לחידוש מצות תכלת בציצית

[פורסם בתחומין ט 423]

מבוא *

א. ההצעות הקיימות ובעיותיהן הכלליות

ב. סקירה הסטורית

ג. הסימנים לזיהוי חלזון התכלת

   1. חלזון בעל קונכיה

   2. מצוי בין צור לחיפה

   3. הופעתם הנדירה של החלזונות

   4. חלזון הטמון בחול

   5. מראה הגוף צבעוני

   6 פציעת קונכיה קשה

ד. הסימנים לזיהוי צבע התכלת

   1. הצורך בחלזונות חיים

   2. הפקת תמצית צלולה

   3. קבלת צבע שחור בתמצית

   4. צביעה יפה ויציבה

   5. דמיון לצבעי הים, הרקיע, העשבים וכו'

   6. זיהוי התכלת עם הייקינתוס

   7 גוון התכלת זהה לקלא אילן

   8. בדיקות כימיות לזיהוי תכלת

ה. סימני היכר למסורת התכלת

   1. גילוי מחדש של התהליך שנשכח

   2. הצורך בעדות הסטורית ישירה

   3. הוכחה מדעית לזיהוי התכלת

   4 סימן לאתחלתא דגאולה

ו. תוכנית מחקר ופיתוח

   1. לימוד השיטה לצבוע בחלזונות

   2. גידול חלזונות בבריכות מלאכותיות

   3. בדיקה כימית לזיהוי תכלת אותנטית

   4. תקציב מו"פ

   5 הקמת מצבעה חצי חרושתית

   6. מפעל לייצור טליתות

   7. תהליכים חילופיים להכנת תכלת

   8. בית המקדש וכהניו

ז. מסקנות ומעשים

נספח א: שו"ת מאת הרב אברהם צבי רבינוביץ זצ"ל

נספח ב: זיהוי ארגמון קהה-קוצים כחלזון-התכלת - חוות דעת מדעית

נספח ג: הסיכום המדעי של ד"ר סידני מ. איידלשטיין, נשיא חברת דקסטר, ארה"ב

 

v v v

"ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת"

(במדבר טו,לח)

הציציות הקשורות בימינו לבגדי טלית-תפילה וטלית-קטן הן עשויות צמר לבן בלבד. השימוש בפתיל-תכלת, כפי שמתחייב במצוות-עשה מדאורייתא הנ"ל, נפסק לפני כאלף וארבע מאות שנה, כאשר הכובש הערבי הרס את המצבעות לתכלת וארגמן שהופעלו במשך כאלפיים וחמש מאות שנה ע"י הפיניקים (כנענים), לאורך חופי א"י ולבנון.

צביעת התכלת הקדומה נעשתה בחומר גלם טבעי שהופק מחלזון ים מסויים. במרוצת הדורות אחרי ביטול פתיל תכלת, נשכחו הפרטים היסודיים כגון: זהות החלזון, תהליך הפקת הצבע וצביעתו, ואף הגוון המקורי של התכלת.

לפני כמאה שנה התעוררה תנועה לחידוש פתיל תכלת של מצווה. בין אלה שעסקו בנושא מאז, נתגלעו דעות שונות ומנוגדות לגבי זהות החלזון המקורי, ואלו מנעו קבלת החלטה מוסמכת בדבר חידוש מצוות פתיל תכלת.

מוגשת בזה איפוא חקירה בינתחומית, שבה פירוט הבעיות הנוגעות לזיהוי חלזון התכלת. על פי מסקנת המחקר, פתיל התכלת העתיק היה בעל צבע הקרוי כיום סגול שהופק על ידי הקדמונים מחלזון החי עוד לחופי הארץ והקרוי בפינו ארגמון קהה קוצים. בהתאם לכך מוצעת גם כן תוכנית מעשית לפיתוח ענף טקסטיל חדש לייצור ושיווק התכלת המסורתית.

במשך מאה השנים האחרונות הועלו מספר הצעות לגבי זיהוי תכלת דמצווה. כל תשע הסברות שהוצעו חלוקות ביניהן בשלוש שאלות יסוד אלו:

א. גוון הצבע של התכלת הקדומה;

ב. ההרכב הכימי של הצבע העתיק;

ג. זיהוי חלזון התכלת המקורי.

בלוח מס' 1 שלהלן ניתן סיכום השוואתי של ההצעות שהועלו כאמור.

לוח 1: סברות שונות בזיהוי התכלת

בעל ההצעה

גוון הצבע

ההרכב הכימי

חלזון התכלת

1. דדקינד

סגול

תערובת אינדיגוטין עם ברומו אינדיגוטין

ארגמון קהה קוצים

2. פלוס

סגול

תערובת אינדיגוטין עם ברומו אינדיגוטין

מיני ארגמון וארגמנית

3. ארכיאולוגים

סגול

ברומו אינדיגוטין

ארגמון חד קוצים

4. הרב הרצוג

סגול

כציבעני המרה

שני מיני סגולית

5. אדמו"ר ראדזין

כחול

ברזל ציאניד

דיונון הרוקחים

6. ורהקן

כחול

אינדיגוטין

מיני ארגמון וארגמנית

7. רובניזון; כדי 

כחול

אינדיגוטין

(הצמח אינדיגו)

8. פליקס

טורקיז

טיריוורדין

מיני ארגמון וארגמנית

9. לילי

אדום כחלחל

דלפינידין

הפרח דרבנית

על אף מורכבות הבעיה בדורשה חקירה בינתחומית המשלבת בתוכה בלשנות, מדעי-הטבע, ארכיולוגיה, מיקרא, תלמוד, הלכה וטכנולוגיה, קיבלנו על עצמנו להתמודד עם האתגר מתוך גישה ביקורתית, במטרה שנגיע - אם אך ניתן הדבר - להכרעה לגבי זהות התכלת. לשם כך ליקטנו את מירב הסימנים האופייניים האמורים לזהות את התכלת ואת חלזון התכלת, וזאת מתוך הספרות התלמודית וכתבי הפוסקים הראשונים והאחרונים. עלה בידנו לדלות לא פחות משמונה עשר סימנים מובהקים (שיפורטו להלן), שביניהם כאלה המתייחסים לתכונות חלזון התכלת, אחרים הדנים בתכונות הצבע והצביעה, וכן סימנים הסטוריים מסורתיים הנוגעים לחידוש התכלת.

תוך כדי קביעתנו את מידת ההתאמה האפשרית שבין כל אחת מהשיטות הרשומות בלוח מס' 1 לבין סימני התכלת השונים הנ"ל, התברר לנו כי חילוקי הדעות שבין השיטות השונות מקורם בעיקר באי וודאות לגבי חמשת העניינים שלהלן, שהם סמנטיים במהותם.

א. גוון הצבע - ישנן סתירות לכאורה בין תיאורים תלמודיים שונים וכן בין תירגומים עתיקים של המקרא, שבהם מוגדר כביכול גוון צבע התכלת. ידוע גם כי לקדמונים היה חסר בתחילה שם מופשט לצבעים כחול וירוק, שנחשבו לאחר מכן כגוונים של "שחור" ובהמשך הדורות קיבלו שם אחד משותף. בנוסף לקשיים אלה, בא השימוש המחודש במלה "תכלת" בעברית מודרנית במובן של "תכול רקיע", וזאת על אף העובדה שעין לא ראתה תכלת מקורית מזה אלף וארבע מאות שנה.

ב. מהות הארגמן - יש שגרסו כי התכלת היתה דומה או זהה לארגמן העתיק או שנגזרה ממנו וזאת עד כדי כך שהתייחסו אל "תכלת וארגמן" כמושג כללי אחד המתרגם בלועזית "פורפורא".(Tyrian purple)אחרים ראו בתכלת מוצר נפרד מארגמן, שהופקו כל אחד מחלזון אחר.

ג. הצבע קלא אילן - הזיוף של פתיל תכלת בתקופת המשנה בשם "קלא אילן" היה בהכרח זהה בגוונו לצבע המקורי. מקובל הוא שקלא אילן אינו אלא אינדיגו צמחי. מקביעה זאת נובע כי לתכלת עצמה לא היה אלא הצבע הכחול החזק של האינדיגו כפי שהוא מוכר לנו כיום. לעומת זאת לא מצוי חלזון הנותן צבע כחול שאינו נוטה לאדמדמיות עד כדי יצירת צבע סגול/ארגמן. מסתירה זאת מתבקשת אולי השאלה האם הכיל קלא אילן אך ורק אינדיגו.

ד. המונח חלזון - למונח "חזלון" ככינוי לבעלי חיים יש שתי הוראות, האחת כשם קיבוצי לרכיכות בעלות קונכיה, והשניה כשמו הפרטי של מין מסויים מבין החלזונות שהוא חלזון התכלת. לא כל מאמרי התלמוד המזכירים "חלזון" מתארים איפוא את חלזון התכלת. למרבה הצער לא הקפידו חוקרים מסויימים להבחין בין השימושים השונים, ואפילו ייחסו לחלזון התכלת מאמרים על "חלזון" שכלל אינם מתארים רכיכות אלא הוראות אחרות של המלה, כפי שהן מנויות למשל בספר ערוך השלם , .

ה. מהות "הסממנים" - לשם צביעת התכלת, לוקחים דם חלזון וסממנים (מנחות מב,ב). לפי פשטות הגמרא ודעת הרמב"ם, הרי "הסמנים" אינם הכרחיים ליצירת הצבע עצמו אלא באים לשפר את קליטת התכלת בצמר. מכאן שיערו בטעות שאפשר להשתמש בכימיקלים כלשהם בהכנת התכלת בתנאי שהם בעצמם חסרי צבע , . ואין הדבר כך, מפני שניתן כבר בעידן הטכנולוגי להכין צבעים סנתטיים על ידי תגובה כימית בין כימיקלים חסרי צבע שונים, ובזאת לזייף את הגוון המתקבל מדם החלזון. זאת ועוד, ישנם כבר סממנים חריפים, כגון אשלג או סודה קאוסטית, שבכוחם להרוס את דם החלזון בטמפרטורה גבוהה מאד, בדומה לשינוי המתהווה בשריפת חמץ לפסח. כפי שמופקע איסור חמץ מהלחם בשריפה, כן עלול דם החלזון לצאת מדין תכלת בפירוק כימי. האדמו"ר מראדז'ין בשעתו לא היה ער למכשולים כאלה , האורבים לנו בעקבות התקדמות הטכנולוגיה המודרנית, וכן גם שגו חסידיו לכשבאו בשנת תרי"ג לחדש בארץ ייצור פתיל כחול לציציותיהם.,

אין פלא איפוא שמלומדים רבים לא מצאו ידים ורגלים בסוגית התכלת עד כדי ריבוי הסברות המנויות בלוח מס' 1.

בחיבורנו זה נוכיח כי ההצעות מס' 2 עד 9 שבלוח אינן תואמות את רוב הסימנים המאפיינים את התכלת, ולכן יש לדחותן ולפוסלן אחד לאחד. לעומת זאת נגיע למסקנה חד משמעית כי התכלת המקורית היתה בעלת צבע סגול, ואף הופקה מהחלזון ארגמון קהה קוצים, כפי שהוצע בשעתו ע"י דדקינד, וזאת היות ומתקיימים בו כל סימני התכלת.

לבסוף נפרט תוכנית טכנית וכלכלית המוצעת על ידינו ליישום מסקנה זאת הלכה למעשה בחידוש פתיל התכלת של ציצית.

שלישיית הצבעים - "תכלת ארגמן ותולעת שני" מוזכרים ביחד במקרא עשרות פעמים. מלבד שימושם הידוע בפתיל תכלת של ציצית ובאריגים שונים על פי מצוות התורה כגון בגדי כהונה, מעשה המשכן וכיסויים לכלי המשכן, היו חוטי הצמר הצבועים מוכרים ומפורסמים בשמם אצל שאר אומות העולם העתיק, שהחשיבו אותם בין אוצריהם היקרים ביותר.

מעניין הוא לציין ששלושת הצובעים האלה שהופעלו על צמר הבא מן החי (ירושלמי כלאים ט,א), היו בעצמם כולם ממקור החי.

בענין זיהוי חומרי הצבע, הידיעות בידינו היו לקויות עד לאחרונה. תולעת שני הוא כידוע כרמיל, צובע אדום שהופק מכנימות מגן, החיות על זנים מסויימים של עץ אלון. לגבי תכלת וארגמן שבמקרא, בוכרט היה הראשון שהכיר בכך שהיו אלה גוונים שונים של פורפורא,purple הראשון נוטה לכחול (ליצור צבע סגול) והאחרון נוטה לאדום (לתת את הארגמן), אשר הוכנו שניהם ממינים שונים של חלזונות ים.

לפי הממצא הארכיולוגי החלה תעשיית התכלת והארגמן בכרתים לפני יותר מ - 3,600 שנה, ויצויין כי בזאת היא מוקדמת למועד יציאת מצרים, שבהקשר אליה מוזכרים שני הצבעים בחומש שמות. ייצור פורפורא נהיה לאחד מעמודי התווך של כלכלת הפיניקים (כנענים מהערים צידון, צור, צרפת וכו'), וזאת עד אשר הושמדו מיתקני הצביעה על ידי הכובש הערבי בשנת 638 למנינם. לאחר זאת אין לנו ידיעות כלשהן על ייצור תכלת, וכעבור מאה שנה כבר נגנז פתיל תכלת בא"י. ברם ייצור הארגמן נמשך כנראה בביזנטיון עד למאה החמש עשרה, אף כי מדובר לרוב בצביעת משי ולא צמר. במרוצת הדורות אחרי ביטול פתיל תכלת, נשכחו הפרטים היסודיים לגביו כגון: זהות החלזון, תהליך הפקת הצובע וצביעתו, ואף הגוון המקורי של התכלת.

לגבי הארגמן המקראי, הביא המחקר המדעי בעת החדשה למסקנה המקובלת- כי יש לזהותו עם פורפורא מהעיר צור((Tyrian purple כפי שהופקה בידי הפיניקים הקדומים מחלזון הארגמן הקרוי בפינו ארגמון חד קוצים ((Murex brandaris וכן במידה מוגבלת מהחלזון ארגמנית אדומת פה .(Thais haemastoma) מבחינה כימית, מכיל הארגמן ברומו-אינדיגוטין (Dibromoindigotin) כציבען עיקרי. הצבע עצמו אינו קיים בטבע, אלא מפיקים אותו באורח מלאכותי מריר צלול הבא מהבלוטה התת זימית של החלזונות.

ההצעה לזהות את הארגמון קהה הקוצים (Murex trunculus) כחלזון התכלת הועלתה לראשונה על ידי אגיפטולוג אוסטרי בשם אלכסנדר דדקינד בשנת 1898. בהתאם לדעה זאת היה לתכלת צבע סגול. באותה שנה עצמה -ללא ידיעה מצידו על עבודתו זו של דדקינד - צבע האדמו"ר ג"ח ליינר מראדז'ין, פתילי ציצית בציבען כחול, שהוכן משלפוחית הדיו של רכיכה ימית נפוצה הנקראת דיונון הרוקחים (cuttlefish officinalis, Sepia).בזאת יסד את נוהג חסידי ראדז'ין להטיל פתיל כחול בציציות טליתותיהם.

במחקר מדעי הלכתי מקיף שערך בנושא התכלת, לא קיבל הרב הראשי דא"י יא"ה הרצוג זצ"ל וכמוהו פוסקים נוספים-, את המצאתו של הראדז'ינר. ברם, אף כי הכיר בנכונות מסקנותיו הנ"ל של דדקינד מהבחינה המדעית, ראה הרב הרצוג לנכון להסתייג מהן מפני שסבר כי ארגמון קהה קוצים אינו מקיים כביכול שניים מסימני הגמרא, שהם "גופו דומה לים, ועולה אחת לשבעים שנה". יצויין כבר כאן שנוכיח להלן כי אין יסוד עובדתי להסתייגותו זו.

אולם בשעתו מצא הרב מקום שימליץ על שני מיני חלזונות של הסוג סגולית הראויים לדעתו לבדיקה מדעית. להלן נדון בהעדרות כמה סימנים מובהקים של תכלת בחלזון זה. בינתיים נציין כי בדיקות כימיות העלו שהצבע הסגול הנפלט ע"י סגוליות דומה בהרכבו לציבעני המרה, ולכן מוכח שאינו עשוי לשמש למטרה של צביעת טקסטיל.

בניגוד לשלוש השיטות הנ"ל המבוססות על ההנחה שלתכלת וארגמן היו מקורות נפרדים, כמה מחברים מצדדים לאחרונה בדעה ששני הצבעים הוכנו מאותם מיני החלזונות עצמם, כאשר ההבדל ביניהם נעוץ רק בשינויים כימיים בדרך הפקת הצבע מן הרכיכה (כמפורט בלוח מס' 1). יש לדעתנו לדחות הצעה זאת מפני שאינה מתיישבת עם המסורת התלמודית בדבר קיום חלזון מיוחד להכנת תכלת, המזוהה על ידי סימנים מובהקים. יתר על כן, אין הוכחה מדעית לדעה זאת מתחומי ההסטוריה, הארכיאולוגיה או הכימיה. אדרבא, העדויות המדעיות מצביעות על קיום מצבעות נפרדות לייצור תכלת מהחלזון ארגמון קהה קוצים ולייצור ארגמן מארגמון חד קוצים.

כעת נפנה לברר מהם סימני התכלת כפי שבאים לידי ביטוי בספרות התלמודית וההלכתית, ותוך כדי כך נצביע על מידת ההתאמה של כל אחת מן הזיהויים שצוינו לעיל לגבי כל אחד מהסימנים, לאור ממצאי חקירות המדע האחרונות. וזאת כדי לקיים ציווי שסיכם בעל תורה שלמה ודברי מנחם וז"ל:

"בזמנינו אנו בוודאי יש מצוה על אלה שהיכולת בידם לחקור ולדרוש, לבדוק ולחפש במימי ארץ ישראל אחר מין חלזון עם נרתיק באופן שיהיה לו כל הסימנים שנזכרו בחז"ל ... ואם בסייעתא דשמיא ימצאו מין כזה, שלא יהיה בו שום פקפוק, אז יהיה מקום לגדולי התורה לדון שוב על אפשרות של חידוש קיום מצוה זו."

צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו (מדרש שהש"ר פ"ד,יא; ועוד), תכלת אינה כשרה אלא מן החלזון. הביא שלא מן החלזון פסולה (תוספתא מנחות פ"ט,ו)

דיונון הרוקחים, שבו משתמשים אנשי ראדז'ין, כלל אינו מבין החלזונות אלא שייך הוא למחלקת הדיונונאים המשותפת לו ולתמנונים למיניהם, שאינם בעלי קונכיה הגדלה עמם. לעומת זאת, הן הסגוליות והן הארגמנית והארגמונים הם כולם חלזונות כנדרש. אולם רק האחרונים נחשבים דג פורפורא (,(purple כפי שמוגדר "חלזון" בס' ערוך השלם ובמילונים של יאסטרוב וקרופניק.

ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה (שבת כו,א). אמר לו (הקב"ה לזבולון) כולם צריכין לך על ידי חלזון ... סימן זה יהא לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום (מגילה ו,א).

הארגמונים והארגמניות עדיין שוכנים כיום לחוף שבט זבולון אשר לו חלק בין סולמות של צור לבין חיפה, ואף נמצאו שם מיצברי ענק עתיקים של קונכיותיהם ששימשו להפקת תכלת וארגמן בימי קדם.- בהיותן שוכנות על פני הים הפתוח, רחוק מחופי הארץ, אין הסגוליות למיניהן מראים סימן זה. וכן, אין לדיונון שייכות מיוחדת לחוף זבולון, ואף אין שום ידיעה הקושרת אותו עם צביעת טקסטיל בימי קדם.

שאין צובעים תכלת אלא בחלזון ... ואינו עולה אלא לשבע שנים לפיכך דמיו יקרים (מסכת ציצית).

סימן זה של עלייה לעתים רחוקות אינו מופיע ברמב"ם ואף הראב"ד אינו משיג עליו על כך. לפיכך נקבע שאין פרט זה עקרוני ואינו מעכב ואף צויינה האפשרות שאין סימן זה אלא תכונה חולפת.

ואולם להזניחו לגמרי לא ייתכן שהרי הוא מובא בברייתא כדי לתת טעם על יוקרה של התכלת מפני שאין החלזון של תכלת מצוי. ואמנם התנהגותו של ארגמון קהה קוצים תואמת להפליא את תיאור הברייתא. פליניוס הזקן יעץ שיצודו את החלזונות אחת לשבעה חודשים כשהם מרובים, וכן חקירה נסיונית העלתה לאחרונה מחזוריות זו בהופעתם במיפרץ עכו. הקונכיות מתחפרות בקרקעית הים בקיץ, ועולות בעונה הקרה. סערות הים בחורף מונעות את הצייד, שניתן לערוך רק בשתי עונות בשנה, בראשית הסתו ובתחילת האביב, כשהים שקט והחלזונות מצויים בכמויות על פני קרקעית הים.

אפשר גם לראות רמז למחזוריות של שבעה חודשים בביטוי "שבע שנים" הנ"ל, שקיבל במקום אחר בתלמוד (סוטה לד,ב) משמעות של "שבעה מונים".

בתכונה זאת, מזכיר האדמו"ר מראדז'ין (עמ' מה), כי זמן דייג הדיונון הוא רק בחודשים מסויימים בימי הקיץ. לגבי הסגוליות המצויות צפות בלב ים, ישנה ידיעה המספרת על תופעה חד פעמית של עלייתן על החוף.

שפוני טמוני חול. וחלזונא יאחדון ויצבעון מאדמיה תיכלא לחוטי גוליתהון (תרגום יונתן דברים לג,יח). תני רב יוסף שפוני זה חלזון (מגילה ו,א). ועולה - מן הארץ (רש"י מנחות מד,א).

ארגמון קהה קוצים שוכן במימי חוף רדודים בבית גידול סלעי או בחול גס, המכוסה באבנים. בעונת הקיץ מצוי חלזון זה טמון בחול שבים. כמוסבר לעיל בסימן 3. שאר המינים שהוצעו אינם מאופינים בתכונה זאת, והסגולית אף צפה במין רפסודה בים הפתוח רחוק מהחוף.

חלזון זה למה הוא דומה? גופו דומה לרקיע (מסכת ציצית). ת"ר חלזון זהו גופו דומה לים (מנחות מד,א). גופו - מראה גופו (רש"י שם,שם), היינו מראה מיץ שסוחטים מגוף החלזון הוא תכלת.35

שאלת המפתח, שהביאה את הרב הרצוג זצ"ל להעדיף את הסגולית על פני ארגמון קהה קוצים, היתה בעיית ההתאמה לסימן "גופו דומה לים/רקיע". לקונכיות הסגולית יש צבע סגול שנשאר באופן קבוע לאחר שימור,אבל בארגמון קהה קוצים הקונכיה המשומרת היא חסרת צבע. הבדל זה השפיע במידה מכרעת על דעתו של הרב. אולם הוא לא היה כנראה ער לעובדה כי בהיותו בחיים, קונכיית הארגמון עשויה להיות משופעת בצבעי כחול וסגול חזקים בגלל צמידה ביולוגית של שכבת יצורים זעירים. תצלום השער בגליון חודש אב תשמ"ב של כתב העת "מדע" מדגים את התופעה הזאת. לפיכך אכן מקויים הסימן הנ"ל בחלזון זה.

יתר על כן, אפשר לאמץ את פירושו הנ"ל של ס' ערוך השלם, שלפיו מדובר בצבע שמתקבל במיץ שסוחטים מגוף החלזון.

לגבי הדיונון, איננו מוצאים אף אחת משתי האפשרויות הנ"ל לקבלת צבע הגוף.

דברי הגמרא באים בפשטות כדי למסור לדייגים את הסימנים הדרושים להם לזהות את חלזון התכלת בזמן הדייג כשהיצורים עדיין בחיים. צבע הקונכיה עצמה לאחר ניקוי ושימור בוודאי אינו נוגע לענין.

ת"ר הצד חלזון והפוצעו - (שבת עה,א).

הרב הרצוג הסביר בעקבות האדמו"ר מראדז'ין (עמ' לג), כי השימוש בפועל "פצע" מכוון לשבירת קונכיה שהיא קשה כאגוז, כדי להוציא מתוכה את גוף החלזון. סימן זה קיים בארגמונים בהיותם זקוקים לקונכיה עבה וחזקה כדי להגן עליהם בפני משברי הים וצוקי החוף. מאידך גיסא, הסגולית היא בעלת קונכיה דקה בלבד המתאימה לציפתה על פני הים. לדיונון אין בכלל קונכיה (עמ' מג, עמ' נו).

כמו כן ציין האדמו"ר מראדז'ין כי לא מקויים הסימן "מלבושו גדל עמו", לגבי הדיונון שבו השתמש בצביעה (עמ' נא).

 

כמה דאית ביה נשמה, טפי ניחא ליה (שבת עה,א). טפי ניחא ליה - שגם החי טוב מדם המת (רש"י, שם,שם).

הכנת צבע מארגמונים מתאימה בדיוק נמרץ לסימן זה שלפיו יש להשתמש בחומר גלם חי לשם הצלחת הצביעה.

הן הסגולית והן הדיונון אין להם תכונה זאת. מאחר שחומר הצבע שבגופם הוא יציב למדי, אין כל שייכות לסימן זה לגביהם.

כי היכי דליציל ציבעיה (שבת עה,א). שתהא מראית צבעו צלולה (רש"י שם,שם).

מהארגמונים מפיקים מיץ צלול, שממנו מכינים באופן מלאכותי את הצבעים. הסגולית והדיונון אינם מראים סימן זה. אצלם הצבע עצמו אגור בגופם כבר במתכונתו הגמורה, ואין פה שייכות כלל לסימן של הפקת מיץ צלול.

ודמו שחור כדיו (רמב"ם, הלכות ציצית ב,ב).

הדעה הגורסת כי כאן מדובר בדיו השחור של הדיונון נדחתה על ידי הרבנים שדנו בענין. מתברר כי קבוצת הצבעים ירוק כחול סגול בקצה הספקטרום נחשבו בימי קדם כגוונים של "שחור". לכן מי שיפרש את המלה "שחור" בסימן זה במשמעותה המודרנית אינו אלא טועה טעות סמנטית.

עם זאת, יש להוסיף כי כאשר עיבדנו דוגמאות מיץ טרי שנסחט מחלזונות שונים, נתקבל בידינו משקע גולמי שחור מארגמון קהה קוצים, ובמקביל צבע אדום מחלזונות הארגמן, שהם ארגמון חד קוצים וארגמנית אדומת פה. לאחר טיהורו, נתן המשקע השחור צבע סגול יפהפה.

והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה (רמב"ם, הל' ציצית ב,א).

הדיו הסגול שבגוף הסגולית אינו עשוי - בגלל הרכבו הכימי - לתת צביעה יציבה. כמו כן הצביעה הכחולה שמכינים חסידי ראדז'ין מדיו הדיונון אינה עומדת בכביסה. לעומת זאת, צבעי התכלת והארגמן המופקים מארגמונים, המשתייכים - מבחינה הרכבם הכימי - לסוג אינדיגו, היו הצובעים היפים והיציבים ביותר בעולם העתיק.

תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע (מנחות מג,ב). תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת (ילקוט שמעוני תהלים צ).

דימוי התכלת לשלל הדברים שבטבע הוא תמוה עד למאוד, מפני שלרבים מהם יש גוונים אחרים במקומות שונים ובזמנים שונים, וכן כקבוצה אין לכל הדברים האלה צבע משותף.

היה זה אגיפטולוג אוסטרי בשם אלכסנדר דדקינד שיישב קושיה זו עוד ב1898-. הוא הצביע על כך שהמיץ הנסחט מארגמון קהה קוצים הוא כמעט חסר צבע בתחילה. אולם עם חשיפתו לאוויר ולשמש, נהיה לצהוב, ואז לסירוגין נהפך לירוק, ואח"כ מופיע טורקיז ואחריו כחול עד שלבסוף מתייצב הצבע הסגול הסופי. בתהליך רבגוני זה הכיר דדקינד תיאורי התלמוד הנ"ל לגבי דימויי התכלת השונים, ובזאת ראה הוכחה מכרעת לזיהוי התכלת כצבע הסגול המתקבל מארגמון קהה קוצים. ובהקשר לתכלת נאמר ב"דברי מנחם", וז"ל: "וכבר כתבו המומחים במקצוע זה שצבע "ארגמן" עובר דרך שורת גוונים שונים עד שמתהווים הצבעים הסופיים ולפ"ז נ"ל שאין שום סתירה בין כל השיטות הנ"ל (בנוגע לגוון התכלת).

הופעתו של גוון הביניים טורקיז כאן הביא את פרופ' פליקס להטעים, כי הצבע המקורי של התכלת לא היה אלא טורקיז. כהוכחה לכך הביא את דברי המשנה: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי (ברכות פ"א,מ"ב). הוא טוען כאילו שהמשנה מחייבת כביכול דמיון קרוב עד למאוד בין תכלת לבין כרתי. ונהפוך הוא. היסוד במשנה זאת הוא ההבדל ולא הדמיון בין שני צבעים. אין ר' אליעזר בא אלא לקבוע זמן מאוחר יותר מאשר תנא קמא, בהסתמכו על כך שזקוקים לפחות אור להבחין בין צבע ללבן מאשר בין שני צבעים. ולכן דוחה הרב הרצוג לימוד צבע ירקרק לתכלת מדברי ר' אליעזר. במפרשים ישנם גם תירוצים אחרים לקושי שבמשנה הזאת.

אף הכימיה סותרת את זיהוי הצבע עם טורקיז, היות וגוון מעבר זה אינו יציב ובהכרח עובר לסגול. מה גם שלא ניתן לאשר הצעה זו באופן ניסויי.

אין מקום שיתפוס סימן זה לגבי הסגולית והדיונון. בנוגע לסגולית, צבעה הסגול כבר קיים בחלזון החי. כמו כן הצבע השחום, המשמש כחומר מוצא ליצירת כחול בתהליך ראדז'ין, אגור כבר בדיונון החי.

תרגום השבעים, עקילס הגר, פילון, יוסיפוס וכו' לועזים תמיד לתכלת - היקינתוס, מלה יונית ידועה שהוראתה ארג או בגד שמראהו מראה כחולי מסויים.

הרב הרצוג זצ"ל קבע כאן יסוד חדש בזיהוי התכלת. בעלי התרגומים הנ"ל כתבו את התרגום "הייקינתוס" לתכלת בתקופה שבה צבעי החלזונות היו עדיין בשיא חשיבותם ומוכרים היטב לקוראיהם. לפיכך שני השמות מתארים בהכרח אותו המוצר עצמו. באם נדע איפוא, לזהות את הצבע "הייקינתוס" הקדום, בזאת גם נשיג ממילא את הידיעה המבוקשת לגבי מהות התכלת.

להייקינתוס היה צבע סגול (ארגמן כחלחל), שהוכן ע"י הכנענים (פיניקים) בעזרת חלזונות. הבדים הצבועים היו מפורסמים בתרבויות העולם העתיק כאחד מאוצריהם היקרים ביותר. בכתובות נוזי בארם נהריים מלפני 3,500 שנה נקרא הייקינתוס בשם "אוגני", באוגריתית מלפני 3,000 שנה השם הוא "אינקו" ובאכדית מלפני 2,700 שנה הוא נקרא "תכילתו". חשיבות הצבע הזה במרוצת כל התקופות העתיקות משתקפת ביוקר ערכו הן כסחורה ומס בינלאומי והן כפאר המלכים והמקדשים. זיהוי הייקינתוס כתכלת מסביר את סימן הגמרא "דמיו יקרים" (מנחות מד,א).

בכל המחקרים שנעשו עד כה בנושא, הגיעו למסקנה כי הצבע העתיק הייקינתוס, שהוא הוא התכלת, הופק מחלזונות של המין ארגמון קהה קוצים. אין מי שטוען כי הייקינתוס הוכן מסגולית או מדיונון.

תפוצתה הרחבה של התכלת בין הגויים עשויה גם להסביר למה "אינה נלקחת אלא מן המומחה, חוששין שמא נצבעה שלא לשמה" (רמב"ם, הל' ציצית ב,ד). ייתכן מאד שרוב התכלת בשוק נעשתה ע"י גויים, ולכן היה יסוד מציאותי לחשש האמור.

 

הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי בגלוי (ספרי, סוף פ' שלח).

הרב הרצוג זצ"ל גילה יסוד נוסף בזיהוי התכלת בקובעו כי ניתן ללמוד מהו גוון מראה התכלת מצבע קלא אילן מפני שאי אפשר היה להבחין ביניהם.

כאמור בספרי הנ"ל, יש בעצם צורך לתת שני חומרים צובעים כדי לקבל זיוף מוצלח של גוון התכלת: האחד "צבעונים", שהוא צבע אדום כלשהו; והשני, "קלא אילן", שהוא צובע צמחי כחול בשם אינדיגו. תערובת אדום וכחול יוצרת סגול. יצויין עוד כי - בניגוד לגוון הכחול הטהור של אינדיגו סנתטי המוכר לנו היטב - אינדיגו צמחיי מקלא אילן נוצר עם כמות משתנה (עד 15%) של צבען אדום בשם אינדירובין. מידת הצורך להוסיף "צבעונים" היתה תלויה איפוא באיכות של קלא אילן.

המדרש ספרי חובר בזמן ובמקום שמלאכת חיקוי התכלת היתה עדיין בעיצומה ואפשר שהיתה מוכרת למחבר. לכן יש לייחס מידה רבה של מהימנות לעדות זו לגבי תהליך הצביעה. מענין להעיר שבמקורותינו המאוחרים יותר בתלמוד ובהלכה הושמט משום מה איזכור המרכיב האדום, ומכך התקבל הרושם המוטעה שהשתמשו הקדמונים בקלא אילן בלבד בזיוף התכלת ושצבע המוצר היה כביכול כחול גרידא. יש לשער שהשימוש במונח קיבוצי "צבעונים" ליד המלה הספציפית "קלא אילן" היה נראה מיותר בדור אחר שבו כבר לא עסקו במלאכת הצביעה של התכלת וזיופה. ייתכן ששיקול זה גרם לכך שתושמט המלה "צבעונים" בחיבורים המאוחרים.

תימוכים לדברי המדרש הנ"ל התגלו במפתיע במערה בנחל חבר שבה השתמשו לוחמי בר כוכבא באותה התקופה עצמה שבה חובר הספרי. נחשפה שם פקעת סיבי צמר סגולים שהיתה מיועדת לדעת החופר פרופ' י. ידין לשמש להכנת תכלת לציצית. האנליזה הכימית הוכיחה כי הצובע שבצמר הוא תערובת של ציבען אדום (כרמיל = תולעת שני) עם ציבען כחול (אינדיגו = קלא אילן). הואיל ואינם תוצרת חלזונות, הסיק כי מדובר בקלא אילן. הקדמונים אכן השתמשו בצביעה כפולה עם אינדיגו וכרמיל כדי לזייף פורפורא, וקיבלו מוצר שהיה ממש זול לעומת פורפרא מחלזונות. הסימן שקבע הרב הרצוג מביא איפוא למסקנה שגוון התכלת לציצית היה אכן סגול, שהוא אומנם הצבע המתקבל מארגמון קהה קוצים. מחקר הצובע שמכינים מחלזון זה גילה כי אינו אלא תערובת טבעית של שתי תרכובות כימיות, כאשר האחד הוא אינדיגוטין, ציבען כחול הזהה מבחינה כימית לצובע הצמחי אינדיגו, והאחר הוא ברומו אינדיגוטין, הזהה לציבען הארגמן. העדר המרכיב הכחול בארגמן מבדיל בינו לבין התכלת, ומסביר איך גוון הארגמן נוטה לאדמדם יותר מאשר התכלת.

קביעתנו כי מראה התכלת הוא סגול הולמת את תיאור הרמב"ם שהצבע הוא "פתוך שבכחול" (הל' ציצית ב, א), כלומר גוון המתקבל על ידי עירבוב כחול בצבע נוסף. אף רש"י העתיק מיסודו של ר' משה הדרשן בפרשת ציצית: "צבע תכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב", כאשר כחול הרקיע נפתך באדום השמש השוקעת ונוצר הגוון סגול, כפי שהסביר הרשברג. כך גם יובן המשך דברי הרמב"ם שם: "פתוך שבכחול. וזו היא דמות רקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע". יבדוק נא הקורא את צבע הרקיע בארץ לאחר השקיעה כאשר אין עננים וישתכנע!

בפירוש רש"י לסוטה יז,א מופרך זיהוי גוון התכלת ככחול השמים גרידא. ד"ה שהתכלת דומה לים וכו', ואיצטריכו כל הני משום ... דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזיזן דים דומה למראה הרקיע.

ואף להלכה נקבע ב"מקור חיים" לבעל "חוות יאיר" על שו"ע או"ח סי' יח: בחידושים כתבתי דדם חלזון שבו צובעים תכלת אינו בלו"א, רק צבע פורפר שנעשה מדם דג שנקרא הדג פורפר.

יצויין כי במשנה מוזכר כמה פעמים גידול הצמח איסטיס המפיק צובע כחול. שהוא זהה מבחינה כימית למרכיב העיקרי של קלא אילן. מאחר שאין רמז במקורות לדמיון בין איסטיס לבין התכלת ניתן ללמוד גם מכך שהתכלת לא היתה צבע כחול פשוט הדומה לאיסטיס.

הראבי"ה, כמובא בתורתן של ראשונים לירושלמי ברכות א,ב, קובע כי התכלת היא "פירפורא", וכן געזעניוס בקופת הרוכלים מזהה אותה כסגול ("פיאלעט"). גם במילונים של יאסטרוב (1903) ושל קרופניק (1927) מתורגם "תכלת"purple blue ובלקסיקון עברי אנגלי למקרא (הוצאת שוקן, ניו יורק, 1975)Violet blue. במספר תרגומים מודרניים של התנ"ך מתורגם "תכלת"violet: בכך תורמים תרומה צנועה לתיקון העיוות ההסטורי של תירגום "תכלת" כ - blue (כחול) בתנ"ך התקני ע"פ גרסת המלך גאימס משנת 1611, שעדיין שולט בעולם דובר האנגלית.

ולכן במילון בן יהודה נקבע בערך תכלת - "צמר מצובע צבע שבלולים סגול. ומשמשת המילה היום כשם לצבע שמיים".

אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירין שאינן עומדים פסולין: כיצד בודקים וכו' ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה וכו' (רמב"ם, ציצית ב,ד-ה).

על פי סימן זה היו משתמשים בבדיקת אנליזה כימית כדי לזהות תכלת של חלזון ולהבדילה מזיופים. אם כן, הרכב התכלת האותנטית היה שונה מבחינה כימית מצובעים אחרים בעלי אותו הגוון. תכונה זאת מתקיימת במדוייק לגבי הצובע הסגול המתקבל ממיץ החלזון קהה הקוצים, כפי שהוסבר בסימן הקודם בענין קלא אילן המכיל אינדיגו וצבען אדום.

ברם לאחרונה הועלתה סברה האומרת כי אמנם הופקה התכלת מארגמונים אבל הצובע הסגול שהתקבל הועבר ריאקציה כימית במטרה לשחרר את יסוד הברום מהתרכובת הכימית וליצור אינדיגו טהור נטול ברום. על פי סברה זאת, התכלת אינה אלא אינדיגו כחול, ולפי זה היה צריך להיות זהה מבחינה כימית לקלא אילן! תוצאה זאת אינה קבילה, מפני שאז הבדיקה הקבועה בסימן זה לא היתה מועילה כלל ועיקר. לפיכך סברה זאת נדחית על הסף.

כמו כן סימן זה פוסל את הכחול דראדז'ין, שזוהה כחומר סנתטי בשם "כחול פרוסי" שאינו אלא מלח ציאניד של ברזל. ניתן להכין כחול פרוסי מכל חומר מן החי במקום דיונון, ואף בנקל ישירות מברזל וציאניד ללא מקור טבעי כלשהו. בדיקות כימיות לא יבחינו בין כחול פרוסי שהוכן מדיונון או מכל מקור אחר, ולכן שיטת ראדז'ין אינה עומדת בדרישות סימן זה. יוצא גם כן כי כחול פרוסי הוא מן החומרים הזולים, ושאינו תואם את סימן הגמרא "דמיו יקרים".

רק אחרי אשר יברר לנו כי דג זה או מלאכת צבעו נפסק ונשכח מציאתו או ידיעתו בשום זמן מהזמנים ונפסקה בזה הקבלה אז יהיה לנו דברי ההלכה לראיה (הגאב"ד בריסק דליטא).39

את הנימוק הזה חידש הגאון מבריסק בדחותו את שיטת האדמו"ר מראדז'ין. כחול פרוסי, שבו משתמשים חסידיו, הומצא לראשונה בברלין בשנת תס"ב ואף שימש לצביעת צמר ומשי בצרפת כבר בשנת תק"ט, דהיינו לא פחות ממאה וארבעים שנה לפני חידושו של האדמו"ר מראדז'ין! מכל מקום, פיגמנט סנתטי זה לא נודע כלל לפני תס"ב, ולעומת זאת דיונון הרוקחים מוכר היטב מאז ומתמיד. לכן אין לגבי שיטת ראדז'ין לא קבלה קדומה ולא הפסקת שיכחה, הדרושים לפי דברי הגאון מבריסק הנ"ל.

לעומת זה הרי לגבי ארגמון קהה קוצים נימוק זה מתקיים במלואו. בקיץ שנת 1858 הפליג זואולוג צרפתי בשם לאקאז דותיה מהאי הים תיכוני מינורקה לחקר החי באיזור. לפתע הבחין שהדייג שניווט את סירתו משרטט קווים צהבהבים על חולצתו במה שנראה ככפיס עץ לח. כשהתקרב המדען לדייג, ראה שהצביעה נעשית למעשה ב"מיץ" של רכיכה ימית שקונכיתה רוסקה. הזואולוג זיהה מיד את החילזון כארגמנית אדומת פה. להפתעתו התגלה הצבע הצהבהב לאחר מספר דקות, כצבע אדמדם בהיר. הדייג הסביר ששינוי הצבע חל על פי נסיונו, אחרי חשיפתו לקרני השמש. לאקאז דותיה ניסה זאת מיד בעצמו, ואכן שינוי הצבע התחולל בהשפעת השמש ותוך כדי כך שוחרר ריח דוחה, הדומה לריח השום. המדען שיער שהוא מצוי בנתיב הנכון לגילוים מחדש של התכלת והארגמן העתיקים והחליט לא לשקוט עד שישחזר את התהליך המלא להפקתם. השיטה אבדה כמעט מן העולם והיתה ידועה לאותה קבוצה של דייגים עניים, שצבעו את אריג כותונותיהם הגסות בצבע הארגמן המקורי ששימש בעולם העתיק כפאר מלבושי השליטים.

בהמשך מחקריו המקיפים גילה לאקאז דותיה כי חלזון אחר בשם ארגמון קהה קוצים מפיק לעיתים צבעים כחלחלים יותר מאשר שאר חלזונות הארגמן. כבר בשנת 1842 הציע כימאי מוונציה בשם ביזיו כי יש לזהות חלזון זה כהייקינתוס (תכלת) הקדום, ואמנם כך נקבע בשנת 1898 על ידי דדקינד, כפי שמתואר לעיל בסימן מס' ד 5.

באשר לסגוליות, אין הנימוק הזה מתקיים לגביהן.

קבלתם היתה דווקא חלזון, אין בזה ספק, שכן הודיעו אותנו, והם ידעו איך נעשה, וקבלו הדבר איש מפי איש, וכו', שאי אפשר להשוות עין הצבע על פי האמור בספר עד תכלית. (שו"ת בשמים ראש, סי' רמד32

תנאי הבש"ר ל-"קבלה איש מפי איש" מתפרש לדעתנו כדרישה לממצא הסטורי ו/או ארכיולוגי שיעיד ישירות על השימוש בחלזון המתאים לצביעת תכלת בימי קדם. לגבי ארגמון קהה קוצים ישנן מספר הוכחות מסוג זה.

ליד העיר צידון נמצאה בשנת 1864 גבעה עתיקה הבנויה כולה מקונכיות המין ארגמון קהה קוצים, כשהן פצועות מעל למקום הבלוטה התת זימית המכילה את תכשיר הצבע. במרחק מה, נתגלתה ערימה ענקית שניה המורכבת אך ורק מחלזונות המינים ארגמון חד קוצים וארגמנית אדומת פה. דדקינד ראה בתצפית זאת הוכחה חותכת לקיום שני אתרי צביעה נפרדים לתכלת ולארגמן, דווקא לחוף שבט זבולון ששם צדו את החלזונות לתכלת. גם הרב הרצוג קיבל בהתלהבות הוכחה זאת. מהמין המיוחד הזה שהוא חלזון התכלת, מצאו מיצברי קונכיות באתרי צביעה עתיקים במקומות רבים מסביב לחופי הים התיכון - דבר הדרוש להסביר את ייצור התכלת של הפיניקים משך כל הדורות הקדומים.

לאחרונה אף נחשפו בחפירות העיר העתיקה צרפת השוכנת בין צידון לצור מיצבר קונכיות קהות קוצים ששימשו לצביעה לפני כ3,300- שנה!

כמו כן נתגלו כבר ארבעה שרידים ארכיאולוגיים הצבועים תכלת מקורית, שזוהתה על פי חוטים סגולים אנליזה כימית של מרכיביה: חוטים סגולים מתדמור מלפני 1,700 שנה, מתל עין בוקק מלפני 1,300 שנה, ומקפריסין מלפני 2,000 שנה.

כאישוש לממצא הארכיולוגי, יש לציין שוב כי אותם החלזונות קהי הקוצים עדיין שוכנים כיום לחופי הארץ הצפוניים ולחוף לבנון. מאלה לקח לאחרונה החוקר הצרפתי דומה, והצליח לצבוע בהם צמר ומשי בהשתמשו בתהליך המבוסס על תיאור פליניוס הזקן של השיטה שהיתה נהוגה בימיו בעיר צור. חכם רומי זה ביקר בארץ בסוף ימי הבית השני. החוקר דומה הקפיד לנצל רק חומרים וכלים שהיו זמינים בעת העתיקה.

אף כי ניתן איפוא לצבוע תכלת בדרך שבה השתמשו הקדמונים, איננו מוגבלים על ידי אילוצים מסוג זה כשבאים אנו לחדש בימינו צביעת תכלת של מצווה. כי הרי הן רש"י והן הרמב"ם קבעו כי השימוש בסממנים הוא "בדרך שהצבעים עושים" (מנחות מב,ב). על פי שיטתם זו, יש להזדקק למיומנותם של הצבעים וכימאי הצבע בני זמננו בפיתוח שיטת צביעה נאותה וזאת בעקבות זיהויו המקובל של חלזון התכלת.

כל זאת כוחו יפה לגבי חלזון התכלת קהה הקוצים. ברם, לעומת זאת, אין כידוע דבר המצביע על השימוש בדיונון הרוקחים למטרת צביעה כלשהי בימי קדם, אף על פי שהיה ידוע אז היטב וגם שימש לשימושים אחרים. לגבי מיני סגולית, יש אמנם עדויות כלשהן שהשתמשו בהם אבל רק באזורי ביירות וצור.

למעשה הרי היה יחידי והדבר עדיין בבחינת הצעה עד שהעניין יתברר ולא נכנס עדיין בכלל ספיקא דדינא שיש להחמיר ולקיים מספק. (דברי מנחם כא)

בנימוקו כך את הדחייה של הצעת ראדז'ין בענין התכלת, סיכם הרב כשר זצ"ל יסוד זה. הרי כדי שיהיה ראוי להחשב כספיקא דדינא, על הזיהוי להיות מבורר ומוכר כוודאי מבחינת המציאות העובדתית. החקירה המדעית שהבאנו לעיל אכן מסירה את הספקות ואף מוסיפה הוכחות חדשות לגבי זיהוי ארגמון קהה קוצים כחלזון התכלת.

יודגש כי בעניין זה המומחים במדעי הטבע משיחים לפי תומם ומטבע הדברים אין להם פניות המתייחסות לעניני התורה וההלכה.

והנה בתשובת ישועות מלכו (ס' ב) שנכתבה בשנת תר"נ מסיים: אין לנו ג"כ ידיעה ברורה שאינו החלזון ואפשר מתנוצץ הגאולה כנלפע"ד, ע"כ, גילה דעתו שגילוי החלזון סימן שמתנוצץ הגאולה. (דברי מנחם כה)

מענין הוא לציין כי מאמרו של דדקינד בו הכריע לזהות את ארגמון קהה קוצים כחלזון התכלת, פורסם אך שמונה שנים לאחר כתיבת תשובת ישועות מלכו הנ"ל, וכן כעבור עשר שנים מאז שיזם האדמו"ר מראדז'ין נסיונו לחדש את התכלת של ציצית. כאשר נזכרים אנו שפעילות מרוכזת זאת לחידוש התכלת התרחשה בעצם שנות העליה הראשונה לארץ, נבין את תיזמון האירועים כסימן לאתחלתא דגאולה.

יוזמתנו כיום לגשת ליישום רעיון חידוש התכלת האותנטית בחלוף מאה שנה מאז, אינה נעדרת משמעות רוחנית.

ספינת המחקר של החברה לחקר הימים והאגמים בשקמונה תאסוף את החלזונות החיים בקרבת חוף חיפה. במכון הישראלי לסיבים יעסקו בלימוד התהליך הנאות לצביעת צמר בעזרת החלזונות. עקרונית אפשר לבחון שתי גישות שונות. האחת, הספגת הסיבים בתמצית בלוטת החלזון (המכילה מלח אסטר אינדוקסיל) ולאחר מכן, ביצוע ההידרוליזה החומצית ופיתוח הצבע: שיטה זאת הודגמה כבר בצביעת אינדיגוטין סינתטי. לחילופין יש לבדוק שיטת יורה, שבה משתמשים בצורה המחוזרת של הצובע בתמיסה אלקלינית, וחשיפה סופית לחימצון באויר לפיתוח הצבע. אין לנו אפשרות לקבוע איזו משתי שיטות אלו שימשו את הקדמונים.

בתהליך יש לקבל צביעה סגולה, כלומר שתהיה נוטה לכחלחלת יותר, לעומת צבע הארגמן. ניסוי מוקדם שנערך במעבדתנו הראה שניתן להכין את הצובע בגוון הדרוש, כאשר עושים הידרוליזה חומצית של תמצית הבלוטות התתזימיות במתנול, ולאחר מכן חשיפה לקרני השמש משך שעתיים.

הקדמונים צבעו את צמר התכלת בפקעת סיבים (לפני הטוויה), ובדרך זאת ניתן להשיג צביעה טובה יותר. ברם, בניסויים המוקדמים, ייתכן שנוח יהיה לצבוע ישירות פתילי ציציות.

אסור שניצול החלזונות בקנה מידה תעשייתי לצביעת תכלת יביא לפגיעה או לדילדול אוכלוסייתם הטבעית בים. יתר על כן, אין לבסס ייצור תעשייתי על מקור חומר גלם טבעי חי שאינו נשלט על ידינו ועלול לאכזב. משתי סיבות אלו, יש לגשת לגידול החלזונות בבריכות מלאכותיות, בדומה לדגים. החברה לחקר הימים והאגמים מוכשרת לפתח מערכת מתאימה. פיתוח זה יאפשר גם קביעת תנאי גידול מיטביים שיביאו ליבולים מירביים של החומרים הצובעים. תידרש תקופה של כשנתיים לבצע מו"פ זה.

הואיל ותהיה בעיה של התמודדות עם זיופים של תכלת שאינם עשויים מחלזונות ארגמון קהה קוצים מקוריים, יש לפתח שיטת בדיקת אנליזית כימית לזיהויו המובהק ולגילוי זיופים סנתטיים או טבעיים. רצוי להשתמש בשיטה של כרומטוגרפיית נוזלים לשם כך, כדי לקבל הפרדה ואנליזה כמותית של מרכיבי הצובע.

תקציב משוער לשלבי מחקר ופיתוח 1,2,3 דלעיל יסתכם בכמאתיים אלף דולר. לפי הפירוט דלהלן:

שלב 1: שיטת צביעה 25,000 $

שלב 2: גידול בבריכות 150,000 $

שלב 3: זיהוי אותנטי 25,000 $

סך הכל: 200,000 $

על פי תוצאות שלב 1, תתוכנן ותבוצע בניית מצבעה בקנה מידה חצי חרושתי (פיילוט).

כדי למנוע שיווק תכלת מזוייפת, רצוי יהיה להימנע משיווק פתילי תכלת עצמם אלא שישווקו בגדים מוגמרים בלבד, כשהם נושאים סימנים מובהקים כלשהם שיזהו את מקורם האותנטי ושיתאימו לדברי ע"ז לט,א. לשם כך, יש לגשת לייעוד מפעל קיים או מפעל שייבנה במיוחד לייצור טליתות תכלת.

קבענו לעיל (שלבים 2,1) הכנת תכלת מחלזונות שיגודלו בבריכות מלאכותיות. אולם, עם הבאת התוכנית המתוארת לעיל (שלבים 6,1) ליישום מוצלח, יהיה מקום לשקול פיתוח שיטות נוספות לייצור תכלת, כגון תרבות רקמה והנדסה גנטית.

יש גם לבדוק את האפשרות להשתמש בצובע סנתטי. יודגש אמנם שאין כוונתנו לחקות את גוון מראה התכלת על ידי השימוש בצבענים סנתטיים. מוצע לייצר בדיוק אותם הכימיקלים המופקים מהחלזון ולהשתמש בהם בלבד לשם קבלת צביעה שתהיה זהה לתוצר הטבעי. מן הסתם יהיה מוצר סנתטי זול יותר מאשר תכלת טבעית. יש אם כן לצפות לכך שהוא עשוי לשמש חלופה הולמת לציבור הקונים העממי שאין ידו משגת לקנות את המוצר מחלזון, שיישמר למהדרין. כל זאת אם תתקבל הדעה המכשירה את השימוש בתכלת סנתטית בסוברה שאין צורך בחלזון כאשר המוצר מראה את כל התכונות והטיב של מוצר החלזון.

מלבד הציצית יש לציין את חידוש עבודת הקודש בהר הבית, שאינה כשרה אלא בכהנים לבושי בגדי קודש. בין בגדי הכהן הגדול ישנם מספר פריטים העשויים תכלת או תערובת תכלת, ואף הכוהנים ההדיוטים חוגרים אבנט, שהוא נקבע להיות זהה לאבנט הכהן הגדול ומכיל תכלת. תצויין דעת הרבנים כי כל דרישות ההלכה לחידוש הקרבנות ניתנות כנראה לפתרון מעשי היום, מלבד חומר התכלת לאבנט!

יש להוסיף כי בגדי הקודש מכילים, מלבד התכלת, עוד שני צמרים צבועים שהם הארגמן ותולעת השני. ארגמן דומה מאוד לתכלת: מכינים אותו מחלזון אחר המצוי אצלנו והקרוי בפינו ארגמון חד קוצים, וגוונו נראה אדמדם יותר לעומת התכלת. מקור תולעת שני הוא חרק בשם כרמיל, הגדל על עצי אלון מסויימים בצפון הארץ ובלבנון, וצבעה אדום. ישנם כעת קשיים באיתור מקורות הכרמיל. מכל מקום יהיה גם צורך לחדש צביעת הארגמן ותולעת השני כדי לארוג את בגדי הקודש. בהקשר זה נציין את עבודת משפחת אלבאום בירושלים בניסויים מעשיים לחידוש אריגת בגדי הקודש.

פריטים נוספים בבית המקדש, כגון הפרוכת, ואף כנראה כיסויים לכלי הקודש, יריעות ועוד, זקוקים לתכלת.

שוק פוטנציאלי זה אמנם אינו קיים עדיין, אולם הציפייה הדתית בישראל למימושו עשויה להביא להקצאת המשאבים הדרושים ליישום תוכניתנו לחידוש ייצור תכלת למטרה זאת עוד כיום.

בסיכום רואים אנו כי רוב הסימנים המובהקים המנויים לעיל השייכים לזיהוי התכלת וחלזונה אינם מקויימים ביצורים מהסוגים דיונון וסגולית. לעומת זאת יש להם קיום להפליא בחלזון ארגמון קהה קוצים, לאחר שההשגות שהשיג עליו הרה"ר לישראל יא"ה הרצוג זצוק"ל בשעתו הוסרו ע"י תגליות המחקר המדעי האחרונות.

[למהותו של צבע תכלת במצווה, יש להדגיש את התפיסה הרעיונית-בלשנית שבמקורותינו הגורסת כי - בדומה לשמות "תכלית" וכלה" - מציין השם "תכלת" את המצב הקיצוני-סופי שאין לאחריו המשך, מבחינת "אחרי ככלות הכל". מזהים איפוא את התכלת כצבע הקיצוני בתחום הקשת (הספקטרום) שהוא כידוע סגול, החופף ביותר דווקא את הצביעה האופיינית והייחודית של ארגמון קהה קוצים, חלזון התכלת. לכן גם אין מקום לדמות את התכלת כביכול אל הגוונים הממוקמים דווקא באמצע מיגוון צבעי הקשת כגון כחול, ירוק או טורקיז, כפי שאמנם גרסו אחרים עד לאחרונה.]

פנינו איפוא לגדולי הפוסקים בעיה"ק ירושלים ת"ו, הלא הם הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א והגאון ר' שלמה זלמן אויערבך שליט"א, ופרשנו בפניהם את עיקרי הדברים שבמאמר זה. זכינו לברכת עידוד מפיהם, והפנו אותנו לרבנות הראשית לישראל כדי שנקבל הסכמה והכרעה כללית בענין חידוש מצוות תכלת בציצית על פי שיטתנו.

הצגנו שוב את הדברים בפני הרבנים הראשיים לישראל, הגאון ר' אברהם שפירא שליט"א והרשל"צ הגאון ר' מרדכי אליהו שליט"א, והוחלט שיובא הנושא לדיון במועצת הרה"ר לישראל שעל סדר יומה הוא מצוי כעת.

לקראת הכרעת גדולי התורה בענין, נוסדה לאחרונה עמותה ציבורית בשם "קרן התכלת" שתרכז פעולות מימון המחקר והפיתוח, על פי התוכנית שבפרק ו דלעיל.

לכבוד הרב א.צ. רבינוביץ שליט"א

בהמשך לשיחתנו בעניין חידוש פתיל תכלת בציצית, הנני פונה אליך בזה כדי לשאול אם יש לחדש את מצוות פתיל תכלת בציצית לאחר שהובהר לאחרונה זיהויו המדוייק של המין ששימש בימי קדם כחלזון התכלת.

אבקש להבהיר שחקירתנו בנושא הינה למעשה המשך חקירתו של הרב הראשי לישראל י. הרצוג זצוק"ל מלפני כ - 80 שנים. הרב זצוק"ל דן בהרחבה בזכות זיהוי מין החלזון הקרוי ארגמון קהה קוצים (מורקס טרונקולוס, בלעז) כחלזון התכלת. אולם לבסוף נמנע מלאשר אותו מפני שסבר כי חסרים בו שלושה מבין סימניו המובהקים של חלזון התכלת, דהיינו: "גופו דומה לים"; "עולה אחת לשבעים שנה"; וכן יציבות צביעתו. המחקרים המדעיים שנעשו מאז מראים בעליל שהנתונים המדעיים שעמדו לרשותו היו לקויים בחסר. התצפיות החדשות שנעשו באוכלוסיות ארגמון קהה קוצים הגדלות עדיין לחוף הגליל המערבי אכן מוכיחות שמקויימים דווקא במין זה גם שלושת הסימנים הנ"ל, כפי שדרש הרב זצוק"ל.

לגבי "גופו דומה לים": לאחר ניקוי וייבוש, לקונכיה של ארגמון קהה קוצים יש מראה לבנבן אפור, ולפיכך לא רואים בו דמיון לצבעי הים. אולם יש לחלזון החי (ראה תצלום המצ"ב בשער "מדע") צבע עשיר שבהחלט מתאים להבנתו במונח "דומה לים". אני מבקש להעיר כי הסימון שבגמרא "דומה לים" אינו מתכוון לתיאור זואולוגי של קונכיה משומרת בהצגתה באוסף מוזיאוני: מטרת חז"ל היתה בוודאי להדריך את הדייגים צוללנים בזיהוי חלזון התכלת בעת דייג החלזונות החיים בפועל. יש להתייחס איפוא לצבע הקונכיה של החלזון החי ולא למוצג המוזיאוני.

לגבי "עולה אחת לשבעים שנה": יודגש כי הרב זצוק"ל לא גרס משמעות מלולית כאן אלא לשון גוזמא לתכונה של נדירות מופלגת. הוא גם למד כך מהעדר סימן זה ברמב"ם ללא הסתייגות מצד הראב"ד, וכן שאר הרבנים שדנים בנושא זה בימינו. לגופו של תופעת הנדירות, הרי חקר ד"ר אהוד שפניר, ביולוג ימי מאוניברסיטת חיפה, את האקולוגיה ההתנהגותית של ארגמון קהה קוצים ומצא שהוא לא מצוי במשך חודשי הקיץ וגם בעונת החורף לא ניתן לדוגו אלא בשתי תקופות קצרות כל שנה (ראה דברינו במאמר שב - "מדע" המצ"ב). יש לדעתי לראות בתופעה יחודית זו, שאינה מצויה בשאר החלזונות שלחופי הארץ, הבסיס הטבעי לסימן זה.

לגבי יציבות הצביעה: הרב זצוק"ל התבסס על תצפיתו של מלומד במאה הקודמת בבדיקה גסה, שבוודאי לא נעשתה בהתאם לשיטות הצביעה של צבעי מומחה. ב- 1954 הוכח לראשונה ההרכב הכימי המפורט של חומר הצבע המתקבל מארגמון קהה קוצים. התברר כי הרכיבים הם מן הסוג "אינדיגו" שהם מן היציבים ביותר הידועים, וזאת בתנאי שמשתמשים בשיטת הצביעה המיוחדת "צביעת יורה".

עוד יש לציין כי כל שלושת המדענים הישראלים שעסקו במחקר חלזון התכלת, אימצו כבר את עמדתי הנ"ל בעניין זיהויו, הלא הם ד"ר א. שפניר (אוניברסיטת חיפה), פרופ' אוטו אלסנר (כימאי טקסטיל ממכללת שנקר, רמת גן) ופרופ' י. פליקס (ראש המכון ללימודי א"י באוניברסיטת בר אילן). כמו כן מסקנותינו נתקבלו בעולם המדע הבינלאומי ופורסמו בכתבי העת המקצועיים אקדמיים החשובים ביותר.

ולכן נוסדה לאחרונה עמותה ציבורית "קרן התכלת" כדי לקדם יישום המסקנות דלעיל וביצוע מלאכת המחקר והפיתוח המדעיים שתביא לחידוש פתיל תכלת בציצית.

במידה שתבקש לקבל הבהרות נוספות, עומד אני לרשותך תמיד.

בהוקרה ובכבוד רב,ד"ר ישראל א. זיידרמן חוקר בכיר

העתק: מר י. קלמן, יו"ר קרן התכלת.

 

לכבוד מכובדי היקר ד"ר י. זיידרמן

את מכתבך יחד עם החומר המצורף קבלתי אל נכון ועיינתי בו להנאתי ולהרחבת דעתי. יישר חילך לאורייתא. תשובתי לפנייתך היא כדלהלן.

א. הנה גם הרי"ף וגם הרא"ש הביאו סוגית הגמרא במנחות דף מב, א"ל אביי לרב שמואל בר יהודה, האי תכלתא היכי צבעיתו ליה, אמר ליה וכו'. ובמעדני יו"ט הקשה, שאינו יודע למה הביאו סוגיא זאת "דהא לא נפקא מינא האידנא כלום". ונראה פשוט לדעתם שלו היינו מוצאים את החלזון הנכון ומגלים תהליכי הפקת צבע התכלת ממנו, גם האידנא חייבים היינו במצות תכלת, ועל כן הביאו סוגיא זו.

ב. עיינתי בספרו של הרב הגאון רבי י.מ. טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, ח"ה פ"ה, שהביא דיון רחב שהיה בשעתו בינו ובין מרן הרב הראשי רבי י.א. הרצוג זצ"ל בענין התכלת. העולה מדיון זה הוא, שלו היה ברור שגילנו את התכלת המקורית, אין שום מניעה מלהטילה בציצית.

וכן עשה למעשה הגאון ר' גרשון העניך זצ"ל, כאשר חשף לדעתו את סוד התכלת. אמנם דעתו לא נתקבלה אצל שאר גדולי ישראל (כמבואר באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, עמ' תקלד), וכפי שמתברר ממחקרו המצויין של ד"ר זיידרמן, בצדק, כי לא האמינו הגדולים שזכה ר' גרשון העניך זצ"ל לגלות את התכלת האמיתית.

ג. והנה לאחר שגם הוא מביא דיון ארוך בדיני תכלת, שהוא לכאורה ללא צורך,מסיים בעל ערוך השולחן (או"ח סימן ט סעיף יב) במילים אלו: אך לא היה שומע לו (לר' גרשון העניך ז"ל, למרות שאינו מזכירו בשמו,) גדולי הדור ומכלל ישראל ונתבטל הדבר עד כי יבוא גואל צדק בב"א, עכ"ל.

