לאחרונה עלו לסדר היום סוגיות היורדות לשורש משנתה וערכיה של הציונות הדתית, ביחסיה עם מדינת ישראל, עם צה"ל והרב הצבאי הראשי. כמי שינק מילדותו את דרכה של הציונות הדתית אני מוצא את עצמי היום תמה ומשתומם נוכח מעשים והתבטאויות הנראים בעיני ככפירה בעיקר. כוונתי לפרסומים בדבר עצומת בני ישיבות הסדר המצהירים שיימנעו מלשרת בצה"ל אם לא תיפתר על פי שיטתם בעיית שירת הנשים. בכך הם נענים לקריאות של ראשי ישיבות לסרב פקודה כדי להפגין את עליונות פסיקת ההלכה של הרב על פני פקודות המפקד. מצטרפת לחרפה זו השתלחות של חבר כנסת דתי-לאומי ברב הצבאי הראשי. על אלה נוספת התמיכה בהארכה לחמש שנים נוספות את תוקפו של 'חוק טל', המאפשר השתמטות חרדים משירות בצה"ל, וכן הפגנת חיילים דתיים במדים במהלך טקס צה"לי רשמי....  לכתבה במלואה