שבת בשבתו

 

חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק
גיליון 1629: שלח  י"ט בסיוון תשע"ו 25/06/2016

נקודת מבט

בג"צ המקוואות הרפורמי – 'בדיחה עצובה' /הרב ישראל רוזן

בג"צ המקוואות

לאחרונה התקבל בקריאה ראשונה 'חוק המקוואות' ביזמת 8 ח"כים חרדים ו-4 מ'הבית היהודי', לאמר: "שימוש במקווה יתאפשר אך ורק לצורך טבילה הלכתית... בהתאם להוראות הרבנות הראשית". החוק נולד בעקבות 'כיבוש' נוסף של הרפורמים שזכו בבג"צ לאפשר לגיריהם לטבול במקוה באר שבע, כמו גרי הרבנות; "אין זה סביר שתושבי הדרום ייאלצו לנסוע עד לקיבוץ חנתון (הקונסרבטיבי) בצפון, או במודיעין ובעומר... וגם אם יתאפשר להם לטבול ב-3 מקומות אלו אין בכך פתרון מספק משום שמרבית הגיורים באים מירושלים ומת"א".

השופט העליון אליקים רובינשטיין הכריע בפסק ארוך, שמוקדו אי אפלייה: "לאפשר למתגיירי הרפורמים לטבול בבאר שבע, ומטבע הדברים יש למצוא פתרון דומה ברשויות אחרות בהן מתאפשרת טבילת מתגיירים. יש לתת טעם מדוע לא תתאפשר גישה למקואות ציבוריים הממומנים מכספי ציבור לקבוצות מטעם גופים פרטיים מסוימים, כאשר לגופים פרטיים אורתודוכסיים המקיימים גיור אין קושי להשיג טבילה במקואות כאלה" (כזב! ראו להלן). כמובן שהנשיאה נאור והשופט ג'ובראן הצטרפו לחובש הכיפה המבין בנושא. בג"צ המקוואות הרפורמי קם ויהי! כעוקף בג"צ הוגש חוק המקוואות הנ"ל, ובתמורה סוכם שהמדינה (דרך הסוכנות היהודית?) תבנה4 מקוואות רפורמיות ברחבי הארץ. הן אמנם תהיינה סגורות כל השנה אבל ה'כיבוש' הרפורמי קם ויהי; לגיטימציה ושיויון במגרש 'דת ומדינה'.

מגוחך ועצוב

מדובר בבדיחה עצובה; ה'בדיחה' היא המצג העובדתי ש'האכילו' בו את השופט רובינשטיין. הוא מצידו (אולי במזגו השיפוטי) בחר להגביה עוף ולגרור את הדיון למרומי עולם השיויוו. ה'עצבות' שבבדיחה היא קפיצת המפלגות החרדיות (ו'הבית היהודי' נגרר!) למלחמת עולם על כל איזכור רפורמי. לעולם הרפורמים ינצחו בחסות הבג"צ! להלן טענותיי, ובסופן נקודת-זכות לשופט העליון נועם סולברג ב'בג"צ הכשרות' ובקורת על עמיתו אליקים רובינשטיין שם. מה הקשר לענייננו, למקוואות? התאזרו בסבלנות...

עובדה א: מערך הגיור הממשלתי מטביל כ-4,000 נפש בשנה (הרפורמים פחות מ-300) ומסתפק ב...3 מקוואות בלבד; חצור (בצפון), הוד השרון (במרכז) ובאר שבע (בדרום). אין אפשרות לירושלמים, תל-אביבים וחיפאים לטבול ב"מקוואות ציבוריות סמוכות, לבל יכתתו רגליהם", וטרם קם אדם שמחה על כך! עובדה ב: טבילת גרים נערכת בשעות הבוקר, בהן המקוואות סגורות. הטבילה היא לפי חוזה עסקי של מערך הגיור השוכר מקוואות לטבילה, כולל חימום מים, נקיון ו...מקום לעריכת חופות. מי מונע מהרפורמים לכרות הסכמים דומים עם מקואות באשר תמצא ידם? ותמצא!

עובדה ג: בניגוד לקביעת השופט גיורים אורתודוקסיים פרטיים (כמו של הרב קרליץ בבני ברק, של ביה"ד בגוש עציון בריכוזי, של הרב רבינוביץ לקטינים ועוד) לא יכולים לטבול במקוה ציבורית, ולא מעלים על דעתם לדרוש צרפם לימי הטבילה בחצור, הוד השרון ובאר שבע. ברור לי לחלוטין כי מה שכתב השופט רובינשטיין (על אפשרות טבילה ציבורית לגיורים פרטיים) לא נאמר באזניו. כנראה בעיניו גיורת רפורמית עדיפה מזו החרדית (קרליץ). באחת, בג"צ המקוואות, שהעניק לרפורמים מלוא חפניים לגיטימציה, מבוסס על מצג עובדתי חסר שחר, ב'זכות' פרקליטים חסרי ידע (ואולי חסרי מעוף הגנתי), ושופט הלהוט ל'הכרעה ערכית' גם אם איננה הכרחית. אגב, במשפט העברי זה לא היה קורה! דיין רשאי לחקור ולדרוש בעצמו אחר העובדות.

בג"צ הכשרות כהשוואה

אני נזכר בבג"צ הכשרות שניתן לפני כשבועיים. ארגון 'השגחה פרטית' העניק תעודות (ללא המילה 'כשר') למסעדות בירושלים, שעתרו לבג"צ סביב "חוק אונאה בכשרות" הקובע: "... לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר" (מהרבנות הראשית או המקומית). היועץ המשפטי (הקודם) תמך בעותרים כי בתעודה מצויין הגורם מעניק ה'השגחה' ואין כאן הטעייה ולא שימוש במילה 'כשר'. הפרקליטות הצטרפה לעמדה זו למרות תפקידה לייצג את הרבנות הראשית. השופט העליון נעם סולברג 'ירד אל העם', ו"נודע לו מפי השמועה" (=התקשורת) כי הרבנות הראשית מעוניינת להתייצג ע"י יועצה המשפטי ולא הפרקליטות. סולברג כתב את פסק הבג"צ לטובת הרבנות ובו תמך באיפשור ייצוג עצמי לגוף ממלכתי במקרים כאלו. השופט רובינשטיין, עמיתו לבג"צ הכשרות, חלק עקרונית והעיר שרק במקרים חריגים יסכים לייצוג שלא ע"י הפרקליטות הרשמית.

לבי אומר לי כי אילו מערך הגיור היה מיוצג בבג"צ המקוואות המשמעות העובדתית שפירטתי היתה נחשפת...

(נכתב במוצ"ש בהעלותך)

שלח לחבר|הדפס|סגור

קבלת שבת

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה/אסתי רוזנברג,
ראש המדרשה לבנות במגדל עז

 "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כך מתאר הנביא את תקופת המדבר, אך כולנו יודעים שהמציאות הייתה קצת יותר מורכבת – תקופת המדבר מלאה במשברים ובקשיים רבים. כאשר מסכם נעים זמירות ישראל את דור המדבר בתהילים ע"ח, התיאור שונה לחלוטין: "כי לא האמינו בא-להים ולא בטחו בישועתו". נפש העם כנפש האדם, מיטלטלת בין רוח וחומר, קודש וחול, בין קרבת א-להים בארץ לא זרועה לבין הרצון האנושי הפשוט לחומר, בשר ואוכל.

התמודדות זו של העם, במטרה לגבור על החומר והתאוות ולדבוק בדבר ה' ולבטוח בגבורותיו מגיעה לשיאה בפרשתנו. ובכך משתנים פני ההיסטוריה היהודית כולה. כישלון זה כנקודת מבחן ליכולת העם לבחור באמונה בה' על פני הפחד והתאוות ילווה את מערכת היחסים שבין האדם לבוראו לנצח.

העם מדוכדך ולאט לאט חודרת אל קרבו ההבנה כי טעה, כי נכשל במבחן. שני פסוקים בולטים במיוחד בשבר זה – האחד יהווה תמרור אזהרה נצחי, והשני – יאפשר את המשך הצמיחה והקשר עם הקב"ה.

כמה תסכול ועצב נמצאים בסיפור המעפילים, המנסים מאוחר מדי לעשות את רצון ה' ולומדים לדורות שעשיית רצון ה' צריכה להיות מדויקת מאוד ובכלים ובדרך שציווה הבורא – לולי כן היא לא תצלח, שעבודת עצמנו היא ולא עבודת הבורא: "למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח". לעתים החמצת השעה היא דרמטית ועשיית רצון ה' מחייבת את האדם להכניע את רצונו בזמן ובדרך שציווה הבורא.

הפסוק השני מרגש ביותר ומאתגר. מיד לאחר הגזרה הקשה "במדבר הזה יתמו, ושם ימותו" ומיד לאחר ניסיון ההעפלה הכושל אוזר משה רבנו את כל כוחותיו וממשיך להנחיל תורה לעמו. למרות האכזבה הקשה מהעם ומהתנהגותו, מצוות ה' ממשיכות להינתן לעם.

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם", "בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה".

כמה אמונה נדרשת ממשה ומהעם לתת ולקבל ברגע הקשה הזה מצוות התלויות בארץ – מצוות התלויות בארץ אשר המצווים לא יזכו להיכנס אליה. כמה קושי, כמה עוצמה וכמה אתגר בציוויים אלו. משה מסמן את האופק של הדור הבא ומלמד את עם ישראל ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". שושלת הדורות היא זו המקבלת תורה ולא דור זה או אחר. משה מציב אופק אמונה שהוא מעבר לכאן ולעכשיו, ומאפשר לעם החוטא לראות מעבר לחטא ולכישלון . ידו המנחמת של הבורא מושטת לעמו בבחירה המפתיעה כל כך של מצוות אלו .

שלח לחבר|הדפס|סגור

זווית נשית

הכול מאת ה' /שולי מועלם-רפאלי,
ח"כ מטעם הבית היהודי

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבותָיו תִּשְׁלָחוּ כּל נָשִׂיא בָהֶם".


שנים עשר נשיאים, לא פשוטי עם, הולכים לתור את הארץ ואמורים להביא חזרה את התרשמותם. האם לצפות מהם שיגידו מה שאנו רוצים לשמוע - שהכול בסדר? עשרה מהם אומרים אותו דבר ומגיעים לאותה מסקנה - הארץ אומנם טובה (הוכחה על כך, אשכול הענבים הענק ששני אנשים היו צריכים לסחוב על מוט), אך לעומת זאת, תושבי הארץ ענקים וסכנה מוחשית היא להילחם בהם - מלחמה באופן טבעי תהיה ללא כל סיכוי.


מהו אם כן חטאם של עשרת המרגלים?

מסופר על עני אחד שהיה עובר מעיר לעיר ומקבץ נדבות. הגיע העני לביתו של עשיר אחד וביקש ממנו צדקה. שאל אותו העשיר "מאין באת?" "מוילנא," ענה לו העני. "נולדתי שם, מה נשמע שם?" שואל העשיר. "בסדר גמור," עונה העני, "ישנם שם עכשיו הרבה בתי כנסת והרבה ישיבות, ממש גן עדן ללומדי תורה." שמח מאוד העשיר לשמוע זאת, התמלא ליבו על העני ונתן לו 10 רובלים. הודה לו העני על טוב ליבו והלך לדרכו.


