החרם על מפעל פניציה - עמדת מכון צומת

 

 

בע"ה                 אייר תשע"ט                                                                                                                                                                   

 

החרם על מפעל פניציה-  עמדת מכון צומת

 

בפרשת בהר מופיע  ציווי התורה : "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ..." ואמרו חז"ל: "למדה תורה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך" (פסיקתא זוט'), היינו שיש להעדיף קניה ומכירה לישראל עמיתך. וכך פסק המשנה-ברורה (שעה"צ תרמח,עו).

יש מן הפוסקים שאסרו לקנות מגוי אף אם המחיר נמוך יותר (שו"ת תשב"ץ ג,קנא; שו"ת הרמ"א י'), אמנם אין זה מוסכם לכל הדעות, אך אין להתעלם מכך.

מול עמדה ברורה זו, כותב הרב חיים סופר (שו"ת מחנה חיים חו"מ ב,כד) שכל זה היינו דוקא בישראל שומר תורה ומצוות. ביחס לשכנות עם חילוניים הביא את דברי ספר היראים (סי' שטו) -"יוצרנו יודע לב האדם, והזהיר בהיות יד ישראל תקיפה שלא יניחו לשבת אנשים רשעים ומחטיאי אדם בארץ ישראל דכתיב בפ' ואלה המשפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי אעפ"י שכל הענין אינו מדבר אלא בשבעה אומות כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים...". היינו לפי הבנתו יש להרחיק ממגורים בארץ ישראל את אלה שאינם שומרי תורה ומצוות באורחות חייהם, כפי היכולת, ובודאי לא לגור בשכונתם.

צריך לומר ביושר כי מדובר באחד מגדולי תלמידי החכמים בהונגריה, לפני כמאה וחמישים שנה, מהלוחמים הגדולים להפרדת הקהילות שם.

אם מאיזו סיבה אנחנו מבקשים לגור ביחד ולאחות את הקרעים שנוצרו בחברה הישראלית, גישה זו לא רלוונטית כעת וחזרנו לעיקר הדין, שיש להעדיף תוצרת יהודית, מה גם שבמקרה זה מחזקת משמעותית את ההיאחזות היהודית בנגב.

מעשה שבת

כלי שיוצר בשבת אסור בשימוש לנצח. זו הלכה חד משמעית ללא עוררים (שו"ע שיח,א ושו"ת כתב סופר או"ח סי נ'). ולכן נייר, מלט או בקבוק שיוצר בשבת ע"י יהודי אסור בשימוש לנצח. אכן קיים הסדר רב שנים מול מפעל פניציה שבשבת לא ייצרו בקבוקי יין, על מנת שלא להכשיל את מקדשי השבת.

אך דא עקא, בשבת מייצרים בקבוקים אחרים, מסתבר שבקבוקים למשקה תוסס ב'טעם החיים' – מדוע הוא לא נאסר בשימוש? שמא מאחר ויש עליו חותמת בד"ץ?!

יש בסיס להיתר השימוש. והוא, שבקבוקים אלה מיוצרים במרבית ימי השבוע, ומאחר ורובם לא יוצרו בשבת, אני יכול להניח, לענין זה, שהבקבוק שבידי הוא כשר. אגב, מבחינה הלכתית זה נכון לבקבוקי היין במידה שווה.

חרם – למה לא על חזקים?

שמירת השבת היא אחת מאושיות היהדות. הדיבר 'הכי יהודי' בין עשרת הדברות הוא שמירת השבת, שכן כל היתר אוניברסליים במידה כזו או אחרת. חילול שבת הוא מהעבירות החמורות ביותר ביהדות ואין כלל להקל בה ראש. אך מדוע לא נחרים את נתב"ג? הרי עובדים שם בשבת. מדוע לא נחרים את תנובה שמקבלת חלב שנחלב גם בשבת? את ספרי החול ומרבית ספרי הקודש המודפסים על נייר (בתי חרושת ליצור נייר עובדים גם בשבת בדר"כ)?

האם חלילה, בגלל שלפיניציה יש 'בטן רכה' יותר מלייתר המפעלים שציינתי?!

 

 

 

האם בגלל שליתר צרכינו יש פתרון מחו"ל, מה שאין לחלב ולטיסות שאנחנו צורכים?!

פתרון אמתי

תנור המייצר זכוכית עובד בטמפרטורות גבוהות מאד ולכן כיבויו והפעלתו מחדש אורכים מספרים ימים, מה שיגרום הפסדים גדולים למפעל. לא היינו כולנו, אזרחי ישראל, פטריוטים באמת לתוצרת כחול-לבן והיינו מוכנים לשלם כ- 30% יותר לבקבוק, המפעל ועובדיו היו יכולים לשמור שבת, לקב"ה היה נחת, ולמשפחות העובדים. גם ביחס לשנת שמיטה, ממש קל לדרוש מתוך בתי המדרש לשמוט את הקרקעות לחלוטין ולהתמסר שנה אחת מתוך שבע ללימוד תורה, אכן זה כפי הנראה רצון התורה. אך האם אנחנו מוכנים לשלם יותר במהלך השנים על פירות וירקות על מנת שהחקלאי יוכל להרשות זאת לעצמו?

מאחר ועדין איננו ערבים זה לזה ברמה כה גבוהה, הפתרון האמיתי הוא שבעל המפעל היהודי ימכור 15-20% מהמפעל לנכרי ויסכם אתו, בהסכם משפטי לכל דבר, כי ריווחי השבתות והחגים יהיו שייכים לגוי, ובימים אלו יועסקו נכרים בלבד (שו"ע או"ח רמה).

על מנת ליישם פתרון זה, יש להכשיר עובדים מקצועיים ברמה גבוהה, יש להשקיע משאבים רבים במפעל על מנת להפוך יותר ויותר פעולות בו לאוטומטיות, ולהותיר כמה עובדים בכירים לפיקוח בלבד.

למעשה

לא מעט פועלים תושבי ירוחם והסביבה העובדים במפעל ומעוניינים לשמור שבת, נתקלו במהלך תקופת עבודתם באי הסכמה למשמרות בימי החול בלבד. הנהלה שמנצלת את מצבם הכספי הנמוך של פועלים ומאלצת אותם לחלל שבת או להתפטר, לא יכולה להתרעם על כך שיש מי שמאלץ אותה לשמור שבת או להסגר.

אך לנו, אזרחיה היהודים של מדינת ישראל איכפת מעצמאות יהודית במדינה המתחדשת. לנו איכפת משמירת השבת, הפרטית של כל פועל יהודי המעוניין בכך, ולא פחות מכך משמירת השבת בפרהסיה של המדינה. זה הזמן, עם המו"מ הקואליציוני, שנתאחד כולנו, כלל המפלגות הציוניות ונמצא פתרון הגון ליצור זכוכית (מלט ונייר) בארץ בכלל, ולמפעל פיניציה בפרט. פתרון שיכבד את השבת, יכבד כל פועל הרוצה להתפרנס מיגיע כפיו ('גם' אם הוא מעוניין לשמור שבת), יגן על הפרחת הנגב וידחה את איומי החרמות – " לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א,יז).

 

הרב מנחם פרל

ראש מכון צמת

 

עבור לתוכן העמוד