גיורי צה"ל בהשוואה לגיור האזרחי - תמונת מצב והמלצות

א. הקדמה

ב. שוני באוכלוסיות היעד
   1. התגוררות בבית ההורים
   2. רווקוּת / בני זוג
   3. רצינות
לסיכום פרק אוכלוסיות היעד

ג. הכשרת המתגיירים (אולפנים)
   1. חובת הכשרה באולפן גיור
   2. מי מכשיר לגיור
   3. היקף הלימודים
לסיכום פרק אולפני הגיור

ד. בתי הדין
   1. מעבר מאולפן הלימוד לבית הדין
   2. הרכבי בתי הדין לגיור
הערה חשובה לפרק זה
   3. כנסי דיינים / השתלמויות;
לסיכום פרק בתי הדין

ה. הליכי סיום
   1. הליכים הלכתיים
   2. בדיקה וחותם
לסיכום פרק הליכי סיום

ו. סיכום כללי - מימצאים והמלצות
   1. השוני באוכלוסיות היעד
   2. ההכשרה - אולפני הגיור
   3. בתי הדין
   4. הליכי סיום

 
א. הקדמה
בחודש חשון ש"ז התייחסתי (במדורי 'נקודת מבט' המתפרסם בעלון בתי הכנסת 'שבת בשבתו') לפולמוס סביב אישור גיורי צה"ל. ציינתי מה שידוע לרבים, כי הסערה החלה בעקבות פליטת-פה אומללה של פרקליטת-מדינה בבג"צ שהצביעה על שוני מסוים בין תיקי הגיור האזרחי לצה"לי. כוונתה היתה בעיקר לחוסר חתימת נציג הרב הראשי בתיקי צה"ל, בניגוד ל'כללי הדיון בבקשות לגיור' משנת תשס"ו-2006 בהם נקבע (בסעיף טו-2) כי: "נציג מערך הגיור שהוסמך על ידי הרב הראשי יאשר בחתימתו כי הושלמו כל ההליכים לפי כללים אלה".

   טענתי, מתוך ידע אישי כללי, כי מעבר לחסר טכני-פרוצדוראלי זה אין הבדל משמעותי בין מיגזרי הגיור הצבאי והאזרחי. התרעתי כנגד גורמים שונים הבוחשים בקדירת הגיור ויוצרים מצג שוא, בליבוי התקשורת, כאילו הגיור הצבאי נחות מבחינה הלכתית.

   הראשל"צ, הרב עמאר שליט"א הממונה על 'תיק הגיור' ברבנות הראשית, הקים ועדה מקרב חברי מועצת הרה"ר לבדיקת הליכי הגיור הצבאי. חבריה התפטרו בטרם החלו במלאכה ולאחרונה מונתה ועדה אחרת לבדיקת הנושא, המורכבת מ-2 דיינים וחבר מועצת הרה"ר. בלבי מקנן חשש שאנו עתידים להיכנס לעיכוב מתמשך שיקשה על הגיור הצבאי.

   עלה בדעתי לערוך בדיקה משווה בין הליכי הגיור הצבאי לאזרחי, מבחינת מסגרות, תכנים והליכים - הן בשלב ההכשרה לגיור (אולפנים) והן בשלב בתי הדין (בית הדין ה'מקבל', מילה וטבילה). נכנסתי איפוא לעבי קורה זו מתוך איכפתיות לנושא הגיור.

   המסמך שלפניכם מבוסס על שיחות עם גורמים רלבנטיים בתחומים אלו, על מסמכים שקבלתי ושהיו באמתחתי, וכן על ידע אישי בעקבות 15 שנות פעילותי כמייסד מינהל הגיור (ועומד בראשו כ-5 שנים, 1995-2000), ומעל עשור כדיין ופעיל-גיור בהקשרים שונים.

כאמור, המסמך נועד להציף את השוה והשונה בין מערכת הגיור הצה"לי לאזרחי, ולספק רקע להכשרת הגיור הצבאי כמות שהוא בעקבות הגיור האזרחי, או לבצע בו שינויים מסוימים לטובת השוואת המערכות לחלוטין.
הערת ניסוח: מכיון שמרבית המתגיירים הן נשים (מעל 75%) אנקוט במסמך לשון נקבה.

ב. שוני באוכלוסיות היעד
אין להתעלם מהבדלי האוכלוסיות בין המיגזר האזרחי לצבאי. אמנם מדובר בהבדלים אובייקטיביים הנובעים מנסיבות קהלי היעד, אך הם לבנטיים להליכי הגיור.

1. התגוררות בבית ההורים
   הבדל בולט, כחסרון לגיור הצבאי, הוא התגוררות החיילות בבית הוריהן. מצב זה יוצר קשיים מובנים. אני ממש 'מצדיע' בכל לב לגיורות צה"ל היקרות המתמידות באתגר זה:
   כשרות   בדר"כ קיים צורך לנהל פינת מטבח נפרדת, כולל הצטיידות בסירים וכלים. 
   שבת  אורח חיים יהודי מחייב הסתגרות מסוימת של החיילת בשבת בחדר פרטי.
   חברה שינוי באורח חיים (תפילות, ברכות), בלבוש ובקשרי חברה פחות נוחים במחיצת ההורים.

