קביעת הגיל לנבחרים במוסדות מימשל

קביעת הגיל לנבחרים במוסדות מימשל

ראשי פרקים

א. נבחרים כדיינים

ב. גיל וגדלות בדיינים

ג. האם נחלקו הבבלי והירושלמי בשאלת הגיל

ד. בין שליח ציבור לנבחר ציבור

ה. גיל י"ח וגיל כ'

 

vvv

א.נבחרים כדיינים

נושא המאמר: מהו הגיל המקנה לאדם בישראל זכות להבחר למוסדות השלטון והניהול המדיניים והעירוניים.

דין מפורש לא מצינו בזה. בסקירה ראשונה נראה לדמות שאלה זאת למינוי דיין ושופט, שהרי כשם שעל הדיין לקבוע ולהכריע בפסק ההלכה, כמו כן על הנבחר למוסדות הנ"ל לדון ולשקול בדעתו בכדי לנקוט עמדה בענינים שונים הנוגעים לצבור וליחיד, עפ"י סדר הדיון וההחלטה המקובל במוסדות אלה. לפ"ז שאלה זו שנויה במחלוקת הפוסקים (טור ושו"ע חו"מ סי' ז,ג) לדעת "יש אומרים" הראשון אינו ראוי לדון אלא משהגיע לגיל י"ח והביא שתי שערות. ולפי "יש אומרים" השני, כל שהוא למעלה מי"ג שנה כשר לדון, אפילו לא הביא ב' שערות. מקור הדעה הראשונה הם דברי שמואל (שבת נו,ע"ב) כל דין שדן יאשיהו מבן ח' ועד י"ח השיב לבעליו. הדעה השניה מסתמכת על דברי אבהו בשם ר"י בירושלמי (סנהדרין פ"ד, ה"ה) שאמר להכשיר בדיני ממונות גם פחות מבן כ' שלא הביא ב' שערות. ומתוך שלא נתן שיעור למטה, משמע שאפילו קטן דהיינו שלא הביא ב' שערות כשר לדון, ומה שהצריכו שיהא בן י"ג, היינו מחמת כבוד, עיי"ש בב"ח. אכן לדעה שמכשירה גם כשלא הביא ב' שערות, הרי זה דווקא כשמצוין בידיעותיו בתורה, וכלשון הטור שם "להיות מפולפל ובקי בחדרי תורה".

ב.גיל וגדלות בדיינים

שוב ראיתי שכבר דן בשאלה זו ובדרך הנ"ל מרן הרב הראשי וראשל"צ בספרו "משפטי עוזיאל" (ח"ג, סי' ד). הוא רוצה להסיק שמכיון שחוק הבחירות אינו יכול להבחין בין שיודע לפלפל וכו', לכן בנידון דידן אין להתחשב בדעה השניה כלל.

אך לפענ"ד עדיין יש לדון. כי המעיין בדברי הטור יראה שלא הטיל תנאי זה של מפולפל ובקי אלא במי שלא הביא ב' שערות. שכן כתב שם: "אבל בירושלמי מוכח דמן י"ג שנה ראוי לדון ואפילו לא הביא ב' שערות אם הוא מפולפל ובקי וכו'". משמע שהתנאי "אם" עולה על סוף דבריו כשלא הביא עדיין ב' שערות ואז צריך הוכחה אחרת לבגרותו, דהיינו הגדלות בתורה. אבל במקרה שהביא ב' שערות אין צריך לתנאי זה כלל, שהרי הוא כגדול לכל דבריו. ומעתה לפי דעה זו, הרי יתכן לחוקק חוק שכל בן י"ג ומעלה (שסתמו הביא ב' שערות) כשר להבחר.

ביותר תמוהים דברי ה"משפטי עוזיאל" שכתב שגם לדעה ראשונה שצריך להיות הדיין בן י"ח שנה, הוא בתנאי שהוא חכם ומלומד, עיי"ש. ואני תמה שא"כ למה לא נתפרש הגיל למעלה, גיל שהוא כשר גם בלי תנאי זה. אלא ודאי לדעה זו משהגיע לשנים הרי הוא כשר ללא כל תנאי נוסף. ומה שהזכירו הפוסקים בלשונם "שיהא מלומד" אין זה אלא התנאי הכללי הנצרך בכל דיין ודיין, שאל"כ אינו ראוי להיות דיין בכלל, שהרי צריך לדעת להכריע בדיני התורה, וזה ברור. יוצא שלמעלה מבן י"ח יש מקום להכשיר לכל הדעות, ולדעה אחת הרי זה כשר מבן י"ג ואילך כל שהביא ב' שערות.

