החיישנים הם כלי העבודה המודרניים

[פורסם באמונת עתיך גיליון 104 כתגובה למאמרו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א]

לאחר בקשת המחילה אתייחס בקצירת האומר לדבריו המחודשים ביותר של מורנו הגרנ"א רבינוביץ (להלן: הרנ"ר) שליט"א, ובכלל דבריי תגובה עקרונית גם לדברי תלמידו המובהק, הרב ד"ר דרור פיקסלר, המתפרסמים אף הם בגליון זה, באותה סוגיא.

א. ואתחיל מהסוף; לפי 'חזונו' של הרנ"ר אוכל להתקין חיישנים בבית שיפעילו מזגן בבואי וינתקו בצאתי; המעלית תגיח לקראתי כל אימת שאקפיד להתיצב בלובי הבית מול קרן פוטו אלקטרית; הרדיו יפעל 'מאליו', ויכוון לתחנה החביבה עלי, כאשר חיישן תרמי יגלה שהתקרבתי לטווח השמיעה וינתק כשאתרחק; עינית-מצלמה בדלת תזהה את התייצבותי בקרבתה והמנעול החשמלי יפתח לקראתי בשמחה (כולל מוסיקת צהלה); ותוכלו לארוג חוליות נוספות במסכת חיישנים זו, הנמצאת בהישג יד וכיס. המשותף לכל אלו הם חיישנים 'ללא מגע יד אדם', אך האדם מןודע להם והם נוצרו לשם פעולות אלו.

ב. למען האמת, למה להסתפק רק בהפעלת מיכשור חשמלי אשר לדעות רבות אין בתוצאה איסור דאורייתא, גם בהפעלה מכוונת בידיים (מזגן, מעלית, רדיו ומנעול דלת). אפשר לטוות את חזון אוטומציית חיישני שבת אשר יחרשו ויזרעו וידושו ויאפו ויבעירו אש וי אלא בדרך הילוכו של אדם, הרנ"ר נוטה להתיר גם אם האדם מכוון לתוצאה כמו בהדלקת אור ע"י חיישן (כפי שהביא תלמידו הרב דרור פיקסלר בשם בעל שבט-הלוי, כביכול, וראו להלן אות ו'), שהרי "אין לאדם כל מגע שהוא עם המערכת החשמלית עצמה, ואף אינו עושה כל פעולה ייחודית להפעלת המערכת, וזו פועלת באופן עצמאי לגמרי – איך יעלה על הדעת לאסור. וכל שכן במקום שלא נעשית מלאכה מל"ט מלאכות שבת? ואפילו אם נוח לו בתוצאה ונהנה ממנה".

ג. ומכאן לעניין המהותי; העולם כולו זרוע חיישנים, והם כיום 'כלי העבודה' אשר באמצעותם האדם פועל ומפעיל, בתכנון ובמודע. החיישנים מחליפים לחצנים ומתגים חשמליים והשימוש שעושה הרנ"ר במילה 'אוטומציה' מטעה. שעון שבת המכוון מבעוד יום לפעול בשבת בשעה יעודה – זו אוטומציה ולא גזרו על שביתת כלים. כיו"ב תוכנת 'בית חכם' ומיחשוב שאינו תלוי בחיישנים שבהם אדם מעורב (כגון תא-פוטו המבחין בין יום ולילה) – זו אוטומציה. ברם, כאשר הפעולה מותנית בהימצאות אדם המתקרב לחיישן – זו אינה אוטומציה אלא שכלול ועידון דרכי הפעילות האנושית.

ד. ידועים דברי החזון-איש, המוסכמים לכולי עלמא, שחרישה וזריעה בשבת ובשביעית באמצעות טרקטור, כמוה כפעולת אדם ישירה משום שזו דרך חרישה וזריעה בימינו. מנקודת מבט זו התקרבות בשבת למקום שבו הגעת האדם תזוהה באמצעות חיישן, זו פעולה מוחשית ורצונית שהיא הפעלה באמצעות חיישן. אין זו פאסיביות אלא אקטיביות, ואם האדם מודע ומעוניין בתוצאה – כמוה כהפעלה בידים.

הגה בעצמך, כיוצא בו לענין נזיקין; אדם המזיק ע"י חיישן החש בהליכתו ומפעיל פצצה, אש או סילון מים בחצר השכן - חייב סקילה או תשלומין כמזיק בידים. זה נחשב מעשה בידים ואפילו לא 'גרמא'. גם הרנ"ר לא מייחס לחיישן מעמד של 'גרמא', שהרי הכל מתחיל מיידית תוך כדי ה'גילוי', גם אם התוצאה מתרחשת בשירשור פעולות האחוזות זו בזו כגלגלי שיניים. וראו על כך בהערותיי למאמרו של הרב אלישיב קנוהל "הפעלת חיישנים חשמליים בשבת" בתחומין כ"ג.

ה. הוי אומר, אם יש איסור בהפעלה ידנית של הציוד החשמלי הנזכר באות א' דלעיל – והרנ"ר מודה שאסור להפעילם בידים בשבת – אזי הפעלתם באמצעות חיישנים שוות-ערך. אך כאן טמון לב הענין; הרנ"ר הוא כמעט יחידאה בכך שלא משייך את ההפעלות החשמליות בידים למלאכות שבת, ברמת דאורייתא או דרבנן, אלא כ'עובדין דחול' בלבד. בעולם הפסיקה מקובל שיש בכל הפעלה חשמלית ישירה (שאין בה הבערת חוט לוהט) איסור תורה או דרבנן של בונה, מכה בפטיש או מוליד.

מ"מ, לטעמי גם אם הפעלת מאוורר אסורה רק כ'עובדין דחול' אין הבדל אם ההפעלה היא בלחיצת כפתור או בהתקרבות לטווח הגילוי, כאשר ניחא לי בכך.

ו. אכן, אם האדם איננו מעוניין בתוצאה ("לא ניחא ליה" ואולי גם ברמת "לא איכפת ליה") ועלינו רק לדון בתוצאה מצד 'פסיק רישא' – כאן יש מקום בראש לומר כי הליכה לפי תומו, מבלי רצון להפעלת חיישן – מותרת. זה פשר היתרו המחודש של הרב שמואל וואזנר (שהוזכר לעיל אות ב') שהודפסה בספרו שבט הלוי, והועתקה לתחומין כ"ג, שהתיר לעבור ברחוב, בצד חיישן שיפעיל פנס (דאורייתא!) בפתח בית כלשהו, דפסיק רישא כזה הותר, כעין 'מתעסק'. כל הרוצה לגזור מדבריו היתר גם כאשר ניחא ליה תולה בו בוקי-סריקי. הרב דרור פיקסלר הביא תשובתו זו במגמת ההיתר הכללי לחיישנים, למרות שציין שהרב וואזנר עצמו, במהדורה מאוחרת, כתב לאסור להדיא כשניחא ליה. גם ידידי הרב זאב וייטמן העיד שחבר בית דינו של הרב וואזנר אמר לו בפירוש שאין כל היתר לכך, ופסק לשואל שעליו עבור דירה אם פנס עם חיישן מותקן בפתח ביתו.

ז. סוף דבר; דומה כי הרנ"ר יחידאה הוא בהיתר החיישנים ולית מאן דס"ל כוותיה מקרב פוסקים מובהקים, ומן הטעמים שכתבתי. ואחתום שוב בבקשת המחילה, תורה היא ולימוד היא צריכה.

עבור לתוכן העמוד