2. רווקוּת / בני זוג
   כל מתגיירות צה"ל הן רווקות בעוד שבאוכלוסיה האזרחית חלק ניכר נשואות. זאת ועוד, רוב מובהק של החיילות המתגיירות מצהירות על העדר בן זוג או 'חבר', בעוד שרווקות אזרחיות רבות (מעל 50%?) מצהירות על נוכחות בן זוג בחייהן או לקראת חתונה עתידית.

   ולענייננו; אם יש בן זוג, או חבר מוצהר, הוא נדרש להיות חלק מהליך הגיור. בשתי המערכות הדרישה העקרונית דומה; בן הזוג צריך להשתתף בשיעורי ההכשרה לגיור ובניהול אורח חיים יהודי כנדרש מן המתגיירת. אין צורך להרבות מילים עד כמה חשוב והכרחי שיתוף הפעולה מצד בו הזוג, להמשך החיים וליציבות באורח החיים היהודי. 

   קיים איפוא יתרון למערכת הצבאית שאינה נזקקת ל'גיורם' של בני זוג רבים, משום שאינם קיימים, או אינם מוגדרים כ'ממש בני זוג'. בני הזוג העתידיים של החיילות המתגיירות ספונים בחיק העתיד ואינם חלק מהתהליך שלפנינו. [אכן, אישיותם של בני הזוג העתידיים היא קריטית להמשך אורח החיים היהודי הנדרש בתהליך הגיור, אך בגיורי צה"ל בן הזוג הוא בבחינת טמיר ונעלם]. 

מאידך, בגיור האזרחי, באותם תיקים שבהם קיים 'בן זוג', הטיפול 'כבד' יותר, ולמעשה כפול ומחייב מאמצים לקירוב ולהתחזקות דתית של בן הזוג היהודי.  

   אכן, אם בן הזוג היהודי משתף פעולה, או שהוא מלכתחילה מבית דתי או מסורתי ו'שב לאחוזתו' - אזי יש בעצם הימצאותו יתרון חשוב. ה'התחזקות' בצוותא תומכת הדדית ומקילה על המתגיירת. אופייני המצב שהמתגיירת ה'נכריה' היא ה'מושכת' את בן זוגה היהודי. היא רואה בכך אתגר וחווית סיפוק 'להשיב לב בנים אל אבותם'.

   במאמר מוסגר אוסיף: דייני הגיור נפעמים לנוכח קיומו של מיגזר שלם של בעלי תשובה כתוצאה מקשר זוגי עם מתגיירת (כתבתי על התופעה בספרי 'ואוהב גר', במאמר 'תופעה - בני זוג של גיורות חוזרים בתשובה').

   נופך נוסף לכיוון החיובי תורמים ילדי בני הזוג הנדרשים בתהליך הגיור לחינוך דתי. לעתים רבות הילדים משתלבים יפה בחינוך הדתי ומשפיעים בעקיפין על הוריהם.
   כאמור, נושא 'בני הזוג' (והילדים) על מעלותיו וחסרונותיו, איננו קיים כלל בגיור הצה"לי (אולי בשוליו בלבד).

3. רצינות   
   נושא הראוי לבדיקה מעמיקה (פסיכולוגית, סוציולוגית) הוא מהו הגיל המתאים לגיור, ובאילו נסיבות חיים מבחינה משפחתית, לימודים, מקצוע וכד'. למיטב ידיעתי הנושא לא נבדק מעולם. ניתן ל'הפריח' סברות לכאן ולכאן.

  יש הטוענים כי בגיל צעיר קל יותר לאדם להסתגל לשינויים בחייו, ונקודה זו היא לטובת הגיור הצבאי. יש הטוענים להפך; גיל השירות הצבאי, ואוירת מחנה צבא, אינם תורמים לשינויי אורח החיים שיש לו גם השלכה חברתית משמעותית.

לסיכום פרק אוכלוסיות היעד

א. ההבדלים באוכלוסיית היעד הם פרמטרים אובייקטיביים שאין עליהם שליטה למערכת הגיור. הדיינים העוסקים במלאכה מודעים לאבחנות אלו ומביאים אותן בחשבון.

ב. במאזן כולל ההבדלים הנובעים מטיב אוכלוסיית היעד (מגורים אצל ההורים מול העדר בני זוג וילדים, וכן גיל צעיר ו'חלק' מול תנאי אולפן אטרקטיביים) מתקזזים הדדית.

ג. הכשרת המתגיירים (אולפנים)
1. חובת הכשרה באולפן גיור
מראשית ייסוד מינהל הגיור הממלכתי נקבע כי ההכשרה צריכה להתבצע במסגרת אולפן גיור מוכר ומאושר, ולא בלימוד אצל רב/רבנית פרטיים או לימוד עצמי. הסיבה: ההכשרה לגיור איננה רק ידע אלא גם הליך חברתי וקהילתי (ויש סיבות נוספות שאין כאן המקום לפרטן).

   'כללי הדיון בבקשות לגיור תשס"ו-2006', סעיף ז', מאפשר במקרים מיוחדים "מנימוקים מיוחדים שיפורט ובכתב, ובהסכמה בכתב של ראש מערך הגיור, להפנות את המבקש לבית הדין בלא לימודים באחד הגופים המכינים לגיור".    

במיגזר האזרחי - קיימת עמידה קפדנית על סעיף זה, וקיים נוהל מסודר של פטור מאולפן המנומק בכתב ובאישור הרב דרוקמן, ראש מערך הגיור.

במיגזר הצבאי -  יש מקרים (מועטים, יש לציין) בהם 'מדלגים' על ההכשרה הרגילה, ומביאים לבית הדין לאחר לימוד עם 'רבנית מוסמכת'. אין נוהל של אישור גורם בכיר ומוסמך לכך.

המלצה -   להפעיל את הנוהל גם בצה"ל - אישור בכתב של ראש מערך הגיור לפטור ממסלול אולפני מלא, או לקבוע רב צבאי בכיר שיוסמך לכך.

2. מי מכשיר לגיור 
במיגזר האזרחי -
מרבית אולפני הגיור מופעלים ע"י ה'מכון ללימודי היהדות' (מל"י, וכן להלן), שהוא ארגון בחסות הסוכנות היהודית לישראל, ונוסד על ברכי 'המלצות ועדת נאמן'.

   בנוסף, אולפני גיור לא מעטים מופעלים ע"י עמותות וארגונים ציבוריים אחרים. מהם רשתות (כמו 'עמי' בחסות אור-עציון, 'שבי שומרון' באריאל ובשומרון, 'שבי ישראל' לדוברי ספרדית, 'רבני צוהר', 'מחניים' ועוד), ומהם מכוני גיור 'מקומיים' (כמון 'מכון מאיר', אולפן לדוברי צרפתית, אולפני מועצות דתיות או גרעינים תורניים).

   בעבר פעלה רשת ענפה של אולפני 'משרד החינוך'. כיום הם מתרכזים במיגזר האתיופי בלבד. כמו כן פעלו אולפני גיור בקיבוצים הדתיים. כיום פעילותם (כמעט) לא קיימת.

   קיימים הבדלים בין האולפנים השונים בהיקף השעות, בחוויות שמעבר, באוירה, בתכנית הלימודים, בשלבי המטלות הנדרשות, ב'השקעה' החינוכית והרוחנית מצד עמותת-האם המפעילה וכד'.

   למרות הבדלים אלו, המוכרים היטב לדייני הגיור, כל האולפנים 'כשרים' לבוא בשערי בתי הדין. 'תוצרתם' מתקבלת לפי אישות המתגיירת ללא הבחנה או העדפה למקום לימודיה. אין מידע על אחוזי ההצלחה בבית הדין לפי חתכי האולפנים השונים.
   הערה: כל הגופים המאושרים לגיור נתמכים מתקציב המדינה בהתאם לקריטריוני סף ולמבחנים כמותיים ועוד. למיטב ידיעתי קיימת העדפה תקציבית למל"י בשל הגדרתם כמכון הגיור הממלכתי.    

במיגזר הצבאי -
   ההכשרה לגיור בצה"ל היא באחריות לוגיסטית (ותקציבית?) של חיל חינוך, ומופעלת באופן בלעדי ע"י המכון ללימודי היהדות (מל"י), באמצעות מוריו ולפי תכניותיו המותאמות לצה"ל, שאושרו ע"י הרבנות הצבאית הראשית. המסגרת נוסדה לפני כעשור בהמרצת קצין חינוך ראשי האלוף אלעזר שטרן, שהיה מעורב אישית בהקמתן ובהמרצתן. הקח"ר לחץ מאד לקיצור ההליכים ולהקלות נוספות. הרבצ"ר דאז (תא"ל הרב ישראל וייס) דרש הארכת תהליכי ההכשרה לשם הפנמה, התנסות ובדיקת הרצינות. בסופו של דבר התגבשו המסגרות הנוכחיות (אם כי הוכנסו בהן שינויים במרוצת השנים).
   לא ידועה לי ההגדרה המדויקת של שיתוף הפעולה בתכניות ובהפעלתן בין שלשת הגופים: חיל חינוך, רבנות צבאית ומל"י.
המלצת:
  מוצע לפתוח את ההכשרה לגיור בצה"ל גם לגופים אחרים שהתמחו בכך, בדומה למיגזר האזרחי. לארגונים נוספים יש לעתים דגשים אחרים בתחום החינוכי, החוויתי או הלימודי. 'מיכרז' או 'תחרות' מרבים חכמה ומוטיבציה.
לחילופין, יתכן שהרבנות הצבאית יכולה להפעיל בעצמה 'אולפני גיור', בכוחותיה הקיימים, בעיקר בענף 'תודעה יהודית' שזוכה להצלחות ניכרות.

3. היקף הלימודים 
במיגזר האזרחי -
   שעות כיתה: כל אולפני הגיור מתקיימים ברצף, והם משתרעים על פני 6 עד 12 חודש, בהתאם למספר השעות השבועיות. אולפני גיור אזרחי סטנדרטי של 'מל"י' משתרע על פני 10 חדשים, בהם מתקיימים 2 מיפגשים שבועיים אחה"צ-ערב; כל מיפגש 4 שעות אקדמאיות (45 דק'), ובס"ה כ-300 שעות לימוד בכיתה.

הערה: בעת ייסוד מינהל הגיור (שעמדתי בראשו בשנותיו הראשונות) נקבע היקף של 500 שעות, וגובשה תכנית מפורטת לפי נושאים ותת-נושאים (אמונה, תנ"ך, הלכה בפירוט רב, הגות, הסטוריה ועם ישראל. התכנית מופיעה בספרי 'ואוהב גר', בהוצאת מכון 'צומת' תשע"א).

תכנית זו אומצה ע"י אולפני משרד החינוך וארגונים נוספים שהקדישו ללימודים באולפן כ-500 שעות. מסיבות תקציביות התכנית הצטמצמה ל-400 שעות, לאחר מכן לכ-300 שעות ויש אולפנים המקדישים לכל המסגרת אפי' פחות מהיקף זה.

יצויין כי קיימים אולפנים 'משקיענים' הזכורים לטוב (כמו מכון מאיר, שבי ישראל ועוד) הממשיכים בהיקף של 500 שעות ולמעלה מזה. יש אולפנים הכורכים גם פעולות חברתיות מתנ"סיות או שילובים אחרים מתקציב העמותה.   

שבתון וחגים: מלבד הלימוד בכיתה אולפני הגיור האזרחי של מל"י מקיימים שבתון אחד בו מבלים שבת במקום אירוח, והיא כוללת אוירה , הדרכה והרחבת אופקים. בדרך כלל קושרים לשבת זו גם סיור מורשת חינוכי. מכונים אחרים מעניקים יותר משבת אחת, בהתאם ליכולתם התקציבית והלוגיסטית (למשל, רשת אולפני 'אור עציון' מארחים בישיבה).
סביב החגים נערכות מסיבות חג, הדגמות הלכות החג וכד'.

חינוך בלתי פורמלי: חלק מן המורים באולפני הגיור השונים (כולל מל"י) נוהגים לזמן מדי פעם לבתיהם את התלמידים והתלמידות ל'שיעורים חפשיים', להשלמות, לדיונים ולהעמקה, ל'מלוה מלכה', לסוכה, למסיבות חג וכד'.

משפחה מאמצת ובית כנסת: כל מתגיירת צריכה למצוא לעצמה משפחה דתית שתוכל להתארח אצלה מדי פעם בארוחות שבת, וכן שתסייע לה למצוא את מקומה בבית הכנסת ולהתמצא בסידור, בברכות וכד'. האולפנים משתדלים לסייע למתגיירות למצוא אפיקים אלו, אך לעתים רבות הן נדרשות 'לעזור לעצמן'.

לימוד עצמי: קיימת תכנית במל"י המאפשרת ללמוד עצמאית, באופן מודרך, כמחצית מהיקף השעות. מדובר בעיקר לסטודנטים עסוקים להם מתקיים מיפגש שבועי אחד, והשני מומר ל'שיעורי בית'. הצלחת מסלול זה טרם הוכחה בבתי הדין.

במיגזר הצבאי –
המסלול: השוני העיקרי בין שתי המערכות הוא במסלול אולפני הגיור. בניגוד לקורס האזרחי הרצוף המתכונת הצבאית מחולקת ל-3 (איך לא?):
(1) קורס ראשוני בשם 'נתיב', הנמשך 7 שבועות, בתנאי פנימיה (וכן הסמינרים הבאים). הקורס לא מכונה 'אולפן גיור' והוא מוקדש לזהות היהודית, לציונות ולישראליות, ללא דיבורים על מחוייבות הלכתית.
(2) במירווח זמן של לפחות חודש מאוחר יותר - סימינר א' בן שבועיים.
(3) לאחר מירווח של חודש לפחות – סימינר ב', אף הוא שבועיים.

   בס"ה המסלול הצבאי הוא בן 11 שבועות לימוד, המשתרעים בפועל על פני 7-8 חדשים, ובס"ה כ-360 שעות לימוד בכיתה. חדשי ההמתנה בין השלבים מיועדים להפנמה ולבחינת היכולת של המתגיירת לעמוד במטלות כפי שלמדה, להתמודד עם קשיים ולהעמיק את רצינותה.

לקורס 'נתיב' מגיעים חיילות וחיילים רבים, ללא כל סינון, ורק חלק מהם (30%?) מגיע לסימינרים לקראת גיור. המעבר לסימינר א' וב' מותנה בראיון והמלצות של צוות ההכשרה ובדיקת ההפנמה, הכנות והמוטיבציה.

אורח חיים: בשלבי הסמינרים החיילות נדרשות לקיים את מה שלמדו בהלכות כשרות, שבת, תפילות וברכות וכד'.

משפחה מאמצת ובית כנסת: כל חיילת חייבת להתארח לפחות 3 שבתות מלאות אצל משפחה מאמצת, כולל תפילה בביכ"נ, וכן לפלס דרכה לביכ"נ באיזור מגוריה. מל"י מסייע לחיילות למצוא משפחות מאמצות, בעיקר ע"י ביקור שבת בקהילה מארחת.

בניגוד לגיור האזרחי המשפחות המאמצות של החיילות בדרך כלל אינן מסביבת מקום מגוריהן. מבחינה זו במיגזר האזרחי קיים סיכוי גבוה יותר שהקשר עם המשפחה המאמצת ימשיך לאורך זמן.

כאמור החיילות נדרשות בשבתות בהן הן שוהות בבית ההורים לפקוד בית כנסת שימצאו לעצמן בטווח הליכה.

לסיכום פרק אולפני הגיור

א. מומלץ להפעיל גם בגיור הצבאי את התקנה המחייבת חתימת ראש מערך הגיור, או לקבוע רב צבאי בכיר, שיאשר בכתב הגעה לבית הדין גם ללא השלמת כל תהליכי ההכנה בסמינרים המיועדים לכך, לאחר שינתנו נימוקים בכתב לבקשה זו.

ב. מוצע לבדוק אפשרות להפעיל גם במערכת הצבאית גופי גיור תורניים נוספים שהתמחו בהנחלת היהדות בדגשים אחרים (כמו שיש הבדלי מאפיינים במוסדות לבעלי תשובה). לחילופין, יתכן שהרבנות הצבאית יכולה להפעיל בעצמה 'אולפני גיור', בכוחותיה הקיימים, בעיקר בענף 'תודעה יהודית' שזוכה להצלחות ניכרות.

ג. מוצע לבדוק מחדש את חלוקת מסלולי שלשלת הקורסים, תכני הלימוד ושלב המחוייבות האישית, בדגש על הרחבת 2 הסימינרים שהם השלבים היעודיים לגיור ולמחוייבות הלכתית (בנוסף, או על חשבון צמצום קורס 'נתיב').

ד. מוצע להגביר את המאמץ למציאת משפחה מאמצת לחיילות בסביבת המגורים שלהן, ולא רק בקהילה מארחת רחוקה.  

ד. בתי הדין
1. מעבר מאולפן הלימוד לבית הדין

במיגזר האזרחי -
   מנהלי האולפן המחליטים כי פלונית סיימה כראוי את ההכנה לגיור ובשלה לכך, פונים לשליח בית הדין שיראיין אותה וישבץ אותה לזימון לבי"ד. מסיבות שונות לא תמיד ניתנת על כך המלצה בכתב, בפרט עם המורה מן האולפן נוכח(ת) בבית הדין.

   המתלמדת לגיור נפגשת בתחילת התקופה (בתוך 3 חדשים הראשונים) עם שליח בית דין ועם דיינים לשיחת היכרות, הכוונה, תיאום ציפיות והפגת חששות.

   לקראת סיום האולפן נערך ראיון לקראת בי"ד עם שליח בית הדין, והוא הממליץ על היותה ראויה להתייצב בפני בית הדין.
מתגיירת שלא הומלצה רשאית לפי התקנות לדרוש להגיע לבי"ד, לשיפוט הדיינים.
בכל מקרה, המתגיירת נדרשת להביא לבית הדין המלצות בכתב (משפחה מאמצת, בית כנסת, מורים, מכרים וכד').

במיגזר הצבאי -
צוות ההוראה בוחן וממליץ לקראת בית הדין.
שליח-בית-דין-צבאי (בדר"כ אחד הדיינים הצבאיים) מראיין וממליץ בכתב.
לא ידוע לי האם גם בצבא המועמדת יכולה להגיע לביה"ד למרות אי המלצת השליח, כמו באזרחות, כמתחייב מן התקנות. ספק אם יש 'ביקוש' למצב זה.
גם במיגזר הצבאי נהוגות המלצות בכתב ממשפחה מאמצת (אם אינה נוכחת בדיון), אך לא מבית כנסת.

2. הרכבי בתי הדין לגיור
במיגזר האזרחי -
קיימים בתי דין עם הרכבים קבועים (פרט למילויי מקום לפי הנסיבות), המתכנסים ביום קבוע בשבוע, במקומות קבועים בפיזור ארצי: צפון, ת"א, ירושלים ודרום.

בכל הרכב נמצא לפחות דיין אחד בעל כושר דיינות מהרה"ר והוא מכהן כאב"ד.

העדר מינוי פורמלי: מרבית הדיינים מכהנים שנים רבות ומעולם לא קיבלו מינוי ישיר לכך. הם הוצעו כמתאימים מבחינה תורנית והשקפתית על ידי, בתקופת כהונתי כראש מינהל הגיור, ולאחר מכן נוספו בודדים שנבחרו ע"י מנהל בתי הדין (הרב אליהו בן דהן). 'קיומם' הובא לידיעת הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול שהיה ממונה על נושא הגיור (הרבנים בקשי-דורון ולאו שליט"א, כל אחד בשעתו).

ב'כללי הדיון בבקשות לגיור' (תשס"ו-2006) נקבע כי דייני הגיור ימונו באמצעות ועדת איתור לפי החלטת הממשלה. ואכן, בשנת 2009 נוספו 10 דיינים חדשים לגיור האזרחי בהליך זה.
התהליך בבית הדין מסתיים (אם המתגיירת מתקבלת) במעמד 'קבלת המצוות' לעתים רבות בהתרגשות רבה, חתימה על 'מעשה בית דין לגיור', ברכות אישיות מן הדיינים והפנייה לטבילה (ראו להלן).      

במיגזר הצבאי -
היעדר מינוי פורמלי: בתי הדין הצבאיים התמסדו בימי כהונתו של תא"ל הרב ישראל וייס כרב צבאי ראשי. הרב י"מ לאו שליט"א, שכיהן אז כרב הראשי האחראי על 'תיק הגיור', אישר את המסגרת שהוצעה ע"י הרב הראשי לצה"ל. מעורבותו היחידה היתה דרישה כי בראש כל הרכב ישב דיין בעל כושר לדיינות. הרב לאו היה מודע לכך שבצידו ישבו רבנים צבאיים ותיקים, משירות הקבע והמילואים. בתקופה מאוחרת יותר, במסגרת שיחות עדכון, יידע הרבצ"ר גם את הראשל"צ הנוכחי, הגרמ"ש עמאר שליט"א, האחראי על הנושא ברבנות הראשית.

אישור ההרכבים היה עקרוני, ללא נקיבת שמות, בדיוק כמו בגיור האזרחי.

   הסיבה להקמת בתי דין צה"ליים (ולא הבאת החיילות לבית דין אזרחי לגיור) היתה 'טבעית' ומובנה-מאליה; המערכת הצבאית מזינה ומפרנסת את עצמה, ו'מרגישה יותר נוח' עם אנשי צבא. יתר על כן, ב'מסדרונות' הגיור הצבאי טוענים כי האוירה השוררת בבתי הדין הצבאיים, הן הארת הפנים כלפי המתגיירים והן קירוב הדעת בין הדיינים, חיובית יותר מאשר במיגזר האזרחי.  

הרכבים: כאמור, דיין גיור אזרחי, בעל כושר דיינות, מכהן כאב"ד בכל הרכב צבאי, ובצידו שני רבנים צבאיים. כיום בעיקר מאנשי המילואים, מתוך מאגר (קבוע? נזיל?) המכיל כ-10 רבנים. יש לציין כי ההרכבים אינם קבועים והם משובצים מישיבה לישיבה ע"י קצין בית הדין לגיור, בהתאם לזמינות האישית או באקראיות.

בתי הדין הצבאיים, כאזרחיים, העסיקו מספר שנים את הדיין הותיק והמנוסה הרב אברהם אלמליח שליט"א, כ'חונך' וכ'מריץ' את מערכת בתי הדין ומתווה את מדיניותה ההלכתית והדיונית.

גם בבתי הדין הצבאיים, כמו באזרחיים, מסתיים התהליך בבית הדין בקבלת מצוות בהתרגשות, בחתימה על 'מעשה בית דין לגיור', בזימון למילה ולטבילה (ראו להלן).

הערה חשובה לפרק זה:
שלשה דיינים המכהנים הן במיגזר הצבאי והן באזרחי חיוו דעתם כי מבחינת התוצאות - אין שום הבדל. לו מתגיירות צה"ל היו מובאות לבי"ד אזרחי לגיור, או לחילופין - אילו בוגרות אולפנים אזרחיים היו מתייצבות לפני בית הדין הצבאי - התוצאה היתה זהה. וכבר הערנו על אוירת-דיון כנראה קצת יותר חיובית בבתי הדין הצבאיים לעומת חלק מבתי הדין האזרחיים.

3. כנסי דיינים / השתלמויות;
דייני הגיור האזרחי מקיימים ימי עיום, כנסים והשתלמויות, מספר פעמים בשנה. הוכח כי כנסים אלו תורמים רבות לדייני הגיור מכל הבחינות, כולל הפרייה הדדית בהלכות גיור, בתיקים פרובלמאטיים, בגיבוש מדיניות וכד'.

דייני הגיור הצבאי אינם זוכים לכנסי-דיון כאלו. מצב זה הוא לרעת הגיור הצבאי.

בעבר הצעתי כי דייני הגיור הצבאי יוזמנו כ'שותפים מן המנין' לכנסי הגיור האזרחי. משום מה (בעיות תקציב?) הנושא לא בוצע, וחבל!

לסיכום פרק בתי הדין
א. המצב דומה בשתי מערכות בתה"ד מבחינת התנהלות, הדרישות וקבלת המצוות. ניתן לומר ברמת ודאות גבוהה שאם יחליפו תיקים בין שתי המערכות התוצאות תהיינה זהות.
ב. הועלתה דעה רלבנטית שהאוירה וההתנהלות בצה"ל משופרים יותר.
ג. מבחינת השיבוץ מוצע כי הרכבי בתי הדין הצבאיים יהיו קבועים, כמקובל בכל מערכת שיפוטית, או שיפוטית למחצה, ולא שיבוץ דיינים אקראי מתוך מאגר.
ד. לדעתי, בעקבות מימוש 'כללי הדיון בבקשות לגיור' הכרחי לקבוע את הרשימה של דייני הגיור הנוכחיים כ'רשימה סגורה' לאישור הרבצ"ר, ולמסד הליך קליטת דייני גיור חדשים בצה"ל בנוהל דומה לתקנות ('ועדת איתור' מתוך רבני המילואים).
ד. מוצע לקיים לדייני הגיור הצבאי השתלמויות וכנסים לדיון בסוגיות הגיור, כפי שקיים במיגזר האזרחי.  יתר על כן, לטובת השוואת המידות והחלפת ידע הדדי, מוצע לקיים כנסים משותפים עם דייני הגיור האזרחי.

ה. הליכי סיום

1. הליכים הלכתיים
במיגזר האזרחי -
הטבילה נערכת במסגרת המאורגת ע"י מערך הגיור, בזמינות של פעם בשבוע לפחות.
דייני הטבילה הם רבנים שהוכשרו לכך בהשתלמויות שונות.

לאחרונה הונהג שבטבילה (ברוב המקרים? בחלק מהם?) נוכח דיין הנוטל 'פיקוד' מבחינת האוירה וכן אחריות הלכתית על הטבילה.
ברית מילה מאורגנת ע"י מערך הגיור, לנזקקים לכך, באמצעות בתי חולים שנקבעו, וצוות הנוכח בברית כבית דין.

במיגזר הצבאי -
קיימת טבילת-מקוה צבאית בת"א, המופעלת פעם-פעמיים בשבוע, לפי הצורך.
ראש צוות ההטבלה הוא רב שהתמחה בכך, ובצידו רבנים מתחלפים (ממאגר סגור?)
לא נמסר על השתלמויות או הכשרה לרבני הטבילה הצה"לית, כמו לאחיהם ה'אזרחיים'. לא נמסר גם על נוכחות דיין מבית הדין בטבילה כמקובל לאחרונה באזרחות. נקודות אלו ראויות לשיפור במיגזר הצבאי. 
   
במסגרת הצה"לית נהוג להעניק שי למתגיירת: ערכת כלים, כולל פלטת שבת, לטובת הכשרות. לאקט זה נודעת חשיבות חינוכית, מעבר לכלכלית. נקודה זו היא לטובת הגיור הצבאי, וספק אם ניתנת למימוש באזרחות, מסיבות תקציביות..

2. בדיקה ותעודה
במיגזר האזרחי -
לאחר הטבילה נערכת בדיקת תיק ע"י נציג הרב הראשי, כמתחייב מ'כללי הדיון בבקשות לגיור תשס"ו-2006. לאחריה מונפקת תעודת המרה לחתימת ראש מערך הגיור.
לפי התקנות דרושה בדיקה "כי הושלמו כל ההליכים לפי כללים אלו". לא נדרשת 'בקורת שיפוטית' כלפי הדיינים, אלא בדיקה פרוצדוראלית גרידא.

הנקודות הרלבנטיות הנבדקות הן:
א. האם המתגיירת אזרחית ישראל או זכאית גיור מטעם ועדת החריגים במשרד הפנים?
ב. האם למדה באולפן מוכר והשלימה את המסגרת הלימודית במלואה?
ג. האם בן הזוג יהודי מלידה או שנתגייר בבי"ד מוכר ע"י הרה"ר?
ד. האם בני הזוג התחתנו לאחר הגיור בכתובה כדין?
ה. האם בן הזוג איננו כהן?
ו. היש הסכמת שני ההורים לגיור ילדיהם המשותפים?
 כל מרכיבי הבדיקה שנמנו עד כה מסובכים הרבה יותר בעדה האתיופית.
 כל מרכיבי הבדיקה שנמנו על כה לא רלבנטיים לגיור הצבאי.
ז. היש בתיק צילום ת"ז, ראיון והמלצת שליח בית הדין (ופרוטוקול?)
ח. האם מעשי בי"ד לקבלת מצוות, למילה ולטבילה חתומים ע"י שלשה דיינים.

אקט הסיום: ראש מערך הגיור חותם על תעודת ההמרה והיא נשלחת בדואר רשום למתגיירת בצירוף מעשה בי"ד.

במיגזר הצבאי -
לאחר הטבילה חסרה בדיקת תיק ע"י נציג הרב הראשי. זו נקודת התורפה הפרוצדוראלית שנתגלתה לאחרונה.
הנקודות לבדיקה המנויות לעיל בסעיפים א-ו אינן רלבנטיות לגיורות צה"ל. רק סעיפים ז-ח ראויים לבדיקה טכנית פשוטה.
לפי התקנות בדיקה זו מוטלת על 'נציג הרב הראשי'.

מוצעות בזאת שתי אפשרויות:
1. נציג הרב הראשי הבודק את תיקי הגיור האזרחי יבדוק גם את תיקי הגיור הצבאי.
2. קצין בית הדין, או אחד הדיינים הצבאיים, יוסמך ע"י הרב הראשי לבדוק. 

   כך בדיוק נהוג בבתי הדין האיזוריים; תיקי הגיור שלהם לא נבדקים ע"י 'נציג הרב הראשי' אלא סומכים על המערכת המינהלית הסדירה שלא תוציא פגמים מינהליים.

אם התקנות מחייבות פורמאלית 'אישור נציג הרב הראשי' בדוקא, ניתן להסמיך דיין, או את האב"ד, לשמש כנציגו לפריט בדיקה פשוט זה.

יש מקום להציע כי ראש מערך הגיור (הרב חיים דרוקמן) החותם על תעודת ההמרה ייחשב 'נציג הרב הראשי', ואזי החסר הפרוצדוראלי הנובע מן התקנות נעלם מאליו. 

אקט הסיום: ראש מערך הגיור חותם על תעודת ההמרה והיא נשלחת בדואר רשום למתגיירת בצירוף מעשה בי"ד.

לסיכום פרק הליכי סיום
א. ההליכים שלאחר בית הדין כמעט זהים בשתי המערכות.
ב. ביה"ד הצבאי, ולא האזרחי, מעניק לחיילות 'שי הלכתי'; מערכת כלים ופלטת שבת.
ג. מומלץ לקיים ימי עיון לרבני הטבילה הצבאית, וכן נוכחות דיין גיור צבאי בטבילה.
ד. בבית הדין הצבאי חסרה בדיקה מינהלתית. מכיון שמדובר בבדיקה פשוטה בתכלית  (הימצאות מסמכים בתיק וחתימות דיינים. בניגוד למיגזר האזרחי שם הבדיקה כוללת פרמטרים רבים ומורכבים יותר) ניתן לסמוך על קצין ביה"ד שיבדוק פרטים טכניים אלו.
 כך בדיוק המצב בבתי הדין האיזוריים שתיקי הגיור שלהם לא נבדקים ע"י 'נציג הרב הראשי' אלא סומכים על המערכת המינהלית הסדירה שלא תוציא פגמים מינהליים.
ה. אם התקנות מחייבות פורמאלית 'אישור נציג הרב הראשי' בדוקא, ניתן להסמיך דיין, או את האב"ד, לשמש כנציגו לפריט בדיקה פשוט זה. לחילופין, להעביר את התיקים לבדיקת נציג הרב הראשי במיגזר האזרחי (סירבול לוגיסטי והתארכות זמן).
ו. יש מקום להציע כי ראש מערך הגיור (הר חיים דרוקמן) החותם על תעודת ההמרה ייחשב 'נציג הרב הראשי' ואזי החסר הפרוצדוראלי הנובע מן התקנות נעלם מאליו. 

ו. סיכום כללי - מימצאים והמלצות

1. השוני באוכלוסיות היעד
א. ההבדלים באוכלוסיית היעד הם פרמטרים אובייקטיביים שאין עליהם שליטה למערכת הגיור. הדיינים העוסקים במלאכה מודעים לאבחנות אלו ומביאים אותן בחשבון.
ב. במאזן כולל ההבדלים הנובעים מטיב אוכלוסיית היעד (מגורים אצל ההורים מול העדר בני זוג וילדים, וכן גיל צעיר ו'חלק' מול תנאי אולפן אטרקטיביים) מתקזזים הדדית.

2. ההכשרה - אולפני הגיור
א. מומלץ להפעיל גם בגיור הצבאי את התקנה המחייבת חתימת ראש מערך הגיור, או לקבוע רב צבאי בכיר, שיאשר בכתב הגעה לבית הדין גם ללא השלמת כל תהליכי ההכנה בסמינרים המיועדים לכך, לאחר שינתנו נימוקים בכתב לבקשה זו.
ב. מוצע לבדוק אפשרות להפעיל גם במערכת הצבאית גופי גיור תורניים נוספים שהתמחו בהנחלת היהדות בדגשים אחרים (כמו שיש הבדלי מאפיינים במוסדות לבעלי תשובה). לחילופין, יתכן שהרבנות הצבאית יכולה להפעיל בעצמה 'אולפני גיור', בכוחותיה הקיימים, בעיקר בענף 'תודעה יהודית' שזוכה להצלחות ניכרות.
ג. מוצע לבדוק מחדש את חלוקת מסלולי שלשלת הקורסים, תכני הלימוד ושלב המחוייבות האישית, בדגש על הרחבת 2 הסימינרים שהם השלבים היעודיים לגיור ולמחוייבות הלכתית (בנוסף, או על חשבון צמצום קורס 'נתיב').
ד. מוצע להגביר את המאמץ למציאת משפחה מאמצת לחיילות בסביבת המגורים שלהן, ולא רק בקהילה מארחת רחוקה.  

3. בתי הדין
א. המצב דומה בשתי מערכות בתה"ד מבחינת התנהלות, הדרישות וקבלת המצוות. ניתן לומר ברמת ודאות גבוהה שאם יחליפו תיקים בין שתי המערכות התוצאות תהיינה זהות.
ב. הועלתה דעה רלבנטית שהאוירה וההתנהלות בצה"ל משופרים יותר.
ג. מבחינת השיבוץ מוצע כי הרכבי בתי הדין הצבאיים יהיו קבועים, כמקובל בכל מערכת שיפוטית, או שיפוטית למחצה, ולא שיבוץ דיינים אקראי מתוך מאגר.
ד. לדעתי, בעקבות מימוש 'כללי הדיון בבקשות לגיור' הכרחי לקבוע את הרשימה של דייני הגיור הנוכחיים כ'רשימה סגורה' לאישור הרבצ"ר, ולמסד הליך קליטת דייני גיור חדשים בצה"ל בנוהל דומה לתקנות ('ועדת איתור' מתוך רבני המילואים).
ד. מוצע לקיים לדייני הגיור הצבאי השתלמויות וכנסים לדיון בסוגיות הגיור, כפי שקיים במיגזר האזרחי.  יתר על כן, לטובת השוואת המידות והחלפת ידע הדדי, מוצע לקיים כנסים משותפים עם דייני הגיור האזרחי.

4. הליכי סיום
א. ההליכים שלאחר בית הדין כמעט זהים בשתי המערכות.
ב. ביה"ד הצבאי, ולא האזרחי, מעניק לחיילות 'שי הלכתי'; מערכת כלים ופלטת שבת.
ג. מומלץ לקיים ימי עיון לרבני הטבילה הצבאית, וכן נוכחות דיין גיור צבאי בטבילה.
ד. בביה"ד הצבאי חסרה בדיקה מינהלתית. מדובר בבדיקה פשוטה בתכלית  (הימצאות מסמכים בתיק וחתימות דיינים, בניגוד למיגזר האזרחי שם הבדיקה כוללת פרמטרים רבים ומורכבים יותר). ניתן לקבוע שקצין ביה"ד יבדוק ויאשר פרטים טכניים אלו.
 כך בדיוק המצב בבתי הדין האיזוריים שתיקי הגיור שלהם לא נבדקים ע"י 'נציג הרב הראשי' אלא סומכים על המערכת המינהלית הסדירה שלא תוציא פגמים מינהליים.
ה. אם התקנות מחייבות פורמאלית 'אישור נציג הרב הראשי' בדוקא, ניתן להסמיך דיין, או את האב"ד, לשמש כנציגו לפריט בדיקה פשוט זה. לחילופין, להעביר את התיקים לבדיקת נציג הרב הראשי במיגזר האזרחי (סירבול לוגיסטי והתארכות זמן).
ו. יש מקום להציע כי ראש מערך הגיור (הר חיים דרוקמן) החותם על תעודת ההמרה ייחשב 'נציג הרב הראשי' ואזי החסר הפרוצדוראלי הנובע מן התקנות נעלם מאליו.