זכות אשה לבחור ולהבחר

פורסם ב"הצפה", כד באדר ב, תשמ"ט, וכן בתחומין כרך י' עמוד 118

ראשי פרקים

א. השאלה: אשה ברשות מקומית

ב. "דעת ההלכה"

ג. זכות נשים לבחור

 

ד. מלך ולא מלכה 
   1. פסק הרמב"ם אין מעמידין אשה במלכות
   2. מלכות ששלטו בישראל 
   3. בת היורשת מלכות אביה

 

ה. מינוי אשה לתפקיד ציבורי 
   1. מקור דברי הרמב"ם
   2. נשים שופטות-דיינות

ו. בבחירות גם הרמב"ם יודה להכשיר נשים

ז. נשים במועצות דתיות  

v v v

א. השאלה: אשה ברשות מקומית

בערב הבחירות האחרונות ... הייתי מועמדת לשמש נציגה של רשימה דתית במועצת הרשות המקומית. משנודע הדבר לנציגי רשימה דתית אחרת, הביעו הם התנגדות ... לדעתם יש למנוע מאשה לשמש נציגה של ציבור דתי ... סיבת ההתנגדות לא היתה אישית ... הסרתי את מועמדותי, לא לפני שהצגתי בפניהם את השאלה הבאה: הרי לאחר הבחירות תשבו במועצות העיר עם נשים אחרות ... חילוניות, ומדוע תשללו מאשה דתית ... להיבחר נציגה ... תשובתם היתה בין התחמקות לגמגום. שאלתי היא: מה דעת ההלכה בשאלת הכללתה של אשה כנציגה ברשות מקומית? האם יש יסוד הלכתי או אמונתי לדחיית אשה מלשמש נציגה של ציבור דתי?...ילמדנו רבנו...

ב. "דעת ההלכה"

בראשונה אעיר, כי מעולם לא התיימרתי להביע "דעת ההלכה" (כלשונך) בשום נושא ציבורי עליו נשאלתי. בתוך ים ההלכה, שהיא בחינת "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", יש דעות רבות שונות ומגוונות. ולכן בבעיות המתעוררות חדשים לבקרים אין אפילו פסיקה אחת שיכולה להתיימר כמייצגת "דעת ההלכה". אבל יכול כל פוסק להביע דעתו על-פי ההלכה כפי שנראה לו, ובלבד שיוכיח דבריו בהוכחות משכנעות, והבוחר יבחר. וזאת אנסה לעשות למיטב עניות דעתי.

ג. זכות נשים לבחור

ותחילה אקדים, כי אותם נציגים דתיים שמנעו ממך מלייצג ציבור דתי במועצה, לא היתה כוונתם משום שאינם רוצים לשבת בחברת אשה, כי הרי ברור להם שיישבו באותה מועצה עם נשים שתיבחרנה באמצעות רשימות אחרות, ולמעשה אין הם נמנעים מלהשתתף באופן פעיל בכל מערכות החיים שנשים נוטלות בהם חלק. אבל התנגדותם היתה כנראה הלכתית-עקרונית, וכנראה לא רצו להביע אותה בגלוי.

שאלה זאת אינה חדשה, ונתעוררה כאשר החל הישוב היהודי בא"י בראשית ימי המנדט הבריטי לכונן לו מוסדות ציבור נבחרים. אז נתעוררה שאלה כפולה: א זכות נשים לבחור; ב זכותן להיבחר. גדולי הרבנים באותו זמן נחלקו בדעותיהם.

יצויין כי השאלה הראשונה על זכות נשים לבחור מצאה פתרונה, ואין איש מערער יותר על זכותן של נשים לבחור לכל מוסד ציבורי, החל בכנסת ועד לוועד שכונה וכדומה. במאמר מוסגר אציין, כי לאחרונה שבה והתעוררה בעיה זאת, כאשר נכללו נשים לגוף הבוחר את הרב הראשי האשכנזי בתלאביב, ואז לא רציתי להשמיע דעתי בפומבי, כי הייתי מאד נוגע בדבר. אבל לאישי ציבור הסברתי דעתי, שאין אנכי רואה כל מניעה הלכתית לקיים את הבחירות. כמו כן לא ראיתי שום יסוד בחששות האחרים, אשר הועלו מטעמים מאוד מובנים, שאין שום צורך לפרטן. אף שהמניעים להכללת נשים בגוף הבוחר נראו לי תמוהים ומוזרים במציאות החברתית שלנו המקפחת נשים בעקביות. על כל פנים גם בעיה קטנה זאת מצאה פתרונה, ושוב אין איש מערער על זכות נשים לבחור.

ד. מלך ולא מלכה

1. פסק הרמב"ם אין מעמידין אשה במלכות

אותם רבנים, שהתנגדו בשעתו לבחירות נשים למוסדות ציבור, הסתמכו על דברי הספרי על הפסוק (דברים יז,טו) "שום תשים עליך מלך וגו' מלך ולא מלכה." הרמבם פסק בהלכות מלכים (א,ה): "אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר עליך מלך ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל, אין ממנין בהם אלא איש."

הפוסקים שלא עסקו בהלכות שהם בחינת הלכתא-למשיחא ואינן נוהגות בזמננו, מובן שלא הזכירו דין זה שבספרי, מלך ולא מלכה. אלא שהרמב"ם הרחיב ההגבלה לא למלכות בלבד, אלא גם לכל משימות שבישראל, כלומר לכל תפקיד ציבורי שלא ממנים אשה. על זה סמכו רבני הדור, שהתנגדו לבחירת נשים למוסדות ציבור.

אכן גדול הוא הרמב"ם מכדי שנוכל להרהר אחרי פסק הלכה שלו, אלא שתורה היא וללמוד אנו צריכים, ושיטתו צריכה תלמוד.

2. מלכות ששלטו בישראל

גם לגבי מלכה, שפסק הרמב"ם לאסור, מצאנו שתי נשים שמלכו בישראל. הראשונה, עתליה שמלכה ביהודה בימי הנביאים (מלכים ב יא). על אף היותה מרשעת לא מצאנו לשום נביא בדורה (או בדורות הבאים) שהוכיח את ישראל ואותה על כי אשה מולכת בישראל בניגוד למצוות התורה. השניה היא המלכה שלומית, שלומציון-אלכנדרה, שמלכה אחרי בעלה אלכסנדר ינאי תשע שנים ביהודה. היא אמנם היתה מלכה מוכשרת וגם טובת לב ונאמנה לתורת ה' עפ"י חכמי התורה, אבל בכל זאת אשה, ואחותו של ר' שמעון בן שטח, שהיה תקיף מאד בהעמדת משפטי התורה על תילם. לא מצאנו לשום חכם מחכמי ישראל שמחה על שאשה מולכת בישראל בניגוד למצוות התורה. אדרבה, שלומית-אלכסנדרה (הנקראת בפי רבותינו שלמצה או שלציון) זכתה להוקרה ולכבוד מצד חכמי ישראל.

לא נוכל להאריך בציטוטים במסגרת זאת, אבל די לציין את המובא במדרש רבה (ויקרא פרשה לה אות י) על הפסוק "אם בחקתי תלכו ונתתי גשמים בעתם" "מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה, שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות וכו' וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם וכו'." 1 בזאת הדגישו רבותינו צדקת שלומציון המלכה וצדקת אחיה, שהיה אב-בית-דין, וזכה דורם לשפע כלכלי. גם בספרי ההיסטוריה צויינה תקופת מלכותה של שלומציון כתקופה של פריחה כלכלית לארץ יהודה. עוד יצויין, שיוסיפון בסוף הספר הרביעי, הרבה בשבחיה, עד שקרא לה "המלכה הקדושה", והדברים ארוכים עד מאד.

לא ציטטנו כל זאת אלא כדי להוכיח ששלטון מלכה בישראל לא נתקל בשום התנגדות מצד חכמי ישראל, לא בדורה ולא בדורות שאחריה, ואף לא ברמז קל, ואדרבא זכתה לשבחים על צדקתה. הדבר אומר דרשני לשיטת הרמב"ם, שהלא על אף צדקתה ויושרה, הרי בעצם ישיבתה על כס מלכות ישראל עברה על מצוות התורה לשיטתו.

3. בת היורשת מלכות אביה

ראיתי להרב בעל מנחת-חינוך שכתב (במצוה תצז): "ומבואר ברמב"ם ובהרב המחבר, דאין מעמידין אשה במלכות, שנאמר מלך ולא מלכה. ואפשר לומר, דוקא בתחלת המינוי, אבל בירושה, אם הניח בת, אפשר דאף הבת יורשת המלוכה. כמו שכתב הגאון בעל נודע-ביהודה (במהדו"ק חלק חו"מ סי' א) לענין קהל גרים, דאף אם אמו גיורת וכו' אבל אם הוא בירושה שפיר דמי, דלא הוי שימה וכו'. והוא הדין נמי שום תשים מלך ולא מלכה, אבל בירושה אפשר מלכה גם כן. וצריך עיון."

הן אמת שדברי הרב בעל מנחת-חינוך לא יגהו מזור לשיטת הרמב"ם, שכן הוא הסתפק לגבי יורשת אביה, ואילו עתליה היתה אם-מלך, ושלומציון היתה אשת-מלך, ולא היו בנות מלך יורשות. אבל מדבריו, אף כי נאמרו בהנחת ספק, למדנו שגם לשיטת הרמב"ם יש אפשרות שבת-מלך יורשת כסא מלכות אביה. ומכאן שאין מניעה הלכתית עקרונית. ולפי זה נצטרך לומר, שתחלת מינוי שאסרה תורה למנות מלכה הוא למעשה גזירה ככל גזירות התורה ללא טעם (עיין בקונטרס "טעמי המצוות)" בחלק השביעי של ספרנו "עשה לך רב").

ה. מינוי אשה לתפקיד ציבורי

1. מקור דברי הרמב"ם

על דברי הרמב"ם הנ"ל הקשה הרב בעל כסף-משנה: "ואם תאמר, הא כתיב ודבורה נביאה היא שופטה את ישראל. לא קשיא, שהיתה מלמדת להם המשפטים. אי נמי, עפ"י הדבור היה." ולדבריו אין ציבור מישראל רשאי לשיטת הרמב"ם למנות אשה לשום תפקיד ציבורי, ודבורה לא מילאה שום תפקיד (לתירוץ ראשון), אלא הורתה הוראות בישראל. או (לתירוץ שני) היה זה מקרה יוצא מן הכלל, ועפ"י הדיבור היה. ויעויין עוד בנדה נ' ד"ה כל הכשר.

בעניותי לא מצאתי לשום פרשן מפרשני הרמב"ם שציין מקור לדין זה שחידש הרמב"ם. שכן בספרי נזכר מלך ולא מלכה, ולא ידענו מהיכן הוציא הרמב"ם דינו "וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". אמנם נזכר בגמרא (קידושין עו,ב) כן לגבי מקרב אחיך ולא נכרי, "כדתניא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך." וכך פסק הרמב"ם עצמו שם בהלכה ד'. אבל לא מצאנו שדרשו כך לגבי נשים. וכנראה שהרמב"ם הוציא דבר זה מסברת עצמו, והקיש מדין נכרי לדין נשים. וכך נראה מדברי המבי"ט (בקרית ספר), שאחרי שציטט דברי הרמב"ם הוסיף: "דכיון דכל שררה דרשינן ליא מהכא, משום תשים, הכי נמי לענין איש ולא אשה." אך האמת היא שאין זו דרכו של הרמב"ם, וכאשר מחדש הוא דין כותב מפורש "ויראה לי". וייתכן שהיה בפניו מקור שנעלם מאתנו.

2. נשים שופטות-דיינות

נושא זה אינו מתחום דיוננו, ולא ללמד על עצמו בא, אלא ללמד על עיקר נושא דיוננו. בדין נשים שופטות כתבתי בקצרה בספרי "עשה לך רב" חלק שמיני סימן עט. ונתבאר שם שהיא מחלוקת, אלא שאם קיבלו עליהם הציבור אשה כשופטת, ודאי שכשרה לדון לכל הדעות. וקבלת גדולי הקהל מספיקה, עיין שם. כאן נרחיב קצת הדיבור לצורך בירור נושא דיוננו.

בין הסוברים להכשיר אשה לדון הם התוס' במס' בבא-קמא טו,א ד"ה אשר, לעומת התוס' במקומות אחרים שסוברים לפסול.  2 עכ"פ ברור שהיא מחלוקת, ויש המכשירים אשה לדון גם ללא קבלה. ברור איפוא שאין דעתם מסכמת לפסק הרמב"ם, שקבע שכל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש. ומכאן שאין סברת הרמב"ם מוסכמת, ושנויה היא במחלוקת. וכבר הוכחנו, שזו סברת עצמו היא, לפחות לגבי יתר משימות שבישראל חוץ ממלכה, שמפורש בספרי. ולסברת המכשירים אשה לדון בוודאי שכשרה היא לכל "משימות שבישראל".

ו. בבחירות גם הרמב"ם יודה להכשיר נשים

הסברא שהזכרנו לעיל שאם הציבור מקבלים אשה לדון, כשרה לכל הדעות נזכרה בתוס' בכמה מקומות (ומרן הב"י בחו"מ סימן ז' העתיק דבריהם עיי"ש). מרן החיד"א (שם אות יא) הביא מספר "זכרון דברים" למהר"א הכהן פרחיה: "ובספר כתב-יד מצאתי כתוב, ודבורה מנהגת כדין מלכה היתה, עכ"ל. וכוונתו לומר, שלא היתה שופטת, כמשמעות המקרא: כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום ... והפילו השופט וגו' (דברים כה), אלא במשמעות כל שופטי ישראל שקמו אחרי יהושע להנהיג את העם. וזה שכתב כדין מלכה, כלומר, הנהגה-מדינית." אך שוב הוקשה למרן החיד"א מדברי הרמב"ם, שפסק כל משימות שבישראל איש ולא אשה, ואם כן איך דבורה הנהיגה את ישראל כדין מלכה. ועל זה הביא דברי הרשב"א (בשבועות ריש פרק שבועת העדות): "יש לומר, דלא שופטת ממש, אלא מנהיגה כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מינו אותה אלא היו נוהגים בה כדין מלכה, והיו נוהגים על פיה." ועיין עוד שם שהאריך.

מכלל כל הנ"ל למדנו, שגם לפי הספרי אין האיסור אלא למנות אשה כמלכה, או גם כל משימה אחרת לשיטת הרמב"ם. אבל לקבל את מרותה והנהגתה ולציית לה כדין מלכה אין כל מניעה. ונראה לי, שגם הרמב"ם יודה בכגון זה, שכן בכל הפרק השתמש הרמב"ם בלשון מינוי מלך והעמדת מלך, ובהלכה זו כתב: "אין מעמידין אשה במלכות וכו' וכן כל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש". הווי אומר, מינוי הוא שאסור, אבל קבלה לא נאסרה מעולם. ולפי זה יש לראות גם בזו גזירת התורה ללא טעם וכמבואר לעיל.

מעתה, כאשר מציגה אשה עצמה לבחירות, והציבור בוחר בה, אין לך קבלה גדולה מזאת, ואף הרמב"ם יודה שאין מניעה בכגון זה. ולכן נראה לי, שאין כל מניעה הלכתית שאשה דתית תעמיד עצמה לבחירות, ותייצג את הציבור שיבחר בה.

ז. נשים במועצות דתיות

עד כאן לא ביררנו את בעיית הצניעות בתערובת גברים ונשים, מן הטעם הפשוט שרמזנו בתחלת דברינו, שבכל מערכות חיינו נשים נוטלות חלק פעיל, ואיש לא העלה על דעתו להתנגד לכך. כי כל איש ואשה עסוקים בעבודתם. וכן גם בישיבות משותפות במוסדות ציבור עסוקים בעניני הציבור, ואין המחשבה פנויה לשום הרהור ח"ו. ולכן לא עלה על דעת שום אדם למנוע שומרי דת מלכהן במוסדות ציבור שנשים פעילות בהם.

אך יצויין, שיש מהדרין במצוות בכל שטחי החיים, וגם בשטח זה. כבר אמר איוב (בפרק ל"א) "ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה", וכל-שכן אשת איש. זהירות זאת נובעת מהרצון להתרחק ככל האפשר מכשלון בהרהורי עבירה, הקשים מעבירה (יומא כט). אלה המהדרין בכך יחידים הם, וכל הנוהג כך אינו הולך לכהן במוסדות ציבור שנשים שותפות בהם, ואף אינו יכול להיות מעורב בין הבריות בדורנו.

מנקודת ראות זאת נראה לי, שנשים אינן צריכות לשאוף לכהן במועצות דתיות, משום שבזה עלולות מן למנוע מחסידים ואנשי מעשה, ויש כאלה במציאות חיינו, מלכהן במועצות דתיות, אשר נותרו למעשה כשמורות טבע לאותה צורת חיים שחיו אבותינו. ומה התועלת שתצמח לציבור הנשים מחברות זאת במוסד, שהוא למעשה אדמניסטרטיבי בלבד? וכדאי להן יותר להשקיע מרץ במאבקן על שותפות בחיים הכלליים של חברתנו, המקפחת נשים בעקביות.

ולכן, אחרי חוות-דעתה של מועצת הרבנות הראשית לישראל המתנגדת לחברות נשים במועצות דתיות, מן הראוי שנשים כשרות המצייתות לדרך התורה והמצוה, תימנענה מלהשתתף כחברות במועצות דתיות. ועדיין יש להן כר נרחב לפעילות ציבורית עניפה כמעט בכל שטחי החיים.



סיפור זה מובא במסכת תענית דף כג, ולא נזכרה שם שלמצה המלכה. וזו השמטה בטעות, יעויין בתוס' במסכת שבת טז,ב שבגירסתם הופיע שמה של שלציון המלכה, וכמובא במדרש.

2   ועי' עוד מש"כ הר"מ אליהו שליט"א בתחומין ז עמ' 519-518. הע' מערכת

עבור לתוכן העמוד