב. האם המכשיר הוקצה בין השמשות, כי בזמן בין השמשות היה אסור לטלטלו, בגלל גרימת הפסקת הפעולה החשמלית של הטעינה?
אציין שבהשקעת מאמץ מסוים, יש אפשרות לעקוף את השאלות:
אפשר להניח את המכשיר רבע שעה לפני השקיעה, וכך הוא יהיה ראוי לשימוש בבין השמשות, כי גם עם סוללה טעונה חלקית אפשר להשתמש במכשיר לפרק זמן כלשהו. נוסף על כך אפשר לחבר את המטען לשעון שבת שישאיר את המטען דולק לפחות רבע שעה לפני השקיעה (בגלל מה שציינתי במשפט הקודם), יכבה אותו כל בין השמשות (כך שבבין השמשות לא יהיה שום איסור בהסרת המכשיר מהמטען), ויחזור להפעיל אותו אחר בין השמשות, עד שהמכשיר ייטען טעינה מלאה.
שיטה זו מתאימה רק למי שיכול לדייק בכיוון שעון השבת, אך נראה שלהלכה אין צורך להשתמש בשיטה זו, ויש מקום להקל גם בלעדיה.
לגבי שאלה א, ברור שהאדם מניח את המכשיר לפחות כמה דקות לפני השקיעה, כי הוא לא רוצה להיכשל בחילול שבת. אם כן יש להניח שבכניסת שבת המכשיר טעון לפחות ברמה כזו שהוא יכול לפעול זמן מה, וממילא כבר אינו בגדר 'לא חזי'. כמו כן נראה שלא שייך לומר במקרה זה 'דחינהו בידים', כי האדם התכוון להשתמש בו במהלך השבת.
כמו כן נראה שהדבר דומה לדברים שמוגדרים כ'גמרו בידי אדם' (ראה משנ"ב סי' שי ס"ק יט; וראה בדומה לזה באגרות משה, או"ח ח"ה סי' כב אות כו; יביע אומר ח"ז או"ח סי' לט אות ד).
לגבי שאלה ב, נראה להוכיח שאין איסור מוקצה של 'הואיל ואתקצאי בבין השמשות' בדבר שסיבת איסור טלטולו היא שבטלטולו ייווצר איסור. זאת על פי מה שהביא ה'משנה ברורה' (סי' שי ס"ק ג) שמחובר נאסר הואיל ולא חשב עליו, ולא כתב הואיל והיה אסור בתלישה. אומנם אם מעיינים ב'בית יוסף' (סי' שי אות ב) רואים שטעם זה שהביא ה'משנה ברורה' הוא טעמו של רש"י, אבל הרז"ה הקשה עליו ופירש שהמוקצה הוא מחמת איסור, ואם כן יש מקום להוכיח ממקרה זה שיש מוקצה מחמת איסור. אבל ה'בית יוסף' מביא מחלוקת זו במקום אחר (ב"י, סי' שיח אות ב), ושם הוא פוסק ב'שלחן ערוך' שאין מוקצה מחמת איסור (כמו שציין המשנ"ב, סי' שיח ס"ק ח; וראה כה"ח סי' שיח ס"ק כג). אף שב'כף החיים' (שם ס"ק כד) הביא שרש"ל החמיר במוקצה מחמת איסור, נראה שאין להחמיר כאן, כי מדובר על צורך גדול. המכשיר נצרך לכל השבת, וקשה לסדר שעון שבת כפי שהצעתי מקודם. זאת בפרט שדעת רש"ל היא דעת מיעוט בין האחרונים. כמו כן נראה שדעת הר"ן והרז"ה, שהיא הדעה המחמירה שהובאה ב'בית יוסף', אינה דעת רוב הראשונים, וכך פסק להקל גם ב'שמירת שבת כהלכתה' (פרק כב סעיפים ו, יא).
יש להעיר שבמקום אחר ב'שמירת שבת כהלכתה' (שם סעי' יד) פסק שמוקצה מחמת איסור חיצוני אסור בטלטול, גם אם הוסרה סיבת האיסור, אא"כ זו שעת הדחק או שהאיסור הוא דרבנן. אך נראה שאין קושיה מדבריו אלו על מה שכתבתי. ראשית, הסרת המכשיר מהמטען היא כנראה לא יותר מאיסור דרבנן, כי אין ניתוק מגעים ואין חוט להט, ולכן אין חשש של מלאכת בונה או מבעיר. שנית, הפעולה החשמלית היא 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה' (אא"כ זו פעילות שבלעדיה אין אפשרות להשתמש במכשיר, כגון שהוא מתחיל לפעול רק כשהוא מרגיש שהפסיקה הטעינה). אבל הסיבה העיקרית שאין קושיה מדבריו שם על מה שכתבתי כאן היא שנראה שה'שמירת שבת כהלכתה' הנ"ל מדבר דווקא על איסור שהאדם לא מתכנן שייפסק מעצמו. מקור דבריו הוא בדברי ה'משנה ברורה' (שו"ע, סי' תקיח סעי' ט). שמדבר על מקרה שבו האיסור אינו מיועד להיפסק במהלך היום, ולכן הוא הוקצה מדעת בעליו, ואין לומר עליו 'גמרו בידי אדם', אבל בנידון השאלה שלנו האיסור עתיד להיפסק מעצמו.