סמכות מוסדות מימשל נבחרים בישראל

 

סמכות מוסדות מימשל נבחרים בישראל

ראשי פרקים

א.    הראי"ה קוק: סמכויות המלך מסורות להנהגה הלאומית

ב.     האם היה יהושע מלך

ג.     כשאין מלך - מנהיג הדור הרי הוא כמלך

ד.     המינוי חל גם אם לא נתקיימו התנאים למינוי

ה.    די בהסכמת העם למינוי מלך

ו.     מינויים ע"י בחירות - תוקף וסמכות

 

vvv

 

א.הראי"ה קוק: סמכויות המלך מסורות להנהגה הלאומית

יש לעיין בנוגע לסמכויות המיוחדות שיש למלך בהתקנת עניני המלוכה ותיקון המדינה והחיוב לשמוע בקולו ולמלא מצותו, אם סמכויות אלה הן רק למלך, או שסמכויות אלו מסורות לכל מי שנבחר לעמוד בראש העם גם שלא בגדר מלך, או גם למועצה נבחרת הפועלת לתיקון עניני המדינה. דן בדבר מרן הרב זצ"ל ב"משפט כהן" (תשובה קמד) אגב דיונו על מלכי בית חשמונאי וכ' שם: "וחוץ מזה נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל".[1]

ורצה להוכיח כן ממש"כ הרמב"ם שיהושע הרג את עכן בהודאת עצמו מדין המלכות, אעפ"י שבויק"ר אמור פ' כו מונה את שאול המלך כמלך ראשון, ומזה נראה שיהושע לא היה עליו תורת מלך. וחזר ודחה שנראה מהרמב"ם שיהושע היה מלך שכ"כ "אין מעמידים מלך בתחילה אלא עפ"י בי"ד של ע"א ועפ"י נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובי"ד". וכ' שהרמב"ם דחה המדרש הנ"ל מכח סוגית הש"ס סנהדרין מט, שלמדו מיהושע שאין דין מורד במלכות כשאומר לבטל מצוה מהמצוות, ואם לא היה עליו תורת מלך לכל דבריו איך אפשר ללמוד ממנו לענין מלך. אלא שמ"מ קיים הדברים מסברא שלענין הנהגת הכלל, "גם שופטים מוסמכים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים".

כיום שהשאלה אינה עיונית גרידא שוב קשה להסתמך על מה שנראה מתוך הסברא, ויש צורך למצוא לה ביסוס במקורות ראשונים. חוץ מזה יש צורך לברר את דרך העמדת שופטים מוסמכים.

ב.האם היה יהושע מלך

מש"כ שהרמב"ם דחה דברי המדרש מכח הגמרא בסנהדרין וכנ"ל, עדיין משאיר מקום עיון, כי הרי י"ל שאף שלא היה ליהושע תורת מלך מ"מ הוכיחו בגמרא יפה מיהושע שאין תורת מורד במלכות כשאומר לבטל מצוה, כיון שכל דין מורד במלכות למדו מיהושע שנאמר בו 'כל אשר ימרה את פיך יומת' כמפורש בגמרא שם. וא"כ אין לנו אלא בדומה ליהושע, והיינו כשאינו מצוה לעבור, אבל כשמצוה לעבור אין לנו שום הוכחה, כיון שביהושע גופא לא נצטוו באופן זה לשמוע בקולו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. א"כ תמוה על איזה סמך דחה הרמב"ם דברי המדרש.

וע"ע בכ"מ (פ"א ממלכים ה"י) שהקשה בדברי הרמב"ם שכתב שאין מושחים אלא את מלכי בית דוד שהרי שאול נמשח אעפ"י שלא היתה שם מחלוקת ותירץ: "וי"ל שיש לחלק בין מלך ראשון בערך עצמו לראשון בערך כל ישראל כשאול שלא קדם לו מלך על ישראל". הרי שגם הכ"מ נוקט בפשיטות כדעת המדרש הנ"ל ששאול היה מלך ראשון על ישראל. ותמוה מאד שהכ"מ לא השגיח בדברי הרמב"ם שבאותו הפרק, שלפיהם יוצא שגם יהושע היה מלך על ישראל.

הן אמנם, דברי הכ"מ תמוהים מצד אחר כי בפשוטם של דברים שאול נמשח בשמן המשחה ולא רק בשמן אפרסמון כשאר מלכי ישראל כשיש מחלוקת, והענין מבואר ברש"י כריתות (ה,ע"ב וכן בתוס' שם) שמ"ש שמלכי ישראל אינם נמשחים אין זה אלא "משבא דוד אבל שאול נמשח". והטעם פשוט כי רק לאחר שבא דוד שקיבל ההבטחה שלא תכרת מזרעו המלוכה וממנו יעמדו מלכים לעולם כמבואר ברמב"ם הנ"ל, ומאז לא היו מלכי ישראל אלא מלכים ארעיים ולא היו בהם תורת משיחה אלא מצד המחלוקת, אבל משיחת שאול שלפני מלכות דוד, היתה מצד עצמה ראויה להימשך. וכן מבואר במכילתא ר"פ בא "עד שלא בא דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל". וע"כ היה בשאול משיחה בשמן המשחה כמו משיחת מלכי בי"ד.

ויש לקיים קצת קושית הכ"מ לפמש"כ הרמב"ן עה"ת בפ' ויחי, שעיקר המלוכה נועדה לבית דוד שהוא משבט יהודה, וכל מינויו של שאול לא היה אלא לזמן, לפי שבאותה שעה לא היה בשבט יהודה ראויים למלכות. ואף אם לא היה חוטא לא היתה מתקיימת בידו אלא מלכות חלקית. ולפ"ז יש מקום קצת לדון על משיחת שאול בשמן המשחה, כיון שגם מתחילתו לא נועד למלכות של קיימא על כל ישראל. וכן משמע שנוקט האברבנאל בפתיחתו לס' שופטים "שלמלכי בי"ד מושחים בשמן המשחה, והכלי אשר יהיה בו יקרא קרן, ולמלכי ישראל אין מושחין אלא בהיות שם מחלוקת וגם אז לא ימשחו אותם אלא בשמן אפרסמון, ולזה נקרא הכלי אשר בו פך". הרי ששאול שנמשח בפך (שע"ז דרשו שם בגמרא: "רמה קרני -ולא רמה פכי") לא נמשח אלא בשמן אפרסמון. והוא שלא כמשמעות רש"י ותוס' הנ"ל. ועפי"ז הקשה יפה הכ"מ, למה נמשח שאול כל עיקר, כיון שלא היתה שם מחלוקת. ולפי שיטה זו תירוצו לכאורה מוכרח ומוכח ששאול מלך ראשון היה ויהושע לא היה עליו תורת מלך וכדברי המדרש הנ"ל.

אף לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל לכאורה יש להוכיח שיהושע לא היה עליו תורת מלך, שאל"כ אינו מובן למה באמת לא נמשח, כיון שלפי שיטתם טרם שבא דוד היה דין משיחה גם במלכי ישראל. אם ננקוט כפשטות דברי הרמב"ם שיהושע היה מלך כמו שדייק ב"משפט כהן" כנ"ל, היה לו למשה למשחו, וכדרך שלמד הרמב"ם מיהושע דין מינוי המלך ע"י נביא ובי"ד הגדול הרי שהיה מינויו כדרך מינוי מלך רגיל ולמה לא נמשח?

עוד יש להעיר ממ"ש בתוספתא סנהדרין פ"ד: "אין מעמידים מלך ישראל בחו"ל". ובמנחת ביכורים שם כי הטעם: "משום שנאמר כי תבואו והוא תלוי בא"י". וכ"מ שנאמר "כי תבואו אל הארץ" -בפרט במצוה זו שנאמר בה גם ירושה וישיבה -אינה אלא בעבה"י מערבה, כמבואר לענין מצוות התלויות בארץ. ונמצא שאי אפשר היה למנות את יהושע למלך ע"י מ"ר, טרם שעברו את הירדן. אם כי אפשר לומר שהיתה הוראת שעה עפ"י נביא, אך מ"מ היה לתוספתא לבאר דבר זה.

הן אמנם בטעם שנתן ה"מנחת ביכורים" עדיין יש מקום לדון, כי לפי משמעות לשון התוספתא נראה שיש איסור בדבר (ואולי אם העמידו אינו חל, וצ"ע) ובדומה למ"ש שם בהמשך הדברים שאין מעמידים אלא מהמיוחסים. ואילו מכח הכתוב לכאורה לא שמענו אלא שמצות העמדת מלך אינה חלה אלא בא"י ומ"מ הרי יתכן לומר שאם רצו מעמידים, ואינו אלא רשות.

ואולי ניתן לומר שהלכה זו לא נאמרה אלא לדעת הסובר (הובאה לעיל בתוספתא) שאין מינוי המלך מצוה כל עיקר. ולדעתו בהכרח שמש"נ בתורה לענין מלך ביאה לארץ, הוא לענין הרשות למינוי מלך, שג"ז לא ניתן להם אלא בא"י לאחר ירושה וישיבה, ובחו"ל איסור יש בדבר. וע"כ יפה אמרו אין מעמידים מלך בחו"ל, לפי דעה זו. אבל לדעת הסובר שבא"י היא מצוה, יתכן לומר שגם בחו"ל אין איסור בדבר. ובזה יתיישב מה שלא הביא הרמב"ם דין זה להלכה. ולפי זה י"ל כיון שהרמב"ם פוסק שבא"י יש מצוה למנות מלך, ממילא אין ראיה לאיסור בחו"ל, וכנ"ל. עכ"פ משמעות התוספתא היא ודאי לומר שאיסור יש בהמלכת מלכים בחו"ל, וא"כ נראה מזה שיהושע לא נתמנה למלך, שאם היתה הוראת שעה היה לו לבאר.

עוד יש לדקדק אם נאמר שיהושע היה מלך למה לא יצא למלחמת עמלק הרי ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ והשניה שבהם היא מלחמת עמלק כמבואר בגמרא וברמב"ם (מלכים פ"א, א-ב). וזה ודאי דוחק לומר שכיון שמצוה הראשונה היא מינוי המלך, ויהושע נתמנה שלא מכח מצוה זו וכנ"ל שנתמנה עוד לפני כניסתם לארץ, נמצא שעדיין לא חלה עליהם מצוה השניה של מחיית עמלק. כי בפשוטו מה שקדמה מצות מינוי המלך היינו משום שע"י המלך יוכלו להילחם ביתר, שעיקר מינוי המלך הוא "לעשות משפט ומלחמות" (רמב"ם שם ספ"ד). וכל שיש להם מלך מסתבר שהמצוה יכולה לחול. בשגם יש מקום לומר עוד, שמאותה שעה שנכנסו לארץ וחלה עליהם המצוה של מינוי מלך, יחזור המינוי הקודם שהיה בגדר רשות ויהפך למינוי מכח המצוה. וכך מסתבר שאל"כ נמצא שבמינוי זה של יהושע למלך נפקעה מהם שוב מצות מינוי המלך, וכן מצות עמלק אם נאמר שתלויה היא דוקא בקיום מצות מינוי מלך.[2]

וראיתי ברש"י סוכה (כז,ע"ב ד"ה שלא העמיד) שמנה את יהושע בין השופטים שעמדו לישראל. נראה מזה שלדעתו לא היה עליו תורת מלך.

מעתה דברי הרמב"ם שלמד דין מינוי מלך מיהושע לכאורה קשים מאד. ואין לומר שגם השופט צריך מינוי כדרך מינוי המלך, שלא מצינו זה בשום מקום, ואף הרמב"ם לא הביא אלא מיהושע ושאול ודוד. ועי' במהרש"א ר"ה כה,ע"ב שמ"ש "קל שבקלים" המכוון על יפתח שלא נמצא בו שום נבואה כמו בגדעון ושמשון שנתמנו מן השמים. וצ"ע לכאורה.

אכן מאידך גיסא יש להוכיח שיהושע תורת מלך היתה עליו. שהרי בגמרא יומא (עג,ע"ב) למדו שאין נשאלים באו"ת אלא למלך או למשוח מלחמה. וזה שנשאלים רק למלך למדו ממש"נ ביהושע ולפני אלעזר הכהן יעמד הוא וכו' ואמרו שם: "הוא -זה מלך" ופ' רש"י דהא ביהושע משתעי קרא, משמע שיהושע תורת מלך עליו. ועי' פר"ד דרוש יד שביאר מחלוקת דואג וסנהדרין אם נשאלים דוקא למלך או גם לכל מי שישראל צריכים לו, ודוד שנשאל באו"ת לדעת דואג היה משום שהחזיק עצמו כמלך עי"ש.

כמו"כ קשים דברי המדרש הנ"ל שנראה ששאול היה מלך ראשון בישראל, שהרי לכאורה משה רבנו ודאי מלך היה כמפורש בגמרא זבחים (קב,ע"א): "ביקש משה מלכות ולא ניתן לו וכו' מתיב רבא: ר' ישמעאל אומר יבמה מלך. אמר רבא: לו ולזרעו קאמר". הרי מפורש שמ"ר עצמו היה מלך. הן אמת שקצת יש לתמוה, למה באמת לא ניתן לו שתהיה מלכות גם לזרעו. והרי דין מפורש הוא בתורה שהמלכות ירושה. ואף אם נאמר שהמדובר בתורה על מלכות מכח קיום המצוה של מינוי מלך, שהוא רק בא"י, מ"מ הרי אינו גרוע מכל מינויים בישראל שנלמד מכאן שהם ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם כמפורש ברמב"ם (שם). ואין לומר שהוא משום שלא היו בניו ראויים למלכות, שא"כ הרי בכל המלכים הדין כן ומה זה שאמרו שמ"ר לא זכה המלכות לזרעו. (וע"ע במד"ר חוקת עה"פ "יפקד ה' אלקי הרוחות" שאמר מרע"ה הגיעה השעה שיבקש שיירשו בניו גדולתו, ומזה נראה שהחשיבם לראויים לירושת המלכות, אם כי מצד עצמם ודאי שלא היו ראויים לזה אלא יהושע תלמידו, כמפורש שם).

עוד אמרו בשבועות (יד,ע"א) "... שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ..." ובגמרא למדוהו ממש"נ במשכן "וכן תעשו" דהיינו לדורות, ופירש"י שמשכן נתקדש ע"י מרע"ה שהיה מלך. וע"ע שם בגמרא שם שנחלקו לענין קדושת בית שני והסובר 'בכל אלו' תנן לא תיתכן קדושה מחדש בב"ש, וכ' רש"י שלא היה שם מלך באותה שעה. הרי שמרע"ה תורת מלך היה עליו, כי אם נאמר שכל עיקרו לא היה אלא ראש הסנהדרין, הרי סנהדרין היתה גם בבית שני. כל זה מוכיח שלא כהמדרש הנ"ל ששאול היה מלך הראשון, שהרי גם מרע"ה היה מלך על ישראל. וכן היתה טענתו של קרח הידועה, אלא שאין כ"כ הוכחה מדברי מחלוקת וקינטור, כמובן.

ג.כשאין מלך -מנהיג הדור הרי הוא כמלך

אין לנו אלא לפנות לדברי הר"ן בדרשותיו (דרש יא) שהוכיח ממ"ש 'ויהי בישרון מלך' -רמז למשה, וכן ממה שלמדו מיהושע בסנהדרין (מט,ע"א) כנ"ל דין מורד במלכות, והם לא היו מלכים ש"כאשר לא יהיה מלך בישראל השופט יכלול שני הכחות כח השופט וכח המלך".[3] דברים אלה נמצאים בהרחב דיבור באברנאל בפתיחתו לשופטים, שמונה שם את הנקודות המשותפות והשונות שבין המלך לשופט וכתב שהשופטים עיקר מינוים לדון בין אדם לחבירו עפ"י התורה.

"הלא תראה שהתורה בפ' שופטים צוה על הב"ד הקטן שבכל עיר ועיר וכו' ובפרשת כי יפלא הזהיר על הב"ד הגדול והם הסנהדרין אשר בירושלים ועל השופט והוא הגדול שבכולם העומד במקום אדוננו משה וכו' הנה ג"כ הנהגתם בעצם וראשונה ביחוד היה לדון כפי המשפט הצודק ולזה יקראו שופטים. ואם מצינו שהשופטים הנזכרים בספר הזה היו יוצאים למלחמות והיה מסור אליהם היכולת המוחלט לדון כפי הוראת שעה ושלא ע"ד התורה לא היה זה אליהם במה שהם שופטים כ"א לפי שלא היה בישראל עדיין מלך והיה להם כח השופט וכח המלך. וכבר נפל ע"ז הר' נסים ז"ל. ולזה פעמים ע"ד העברה נאמר להם לשון מלכות אמר וימליכו את אבימלך בשכם וכו' והוא היה שופט וכו' וכבר העירו חז"ל אמרו ויהי בישרון מלך זה משה, שבמקום שאין מלך גדול הדור הרי הוא כמלך".