ג.האם נחלקו הבבלי והירושלמי בשאלת הגיל

אכן דעה זו המכשירה מבן י"ג תמהו עליה המפרשים, איך יתכן להכריע כירושלמי שלא כפשטות הגמרא בבלי הנ"ל, שנראה ממנה לפסול כל שלא הגיע לי"ח (פרישה וט"ז). עוד הקשה הט"ז איזו ראיה היא זו ממאמרו של שמואל הנ"ל, הרי מבואר שם שלדעתו לא חטא יאשיהו כלל, ונמצא שלא החזיר אלא ממידת חסידות בעלמא ואיך אפשר ללמוד מזה לענין שורת הדין. כמו כן תמהו שם בשיטת הר"י ברצלוני שמסופק בדבר ההכרעה אם כבבלי ואם כירושלמי, ומה מקום לספק זה, הרי תמיד מכריעים כבבלי.

ונלענ"ד שזה תלוי בביאור דברי שמואל הנ"ל. הדעה הלומדת מכאן את גיל הדיין מפרשת את דין החזרה שהחזיר כל אותם הדינים שדן עד הגיעו לגיל י"ח. אבל נראה שכל עיקר לא נקבע גיל זה אלא בדיין שדן דין בעל כרחם של בעלי הדין, אבל אם קיבלוהו שניהם על עצמם ודאי רשאים, וכמו שכתבו התוס' לענין אשה (ב"ק טו,ע"א ד"ה אשר; נדה מט,ע"ב ד"ה כל). וע"כ יאשיהו שנתמנה למלך ע"י העם, וכל מינויו של מלך הרי הוא בעיקר "לעשות משפט" כמבואר בדברי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ד), א"כ ה"ז בגדר של קבלוהו על עצמם, ובאופן זה הרי ודאי רשאי לדונם, וכנ"ל. וע"כ אמרו בגמרא שלא החזיר אלא ממידת חסידות. ומ"מ יפה למדו מכאן לענין גיל הדיין שדן בעל כרחם של הבעלי דין, שאל"כ אין מקום כלל גם למדת חסידות, ומה הבדל בין מה שדן לפני הגיעו לגיל י"ח למה שדן אח"כ.

הדעה השניה המסתמכת על הירושלמי מפרשת מימרת שמואל הנ"ל כפירש"י שם, שפי' כשנמצא ספר התורה ע"י חלקיה אז עיין יאשיה ודקדק שמא טעה בדין. נמצא שאין זה תלוי כלל במנין שנותיו של יאשיה. אלא מעשה שהיה כך היה שכשהגיע לגיל י"ח נמצא הספר תורה ואז עמד על האמת ודקדק בכל מה שדן קודם וטעה, א"כ אינו ענין כלל לגיל הדיין.[1] וע"ע במהרש"א שפי' שמה שאמרו "בן י"ח הכונה שמונה עשרה שנה למלכותו", ולפי"ז ודאי שאינו ענין כלל לגיל הדיין. נמצא שאין הבבלי חולק כלל על הירושלמי בזה וע"כ שפיר יש לנקוט כירושלמי.

הדעה הראשונה שלא פירשה כרש"י, אולי משום שמלשון הגמ' נראה שהחזיר כל הדינים, ואילו לרש"י הרי זה רק בנוגע לאותם הדינים שדן וטעה בהם. עוד קשה לפי רש"י שא"כ היה לו להחזיר מעצם הדין ולא ממידת חסידות. אבל אפשר לפרש, שמצד הדין היה יכול להחזיר הדין, וכדין טועה בדבר משנה, וממידת חסידות שלם מביתו.

מ"מ קשה עדיין לרש"י למה אמר שמואל שלא חטא, הרי הוציא ממון שלא כדין, א"כ חטא וחטא, אם לא שנאמר שהיו דיני התורה שגורים בעם גם מבלי לימוד התורה, אך זה דוחק רב, כמובן. וצ"ע בזה. ועפ"י הנ"ל נראה שזהו גם מקור ספיקו של הר"י הברצלוני להכריע כבבלי או כירושלמי, שנסתפק בנוגע לפירוש הבבלי. אם הוא לענין הגיל וחולק על הירושלמי ואז הלכה כבבלי, או שהוא כרש"י ולפי"ז אין כאן מחלוקת כלל, ואז יש לפסוק כירושלמי.

יוצא מזה שדעת הי"א המכשירה דיין מגיל י"ג ואילך, אינה דעת יחיד כדברי ה"משפטי עוזיאל", שהרי היא גם דעת רש"י, וכנ"ל, וגם רבנו ירוחם פוסק כדעה זו וגם הר"י הברצלוני נסתפק בזה. ועל כל פנים מבן י"ח ואילך שהביא ב' שערות וכשר לדין לדעת הכל ודאי שראוי להבחר כחבר לעיריה ולכנסת, שהרי ממנו אין נדרשות כלל אותן ידיעות התורה ואומץ הלב להציל עשוק מיד עושקו, מכיון שאין בעלי הדין עומדים לפניו, ואין נצרך ממנו אלא שיהא לו שיקול הדעת ואומץ להביע דעה באופן חופשי, ולזה ודאי מספיק גיל י"ח.

ד.בין שליח ציבור לנבחר ציבור

בס' "משפטי עוזיאל" רוצה לדמות ענין הגיל למה שמצינו אצל ש"ץ קבוע שאין למנותו פחות מבין עשרים שנה, וכן מצינו לענין נשיאת כפים ביחיד (או"ח סי' נג, ס"ז; סי' קכח,סל"ד). משמע שאין כבוד הציבור בפחות מבן כ', וה"ה לנידון דידן שהנבחר מייצג את הציבור. כמו כן סובר שאין מועילה בזה מחילת הציבור, כפי שכבר הובאו דבריו לעיל.

אך לענ"ד זה תמוה, שהרי עיקר הדין של ש"ץ הוא שיהא בעל הדרת פנים ובעל זקן, אלא שהב"י חידש מסברא, שכל שהגיע לגיל כ' שנה, שראוי שיתמלא זקנו מספיק. ואם נבוא להשוות דין שלנו לש"ץ, האם יעלה על הדעת לדרוש מאת נציגי הציבור שיהיו בעלי זקן דוקא. אלא ברור שאין להשוות נידון שלנו לש"ץ שהוא ענין אחר לגמרי, ומצד כבוד שמים, וכנ"ל.

עוד דן שם ללמד ממה שאמרו שאין הבן רשאי למכור בנכסי אביו עד בן כ' (חו"מ סי' רלח). ונראה שגם משם אין ראיה. כי שני טעמים נאמרו שם: א) משום שדעתו נוטה להתפתות אחרי כסף, ב) משום שאין דעתו מיושבת כל צרכה. אולם המעיין בסמ"ע יראה שנוקט טעם ראשון עיקר, שכ"כ שם שנכסים שהוא עצמו קנאם רשאי למכור, שהרי ראינו שאין דעתו נמשכת אחרי כסף, כיון שבעצמו קנה הנכסים, א"כ לפי"ז אינו שייך לנידון שלנו.

ה.גיל י"ח וגיל כ'

אולם אחרי העיון נראה לקיים פסקו של ה"משפט עוזיאל" להצריך גיל עשרים בכדי להבחר, אולם מטעם אחר לגמרי, וכמו שיבואר.

ירושלמי הנ"ל מבדיל בין דיני ממונות לדיני נפשות, שבדיני נפשות אינו כשר עד שיהא בן כ' והביא ב' שערות, ובטעם הדבר כ' הפני משה משום שעד גיל כ' עדיין אין לו צער גידול בנים ואינו יודע להצטער בצערו של חברו. אולם זה דחוק, שא"כ אין זה דבר פסוק לתלותו בגיל כ'.

נראה להסביר ההבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות בדרך זו. כתב הפרישה כי מה שקבעו לדיין בדיני ממונות גיל י"ח הוא כמו שמצינו "בן י"ח לחופה", והיינו משום שאז הוא "גבר בגוברין", כלומר שזהו הזמן שמגיע האדם להתבגרות מלאה.

והנה עפ"י השוואה זו נראה לדון במה שמצינו בקידושין (כט,ע"ב) כיון שהגיע אדם לכ' שנים ולא נשא אשה הקב"ה אומר וכו'. הרי לנו מזה שעונת התבגרות זו נמשכת שנתים, מגיל י"ח עד בן כ'. מטעם זה כנראה אמרו גם שאין עונשים בידי שמים עד שיהיה האדם בן כ', שאז נגמרת תקופת ההתבגרות במלואה. (בזה אפשר גם להבין את מחלוקת האמוראים לענין מכירה בנכסי אביו (ב"ב קנה,ע"א) לדעת רב הונא הוא מבן כ', ולדעת רבא מבן י"ח -רבא הולך לפי זמן התחלת ההתבגרות המלאה, ורב הונא הולך אחר סופה). וזה נראה בטעם ההבדל שבין דיין לדיני ממונות לדיני נפשות. כי לדיין דיני נפשות נדרש הגמר הסופי של תקופת ההתבגרות, דהיינו בן כ'.

לפי"ז נראה שיש הבדל בין סוגי המוסדות שעומדים להבחר אליהם: מוסדות מדיניים כגון הכנסת וכיו"ב, שהדיון בהם נוגע לפעמים גם בדיני נפשות, בזה תידרש בגרות מלאה וסופית, ואין לבחור לשם אלא בני כ'. אולם בחירה למוסדות עירוניים וכיו"ב שאין זה נוגע אלא לדיני ממונות, בהם יש לקבוע את הגיל של י"ח שנים.



[1]    עיין הגהות הגר"א (ליקוט) שכבר רמז לזה, באמרו שדעת הי"א היא עפ"י פירש"י. -העורך

  קביעת הגיל לנבחרים במוסדות מימשל
עבור לתוכן העמוד