שאל את הרב

חיפוש בשו''ת:
 
                

מכשירים ביתיים

האם מותר למלא מים במצנן (צ'ילר) בשבת ובחג?

האם מותר למלא מים במצנן (צ'ילר) בשבת ובחג?

  

בכל המצננים שראיתי, לא מצאתי בעיה.
א. לעיתים מונח סוג של בד בתוך מיכל המים - אין בזה משום מלבן, גם משום שאין דרך כיבוס בכך, גם משום שהוא סינטטי ואין אומרים בכגון דא 'שריתו זה הוא כיבוסו' (שו"ע שב, י).
ב. זריית טיפות מים זעירות אין משום משום מלאכת זורה (ראיתי מישהו שהעיר ע"כ שיש חשש) ומסתבר שאין בהם גם משום רחיצה ביו"כ, מאחר והן טיפות זעירות ממש ולא מנקות דבר, גם לא באמת מורגשות כמים (ראה שו"ע תריג, ט ובמשנ"ב סק"כה).
ג. יש לשים לב לחיישנים של חוסר מים - בכמה דגמים ראיתי שכאשר המים יורדים תחת מפלס מסוים, נדלקת נורית אזהרה ו/או מופעל צפצוף - במקרה זה, כבר אין אפשרות למלא מים, שכן מילוי המים יפסיק את הצפצוף ויכבה את הנורה. יש, א"כ, להקפיד למלא את המים קודם לכן. אולי בתחילת הלילה ובסופו.

מנחם פרל
ראש מכון צמת
 

שימוש בשבת בבייבי מוניטור baby monitor

רציתי לדעת האם אנחנו יכולים להשתמש ב"בייבי מוניטור" בשבת (זה פשוט מצלמה עם מיקרופון פתוחים כל הזמן שמשדרים ליחידה בחדר שלנו), ככה אני יכולה לשמוע מהחדר שלי את התינוק בלילה (הוא ישן בחדר אחר). הרעיון שלי הוא להשאיר את יחידת השידור דלוקה קבוע בחדר של התינוק כל השבת ויחידת הקולטת דלוקה אצלי בחדר. בינתיים אמא שלי ישנה עם התינוק, אבל בזמן קרוב היא תעזוב והילד ישן לבד. דגם המכשיר הוא: Motorola MBP27T

עמדתנו היא שאם מדובר בציוד שאם התינוק בוכה ההורים שומעים בחדר אחר – אין בעיה.

גם אם יש מצלמה הפתוחה ברציפות – אין בעיה. אם המצלמה נפתחת מבחינה אלקטרונית רק כאשר מישהו מסתובב או מדבר בחדר בתינוק – יש בעיה כאשר אחד ההורים נכנס.

בכל אופן, מי שנמצא בחדר התינוק אסור לו לקרוא למישהו בחדר ההורים באמצעות המיקרופון. מותר לו לדבר אל התינוק או אנשים ביניהם (גם אם שומעים בחדר השני)

אבל לא לדבר/לקרוא במכוון למי שנמצא בחדר השני.

אני מקוה שהייתי די ברור, ואם לא – אל תהססו לשאול שוב.

רובוט חשמלי בשבת iRobot

האם מותר לתכנת מראש ולהשתמש במכשיר iRobot / רובוט בשבת לנקיון הבית ?

אין לזה גדרים הלכתיים של ממש, אלא יותר תחושות ומדיניות הלכתית.
מאחר, והמכשיר  עדין אינו נפוץ, והוא אינו מוכר בציבור כמכשיר אוטומטי מלא, אזי אין לכוונו בערב שבת על מנת שיפעל מאליו בשבת, מחשש ל"אוושא מילתא", ל"זילותא" של כבוד שבת, ומפני "חשד הרואים".
מאידך, כאשר אין אדם בבית בשעת פעילות המכשיר (אף על פי שעתידים לחזור במהלך השבת), אזי אם המכשיר אינו רועש וקולו לא נשמע בחוץ לבית - אי אפשר לאסור את השימוש בו. מכיוון שאין איסור חז"לי גורף של "מראית עין" על כל ענייני אוטומציה ואין להרחיב את האיסור מדעתנו, לכן לא שייך כאן הכלל ש"כל מה שאסרו חכמים משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור".

 

לכן, לדעתי ניתן להתיר כשאין איש בבית (נסעו לשבת וכד', או במשרד שלא פועל בשבת) אבל לא כשבני הבית ישנים. זה לדעתי פוגם באוירת השבת.
גם אם בני הבית הלכו לתפילה או לביקור, וסדרו שבשעה זו הרובוט ינקה – אינני 'מתלהב' ולא אצטרף למי שמיקל בכגון זה.
ובסופו של דבר, אין כאן שום צורך אובייקטיבי שלמענו יש מקום להפך בזכות ובקולא.

ציוד רפואי

האם ניתן להשתמש בתקשורת חלופית באמצעות מחשב בשבת

האם ניתן להשתמש בתקשורת חלופית באמצעות מחשב בשבת

 

השאלה:

בשנים האחרונות פותחו תוכנות טכנולוגיות המאפשרות לאנשים עם קשיים בדיבור, בשפה ו/או בתקשורת לתקשר עם הסביבה. תוכנות אלו הן חלק מאמצעים המכונים "תקשורת תומכת וחליפית", או בקיצור תת"ח. במקרים רבים אמצעי התת"ח הטכנולוגיים הם האפשרותהעיקרית או היחידה עבור משתמשי התת"ח לתקשר עם סביבתם. על הסיבות והגורמים השונים לצורך בשימוש בתת"ח ולקבלת מידע נוסף על מאפייני משתמשי התת"ח ראו בהרחבה: כאן

בירור המציאות- ההיבט הטכנולוגי:

אמצעי התת"ח הטכנולוגיים מאפשרים למשתמש לבטא מילים ומשפטים באמצעות נגיעה בסמלונים שונים (אייקונים) המופיעים על גבי הצג. התוכנה מבצעת עיבוד קולי לאותם מילים וביטויים שהמשתמש מעוניין להשמיע לסובבים אותו. בנוסף, המשתמש יכול להקליד במחשב מילים או משפטים, והתוכנה ממירה את הטקסט הנכתב לקובץ שמע ומשמיעה אותו לאנשים בסביבה.

במערכות אלו ישנה אפשרות נוספת – תקשורת באמצעות מערכת מיקוד מבט. מערכות אלו מצוידות במצלמה העוקבת אחרי תנועות העיניים של המשתמש, וכאשר היא מזהה התמקדות באייקון מסוים היא מפעילה אותו, בדומה להפעלה באמצעות לחיצה ידנית כמוסבר לעיל.

עבור אנשים שגם מערכת השמיעה שלהם פגועה, ישנן מערכות המאפשרות תקשורת עם בני המשפחה על ידי עיבוד קולותיהם לטקסטים, או באמצעות תקשורת כתובה המועברת ממכשירים סלולריים מסונכרנים.

להלן תמונות לדוגמא של לוח תקשורת 

 

במסגרת עבודתנו במכון צומת אנו נשאלים פעמים רבות ע"י בני המשפחה וכן ע"י אנשי מקצוע  - האם ניתן  להשתמש במערכת תקשורת חלופית בשבת כאשר זהו אמצעי התקשורת היחידי עם אותו אדם המוגבל בדיבור, ואם כן, מהן הנחיות השימוש במערכת תקשורת חלופית בשבת ע"פ ההלכה?

תשובה:

הדיון ההלכתי:

הדיון בשאלה זו נחלק לכמה נושאי משנה :          

א.         האם מוגבלות תפקודית נחשבת כחולי?

חכמים התירו לעשות בשבת פעולות מסוימות האסורות מדרבנן עבור חולה שאין בו סכנה כדי  לרפא אותו (שו"ע או"ח,שכח, יז), אע"פ שאינו נמצא בסכנת נפשות, וזאת משום שחכמים לא גזרו את גזרותיהם במקום צער (כתובות ס,ב). כלומר, אין מדובר בדחייה של האיסור לטובת החולה, אלא שמלכתחילה לא החילו חכמים את גזרותיהם על הסובלים והמצטערים צער גדול. אך האם גם אדם הסובל ממוגבלות קבועה כגון שיתוק בגפיו, חירשות או אילמות, נחשב לחולה?

בדברי הפוסקים אנו מוצאים התייחסויות המשוות בין מגבלות הגורמות לצער רב ובין צער הנגרם כתוצאה מחולי (אגרות משה או"ח ד, צ). כמו כן, כאשר נגרמת לאדם בושה כתוצאה מהמוגבלות התפקודית, הרי שיש בכך משום כבוד הבריות שמתיר איסורי דרבנן מסוימים (שו"ת ציץ אליעזר ו,ו). כמובן שלא כל המגבלות שוות במידת הצער והסבל שהן גורמות, ומאידך לא כל האיסורים שווים בחומרתם. מדיניות מכון צומת בפיתוח אמצעי עזר שונים, או בהתאמתם לשבת, להסתמך על היתרים מובהקים בלבד, שאותם ניתן להחיל על מנעד רחב של בעלי מוגבלות, אשר נחשבים לכל הפחות כמי שמצטער בכל גופו – ובכלל זה: כבדי שמיעה, בעלי לקויות דיבור, מוגבלי תנועה הסובלים משיתוק ועוד.

ב.         מהו  גדר חיוב במצוות של משתמשי התת"ח?

הדיון ההלכתי לגבי שימוש בתת"ח בשבת מתייחס למשתמשים המתפקדים מבחינה מנטאלית באופן תקין (יכולת הבחנה בין טוב לרע, בין מזיק למועיל וכיוצ"ב), ועל כן הם מחויבים במצוות ככל אדם. במקרה שמדובר במגבלה קוגניטיבית קשה – ללא יכולות האבחנה הנ"ל, אשר מגדירה אותו כ'שוטה' הפטור מהמצוות, הרי שאין על אותו אדם מגבלה כלשהי בשימוש במחשב בשבת, כיון שאינו מחויב במצווות (כמובן שאין זה פוטר את הסובבים אותו מחיובי שמירת שבת ודינם ככל מי שנדרש לסייע לאדם בעל מגבלה תפקודית כמפורט להלן).

ג.          מהם האיסורים הכרוכים בשימוש במחשב בשבת?

       ג.1.       הפעלת מכשור חשמלי בשבת – פוסקי הדורות האחרונים נחלקו בשאלה האם סגירת מעגל חשמלי והפעלת מכשור כתוצאה מכך אסורה מן התורה או מדברי חכמים (הכוונה למכשירים שאין בפעולתם מלאכה האסורה בשבת כגון בישול, הבערה או כתיבה). במצבי שגרה אנו חוששים לדעות שהאיסור מן התורה. אולם במצבי צורך, כגון צרכי רפואה ביטחון וכדו', אנו סומכים על דעת רוב הפוסקים שהאיסור הוא מדרבנן. (להרחבת העיון בשיטות הפוסקים לגבי סגירת מעגל חשמלי ראה כאן).

       ג.2.       שימוש במחשב אישי בשבת הדלקת המחשב, הזנתו בנתונים או בפקודות באמצעות העכבר והמקלדת – גורמות לסגירת מעגל חשמלי ולכן פעולות אלו אסורות בשבת. לעומת זאת, אלפי פעולות העיבוד שנעשות בתוך המחשב, והאותות המוצגים על גבי המסך, מתבצעים ע"י שינוי עוצמת הזרמים הפנימיים בתוך יחידת העיבוד של המחשב. לדעת פוסקים רבים, פעולות הנעשות ע"י 'שינוי זרם', ללא סגירת מעגל חשמלי, לא נאסרו בשבת מעיקר הדין (הגרש"ז אוירבך, מנחת שלמה ח"א יב,ד; הגרע"י יוסף, יביע אומר ח"א או"ח, יט; הגר"י נויבירט, שמירת שבת כהלכתה פרק לד, כח (קז); הגרא"י ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו, ו'; הגר"ש ישראלי, תחומין ח, עמ' 45). טעם הדבר הוא, משום שאיסור שימוש בחשמל בשבת חל דווקא בסגירת מעגל חשמלי הגורמת ליצירה חדשה של זרם חשמלי המפעיל מכשור כלשהו. אך אם המכשיר כבר פועל והאדם רק משנה את עוצמת הזרם הזורם בו, אין בכך איסור מעיקר הדין.

       ג.3.       הפעלת לחצני מחשב בשבת באמצעות 'שינוי זרם' – כפי שראינו, מגבלה תפקודית קשה נחשבת לעניין איסורי שבת כדין חולה שאין בו סכנה או מצטער בכל גופו. מסיבה זו התירו רוב הפוסקים בדורות האחרונים את השימוש במכשירי שמיעה לכבדי שמיעה (המקורות צוינו לעיל סעיף ג.2) הכוללים רמקול ומיקרופון זעיר, הממירים תדרי קול לתדרים חשמליים באופן רציף, ע"פ עיקרון 'שינוי זרם' שהוסבר לעיל. באופן דומה יש להתיר את השימוש במחשב בשבת לצורך 'תקשורת תומכת' (או 'חלופית'), כאשר השימוש במחשב נעשה באמצעות 'שינוי זרם' בלבד, ללא פתיחה וסגירה של מעגלים חשמליים. לשם כך יש להשתמש באחד מהאמצעים הבאים:

                ג.3.א.    מקלדת שבת – במקלדת ייחודית זו, שפותחה במכון צומת, לחיצה על מקשי המקלדת אינה סוגרת מעגל חשמלי, אלא רק משנה את הקיבוליות והתדר של הזרם החשמלי הזורם בו, והשינוי מתורגם ע"י המחשב להצגת האות המסוימת או למתן הפקודה הרצויה. המעוניינים לתקשר בעזרת הקלדה במקלדת, יכולים לחבר למחשב (מבעוד יום) 'מקלדת שבת' ולהשתמש בו ללא חשש.

                ג.3.ב.     מסך מגע טכנולוגיית ההפעלה של מסך מגע מתבססת על המוליכות החשמלית הטבעית הנמצאת בגופינו. כאשר אנו נוגעים במסך המגע, אנו יוצרים שינוי בשדה החשמלי שבנקודת המגע על פני המסך המתורגם לפעולה על ידי המחשב, ללא סגירת מעגל חשמלי. לרוב, תוכנת התקשורת מותקנת על טאבלט או מחשב עם מסך מגע, והשימוש בה מותר לצורך זה.

       ג.4.       הפעלת המחשב באמצעות מיקוד מבט – השימוש במצלמה במקום לחיצה על מקלדת או מסך מגע, אפשרי בשבת על פי אותו עקרון של 'שינוי זרם'. המצלמה העוקבת אחר תנועות האישונים, מצלמת ברציפות כל זמן שהיא במצב  ON(גם כאשר המערכת אינה מופעלת ע"י המשתמש), כאשר המערכת מזהה את מיקוד המבט לכיון אחד הסמלונים, ההפעלה מתבצעת באמצעות שינויי מתח/זרם, ללא סגירת מעגל חדש.

       ג.5.       השמעת קול בשבת - אחד השימושים הנפוצים של מערכות התת"ח הוא הפיכת ההקלדה על הסמלים למילים ומשפטיים קוליים. בשו"ע (או"ח שלח, א) נאסרה השמעת כלי שיר בשבת, ומדברי הפוסקים עולה שכל קולות המופקים בעזרת מכשירים המיועדים לכך – בכלל האיסור (בדיוני הפוסקים בעניין שימוש ברמקול בשבת, אחד הנימוקים שהוזכר לאיסור, מתבסס על איסור השמעת קול בשבת, וסברות המתירים שם אינן נוגעות לעניינו), ואולם, המשנה ברורה (שם, ס"ק א) כתב "ואם נותן מים בכלי מלא נקבים להטיף לתוך כלי מתכות כדי להשמיע קול נעים ע"י הנטיפה אסור דזה הוי ג"כ ככלי שיר ולחולה כדי להרדימו שיישן שרי" מבואר מדבריו, שלצורך חולה הותרה השמעת קול. וא"כ נראה שהוא הדין בנידוננו – כיון שעבור החולה זהו צורך חיוני – ניתן להתיר את השמעת הקול.