יוצא מזה שתפקיד המלך מתמלא בהעדרו -בכל מה שנוגע לעניני המלכות -ע"י השופט והוא היה הראש של סנהדרין הגדולה. עפי"ז מיושבות הסתירות שהבאנו בגמרות ובמדרשים, שבאמת מ"ר ויהושע לא היו מלכים ובזה מותאמים כל אותם המאמרים המוכיחים שהמלך הראשון היה שאול. ומ"מ מכיון שבאותה שעה לא היה מלך מילאו הם בתור ראשי סנהדרין הגדולה את התפקיד של מלך, ובזה מיושבים כל אותם המאמרים המוכיחים שהיה להם תורת מלך. וזה שהעלה במשפט כהן מסברא, אמת נכון הוא ויש לו יסוד איתן בדברי הר"ן ומקורם ברוך מתוך הגמרא.

אלא שיש עוד צורך להוסיף אי אלה נקודות כפי מה שנראה לפענ"ד בכדי להבהיר את הדבר יותר. והם: א'. אין התמנות השופט כראש בי"ד מקנה לו ממילא את זכות המלך כשאין מלך, אלא זה דורש מינוי כשלעצמו. (אם כי יתכן שבעצם המינוי כראש בי"ד גנוז כבר כדבר המובן מאליו, גם מינוי בתפקיד המלך, בהעדר המלך אך יהיו מזה נפ"מ לסדר המינוי וכמו שיתבאר). ב'. התמנות זו בתפקיד המלך אינה מיוחדת דוקא לראש הסנהדרין, אם כי עפי"ר היה המינוי ניתן לראש הסנהדרין. ג'. מינוי השופט בתפקיד מלך דורש שישתתפו במינויו אלה שיש בכוחם למנות מלך, אבל עצם מעשה המינוי הוא אחר, שכאן אין מתמנה אלא ממלא תפקיד ולא מלך ממש.

ואעפ"י שלכאורה נראה מתוך האברבנאל עצמו ששופט דין עצמי יש לו לענין החיוב לשמוע בקולו, כי הוא כתב שם בין הנקודות המשותפות למלך ושופט: "השיתוף הרביעי הוא, שכולם המלכים והשופטים ישתתפו במורא וכבוד והממרה את פיהם חייב מיתה. אם בענין השופט אמרה תורה והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט ומת האיש ההוא וכו' אמנם במלכים חז"ל דרשוהו ממה שנאמר ביהושע כל אשר ימרה את פיך ...". מזה נראה שהשופט עיקר כוחו הוא מצד היותו ראש סנהדרין. אולם כח זה אינו אלא לפי דיני זקן ממרא, שאינם אלא בזקן ובהוראה המביאה לידי כרת, ודינו ע"י סנהדרין דוקא כמפורש במקומו, אבל שיהיה בכוח השופט עצמן לדונו כמו המלך, ושיוכל לדון כל אדם, ועל כל מה שימרה את פיו, זה אינו בשופט אלא כשהוא במקום מלך וזה מוכרח מתוך המשך דבריו עצמם, שהרי למדו מיהושע דין מורד במלכות כנ"ל, ואם יש בכל שופט דין חייב לשמוע בקולו מצד מה שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וכו' הרי אין כל הוכחה מזה לדין מורד במלכות.

והכרח לומר שיש צורך במינוי מיוחד לתפקידי מלכות, שהרי בתחילת ימי בית שני היו סנהדרין ומ"מ אמרו בגמרא שבועות שלא היו שם מלך בדומה למ"ר וכנ"ל, והוא ע"כ משום שבאותה שעה לא היה לו תפקיד מלך, שהיו נכנעים לעול מלכות פרס. ונראה שגם לדעת הרמב"ם שנראה דלא ס"ל הא דר"י האברבנאל הנ"ל שכל דיני שעה שבי"ד דנים הם רק כשאין מלך ועומדים במקומו וכלשון הא' של הר"ן בדרשותיו הנ"ל, שכ"נ בפירוש מדבריו פ"ב מה' רוצח, שגם כשיש מלך יש הרשות בידי בי"ד לדונו מגדר הוראת שעה -מ"מ נראה שאין זה אלא כשיש בדבר משום סייג לתורה וחיזוק הדת וכלשון הרמב"ם פכ"ד מסנהדרין ה"ד, והוא מדין משמרת שנצטוו חכמים לעשות סייג לתורה (עי' ט"ז יו"ד סי' רכח, ס"ק מב), אבל מדין תיקון העולם אם כי רשאים הם לעשות תקנות ומחויבים לשמוע בקולם כפי דעת הרמב"ם (עי' פ"א מממרים ועי' השגות הרמב"ן בסהמ"צ שורש א), מ"מ להכות ולהמית אין בכוחם אלא מגדר הוראת שעה ולא מצד תיקון העולם, דהכי דאיק לישנא דהרמב"ם פ"ב מרוצח הנ"ל. ומה מצינו אצל השופטים שדנו גם דיני מכות ועונשין מצד תיקון העולם, הר"ז מחמת שבאותה שעה במקום מלך הם עומדים וכסברת האברבנאל הנ"ל.

ובזה יובנו דברי הרמב"ם שלמד מיהושע דין מינוי מלך ע"י נביא וסנהדרין, כי אעפ"י שיהושע לא היה מלך אלא ממלא תפקידי מלך, מ"מ גם זה דורש מינוי ע"י אלה שבכוחם למנות מלך וכנ"ל. וע"כ רק נביא וסנהדרין שבכוחם למנות מלך גמור בכוחם גם למנות לו ממלא מקום זמני. אבל אילו היינו אומרים שבמקום שאין מלך ממילא ראש הסנהדרין הוא ממלא תפקיד מלך, קשה איך הוכיח הרמב"ם מיהושע, כיון שיהושע היה ראש סנהדרין וממילא היה עליו תורת ממלא מקום המלך, והרי ראשות סנהדרין אינה צריכה הסכמת נביא. ומוכרחים לומר שמינוי ראש הסנהדרין לתפקיד מ"מ המלך הוא מינוי כשלעצמו, ואין הבחירה לראשות סנהדרין מקנה את הזכות לזה מצד עצמה.

כמו כן הכרחית היא ההנחה שהנחנו שהתמנות כממלא מקום מלך אינה מיוחדת דוקא לראש הסנהדרין, שכן מצינו בגמרא ר"ה (כה,ע"ב) שמנו ג' קלי עולם ששימשו כשופטים, והיו שקולים בשעתם כחמורים שבחמורים, והרי זה ודאי לא יתכן שיפתח וכיו"ב שהוגדרו כקלי עולם יתמנו לראשי סנהדרין, וכבר הפליגו חז"ל בגנות המושיב דיין שאינו הגון, ואיך יתכן מינוים כראשי סנהדרין. אלא ברור שהם לא נתמנו אלא בתפקיד ממלא מקום המלך ולזה ניתן למנות כל אדם, מבלי צורך בידיעת התורה, וכדרך שהמלך עצמו אין הכרח שיהא גדול בידיעת התורה ואין זה מתנאי מינוי המלך, כמו"כ גם ממלא המקום שלו אין צריך לתנאי זה בדוקא, אלא מכיון שעפי"ר מינו לתפקיד זה את ראש הסנהדרין, ע"כ נקראו כולם ע"ד ההעברה בשם "שופטים", אולם לא היה כל קשר לסמכות המלכותית שלהם עם ענין המשפט. ההגדרה הנכונה של השופט תהיה איפוא "ממלא מקום המלך", מבלי כל קשר לתפקידים משפטיים של השופט.

בזה יהיה מובן מה שכתב הספורנו פ' שופטים בהבדל שבין המלך והשופט, שהמלך "תהיה המלכות לו ולזרעו, לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו". הנה מצא עיקר החילוק ביסוד המינוי (כל שאר החילוקים לענין ריבוי נשים וכו' הנאמרים בפרשה הם כבר תוצאה, כי רק המלך הוזהר בכל אלה), שהמלך המלכות לו ולזרעו, ואילו השופט "מולך הוא לבדו". השתמש בלשון מלוכה גם על השופט, אלא שנצטמצם רק לשופט לבד. וכ"כ גם באברבנאל שם בחילוק בין המלך לשופט, שאין השופט מוריש שררתו לבניו.

וזה לכאורה אינו מובן, הרי דין הורשת השררה והמינויים הוא דין כללי ולא רק במלך, כמבואר בדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, וזכות המשפט ודאי שהוא מוריש גם לבנים כל שהם ראויים לכך. וכן מבואר בדברי הר"ן בדרשותיו לענין בני שמואל שהיו ראויים לרשת את הענין המשפטי. וא"כ למה אין הבנים יורשים גדולת האב במובן השררה. אבל לפי הנ"ל מובן כי כל עיקרו של המינוי אינו אלא מינוי זמני, ומילוי תפקיד ארעי, ול"ש שזה יעבור בירושה שזה סותר את כל אופי המינוי.

ד.המינוי חל גם אם לא נתקיימו התנאים למינוי

אלא שעדיין לא יצאנו חובת ביאור כל הצורך. כי לפי ההנחה שלנו יוצא שאין השופט יכול להתמנות לתפקיד הממלכתי אלא בדרך המינוי של מלך, והוא -לפי דברי הרמב"ם -ע"י נביא ומלך. א"כ לפ"ז קשה שלא מצאנו מינויים לשופטים ע"י נביאים, ואף אם נחשיב את גילויי המלאך והחלומות כמינוי נבואי, הרי יפתח לא נתמנה ע"י נבואה והיה "קל שבקלים" אמרו גם עליו שיש עליו תורת שופט לכל דבריו. וה"ז תמוה כי לפי משמעות הרמב"ם הנ"ל מינוי השופט והמלך דומים הם בצורך בנביא ובסנהדרין ואיך נתמנו הללו לשופטים.

אכן עלינו לחזור לנקודת המוצא של הדין ש"במשפט כהן" שהבאנו בראש הדברים לענין מלכי בית חשמונאי. שדן שם אם היה עליהם תורת מלכים לפ"מ שפסק הרמב"ם שאין מעמידים מלך אלא עפ"י נביא ובי"ד הגדול, ובזמן החשמונאים פסקה הנבואה. ונראה להוכיח שמלכי בית חשמונאי ודאי תורת מלכים עליהם לכל מה שנאמר בתורה בפ' המלך. וראי' לדבר מאגריפס המלך שקרא מעומד (סוטה מא,ע"א) ועבר מלפני הכלה (כתובות יז,ע"א). והקשו בגמרא איך מחל על כבודו והרי נאמר "שום תשים" שתהא אימתו עליך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וכבר העירו בתוס' שהרי אגריפס לא היה מלך גמור שלא היה "מקרב אחיך" כמבואר שם בסוטה, ותירצו שמ"מ "נהגו בו כבוד כמלך". והדברים מבוארים יותר בשט"מ כתובות שם שכ': "כיון שמלך נוהגים בו כבוד כמלך". וכוונתם ברורה שאעפ"י שנעשה איסור במינויו למלך, מ"מ לאחר שנתמנה הרי הוא מלך גמור ונוהג בו דין הכתוב "שום תשים".

ואם באגריפס שהיה איסור במינויו ומ"מ בדיעבד תורת מלך עליו, הרי שעצם מלכות בית חשמונאים שהיתה מ"קרב אחיך" לית דין ולית דיין שמלכים גמורים הם. וכ"כ הרמב"ן עה"ת (פ' שופטים) שמה שאמרה תורה לענין מלך "אשר יבחר ה' אלקיך" ופירשו המפרשים דהיינו ע"י נביא או או"ת אינו אלא "אם תוכל לעשות כן". עוד פי' שם בכוונת הכתוב "אשר יבחר ה'" שהוא ע"ד מה שאמרו אפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה, וההסכמה שבאה על המינוי מוכיחה שהוא ברצון ה'. ולפ"ז מיושב ענין מינוי השופט שלא היה עפ"י נביא וכנ"ל, ומ"מ תורת שופט עליו לענין דיני המלוכה שנוהגים בשופט.

