כיריים קרמיות (הלוגן)

הגדל

בשנים האחרונות השתכלל ציוד הבישול הביתי והמוסדי. בין השאר פופולאריות כיום לרוב כיריים 'קרמיות' או 'הֶלוגן'. ולמי שלא יודע/ת - מדובר בגופי חימום חשמליים, בעלי הספק גבוה, היצוקים ממש בתוך ה'שיש' דמוי הזכוכית. משטח השיש הוא-הוא משטח הבישול: מעמידים את הסיר פשוט על השיש (בתוך עיגול מצוייר), מסובבים כפתור חשמלי והשיש 'נדלק' ומתלהט. סביב העיגול התחום המשטח נותר קר, וזה כל ה'פטנט').

איפה הבעיה? כידוע, מותר להרתיח סיר בשרי ולאחריו סיר חלבי ממש על גבי אותה חצובה בכירים חשמליות או גז, למרות שלא אחת נשפך מן הסיר. הסיבה: המתכת מתלבנת ומכשירה את עצמה. כיריים קרמיות אינן מתכתיות, אלא ספק 'כלי אבן', 'כלי אדמה' או זכוכית, וחומרים אלו אינם מתלבנים לפי ההגדרה ההלכתית. לכן, המשטח הקרמי שבלע טעם בשר, למשל, ואם תישפך אח"כ דייסה חלבית באותו מקום - לכאורה המשטח 'טרף', ואף 'מוליך טעם' בשרי אל הסיר החלבי, ולהיפך.

מה עושים? הטוב ביותר - לא לבשל בכיריים אלו מאכלים שיש בהם חלב נוזלי בעין. סיר חלבי כשלעצמו איננו 'מעביר טעם' אלא רק נוזל שנשפך. לחילופין, מוצע להניח תחת סיר החלב פיסת נייר אלומיניום שתשמש כחציצה. בדוק ומנוסה שלא קורה מאומה, למרות הוראות היצרנים שלא להשתמש בסירי אלומניום המלכלכים מעט את המשטח. בתיאבון! 

ובקשר לפסח, כנ"ל; מכיון שלא מדובר במתכת אי אפשר לראות בהפעלה הרגילה של הכיריים מעין 'הכשרה תמידית', כמו בחצובה של כיריים רגילות של גז, המלבנות את עצמן. מוצע איפוא לנקות היטב לפני פסח, לערות מים רותחים מכד חשמלי מיד לאחר רתיחתו, ו... להכין חתיכות של נייר אלומיניום דק או נייר אפייה (גזור יפה, כמו מפיות שולחן). כל פעם שמחממים/מבשלים משהו ע"ג הכיריות הקרמיות בפסח – להניח תחת הסיר פיסת אלומיניום כזו. מבחינה הלכתית זה חוצץ והבישול בסיר כשר לפסח ללא כל חשש.

מכיון שהנושא חדש וטרם 'נטחן' בספרות השאלות ותשובות בנות ימינו, לא יכלנו ליטול על כתפינו היתר מרווח, ללא נייר אלומיניום החוצץ בין הנוזלים. כאמור, אם מקפידים שאחד הסוגים לא יהיה נוזלי אלא תמיד מוצק (בורקס חלבי, למשל) - אין בעיה כזו.

לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד