ששים שנה למדינת ישראל

[הקדמה לתחומין כח]

כרך זה מופיע סמוך למלאת ששים שנה למדינת ישראל. שני דורות כבר נולדו וחיים כאן, מבלי שחשו טעמה של גלות או שלטון זר. לדידם - ה'כלי' הקרוי מדינת ישראל הוא טבעי לחלוטין, משל היה מעולם ועד עולם. שואת יהודי אירופה ותקומת המדינה הם פרקי הסטוריה הנבלעת בין דפי ספרים ומסמכים נושנים.

לדידנו, שלמי אמוני ישראל, קיימת 'קומה שניה'; "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כו,יג) - 'שתי קומות' (על-פי סנהדרין ק,א). הקומה הראשונה, התחתונה, היא 'המדינה'. השניה, העליונה, היא 'היהודית'. משאת נפש זו, חזון 'המדינה היהודית', טמון בין השאר גם בין קפלי סידרה הלכתית זו - 'תחומין'.

האם 'חזון המדינה היהודית' עדין מפעם? האם הועם החזון? אנו עדים לפיחות רב בכל ה'חזונות' בעולמנו הפוסט-ערכי, כולל במושג הלאומיות. צרכי הכלל והציבור מפנים מקום רב לתרבות הפרט, לצרכנות ולקרייריזם. מנגד, "באין חזון יפרע עם" (משלי כט,יח) והחברה האנושית משלמת מחיר כבד על התערטלותה מערכים שמעבר לסיפוק צרכי הגוף.

מנגד, בקרב הציבור הדתי-לאומי בישראל ובתפוצות, כולל בקרב בני הנוער, עדין קיימת אוכלוסיה רחבה המצפה לאתגרים לאומיים, לשליחות, ולתרומה כלל-ישראלית. אליהם פונה אני בקריאה רבתי: הרימו על נס את חזון המדינה היהודית!

יהדותה של המדינה אינה מתבטאת רק בשביתת השבת, בכשרות הקפיטריות במשרדי הממשלה או בנישואין כדת משה וישראל. גם חקיקה חברתית, מערכת רווחה, כלכלה צודקת, סל-תרופות הגון וכל כיו"ב - גם אלו ניתנים לצביעה בגוון יהודי, הלכתי והגותי כאחד.

אני מאמין בכל לב כי כל הערכים החברתיים והלאומיים, לרבות אלו הנחשבים כניטראליים מבחינה דתית, ינשאו על כתפי הציבור המאמין בחזון המדינה היהודית.

במלאת ששים למדינת ישראל מנשבות רוחות רעות המסכנות את קיומה של המדינה כיהודית: מהן הדוגלות במדינה דו-לאומית ומהן החותרות ל'מדינת כל אזרחיה'. חזות קשה אני צופה מכיוון השיווק האגרסיבי לחקיקת 'חוקה לישראל' אשר אחד מערכיה המרכזיים היא ה'שיויוניות'. אמנם הוצעו גם נוסחים לאומיים לפיהם תעניק החוקה יתרון ו'אפלייה מתקנת' ליהודים וליהדות. חוששני כי בדור ההתפרקות מערכי-לאום יקשה להוביל מהלך כזה. ערך ה'שויון' יגבר, וימומש הלכה למעשה, ו'חזון המדינה היהודית' בסכנה.

 

                  

 

   

עבור לתוכן העמוד