ראשון לגאולה

בין הספד לקבורה אני מנסה למצות את דמותו של מורנו רבנו זי"ע, הרב מרדכי אליהו זצ"ל. והמילים נעתקות ממקלדתי וממאנות להתמסגר בסד של שורות ספורות. אסתפק איפוא במיקוד אחד: ראש וראשון לאמונת הגאולה בדורנו; ראשון לציון - כפשוטו של התואר שכל כך הולמו.
 
דומה כי אחר הסתלקות הרבנים קוק זצ"ל נשא הרמ"א את המשא הגאולתי בימינו. כל הוויתו, שחבקה נגלה ונסתר יחדו, היתה ספוגת אמונה במשיח צדקנו העומד אחר כתלנו; כל שיח ושיג אתו נשק לעולמות טמירין של גאולה.
 
רוחו הגאולתית נשענה על דבקותו ב'כלל ישראל', ועל אהבתו ל'פרט ישראל'. לא ניכר אצלו שוע לפני דל, ולא הוצבו שום מחיצות בחצרו. שהרי הגאולה הכללית והאישית מקיפה את הכל...
 
הציונות הדתית איבדה את הראשון לציונות, את המצפן והקברניט גם יחד. מי יתן לנו תמורתו?
עבור לתוכן העמוד