בצאתו מהבית, פגש העני בעני אחר שעמד להיכנס גם הוא לאותו עשיר לבקש צדקה. "איך העשיר הזה?" שאל אותו. "מצוין," ענה הראשון. "כאשר הוא שמע שאני מהעיר וילנא שבה הוא נולד, מאוד שמח ונתן לי 10 רובלים."


נכנס העני השני לבית העשיר ומיד אמר לו "גם אני מוילנא." "מה נשמע שם?" שאלו העשיר. ענה לו העני: "הא... לא כל כך טוב שם עכשיו, ישנם הרבה בתי הימורים, דיסקוטקים ובתי קפה, הפריצות גוברת." שמע זאת העשיר ונתן לו חצי רובל.


התפלא העני ושאל: "למה זה נתת 10 רובלים לקודמי ולי רק חצי רובל?"


ענה לו העשיר: "הראשון דיבר על בתי כנסיות ובתי מדרש, לכן אני סובר שהוא מסתובב במקומות האלה ומגיע לו שכר. אך אתה סיפרת רק על בתי קפה, בתי הימורים ודיסקוטקים. לכן אני מסיק שאתה אכן מסתובב במקומות האלה ועל כך לא מגיע לך שכר הרבה."

* * *


העולם כולו בנוי על טוב ורע, ובראש וראשונה אנחנו עצמנו בנויים משני חלקים: גוף שהוא יסוד הרע, ונשמה שהיא חלק א-לוה ממעל.


הכול תלוי בגישה שלנו ובמה שאנחנו מחפשים. אם הגישה שלנו תהיה חיובית ונפעל תמיד לשם שמים, אזי נראה תמיד את הטוב שבכל דבר, אבל אם הגישה שלנו שלילית ומוכתבת לנו על ידי יצרנו הרע, אזי ייעלם הטוב מעינינו.


גישתם של המרגלים הייתה שלילית כי התעלמו ממה שנאמר בפסוק :"אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". לא אתם תכבשו אותה, אני אתן לכם אותה.


המרגלים לא ראו בארץ כנען מתנה מהבורא, הם פעלו על פי תפיסת האדם ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". נכון שמבחינה פיזית וטבעית, מלחמה בענקים תהיה ללא סיכוי, אבל איה האמונה בקב"ה? שנאמר " ה' ילחם לכם ואתם תחרישון?".


זהו חטא המרגלים - חוסר האמונה בקב"ה. אנחנו כל כך עסוקים בענייני הגוף שלנו, בדרישות שלו, שאנו שוכחים שהכול מאת ה', שהכול על פי רצונו.


אנו מודעים לכך ש"הכל צפוי" והכל נקבע מהקב"ה, אולם חובה עלינו לזכור גם ש"הרשות נתונה", ומעשינו יקרבונו או ירחיקונו מהגשמת התפקיד והמטרות שלנו בעולם.

שלח לחבר|הדפס|סגור

הארה בפרשה

פרשת שלח - מכונית צהובה/הרב אסף הר-נוי,
בית המדרש הגבוה לתורה ומנהיגות, ירושלים

לפני מספר שבועות הביאו ילדיי מבית הספר משחק חדש - "מכונית צהובה". כללי המשחק מאוד פשוטים - כשכל המשפחה נמצאת יחד, בנסיעה משפחתית, הראשון שעיניו מזהות מכונית בצבע צהוב - צועק "מכונית צהובה" ומקבל נקודה. מי שצעק סתם, מבלי שראה - יורדות לו 2 נקודות.

מאז שהמשחק הגיע לפתחנו תהיתי לעצמי - כיצד ייתכן שתמיד ילדיי הם אלו שמזהים ורואים את המכוניות הצהובות (הנדירות יחסית) ואילו אני לא? מדוע תמיד הם מנצחים במשחק ואילו אני נותר ללא נקודה, ולו נקודה בודדת?

לתור או לרגל?

בפרשת השבוע נשלחים ראשי בני ישראל לתור את ארץ כנען, לקראת כניסתם הצפויה של יוצאי מצרים אל הארץ המובטחת. רבי מאיר ליבוש וייזר, המלבי"ם, מסביר בפירושו על פרשתנו (יג,כא) שישנו הבדל יסודי ומשמעותי בין המשימה שהוטלה על המרגלים - לתור את הארץ לבין מה שהם עשו בפועל - ריגלו בה. ישנו הבדל עקרוני בין התייר למרגל, מסביר המלב"ים:

התר מבקש את הטוב, והמרגל מחפש את הרע ואת ערוות הארץ.

אדם שבא למקום חדש במעמד של תייר - מתפעל ומתפלא מכל דבר. תייר המגיע למקום חדש ורואה למשל עיר עתיקה המוקפת חומה - מתפעל הוא ומתמוסס מיופייה. לעומת זאת, כשהוא עומד בפקק תנועה, בדרכו לעבודתו היומית, סמוך לחומותיה העתיקות של ירושלים הוא מוצא את עצמו פעמים רבות בכעס וטרוניא על עומס התנועה מבלי משים ליופי הפרוש לנגד עיניו. יש משהו בתכונת הנפש של התייר הגורם לו להביט על הדברים שסביבו בעין יפה.

לעומת זאת, המרגל הפוך מן התייר. כל תפקידו וחיפושו של המרגל הוא אחר נקודות התורפה והחסרונות של הארץ שאליה הוא בא. שורש המילה ריגול הוא ר.ג.ל המזכיר את המילה "רגל" המסמלת את הדבר הנמוך והפחות.

אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

היוצא מדברינו הוא כי ראייתו הפיזית של האדם אינה תלויה בעיניו כי אם בלבו. האדם רואה את מה שלבו מחפש, בבחינת - אמור לי מה ראייתך ואומר לך היכן לבך. לדוגמא, יכולים להיות שני אנשים הנמצאים והולכים ברחוב זה לצד זה, הראשון הוא חובב חיות ועל כן מבחין הוא בחתולים ובכלבים הרבים שעברו זה עתה ברחוב, בעוד חברו, שהלך לצדו, כלל לא ראה אותם. העיניים רואות את מה שהלב מחפש.

רוח אחרת

לפי זה מובן כיצד יהושע וכלב, אשר הלכו במשלחת המרגלים והיו עמם לאורך כל השליחות, לא נפלו או טעו בהוצאת הדיבה הרעה על הארץ. בלבם של יהושע וכלב שרתה רוח אחרת, רוח כזו שחיפשה וראתה את הדברים כתייר המחפש את הטוב ולא כמרגל המחפש את הערווה. ההבדל בינם לבין שאר המרגלים היה בלב, ברוח הפנימית, ולא בראיית העין החיצונית.

ציצית

מצוות הציצית, מכוונת גם היא כנגד הראייה והלב. לא בכדי בוחרת התורה לסיים את פרשת שלח, הפותחת בחטא ראיית הרע ע"י המרגלים, במצוות הציצית. הציצית באה בכדי ללמדנו ולהזכירנו שלא ליפול אחר מראית העין החיצונית התלויה בלב המחפש דברים שאסור לראות. הציצית באה ללמדנו ש"לא תתורו אחרי לבבכם" קודם ל"אחרי עיניכם"- תיקון הראייה תלוי בתיקון הלב. פתיל התכלת שבציצית מזכיר ומכוון את לבנו לים-רקיע - ועד לכסא הכבוד. כשהלב מכוון כלפי מעלה, גם ראייתנו תתיישר.

לתגובות והארות: atharnoy7@gmail.com

שלח לחבר|הדפס|סגור

סיפור מההפטרה

כי שמענו /הרב אורי שרקי,
רב קהילת 'בית יהודה', ר"מ במכון מאיר

שני המרגלים ששלח יהושע מקבלים עזרה מרחב, על אף שהיא יודעת שהם באים להחריב את יריחו. יש כאן לכאורה בגידה בנאמנותה לעמה, לטובת הפולשים. אלא ששורת טיעונים משמעותיים עומדת לטובתה. היא מבחינה שהקיץ הקץ על כנען כולה: "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ" (ב,ט). זו הכרה באופייה המוסרי של מלחמת ישראל, כי ה' נותן את הארץ דווקא למי שעומד בקריטריון היושר: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו" (רש"י ריש בראשית ע"פ ירמיה כז,ה). דבריה הינם המשך ישיר לדבר ה' אל אברהם (בראשית טו,טז): "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". אין עמי כנען ניתנים בידינו כל עוד עמדה להם זכותם. "ברצונו נתנה להם" (רש"י שם) לאמור שבשעה שעשו רצונו והיו לרצון לפניו, נתנה להם. אך כעת דרישות רצונו הן שייטלנה מהם ויתננה לנו.

הטיעון השני הוא ריאל-פוליטי, והוא שעם ישראל חזק יותר: "וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם" (ב,ט). נפילתם המוראלית של יושבי הארץ הופכת את התנגדותם לחסרת סיכוי.

הטיעון השלישי נוגע להכרה בהשגחת ה' על ישראל: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן" (ב,י). היא מזכירה את מעשה קריעת ים סוף מלפני ארבעים שנה ואת מלחמת סיחון ועוג מלפני מספר חודשים. היעדרם של מעמד הר סיני ושאר מאורעות המדבר מתמיה. אין זה אלא משום שמתן תורה והשראת השכינה בישראל הם עניינים פנימיים הנוגעים למערכת היחסים המיוחדת שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל.

מכאן היא עולה למסקנות בעלות אופי מטפיזי כולל: "כי ה' א-להיכם הוא א-להים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (ב,יא). כבר לא מדובר בניצחונו של אל לוקלי על אלים אחרים כמקובל במערכת המלחמות של העולם העתיק, כי אם על השתלבותה של ההיסטוריה של עם ישראל בתוכנית הכוללת של בורא העולם, הצופה מראש את כל הדורות.

עולה מכך שאף מאורעות התחיה הלאומית בדורנו הינם המשך לאותם תהליכים שהחלו מימות עולם ביציאת אבותינו ממצרים ומקבלים את השלמתם בימינו אנו.

תובנותיה של רחב, אותה אישה העומדת בצומת דרכים היסטורית והמבינה את תהליכי העומק המתרחשים במאורעות השעה, ראויות להיות נלמדות לדורות עולם, והן בכלל נבואה שהוצרכה לדורות, שלכן נכתבה.

שלח לחבר|הדפס|סגור

בא לידי ביטוי

מישהו מיטפל בך/יעקב עציון

 הפועל לְטַפֵּל רווח מאוד בלשוננו העכשווית. הפקיד מטפל בבקשה שהוגשה; המטפלת, מתוקף תפקידה, מטפלת בפעוטות, והמוסכניק מטפל בכלי הרכב.

מי שיחפש במקורותינו את הפועל 'לטפל' לכאורה יאתר אותו כבר במשנה. במסכת בבא מציעא למדנו: "המקבל שדה מחברו ולא עשתה - אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה". כלומר, אם אריס קיבל שדה לעבוד בה תמורת חלק מן היבול, הריהו חייב לטפל בשדה אם היא מניבה שיעור מסוים, ואינו יכול להתבטל מעבודתו. בדומה, מדרשי חז"ל מספרים על טיפולו של הקב"ה במשה בזמן מיתתו: "יצתה בת קול ואמרה: הגיע סוף מיתתך. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה... בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות. יצתה בת קול ואמרה לו: אל תתיירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך" (דברים רבה).

ברם, מי שיעיין בכתבי יד קדומים של המשנה והמדרשים, יראה שהנוסח אינו "לְטַפֵּל", בבניין פיעל, אלא לִטַּפֵּל, היינו להיטפל. השורש טפ"ל - משמעו המקורי הוא הדבקה וחיבור. במזמור קי"ט בתהילים נאמר: "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים, אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ" - והכוונה היא שהזדים כביכול הדביקו והצמידו אליי את שקריהם. במשנה מצאנו שימוש בשורש זה בהוראתו הבסיסית והמוחשית: "מיחם שטפלו בחומר ובחרסית - הנוגע בחומר טמא ובחרסית טהור" (מסכת כלים). כלומר, מיחם שצופָּה בחומר ובחרסית – רק החומר נחשב כגוף הכלי לטמא.

בדומה, מי שמִטַּפֵּל בשדה - הריהו מדביק עצמו אליה ומתעסק בה, ומי שמיטפל במת הוא מי שלא מתעלם ועובר הלאה, אלא מעכב עצמו ודואג לענייני הנפטר.

הצירוף "עיקר וטפל" מקורו גם הוא בעניין ההדבקה. הטפל הוא מה שמצטרף ומתחבר אל העיקר, ובהלכות ברכות למשל נקבע כידוע כי אין לברך עליו, שכן הוא בטל ביחס לעיקר.

מכל מקום, ברבות השנים החלו לומר "לְטַפֵּל", בבניין פיעל – ול'היטפלות' נתלווה דווקא גוון שלילי, של מי שנדבק יתר על המידה. ברם, דומה שאם זוכרים אנו שמקורו של הטיפול בהיצמדות ובדיבוק – נראה באור אחר את האם המטפלת בבנה, למשל - שאינה רק ממלאת את צרכיו, מאכילה ומשקה אותו, אלא מיטפלת בו, היינו מחברת עצמה אליו, ומשקעת את כוחותיה בגידולו ובאהבתו.

שלח לחבר|הדפס|סגור

ילדים פותחים את הלב

בית נאמן בישראל /מירב מגני,
כותבת תכנים וסיפורים במנהל החמ"ד

עמדתי בשקט, מתבוננת כיצד ארון הבגדים של רונית אחותי הגדולה מתרוקן אט אט ונארז בקפדנות לתוך תיק גדול. גם הספרים שעל המדף שלה נכנסו לארגזים חומים, והתמונות שעל הקיר, והאלבומים... "לאן את הולכת?" שאל ליאור בקולו המתוק. ולא המתין לתשובה. "גם אני רוצה לבוא איתך." אמא חייכה אלינו ואמרה שרונית מתכוננת להקים 'בית נאמן בישראל'. לא הבנתי מה זה בית נאמן, אבל הבנתי שזה דבר מאוד טוב, כי כולם שמחים ורונית ממש בעננים.

אז למה פתאום עצוב לי בלב?

ידעתי שרונית שלנו שייכת לאלעד ושזה כבר לא יהיה כמו פעם. רונית שמארגנת לנו מסיבת פיג'מות כשאמא ואבא לא בבית ומכינה לנו את הפנקייקים הכי טעימים ואומרת לנו כמה אנחנו מתוקים וכן, גם נוזפת בנו לפעמים. רונית שבכל פעם שהיא נכנסת הביתה נכנסת איתה שמחה כזו.

שלא תחשבו שאני לא שמחה. כבר כמה שבועות אנחנו מתכוננים ומתרגשים לקראת החתונה של רונית ואלעד. אמא קנתה לי שמלה לבנה של שושבינה, זר מקסים ונעליים מבריקות. ואלעד, הוא דווקא חמוד נורא ותמיד שמח לי כשהוא אצלנו. אבא אומר בהתרגשות שנולד לאמא ולו בן חדש והוא כמובן מתכוון לאלעד. ואפילו כתבנו להם שיר חמוד והכנו אלבום עם ברכות וציורים. ובעוד כמה ימים רונית תלבש את השמלה הלבנה שתפרו לכבודה ותהיה הכלה הכי יפה בעולם.

אז למה לפתע אני נעשית עצובה? אולי נכנסו לי לבטן פרפרי געגוע למה שהיה ופרפרי פחד למשהו אחר שאני לא מכירה?

"הי, מה איתך?" קראה לי לפתע רונית וניערה אותי ממחשבותיי, "את באה לעזור לי להכין את הבית ולסדר את החפצים והכלים ו..."

"אני לא יודעת איך מכינים בית נאמן, אבל לנקות אני כן יודעת." אמרתי והבחנתי בחיוך רחב על פניה של רונית.

התיישבתי על מושב המכונית יחד עם סירים, מחבתות, מצעים, מגבות ועוד ארגזים. מהדיבורית בקע קולו של אלעד, הם אף פעם לא מפסיקים לדבר, מאז שרונית הכירה את אלעד הם או ביחד באיזה מקום או ביחד בטלפון. מזל שהגענו לאזור ללא קליטה וסוף סוף רונית התפנתה להתייחס אליי..

