סדר עדיפויות בטרמפיאדה

[פורסם בתחומין ז 397]

א. השאלה

ב. הראשון שמגיע - קודם

ג. קדימת אישים

   1. ציבורי ויחיד

   2. יתום, אלמנה ותלמיד חכם

   3. אשה ואיש

   4. כהן וישראל

ד. קדימויות עניניות

ה. עדיפות של הבא מאוחר

ו. עדיפותם של שכנים וקרובים

ז. לפנים משורת הדין

ח. סיכום

v v v

שני ישובים שוכנים בקצה דרך. האחד קיבוץ והשני קרית ישיבה, התחבורה הצבורית פוקדת ישובים אלו במירווחים של כמה שעות. עובדה זו מצריכה את התושבים להזדקק ל"טרמפים" בצאתם ובבואם. הנהגים וגם הממתינים בתחנות ההסעה, הטרמפיאדות, מתלבטים לעתים בבעיה למי זכות הקדימה לעלות לרכב, השאלה מתעצמת בתקופה שההמתנה בצידי הדרכים נעשית מסוכנת מבחינה בטחונית ובטיחותית, ועוד יותר בשעות החשיכה. לא תמיד זה שהגיע ראשון לטרמפיאדה, הוא זה שזקוק באופן אוביקטיבי יותר להסעה מהירה, האם יש סדר עדיפויות בטרמפיאדה?

הגמרא (סנהדרין ח,א) מביאה את דברי ריש לקיש הלומד מן הפסוק (דברים א,יז) "כקטן כגדול תשמעון", שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. הגמרא מבררת לאיזה ענין נאמרה חביבות זו. אם לצורך היגיעה בעיון בהלכה וברורה לאמיתה - פשיטא ? ! אלא, מסכמת הגמרא, להקדמה. רש"י מבאר : אם בא לפניך דין של פרוטה, והזר ובא דין אחר של מנה - הקודם לפניך. הקודם לחתוך. כך נפסק להלכה בשו"ע חו"מ טו,א.

זהו המקור לכך שהתור קובע. הראשון לבוא קודם לבאים אחריו. כך ביאר הרב יצחק בלזר מפטרבורג. תלמידו של הרב ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר בספרו כוכבי אור עמ' עב את דברי המשנה בראש השנה פ"א מ"ב "בראש השנה כל באי דעולם עוברין לפניו כבני מרון" : כשם שבסדרי חברה, כגון בתור לרכבת, יש חוק ומנהג קבוע, שמי שמקדים לבוא הוא הראשון בתור, כך כאשר מתייצבים לדין לפני מלך מלכי המלכים. מי שהזדרז והכין עצמו ליום הדין מוקדם מחבירו. הוא עומד לפניו בבא יום הדין.

אולם לא לכל קובע התור:

במסכת הוריות יג,א עוסקת הסוגיה בסדרי עדיפויות בהקרבת הקרבנות. בין השאר נאמר שצבור ששגג בעבודה זרה מביא שעיר לכפרה קודם להקרבת שעיר של נשיא שחטא. הנימוק הוא שציבור קודם ליחיד. דוגמא לכך בדברי אליהו לנביאי הבעל בהר הכרמל : "בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים" (מל"א יח,כה).

מכאן שיש עדיפות לאדם הנוסע לטפל בצרכי הרבים על פני אדם הנוסע לעניניו הפרטיים. והוא שיש חשש סביר שאם לא יקדים לנסוע עלולים עניני הכלל להפגע. צריך להזהר ולשקול היטב מתי להשתמש בזכות קדימה זו.

נפסק ברמב"ם הל' סנהדרין פכ"א,ה"ו ובשו"ע חו"מ טו,ב : "היו לפניו דינים הרבה - מקדימין דין היתום לדין האלמנה. ודין האלמנה קורם לדין תלמיד חכם. ודין ת"ח קודם לדין עם הארץ. ודין האשה קודם לדין האיש." הסמ"ע וביאור הגר"א הביאו שקדימת היתום לאלמנה נלמד מהפסוק (ישעיה א,יז) "שפטו יתום ריבו אלמנה".

מכאן שיתום ואלמנה תמיד בראש. ואחריהם תלמיד חכם. אמנם הסמ"ע בסק"ד כתב שבזמנינו אין לתלמיד חכם דין זה. אך רוב הפוסקים (הב"ח הש"ך ונתיבות המשפט) נחלקו עליו.*2

ודאי שלא כל בחור הלומד בישיבה הוא תלמיד חכם לענין זה,.ואף תלמידי חכמים רשאים למחול על כבודם.

3. אשה ואיש

באותה הלכה נפסק שהאשה קודמת לאיש. הרמב"ם ביאר שהטעם הוא מפני שבושת האשה מרובה. לכאורה דוקא בבית דין העמידה בתור כרוכה בבושת. ורק שם יש להקרים אשה לאיש. בערוך השלחן מוסיף שאף בבי"ד אשה קודמת לאיש רק אם באו ביחד. אך אם האיש הקדים לבוא, הוא קודם.

בטרמפיאדה בשעות הערב ודאי שצריך להקדים את האשה, אפילו אם היא הגיעה אחרונה. יש ללמוד זאת מהמשנה בהוריות יג,א שהאשה קודמת לאיש להוציאה מבית השבי. אף בשעות היום נראה לי שההמתנה בצד דרך די נדחת עבור אשה כרוכה בתחושה מסוימת של אי נעימות. אם לא יותר מכך. ולכן יש להקדימה לאיש אם הגיעו ביחד. יש להשוות תחושה זו לבושה. לכן מן הראוי להקדים אשה לאיש אפילו אם היא הגיעה אחרונה. אולם אם האשה לא תשאר לבדה. אין חיוב להקדימה כשהיא הגיעה אחרונה.

4. כהן וישראל

שנינו בגיטין נט,ב : "תנא דבי רבי ישמעאל : וקדשתו - לכל דבר שבקדושה. לפתוח ראשון, לברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון." נראה שהוא הדין בדברי הרשות. ולאו דוקא לדבר שבקדושה, שכן רש"י מבאר: "אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה."

כמו כן שנינו במשנה במסכת הוריות (יג,א) : "כהן קודם ללוי, לוי לישראל וכו'". הגמרא למדה זאת מפסוק בדברי הימים. ברור איפוא שיש חיוב לכבד את הכהן שיטול חלקו בראש. והוא הדין בנדון דידן.

התוס' רי"ד בשולי הסוגיה בגיטין התקשה מהסוגיה בפסחים נ,ב שהנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם. הוא מיישב שעל הישראל להציע לכהן את החלק היפה, אך כהן שיתבע את זכותו לא יראה בכך סימן ברכה. אף בנידון דידן אין הכהן רשאי לדרוש לעצמו זכות קדימה. ואם יעשה כך עלול הוא ח"ו לא לראות סימן ברכה.*3

הגמרא בסנהדרין לב,ב מביאה : "צדק צדק תרדוף - כיצד ? שתי ספינות עוברות בנהר, ופגעו זה בזה. אם עוברות שתיהן, שתיהן טובעות; בזה אחר זה. שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון, ופגעו זה בזה. אם עלו שניהן, שניהן נופלין ; בזה אחר זה, שניהן עולין. הא כיצד ? טעונה ושאינה טעונה - תידחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה ושאינה קרובה - תידחה קרובה מפני שאינה קרובה. היו שתיהן קרובות, שתיהן רחוקות - הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו."

רואים מגמרא זו שכאשר שנים מגיעים ביחד יש להתחשב בשני תנאים : א' - טעונה ושאינה טעונה : ב - קרובה לעירה ורחוקה ממנה. השלכות התנאי הראשון לנידון דידן הן כאשר בין הממתינים להסעה עומדים אדם הטעון בחבילות, אשה בהריון, מבוגרים הנושאים ילדים ותינוקות או מי שצריך לחזור לביתו על מנת לטפל בילדיו. כל אלה קודמים לאחרים. מהתנאי השני יש ללמוד שמי שצריך להגיע רחוק יותר, לו זכות הקדימה. וכמו"כ מי שיכול לנצל נסיעה זו עד תומה קודם למי שיכול לנצלה בצורה חלקית. וכן מי שיכול להסתיע בנסיעה זו למרחק גדול יותר קודם.

המאירי מוסיף על הסוגיה : "וכן כל כיוצא בזה: כל שאנו רואים שיכול לסבול העכוב ביותר יידחה בפני חבירו. וכן בריא בפני חולה, וכל כיוצא בזה." מכאן שהנאמר בגמרא אינו אלא דוגמא, ויש להרחיב את הדברים באופנים שונים. חולה קודם לבריא. נער יידחה מפני מבוגר. ומי שהשעה רחוקה לו יקדים את חבירו שאינו זקוק להגיע למחוז חפצו בדחיפות.

הסתפקתי אם קדימויות אלו הן רק כאשר הגיעו ביחד כפי שנראה לכאורה בגמרא, או שהן חלות אפילו אם האחד הקדים להגיע.

ערוך השלחן (חו"מ טו,ב) כותב : "כל אלה הקדימות (יתום לאלמנה, אשה לאיש) הוא כשבאו כולם לפני בית דין בשוה. אבל אם אחד מהם הקדים לעמוד לפני בי"ד. הוא קודם. לבד בתלמיד חכם ועם הארץ. הת"ח קודם אפילו בא בסוף”.

אולם לא כן כתב המאירי בסנהדרין לב,א לאחר שהביא קדימויות אלו (יתום, אלמנה, ת"ח ואשה) סיים : "ואם הכל שוה מקדימין לקודם." ברור איפוא שקדימויות אלו נאמרו אפילו אם באו מאוחר יותר, ורק כשהממתינים שוים ביניהם מתחשבים בתור. מוכח גם כן שזאת דעתו של המאירי אף בכל הקדימויות הנלמדות מדין שתי הספינות. נראה על כן שיש להתחשב בנסיבות שהוזכרו גם אם הגיעו מאוחר יותר.*4

כאמור, השאלה נגעה בשני ישובים שכנים, האחר קבוץ, והשני קרית ישיבה. האם רשאי חבר קיבוץ, או אפילו מחוייב הוא, להעדיף חבר מקיבוצו?

במסכת בבא מציעא עא,א לענין צדקה תני רב יוסף : "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. עמי ונוכרי - עמי קודם ; עני ועשיר - עני קודם ; ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין ; עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין." פשוט שדיני עדיפויות אלו חלות לא רק בצדקה. אלא בכל עניני גמילות חסדים. והוא הדין בהסעת חינם (טרמפ בלע"ז).

ברור איפוא שבני משפחתך קודמין לבני עירך בהסעה. כמו כן בני עירך קודמים לבני עיר אחרת. אולם יש לברר מהו הגבול בין עיר לעיר, האם יש מקום לחלק בין תושבי שכונתך לתושבי שאר העיר?

בתנא דבי אליהו פרק כז (מובא בערוה"ש יו"ד רנא,א) נאמר: אם הותיר, יפרנס את בני שכונתו. ואם הותיר, יפרנס את בני המבוי. מוכח שיש לאדם יותר מחוייבות לשכניו הקרובים, ורק לאחר מכן לשאר אנשי העיר. נראה שהמחוייבות ההדדית של חברי הקיבוץ גדולה עוד יותר. מכיון שהכל שותפים ברכב.

עד כה נידון הדבר מצד הדין. אולם ידוע שלא חרבה ירושלים אלא משום שהעמידו דבריהם על הדין. אם חבר הקבוץ לא יוותר על זכויותיו לטובת אנשי הישיבה ותלמידיה וכן להיפך אנו יוצרים בכך חיץ מאד לא רצוי בין שני הישובים. דעלך סני לחברך לא תעביד : איש לא יסכים לכך שרכב מהיישוב השכן יאסוף נוסעים מאותו יישוב אף שהגיעו זמן רב אחריו. הנדרש לויתורים צריך לזכור: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

ככלל, זכות קדימה מקבלים ולא לוקחים. בהלכות דיינים חובת הדיין לקבוע את סדר העדיפויות. וכן בסוגיית עניי עירך - התורם הוא המחליט את מי להעדיף. וכן בכבוד כהן - חובת הישראל לכבד את הכהן. וכן בשתי ספינות - חובת האחת לפנות את הדרך לזולתה בהתאם לגדרי ההלכה. הוא הדין בנידון דידן - אין מקום לדרוש זכות קדימה, אלא חובתינו לתת זכות קדימה לראוי לכך.

נראה לי שכאשר ישנם חלוקי דעות. זכותו של בעל הרכב להכריע. ואף הוא צריך להתחשב בסדרי העדיפויות הנובעות מהלכה זו.

א. הראשון להמתין - קודם להסעה.

ב. הנוסע לצרכי ציבור קודם.

ג . יתום ואלמנה קודמים.

ד. תלמיד חכם קודם, אך הוא רשאי למחול על כבודו.

ה. בשעות היום אשה קודמת לאיש אם הגיעו ביחד, או אם עלולה האשה להישאר לבדה בשעות הללה תמיד אשה קודמת לאיש.

ו. יש להקדים בעלי צרכים מיוחדים, כגון : נושאי ילדים או חבילות. אשה בהריון, מי שצריך להגיע רחוק יותר וכדו'

ז. יש עדיפות למי שהטרמפ יסייע בידו להגיע למרחק גדול יותר.

ח. כל סדרי העדיפויות חלים רק כאשר הגיעו יחד. מן הראוי שהקודם להגיע לטרמפיאדה יתחשב בסדרי עדיפויות אלו. ויוותר מרצונו על זכותו. במקרים דחופים כאשר אין הוא מוכן לוותר, נראה לי שזכותו של בעל הרכב להכריע בדבר.

ונסיים במילי דאגדתא (עירובין יג,ב): מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. כל הדוחק את השעה. השעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני השעה, שעה עומדת לו.



*2 עיי"ש בפת"ש סק"א בשם תשובת שבות יעקב, שהטעם להקדמת ת"ח אינה מטעם כבודו אלא כדי שלא יתבטל מתלמודו. ועל כן לדעתו כל ת"ח וכל בחור ישיבה השוקד על תלמודו אף בזמנינו דין הוא להקדימו. [אולם לפי"ז יש להבחין בין מטרות נסיעתו של התלמיד החכם, ולא בכל נסיעה יש הצדקה להקדמות.] ואף כלפי מש"כ בפת"ש שם בשם התומים שבדורות אלו חובה עלינו ביותר לסלסל ולרומם הוגי תורה, יש מקום לאבחנה בין דור לדור, ואולי אפילו בין מקום למקום. לא בכל דור ולא בכל מקם הקדמתו של תלמיד חכם עשויה להביא ליתר כיבודו - הע' עורך (א.ד)

*3 עי' תחומין ה עמ' 504 בנושא כיבוד כהן, אם מצוה זו מדאורייתא או מדרבנן. יש בדברים שם השלכה גם לגבי אפשרות מחילתו של הכהן על זכותו לכבוד.- הע' עורך (א.ד.)

*4 מדברי המאירי אין כל ראיה לשאלה שבה מסתפק מחבר המאמר. אין הוא אומר שהקודם לבוא עדיף רק כשהכל שוים. הוא רק אומר שכאשר הכל שוים אז קובע מי שבא קודם. לא כל משפט אפשר להופכו ( ה' על כך מלות ההגיון להרמב"ם שער ה. מהמשפט "סוקרטס הוא אדם" אין להסיק שכל אדם הוא סוקרטס).

לענין ת"ח עי' תוס' שבועות ל,א ד"ה למישרי. מתירוצם הראשון משמע שתמיד מי שבא קודם עדיף אפילו על תלמיד חכם, ורק לפי תירוצם השני יש לת"ח עדיפות על הבא קודם, משום דכבוד התורה עדיף. מכל מקום משמע שלגבי שאר העדיפויות (יתום ואלמנה ואשה ) זהו רק כשבאו ביחד..

ועי' דרישה חו"מ ריש סי' טו. מדבריו משתמע שאין סברה שעשה ד"שפטו יתום", שהוא מדברי קבלה, ומחמתו יש להעדיף יתום ואלמנה, ידחה העשה "כקטן כגדול תשמעון" שהוא מן התורה, והוא המחייב להעדיף את הבא קודם. לפי התירוץ הראשון של התוס' אף כבוד התורה אינו דוחה עשה זה. מכאן אולי שאף בושתה של האשה שמרובה משל גבר ג"כ אינה דוחה עשה זה. - הע' עורך(א.ד).

תקליטור 4
עבור לתוכן העמוד