אלא שעדיין לא הונח לי, כי לשון הרמב"ם אין מעמידים מלך אלא וכו' שהוא לקוח מהתוספתא ועל דרך לשון המשנה ראש סנהדרין, ענינו משמע לא רק לכתחילה אלא גם בדיעבד. ובדומה למ"ש שם עוד אין מוציאים למלחמת הרשות, אין עושין סנהדריות לשבטים, אין מוסיפים על העיר ועל העזרות וכו' וכולם ודאי גם לענין דיעבד. וכן סיים במשנה שבועות (יד,ע"א) שכל שלא נעשה בכל אלו אינו מתקדש.

ומרן הרב זצ"ל בא"ד (שם) רוצה לחלק בין נביא לסנהדרין, שהנביא אינו אלא דין לכתחילה אבל סנהדרין גם בדיעבד נצרך. ומתרץ בזה מה שהרמב"ם בה' סנהדרין הביא להלכה שאין ממנים מלך אלא ע"י סנהדרין והשמיט הצורך בנביא, והוא לדעתו משום שבלי סנהדרין גם בדיעבד אינו מינוי. אבל לפענ"ד זה קשה מאד להעמיס בדברי הרמב"ם שבשני המקומות נקט לשון שוה -"אין מעמידים", ואיך אפש"ל שבמקום אחד משמעותו לכתחילה ובמקום שני משמעותו לדיעבד. ועוד שבה' מלכים כלל כאחד את הצורך בנביא ובסנהדרין, משמע ששניהם דין אחד להם.

וביותר קשה שהרי הצורך בנביא ובסנהדרין נלמד ממינוי יהושע ושאול ודוד כמש"כ הרמב"ם שם וכנ"ל, וא"כ לא מובן איך אפשר לחלק ביניהם ומניין לנו שענין הנבואה היה רק לכתחילה וענין הסנהדרין הוא לעיכוב גם בדיעבד. ולעצם הדבר הסברא נוטה שמכיון שלמדנו ממעשה שהיה, אין לנו אלא צורת מינוי בדומה למה שהיה, והיינו שהיה ע"י שניהם כאחד, אבל כשחסר א' משניהם מנין לנו שיחול המינוי אפי' בדיעבד.

ונראה להוכיח שגם שלא ע"י סנהדרין חל מינוי המלך. כי התוס' סנהדרין (כ,ע"ב) דנו לענין אחאב אם היה עליו תורת מלך ומסיקים כמה תירוצים שלפיהם יוצא שהיה מלך גמור. עוד תירצו שם תי' אחרון "שפרשת מלך לא נאמרה אלא על המלך שנמלך על כל ישראל ויהודה ומאת המקום, ואחאב לא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום". וכבר העיר ב"ערוך לנר" שגם לתי' אחרון צ"ל שרק לענין מה שנאמר במשפט המלך בס' שמואל, לגבי רשות המלך לשעבד לצורך עצמו וצרכיו, אבל לשאר דברים של מורא מלך וכדומה ודאי שגם על אחאב היה תורת מלך כמו שמפורש בגמרא זבחים (קב,ע"א) שאליהו נהג בו כבוד מלכות. ולפ"ז צ"ל שפרשת המלך שבתורה אמורה גם על מלך שהומלך בדומה לאחאב. ויש עוד להוכיח קצת כדעת הערוך לנר, ממה שדייקו בגמרא סנהדרין (מט,ע"ב) בדין הרוגי מלכות לענין נכסיהם ממשפט נבות ע"י אחאב. אך ראיה מפורשת לזה מהירושלמי הוריות (פ"ג,ה"ב) שמלך יהודה ומלך ישראל שניהם שוים והיה להם דין מלך עד דורות יהוא בן נמשי ומוכיח מהכתוב שנאמר באחאב. וכן מלכות יהוא היתה לאחר בית אחאב. הרי שאחאב היתה עליו תורת מלך ואלה שבאו לאחר יהוא לא היו אלא כליסטים.

והנה במינויו של עמרי אבי אחאב נזכר בדברי הכתובים (מלכים א' טז,כא) שנחלק העם לחצי; חצי היה אחרי עמרי והחצי אחרי תבני "ויחזק העם אשר אחרי עמרי". הרי שלא היה כאן מינוי ע"י סנהדרין אלא מחלוקת העם שנחלקו לחצי חצי ואח"כ התגבר החצי שאחר עמרי. וודאי מסתבר כן שאיך יתכן שתהא דעת סנהדרין והסכמתם להמליך את עמרי שנאמר בו "וירע מכל אשר לפניו". ומ"מ לאחר שהתחזק חצי העם ונכונה המלכות בידו היה עליו תורת מלך לו ולבנו הבא אחריו. הרי שגם מינוי סנהדרין אינו נצרך, לכה"פ לענין דיעבד, ושלא כמש"כ במשפט כהן לחלק בין ענין הצורך בנביא לצורך בסנהדרין. והקשה ביותר לפ"מ שהסקנו, שמסתבר שדינו של הרמב"ם על הצורך בנביא וסנהדרין הם גם לענין דיעבד, ובדומה לשאר דברים הצריכים ע"א שהם דין גם לענין דיעבד.

ה.די בהסכמת העם למינוי מלך

ע"כ נלפענ"ד שכל דינו של הרמב"ם לענין מלך לא נאמר אלא כשמתמנה שלא מדעת העם ושלא ע"י בחירה מידם, ובזה הוא שצריך נביא וסנהדרין של ע"א, ובלא זה לא חל המינוי. כי מכיון שהיא שררה על הציבור לא יתכן שיוכל מי להרכיבו עליהם אם לא בהסכמת הנבואה ובי"ד הגדול. ובדומה לזה היו כל אותם מינויים שציין הרמב"ם כי יהושע לא נתמנה ע"י ישראל אלא מ"ר נצטווה למנותו לעיני העם דהיינו סנהדרין (יומא עג,ע"ב). וכן שמואל שמינה שאול ודוד לא היו בשאלת פיהם כלל. ובאופן זה הוא שאמרו שאין מעמידים מלך אלא ע"י נביא וסנהדרין גדולה. אבל כל שהעם עצמו מסכים למנותו ע"י דרך בחירות, או באיזו שהיא צורה אחרת בזה אין צורך לשום נביא וסנהדרין, אלא ודאי חל המינוי ויש לו תוקף ודין מלך, כי מכיון שהעם מסכים לשררה זו, מה לנו עוד. ובדומה לזה כ' המאירי בסנהדרין, שמ"ש אין המלך מוציא את העם למלחמת רשות אלא בסנהדרין של ע"א, היינו שלא בהסכמם, אבל בהסכמתם אי"צ לקבלת רשות. הרי שענין הסנהדרין נצרך במקום שיש צורך בכפיה, וכמ"כ י"ל בעניננו שבמינוי מרצון חלה עליו תורת מלך לכל הדברים, חוץ ממה שנאמר במשפט המלוכה בשמואל שבזה לתי' אחרון שבתוס' הנ"ל אין חל באופן זה.

ומעתה מיושב ענין עמרי שודאי היה עליו תורת מלך גמור כיון שנתמנה ע"י העם, ואעפ"י שקודם היה מחולק לחצי חצי, הרי אח"כ התגברו על האחרים ונמצא מינויו ע"י העם. ובאופן זה אין יותר צורך לא להסכמת סנהדרין ולא לדבר הנבואה. ודברי הרמב"ם כנ"ל אמורים באופן שאינו מתמנה על העם בהסכמתם מצד עצם רצונם.[4] שו"ר שהדברים מפורשים ברדב"ז (מלכים פ"ג) שכתב: "והאי מלך, היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל, אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחזקה אין ישראל חייבין לשמוע אליו". הרי הדברים מפורשים כמו שכ', אלא שלא הביא ראיה לזה, מדברינו מבואר.

ו.  מינויים ע"י בחירות -תוקף וסמכות

היוצא מדברינו מכיון שהוכחנו לעיל בע"ה שכח המלך ניתן בהעדר המלך גם לשופט שהוא משמש כממלא מקום של תפקידי המלך, ולזה אי"צ שיהא דוקא גדול הדור וראש סנהדרין, אם כי הדבר רצוי שיהיה גדול אחיו. ולאחר שנתברר שמינוי המלך והשופט שווים הם לענין הרשות הממנה אותם. וזה יכול להיות בשני אופנים: 1. באופן מינוי מלמעלה ע"י נביא וסנהדרין; 2. בדרך בחירה ע"י העם ואז אי"צ לא לנביא ולא לסנהדרין.

מעתה יוצא שכל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפענ"ד שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו"כ אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפ"ז נראה כי מועצת ממשלה שתבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהיה למלך ישראל.

ונראה שמה שנחלקו ר"ת והראבי"ה בנידון כח טובי העיר לענין הפקר בי"ד היכא דלא למיגדר מילתא, דלדעת ר"ת אין בכח טובי העיר ולא ברוב אנשי העיר עצמם להכריע נגד המיעוט היכא דאיכא רווח להאי ופסידא להאי (הובא בחו"מ סי' ב) -אינו שייך לעניננו. ובני"ד לדעת כו"ע יהא להם כח וסמכות. דע"כ לא נחלקו אלא מדין בי"ד כמ"ש בחו"מ "טובי העיר שהמחום בי"ד עליהם" ועי' סמ"ע שם. אבל מכח שלטון ומלכות ודאי יש בכח הציבור למנות יחיד או חבורה ויש לו לממונה תורת שופט, שהוא כנ"ל פועל כממלא מקום המלך.[5]

והא דאין אומרים דטובי העיר יפעלו מגדר זה היינו משום שבזמן שאנו נתונים תחת עול מלך מעם נכר, ממילא אין לנו חוקי מלכות עצמאיים, אלא נתונים אנו למרותו וסמכותו של מלך הנכר.

ודבר זה מפורש בדברי הראשונים בענין רשב"א דהוי תופס גנבי ומוסרם להריגה בהרמנא דמלכא. וכתבו בזה הראשונים דהוא משום דדין המלך היה כן (עי' שטמ"ק ב"מ פג,ע"א מהריטב"א, ותשובות הרשב"א הובא ב"י חו"מ סי' ב וס"ס שפח). הרי דאף שהיה מלך עכו"ם מ"מ גם לגבי דידן קיימים דיניו בכל מה שנוגע לסמכות המלכות. ומזה יוצא ממילא דלא יתכן מינוי עצמי של טובי העיר מדין מלכות ושררה, כי אינה תחת ידם באותה שעה כלל. וכל הסמכות של טובי העיר לא תיתכן אלא מכח בי"ד. ובזה הוא שנחלקו, דלדעת ר"ת אין שייך לפרט זה המושג קיבלו עלייהו, כיון שהמיעוט עומד וצווח שלא קיבלם ע"ז ואינו מרוצה מהתקנה.

אבל כל היכא דשייך מינוי מגדר מלכות ושלטון כגון בימינו אלה שזכינו בע"ה לעצמאות בארצנו, לית דין ולית דיין דיש בכח הציבור למנות עליהם יחיד בתור שופט שיש בו סמכות ממלכתית. וסמכותו אינה רק בענין ממון כבי"ד שבעניני עונשים כוחם רק מגדר מיגדר מילתא, אלא גם בעניני עונשים כסמכות המלך שכוללת גם עניני הגוף, וכמו שהבאנו מהראשונים הנ"ל ביחס לחוק המתת הגנבים. וזה דבר מוסכם ואינו שייך למחלוקת של ר"ת והראבי"ה.



[1]    אכן ע"ע בדבריו שם תשובה קמה לענין מלחמת רשות ע"י שופט, שנוקט בפשיטות דזה א"א אלא ע"י מלך. וצ"ע, שלכאורה גם מלחמת רשות יש לכלול ב"המצב הכללי של האומה".

[2]    עוד יש לעיין אם נאמר שיהושע היה מלך למה לא הוריש מלכותו לקרוביו? ואם כי יהושע מת בלא בנים, אבל הן בזמן המינוי ראוי היה עדיין לבנים לדעת ר' אבא בר פפא (עירובין סג,ע"ב) שנענש על שביטל ישראל מפו"ר לילה אחד בכיבוש יריחו. ואף אם אין בו בנים יש מקום לירושה. לפמש"כ המנ"ח (מצוה תצג) שאם אין לו בנים או שאינם ראויים למלוכה יורשים אחיו וכן הלאה למעלה כדרך ירושת נחלות. א"כ אף שלא היו לו בנים למה לא ירשו שאר הקרובים. הן אמנם המנ"ח שם כ' שהירושה חוזרת עד דוד המלך שזכה לכתר מלכות, מזה נראה לכאורה שנוקט שאין ירושת המלכות חוזרת למעלה מדוד כיון שלא היו בזיקת מלכות כלל, ולפ"ז ל"ק מקרובי יהושע למעלה שלא היו מזרע המלוכה כלל. אך באמת יסוד זה של המנ"ח נעלם ממני, שאם יש במלוכה דין ירושה כדרך שיש בכל נכסים, למה לא תחזור גם למעלה מדוד, ואעפ"י שלא זכו בזה מכח עצמם, יזכו בזה מדין ירושה. ואינו דומה למה שאמרו בגמרא לענין נחלות שחוזר עד יעקב אבינו, כי מיעקב ומעלה לא היה דין ירושה אלא ליעקב לחוד. חוץ מזה לא יצויר הדבר ח"ו בשום אופן בעולם שלא תתקיים הירושה בזרע יעקב. אבל בני"ד וביהושע הרי היה הדבר בפועל ולמה לא עברה המלכות לקרוביו. אם לא שלא היה מלך כלל.

      אכן לפענ"ד כל ההנחה של המנ"ח אינה, ואין דין ירושה בלכות וכל המינויים אלא לבנים דוקא. תדע שהרי בדין ירושה רגיל לא מצינו שבן אחד יירש הכל והשאר יידחו, כדרך שמצינו לענין מלכות שרק הגדול או הראוי זוכה בה (רמב"ם שם, א-ז). והוא ריבוי מיוחד ממש"נ בדברי הכתוב "למען יאריך ימים הוא ובניו" ומזה למדנו שהירושה היא רק לבניו. ואם אין לו בנים אין באמת דין ירושה למלכות זו כלל, וצע"ב.

[3]    דברי הר"ן הללו הם שלא כפי שנוקט המהרש"א בסנהדרין (כ,ע"ב), שכ' בהבדל שבין שופט למלך, שהשופטים דנים רק בדין תורה משא"כ "מלך הפורץ גדר לפעמים דין בדת הנימוסית". אכן כפי שמבואר בדברינו, דברי הר"ן מוכרחים מתוך הגמרא ומתוך הרמב"ם.

[4]    וכן נראה שמינויו של אגריפס למלך לא היה ע"י סנהדרין, ומדין ירושה ממשפחת חשמונאי ג"כ לא זכה שרק אמו היתה מחשמונאי וג"ז אינו מוסכם (עי' תוס' ב"ב ג,ע"ב ד"ה כל דאמר. אכן לפי הקדמוניות כן הוא. ועי' יעבץ ח"ה עמ' 43) ואין הבת יורשת במלכות. ואם מתורת ירושה היה זוכה היה מקום לומר שאין בזה החסרון של "מקרב אחיך" (עי' מנ"ח תצז) וצע"ב. והרי לא אמרו בגמרא שחטאו במה שהחניפו לו אלא במה שאמרו לו "אחינו אתה". ועי' תוס' שם שהיה להם לשתוק. א"כ נראה שלא היה בו מינוי סנהדרין, ומ"מ היה לו תורת מלך לענין "שום תשים" וכנ"ל.

[5]    בזה נ"ל לבאר גם את עצם המחלוקת שבין ר"ת לראבי"ה. והוא עפימש"כ ב"דבר אברהם" סי' א, דדעת הר"י בעליות היא, שכל דין הפקר בי"ד הפקר הוא משום דלענין זה ניתן להם כח ושלטון מגדר מלכות. ובזה הוא דפליג ר"ת עם הראבי"ה, דא"נ דהוא מגדר מלכות, א"כ כשם שלענין מלכות מועילה הסכמת הציבור ובחירתם וכנ"ל, ה"נ מועילה הקבלה שלהם לבי"ד. אבל דעת ר"ת היא שדין הפקר בי"ד הוא לא מכח מלכות אלא מתוקף סמכותם כבי"ד. ובזה יש מקום לומר שאלה שאינם ראויים מצד עצמם לבי"ד, אעפ"י דבהסכמת הצדדים יכולים לקבל ע"ע גם פסולים לבי"ד, מ"מ למה שאין הסכמה מפורשת מטעם כל הצדדים הנוגעים בדבר אין יכול להיות להם תוקף בי"ד.

  סמכות מוסדות ממשל נבחרים בישראל
עבור לתוכן העמוד