"את לא עצובה שאת עוזבת אותנו?" שאלתי לפתע .

"זו באמת תחושה מוזרה להיפרד מהבית שאני כל כך אוהבת, אבל אני שמחה להתחיל משהו חדש." הסבירה רונית. "החיים שלנו מלאים בפרידות שפותחות לפנינו עולמות חדשים. מרגע הלידה נפרדנו מהבטן של אמא אל עולם מואר ומעניין. ואז נפרדנו שוב והלכנו למעון ולגן, הכרנו חברים ונעשינו עצמאים ומפותחים."

"אני מאושרת ומרוגשת שיש לי זכות לבנות יחד עם אלעד בית בישראל."

"בית נאמן," תיקנתי אני. רונית צחקה. "כשזוג יהודי מתחתן, הוא לא מתחתן רק כדי שיהיה לו כיף ביחד. הוא מתחתן מתוך מטרה להוסיף בעולם עוד אמונה, עוד תורה ועוד קדושה. הבית שאנחנו רוצים להקים יהיה נאמן לכל הדברים הללו..."

רונית רצתה להוסיף עוד משהו אבל בדיוק צלצל הפלאפון. נחשו מי זה היה?

באותם רגעים הייתי גם אני שמחה ומרוגשת, כדי שאלעד ורונית יצליחו לעשות כל כך הרבה דברים טובים הם מוכרחים להתחתן.

"חתונה זה הכי שמח בעולם." אמרתי אחרי שפרקנו את האוטו. אני כבר מחכה שהיא תגיע.

רונית התנשפה מהעבודה הקשה וחייכה חיוך עייף. "אז תבואו לבקר אותי? אם לא אני ממש אתגעגע. יהיה כיף.. נכין יחד פנקייקים ונעשה מסיבת פיג'מות..."

אשמח לתגובתכם:maggeni@gmail.com

שלח לחבר|הדפס|סגור

תמיד ב'צומת'

רכב חשמלי /מכון צומת , צוותי מדע ותורה באלון שבות

במהלך החודשים האחרונים מסתובב לו ברחבי היישוב אפרת רכב חשמלי הנוסע ברחובות ומפר את שלוות השבת. מדובר ברכב חדש, שנרכש על ידי עמותת המח"ר - מרכז החירום של אפרת.

הרכב מיועד עבור הרופאים הכוננים, הגרים בריחוק מהמרכז הרפואי ולכן לא יכלו לעשות משמרות גם בשבת. לאחר פנייה עמותת המח"ר ישבו מהנדסי צומת וניסו לראות כיצד ניתן להפעיל את המכשיר בשבת. לאחר התלבטויות ארוכות, הצליחו המהנדסים לפתח מערכת אשר מדליקה ומכבה את הרכב באמצעות גרמא, והנסיעה עצמה נעשית על ידי שינוי זרם. הרכב הושלם סמוך לפסח, וכבר בליל הסדר זכה לערוך את הופעת הבכורה .

אם גם לכם יש אתגר עבור המנדסים שלנו, אתם מוזמנים לפנות במייל ל-mail@zomet.org

שלח לחבר|הדפס|סגור

החידה השבועית

חידה לפרשת שלח לך /יואב שלוסברג,
מנכ"ל החידון והחוויה

האמת שאנחנו רגילים אליה, חסרה בפרשה.

תודה לשולח החידה מן מפתח תקווה

תשובה לבהעלותך

החידה הייתה:

המשוואה שהתחילה השבוע ב-x והסתיימה ב-2x,

אמנם הסתיימה בשבוע שעבר ב-2x, אבל התחילה ב-x+5.

במה מדובר? מהו ה- x?

הפתרון: x=25

בני לוי התפקדו לעבודה בפרשת בהעלותך מבן 25 עד בן 50.

בפרשת נשוא, מבן 30 ועד בן 50.

נשמח לארח את חידותיכם במדור זה עם ציון שמו של כותב החידה. רעיונות שלחו לכתובת המייל המצורפת מטה עד שלושה שבועות לפני פרסום החידה.

"החידון והחוויה" מארגנת חידונים לבר/בת מצווה, למשפחה, לקהילה, לבית הספר או לעיר כולה.

בקרו באתר שלנו: "החידון והחוויה"

לתגובות: info@hidonim.com‏

שלח לחבר|הדפס|סגור

בין קודש לחול

וידויו של עבריין ותיק /הרב עמיחי גורדין,
ר"מ בישיבת 'הר עציון'

בערב חג השבועות הדביק עיתונאי נכבד מעיתון 'הארץ' את הכינוי 'עבריין בינלאומי' ל- 400,000 תושבי היישובים שמעבר לקו הירוק, 'מתנחלים' בלשון העם. בדל התנערות מכינוי חמור זה לא נשמע מפי מנהיגי השמאל הציוני.

המאבק האידאולוגי בהתנחלויות מקדש ככל הנראה 'דה-לגיטימציה' למאות אלפי אזרחים. וכשה'דה-לגיטימציה' פורחת לא מפתיע לגלות שבוע מאוחר יותר, מגישת חדשות חשובה ומוערכת בערוץ 10, המכנה בלי משים את ציבור המתנחלים כציבור שבחלקו אינו שפוי. זאת לא אשמתה – היא רק משקפת רוח כללית שנושבת במרחב שלה.

כיוון שכותב שורות אלו הינו מוותיקי העבריינים הבין לאומיים בארצנו (42 שנות עבריינות, מגיל עשרה חודשים) וכיוון שמחר, יחול יום השנה ה-47 להקמת מושבת העבריינים 'אלון שבות', מוותיקות מושבות העבריינים בארץ, וכיוון שחשוב שלפחות אנחנו העבריינים (מחילה מקוראי הטור שאינם נמנים על העבריינים או על בני משפחותיהם) נכיר את מורשת הפשע, אני מרשה לעצמי לספר לכם את הסיפור של הכפר הערבי שעל חורבותיו יושבת 'אלון שבות'.

