יד סולדת בו

"חום שהיד סולדת בו" – כך הגדירו חז"ל (שבת מ,ב) את הטמפרטורה שממנה ומעלה כל נוזל מוגדר כמבושל לעניין שבת. פירוש הדבר, שהמחמם מים (או כל נוזל אחר) ומביאם לחום שהיד נרתעת לאחוריה (כתגובת רפלקס) כשנכנסת לתוכם – עובר על איסור תורה של "מבשל". ומכיוון שלא כל הידים שוות, הגדירו זאת חז"ל (שם) גם כחום שכריסו של תינוק נכווית ממנו.
פוסקי זמננו ניסו להמיר הגדרה זו לטמפרטות בנות-ימינו והעלו השערות שונות (בין 40 ל-52 מעלות צלזיוס). הדעה הרווחת ע"פ פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל היא שטמפרטורה זו היא למעלה מ-45 מעלות.
 
למעשה, בפיתוחי מכון צומ"ת שבהם אנו מעוניינים למנוע 'בישול' (ראה
דוד בוילר חשמלי), אנו לוקחים טווח ביטחון של 5 מעלות, ולא מאפשרים למים לעלות למעלה מ-40 מעלות.
כאשר אנו מעוניינים שהמים יישארו 'מבושלים' ולא יתקררו כדי לאפשר את עירובם עם מים רותחים (למשל: ב
מדיד של מיחמים), איננו מאפשרים לטמפרטורת המים לרדת אל מתחת לסף 50 מעלות. (במקרה של מיחמים יש לזכור שעירוב מי המדיד עם מי המיחם נעשה בלא כוונה ישירה ['פסיק רישיה']).

 

לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד