שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1097: וישב כג בכסלו , תשס''ו 24/12/2005

הרצל נחת ביפו ביום רביעי, י' במרחשוון תרנ"ט (26 באוקטו' 1898), ומייד החל את מסעו במקווה ישראל ובמושבות. ביום שישי בצהריים הוא הגיע לתחנת הרכבת המובילה ירושליימה, אלא שהיציאה התמהמהה מאוד. חום ומחנק שררו בתחנה ובקרון הדחוס, והרצל, שכבר נחלש ממסעותיו במושבות, חלה וקדח. הרכבת האיטית העפילה בכבדות לעיר הקודש, עד שהגיעה, שלא כמתוכנן, רק עם כניסת השבת. על אף שהיה הרצל רצוץ ונשען על מלוויו מאפיסת כוחות, הוא סירב בתוקף לנסוע בשבת עד למלון המרוחק. וכך הוא מתאר את התרשמותו הראשונה מירושלים:

למרות התשישות עשתה עלי ירושלים, העטויה דוק של ירח על קווי הרקיע המופלאים שלה, רושם עז. נפלאים הצללים של... מגדל דוד... גם בחורבנה עדיין היא עיר יפה, ויכולה היא, אם נבוא לכאן, להיות שוב אחת מערי העולם היפות ביותר.         

בשבת נערכה קבלת פנים רשמית לקיסר הגרמני וילהלם השני, שהגיע לירושלים. הפעילים הציוניים רצו שהרצל ינאם בשמם, אך הוא לא הגיע לטקס זה. הרצל ידע שבאירוע ישתתפו גם נכבדי החרדים, הקוראים להחרים אותו, והחליט להתרחק מן המחלוקת. הרב הספרדי הירושלמי יעקב מאיר נפגש עם הרצל בצנעה, וביקש ממנו שלא יערוך ביקור אצל הרבנים הראשיים בעיר, כי הם חוששים מתגובת השלטונות התורכיים.

ביום ראשון סייר הרצל בעיר והתאכזב מאוד מן ההזנחה, הזוהמה והעוני שמצא בסמטאות הצרות והאפלות. בהגיעו לכותל בכה, וגם כאן הזדעזע מן העזובה וראה בכך חילול הקודש.  בהגיעו לדרך המוליכה לכנסיית הקבר, הזהירוהו לבל יעבור בה כי היא אסורה על היהודים, אולם הוא התעקש לצעוד דרכה כדי להפגין שיהודי צועד חופשי בכל מקום בירושלים. לפנות ערב העפיל הרצל לראש מגדל דוד והשקיף ממנו על פני כל העיר, בהרגישו שמשב ההיסטוריה מנשב כאן. הוא נפגש עם כמה סבלים יהודים, והתרשם מאד ממראה גופם החסון והשרירי. תגובתו הייתה:

אם יהיו לנו עוד 300,000 יהודים כאלה, תהיה כל הארץ שלנו. אם אי פעם נזכה לקבל את ירושלים, נצטרך לבנות עיר חדשה ומודרנית, אך בסגנון הבנייה הישן.

ביום שני לפני הצהריים הוא סייר בביה"ח 'ביקור חולים' שברובע היהודי, והתאכזב ממצב התברואה הירוד. מאידך, התפעל מעבודת הקודש של ד"ר וולאך במרפאתו. אח"כ צפה מן המרפסת של ביכ"נ 'החורבה' על "הנוף האגדי" של הר הבית והר הזיתים. מאז הצהריים הקדיש יממה שלמה להכנות ולתיאום הפגישה הצפויה עם הקיסר.

למחרת אחה"צ סייר הרצל על הר הזיתים. הוא התפעם מנוף הקדומים שהתגלה לפניו בהשקיפו מזרחה, ובראותו את הרי יהודה, את ים המלח ואת הרי מואב.    

יום רביעי הוקדש בעיקרו לפגישה ההיסטורית עם הקיסר הגרמני רב ההשפעה, ששהה עדיין בעיר. הרצל וארבעת מלוויו התכוננו היטב לאירוע והופיעו בבגדי דיפלומטים. בצהריים הגיעו לאוהל המלכותי של הקיסר, והרצל הקריא את דבריו בגרמנית. הנה עיקרם: 

כנציגים של בני עם ישראל הננו פונים אל הקיסר... דורות רבים חלפו מאז שהקרקע הזאת הייתה יהודית... אבל החלום עוד חי... בכל עת עלה בנפשנו הנכאה הרעיון של ציון... והנה התנועה הציונית של היום... מתכוונת לפתור את שאלת היהודים ע"פ האפשרויות של זמננו... הוד מלכותו ראה את הארץ, היא זועקת לבני אדם שיבואו לעבד אותה. אנו מבקשים את הוד קיסרותו  שיסייע לנו באדיבות במפעל הזה.

הקיסר ועוזרו השיבו כי אכן יש מקום בארץ לכולם, אבל יש צורך במפעלי מים גדולים כדי להפריחה, ולשם כך דרוש ממון רב. "ולכם (היהודים) יש כסף די והותר, יותר... משיש לכולנו...". אחה"צ ביקר הרצל במוצָא, שתושביה המעטים נאחזו בה לפני כארבע שנים בחירוף נפש, שם נטע עץ ארז. בעקבות שמועות כי התורכים עומדים לאסור את הרצל, הוא נאלץ לעזוב את הארץ בחופזה... 

(ע"פ מט"ח והארכיון הציוני המרכזי, 'מסע בעקבות הרצל בא"י')

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
עבור לתוכן העמוד