חשוב להדגיש: כי למרות שבשינוי עוצמת הזרם החשמלי בשבת אין איסור מעיקר הדין, מדיניות מכון צומת היא לצמצם את השימוש בשיטה זו לצרכים חיוניים בלבד! וזאת משתי סיבות :

1)      היתר זה שנוי במחלוקת וישנם מגדולי הפוסקים הסוברים שגם שינוי עוצמת הזרם הגורם לפעולה חשמלית חדשה אסור בשבת (ראה בשו"ת ישא יוסף ד,עו בשם הגרי"ש אלישיב, וכן מדברי הגרא"ז וויס בשו"ת מנחת אשר ח"א, לג משמע ששינוי זרם היוצר פעולה משמעותית אסור מן התורה משום מכה בפטיש).

2)      במבחן התוצאה, צורת השימוש במכשירים אלו זהה לצורת השימוש במחשב רגיל, והדבר עלול לגרום לזילות השבת.

לכן, השימוש במכשור חשמלי בשבת באמצעות 'שינוי זרם', נעשה לצרכים חיוניים בלבד כגון צורכי ביטחון ורפואה, ובכלל זה סיוע למשתמשי התקשורת החלופית והתומכת הנחשבים כעין חולה שאין בו סכנה כנ"ל.

סיכום ומסקנות:

ניתן להשתמש בתוכנת תקשורת עבור לקויי דיבור שזו הדרך היחידה עבורם לתקשר עם הסובבים אותם, כאשר השימוש מתבצע באמצעות מסך מגע touch)), או כאשר ההקלדה נעשית ב'מקלדת שבת', או באמצעות מערכת  מיקוד מבט.

כדי למנוע חילול שבת יש להקפיד על ההנחיות שלהלן:

1.      יש להפעיל את המחשב ואת התוכנה מערב שבת.

2.      השימוש במחשב לצורך תקשורת מותר לבעלי המוגבלות (גם לגדולים מעל בר-מצוה) ובמקרה הצורך גם לקרוביהם או לכל מי שמסייע להם, מכיון שמה שהותר עבור חולה – הותר בין לחולה עצמו בין למי שמטפל בו (שו"ע או"ח שכח, יז). במידת האפשר, על המסייעים להעדיף הקלדה ב'מקלדת שבת' על פני תקשורת קולית (כדי להימנע מהשמעת קול לכתחילה). אך בשעת הצורך ניתן להשתמש גם בתקשורת קולית.

3.      השימוש בלוח התקשורת מותר גם כאשר מפיקים באמצעות התוכנה צלילים קוליים.

4.      יש לבטל בערב שבת – באמצעות שינוי ההגדרות – את 'שומר המסך', ולהכין 'קיצורי דרך' מתאימים למניעת ביצוע 'קליקים' מיותרים בתוכנת התקשורת.

5.      יש לטעון את המחשב מערב שבת, על מנת להימנע מהטענתו בשבת. אם יש צורך בהטענה בשבת – יש לעשות זאת באמצעות שעון שבת המחובר לשקע מבעוד יום, כאשר החיבור והניתוק יתבצעו במצב '"כבוי" (כשיפעל השקע ע"י השעון, תתבצע ההטענה ב'גרמא', שהותרה במקרה צורך כעין זה כמבואר בשו"ע שלד, כב וברמ"א שם).

 

הערה חשובה: הדברים דלעיל מבוססים על הנחיות ותשובות שניתנו בשנים האחרונות לשואלים שונים ע"י הרב רוזן ז"ל. אין בתשובה זו משום אישור ספציפי לתוכנה מסוימת או למוצר מסוים, אלא התייחסות כללית להיבטים הלכתיים וטכניים ביחס לאפשרות השימוש במערכות תקשורת תומכת וחילופית בשבת.

 

 

 

מכשירי שמיעה עם איסוף מידע

קיימת אפשרות במכשירי שמיעה שמהותה הוא איסוף מידע מהמכשיר. לעיתים המידע רק משמש את הקלינאי לצורך כיוון יותר טוב של המכשיר, לעיתים המכשיר בעצמו משתמש במידע לצורך שינוי בכיווני המכשיר (באופן אוטומטי)

עמדתנו העקרונית, בהקשר לחיישנים שונים, שאין איסור בשבת בעצם איסוף המידע, כאשר האדם איננו עושה שום פעולה מיוחדת לשם כך.

המידע הנאגר מגופו, מהליכותיו, מהתנהגותו – איננו בא לידי ביטוי חיצוני אוטומטי להפעלת מיכשור או ציוד כלשהו on-off.

בהקשר למכשירי השמיעה, כפי שהבנתי משיחתנו, גם אם המידע יבוא לידי ביטוי תוכנתי בשינוי תכונה פנימית כלשהי –

אין זה שונה מכל מכשיר שמיעה מודרני שבו הציוד מתאים את עצמו לרעש הסביבתי וכיו"ב.

 

תכל'ס – מותר להשתמש בשבת במכשירי שמיעה שיש בהם אגירת מידע רציף ללא אפקט חיצוני ניכר לעין כל.

 

אפליקצייה ואייפד לתקשורת לילדים עם צרכים מיוחדים

יש לי קרובת משפחה ,בת 3 , נכה 100% , עם תסמונת נדירה מאוד ,רוב הגוף שלה משותק,מלבד יד ימין שגם היא עובדת רק כ 30%. הילדה הקטנה והמסכנה, חכמה מאוד ומבינה הייטב הרבה מאוד דברים ,אך איננה יכולה לדבר כלל. ב"ה המשפחה התוודעה לתוכנה מיוחדת וייעודית שהותקנה על מכשיר אייפד ,דרכו היא יכולה "לשדר" להורים את צרכיה,לבקש דברים,וגם לשחק ,וזו הדרך היחידה שהיא יכולה לתקשר עם העולם. לשמחתם,הטכנולוגיה והתוכנה הזו שינתה את חייהם,הילדה צמודה 24 שעות למכשיר האייפד ,אך רק בימי החול. בנוסף לכל ההתמודדויות והבעיות הקשות שיש לילדה ,ההורים מתמודדים כרגע עם בעיה קשה של תקשורת עם הילדה בשבת וחגים,כשהילדה לא מצליחה לתקשר איתם ,והם לא מסוגלים לדעת אם היא רוצה לשתות,לאכול,לעשות את צרכיה,או לשחק . מה שגורם לילדה ולהורים תסכול רב,ובעיות של רעב,עשית צרכים מבלי שהיא יכולה להתלונן שמוציאים בעיקר את הילדה מדעתה, כמו גם החשש של ההורים שבשעה שאם חלילה תצטרך לקרוא להם בשעת מצוקה לעזרה היא לא תוכל לעשות זאת. ברצוני לשאול את הרב, האם יש דרך להתיר את השימוש באייפד עם התוכנה הנ"ל בשבת ?

אנחנו מתירים פעולת מסך מגע הגורמת לשינויים במסך, כמו בלוח התקשורת של הבת הנחמדה.

אם יש קול (אאודיו, ובדר"כ יש) אנו מתירים זאת לילד עצמו, לפני בר/בת מצוה, ולא להורים (אלא א"כ מדובר בנסיבות ממש חמורות).

אם הילד/ה כבר בגיל מצוות יש מקום להתיר בשינוי, דהיינו לחיצה באמצעות מקלון (מתכתי, כי חומר אחר לא יעבוד).

כמו כן המחשב צריך כנראה להיות בהטענה כל השבת, כדי למנוע אזילת הסוללה וזה קצת מקשה.

נשמח לפידבק האם מה שכתבנו כאן עונה על הבעיה במידה רבה.

היו ברוכים ורפו"ש

ביטחון

גלאי נפח בבית כנסת

נשאלתי אודות גלאי נפח שמותקן בבית כנסת מה הדין בשבת האם מותר להכנס למקום שמותקן בו גלאי נפח אודה לכבודו על תשובתו בכבוד רב י. קליין

לכתחילה צריך לדאוג לכך שבשעה שהאזעקה לא עובדת גם הגלאי מנוטרל (ללא מתח).
זה דבר שניתן להיעשות בקלות ע"י חברת האזעקה.
אם אין - והאדם נקלע למקום שיש בו גלאי נפח - יש מקום להתיר בדיעבד על בסיס לא ניחא ליה ו'מתעסק' בדרבנן.
מ"מ, לכתחילה ראוי ורצוי ומומלץ לטפל בכך.

מערכת מצלמות בבית כנסת במינכן

לפני מספר שנים הותקנו בבנין של הקהילה היהודית ובבית הכנסת אוהל יעקב במינכן מערכת מצלמות הבטחה. בשעתו אישרתם את אופן פעולת המצלמות בשבת, המצלמות לא עובדים עם סנסר אלא מקליטים כל הזמן בימים אלו מתקינים בעוד 2 בתי כנסיות במינכן מצלמות חדשות המתוכננות לעבוד באותו אופן שלא יהיה סנסר המתחיל לפעול כשיש תנודות אלא רושם כל הזמן. קיבלתי מהאחראי על הבטחון את הניירות המצו"ב שזה כולל מכתב באנגלית מחברת SIEMENS המוכרים ומתקינים את המצלמות וכן פרוספקט בגרמנית על המצלמות . אינני יודע אם הנכם קוראים גרמנית אך לע"ע זה מה שקיבלתי ויתכן שאינכם זקוקים לזה. שאלתי היא: האם אפשר לקבל מכם הסבר ברור איך צריכים המצלמות לפעול בלי בעיות של חילול שבת ח"ו אודה מראש על תשובתכם וכן מה התשלום שעלינו לשלם למכונכם על שירות היעוץ. בכבוד רב ובברכת שבת שלום בשם ועד בית הכנסת

 שלום רב,
אנחנו מאשרים מצלמות אבטחה (גם למטרות שמירת רכוש ולאו דוקא הגנה על הנפש) כשהן פועלות כל הזמן, מבחינת עין המצלמה ומה שמופיע על המסך.
אם אדם חולף תחת המצלמה הוא רק משנה את האלקטרוניקה אבל לא מפעיל שום דבר שלא פעל קודם.
במקום התמונה של הרחוב או העץ מופיעה תמונת האדם.
שינוי זרם או מתח מותרים בשבת אם אין נורת להט שיש בה איסור הבערה, כמו שינוי ווליום במכשיר שמיעה. דבר זה נידון רבות בהקשרים שונים, ואני מצרף מאמר שפרסמתי בנד"ז ב'תחומין' כרך כו.
 
בישראל פועלות מצלמות בכותל המערבי ובכל מקום, כולל בבתי מלון ובישיבות וכד'.
אכן, אנחנו מעדיפים שבשבת כל המידע ישמר, כלומר שההקלטה תהיה רציפה.
כיום מקובל שיש תוכנה הקרויה VDM, כמדומני, שהיא דואגת לכך שרק שינויים בתנועה בסביבה ישמרו.
גם שיטה זו אנו מתירים לאחר דיון עם הגר"י נויבירט שליט"א, בעל שמירת שבת כהלכתה, וכך המצב גם במצלמות בירושלים ובמקומות רבים נוספים.

שער חשמלי

הבית שלי נמצא בסמטא בה יש שער חשמלי  בקצה הסמטא  השער הינו של חברת קשת השער הוא בעל זרוע  כאשר הדרך היחידה לצאת מחוץ לסמטא היא לעבור דרך השער כאשר ישנו מרווח בין קצה הזרוע לתחילת הקיר וברווח הזה  אפשר לעבור ברגל הבעיה היא שכל מעבר  גורם לשבירת קרן אור הגורמת להפעלת ממסר ונורית.

הבנתי שאפשר לגרום לכך שהפעלת קרן האור תהיה  אך ורק בזמן שהמחסום נפתח, העניין דחוף היות וזה הפתח היחיד שיש לי בשבת בתודה מראש

אסכם בשורות ספורות את עמדתי,  
א. לכתחילה רצוי לא להפעיל את החיישן עצמו (ממסר ונורית לד) גם אם אין תוצאה של ממש, והמחסום לא נפתח.
ב. לשם כך ניתן לדבר עם החברה שהחיישן (תא פוטו) יהיה בלי מתח כאשר המחסום למטה (סגור), ורק בעת פתיחה הוא יקבל מתח הזנה. מבחינה תיפקודית וטכנית אין בכך שום בעיה.
ג. תוכל להעביר לחברה מייל זה ולבקש מהם לשנות. אולי באמצעות 'ועד הסימטא' או כל גורם האחראי על התפעול. לדעתי ההוצאה צריכה להיות קטנה, ובעיקר זמן עבודה. חבל מאד אם הם ינצלו את המצב שאתם 'בידים שלהם' להקפיץ מחירים. אנחנו לא נוכל לדבר אם החברה אלא א"כ יפנו אלינו להבהרות.
ד. בדיעבד, וכל זמן שהענין טרם סודר, מותר לעבור במירווח זה גם בשבת מצירוף סיבות הלכתיות של "לא ניחא ליה" וטעמים נוספים שאין כאן המקום לפורטם.

והיה ברכה
הרב ישראל רוזן, מהנדס
ראש מכון 'צומת'

פתרונות למוסדות

הפעלת תנור בגרמא במחלקת יולדות

שלום הרב. בשנה האחרונה קנה המרכז הרפואי אסף הרופא כ 8 תנורים של חברת רציונל שמשווקת ע"י חברת נירומטל. בתנור זה מותקנת מערכת גרמא של מכון צומ"ת. אני כרגע שואל על מחלקות יולדות + על מלון יולדות שרוב האורחים בו הינן יולדות בתוך 2-7 ימים ללידתן. כמובן שכל האוכל מבושל כל צרכו לפני שבת. ביום רגיל וכך גם בשבת לא מספיק מחזור חימום אחד אלא לעיתים ישנם שני מחזורי חימום או יותר. מהי העדיפות ההלכתית: 1. האם להכניס את המזון הקר לתנור - להפעילו בגרמא - לכבות בגרמא - להוציא את המזון החם וחוזר חלילה כמספר מחזורי החימום הנצרכים. 2. אן שעדיף להכניס את המזון הקר לתנור – להפעילו בגרמא – להוציא את התבניות שהתחממו, להכניס לתנור הפועל תבניות עם מזון קר , ורק לאחר סיום כל החימומים הרצופים נכבה את התנור בגרמא?

אכן, השאלה איננה פשוטה כי היא בנויה על ההנחה שגרמא שריא למטרת חימום אוכל, גם אם מדובר במלון יולדות.
מ"מ, לאחר שאנו מתבססים על הנחה זו חושבני שבתנאי בי"ח עדיף להימנע מהפעלות גרמא מיותרות, ה'מבעירות' את גופי החימום, ולהסתפק בהכנסת אוכל מבושל לתנור דולק שזה בודאי לא בישול מה"ת (אם כי בפעולה ישירה ולא בגרמא).
בודאי, אם נכרי עושה זאת אפשר להקל הרבה יותר.
התשובה בנויה גם על ההנחה שגם אם מפסיקים את החימום בגרמא עדין התנור חם מהנגלה הקודמת ובסופו של דבר מכניסים אוכל מבושל קר לתנור חם, שאמנם כרגע כבוי אך יודלק מיידית.

שימוש במדגרה לביצים ואומנת לגוזלי תוכים בשבת

שלום רב יש לי 2 שאלות: (אולי כבר פנו אליכם בעבר בנושא זה) 1. אני מדגיר ביצים של ברווזים ותרנגולות במדגרה פשוטה המורכבת משני חלקים, החלק התחתון הוא קערת פלסטיק ובחלק העליון שהוא המכסה לקערה עם הביצים יש גוף חימום שמחמם ל- 37.8 מעלות ומאוורר שמפזר את החום במדגרה – האם ניתן לפתוח את המדגרה בשבת? (כרגע אני לא פותח כלל בשבת כדי להפוך את הביצים) זה מאוד דומה לתנור, אני רק לא יודע אם בפתיחת המדגרה, גוף החימום ינסה להגביר את עצמת החימום כדי לחפות על הקירור כתוצאה מפתיחת המדגרה. האם אני יכול להצמיד מד טמפרטורה לגוף החימום ולראות אם בפתיחה הטמפרטורה עולה ואם לא אז זה אומר שניתן לפתוח בשבת? 2. אני רוצה לנסות לגדל תוכי מרגע בקיעתו מהביצה, והדבר כרוך בהכנסתו ל"אומנת" שזהו בעצם קופסה/ אקווריום מחומם ומבוקרת טמפרטורה, את הגוזל חיבים להאכיל כל 3-4 שעות עם מזרק. גם כאן, אני לא יודע האם מוגבר החימום ברגע שפותחים... האם יצא לכם לבדוק את הנושא בעבר? תודה מראש

שלום רב,

א.    מכיוון שמדובר על מתקן המיועד לשמור על טמפרטורה קבועה, אני מבין – ובעצם בטוח – שיש תרמוסטט ששומר על הטמפ' הרצויה על ידי הפעלה וניתוק של גוף החימום.

ב.    ההנחה המציאותית שלנו היא שפתיחת תנור או כל מתקן חימום אחר, משפיעה מיידית על הטמפ' על-ידי הכנסת אוויר קר יותר לחלל המחומם. ולכן יש בעיה בשבת.

ג.     מכיוון שמטבע הדברים התרמוסטט מפעיל ומנתק מדי פעם את החימום, כמו במזגן או מקרר וכדו'.

ד.     מבחינה הלכתית אסור לגרום להפעלת החימום אבל מותר לגרום להמשך פעולתו כך שיעבוד יותר זמן כתוצאה מכניסת אוויר קר.

ה.    לכן, מותר יהיה לפתוח את שני המתקנים עליהם שאלת רק באותם זמנים שגוף החימום כבר עובד. לשם כך, צריך להיות סימון חיצוני (נורה) שמראה את מצב גוף החימום.

ו.      לדעתי כל חשמלאי יוכל להתקין נורת חיווי כזאת ואז תוכל לפתוח בזמן שהיא דולקת (ייתכן שתצטרך לחכות לא מעט זמן לשם כך).

סינון וטיהור מקוואות

במושב בית גמליאל משפצים מקווה נשים. האם מתקן סינון וטיהור הטבול כולו במים, תוצרת חברת ' מי גלים'', עונה על כל הקריטריונים ההלכתיים, או שיש עליו מחלוקת הלכתית. התבקשתי ע"י הוועד המקומי לטפל בנושא. מדוע רבנים חרדיים, כגון הרב פויפר והרב חיים לוי מארגון טהרת המשפחה מתנגדים למתקן סינון? פורסם מאמר של הרב וויזנר בתחומין כב עמוד 445, אשר לכאורה מתיר. אשמח לתשובתכם.

עמדתנו ההלכתית היא שמשאבת טיהור טבולה אין בה כל בעיה.

בוודאי אם היא פועלת רק שלא בשעת הטבילה (יש חיווי של נורה על מצבי פעולה/כיבוי).

אנחנו יודעים שהמרכז לטהרת המשפחה מחמיר בכל החומרות האפשריות ולא ידוע לנו מה הרקע לחומרה בקשר למשאבה.

ייתכן שהם חוששים שיש במשאבה בית קיבול וכן שיטעו ויפעילו גם בשעת הטבילה.

אני מציע לברר אצלם (אשמח אם תודיעני) כי הציבור רואה בהם סמכות בנושא זה.

הגדרות הלכ-טכניות

בישול בשבת על ידי שעון

האם מותר לחבר מלפני השבת קומקום חשמלי פשוט כפי שיש בכל בית, לשעון שבת שקע כך שבשעה מסוימת במהלך השבת ידלק מאליו ואז לאחר שהמים ירתחו באופן אוטומטי יקפוץ המתג של ההפעלה והקומקום יתכבה ויהיה ניתן להשתמש במים?

עקרונית כנראה שמותר, מבחינת איסור מלאכת הבערה ובישול. מעשית אינני ממליץ, בשל טעויות שכיחות של הסטת המתג בחצי טעות, או עקירת הכד (הקומקום) מהבסיס לפני הכיבוי המוחלט. מ"מ, מי שבטוח שלא יטעה – יכול להיעזר באפשרות זו שהיא כמובן רק חד-פעמית בשבת. אסור ללחוץ שוב על המתג, גם כשהאין מתח בשקע, כי ע"י כך גורמים להפעלה בפעם הבאה שהשעון מכוון, וזה איסור גמור. גם טעות זו היא סיבה נוספת לאי המלצתי.

קלנועית בשבת

לכבוד הרבנים החשובים שלום! ברצוני לשאול על ההיתר ליסוע בקלנועית בשבת ע"י גרמא. מדוע אינכם חוששים לזילות של שבת שהרי אפשר לעשות כל דבר בגרמא ולהתיר כמעט הכל בשבת... אני חלילה לא שואל כדי לקנטר, אלא תורה היא וללמוד אני צריך!

בקלנועית, וסידורי הלכטכניקה נוספים, נושא ה'זילותא' מונח לנגד עינינו.

מאידך, הודרכנו מרבותינו לשקול שכר כנגד הפסד.

ה'שכר' של יכולת תנועה למוגבלים והפיכת שבתם מיום דכאון ליום אור – גובר.

צמיד חכם בשבת

אודה לבירור הלכתי בעניין צמיד חכם בשבת. אחת הטכנולוגיות החדשות שנפוצו לאחרונה היא צמיד חכם. הצמיד דומה לשעון חכם, אולם עיקר שימושו הוא בחיישנים ופחות בתצוגת מידע. לשעון מספר פונקציות: א. מעקב אחר מספר הצעדים, קצב הלב ומהלך השינה. המידע נאסף ולא מוצג כלל, עד אשר מתבצע סנכרון עם אפליקציה ייעודית במכשיר הטלפון. האם ניטור כזה, שאמנם לא מוצג במהלך השבת, אולם לאחריה ניתן להצגה וניתוח, מותר בשבת לכשעצמו? האם הוא מותר כאשר יש סיבה אחרת לשאת את הצמיד, והניטור מתבצע ברקע, או שיש לנטרל את הפונקציה אם אפשר? (ישנה אפשרות להפעלת רטט בהשגת יעד צעדים מסוים. מובן שאפשרות זו יש לבטל לפני השבת.) ב. שעון מעורר חכם. הצמיד מנטר את מחזורי השינה (באמצעות מדידת התזוזות), ובמהלך חצי שעה לפני השעה היעודה מפעיל רטט במידה והלובש סיים מחזור שינה. הדבר נועד לאפשר יקיצה נעימה וקלה יותר, ופחות עייפות. האם ניתן להשתמש בפונקציה בשבת? ג. אם הצמיד מציג שעה באופן קבוע, אפשר לענוד אותו לצורך שימוש כשעון? בנוסף לשאלה הכללית לכולי עלמא ולשבתות כאשר איני בביתי, אבקש לברר נסיבות קונקרטיות יותר. אני לוחם בכיתת הכוננות בישוב בו אני מתגורר. אני תמיד חמוש בישוב, וצריך להיות זמין למענה ראשוני כאשר יש חשש לאירוע בטחוני. מאחר ואין תקציב למכשירי מירס ייעודיים, אני מסתמך על מכשיר הטלפון שברשותי להקפצה בשעת חירום. ההקפצה מתבצעת ראשית במסרון סמס ובמקביל באמצעות דיווח בוואטסאפ, ולאחר מכן במידה ואין היענות ובהתאם לפניות המוקד באמצעות שיחת טלפון. מובן שלא ניתן להסתמך על השיחה, ויש הכרח להיות זמין להודעת הסמס. את חיבור הנתונים אני מכבה לפני השבת, על מנת להימנע מהודעות שונות שאינן רלוונטיות, ומפעיל צלצול חוזר בקבלת סמס כדי שאשמע גם אם פספסתי את רגע קבלת ההודעה. עם זאת, קיימות במתכונת זאת מספר בעיות: א. אם פספסתי את צליל קבלת ההודעה יעברו שתי דקות קריטיות לכל הפחות עד שאבחין בה. עם זאת, לרוב בשעות היום אני משתדל לא להתרחק מאוד מהטלפון, אם כי לפעמים זה קורה. ב. אם אני ישן, הצליל לא בהכרח חזק דיו בכדי להעיר אותי, ובוודאי לא בצלצול הראשון. ג. לפעמים יש הודעות שווא שאני נאלץ לקרוא בשבת כדי להפסיק את הצלצול, אחרת לא אבחין במקרה של הקפצת אמת (ההודעות, למשל, מכיתת הכוננות בישוב הקודם בו התגוררתי או הודעות אחרות). יתכן שצמיד חכם יוכל לתת מענה, לפחות חלקי, לבעיות אלה: א. ניתן להגדיר רטט בקבלת סמס, ובכך המענה יהיה מידי בשעות היום, גם אם לא אשמע את הצלצול. הטווח הוא של כ-10 מטרים, אז בכל מקרה אדרש לשאת את מכשיר הטלפון. ב. יתכן שהרטט יעיר אותי יותר בקלות, אולם זה דורש ניסוי. אם יתברר שהרטט מעיר אותי משמעותית יותר טוב, בוודאי שזה עדיף, אבל עלול להתברר גם שאין שיפור מובחן, ומדובר בעוד גורם שיכול רק לשפר מעט את הסיכויים. באם מותר לענדו בלילה, האם אפשר גם בשאר היום? הוא כבר ממילא יהיה מוגדר לרטוט בקבלת הודעה. ג. יתכן שיש אפשרות להגדיר רטט למספר מסוים בלבד. האם עדיף לשאת את הצמיד על שלל הניטורים שהוא מבצע ובכך להימנע מהצורך (לעיתים נדירות) לקרוא הודעות מיותרות בטלפון? במידה ויש היתר ספציפי אך לא כולל לנשיאת הצמיד בשבת, האם יש שיקול של מראית עין, ועדיף לשאת אותו באופן נסתר, או שכיוון ומותר אפשר לשאתו בגלוי? יצוין שאני הולך עם נשק ארוך ובולט. רוב תודות.

א.     לענין חיישן פסיעות – אם הוא נתון על האדם בקביעות לצורך ניטור, ובשגרה לא מופיע שום דבר על הצג, וגם לא רטט – יתכן שהיה מקום להתיר אך לא לענוד אתו במיוחד לשבת. אעפי"כ, לאחר התייעצות דעתי היא שאם לא מדובר בצורך רפואי מובהק יש להתרחק מכל הדברים הללו בשבת, הן כדי לא ל'התכרסם' במדרון חלקלק להיתרים לא ראויים, והן בשל האוירה וה'זילותא' בשבת הכרוך בציוד זה בעיני הבריות.
ב.     כנ"ל, אינני רואה בהפעלת הרטט כתוצאה מסיום מחזור השנה מעשה מלאכה מצד האדם. אעפי"כ לדעתי לא ראוי להשתמש לכך בשבת, אלא א"כ יש הכרח בטחוני, למשל, של יקיצה לשמירה.
ג.      אם המכשיר מציג שעה קבועה ברציפות, שניתן להבחין בה ללא לחיץ תאורה וכד', והמכשיר/הציוד נראה כלפי חוץ כשעון – אפשר, גם אם בפנימיותו הוא מוה צעדים או מנטר אלמנט תיפקודי או ביולוגי אחר.
ד.     שאלותיך בתחום השימוש הבטחוני, קשה לי לשקול את המצבים. עקרונית אפשר להשתמש כבחול (מומלץ ב'שינוי') ולא צריך להשתגע לחפש אלטרנטיבות מסובכות. מ"מ, אם יש לך עצות אחרות של זמינות באמצעות הצמיד או השעון החכם – תבורך. כאמור, קשה לי להכנס לאבחנות הפרטניות בין האפשרויות שציינת.

כשרות

בישול גוי בכיריים מסוג אינדוקציה

מה דין בישול גוי בכיריים מסוג אינדוקציה? והאם יתכן כי לגוי מותר להניח סיר על גבי הכיריים כשהמכשיר מכוון ומחובר לחשמל על יד יהודי? מאחר ואני יודעת שמה שגורם למכשיר להתחיל לעבוד הינו סגירת מעגל בין הסיר לכיריים. הנני משגיחת כשרות תודה רבה.

אני מפנה אותך כאן למאמר שפרסמנו בנידון ומופיע גם באתר צומת בקישור הזה

בסיכום תראי שיש מקום להקל אם יהודי הדליק את החשמל באינדוקציה, דהיינו עשה את הפעולה הראשונה, והנכרי רק מניח ומסיר סירים.

בתוך המאמר הבאנו תשובת של הגאון הרב אשר וייס שליט"א שהתיר באופן זה, ראי שם בנימוקים.

אכן, מבחינה משגיחותית המאמר נכתב כדי להציע פתרון אלקטרוני שקראנו לו 'משגיחון', ובאמצעותו יכולים לאלץ שההפעלה החשמלית הראשית תהיה ע"י יהודי.

כיור הכפול עם מחיצה משותפת

האם אפשר מלכתחילה להתקין במטבחון כיור אחד שיש בו הפרדה פנימית, מאותו החומר ? שפת הכיור בגובה שווה. תודה

שיטת הכיור הכפול עם מחיצה משותפת, מקובלת במטבחים כשרים למהדרין.
מכיוון שלא מדובר בכלי העומד על האש, אין בעיה של 'העברת טעם' מכיור אחד למשנהו דרך הדופן המשותפת.

זיעה בתנור?

שלום וברכה, ברצוני לברר מה ההבדל ההלכתי בין 'זיעה' בתנורים לבין 'זיעה' הנוצרת בכלים על אש פתוחה, האם ניתן להסביר שיש הבדל בטיב האדים הנפלטים או שישנו הבדל אחר ? (תקציר השאלה)

ב"ה, י"ח מר-חשון תשע"ה, 11.11.14
לכבוד...
הנדון: זיעה בתנור?
סימוכין: פקס שלך מיום י"ד מר-חשון ש"ז
במענה לפנייתך בסימוכין, ובעקבות שיחה טלפונית שקיימנו בארוכה וכן התייעצות פנימית של אנשי טכנולוגיה בצוות שלנו, נביע בזאת את עמדתנו, הבנויה יותר על הערכה סבירה מאשר על בדיקות מעבדתיות.
לדעתנו ההבדל בקשר לזיעה בין תנור לבין אש פתוחה הוא בכך שדפנות התנור חמות ביותר, ולכן לא מצטברת עליהן זיעה שהיא רטיבות ולחלוחית כמו שכתב הרמ"א בקשר למחבת הנמצאת מעל סיר שמתבשל בו רוטב ובוקעים ממנו אדים.
איננו סבורים - כפי שהצעת אולי כאפשרות - שיש הבדל בטיב האדים עצמם, וכי - להצעתך האפשרית אולי - יש איזו נפ"מ בין האדים היוצאים מחימום בתנור או בסיר על האש, למשל לענין כיסוי הקדירה הנמצא תבתוך התנור וכיו"ב.
ההבדל, לדעתנו, נעוץ בכך שהאדים מהמתבשל פוגעים בדפנות התנור החמות מאד, ולכן הם לא מתעבים ולא נהפכים לטיפות מים, אלא ממשיכים להשאר אדי גז המתנדפים לחלל העולם.
צריך לציין כי למיטב ידיעתנו בכל תנור יש פתח שחרור אדים מאחור, וכנראה שם ה'מילוט' שלהם לפני שהתעבו לטיפות 'זיעה'.
והנלע"ד כתבנו.
הרב ישראל רוזן, מהנדס

גיור

קריאת מגילה באמצעים טכנולוגיים בפורים

השנה כל עם-ישראל יקראו את המגילה ביום ששי י"ד באדר, גם בירושלים. מסתבר שעדין לא נוכל להתכנס ולקרא את המגילה ברוב עם. מאידך, ניתן יהיה, לכאורה, לקרא את המגילה באמצעי הגברה או שידור ובכך לשתף רבים יותר בקריאת המגילה. האם הדבר מותר?

עיקר המצווה

נס פורים, ההשגחה האלוקית הנסתרת, דרך מחשבות אדם ותחבולותיו ופוליטיקה קטנה וגדולה, והצלת עמנו, ייצרו את אחד הימים המיוחדים בשנה, עד כדי כך שיש בחז"ל שהתייחסו להארה האלוקית המתגלה ביום זה כעליונה ביותר מכל השנה כולה ("כיפורים – כפורים[1]"). כל עם ישראל חוגג אותו בשמחה פורצת גבולות. אחת המצוות היותר מרכזיות ביום הזה היא קריאת מגילת אסתר  ו"הַכֹּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ, אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים; וּמְחַנְּכִים אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ" (שו"ע או"ח תרפט, א). חובת הקריאה היא ממגילת קלף כשרה[2]. הואיל ובְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד, כח), היינו, יש מצווה שאחד יקראה לכלל הציבור וכולם ישמעו (ביה"ל תרצ, יח) ישנה חשיבות להתכנס למקום אחד ולשמוע את המגילה כולה מבעל הקריאה.

התכנסות בעידן הקורונה

אלא שמפאת המגפה נמנעים אנחנו, מאז פורים הקודם, מלהתכנס למקום אחד סגור, עלינו למצוא דרכים חלופיות להרבות בפרסום הנס בקריאת המגילה. דרך המלך, היא להתכנס במיניני הרחוב, מספר אנשים היכולים לשמוע את קולו של הקורא, לבחור קורא שקולו הולך למרחוק, ולהשתדל יותר מבכל שנה, להחזיק בידינו מגילת קלף כשרה, על-מנת לקרא יחד עם הקורא.

למבודדים ולחולי הקורונה יהיה נכון יותר שמתנדב יקרא את המגילה בסמוך לחלון או לדלת, כך שיוכלו לשמוע ממגילה כשרה (אין להכניס מגילה המיועדת גם לאחרים לחדר המבודד ובודאי לא לחולה, מטעמי היגיינה וחשש הדבקה[3]). אך מסתבר שיהיו מבודדים וחולים שלא יהיה מי שיקרא עבורם. המרשתת מספקת לכאורה פתרון נפלא, אפשר יהיה להאזין לקריאה ציבורית, ולקרא יחד עם בעל-הקריאה את המגילה. יברך את שלשת הברכות הראשונות לפני שיקרא, אך הברכה האחרונה אינה נוהגת אלא בציבור (שו"ע תרצב, א). קריאה משותפת דרך המרשתת, גם אם היא בשידור חי, אינה נחשבת לקריאה בציבור. קריאה בציבור היא דוקא מנין אנשים (שו"ע תרצ,יח) המקובצים במקום אחד.[4]

מאחר ולהלכה אם "עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם יָכוֹל לַעֲנוֹת" (שו"ע נה, כ), יש מקום לדון האם כשמתקיים מנין במקום מסוים ומשודר בוידיאו ובקול, רשאי המבודד לשמוע כך את קריאת המגילה, ללא שיקרא גם בעצמו, ולצאת בכך ידי חובתו?

השימוש באמצעי הגברה ושידור חשמליים

מערכת הגברה חשמלית ממירה את הקול לתנודות חשמליות, מגבירה את זרם החשמל ומוציאה ברמקול, חיקוי דומה לקולו של בעל הקריאה בעוצמת קול גבוהה בהרבה. המשדר, הופך את הגלים החשמליים לגלי רדיו, אלה נקלטים במקלט, ונשמעים לאוזן אחר שהומרו לגלי חשמליים והניעו ממברנה ברמקול.

בשימוש באמצעים חשמליים כאלו ודומיהם נחלקו הפוסקים. כמה ספקות הועלו בעניינם:

א.      מה דין הרמקול? מחד, הוא רק מחקה את קולו של הש"ץ, מאידך, הוא צמוד בזמן ואוטנטי.

ב.      ענית אמן – עם וללא קשר לנ"ל, האם עניית אמן על ברכה כזו איננה 'אמן יתומה'?

ביהכ"נ של אלכסנדריה

הגמ' במסכת סוכה מספרת מנהגותיה של קהילת ענק באלכסנדריה (מסכת סוכה דף נא עמוד ב): "תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן..."

על מנהג הנפת הסודרים הקשו בתוספות שם: "בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא שמעו הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן עונין אמן יתומה. ומפרש בשם רבנן דבני מערבא, שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר, ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו, צריך שישמע ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה. והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים ידי חובתן."

על פי גמ' זו והסברה ע"י התוספות, יש לחלק בין ברכה בה נדרש לצאת ידי חובה ובין כזו שאין בה חובה. אם כן, קריאת מגילה עצמה שחובה היא על כן אחד, אי אפשר לצאת בה ללא שמיעת קול הקורא. אם כן, יש לדון האם הקול היוצא מרמקול, טלפון או המרשתת וכד', יש בו דין הקול המקורי ויוצאים ידי חובה בשמיעתו.

שומע כעונה

מהגמרא במסכת סוכה אנחנו לומדים את העקרון שדינו של השומע, כאילו אמר בעצמו (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לח עמוד ב): "הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא; הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה ... בעו מיניה מרבי חייא בר אבא: שמע ולא ענה מהו? אמר להו: חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו: שמע ולא ענה - יצא. אתמר נמי, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מנין לשומע כעונה - דכתיב אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וכי יאשיהו קראן? והלא שפן קראן, דכתיב וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אלא מכאן לשומע כעונה."

כל זה בתנאי שהקול הנשמע מהמערכת החשמלית נחשב לקולו האוטנטי של משמיעו.

רמקול וטלפון

בשאלה זו נחלקו גדולי הפוסקים בדורות האחרונים. הרש"ז אוירבך, התייחס למהות הקול המופק מאמצעים חשמליים ועיבור צורתו המקורית, ועל כן פסל את האפשרות לצאת ידי-חובה ע"י שמיעת קריאת-המגילה ברמקול או בטלפון[5]  (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט):

"והתינח אם המיקרופון והרם-קול היו רק מגבירים או מרכזים את קול האדם שיהא נשמע גם למרחקים, כעין אפרכסת או צנור חלול וכדומה אפשר דאז היה שפיר נחשב כאילו שומעים ממש את קול האדם, אבל למעשה אינו כן וכמו שאמרנו, ...טעות גדולה היא לחשוב שהחוטים מוליכים ממש את הקול כמו שהם מוליכים זרם, ואלמלי היה שם לבסוף מנורת חשמל ולא מגנט עם ממברנה, אפשר שקול האדם היה גורם רק לשנות את האור ותו לא מידי. ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול ... (מצטער אני שלפי זה נמצא שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון וטלפון קטן לקרב את קול המדבר לאזנם שלפי"ז אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועכ"פ אינם רשאים לברך על שמיעה זו כיון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה)".[6]

כך הסיק גם הרב משולם ראטה (שו"ת קול מבשר חלק ב סימן כה): "ומעתה בנידון שלנו במיקרופון הזה שקול הדבור רק מוליד גלים והגלים מולידים את החום החשמלי ומפעילים את המיקרופון עוד מיגרע גרע ... ולענין להשמיע לקהל תפילת הש"ץ וקריאת התורה ותקיעת שופר, לא יצאו השומעים ידי חובת המצוה, דגבי מצוה בעינן כולה מכח אדם ולא שיהיה כח אחר מעורב בו. (ועי' ר"ה דף כ"ח ע"א גבי תוקע לתוך הבור קא מיערבב קלא)."

בעל המשנה-הלכות מצא פגם אחר בקול המופק ממכשירים חשמליים, בכך חסר בו כוונת המשמיע (שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן פה): "ונלפענ"ד דבר חדש דלכ"ע לא יצא כאן אפילו נניח שהקול הוא קול ראשון של המשמיע שהרי לצאת ידי חובת המצוה בעי תרתי כוונת השומע וכוונת המשמיע ... ולפ"ז הכא אפילו נימא דהקול ששמע מצד שני הוא ממש קולו של המשמיע שיצא מפיו של הקורא אבל ע"כ צריך לומר שהחשמל העביר הקול ההוא שמה באיזה אופן שהוא. אבל אף שהעבירו הקול הלא הכוונה שצריך המשמיע לכוין להוציא זה א"א להעביר בשום אופן, דזה דבר שממילא ... דהא לפענ"ד לכ"ע הוא שהחשמל מוליך את הקול ומצד זה חסר הכוונה שזה א"א להעביר ונמצא חסר הכוונה. וכשהרצתי הדברים לפני כמה גאונים באסיפת הרבנים הסכימו לדברי בס"ד."

הרב עובדיה יוסף, אחרי קבלו את הסברת המורכבות המערכת החשמלית מהרש"ז אוירבך, הסכים עמו להלכה ולמעשה (שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נד): " בסיכום: השומעים מקרא מגילה דרך הרם - קול, וכן דרך הרדיו (בשידור ישיר), אינם יוצאים ידי חובת מצות מקרא מגילה, אולם היושבים סמוך אל השליח צבור הקורא את המגילה דרך הרם - קול, שאף בלעדי הרם - קול היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי השליח צבור, יוצאים ידי חובתם."

כך גם פסק הרא"ז וייס בסעיף א' בתשובתו "שמיעת קול שופר במכשיר שמיעה", ביחס לכל מצוות השמיעה, וכך הורו פוסקים נוספים.[7]

לעומתם כמה פוסקים הורו להיתר, הרצ"פ פרנק נטה להתיר, ש"הרי שומע קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר"[8] כך גם החזו"א: "דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים 'אפשר' דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע"[9], גם הר"מ פיינשטיין נטה להתיר[10], וכתב (שו"ת אגרות משה או"ח חלק ב סימן קח): "שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול, יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש", וסיים שההיתר לא ברור. גם הציץ-אליעזר (חלק ח סימן יא) דן בשאלה זו והסיק ש"יש להתיר עכ"פ בשעת הדחק".

שבט-הלוי אף שנראה לו להיתר, אסר מטעם 'חדשות'[11] (שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן פד): "ובענין המיקראפאן ... אף על פי שבעיקר דין הקריאה גם בעניי מכבר הריני נוטה למש"כ ידידינו הגר"מ פיינשטיין בס' אגרת משה או"ח ח"ב שאין זה דומה לקול הברה המבואר בר"ה כ"ז ע"ב וכ"ח ע"א דהתם הוא תערובת קול אחר, (ועיין הי' בביאור הלכה סי' תקפ"ז ד"ה ואם, ובמש"כ בסו"ד שם) והכא הוא אותו קול אלא שהוגבר ע"י המיקראפאן, מ"מ חלילה להנהיג חדשות כי זה תחילת הריסה ... הן אמת אם אחד כבר שמע דיעבד ע"י רמקול, הייתי מחייבו לשמוע פעם ב' אבל בלי ברכה, כיון דמעיקר הדין קרוב שיצא..."

יש גם מי שלא היה מסופק להיתר, כך כתב הגאון ממונקאץ' (שו"ת מנחת אלעזר חלק ב סימן עב): "אמנם לענין שופר שנשאלתי אם יוצאין בשמיעתו ע"י הטעלעפאן. זה פשוט לע"ד דלא יצא. דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות לאותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמעו בלי קול הברה כלל יצאו ואם קול הברה שמעו עם קול שופר לא יצאו כמו שפירש"י בר"ה דף כ"ח ע"א ובש"ע סי' תקפ"ז וה"נ בא הקול ע"י הטעלעפאן מעורב, לא כמו קול האיש שמדבר, רק קולו כאוב, וגם קול שופר ישתנה בודאי ויתערב כמו דרך הברת הטעלעפאן וז"פ: אך זה י"ל לענין קידוש שבת ויו"ט דפסקינן בש"ע סי' רע"ג דאם קידש בביתו ושמע שכינו ושלחן ערוך גם לפני שכינו יצא שכינו אם נתכוין שומע ומשמיע א"כ אם שומע ע"י הטעלעפאן ג"כ יוצא חבירו כששלחן ערוך לפניו גם אם הוא בריחוק הרבה פרסאות (מטעם שהזכרנו דלא מיקרי צואה מפסיק באמצע בכגון זה[12]) אך בשבת ויו"ט ממילא אסור לדבר ע"י הטעלעפאן כמ"ש הגאון בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד במפתחות והגהות סי' ל"א, משום דע"י סגירת זרם העלעקטערי נולד כח עלעקטערי בשבת וכן צריך להכות בפעמון וזהו משמיע קול בכלי ע"ש. - וכן לענין מגילה נשאלתי אם יוצא השומע מהקורא בטעלעפאן ומכל הצדדים שחתר השואל לא מצאתי לאסור. דבאמת במגילה לא פסל אם נתעבה קול הקורא בהברה בשמיעה בריחוק מקום וכיוצא וז"פ."

עניית אמן

הגמרא בברכות (דף מז עמוד א) מלמדת: "תנו רבנן: אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים..."

בירושלמי (מסכת ברכות פרק ח הלכה ח) מבואר: "איזו היא אמן יתומה? -אמר רב הונא: דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה." היינו בכל פעם שהעונה לא יודע על איזו ברכה הוא עונה, ובמקום אחר (ירושלמי מסכת סוכה פרק ג הלכה י): "אי זו היא אמן יתומה? -אמר ר' חונא: ההן דחייב למברכה והוא עני ולא ידע מהו." -היינו, דוקא בברכה שהוא מחויב בה.

וכך פסק בשולחן-ערוך (סימן קכד סעיף ח): "לֹא יַעֲנֶה אָמֵן חֲטוּפָה...וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְטוּפָה... וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְתוֹמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא חַיָּב בִּבְרָכָה אַחַת וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְזֶה אֵינוֹ שׁוֹמְעָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה מְבָרֵךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ, לֹא יַעֲנֶה אַחֲרָיו אָמֵן, דְּהָוֵי אָמֵן יְתוֹמָה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחֻיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בְּרָכָה קָאֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר, דְּזֶה נָמֵי מִקְרֵי אָמֵן יְתוֹמָה; וְלֹא יַמְתִּין עִם עֲנִיַּת הָאָמֵן, אֶלָּא מִיָּד שֶׁכָּלָה הַבְּרָכָה יַעֲנֶה אָמֵן."

יהיה מה שיהיה, אם העונה יודע על מה הוא עונה, איננה אמן יתומה. כך פסק הראי"ה קוק (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן מח): ""בשומע ע"י טעליפאן  או ראדיא קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו, הנה אנחנו קיי"ל שמאחר שהצבור במקומו יש שם עשרה במק"א אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק, כמבואר בשו"ע או"ח סי' נ"ה ס"כ. ואם נבוא להסתפק שמא זה נקרא קול הברה ולא עצם הקול, אין לנו חלוק זה כ"א דוקא בשופר, ... משא"כ בעניני תפילה, דכל שהוא שומע הענין אין קפידא ויכול לענות."[13]

אלא  שהבית-יוסף (סימן נה) כתב בשם מהר"י אבוהב: "שהסכמת רוב הפוסקים כדברי רבינו. מיהו כתב דאיתא בירושלמי שהשומע בביתו קדיש אין לו לענות אם יש באמצע מקום מטונף ובשם רב אחא כתב והוא דליכא טינוף מפסיק בהדיא והוא דליכא גוי מפסיק בהדייהו כך כתוב בא"ח עכ"ל". והביאו בשולחן-ערוך (סימן נה, סעיף כ): "וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עַכּוּ''ם". וכאן גלי הרדיו חוצים מקומות רבים כאלה – על כך ממשיך מרן הרב: "י"ל שבשטח של העברת הקול ע"י רדיא שהוא מתפשט במקומות רבים, י"ל שיש שם אלה המפסיקים, וע"כ לכתחילה אין כדאי להכנס בספק זה לשמוע כדי לענות. אבל אם מזדמן הדבר ששמע יכול לענות, חדא דיש לסמוך בדיעבד על הדעה הראשונה, שהוא ע"פ סתמא דדברי הבבלי פסחים פ"ה, וי"ל דלא ס"ל כהירושלמי המובא בב"י שם סי' נ"ה בשם מהר"י אבוהב, שהתנו התנאי שלא יהי' ביניהם הפסק של מקום מטונף או עכו"ם, וגם שיטת המחמירים י"ל דהרדיא או הטלפון שהם משמרים את הקול ע"י מכונות נחשב כאילו אין הקול עובר כלל במקומות אחרים, ואין לנו ראיה שעבר דרך עכו"ם או מקום מטונף. ולא מבעי הטלפון בא רק ע"י החוטים י"ל כן, אלא אפילו הרדיו שמתפשט בכל מקום, מ"מ מאחר שאינו נתפס לשמיעת אדם כ"א ע"י המכונה, י"ל דאין העברתו נחשבת העברה במקום טומאה כלל, כ"ז שלא בא למציאות לשמיעה ע"י המכונה." ובדומה לזה כתב במנחת-אלעזר (לעיל הערה 12)

אף שהרב עובדיה יוסף פסק שאין יוצאים ידי חובת מגילה בשמיעה כזו, התיר לענות אמן (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן סח): "בסיכום: השומע סליחות וי"ג מדות דרך הרדיו בשידור חי, עונה אמן וי"ג מדות, אבל השומע קידוש או מקרא מגילה מהרדיו, אינו יוצא ידי חובתו, שחייב לשמוע מפי אדם בר - חיובא, ולא דרך גלי האתר.[14]" וכך כתב גם הרב אשר וייס[15]: "... כאשר זה בזמן אמת, אפשר לענות אמן, יהא שמיה רבא, גם מודים דרבנן שאין לנו אלא תפילה בעלמא. לגבי קדושה -  לענ"ד ראוי לכוון כשאומרים את הפסוקים של נביא, שמכוונים לכל פסוקי הנביא קדוש וברוך, אל אפשר גם לענות קדושה דרך הטלפון".

הרש"ז אוירבך (מנחת-שלמה א, ט) התנגד גם לעניית אמן באופן כזה, משום שאף שיודע על מה מברכים, הוא מחויב בברכה, ועוד שמא ההיתר הוא רק אם נמצאים במקום אחד: " ולפי הדברים שאמרנו נראה שיש לשמיעה זו דין הנפת סודרים שהיתה באלכסנדריא של מצרים דחשיב רק כיודע באיזו ברכה הש"צ עומד ולא יותר, וכיון שכן נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם, וכמו"ש כמה פעמים שע"י תנודות הממברנה חשוב רק כיודע לכוין את הרגע שהאדם עומד ע"י המיקרופון ומברך (וגם זה לא תמיד כי יתכן שזה כבר נשמע מתקליט), וכיון שכך מסתבר דבכה"ג שהוא עומד רחוק ואין לו שום צירוף עם המברך דאין לענות אמן על ברכה זו."

שיהוי זמן בין הברכה לשמיעתה

במערכות שידור שונות, בעיקר דרך לויין, קיים שיהוי זמן משמעותי (כמה שניות) בין אמירת הברכה לבין שמיעתה באמצעות המכשיר. לפי דברי האבודהם שהביא הרמ"א, שלא ימתין עם עניית האמן, ומיד כשכלתה הברכה יאמר, יתכן ויש להמנע מעניית אמן במקרה כזה.

אריכות דברים במשא ומתן של הלכה, ראה כאן במאמרו הנפלא של הרב צבי רייזמן.

סיכום:

א.      קריאת המגילה - 'שומע כעונה' הוא דווקא כששמע מאדם המחויב במצווה, לדעת פוסקים רבים אין יוצאים ידי חובה משמיעת המגילה באמצעים אלקטרוניים. על כן מי שמנוע ממנו להצטרף לקריאת ציבורית, ואין מי שיגמול עמו או עמה חסד ויקרא בפניהם את המגילה, במקום פתוח או מאחורי דלת וכד', ישתדלו להקשיב לקריאת המגילה ברדיו או במרשתת (zoom או כל אפליקציה דומה) וכד' בשידור חי, יחזיק בידוי מגילה [רצוי מאד, כשרה] ויקרא יחד עם שליח-הציבור מילה במילה. מי שחלילה גם את זה לא מסוגל, ישתדל להקשיב כפי יכולתו לבעל הקריאה.

ב.      אמן - למעשה, רוב הפוסקים מסכימים שמותר לענות אמן על ברכות המשודרות בשידור חי.

ג.        עידן הקורונה מאתגר אותנו מאד בנושא הקירבה בין אדם לחברו, בצירוף למנין במקום אחד, במשלוח מנות, וביותר בסעודת פורים. כפי הנראה היום, אסור לקיימה בחיבור משפחות יחדיו. כאן דווקא אפליקציות ותוכנות של קול ומראה  (zoom ודומיו) יכולים לתת משהו מתחושת הביחד. תשב כל משפחה בביתה ויתאחדו עם חבריהם ובני משפחותיהם הרחוקים יותר, נרים יחד כוס יין ונתפלל לשנה של בריאות ויצירתיות, שמחה ושגרה.

ד.      רבים מאתנו נפגעו קשה מאד מהקורונה, מי חלה ונרפא, מי חלה וטרם נרפא, יש שנותרו צלקות בגופם או בנפשם מהמחלה, ויש שמתו בטרם עת. אחרים קופח מקור פרנסתם, ויש ששלום ביתם התערער. נזכור נא את המצווה העיקרית בחג הפורים - "מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה"  (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יז) – "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" – כן יהיה לנו תמיד.

 

הרב מנחם פרל

ראש מכון צמת



[1] תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף נז עמוד ב: "פורים את קריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לענג".

[2] הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ''ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס, פְּסוּלָה; וְדִינָהּ כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְעִנְיַן הֶקֵּף גְּוִיל וַחֲטֹטְרוֹת חֵתִי''ן וּתְלִיַּת הֵהִי''ן וְקוֹפִי''ן וְכָל גּוּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּצוּרָתָן וּבַחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. (שו"ע תקצא, ב).

[3] ראה תלמוד בבלי מסכת שבת דף מב עמוד א, בענין נזקא דרבים בגחלת וקוץ ברה"ר.

[4] דיני מנין ראה בשו"ע סימן נה, בעיקר סעיפים יג-יט. ושם בסע' כ – "יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם יָכוֹל לַעֲנוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עַכּוּ''ם.".

ראה כאן את תשובת הרב יעקב אריאל - https://www.yeshiva.org.il/ask/121102.

 

[5] ראה מאמרו של ר' יצחק ברט, תחומין מ' עמ' 349.

[6] ובהערות להליכות-שלמה כב,טו כתבו בשמו: "אם כי אין אני רגיל כלל להתעקש ולומר 'קבלו דעתי', בכל זאת בנדון זה הדבר הוא פשוט וברור אצלי כביעתא בכותחא, והחולק על זה איננו יודע כלל מה טיבו של כלי זה."

[7] שו"ת משפטי עוזיאל כרך א - אורח חיים סימן כא - "...ולפי זה קול התיליפון והראדיא שהוא קולט ומרכז את הד הקול ולא הקול עצמו הוא ודאי קול הברה ואין השומעו יוצא ידי מצות שופר, והוא הדין לכל ברכות וקדושה שהרי הד קול איננו קול האדם ואין יוצאים ידי חובה ולא עונין אמן וקדושה אלא בקולו של אדם בן דעה ובן מצוה." וראה גם שם בחלק ג, או"ח סימן לד.

הרמ"מ שניאורסון (שערי הלכה ומנהג אורח-חיים חלק ב סימן רצ): "אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' ע"י טלפון ורדיא וכיוצ"ב -כי אין זה קול אדם כלל (אפילו לא כהתוקע לתוך הבור). ופשוט שחידוש גדול וגם מוזר הוא לומר שכח כחו ושינוי עיקרי במהות וכו' יבא במקום דיבור. ואף שישנם מהאחרונים גדולי ופוסקי ישראל – מוכח מהשו"ת שלהם עצמם, שאלה שביארו לפניהם מהות ואופן פעולת הטלפון טעו בזה טעות עקרי ואכמ"ל."

במועדים וזמנים השלם (חלק ו סימן קה) כתב: "ונשאלתי מחו"ל במסיבות שמתפללין ומברכין בימי החול ברמקול, אם השומע ברמקול כשהוא בחוץ עונה אמן ויהא שמיה רבה או לא, וגאון אחד פסק בפשיטות שכל השומע חייב לענות אמן, דלא גרע מאלכסנדריא של מצרים שהניפו בסודרין וכל הרואה ענה ... ואני מפקפק מאד בדין זה, דכשם שאם שומע ברדיו אינו עונה אמן שאין זה קולו, ואף שמדבר עכשיו באותה שעה, הוא הדין ברמקול אין יוצאין, ובאלכסנדריא של מצרים כולם באולם גדול יחד ונצטרפו בכך, ... וכ"ז בענית אמן קדושה וברכו, אבל בקריאת התורה צ"ע טובא, ובזמן האחרון נפוץ פה 'מנהג' חדש, שבחגים מתאספים רבבות בנ"י יחד לזכות בכותל המערבי בברכת כהים המוני, והתפילה וקריאת התורה שם מעבירים לקהל דרך רמקול, ולכאורה אין זה קול המועיל ולא יצאו..." הרב דב ליאור. https://www.yeshiva.org.il/ask/86465

[8] תשובתו הועתקה בשו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן קיג: "גם מה שכתב שם (בס' עדות לישראל), דבמכונת שמיעה, אינו יוצא י"ח קריאת התורה ומגילה, לפום ריהטא לאו בחדא מחתא מחתינהו, דבמשנה ובגמרא מצינו לענין תקיעת שופר, דאם קול הברה שמע לא יצא, דבקול שופר מעכב אם יש בקול תערובת של שופר אחר או שאינו ממין שופר, אבל בקריאת התורה או מגילה, הרי שומע קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר, יש לדון דשפיר יוצא גם כשנתערב בו מקול אחר, דהכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, אלא שיהי' מכח בר חיובא, כן נראה לכאורה וצ"ע בזה."

[9] הביאו במנחת שלמה שם בהערת המחבר: "לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים 'אפשר' דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי"ז דמה שאמרו בגמ' אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא"כ בטלפון ורם - קול, ולענ"ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו."

[10] בדומה לכך התבטא ביחס לשמיעת הבדלה דרך הטלפון (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צא אות ד): "בענין שמיעת הבדלה ע"י טעלעפאן לאשה הנמצאת בבית החולים. הנה אם אי אפשר לה שתשמע הבדלה במקומה ודאי יש לה לשמוע על הטעלעפאן שיותר נוטה שיוצאה בזה כדכתבתי בתשובה חאו"ח ח"ב סימן ק"ח גבי קריאת מגילה וה"ה גבי הבדלה משום דכל מצות דבור דבחול הוא כמגילה לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן, שלכן כיון שא"א לה לשמוע הבדלה בבית החולים צריכה לשמוע ע"י הטעלעפאן, וכן צריך לענות אמן על ברכה ששומעין ע"י טעלעפאן וע"י מייקראפאן מספק."

[11] ראה גם הערה 7 בשם הרב שטרנבוך.

[12] "וכיון שם כשיש מפסיק צואה היא למטה על הארץ שהוא כרמלית על הרוב במדינתינו והחוטי ברזל המה למעלה באויר בודאי הוא רשות בפ"ע מדרבנן כיון דלמעלה אינו כרמלית עוד כדאמרינן בשבת דף ז' ע"א ובטשו"ע סי' שמ"ה והוי חלוק רשויות די לענין זה ולא נחשב צואה מפסיק עוד."

[13] גם הרב דב ליאור התיר לענות אמן משידור חי, ראה כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/2998. אף שלדעתו לא יוצאים ידי חובת מגילה בכך, ראה לעיל הערה 7.

[14] לדעת הרב מזוז, אין להצטרף לי"ג מידוד בשידור חי. (מקור נאמן סימן שטו).

[15] שו"ת בנוגע לקורונה של קול הלשון.

שימוש במכשירי שמיעה בשבת 'חכם'

לגבי שימוש במכשירי שמיעה בשבת, השאלה במכשיר המשנה הגדרות תיכנות לפי מיקום האדם. האם מותר להשתמש?

תשובתנו חיובית; אם האדם לא עושה שום פעולה של מיתוג (switching) אנחנו מתירים לכתחילה, ולא רק במיכשור רפואי חיוני, אלא גם במכשירים אחרים שהשפעת האדם דומה למה שמתרחש במכשירי שמיעה.

לינר - נרות חנוכה חשמליים?

האם אפשר להשתמש בנרות החשמליים - לינר להדלקת נרות חשמליים?

ה'לינר' החשמלי לא כשר לנר חנוכה, לא להדלקה ובודאי לא לברכה.

בחנוכה חובה להדליק נרות שיש בהם אלמנט דמוי שמן, כמו בנרות המקדש שבהם התרחש הנס.

סוללה חשמלית לא נחשבת לענין זה כמאגר 'שמן' או חומר בעירה, וכמדומה שאין פוסק בר סמכא המתיר זאת.

כללי

קריאת מגילה באמצעים טכנולוגיים

השנה כל עם-ישראל יקראו את המגילה ביום ששי י"ד באדר, גם בירושלים. מסתבר שעדין לא נוכל להתכנס ולקרא את המגילה ברוב עם. מאידך, ניתן יהיה, לכאורה, לקרא את המגילה באמצעי הגברה או שידור ובכך לשתף רבים יותר בקריאת המגילה. האם הדבר מותר?

עיקר המצווה

נס פורים, ההשגחה האלוקית הנסתרת, דרך מחשבות אדם ותחבולותיו ופוליטיקה קטנה וגדולה, והצלת עמנו, ייצרו את אחד הימים המיוחדים בשנה, עד כדי כך שיש בחז"ל שהתייחסו להארה האלוקית המתגלה ביום זה כעליונה ביותר מכל השנה כולה ("כיפורים – כפורים [1] "). כל עם ישראל חוגג אותו בשמחה פורצת גבולות. אחת המצוות היותר מרכזיות ביום הזה היא קריאת מגילת אסתר ו"הַכֹּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ, אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים; וּמְחַנְּכִים אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ" (שו"ע או"ח תרפט, א). חובת הקריאה היא ממגילת קלף כשרה [2] . הואיל ובְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד, כח), היינו, יש מצווה שאחד יקראה לכלל הציבור וכולם ישמעו (ביה"ל תרצ, יח) ישנה חשיבות להתכנס למקום אחד ולשמוע את המגילה כולה מבעל הקריאה.

התכנסות בעידן הקורונה

אלא שמפאת המגפה נמנעים אנחנו, מאז פורים הקודם, מלהתכנס למקום אחד סגור, עלינו למצוא דרכים חלופיות להרבות בפרסום הנס בקריאת המגילה. דרך המלך, היא להתכנס במיניני הרחוב, מספר אנשים היכולים לשמוע את קולו של הקורא, לבחור קורא שקולו הולך למרחוק, ולהשתדל יותר מבכל שנה, להחזיק בידינו מגילת קלף כשרה, על-מנת לקרא יחד עם הקורא.

למבודדים ולחולי הקורונה יהיה נכון יותר שמתנדב יקרא את המגילה בסמוך לחלון או לדלת, כך שיוכלו לשמוע ממגילה כשרה (אין להכניס מגילה המיועדת גם לאחרים לחדר המבודד ובודאי לא לחולה, מטעמי היגיינה וחשש הדבקה [3] ). אך מסתבר שיהיו מבודדים וחולים שלא יהיה מי שיקרא עבורם. המרשתת מספקת לכאורה פתרון נפלא, אפשר יהיה להאזין לקריאה ציבורית, ולקרא יחד עם בעל-הקריאה את המגילה. יברך את שלשת הברכות הראשונות לפני שיקרא, אך הברכה האחרונה אינה נוהגת אלא בציבור (שו"ע תרצב, א). קריאה משותפת דרך המרשתת, גם אם היא בשידור חי, אינה נחשבת לקריאה בציבור. קריאה בציבור היא דוקא מנין אנשים (שו"ע תרצ,יח) המקובצים במקום אחד. [4]

מאחר ולהלכה אם "עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם יָכוֹל לַעֲנוֹת" (שו"ע נה, כ), יש מקום לדון האם כשמתקיים מנין במקום מסוים ומשודר בוידיאו ובקול, רשאי המבודד לשמוע כך את קריאת המגילה, ללא שיקרא גם בעצמו, ולצאת בכך ידי חובתו?

השימוש באמצעי הגברה ושידור חשמליים

מערכת הגברה חשמלית ממירה את הקול לתנודות חשמליות, מגבירה את זרם החשמל ומוציאה ברמקול, חיקוי דומה לקולו של בעל הקריאה בעוצמת קול גבוהה בהרבה. המשדר, הופך את הגלים החשמליים לגלי רדיו, אלה נקלטים במקלט, ונשמעים לאוזן אחר שהומרו לגלי חשמליים והניעו ממברנה ברמקול.

בשימוש באמצעים חשמליים כאלו ודומיהם נחלקו הפוסקים. כמה ספקות הועלו בעניינם:

א. מה דין הרמקול? מחד, הוא רק מחקה את קולו של הש"ץ, מאידך, הוא צמוד בזמן ואוטנטי.

ב. ענית אמן – עם וללא קשר לנ"ל, האם עניית אמן על ברכה כזו איננה 'אמן יתומה'?

ביהכ"נ של אלכסנדריה

הגמ' במסכת סוכה מספרת מנהגותיה של קהילת ענק באלכסנדריה (מסכת סוכה דף נא עמוד ב): "תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן..."

על מנהג הנפת הסודרים הקשו בתוספות שם: "בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא שמעו הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן עונין אמן יתומה. ומפרש בשם רבנן דבני מערבא, שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר, ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו, צריך שישמע ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה. והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים ידי חובתן."

על פי גמ' זו והסברה ע"י התוספות, יש לחלק בין ברכה בה נדרש לצאת ידי חובה ובין כזו שאין בה חובה. אם כן, קריאת מגילה עצמה שחובה היא על כן אחד, אי אפשר לצאת בה ללא שמיעת קול הקורא. אם כן, יש לדון האם הקול היוצא מרמקול, טלפון או המרשתת וכד', יש בו דין הקול המקורי ויוצאים ידי חובה בשמיעתו.

שומע כעונה

מהגמרא במסכת סוכה אנחנו לומדים את העקרון שדינו של השומע, כאילו אמר בעצמו (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לח עמוד ב): "הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא; הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה ... בעו מיניה מרבי חייא בר אבא: שמע ולא ענה מהו? אמר להו: חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו: שמע ולא ענה - יצא. אתמר נמי, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מנין לשומע כעונה - דכתיב אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וכי יאשיהו קראן? והלא שפן קראן, דכתיב וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אלא מכאן לשומע כעונה."

כל זה בתנאי שהקול הנשמע מהמערכת החשמלית נחשב לקולו האוטנטי של משמיעו.

רמקול וטלפון

בשאלה זו נחלקו גדולי הפוסקים בדורות האחרונים. הרש"ז אוירבך , התייחס למהות הקול המופק מאמצעים חשמליים ועיבור צורתו המקורית, ועל כן פסל את האפשרות לצאת ידי-חובה ע"י שמיעת קריאת-המגילה ברמקול או בטלפון [5] (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט):

"והתינח אם המיקרופון והרם-קול היו רק מגבירים או מרכזים את קול האדם שיהא נשמע גם למרחקים, כעין אפרכסת או צנור חלול וכדומה אפשר דאז היה שפיר נחשב כאילו שומעים ממש את קול האדם, אבל למעשה אינו כן וכמו שאמרנו, ...טעות גדולה היא לחשוב שהחוטים מוליכים ממש את הקול כמו שהם מוליכים זרם, ואלמלי היה שם לבסוף מנורת חשמל ולא מגנט עם ממברנה, אפשר שקול האדם היה גורם רק לשנות את האור ותו לא מידי. ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול ... (מצטער אני שלפי זה נמצא שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון וטלפון קטן לקרב את קול המדבר לאזנם שלפי"ז אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועכ"פ אינם רשאים לברך על שמיעה זו כיון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה)". [6]

כך הסיק גם הרב משולם ראטה (שו"ת קול מבשר חלק ב סימן כה): "ומעתה בנידון שלנו במיקרופון הזה שקול הדבור רק מוליד גלים והגלים מולידים את החום החשמלי ומפעילים את המיקרופון עוד מיגרע גרע ... ולענין להשמיע לקהל תפילת הש"ץ וקריאת התורה ותקיעת שופר, לא יצאו השומעים ידי חובת המצוה, דגבי מצוה בעינן כולה מכח אדם ולא שיהיה כח אחר מעורב בו. (ועי' ר"ה דף כ"ח ע"א גבי תוקע לתוך הבור קא מיערבב קלא)."

בעל המשנה-הלכות מצא פגם אחר בקול המופק ממכשירים חשמליים, בכך חסר בו כוונת המשמיע (שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן פה): "ונלפענ"ד דבר חדש דלכ"ע לא יצא כאן אפילו נניח שהקול הוא קול ראשון של המשמיע שהרי לצאת ידי חובת המצוה בעי תרתי כוונת השומע וכוונת המשמיע ... ולפ"ז הכא אפילו נימא דהקול ששמע מצד שני הוא ממש קולו של המשמיע שיצא מפיו של הקורא אבל ע"כ צריך לומר שהחשמל העביר הקול ההוא שמה באיזה אופן שהוא. אבל אף שהעבירו הקול הלא הכוונה שצריך המשמיע לכוין להוציא זה א"א להעביר בשום אופן, דזה דבר שממילא ... דהא לפענ"ד לכ"ע הוא שהחשמל מוליך את הקול ומצד זה חסר הכוונה שזה א"א להעביר ונמצא חסר הכוונה. וכשהרצתי הדברים לפני כמה גאונים באסיפת הרבנים הסכימו לדברי בס"ד."

הרב עובדיה יוסף, אחרי קבלו את הסברת המורכבות המערכת החשמלית מהרש"ז אוירבך, הסכים עמו להלכה ולמעשה (שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נד): " בסיכום: השומעים מקרא מגילה דרך הרם - קול, וכן דרך הרדיו (בשידור ישיר), אינם יוצאים ידי חובת מצות מקרא מגילה, אולם היושבים סמוך אל השליח צבור הקורא את המגילה דרך הרם - קול, שאף בלעדי הרם - קול היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי השליח צבור, יוצאים ידי חובתם."

כך גם פסק הרא"ז וייס בסעיף א' בתשובתו "שמיעת קול שופר במכשיר שמיעה", ביחס לכל מצוות השמיעה, וכך הורו פוסקים נוספים. [7]

לעומתם כמה פוסקים הורו להיתר, הרצ"פ פרנק נטה להתיר, ש"הרי שומע קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר" [8] כך גם החזו"א: "דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים 'אפשר' דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע" [9] , גם הר"מ פיינשטיין נטה להתיר [10] , וכתב (שו"ת אגרות משה או"ח חלק ב סימן קח): "שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול, יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש", וסיים שההיתר לא ברור. גם ה ציץ-אליעזר (חלק ח סימן יא) דן בשאלה זו והסיק ש"יש להתיר עכ"פ בשעת הדחק".

שבט-הלוי אף שנראה לו להיתר, אסר מטעם 'חדשות' [11] (שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן פד): "ובענין המיקראפאן ... אף על פי שבעיקר דין הקריאה גם בעניי מכבר הריני נוטה למש"כ ידידינו הגר"מ פיינשטיין בס' אגרת משה או"ח ח"ב שאין זה דומה לקול הברה המבואר בר"ה כ"ז ע"ב וכ"ח ע"א דהתם הוא תערובת קול אחר, (ועיין הי' בביאור הלכה סי' תקפ"ז ד"ה ואם, ובמש"כ בסו"ד שם) והכא הוא אותו קול אלא שהוגבר ע"י המיקראפאן, מ"מ חלילה להנהיג חדשות כי זה תחילת הריסה ... הן אמת אם אחד כבר שמע דיעבד ע"י רמקול, הייתי מחייבו לשמוע פעם ב' אבל בלי ברכה, כיון דמעיקר הדין קרוב שיצא..."

יש גם מי שלא היה מסופק להיתר, כך כתב הגאון ממונקאץ' (שו"ת מנחת אלעזר חלק ב סימן עב): "אמנם לענין שופר שנשאלתי אם יוצאין בשמיעתו ע"י הטעלעפאן. זה פשוט לע"ד דלא יצא. דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות לאותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמעו בלי קול הברה כלל יצאו ואם קול הברה שמעו עם קול שופר לא יצאו כמו שפירש"י בר"ה דף כ"ח ע"א ובש"ע סי' תקפ"ז וה"נ בא הקול ע"י הטעלעפאן מעורב, לא כמו קול האיש שמדבר, רק קולו כאוב, וגם קול שופר ישתנה בודאי ויתערב כמו דרך הברת הטעלעפאן וז"פ: אך זה י"ל לענין קידוש שבת ויו"ט דפסקינן בש"ע סי' רע"ג דאם קידש בביתו ושמע שכינו ושלחן ערוך גם לפני שכינו יצא שכינו אם נתכוין שומע ומשמיע א"כ אם שומע ע"י הטעלעפאן ג"כ יוצא חבירו כששלחן ערוך לפניו גם אם הוא בריחוק הרבה פרסאות (מטעם שהזכרנו דלא מיקרי צואה מפסיק באמצע בכגון זה [12] ) אך בשבת ויו"ט ממילא אסור לדבר ע"י הטעלעפאן כמ"ש הגאון בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד במפתחות והגהות סי' ל"א, משום דע"י סגירת זרם העלעקטערי נולד כח עלעקטערי בשבת וכן צריך להכות בפעמון וזהו משמיע קול בכלי ע"ש. - וכן לענין מגילה נשאלתי אם יוצא השומע מהקורא בטעלעפאן ומכל הצדדים שחתר השואל לא מצאתי לאסור. דבאמת במגילה לא פסל אם נתעבה קול הקורא בהברה בשמיעה בריחוק מקום וכיוצא וז"פ."


 

עניית אמן

הגמרא בברכות (דף מז עמוד א) מלמדת: "תנו רבנן: אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים..."

בירושלמי (מסכת ברכות פרק ח הלכה ח) מבואר: "איזו היא אמן יתומה? -אמר רב הונא: דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה." היינו בכל פעם שהעונה לא יודע על איזו ברכה הוא עונה, ובמקום אחר (ירושלמי מסכת סוכה פרק ג הלכה י): "אי זו היא אמן יתומה? -אמר ר' חונא: ההן דחייב למברכה והוא עני ולא ידע מהו." -היינו, דוקא בברכה שהוא מחויב בה.

וכך פסק בשולחן-ערוך (סימן קכד סעיף ח): "לֹא יַעֲנֶה אָמֵן חֲטוּפָה...וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְטוּפָה... וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְתוֹמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא חַיָּב בִּבְרָכָה אַחַת וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְזֶה אֵינוֹ שׁוֹמְעָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה מְבָרֵךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ, לֹא יַעֲנֶה אַחֲרָיו אָמֵן, דְּהָוֵי אָמֵן יְתוֹמָה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחֻיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בְּרָכָה קָאֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר, דְּזֶה נָמֵי מִקְרֵי אָמֵן יְתוֹמָה; וְלֹא יַמְתִּין עִם עֲנִיַּת הָאָמֵן, אֶלָּא מִיָּד שֶׁכָּלָה הַבְּרָכָה יַעֲנֶה אָמֵן."

יהיה מה שיהיה, אם העונה יודע על מה הוא עונה, איננה אמן יתומה. כך פסק הראי"ה קוק (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן מח): ""בשומע ע"י טעליפאן או ראדיא קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו, הנה אנחנו קיי"ל שמאחר שהצבור במקומו יש שם עשרה במק"א אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק, כמבואר בשו"ע או"ח סי' נ"ה ס"כ. ואם נבוא להסתפק שמא זה נקרא קול הברה ולא עצם הקול, אין לנו חלוק זה כ"א דוקא בשופר, ... משא"כ בעניני תפילה, דכל שהוא שומע הענין אין קפידא ויכול לענות." [13]

אלא שהבית-יוסף (סימן נה) כתב בשם מהר"י אבוהב: "שהסכמת רוב הפוסקים כדברי רבינו. מיהו כתב דאיתא בירושלמי שהשומע בביתו קדיש אין לו לענות אם יש באמצע מקום מטונף ובשם רב אחא כתב והוא דליכא טינוף מפסיק בהדיא והוא דליכא גוי מפסיק בהדייהו כך כתוב בא"ח עכ"ל". והביאו בשולחן-ערוך (סימן נה, סעיף כ): "וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עַכּוּ''ם". וכאן גלי הרדיו חוצים מקומות רבים כאלה – על כך ממשיך מרן הרב: "י"ל שבשטח של העברת הקול ע"י רדיא שהוא מתפשט במקומות רבים, י"ל שיש שם אלה המפסיקים, וע"כ לכתחילה אין כדאי להכנס בספק זה לשמוע כדי לענות. אבל אם מזדמן הדבר ששמע יכול לענות, חדא דיש לסמוך בדיעבד על הדעה הראשונה, שהוא ע"פ סתמא דדברי הבבלי פסחים פ"ה, וי"ל דלא ס"ל כהירושלמי המובא בב"י שם סי' נ"ה בשם מהר"י אבוהב, שהתנו התנאי שלא יהי' ביניהם הפסק של מקום מטונף או עכו"ם, וגם שיטת המחמירים י"ל דהרדיא או הטלפון שהם משמרים את הקול ע"י מכונות נחשב כאילו אין הקול עובר כלל במקומות אחרים, ואין לנו ראיה שעבר דרך עכו"ם או מקום מטונף. ולא מבעי הטלפון בא רק ע"י החוטים י"ל כן, אלא אפילו הרדיו שמתפשט בכל מקום, מ"מ מאחר שאינו נתפס לשמיעת אדם כ"א ע"י המכונה, י"ל דאין העברתו נחשבת העברה במקום טומאה כלל, כ"ז שלא בא למציאות לשמיעה ע"י המכונה." ובדומה לזה כתב במנחת-אלעזר (לעיל הערה 12)

אף שהרב עובדיה יוסף פסק שאין יוצאים ידי חובת מגילה בשמיעה כזו, התיר לענות אמן (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן סח): "בסיכום: השומע סליחות וי"ג מדות דרך הרדיו בשידור חי, עונה אמן וי"ג מדות, אבל השומע קידוש או מקרא מגילה מהרדיו, אינו יוצא ידי חובתו, שחייב לשמוע מפי אדם בר - חיובא, ולא דרך גלי האתר. [14] " וכך כתב גם הרב אשר וייס [15] : "... כאשר זה בזמן אמת, אפשר לענות אמן, יהא שמיה רבא, גם מודים דרבנן שאין לנו אלא תפילה בעלמא. לגבי קדושה - לענ"ד ראוי לכוון כשאומרים את הפסוקים של נביא, שמכוונים לכל פסוקי הנביא קדוש וברוך, אל אפשר גם לענות קדושה דרך הטלפון".

הרש"ז אוירבך (מנחת-שלמה א, ט) התנגד גם לעניית אמן באופן כזה, משום שאף שיודע על מה מברכים, הוא מחויב בברכה, ועוד שמא ההיתר הוא רק אם נמצאים במקום אחד: " ולפי הדברים שאמרנו נראה שיש לשמיעה זו דין הנפת סודרים שהיתה באלכסנדריא של מצרים דחשיב רק כיודע באיזו ברכה הש"צ עומד ולא יותר, וכיון שכן נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם, וכמו"ש כמה פעמים שע"י תנודות הממברנה חשוב רק כיודע לכוין את הרגע שהאדם עומד ע"י המיקרופון ומברך (וגם זה לא תמיד כי יתכן שזה כבר נשמע מתקליט), וכיון שכך מסתבר דבכה"ג שהוא עומד רחוק ואין לו שום צירוף עם המברך דאין לענות אמן על ברכה זו."

שיהוי זמן בין הברכה לשמיעתה

במערכות שידור שונות, בעיקר דרך לויין, קיים שיהוי זמן משמעותי (כמה שניות) בין אמירת הברכה לבין שמיעתה באמצעות המכשיר. לפי דברי האבודהם שהביא הרמ"א, שלא ימתין עם עניית האמן, ומיד כשכלתה הברכה יאמר, יתכן ויש להמנע מעניית אמן במקרה כזה.

אריכות דברים במשא ומתן של הלכה, ראה כאן במאמרו הנפלא של הרב צבי רייזמן .

 

א. קריאת המגילה - 'שומע כעונה' הוא דווקא כששמע מאדם המחויב במצווה, לדעת פוסקים רבים אין יוצאים ידי חובה משמיעת המגילה באמצעים אלקטרוניים. על כן מי שמנוע ממנו להצטרף לקריאת ציבורית, ואין מי שיגמול עמו או עמה חסד ויקרא בפניהם את המגילה, במקום פתוח או מאחורי דלת וכד', ישתדלו להקשיב לקריאת המגילה ברדיו או במרשתת (zoom או כל אפליקציה דומה) וכד' בשידור חי, יחזיק בידוי מגילה [רצוי מאד, כשרה] ויקרא יחד עם שליח-הציבור מילה במילה. מי שחלילה גם את זה לא מסוגל, ישתדל להקשיב כפי יכולתו לבעל הקריאה.

ב. אמן - למעשה, רוב הפוסקים מסכימים שמותר לענות אמן על ברכות המשודרות בשידור חי.

ג. עידן הקורונה מאתגר אותנו מאד בנושא הקירבה בין אדם לחברו, בצירוף למנין במקום אחד, במשלוח מנות, וביותר בסעודת פורים. כפי הנראה היום, אסור לקיימה בחיבור משפחות יחדיו. כאן דווקא אפליקציות ותוכנות של קול ומראה (zoom ודומיו) יכולים לתת משהו מתחושת הביחד. תשב כל משפחה בביתה ויתאחדו עם חבריהם ובני משפחותיהם הרחוקים יותר, נרים יחד כוס יין ונתפלל לשנה של בריאות ויצירתיות, שמחה ושגרה.

ד. רבים מאתנו נפגעו קשה מאד מהקורונה, מי חלה ונרפא, מי חלה וטרם נרפא, יש שנותרו צלקות בגופם או בנפשם מהמחלה, ויש שמתו בטרם עת. אחרים קופח מקור פרנסתם, ויש ששלום ביתם התערער. נזכור נא את המצווה העיקרית בחג הפורים - "מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה" (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יז) – "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" – כן יהיה לנו תמיד.

הרב מנחם פרל

ראש מכון צמת



[1] תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף נז עמוד ב: "פורים את קריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לענג".

[2] הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ''ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס, פְּסוּלָה; וְדִינָהּ כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְעִנְיַן הֶקֵּף גְּוִיל וַחֲטֹטְרוֹת חֵתִי''ן וּתְלִיַּת הֵהִי''ן וְקוֹפִי''ן וְכָל גּוּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּצוּרָתָן וּבַחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. (שו"ע תקצא, ב).

[3] ראה תלמוד בבלי מסכת שבת דף מב עמוד א, בענין נזקא דרבים בגחלת וקוץ ברה"ר.

[4] דיני מנין ראה בשו"ע סימן נה, בעיקר סעיפים יג-יט. ושם בסע' כ – "יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם יָכוֹל לַעֲנוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עַכּוּ''ם.".

ראה כאן את תשובת הרב יעקב אריאל - https://www.yeshiva.org.il/ask/121102 .

[5] ראה מאמרו של ר' יצחק ברט, תחומין מ' עמ' 349.

[6] ובהערות להליכות-שלמה כב,טו כתבו בשמו: "אם כי אין אני רגיל כלל להתעקש ולומר 'קבלו דעתי', בכל זאת בנדון זה הדבר הוא פשוט וברור אצלי כביעתא בכותחא, והחולק על זה איננו יודע כלל מה טיבו של כלי זה."

[7] שו"ת משפטי עוזיאל כרך א - אורח חיים סימן כא - "...ולפי זה קול התיליפון והראדיא שהוא קולט ומרכז את הד הקול ולא הקול עצמו הוא ודאי קול הברה ואין השומעו יוצא ידי מצות שופר, והוא הדין לכל ברכות וקדושה שהרי הד קול איננו קול האדם ואין יוצאים ידי חובה ולא עונין אמן וקדושה אלא בקולו של אדם בן דעה ובן מצוה." וראה גם שם בחלק ג, או"ח סימן לד.

הרמ"מ שניאורסון (שערי הלכה ומנהג אורח-חיים חלק ב סימן רצ): "אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' ע"י טלפון ורדיא וכיוצ"ב -כי אין זה קול אדם כלל (אפילו לא כהתוקע לתוך הבור). ופשוט שחידוש גדול וגם מוזר הוא לומר שכח כחו ושינוי עיקרי במהות וכו' יבא במקום דיבור. ואף שישנם מהאחרונים גדולי ופוסקי ישראל – מוכח מהשו"ת שלהם עצמם, שאלה שביארו לפניהם מהות ואופן פעולת הטלפון טעו בזה טעות עקרי ואכמ"ל."

במועדים וזמנים השלם (חלק ו סימן קה) כתב: "ונשאלתי מחו"ל במסיבות שמתפללין ומברכין בימי החול ברמקול, אם השומע ברמקול כשהוא בחוץ עונה אמן ויהא שמיה רבה או לא, וגאון אחד פסק בפשיטות שכל השומע חייב לענות אמן, דלא גרע מאלכסנדריא של מצרים שהניפו בסודרין וכל הרואה ענה ... ואני מפקפק מאד בדין זה, דכשם שאם שומע ברדיו אינו עונה אמן שאין זה קולו, ואף שמדבר עכשיו באותה שעה, הוא הדין ברמקול אין יוצאין, ובאלכסנדריא של מצרים כולם באולם גדול יחד ונצטרפו בכך, ... וכ"ז בענית אמן קדושה וברכו, אבל בקריאת התורה צ"ע טובא, ובזמן האחרון נפוץ פה 'מנהג' חדש, שבחגים מתאספים רבבות בנ"י יחד לזכות בכותל המערבי בברכת כהים המוני, והתפילה וקריאת התורה שם מעבירים לקהל דרך רמקול, ולכאורה אין זה קול המועיל ולא יצאו..." הרב דב ליאור . https://www.yeshiva.org.il/ask/86465

[8] תשובתו הועתקה בשו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן קיג: "גם מה שכתב שם (בס' עדות לישראל), דבמכונת שמיעה, אינו יוצא י"ח קריאת התורה ומגילה, לפום ריהטא לאו בחדא מחתא מחתינהו, דבמשנה ובגמרא מצינו לענין תקיעת שופר, דאם קול הברה שמע לא יצא, דבקול שופר מעכב אם יש בקול תערובת של שופר אחר או שאינו ממין שופר, אבל בקריאת התורה או מגילה, הרי שומע קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר, יש לדון דשפיר יוצא גם כשנתערב בו מקול אחר, דהכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, אלא שיהי' מכח בר חיובא, כן נראה לכאורה וצ"ע בזה."

[9] הביאו במנחת שלמה שם בהערת המחבר: "לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים 'אפשר' דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי"ז דמה שאמרו בגמ' אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא"כ בטלפון ורם - קול, ולענ"ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו."

[10] בדומה לכך התבטא ביחס לשמיעת הבדלה דרך הטלפון (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צא אות ד): "בענין שמיעת הבדלה ע"י טעלעפאן לאשה הנמצאת בבית החולים. הנה אם אי אפשר לה שתשמע הבדלה במקומה ודאי יש לה לשמוע על הטעלעפאן שיותר נוטה שיוצאה בזה כדכתבתי בתשובה חאו"ח ח"ב סימן ק"ח גבי קריאת מגילה וה"ה גבי הבדלה משום דכל מצות דבור דבחול הוא כמגילה לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן, שלכן כיון שא"א לה לשמוע הבדלה בבית החולים צריכה לשמוע ע"י הטעלעפאן, וכן צריך לענות אמן על ברכה ששומעין ע"י טעלעפאן וע"י מייקראפאן מספק."

[11] ראה גם הערה 7 בשם הרב שטרנבוך.

[12] "וכיון שם כשיש מפסיק צואה היא למטה על הארץ שהוא כרמלית על הרוב במדינתינו והחוטי ברזל המה למעלה באויר בודאי הוא רשות בפ"ע מדרבנן כיון דלמעלה אינו כרמלית עוד כדאמרינן בשבת דף ז' ע"א ובטשו"ע סי' שמ"ה והוי חלוק רשויות די לענין זה ולא נחשב צואה מפסיק עוד."

[13] גם הרב דב ליאור התיר לענות אמן משידור חי, ראה כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/2998 . אף שלדעתו לא יוצאים ידי חובת מגילה בכך, ראה לעיל הערה 7.

[14] לדעת הרב מזוז, אין להצטרף לי"ג מידוד בשידור חי. (מקור נאמן סימן שטו).

[15] שו"ת בנוגע לקורונה של קול הלשון.

שימוש בפרגולת אלומיניום חשמלית לצורך סוכה

האם וכיצד ניתן להשתמש בפרגולת אלומיניום חשמלית לצורך סוכה?


לאחרונה, נכנסו לשימוש פרגולות אלומיניום ולהן דגמים חשמליים אשר מאפשרים לשנות את כיוון קורות ההצללה האופקיים עי לחיצת כפתור. באופן כזה ניתן לכוון את הקורות ש'ישכבו' בצמוד זה לזה, וכך תיווצר תקרה מלאה(אטומה למים -לפי עדות היצרנים), או שיעמדו זקופים, וכך ישנו מרווח מקסימלי בין הקורות לצורך חדירת אור השמש, אוורור וכדו'. נשאלנו האם וכיצד ניתן להשתמש בפרגולה כזו צורך סוכה, כאשר מסככים על גביה בסכך כשר. הדיון בשאלה זו נוגע לכמה סוגיות מרכזיות בדיני הסכך ונסקור אותם בע"ה.
א.  הפיכת גג לסוכה
ראשית, יש לדון האם מותר להשתמש בגג המשמש לקירוי במשך כל השנה, לשם קיום מצוות סוכה. שאלה זו, נוגעת בעיקר, לקירוי שהוא כשר לסכך, כגון, גג העשוי מקורות עץ, ומשמש לכך לאורך כל השנה (כפי שמצוי בפרגולות עץ ועי' בנספח למאמר זה). אכן, מעיקר הדין יש  לחדש או לשנות בסכך זה,  לקראת קיום המצווה (שוע או"ח תרלה,א וכן תרלו,א - מידת החיוב לחדש דבר בסוכה תלויה מאוד בשאלה מה היה השימוש המקורי שלה, (עיין במשנ"ב לסעיפים הנ"ל) ואולם, בפרגולה עשויה ממתכת - ממילא מחויב להוסיף לה סכך כשר, כך שהאבחנה בין השימוש בכל השנה לשימוש בסוכות, קיימת ממילא.
ב.  סיכוך על גבי דבר המקבל טומאה
כיון שאת הסכך הכשר מניחים על קורות האלומיניום, הפסולות  מצד עצמן  לסיכוך,  משום שאינן מגידולי הקרקע, יש לדון, האם מותר להעמיד את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה ופסול לסיכוך.  השו"ע (תרכט,ז) הסתפק האם מותר להניח סולם על הסוכה על מנת לסכך על גביו, ומכאן הסיקו האחרונים (מ"א שם , משנ"ב, כב) שלכתחילה, אין להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה, (כגון קורות מתכת) ואולם, אם אין אפשרות להעמיד בדבר הכשר לסיכוך, אפשר מעיקר הדין לסמוך את הסכך בדבר המקבל טומאה. גם לדעה המחמירה - ניתן לתקוע את העץ המעמיד במסמרים כמבואר בשוע תרכט,ח,  למעט החזו"א (או"ח קמ"ג,ב)שמחמיר גם בזה. ואולם פוסקים רבים חלקו על דבריו וסמכו על דברי המשנ"ב (שם, כו).  למעשה, במידת האפשר, יש להניח על קורות המתכת קרשי עץ שישענו על מסגרת הסוכה ועליהם לסכך בסכך כשר, כך שהסכך עצמו, אינו נשען כלל, על מוטות המתכת. במידה ואין אפשרות מעשית כזו, ניתן לשים את הסכך ישירות על קורות המתכת של הפרגולה.
ג. עירוב סכך כשר וסכך פסול
מכיון שקורות המתכת פסולות לסכך כאמור לעיל, הרי שחובה לוודא שהקורות עצמם אינם נותנות את רוב הצל בשטח הסוכה. הבדיקה לכך פשוטה יחסית והיא מופיעה בשולחן ערוך  (תרלא,ח). יש לבדוק, שהחלל בין הקורות גדול משמעותית מרוחב הקורות עצמם, וכך ברגע שנמלא את החללים בסכך כשר, הרי שהסכך הכשר הוא שמכשיר את הסוכה ולא הסכך הפסול.  ע"פ המבואר שם, במידה והחלל הפנוי שווה בשיעורו לשטח הקורות,  הדרך היחידה להכשיר את הסוכה היא, לשים סכך כשר בצורת קורות צפופות, בניצב לסכך הפסול, כך שניתן להבטיח שכל שטח החלל מתמלא בסכך כשר. אולם, דבר זה אינו מומלץ, כיון שצריך הקפדה גדולה מאוד להשוות את שטח הסכך הכשר לסכך הפסול. לכן למעשה, אם מעוניינים להשתמש בפרגולת מתכת כסוכה, יש לוודא מראש ששטח הקורות במצטבר, קטן באופן משמעותי ממחצית שטח המסגרת. לדוגמא, אם מידות הפרגולה הן 3*3 מ', ובסה"כ 9 מ"ר -  יש לוודא ששטחן המצטבר של הקורות, כשהן  בניצב לקרקע אינו עולה על 4 מ"ר. ניתן לבדוק זאת במדידת המרווח שבין הקורות והשוואתו לעובי הקורות עצמן, ולוודא שהשטח הפנוי גדול יותר משמעותית (ב 5 ס"מ +/-).
ד. הגנה מפני הגשמים בחג  ופסול תעשה ולא מן העשוי 
יתרון משמעותי שיש לפרגולה מסוג זה הוא, שבמידה ויורד גשם במהלך ימי הסוכות - ניתן בלחיצת כפתור ,להפוך את מצב הקורות מניצב לאופקי ולמנוע כניסת גשמים לתוך הסוכה. כמובן שבמצב זה הסוכה פסולה. אך מה הדין כאשר ייפסק הגשם ונרצה להחזיר את הסוכה לקדמותה - האם תחזור לכשרותה הקודמת?  חכמים למדו מלשון הפסוק, חג הסוכות תעשה לך (דברים טז, יג) שיש חיוב לעשות את הסוכה ולא שתיעשה מאליה. ומכיון שעיקר הסוכה הוא הסכך, הרי שיש להכשיר את הסוכה ע"י הנחת הסכך על הסוכה ולא לשים את הסכך בפסול - כגון על תקרת מתכת כמו במקרה שלנו - ואח"כ להשמיט את תקרת המתכת והסוכה נעשית כשרה ממילא.  המשנה ברורה דן במקרה שהובא ברמ"א (תרכו,ג) -סוכה העשויה מתחת לגג נפתח המתרומם על ציר ובעת הגשמים מורידים את הגג על הסוכה ואח"כ מסירים אותו. על כך כותב המשנ"ב (שם, יט)
 לחזור ולפותחן -וזה מותר אפילו לדעת המחמירים הנ"ל כיון שנעשה מתחילה בהכשר דהיינו שפתח הגג קודם שסיכך, דאף שבעת שהיא סגורה מקרי הסוכה פסולה ...מ"מ אין זה בכלל תעשה ולא מן העשוי דהוי כאלו פירס עליה סדין וחוזר ונוטלה
 
כלומר, מדבריו עולה שאם מלכתחילה בנו את הסוכה תחת גג סגור ואח"כ פתחו מלמעלה את הגג - הרמ"א (שם, ב) מכשיר וחלק מהאחרונים מחמירים (ב"ח, מג"א שם). אך אם מלכתחילה, נבנתה הסוכה בכשרות ורק נפסלה ולבסוף שוב הוכשרה - הרי שהיא כשרה כמות שהיא, ואין צורך לנענע ולשים את הסכך בידיים מחדש. ולכאורה, הוא הדין בעניין סגירה ופתיחה של קורות הפרגולה. אך המשנ"ב כותב לעיל, (שם, יח) שישנו הבדל עקרוני בין מקרה  שהסכך הפסול נמצא מעל הסכך הכשר, או מתחתיו. מכיוון, שאם הפסול נמצא מלמעלה, נמצא שיש לנו סוכה כשרה עם סכך ודפנות, ולה פסול חיצוני. במצב כזה, כאשר נעשתה בכשרות, ואח"כ הופיע הפסול החיצוני ושוב הסתלק, הסוכה כשרה כמות שהיא. אבל אם הסכך הפסול היה מתחת לסכך הכשר הרי שהוא פסל את הסוכה עצמה בכך שניתק בין הסכך הכשר לדפנות. ואם כן, גם אם נעשתה הסוכה מתחילתה בכשרות, ולאחר מכן הוכנס סכך פסול מתחתיה וחצץ בינה ובין הדפנות וביטל את שם הסוכה ממנה, במצב כזה, לאחר שיסולק הסכך הפסול, נצטרך לנענע קלות את כל הסכך על מנת שהכשרו יהיה במעשה ולא מאליו. לפיכך, במקרה של סגירת הפרגולה מחמת הגשמים הסכך הפסול נמצא מתחת הסכך,  בוכך בטל שם הסוכה ממנה, ולאחר שתפתח מחדש – יש חיוב לנענע את כל הסכך כדי שלא תפסל הסוכה משום תעשה ולא מן העשוי – כך הורה והשיב לשאלתנו מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א.

לסיכום
ניתן להשתמש בפרגולת אלומיניום למצוות סוכה ע"פ ההנחיות הבאות:
1. יש לוודא שהחלל בין הקורות רחב יותר מהקורות עצמן, כך שרוב שטח המסגרת הוא אויר ולא סכך פסול.
2. לכתחילה, יש להניח קרשי עץ ועליהם סכך כשר בכמות גדולה שיש בה כדי להצל על הסוכה כך שצילתה מרובה מחמתה בלא צירוף הסכך הפסול.
3. אם אין אפשרות להניח קרשי עץ על קורות האלומיניום, ניתן לשים את הסכך הכשר -ישירות על הפרגולה.
4. במידה וסגרו במהלך החג את קורות האלומיניום לתקרה על מנת למנוע חדירת גשמים - אזי לאחר הפתיחה מחדש יש לנענע את הסכך דהיינו להרימו מעט באויר ולהורידו בחזרה על מנת שהסוכה תוכשר במעשה.
 
נספח פרגולה עם קורות עץ –
בנספח זה נביא בקיצור נמרץ, להשלמת הדברים, את עמדת פוסקי זמנינו ביחס לפרגולת עץ ללא ציון המקורות בש"ס ובפוסקים ולא מו"מ בדבריהם.

1. כאשר לפרגולה יש מספר קורות  מצומצם יחסית כך שחמתה מרובה מצילתה  – הרי שניתן להרבות עליה סכך כשר ודי בכך (ואף הקורות מצטרפות לשיעור צילתה מרובה מחמתה) ע"פ תשובת הרב יעקב אריאל בשו"ת אהלה של תורה ב, פה.
2. כאשר לפרגולה יש מעין סיכוך במוטות עץ דקים  כך שצילתה מרובה מחמתה – לכתחילה יש להניחם כך שניתן יהיה לשולפם (הפתרון המעשי לכך הוא באמצעות הנחתם בחריצים (תושבות)  אלכסוניים כך שמחד ניתנים לשליפה ומאידך הם תקועים באופן יציב לאורך כל השנה – באופן זה מוטות הפרגולה כשרים לסכך לכתחילה ואם צילתם מרובה מחמתם אין זקוקים לתוספת סכך כשר. ע"פ מסקנת הרב ש. קסירר בתחומין (כט,424). ויש הסוברים שצריך לחדש בה דבר כדי שלא יהיה בה פסול סוכה ישנה וע' סע' 3 להלן.
3. כאשר מוטות הפרגולה הדקים מוברגים ומהודקים למסגרת הפרגולה  - יש הסוברים שהם פסולים לסיכוך כיון שחשובים כדירת קבע או משום גזירת תקרה ולכן יש צורך או לחלוץ את הברגים  ולנענע קלות את מוטות הסכך ואז להשאירם רופפים או להסיר מחצית מהקורות ולהשאיר מחציתם – מסקנת הרב ש. קסירר (במאמרו הנ"ל).
 יש הסוברים שבאין אפשרות אחרת ניתן להחשיב את סכך הפרגולה ככשר – מסקנת הרב אריאל בתשובתו הנ"ל.
ויש הסוברים שסכך הפרגולה כשר לכתחילה גם כשהוא מחוזק אך יש צורך לחדש בו דבר – להוסיף מעט סכך נוסף, כדי להוציאה מכלל 'סוכה ישנה'  כך מסקנת הרב י.מ לאו  (תחומין, כא, 41-51) והרב פרופ' ד. הרשקוביץ (שם, יט 373) לפי שיטתם יש לנהוג כן גם בפרגולה שעציה נתנים לשליפה בכל השנה כנזכר בסעיף 2.

בברכת חג שמח, מחלקת ההלכה מכון צומת.

* אין בהוראה זו שום אישור או הנחיה לשימוש בדגם או מוצר של חברה ספציפית אלא הנחיה כללית בלבד לגבי השימוש בסוכות.
מוזמנים לאתר המכון לעוד מגוון של שאלות הלכתיות בנושאי הלכה וטכנולוגיה- https://www.zomet.org.il/?CategoryID=208
 

הדלקת נרות בסוכה

כיצד נכון להדליק נרות בסוכה?

 
הדלקת נרות בסוכה

הדלקת נר בערב שבת היא אחת ההכנות הנדרשות כדי לכבד את השבת (רש"י שבת כה,ב). כבוד השבת הוא לחיות במרחב מואר היטב, ועונג שבת הוא לאכול סביב שולחן מואר (תוס' שם ד"ה הדלק"נ). לכן לכתחילה יש להדליק את נרות השבת והחג במקום שאוכלים בו (רמ"א רסג,י; בא"ח ש"ש נח,ב).
 
סכנה בסוכה
אופיה של הסוכה, כדירת ארעי בעלת דפנות וגג שאינם אטומים לרוח, אִתגר מאז ומעולם את הדלקת הנרות. איך מקיימים את המנהג להדליק נר במקום האכילה לכבוד שבת וחג (שו"ע רעג,כב ומשנ"ב לב), בלא להסתכן בכיבויו מיד עם ההדלקה. יתירה מכך, נר שמתהפך עלול לגרום לשריפה, וחשש זה קיים במיוחד בסוכה, העשויה מחומרים דליקים במיוחד ובדרך כלל לא קיים בה מדף יציב לפמוטות (ולעתים אף הסוכה נותרת ריקה לזמן מה לצורכי התארגנות בבית והנרות נותרים ללא השגחה).

הדלקת נרות בבית והוצאתם לסוכה
כתב הרמ"א (שו"ע רסג,י) ש:"צריך להניח הנרות במקום שמדליקין, לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר." וביארו שם במשנה-ברורה (סק"מח): "היינו שאסור להדליק במקום שאין משתמשין בו ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו ,משום דקי"ל הדלקה עושה מצוה, וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו, שאינו מקום חיובא, לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח אח"כ במקום חיובא ...כתב הח"א (כלל ה,יד) הנשים שמדליקין בסוכה בחג ומטלטלין לתוך הבית לא יפה הן עושין."
אם כן, הדלקה בסוכה, רק לשם הברכה, והוצאת הנרות לאחר מכן לבית – לא יכולה לשמש כפתרון לסכנה.

 פתרון א' – הדלקה בעששית
פשטות דברי השו"ע (תרלט,א) שמקום המנורה עם הנרות הוא בסוכה. ורק אם היתה סוכה קטנה "בענין שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהן האור ותשרף סוכתו, צריך להניחה חוץ לסוכה" (משנ"ב תרלט,ח). אלא שצריך לזכור שבימיו, התאורה היומיומית היתה נרות, ועל כן לא חששו להשתמש בהם גם במקום רגיש כסוכה, אלא אם כן גודלה מצומצם ביותר. המשנ"ב הוסיף להציע להשתמש בעששית, ולהניחה בסוכה, אלא שאז יש להקפיד היטב על ניקיון העששית, שכן אף קדרות אין להכניס לסוכה (שו"ע שם) ובשעה שהקדרות בתוך הסוכה, היא פסולה מדרבנן, לדעת כמה ראשונים (שעה"צ שם,יג). גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל הורה להדליק את נרות החג והשבת בסוכה, בתיבת זכוכית (מאמר מרדכי ח"ד, יב), וכך גם בילקוט-יוסף (קצוש"ע סדר ליל יו"ט, ד).
 
פתרון ב' – הדלקה מאוחרת
נשים רבות נוהגות לאחר ביו"ט את זמן הדלקת נרות, לשעת החזרה מבית-הכנסת. כך כתבו החת"ס בחידושיו למסכת שבת (כד,א) ומטה -אפריים (תרכה,לג) ועוד. הרחבה על מנהג זה ניתן לראות במאמרו של ידידנו ר' צבי רייזמן: 'זמן הדלקת נרות ביו"ט' באתר 'ישיבה'.
כאשר הנרות עלולות להשאר 'לבד' עד החזרה מבית-הכנסת, נראה שיש תועלת נוספת במנהג זה, ובלבד שמרגע ההדלקה ישהו בצדם עד לכיבויים המלא.

 
פתרון ג' - נר חשמלי עם סוללה
במשנה במסכת שבת (פרק "במה מדליקין") ישנה רשימה של חומרי בעירה הפסולים להדלקת הנר, ובחלקם הטעם הוא שאינם בוערים יפה וקיים חשש שיבואו להטות את הנר בשבת כדי להגדיל את הלהבה. האחרונים נחלקו ביחס לנרות חדישים במה נכון יותר להדליק, בשעוה, בפרפין או בשמן אחר (משנ"ב רסד,כג; כה"ח לח). עם כניסת החשמל לעולמנו, דנו הפוסקים באפשרות לצאת ידי חובת נר שבת בהדלקת נורת חשמל. רוב הפוסקים כתבו שאפשר לברך על נר חשמלי כנר שבת, בפרט כאשר אין נר רגיל (שו"ת בית יצחק יו"ד א,קכ; צי"א ח"א, כ(יא); חזו"ע יט; שש"כ מג,ד ועוד). יש מהם שדרשו שההדלקה תהיה דווקא בנורה המוזנת מסוללה חשמלית, מפני שרק במקרה כזה מקור אנרגיה הקיים לפנינו יכול להוות תחליף לשמן ולהיחשב כ"נר", ולא נורה המוזנת מרשת החשמל (הרב מרדכי אליהו, קול צופייך גיליון 300; אור לציון ח"ב,יח (יב)).
על כן, אין טוב יותר מלהדליק בנרות חשמליים (עם סוללה וחוט להט) משמעותיים ומהודרים בסוכה, בכל מקום שקיים בו צל של חשש סכנה.

 

סוכות תשפב
עבור לתוכן העמוד