* * *

אלון שבות קמה על חורבותיו של כפר ערבי שגורש באלימות ובברוטאליות. במקום שבו יושבת היום שכונת 'גבעת החי"ש' שכן במשך שנים רבות כפר ערבי תמים בשם 'סאוויר'. תושבי הכפר ששכנו במקום בשקט ובשלווה, סבלו מהתעמרויות והתגרויות חוזרות ונשנות. לבסוף, לאחר מספר מעשי רצח (אין מספיק עדויות על הפרטים) הם נטשו את יישובם האהוב ועברו ליישוב ג'בעה.

סיפור אמתי. לגמרי. במשך למעלה מאלף שנים השתייכו ערביי הארץ והסביבה לשתי קבוצות יסוד שורשיות. קבוצת ה'קייס' וקבוצת ה'ימן'. איבה שררה בין שתי הקבוצות. אפילו הדרוזים, המגובשים יחסית, נלחמו ביניהם בקרב עקוב מדם בשם 'קרב עין דארה' (שכונה מאוחר יותר בפי הדרוזים ה'ימנים', שהפסידו בקרב, בשם 'טבח').

הפיצול השורשי הזה פילג את ערביי בית לחם, ה'ימנים', שסמלם היה דגל לבן ואת ערביי חברון, ה'קייסים', שסמלם היה דגל אדום. גוש עציון שכן בתווך, והיווה זירת עימותים תדירה בין השבטים. כשבמאה ה-17 התיישבו בקרקעות הגוש ערבים משבט ה'קייס', התעללו בהם בדואים מאזור בית לחם שהשתייכו למחנה ה'ימנים', ולבסוף גירשו אותם.

ניסיונות התורכים לאחד את שני השבטים נכשלו. רק כשהגיעו היהודים נזכרו ערביי האזור שהם בני אומה פלסטינית אחת. כך זכינו לאחד שתי קבוצות אוכלוסייה עוינות לקבוצה אחת – העם הפלסטיני, שנולד כנראה בזכותנו.

* * *

בשל אותן מלחמות עקובות מדם נותר גוש עציון שומם ונטוש. גם בגלגול הראשון של הגוש, לפני הקמת המדינה, וגם בגלגול השני של הגוש, אחרי מלחמת ששת הימים, היו הרי הגוש שוממים. בתמונות של הגוש משנת 1969 רואים בעיקר גבעות טרשים. הצבעים ששלטו באזור היו אז צהוב וחום. הירוק נעדר.

ואז הגיעו העבריינים. העבריינים שהפריחו את השממה והפכו את הגוש למקום ירוק וחי. העבריינים שלא נרתעו מטרור ופיתחו וביססו את הגוש גם בימים מדממים וקשים. העבריינים שגרמו לערביי בית לחם לקנא באחיהם המועטים שזכו לגור בתוך תחומי מועצת גוש עציון.

* * *

על פי האתר 'זוכרות', 600 ישובים ערביים ננטשו ונהרסו בתוך תחומי הקו הירוק במלחמת השחרור. בין חדרה לגדרה פזורים שרידיהם של עשרות כפרים ערבים נטושים. קיבוצים ומושבים רבים נבנו על חורבות מאות הישובים הערבים הנטושים.

ומה עשו העבריינים מיהודה ושומרון? 6 ישובים ערביים בלבד ננטשו בתוך תחומי יהודה ושומרון. 6 יישובים בלבד. את ההתנחלויות בנינו לצד ישובים ערבים ולא על חורבותיהם, כפי שעשו אחינו מעבר לקו הירוק.

תולדות העמים גדושות ומלאות בנדידת אוכלוסין. ארץ ישראל היא ביתנו ואין לי שום נקיפות מצפון בכל הקשור לתושבים ערבים שברחו מבתיהם שבתוך הקו הירוק. אבל, אם רוצים למצוא בכל זאת עבריינים אני ממליץ לחפש אותם דווקא בתוך הקו הירוק ולא ביהודה ושומרון. הנזק שגרמנו לערביי יהודה ושומרון בטל במיליון לעומת הנזק שגרמו תושבי תל אביב והסביבה לערביי מישור החוף. ההבדל היחידי בינינו הוא שבמדינת תל אביב השמידו את הראיות המרשיעות וקברו אותן מתחת לאדמה, בעוד שאנחנו ביהודה ושומרון ממשיכים לחיות לצד ערביי האזור.

וכבר הגדיר זאת ג'מאל זחאלקה טוב ממני: 'הקיבוצים גרועים מההתנחלויות. את ההתנחלויות בניתם ליד היישובים הערבים, את הקיבוצים בניתם על חורבות היישובים הערבים.'

* * *

יבורכו בוני הארץ - המתנחלים והקיבוצניקים. יבושו הצבועים מרחוב שוקן.

לתגובות, הערות והארות: benkodesh@gmail.com

שלח לחבר|הדפס|סגור

משו"ת בארץ

טבילת כלי חשמל (המשך) /הרב רא"ם הכהן,
ראש ישיבת עותניאל ורב הישוב

בפעמים הקודמות ראינו שאף שלדעת רוב הפוסקים טבילת כלים מדאורייתא, השימוש בכלי שאינו טבול אינו אסור אלא מדרבנן. כמו כן ראינו את שיטת האבני-נזר וסיעתו הסוברים שכלי שאי אפשר לטובלו לא חלה עליו חובת הטבילה, והסקנו שאף שלשיטה זו יש יסוד בדברי הפוסקים, אין היא 'דרך המלך' לרוב הראשונים וראוי למצוא פתח היתר נוסף.

כמו"כ דחינו את דעת בעל הצפנת-פענח שכלים שנועדו מלכתחילה לסחורה לא נאמר בהם דין טבילה.

השבוע נעסוק בשני פסקים המפקיעים את דין טבילה מכלים חשמליים. האחד של בעל החלקת-יעקב והשני של הרב רבינוביץ שליט"א בשיח-נחום.

פטור כלי המחובר לקרקע

שנינו במשנה בכלים (יא,ב):

כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא, חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפּוֹתָה שתחת הציר והציר והקורה והצינור - שנעשו לקרקע.

ומבאר הרמב"ם בפירוש-המשנה:

חוץ מאלו המנוין אם נעשו מאחד המתכות אינן מתטמאין מפני שהן קבועין בקרקע.

בשו"ת חלקת-יעקב (יו"ד, מא) מחיל פטור זה גם על כלי חשמל המחוברים בחוט למערכת החשמל הביתית. כראיה לשיטתו הוא מביא את היתרו של בעל שו"ת שב-יעקב (לא) לפטור מטבילה את קדירת הנחושת שקובעים בתנור בית החורף, מכיוון שהקדרה מחוברת לתנור המחובר לקרקע (אע"פ שהקדרה אינה מחוברת לקרקע אלא לתנור). אולם, במחילה, אין הנידון דומה לראיה, מפני שהקדרה מחוברת לתנור חיבור גמור, ואילו כלי חשמל אינם מחוברים אלא באמצעות חוט, וניתן לטלטלם גם בעודם מחוברים.

החלקת-יעקב (מ"ג) מסתמך על דברי התפארת-ישראל על המשנה בכלים המבאר שדברי המשנה "שנעשו לקרקע" נסובים גם על "הדלת, הנגר והמנעול וכו '" המוזכרים במשנה, אע"פ שהם ניתנים להזזה בהיותם מחוברים. אולם לענ"ד קשה לדמות דלת ואביזריה, שהנם חלק בלתי נפרד מקירות הבית, ותנועתם היא הייעוד שלהם – לסגור את פתחי קירות הבית (וגם אם מפרקים את הדלת, הרי זה מצב זמני, ואינו מבטל מהם את מהותם הקבועה). לעומת זאת, כלי חשמל, מלכתחילה אינם חלק מן הבית אלא כלי תשמיש האדם, וחיבורם לקיר באמצעות חוט נועד רק להזנת החשמל (ואדרבה, אילו יכול היה היצרן להפעילם באמצעות בטריות היה מוותר על החוט, שנחשב למטרד).

האם החיבור לרשת חשמל הוא גמר מלאכה?

הגאון הרב נחום רבינוביץ שליט"א בספרו שיח-נחום (יו"ד, מט) מחדש שגמר-מלאכתם של כלי החשמל נעשה ע"י חיבורם לרשת החשמל, שהרי אלמלא כן הכלי אינו יכול למלא את ייעודו, ואינו חשוב ככלי. ומכיוון שאת החיבור לרשת החשמל עושה יהודי - אין חובה לטבול את הכלי.

ראיה לשיטתו הוא מביא מדברי ר' עקיבא במשנה בכלים (יד,א):

כלי מתכות... ר"ע אומר המחוסר חטיפה טמא, והמחוסר לטישה טהור.

ומבאר הרמב"ם על אתר:

...אם אינו מעכב אותו מלעשות מלאכתו אלא המירוק וההברקה הרי זה מקבל טומאה, וכל שחסר מעשה אומן כגון הכאה בפטיש וכיוצא הרי זה טהור, מפני שהוא מגלמי כלי מתכות. ולטישה, ממה שנאמר לוטש כל חורש וכו'.

וכך הכריע הרמב"ם בהלכות כלים (ח,א-ב) על פי המשנה והגמ' בחולין (כה,א):

כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל, אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה. ואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס, או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה"ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל, כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו, והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו.

בפירוש המשנה כתב הרמב"ם שרק חיסרון ב"מעשה אומן" פוטר את הכלי מטומאה (וממילא גם מחיוב טבילה), ואילו בהלכות כלים כתב הרמב"ם שכל חיסרון מעכב. הרב רבינוביץ מביא שנחלקו האחרונים האם חזר בו הרמב"ם מדבריו, אך הוא מסיק שכלי חשמל שאינם מחוברים לחשמל לכו"ע אינם מוגדרים ככלי, משום שאינם ראויים לכלום ללא הזרם החשמלי. וכראיה להגדרתו הביא את פירוש רש"י לסוגיה בחולין: "גולמי - שלא נגמרה כל מלאכתן כדמפרש ואזיל, אבל נגמרה חקיקתן וראויין הן לתשמישן".

ברם אחרי בקשת המחילה, נראה לומר שהחיבור לחשמל אינו מגדיר את הכלי, אלא הוא הדרך של השימוש בכלי, ולפיכך אין דמיון בין חיבור לחשמל לכל הדוגמאות של המלאכות שנקט הרמב"ם שהינן מלאכות ביצירת הכלי, ומדברי רש"י ראיה להצריך כלים חשמליים טבילה.

בע"ה בפעם הבאה (בעוד שבועיים) נשלים ונסכם את הדיון.

הרב רא"ם הכהן: Reem.hacohen@gmail.com

שלח לחבר|הדפס|סגור


סך הכל פריטים: 11
לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד