מיקרוגל

ה'מיקרו-גל' כבש את המטבח בעולם כולו; בבית, במשרד, במוסד ובמסעדה. משום מה נפוצה 'מוסכמה' כאילו ניתן להשתמש בו, פתוח וחופשי, לבשר ולחלב (בזה אחר זה, כמובן). נוהג זה חסר משענת הלכתית ממשית, והוא בנוי על הנחה כאילו דפנות המיקרו-גל אינן בולעות ואינן פולטות 'זיעה' (=אדים, בשפת ההלכה). כל משתמש במיקרו-גל חש כי הדפנות שמנוניות, כולל ה'גג', ובודאי ה'רצפה' שעליה נשפכים מרק ורטבים, וטעמם נבלע בחום קרינת המכשיר.

ובכלל, 'מדיניות ההפרדה' בין בשר וחלב היא אלף-בית של המטבח היהודי. לא ראוי ליצור נקודת 'עירבוב' דווקא בכלי החימום העיקרי, המהביל מדי יום (='בן יומו', בשפת ההלכה), ששם לא תשרור הפרדה אלמנטרית.

העצה המומלצת היא (למי שאינו יכול לרכוש שני מכשירים או אין מקום במטבחו) לנהוג כדלהלן; אחד הסוגים - למשל מאכלי בשר - יחומם ללא כל הגבלה, בכלים פתוחים, ואפילו תוך היעזרות בגוף חימום משחים וכד'. המיקרו-גל יהיה אפוא בחזקת 'בשרי בן יומו' לחלוטין.

כל מזון חלבי (פיצ'ה, בורקס וכד'), או מזון פרווה שרוצים לאוכלו עם חלב ממש, יחומם תמיד בתוך כלי סגור - דהיינו, מכוסה בצלחת הפוכה או בתוך שקית פלסטיק מצויה. מכסי החימום הרגילים אינם מספיקים, בשל הנקבים המצויים בהם. על פי ההלכה אין צורך בהרמטיות, וגם אם אדים 'מתפלחים' - אינם נחשבים. המהדר בשני כיסויים (צלחת הפוכה + שקית) - תבוא עליו ברכה.

מי שנקלע למוסד, משרד, בית חולים או מסעדה שיש בהם מיקרו-גל ציבורי (אין יכולת לפקח ולהשגיח על השימוש בו הפתוח לכל דיכפין) - מומלץ שיחמם את מאכליו תמיד בתוך שקית, גם בשר וגם חלב, ודי בכך.

לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד