'עת לעשות' לגיור משפחות מעורבות

[פורסם בתחומין יז 223]

א. המצב כיום בישראל

ב. הגיור כמצוה

ג. עיכוב ובדיקה בתהליך הגיור

ד. איסור להמנע מקבלת הגר

ה. קבלת תורה ומצוות

ו. מניע הגיור "לשם אישות"

ז. פתרון למעשה

ח. סיכום

v v v

קיומה של מדינת ישראל עורר הדים רבים גם בעולם הלא-יהודי. מאז הקמתה, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, קיימת זרימה הולכת וגוברת של נכרים הבאים לישראל ומחפשים כאן חברה ערכית יותר מעולמם בחו"ל. כמן כן מגיעים לארץ זוגות מעורבים שהצד היהודי בהן הכיר את הצד הנכרי בחו"ל עקב התבוללות מרצון או מחוסר ידע. בשלב מסויים החליטו לבנות את עתידם בישראל.[1] לאחר פתיחת מסך הברזל מארצות מזרח אירופה וקיבוץ נדחי ישראל מאתיופיה ותפוצות נוספות, גבר זרם העולים אשר מהם אחוז לא קטן הם נישואי תערובת או שהם רק צאצאי יהודים. בהערכות זהירות מדובר ברבבות מקרים. מצב מורכב זה הולך ומחריף, בנוסף לעובדה שמבחינה משפטית כמעט כל האנשים האלה יכולים להיות אזרחי המדינה. מצב ענינים זה בנושא הגיור דורש התייחסות של "עת לעשות לה'".

במאמר זה ננסה לסקור את היחס העקרוני של ההלכה לגיור, את הבעיות המרכזיות כיום, וכן נציע הסתכלות כללית במבט של התקופה, הדורש פתרון דחוף לענין זה.

לא מצינו בתורה מצוה לחפש גרים, כמקובל בדתות אחרות. אמנם הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע ג) בדברו על אהבת ה' כותב:

וכבר בארנו, שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה להאמין בו ... ולשון הספרי "ואהבת את ה'" - אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנא' "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ור"ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב, כמו שהעיד הכתוב "אברהם אוהבי". וזה בעצם השגתו קרא בני אדם להאמין בשם מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני אדם.

לכאורה יש כאן מצוה לקרב לא-יהודים, אך אם נדייק מלשונו אין כאן פירוט הלכתי חיובי כיצד לעשות זאת אלא להגיע לאהבה כזאת כמו אברהם. ואכן הרמב"ם בהלכותיו (אסורי ביאה פרקים יב-יד) אינו מזכיר קריאה לעמים לבא ולהתגייר.[2]

בהקשר זה יש לציין גם את איסור הונאת הגר הנזכר פעמים רבות ובמצוות שונות. במסכת ב"מ (נט,ב) מציינת הגמ' שאיסור זה נזכר בתורה 36 פעמים, והרמב"ם בתשובתו לר' עובדיה הגר מרחיב בענין זה. אמנם כל זה נאמר ביחס לגר לאחר שהתגייר ממניעים אמוניים ומתוך רצון כן להיות יהודי, כנזכר אצל רות (א,יח) "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה".

אעפ"כ במצב הקיים בארץ עלינו לעודד את מי שבאמת בא מרצונו להיות יהודי בישראל עפ"י הבנתו, שתהליך גיורו ייערך כהלכה. זאת, בדרכים ממלכתיות של הקמת אולפני גיור רבים וקישור הגרים עם משפחות מאמצות שומרות תורה ומצוות, ובמיוחד בשכונות ובישובים שבהם הסביבה תומכת בשילובם בחיים יהודיים. אין אנו מחפשים גרים לתהליך זה, אלא מקרבים את מי שממילא רואה עצמו כיהודי וחי בתוכנו. עלינו לעודד ולפרסם בין העולים בארץ מציאותם של אולפנים אלה, ובכך לקרב את הצד היהודי במשפחה שהוא בבחינת "תינוקות שנשבו", ובכך לדאוג להם וגם לעזור לעם ישראל כולו. כל זאת משום שנישואי התערובת וההתרחקות מהיהדות עלולים לכרסם עמוק מאוד בתוכנו.

מלבד העובדה שאיננו מחפשים גרים, מצינו בגמ' שגר הבא להתגייר מנסים להניאו ממעשה זה. שנינו ביבמות (מז,א):

ת"ר: גר שבא להתגייר בזה"ז - אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים, ומטורפין ויסורין באים עליהם?

אמנם אחרי זה נאמר:

אם אמר יודע אני ואיני כדאי (רש"י: ואיני ראוי להשתתף בצרתן, ומי יתן ואזכה לכך) - מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצוות וכו'.

אך כשנבדוק את המקור בברייתא במסכת גרים (א,א-ב) נמצא: "הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד", ורק אחר כך נאמר: "אומרים לו מה לך להתגייר", כנזכר במס' יבמות. משמע שאין לקבלו מיד, ואף מנסים להניאו מן הגיור. רק כאשר אנו משתכנעים ועומדים על כוונותיו הטהורות, מקבלים אותו. לכן מאריכה הברייתא שם במו"מ אתו כדי ללמדנו שיש לכתחילה לעכבו.

גם הרמב"ם (אסורי ביאה יג,יד) מדגיש את מגמת העיכוב והבדיקה בתיאורו ההסטורי את תקופת שמשון ושלמה:

אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל השררה וכו'.

ולהלן שם (יד,א) מפרט את תהליך הקבלה:

כיצד מקבלין גירי צדק? כשיבא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר?

כלומר, קודם בודקים ואח"כ מנסים להניאו, כנזכר לעיל בגמ' ביבמות.

המחבר בשו"ע (יו"ד רסח,ב) מביא את הגמ' הנ"ל ביבמות ללא הדגשת העיכוב. אך בסיום הסימן, בסיכום הענין (סי"ב) מביא את לשון הרמב"ם שבודקין אחריהם ומאריך בענין זה. הרי שהעיכוב והבדיקה הם חלק חשוב ומקדים לתהליך הגיור. ואם נשאל: כיצד קיבל הלל גרים בתנאים קלים ונוחים? משיבים התוס' (יבמות כד,ב ד"ה לא): "בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים", וכן בסיפור של רבי במנחות (מד,א). מכאן דברי הב"י, המסיים: "ומכאן יש ללמד דהכל לפי ראות עיני הבי"ד", ודברים אלו מובאים שם בש"ך (ס"ק כג).

נמצאנו למדים: יש חשיבות בעיכוב ובבדיקה לפני תהליך הגיור; אך משך זמן העיכוב וכיצד לנהוג בכל מקרה, הכל תלוי "לפי ראות עיני בית הדין".

במצב המיוחד הקיים היום בארצנו יתכן שיש מקום לביה"ד להקל בבדיקה ובעיכוב, בחלק ניכר של מקרי הגיור. יתכן כי מי שחי כיהודי, ואף סבל כיהודי, ולא ידע שמבחינה הלכתית הוא לא-יהודי, ובמיוחד אם הוא בן לאב יהודי - שמא יש מקום להקל יותר בתהליך גיורו, כגון אצל עולי חבר העמים ואתיופיה, אם אכן מדובר במקרה כזה.

הגרי"א הרצוג (פסקים וכתבים ד' עמ' שכ"ח) נוטה לכיוון עקרוני זה: מצד אחד הוא מחזק ידי הרבנות בקולומביה שלא לקבל גרים בקלות, ומאידך נוטה להקל בבתו של ישראלי ונכרית, וז"ל:

אעפ"י שעפ"י הדין אינו נחשב לאביה, שהולד הולך אחר האם, מכל מקום אינה דומה גויה הנולדה מאב ואם גויים לנולדה מאם נכריה ואב ישראל, שבודאי קיבלה פחות או יותר השפעה יהודית; ואחרי קריאה ועיון בספרים ע"י סופרים נאמנים לתורתנו הקדושה על מהות היהדות, כשתתגייר תהא גירותה גירות מושרשת בלב.

בקרב יהודי חבר העמים ואתיופיה חיו הרבה משפחות מתוך ידיעה שהם יהודים, ואף הכירו חלק כלשהו של יהדות שאותו שמרו בסתר. גם הצרות שסבלו בשל היותם נחשבים כיהודים חיזק בהם את התחושה שהם יהודים, אף שלפי ההלכה לא היו יהודים. לכן, יש סבירות להניח שרצונם להיות יהודים כן ואמיתי (בענין קבלת המצוות שלהם ראה לקמן).

גם יהודים הבאים מבתים מתבוללים באירופה ואמריקה, או שעולים כנשואי תערובת, הדבר נובע בדורנו מחוסר ידע ומתוך היותם "תינוקות שנשבו". עלייתם לישראל ורצונם להשתלב בחיי העם היהודי כאן הם סיבה ליתר התחשבות בתהליך הגיור שלהם, ושל בני/בנות זוגם הלא-יהודים, לעומת ישראלים שהכירו אשה נכריה בארץ או בחו"ל. ואף על אלה האחרונים יש מקום לומר שגדלו בבתים שלא היו מודעים לחומרת האיסור שבנישואי תערובת, וחלקם אף אינם מבינים בעיה זאת.

הוי אומר: אין ספק שיותר קל לקבל את אלו החושבים עצמם כיהודים או צאצאי יהודים, הבאים מרקע של תנאים קשים או התבוללות. הסתכלות כזו מצד ביה"ד תשמש סיבה להקל יותר בתהליך העיכוב של חלק גדול מצבור זה, וכאמור: "הכל לפי ראות עיני ביה"ד".

אדרבה, מצינו שגר הרוצה להתגייר באמת, חובה לקבלו מיד. במס' גרים (פ"א ה"ג) נאמר: "קיבל עליו, הורידוהו לבית הטבילה." וביבמות (מז,א) נוספה הפיסקה "מקבלין אותו מיד", וכן הובא ברמב"ם (איסו"ב יד הל' א,ה), ואף הוסיף: "ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד", והובא בשו"ע (רסח,ב).

עוד מצינו שם בברייתא ש"אין מרבים עליו ואין מדקדקין עליו", ומסביר רש"י (ד"ה ואין): "דברים, לאיים עליו שיפרוש", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע. משמע שיש גבול לעיכוב, ואסור להניאו יותר מדי. התוס' (יבמות קט,ב ד"ה רעה) מרחיקים לכת בענין זה. על דברי המימרא בגמ' שם, המדברת בשלילה על מקבלי גרים, שואלים התוס': והרי מצינו קבלת גרים ע"י הלל ועוד אחרים כגון רחב, נעמה רות וכד'. עונה על כך ר"י: מה ששוללים קבלת גרים, "היינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלים אותם מיד. אבל אם היו מתאמצים להתגייר, יש לנו לקבלם, שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאת להתגייר והלכה היתה פילגש לאליפז בן עשו, ונפק מינה עמלק דצערונהו לישראל."

העולים לישראל שמתאמצים להגיע לארץ ואף מתאמצים להתגייר - גם אם מושגי היהדות שלהם אינם ברורים ברגע זה, מכל מקום זאת היהדות שהם מכירים כעת - יש לעזור להם ולהציע להם את דרך הגיור. ככל שנקדים לקשר אותם עם היהדות, כך יגדל הסיכוי שאכן יתקשרו בצורה יותר אמיתית לקבלת המצוות.

ככל שנדחה את הטיפול היהודי בהם, יתרגלו לעובדה שאפשר להיות "יהודים" גם ללא שמירת מצוות, וזיקתם החלשה ליהדות תדעך. אנו עלולים ח"ו להגיע למצב של תמנע פילגש אליפז, שרצתה להדבק בזרעו של אברהם ונהיתה פלגש לאליפז. אף אלה ימשיכו להקרא ישראלים, ירגישו עצמם כיהודים, וינסו באופן טבעי להנשא עם יהודים שאותם יפגשו בכל מסגרות החיים.

הבעיה העיקרית היא קבלת תורה ומצוות. ביבמות (מז,א) נאמר שאם הגר מוכן להצטרף לישראל על אף מצבם הקשה, "מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", וכן "עונשן של מצוות". אם בכל זאת הוא מעוניין להצטרף, "מלין אותו מיד... מטבילין אותו מיד, ושני ת"ח עומדין על גביו ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות."

משמע שגם בתהליך הבדיקה בוחנים אותו על רצונו לקבל מצוות; ושוב בשלב המעשי של הגיור סמוך לטבילה, חוזרים על קבלת התורה והמצוות. הדברים הובאו ברמב"ם (איסו"ב יד, ב-ו), ושם משמע שבעודו במים נערכת קבלת התורה והמצוות. והובא בשו"ע (יו"ד רסח,ב-ג) כחלק מהותי של הגיור. ולהלן שם נאמר שאף אם אח"כ לא שמר את כל המצוות, אין הגיור בטל אלא הרי הוא כישראל מומר, שאם קידש קדושיו קידושין.

הפוסקים במשך הדורות הרחיבו ענין זה של קבלת מצוות ותלו זאת גם בהערכה כלפי העתיד - האם הגר יחיה בסביבה ובבית של שמירת תורה ומצוות או לא. כאשר היה ברור שלא ישמור, נטו לומר שהגיור לא היה תקף מראשיתו, כיון שלא קיבל באמת ובתמים תורה ומצוות. במיוחד אמורים הדברים כאשר בן או בת הזוג היהודים חיים ללא שמירת תורה ומצוות כראוי.

התייחסות מעניינת בנושא זה מצינו אצל פוסק דורנו ה"ר משה פיינשטיין זצ"ל באגרות-משה, ויש לשים לב גם לזמני התשובות. בתחילה היה יחסו לעניין הגיורים היה שלילי לגמרי, אך ברבות השנים, אולי לאחר היכרות קרובה יותר עם מציאות החיים באמריקה, נשתנה יחסו יותר לחיוב. בתשובה שנכתבה בתרפ"ט (יו"ד ח"א סי' קנז) הוא כותב:

ואף אם אמר בפיו שמקבל מצוות, אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת, אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד איירי שבשביל האישות קבל עליו מצוות באמת... ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה, דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאים בזה לכלל ישראל שמקבלים גרים כאלו, דודאי לא ניחא ליה לקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל.

בתשובה משנת תש"י (שם סי' קנט) דעתו פחות חריפה:

אך בכלל עיקר הגרות לא נוחה דעתי מזה ואני נמנע מזה, לא רק מצד הדין שאין מקבלין לכתחילה בשביל אישות, אלא גם מטעם שהוא כמעט ברור כאנן סהדי שלא מקבלת המצוות, ורק בפיה אומרת שמקבלת. ובלא קבלת מצוות אף רק פרט אחד, הא מפורש בבכורות (ל,א) שאין מקבלין אותו. ולא דמי להא דשבת (סח,א) דגר שנתגייר לבין העכו"ם ולא ידע משבת ואף לא מע"ז, ומ"מ הוי גר - משום דהתם קיבל כל מה שחייבין בני ישראל הוי קבלה טובה על כל התורה, אף שלא ידע הדינים כלל. וכמו שבכל גר א"צ שיודיעוהו כל המצוות, ובדיעבד סגי בלא הודעה כלל... וברוב הגירות שבמדינה זו שבשביל אישות - אין מקבלין המצוות, אף כשאומרין בפיהם שמקבלין, דהוא כנודע שמרמין, דלא תהיה עדיפה מבעלה שהוא מופקר ועובר על כל דיני התורה. אך מ"מ אולי גיורת זו תקבל המצוות, ולכן איני אומר בזה כלום לכתר"ה, כי יש הרבה רבנים בניו יורק מקבלים גרים כאלו, וממילא אין לי לומר בזה איסורין. אבל אני אין דעתי נוחה, וגם דעת אבא מארי הגאון זצ"ל לא היה נוחה מזה, אבל לא אמינא איסורים בזה. וכתר"ה יעשה כפי הבנתו ודעתו וכפי הדוחק...

אמנם בדבריו נשמעת הסתייגות, אך גם הבנה כלשהיא, אם אמנם יקבלו גירות כזאת.

בתשובה מאוחרת יותר באותה שנה (תש"י, סי' קס) מערער הרב לגמרי על קבלת מצוות בפני רבנים קונסרבטיביים, ושם דן בקבלת מצוות ע"י מי שלא יעמוד במילוי התחייבות זאת באופן מלא:

לכן בעצם יש לפקפק על הגירות שיש רבנים שמקבלין, הא אנן סהדי ברובן שאין מקבלות המצוות, כדהוכיח סופן; וגם שלא תהא עדיפה מבעלה היהודי שנתגיירה בשבילו, שהיא רואה שגם הוא מחלל שבת ומופקר להרבה איסורין. אך עכ"ז יש מקום לומר שהוא גירות בדיעבד, מאחר שאמרה לפני ביה"ד שמקבלת מצוות התורה, ואירע גם כזאת שמקבלת באמת. לכן אולי דנין אף באלו שאין שומרת אח"כ דיני התורה שברור לנו שאף בעת הגירות לא קבלה בלבה רק בדברים שבלב. אף שלדידי לא מסתבר שבשביל איזו יחידות לסלק האנן סהדי ולהחשיב לדברים שבלב, אבל אולי זהו טעמייהו, ויש עכ"פ מקום לזה.

ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין שעושה, היא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצוות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת (סח,א) שהוי גר אף שעדיין עובד ע"ז עיי"ש. והטעם, משום שקיבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידעה כלום מהמצוות, דידיעת המצוות אינה מעכבת הגירות. ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עיכוב בגירות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהבי"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הידור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכד' טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קיבלה כל המצוות שיהודי מחוייב - שהוא גירות, אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצוות.

וזהו טעם שיש בו ממש להחשיבה לגיורת, והוא לימוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גרוע מהדיוטות.

הנה הר"מ פיינשטיין הביא בתשובה זו את דברי הגמ' בשבת לענין גר שנתגייר בין העכו"ם כלימוד זכות לקבלת הגרים (למרות שבתשובה הקודמת, סי' קנט דחה ראיה זו). סברתו היא שאם המתגייר חושב לקבל מה שנהוג בסביבתו היהודית, ה"ז קבלת מצוות ע"מ להיחשב כיהודי ומועיל.

בתשובה מאוחרת יותר (יו"ד ח"ג סי' קו), בתשכ"ט, מחזק הרב את ידי רבני הולנד שתיקנו שלא לקבל גרים אלא בהסכמת כל הרבנים, כיון שאנן סהדי שקבלת המצוות אינה אמת וגם נתגיירו לשם אישות. אך בהמשך התשובה, בדונו במקרה מסויים שהגיורת מקבלת את כל דיני התורה אך רוצה ללכת בתלבושת המקובלת בין הנשים שאינן צנועות, חוכך שם מצד קבלה "חוץ מדבר אחד" ששנינו בבכורות (ל,ב) שאין מקבלין אותו. ושם דן בהסבר דברי רש"י בשבת (לא,א), שהקשה על הלל שגייר מי שלא קיבל עליו תורה שבע"פ. ותירץ רש"י שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו ויקיים גם את התושב"ע. ומסביר הרמ"פ שכוונתו כי בעצם גר זה לא היה כופר בתורה שבע"פ, והיה יודע שיש תורה כזו, אך לא האמין לו שזאת התורה שמלמדו, ולכן היה בטוח הלל שיסמוך עליו.

לכן גם בשאלתו לענין תלבושת בלתי צנועה, הגיורת חושבת שכנראה זאת רק חומרה של הרבנים, לפי מה שרואה נשים יהודיות; ודינה כבשבת (סח,ב) הנ"ל בנתגייר לבין העכו"ם. אכן, בסופו של דבר נוטה שם להחמיר - גם משום שנעשה לשם אישות וגם שאינה רוצה ללכת בתלבושת צנועה. מ"מ, שוב ראינו שמזכיר הגמ' הנ"ל בשבת כראיה למי שלא ידע המצוות, ואף מביא ראיה מהלל שבתחילה מלמדים אותו מקצת, אף שמצהיר שאינו מקבל חלק מסויים, ורק צריך להשתדל שיגיע גם לזה.

בתשל"ד (אה"ע ח"ד עמ' נד) השיב תשובה מרחיקת לכת, לפחות בענין גיור ילדים בני נכריות, שנתגיירו אצל הרפורמים הלומדים עם ילדים יהודים בבי"ס שנתייסד ע"י בני תורה. הבעיה היתה כאשר אין אפשרות להוציאם מביה"ס, האם יש להמשיך ללמדם? כמו כן הדבר כרוך בהפסד פרנסת המלמדים ובגרימת העברתם של הילדים היהודים לבתי ספר כלליים. הרמ"פ הציע שיגיירו את הקטנים על דעת בי"ד:

והוא זכות להם, כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי, אצל מורים יר"ש, הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה. שלכן אף שהוא ספק, הוא זכות ודאי. וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה - מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל, ומצותן שעושין הוא מצוה, והעבירות הוא להם כשגגה. והוא ג"כ זכות מלהיות נכרים.

טענה זאת ודאי שייכת היום כלפי מי שנחשבו בעיני עצמם כיהודים בחו"ל, ואף סבלו על כך או שהתבוללותם נעשתה כבר ע"י הוריהם, ובאו לארץ ורואים יהודים שאינם שומרים את כל המצוות וסוברים שנדרשת מהם רק מסורת וכד'.

לענ"ד, עוד יש להמליץ עליהם בכך שהם ובני זוגם היהודים הם בכלל "תינוקות שנשבו" - ובניהם חשבו שהם כבר יהודים מעצם היותם נשואים ליהודים, או כבנים לאבות יהודים, וכל ענין הנישואין לא היה קשור ביהדות. רק אח"כ הביעו רצון לגמור את תהליך יהדותם כשנתברר להם שאיננו מושלם, וא"כ רצונם להיות יהודים הוא אמיתי.

עקרון שני שמשמע בדבריו הוא, שיש להודיעם ענין המצוות לאט לאט, וכדברי הגמ' ביבמות (מז,א) ש"מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות" לפני שמתגייר, וגם בעת הגיור עצמו "עודו במים" נזכר משפט זה.

אמנם במנחת-שלמה (סי' לה אות ג') טוען הרש"ז אוירבך זצ"ל טוען שמי שמגייר גרים כאלה שאנו יודעים שלא ישמרו מצוות - אף שמצהירים על כך בפיהם - הרי מכשיל את המתגיירים, ועובר באיסור "לפני עיור". אך הוא מדבר על מי שידוע בוודאות שלא ישמור מצוות, אף שמצהיר שכן ישמור. כנראה שעוסק באותם ישראלים אשר במודע נושאים נוכריות, ואחר כך רוצים לגיירן רק לשם קבלת תעודה.

ויעויין בציץ-אליעזר (ח"ה סי' טו) המדבר על הפירצה של אלה הנושאים נוכריות ובאים אח"כ לגייר אותן. גם הוא עוסק במקום שהיו נפוצים, במודע, נישואי תערובת לכתחילה, סיבה שבעטיה התנגדו הפוסקים האחרים בעבר ובדורנו לגיורים כאלה.

הרח"ד הלוי ב"עשה לך רב" (ח"ג עמ' קלא-קלה) האריך לסווג את הגרים בימינו, ואף הרחיק לכת לסנגר על הגרים שאחר כך חוטאים לתאבון. ושם הבין, כי בהל' גרים, שמודיעים אותו מקצת המצוות, היינו אף שלא קיבל את כל המצוות:

אלא שאם קיבל באופן כולל כל התורה ומצוותיה מבלי שידען, למחרת כאשר ישמע וילמד לא יקיים את כולם מתוך הרגלו בהיותו גוי, או מתוך תאבון כרבים מישראל שאינם מקיימים כל מצוות התורה - הרי זה גר גמור וכישראל חוטא לכל דבר, ובלבד שבשעה שעמד להתגייר קיבל בתום לב לקיים תו"מ.

בעיה מרכזית נוספת היא נכרים שהכירו בן או בת זוג יהודים ובאים להתגייר ממניעי נשואין וכד'. מצינו בגמ' ביבמות (כד,ב): "אחד איש שנתגייר לשום אשה... לשם שולחן מלכים - אינן גרים", ומסקנת הגמ': "הלכה כדברי האומר כולם גרים הם." מסקנה זו הובאה להלכה ברמב"ם (איסו"ב יג,ד) ובשו"ע (יו"ד רסח,יב). כמובן שלכתחילה אין מקבלים אותם כדברי הרמב"ם שם:

ולפיכך לא קבלו בי"ד גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד - שמא מן הפחד חזרו; ובימי שלמה - שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק.

ברם, המציאות היתה חזקה גם בתקופות ההן, כתיאור הרמב"ם:

ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בי"ד הגדול חוששין להם. לא דוחים להם אחר שטבלו מ"מ, ולא מקרבין אותם עד שתראה אחריתם.

ובהמשך מאריך הרמב"ם לפרט שהוכיח סופן על תחילתן, שהיו עובדי עכו"ם ולא חזרו אלא בשביל דבר:

ומפני זה אמרו חכמים: קשים להם גרים לישראל כנגע הצרעת, שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה, וכן רוב הנסיונות האספסוף היה בהן תחילה.

במציאות ימינו, אם בי"ד ישתכנע שאמנם הנכרי/ה הכיר בתחילה את בן/בת זוגו מחמת התבוללות בבחינת "תנוקות שנשבו", ואח"כ במצב של נישואין קיימים ירצו להתגייר - שמא יש מקום להקל בדבר.

מצינו בתשובות הרמב"ם (מהדורת פאר הדור סי' קפב ומהדורת בלאו סי' ריא) בקשר לדין של "הנטען על הנכרית והשפחה ה"ז לא יכנוס, ואם כנס אין מוציאין מידו" (יבמות כד,ב). בתשובה הנ"ל התיר הרמב"ם לשאתה, ואף העיד על עצמו שהתיר כזאת "כמה פעמים שישאנה לכתחילה", וז"ל:

ועשינו זאת מפני תקנת השבים, ואמרנו: מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על דבריהם ז"ל 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך.

הרמב"ם פסק להיתרא במציאות קשה, שבה אדם חי לכתחילה עם שפחה נכרית ואעפ"כ התיר לשאתה משום "מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו".[3] ק"ו למקרים שבהם עשו זאת בני הזוג היהודים בהיותם בגדר "תינוקות שנשבו". אעפי"כ העדיף הרמב"ם מצב זה מאשר שיחיה בעבירה בעתיד.

שיקול זה ושיקולים נוספים בענין עתידם של בני הזוג היהודים, מובאים בשו"ת "טוב טעם ודעת" (ר' שלמה קלוגר, מהדו"ק סי' רל) - כיון דקי"ל כרבנן, דהמתגייר לשם איש או לשם אשה הוי גר בדיעבד ורק לכתחילה אסור לקבלם, אך אם מתגייר לשם שמים מותר. ומוסיף מסברא, שרק אם עוד לא בעל יש חשש שהגיור אינו לשם שמים, אלא רק בשביל הנאת האיש או האשה; אבל בבעל - דתו לא תקיף יצרא - מותר לקבלה לכתחילה (אף שאין זו דעת הנמוק"י).[4]

ושם הוסיף גם שיקול עתידי: אם לא נתיר להם יחזור עמה לדתה וקרוב להשתמד. ואם לא עשה כן, מוכח דדעתה להתגייר לשם שמים ולא "לשם איש", ולכן מותר לקבלה ולגיירה. בהמשך התשובה שם חזר שנית על הטיעון הראשון, והוכיח כן מהמהרי"ק (סי' קכט) שאף הוא סובר לענין הנטען על הנכרית: "דאפי' לדברי החולקים על ר"י ור"ת, לא הוי טעמא אלא כדי שלא להחזיק הקול. וי"ל דהיינו דוקא בנטענת דעלמא, אבל זו שכריסה בין שיניה א"א להפסיק את הקול, או מזה או מאחר, והרי היא פגומה ועומדת... וליכא פגימה כולי האי אף לדידיה אם יכניסנה." וממשיך ר"ש קלוגר, שאולי אם מפורסם הדבר שחיו ביחד, גם הנמוק"י מודה למהרי"ק דמותר, דליכא לזות שפתיים.

ושוב חוזר שם לטיעון השני, שמוטב לאכול בשר שחוטה מלאכול בשר נבלות. וכן מוכח מיפת תואר דהיכא דיש חשש שיעשה אסור חמור, מתירין לו איסור קל, ובודאי באיסור דרבנן. כמו כן אין אומרים כאן "הלעיטהו לרשע וימות", כאשר רוצה מכאן ולהבא לחיות כדת משה וישראל; וודאי שאין לקנסו על העבר היכא דיש חשש שיצא לתרבות רעה. וכן בדין "יפת תואר" דברה תורה כנגד יצר הרע, ולא אמרינן "הלעיטהו לרשע וימות".

גם בשו"ת מלמד-להועיל (יו"ד סי' פג) ממשיך רד"צ הופמן בכיוון זה, להקל בקבלת גיורת נכריה אף שנישאה לישראל. וז"ל:

והנה בזמננו י"ל, כיון דיכולה להנשא ליהודי אף בגיותה, ואם אין מקבלים אותה היהודי ישא אותה בנשואים אזרחיים. ועוד, שאם לא יקבל אותה רב יר"א תלך אצל אחד מהחדשים שמקבלים גיורות בלי טבילה בבי"ד ובלי קבלת מצוות, ואז תהיה נחשבת לגיורת אף שהיא נכרית. מוטב לאחוז הרע במיעוטו ולקבלה, אם תבטיח שהיא מתגיירת לשם שמים ותקיים כל המצוות, ובפרט מצות שבת, נידה ומאכלות אסורות. את כל זה תבטיח בהן צדק וגם את בעלה יזהירו... דבלא זה הקלקול יתר על התקון...

וממשיך את הדברים שם בסי' פה (במקרה הפוך, בגוי הנושא ישראלית):

והנה בניד"ד, דכבר נשא היהודית בדיניהם והיא כבר הפקירה עצמה לו ומעוברת ממנו, דבר ברור שתינשא לו אף שלא יתגייר, א"כ רגליים לדבר דעושה לשם שמים. ועוד, דאם לא נקבלנו תינשא לו באיסור דאורייתא (שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' לז וסי' קנה ויו"ד סי' רמט) וא"כ טוב שנקבלנו משתינשא לו באיסור... ועוד, דאם תינשא לגוי - גם זרעה, שמצד הדין הם יהודים גמורים, יהיו נמשכים אחר אביהם לגיותו ויהיו פושעים, ואלה הצאן מה חטאו... ומ"מ יזהירו בי"ד את הגוי להשמר ולהזהר בכל דת יהודית, ובפרט בשבת וממאכלות אסורות. וטוב לקבל ממנו הבטחה במקום שבועה על זאת.

גם בעל אחיעזר (ח"ג סי' כו וחזר על כך בסי' כח) הסתמך על הרמב"ם ועל מהר"ש קלוגר הנ"ל, והתיר לקבל גיורת שנישאה לישראל בנישואין אזרחיים, או שנולדו להם כבר ילדים, וקיים חשש שילכו לבי"ד רפורמי, ובתנאי שאכן ישמרו תורה ומצוות.

הרב משה פיינשטיין (אג"מ יו"ד א' סי' קנט, וראה להלן דעתו בענין קבלת תו"מ) מסכים שאם הגיורת כבר נישאה, אין סיבה שלא לקבלה מדין הנטען על הנכרית: "ומדין נטען על הנכרית ונתגיירה שאסרו מדרבנן מסתבר לע"ד להקל בעובדה כזו, שנשואה לו כבר הרבה שנים... אך שתהיה גיורת כדין."

הרי"א הרצוג (פסקים וכתבים ד, יו"ד סי' צג שאלה ב וסי' צט אות טז) הסכים עקרונית להיתרא עפ"י שו"ת הרמב"ם והר"ש קלוגר. והוסיף: "שאם כבר נישאו בערכאות, יש לנו סברה שאין הכוונה לשם נישואין, מאחר שכבר אגידא ביה."

בעל שרידי-אש (ח"ב סי' קה אות ב) הביא דעות שונות בגיור של מי שנישאו לפני הגיור, ולבסוף נוטה להקל כדי שלא יעשה האיש עברות גדולות, כמו שכתב בעל דברי-חיים (אה"ע סי' לו). והוסיף שם, שלכנוס זה איסור דרבנן שעובר עליו פעם אחת, לעומת המצב שכל חייו יעבור על בעילת נכרית.

מכל התשובות הללו אנו רואים כי שיקולי העתיד של בן הזוג היהודי משפיעים על ענין הגיור. כמובן שהדבר מותנה בזאת שישמרו תו"מ, ושיעשו זאת בהסכמת חכמים.

כל השיקולים הללו שנזכרו בפוסקים נאמרו ביחס למקרה בודד ובהקשר של מי שבמודע נשא נכרית או להיפך, דהיינו שידעו חומרת האיסור ונתנו עיניהם בבן או בבת זוג נכרים. כיום אנו עוסקים ביהודים שהתבוללו מתוך אונס, או שגדלו בבתים מתבוללים מכמה דורות, והרי הם בבחינת "תינוקות שנשבו", בין באונס בין ברצון הוריהם. ק"ו לבנים שנולדו במצב זה. אם נקרבם בעבותות אהבה ונאפשר להם ללמוד לקראת גיור במסגרת לימודית ארוכה, ומתוך קישורם למשפחה מאמצת שומרת מצוות, יש סיכוי שיקבלו מצוות בלב שלם, וא"א לומר שהתגיירו לשם אישות.

במקרים רבים אלו קיים גם החשש שמא ילכו לרבנים רפורמים, או ישתמדו כאן בארצנו, או שזרעם יגדל בהויה רחוקה מיהדות - חששות שהועלו בשו"ת הנ"ל.

לכן נראה שיש לעודד אולפני לימוד ליהדות בכל שכונה, קהילה, מושב וקיבוץ שומרי תורה ומצוות, ובמשך שנה ילמדו יהדות הלכה למעשה וכן עיקרי אמונה. בתקופה זאת יאומצו על ידי משפחות שתלמדנה להם את אורח החיים היהודי. תהליך קליטתם ייעשה תוך כדי מעקב אחר מניעי הגיור. גם תהליך הלימוד ילווה על ידי האולפן והמשפחות המאמצות, וכן בדיקת רצונם וכוונותיהם לעתיד.