ונראה דהא דמסיים "עד כי יבוא גואל צדק", אין הכוונה עד ביאת המשיח, אלא עד שיתלבן ויתברר הדבר מעבר לכל ספק. אחרת בשביל מה האריך המחבר לדון בפרטי התכלת אם אלו אינם ואינם יכולים להיות נוגעים למעשה בזמן הזה? הרי אין דרכו של בעל ערוך השולחן לכתוב הילכתא למשיחא. והוא בעצמו כתב דינים שאינם נוהגים בזמן הזה בספרים נפרדים תחת השם "ערוך השולחן העתיד".

ד. אולם במה שכתב: אך לא היה שומע לו מגדולי הדור ומכלל ישראל, הצביע על שני תנאים עקרוניים לחידוש התכלת בימינו. הראשון, שגדולי הדור חייבים להסכים. והשני, שתהיה כעין הסכמה כללית מצד עם ישראל השומר מצוות, וכדברי המסכת סופרים (פי"ד ועוד,) שאין ההלכה נקבעת עד שיהיה מנהג. בכגון דא, ודאי הא בהא תליא, ואם לא יהיה פסק ברור בענין לא תהיה לו אפילו התחלה מעשית.

באשר לתנאי הראשון והיסודי, הדבר תלוי במשא ומתן הלכתי באופנים המקובלים מדור דור אצל הפוסקים. וכפי שמתבטא החזון איש זצ"ל, בנוגע לרפואה - לא נמסרה התורה לרופאים או לפיסיקאים!

ה. נכון הוא, ידידי ומכובדי, שכאשר עברתי על כל החומר ששלחת אלי, הן זה שבעברית והן זה שבאנגלית, שוכנעתי במידה רבה בצידקת טיעוניך והוכחותיך. השכלת לשלב בדבריך את הרקע המדעי הרחב, שבלעדיו אין לברר כלל אפילו את העובדות הראשוניות בנוגע לזיהוי התכלת, ודיון בשיטות ההלכתיות ודעות הגדולים שדנו בנושא.

ו. ביחס לקביעת העובדות, דינך ודאי כמומחה וממילא כנאמן, במיוחד שאני מכיר אותך כירא שמים מנוער ושומר ומדקדק במצוות. אמנם בקביעה זו יש לשים לב לדברי הירושלמי במסכת ברכות (פ"א ה"ב) וכן דברי הירושלמי שם: תני, מעשה שהביאו קפה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד. אמרו (החכמים) הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין (כלומר, במקרה כזה שאין שדרה ממת אחד), נעמוד על המנין, עכ"ל הגמרא. ומכאן, שאף שסמכו החכמים על המומחה, תודרוס הרופא, לקבוע את העובדא, לא סמכו עליו בלבד, אלא, "נכנס תודרוס הרופא וכל הרופאים עמו". משמע שדרשו החכמים "קונסנסוס" מכל המדענים הרופאים שהיו במקום. ורק אח"כ דנו בבעיה מבחינה הלכתית. לכן לדעתי עליך לקבל חוות דעת של לפחות שני מומחים נוספים לפני שאתה מציע את מסקנותיך לדיון אצל גדולי הפוסקים בימינו.

ז. באשר לדיון ההלכתי בעבודתך. נראה שהצלחת יפה להפריך את טיעוניו של ר' גרשון העניך זצ"ל. והרב הרצוג ז"ל, שהעמיק בשעתו בנושא זה הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מדעית, כבר העלה פקפוקים רציניים נגד זיהוי התכלת לדעת ר' גרשון העניך.

כן שוכנעתי שהבעיות שנותרו פתוחות אף לדעת הרב הרצוג, נפתרו על ידך. דברי הסוגיות השונות ודברי הראשונים מאירים לפי מסקנותיך וביאוריך. כן נראה לי לאחר העיון. אולם אינני רואה את עצמי כדאי לפסוק בשאלה כלל ישראלית זו. עליך להביא את דעתך ומחקרך, יחד עם ביקורת אנשי מדע נוספים (כדלעיל) לפני הרבנות הראשית לישראל. והם ישקלו ויפסקו הלכה רווחת - דבר ה', זו הלכה, לעם ה'.

ח. הנני לברכך בכל אשר תפנה. אשרינו ואשרי חלקנו שמדענים דגולים, יראי שמים, מפנים את מרצם, ידיעותיהם הרחבות ואת כליהם המדעיים המשוכללים, לבירור סוגיות הלכתיות סבוכות ועמומות. יה"ר שרבים ילכו בעקבותיך ונזכה לאור באור ה', אכי"ר.

בכבוד רב אברהם צבי רבינוביץ

תוך כדי המאמץ לגלות מחדש צביעת הצמר לתכלת, אשר נגנזה לפני כ - 2000 שנה, שוחזרה שיטת הצביעה של ארגמן. במיוחד פתרנו את הבעיה של חיזור הצבען (ביורה). מתוארים שתים מארבע השיטות האפשריות לצביעת תכלת על ידי השימוש בחלזונות מהמין מורקס טרונקולוס (ארגמן קהה-קוצים).

[נלקח מתוך תקציר מאמרם של פרופ' א. אלסנר (מכללת שנקר לאופנה וטכנולוגית טקסטיל, רמת גן) וד"ר א. שפניר (אוניברסיטת חיפה), שפורסם בספר דיוני הועידה הבינלאומית השביעית למחקר טקסטיל צמר, טוקיו, יפן, 1985, כרך 5 עמ' 218 (תורגם מאנגלית)].

מבחינתי, העבודה [בספר זה] מעלה את המסקנות שלהלן:

1. התכלת דראדז'ין, הצבועה עם פיגמנט שנלקח מדיונון, נבדקה באנליזה מדעית בפעם הראשונה ב - 1913, ועל ידי המחבר ב - 1964 ושוב ב - 1970. כל הדוגמאות הראו כי חומר הצבע הוא "כחול פרוסי". שיטה זו לייצור תכלת מהדיונון Sepia הופרכה באופן יסודי.

2. הרב הרצוג, בתיזה שלו, העלה את האפשרות כי התכלת האמיתית היתה יכולה להתקבל מהחלזון סגולית. Janthina מאמריהם של מונס ו-שפינר ושל זיידרמן [בספר זה] הראו שאין הדבר מתקבל על הדעת.

3. הדעה האומרת כי ניתן להשתמש בחומר ביניים ירוק המופק מחלזונות הארגמן שיתן צבען כחול או כחלחל, הוכחשה באופן היסודי על ידי מאמרו של זיידרמן [בספר זה].

4. מההיבט המעשי, מקור אפשרי של אינדיגו מ-ברומו אינדיגו, שנוצר ע"י חלזונות מורקס אחדים, הוא אפשרות רחוקה. חיזור [כימי] של ה-ברומו-אינדיגו היה בוודאי קשה בתנאים קדומים.

5. המקור הסביר ביותר של התכלת הוא כנראה מההפרשות הנוצריות על ידי החלזון ארגמון קהה קוצים Murex trunculus המאמר של זיידרמן [בספר זה] מראה כי ארגמון קהה קוצים נותן הפרשה שעם הפיכתה לצבען מכילה ביחד אינדיגו ו-ברומו-אינדיגו ... המינים האחרים של חלזונות הארגמן מייצרים רק ברומו אינדיגו.

[מתוך ההקדמה לספר: "הארגמן והתכלת. משא הרב הראשי ד"ר יצחק הרצוג על תעשיות הצבע בישראל הקדומה (משנת 1913) ותרומות מדעיות מעודכנות", העורך א. שפניר, הוצאת כתר, ירושלים, 1987, ע' 13, מתורגם מאנגלית].



* בספר חסידים סי' קה נאמר: לעולם הוי רץ למצוה שאין לה דורשין. מצות התכלת, שהיתה רדומה זמן רב, זכתה בתקופה האחרונה לדורשין. לפני כמאה שנה קבע האדמו"ר מראדזין, כי ניתן ומצוה בימינו לזהות את חלזון התכלת ולחדש הפקתה. לאחר חפושיו קבע את דיונון הרוקחים כחלזון התכלת, וממנו הפיק צבע כחול בתהליך כימי שנצבע לפתילי הצמר. מסקנה זו עוררה פולמוס חריף. אחר פטירתו של האדמו"ר נגש הרב הרצוג לחקר מחודש בנושא, והציע לבחון את האפשרות כי התכלת הופקה מחלזון מהסוג סגולית. פרי עבודתו (משנת תרע"ג - 1913) פורסם השתא (כסגולית) ע"י אוניברסיטאות חיפה וירושלים, בעריכת א. שפניר.

באותו ספר פורסמו גם מחקריהם של מדענים שונים באותו נושא, מסקנתם היא כי חלזון התכלת אינו אלא ארגמון קהה קוצים. מחבר המאמר מציג גישה זו לראשונה בפני הציבור התורני. לאחרונה יצא גם ספרו המקיף של ה"ר מנחם בורשטיין בנושא זה.

קשה להתעלם מן ההתעוררות והתנופה של הענין. ר"י מקוטנא רואה בגילוי בחלזון משום התנוצצות הגאולה (ראה להלן ה,4). במק"א (ישועות מלכו סי' ג) הוא כותב: "אדרבה שאם היה בנמצא תכלת בבירור והיה ידוע לנו כיצד צובעין ודאי היה ראוי לאחוז במצוה זו" - הערת עורך (א.ו)

ההערות (הביבליוגרפיות) למאמר זה הושמטו מהתצוגה האינטרנטית.

תקליטור 4
עבור לתוכן העמוד