לקראת הגיור צריך להגיע לכך שהמשפחות המעורבות תקבלנה על עצמן את הליכות הבית היהודי. שלושת התחומים העיקריים שנזכרו בפוסקים הנ"ל (מלמד-להועיל, שרידי-אש ופסקי הרי"א הרצוג) הם שבת, כשרות וטהרת המשפחה. ביחס לילדים מדובר על השתלבות בחינוך דתי. המשפחה המאמצת תקבל על עצמה לעמוד בקשר עם המשפחה המתגיירת גם לאחר תהליך הגיור, ע"מ לעזור לה בהתמודדות אמיתית של קיום יהודי יומיומי ובהשתלבות בסביבה תומכת.

כמו כן, ע"מ להגיע לציבור העולים המעונין, יש לפרסם את דבר קיומם של אולפנים כאלה, ולהעביר מידע באמצעות הרשויות השונות העוסקות בקליטת עולים.

א. אין מצוה לחפש גרים ולשדלם, אך יש חשיבות לעזור ליהודים מתבוללים ולבניהם לחזור לחיק היהדות.

ב. יש צורך לעכב ולבדוק את המתגייר/ת לפני הגיור ובתהליך הגיור. אך מצינו יחס מיוחד כלפי בן לאב יהודי במגמה לקצר הליכים; ומשמע שהוא הדין לכל מי שגדל בהשפעה או סביבה יהודית, ו"הכל לפי ראות עיני ביה"ד".

ג. מי שביה"ד משתכנע ברצונו הכללי ובמאמציו להתקרב ליהדות, צריך לקבלו "מיד". בזמננו, ניתן הדבר להיעשות תוך כדי תהליך למידה באולפן ואימוץ ע"י משפחה שומרת תורה ומצוות, ודאגה להשתלבותו בסביבה תומכת בעתיד.

ד. בענין קבלת תורה ומצוות מצינו בתשובות הר"מ פיינשטיין זצ"ל, שבמשך השנים ניסה להבין טעמי מי שמגייר גם כאלה שמסתמא לא יקיימו בפועל את כל המצוות. וכך דעתו של הרח"ד הלוי שליט"א.

ה. במניעי הגיור - מצינו שמי שבא להתגייר אחר שכבר נשא אשה נכרית, פוסקים רבים הקילו שאין בזה איסור "הנטען על הנכרית", או שמתירים לו להנשא מחששות שונים כלפי העתיד. בודאי שנכון הדבר במי שעשה זאת כ"תינוק שנשבה".

ו. יש להרחיב את המערכת הציבורית העוסקת בעניין זה, ולקרב כמה שיותר את נדחי ישראל החיים אתנו בישראל, כדי שנעזור להם להתקרב ליהדות, ולא להתבולל כאן בארץ ולהחטיא בכך גם אחרים.

[1] בארצות רבות הרבנות המקומית נמנעת מלגייר מתוך חששות ברורים ומפנים אותם לישראל. יש קהילות שקבלו על עצמם תקנה שלא לגייר; ראה "פסקים וכתבים" הגרי"א הלוי הרצוג זצ"ל (כרך ד' סי' יד, פו וצג). וכן בדעת כהן לראי"ה קוק זצ"ל (סי' קנד).

[2] בספר המצוות מהדורת ר' חיים העליר (הוצאת מוסד הרב קוק) משמע שיש גם מצוה חיובית בדרישה לקרא אנשים לעבודת ה', וז"ל: "וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרש ונקרא כולם לעבודתו ... הנה אתה בלי ספק תדרש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת."

[הרשב"ץ ב"זוהר הרקיע" סובר שהיה צריך למנות מצות קבלת הגר במנין המצוות, עפ"י יבמות (מז,א) שאמרו ביחס לגיור "שיהוי מצוה לא משהינן", אך מוני המצוות לא מנאוה. יש מהראשונים שכללו מצות קבלת גרים בכלל מצות "אהבת הגר". ראה אנצי' תלמודית: (כרך א), ערך "אהבת הגר"; (כרך ו), ערך "גרות". - הערת מערכת]

[3] [הרמב"ם התיר רק את ענין גזירת חכמים בדין "הנטען". הרמב"ם לא התיר גיור שלא כדין משום חשש "שיאכלו שומן עצמו". - הערת עורך (י.ר.)]

[4] [גם בתשובה זו, ובתשובות הבאות שהביא המחבר להלן, הדיון הוא רק ביחס לאיסור קבלת גרים "לשום אישות"; אם כבר בעל אין זה "לשום אישות" ויש נימוקים נוספים להקל את קבלתם. בכל התשובות הללו מדובר שעצם הגירות נראית לנו שהיא בלב שלם, פרט לענין האישות. פשוט שאין להביא ראיה מתשובות אלו להקל את בדיקת כנותם לקבלת המצוות, רק משום שהם כבר נשואים לבני זוג יהודים. - הערת עורך (י.ר.)]