הפעלת חיישנים חשמליים בשבת - ומעלית שבת

חיישנים ומעלית שבת

התייחסות עקרונית לפעולה על ידי חיישנים

חיישנים ממלאים את עולמנו, ובעתיד ימלאו אותו עוד יותר: מצלמות ברחובות, חיישני אזעקה, פתיחת דלתות, חיישני קול לצרכים שונים, ועוד. מגיעים היום ליכולת לפענח אותות פנימיים בגוף, כגון פרוטזות שפועלות על פי חיישנים שחשים את העצבים שמבקשים להניע את האיבר באופן מסויים.

אני רוצה להביע עמדה על פי הבנתי את ההלכה והמציאות, ועל פי שיח ושיג עם גדולים מן הזרם המרכזי של הפסיקה, כגון הגרש"ז אויערבך זצ"ל והרב ישראלי זצ"ל ועוד.

דעתי, ודעת הגדולים שדיברתי איתם היא, שכל הפעולות הללו שנעשות על ידי האדם, אינן נחשבות גרמא, אלא מעשה ידי האדם; חיציו, כוחו. הנטייה לראות כל דבר עקיף כ"גרמא" אינה נכונה. למרות שזו לא פעולה בידים אלא באופן אחר, עדין ו'קלוש', בסופו של דבר זו פעולת האדם.

הדיון ההלכתי צריך להיות אם נחשב מתכוון או לא מתכוון, אם ניחא ליה או לא, אבל לא לומר שיש בחיישנים קולא של גרמא. גם אם החיישן משדר שדר למרחקים ויוצר פעולה מורכבת וארוכה (כגון חיישן ביומטרי שמזהה את פני האדם, מתקשר עם מחשב מרוחק לזהות את הפנים ואז חוזר ומשדר למנגנון הפותח את הדלת), בסופו של דבר אני פתחתי את הדלת בהתקרבותי לחיישן. אדם הנמצא במרכז החלל בארה"ב ובלחיצת כפתור מפעיל טרקטור שחופר על הירח – נחשב כבעל הפעולה 'בידים'.

גם אם התוצאה מתרחשת כעבור זמן, אין זו גרמא, כיוון שמיד מתחילה שרשרת פעולות שמתגלגלת עד לתוצאה. כמו בחרישה בטרקטור, עליה דיבר החזון-איש, שלחיצת הדוושה מפעילה שרשרת פעולות ובסוף יש את תוצאת החרישה. וכן באפיית מצות מכונה.

יש חיישנים הם האדם פועל אקטיבית, כגון שלוחץ על שלט רחוק ומפעיל טלוויזיה. פשוט שזה נחשב מעשיו. אבל גם אם מעורבותו נראית לנו פאסיבית, כגון שחום הגוף למשל מוחש וגורם להפעלה, זה בעיני מעשה בידים ממש, בהתקרבות האדם לגלאי החום. אילו האדם היה פאסיבי לגמרי, כגון שיושב בחדר ורק אז מופעל חיישן שמזהה אותו ועושה פעולה, היה מקום לומר שאין זה מעשה (זה דומה לדיון בקשר למעלית שאדם נכנס בעת עצירתה ואח"כ, לדעות המחמירות, הוא משפיע בכובדו). אך באמת האדם אינו פאסיבי; הוא הולך למקום מסויים, וזה גורם לחיישן לפעול.

הרב אלישיב קנוהל כתב מאמר בתחומין כ"ג על חיישנים, וסבר שהם בגדר גרמא. אני חלקתי על כך והערתי הערות שוליים רבות בגוף המאמר.

אפילו חיישנים עדינים, שחשים את תנועת העצבים, זו פעולה, אם היא מתוכננת ו'תקנית'. אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאם יפתחו חיישן שיחוש את גלי המוח, ומחשבת האדם תפעיל מכשיר, זה ייחשב כפעולה ממש. אגב, הרב נויבירט מתיר פרוטזה כזו, משום שזה צורך של חולה. אבל בעיקרון זה מעשה ולא גרמא. הגרש"ז הביא שתי דוגמאות לכך שמחשבה נחשבת כפעולה לעניין שבת:

(א) אסור להפריש תרו"מ במחשבה. והרי תרומה ניטלת במחשבה, ובכל זאת אסור להפריש בשבת משום תיקון האוכלין. (ב) המדרש אומר שהמן היה נאפה ומתבשל על פי מחשבת האדם; רצה אפוי היה נאפה, רצה מבושל היה מתבשל. ובכל זאת אומרת התורה שיש לאפות מיום ששי, ואי אפשר לעשות זאת בשבת. (אמנם זה דבר אגדה, ולא פשוט ללמוד מזה הלכה.)

מה שיש להסתפק זה לגבי פעולה באמצעות חיישן דיבור או זיהוי הקול, כמו בטלפון סלולארי. כשאני מדבר לגלאי אני מפעיל אותו, אבל השאלה אם גם דיבור זה מעשה? יש דוגמאות לכך שגם דיבור הוא מעשה; תרנגול שתקע בכלי זכוכית זה נזק שחייבים עליו. דהיינו שזה מעשה. וכן אומר הרמ"א שמותר להזיז מוקצה על ידי ניפוח אויר, משום שזה שינוי. היינו שבעיקרון זה מעשה, אלא שזה שינוי.

לכאורה, לאור הדברים הקודמים, אם מחשבה היא מעשה, ק"ו דיבור. אך שייך לומר, שהדיבור מהווה שלב נוסף וחוליה שמנתקת את הקשר בין האדם לבין התוצאה. במחשבה - הפעולה המוחית עצמה מפעילה את החיישן, ואילו כאן נצרך מתווך נוסף של גלי קול. וצ"ע.

יש רבנים שטועים בזה, לדעתי. הגרש"ז אוירבך אמר שמי שחותך קרן אור וגורם להפעלת מנוע, למשל פתיחת דלת מעלית, זה מעשה. הרב לוי יצחק הלפרין מחלק בזה לפי אופן הפעולה של החיישן, ומבחין אם קרן האור הנחתכת מפעילה או מונעת. לדעתי, ולדעת כל הפוסקים מן הזרם המרכזי, הוא טועה, וזו נחשבת תוצאה מיידית, או התחלה עכשווית של שרשרת פעולות שתגרום למעשה לאחר זמן. לענין זה לא חשוב האופן הטכנולוגי המדוייק שבו זה פועל, אלא תוצאה מיידית, או מתגלגלת, הנגרמת ממעשה ידיו של האדם.

כידוע, פעולה של "בידקא דמיא בכוח ראשון", דהיינו פתיחת סכר או ברז מים שגרמו לנזק, נחשבת מעשה גמור, שחייב מיתה ברוצח. הרב פרנק העלה אפשרות, שהדלקת החשמל במתג רגיל זה רק גרמא, כיוון שהאדם רק מקשר בין הזרם שבתחנת הכוח לבין הנורה. בעל האחיעזר שלל זאת בתוקף, שזה מעשה גמור, כמו בידקא דמיא. אולם למען האמת לא ברור שהרב פרנק סבר להתיר זאת בשבת כיוון שהוא דיבר לעניין אחר, לענין אפשרות להדלקת נרות שבת בחשמל. טענתו היתה שאי אפשר לברך 'להדליק' כי האדם מדליק רק בעקיפין.

"ניחא ליה"

לאחר שהגדרנו שחיישנים נחשבים מעשה, יש לדון לפעמים להתיר לפי הקריטריון של פסיק רישא דניחא ליה או לא ניחא ליה באיסור דרבנן. כאשר החיישן אינו מועיל לי, זה לא ניחא ליה או לא אכפת ליה. אם אדם עובר ברחוב ומצלמה מצלמת אותו, או מי שחותך קרן אור במחסום חשמלי למגרש חניה ביתי - הקרן נועדה למנוע סגירת המחסום על מכונית, אך בשביל הולך הרגל זה לא מועיל כלום. כשעוברים שם שומעים "קליק" בגלל הפסקת הקרן, ותו לא. וכן בחיישני אזעקה שנקלעתי למקום שהם קיימים. לפי שיטת הגרש"ז, פעילות חשמלית היא דרבנן (ואפילו פחות מכך), ואז זה פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

בתחומין כ"ג פרסמנו תשובה של 'שבט הלוי' על אור שנדלק על ידי מעבר אדם ברחוב שבו מותקנת מנורה כזו, והאדם יודע שכשהוא יעבור זה ידליק את האור. זה פסיק רישא דלא ניחא ליה בדאורייתא, ולכאורה אסור. הרב וואזנר טוען ומחדש כיוון שאני הולך לפי תומי, אין זו פעולה שלי. הוא לא מתיר מצד 'גרמא' אלא מצד מעין "מתעסק". זו לא נחשבת פעולה בכלל. אני לא יודע להגדיר את זה בהגדרה ברורה, אבל היתרו זה נותן מקום להקל בחיישנים רבים.

כל זה ברחוב שהאדם השואל לא התקין אלא אחרים. מאידך, אם ועד הבית התקין נורה כזו בבית של האדם עצמו, זו בעיה קשה. זה פסיק רישא דניחא ליה. מה שמקובל לפסוק שאם האדם שומר השבת יכין ודליק מנורה נוספת שתישאר כל השבת, אז התאורה הזו שנדלקת על ידי החיישן לא מועילה לו וחוזר להיות לא ניחא ליה. זה יהיה נכון רק אם התאורה הקבועה נותנת אור מספיק שניתן להסתפק בו.

חיישני אזעקה ובקרות כניסה

לגבי אזעקה - כשהאזעקה מנוטרלת, החיישנים עדיין פועלים ומגיבים לכל תנועה. באתר של צומת אנחנו כותבים שבמקרה שאדם מגיע למקום שיש בו חיישן פעיל כזה, מותר לו להסתובב שם, כיוון שלא ניחא ליה בפעולת החיישנים. לגבי בעל הבית עצמו אנחנו ממליצים לכתחילה לדאוג לנתק אותם. זה אפשרי בהחלט מבחינה טכנית, וצריך רק לדאוג בזמן ההתקנה של האזעקה שהחברה המתקינה תסדר שבעת אי פעולת האזעקה גם החיישנים לא יפעלו. בחיישנים אלחוטיים צריך לסדר מתג קטן, מקומי, ולנתק את המתח לחיישן לפני שבת. במכון 'צומת' אנו עושים זאת למי שפונה אלינו, בתשלום נמוך.

דלתות חשמליות - בדלית ברירה, שאדם נאלץ לצאת או להיכנס בדלת כזו, מחכים עד שעובר אדם אחר ומתלווים אליו. לכאורה עדין יש בעיה שגם אם הפתיחה נעשתה על ידי אחר, אבל כאשר אני עובר אני חותך את קרן האור ומשפיע על החיישן. זה לא אפשרי לעבור בדיוק במקביל לאדם השני. אנחנו מתירים זאת משום שלא אכפת ליה; הדלת עכשיו פתוחה לגמרי ולא עלולה באמת להיסגר עלי עכשיו, ולכן אינו זקוק באמת לפעולת החיישן הזה. וגם אילו החיישן היה מתקלקל עכשיו, עדיין הייתי מספיק לעבור לפני שתיסגר הדלת.

יש מקומות שיש בקרת כניסה ומחשב מרכזי מקבל מידע על כל פתיחה וסגירה של הדלת, על ידי חיישן שמזהה את הנכנס, או פשוט שיש מפסק בדלת והוא מדווח על כל פתיחה וסגירה. זה נועד לצרכים שונים, כגון שאם הדלת נשארת פתוחה יש התראה במרכז הבקרה ודואגים לסגור אותה, בדר"כ מסיבות בטחוניות. אכן יש בזה תועלת למוסד שהתקין זאת, אך לאדם החולף בדלת אין תועלת, ולא ניחא ליה.

הגדרת "גרמא"

אם פעולה הנעשית על ידי חיישנים, אף שזו מורכבת ומתמשכת, נחשבת כמעשה גמור - איזו פעולה נחשבת גרמא?

גרמא מוגדרת כאשר האדם עושה משהו אבל לא נעשה עדיין כלום, ואפילו לא החל תהליך. אחר כך יגיע גורם אחר ומחמת כך תתרחש הפעולה. אם אני מזיז מתג בשעון השבת - במקום שהאור יידלק בעוד שעה, הוא יידלק בעוד חצי שעה. לא מתחיל עכשיו שום תהליך של הדלקת האור, אלא "הנחתי מוקש" שיפעל בעוד זמן, כשיגיע השעון לנקודה זו.

על זה מבוססות כל הגרמות של מכון צומת; המתג שאני לוחץ עליו אינו מפעיל כעת כלום. לא רק שאין תוצאה ניכרת לעין, אלא אין אפילו תוצאה פנימית של יצירת זרם וכד'. יש סורק מחזורי אלקטרוני שבודק כל כמה שניות, במשך אלפית שניה,. אם הוא מגלה שהמתג הוסט אז הוא מפעיל את המכשיר.

שינוי זרם, מצלמות ושינוי תוכנה

כל מצלמה המצלמת ברצף היא חיישן, היא מזהה את העצם שממולה, ואז נוצרת תוצאה. הגר"מ פיינשטיין התיר לאדם (גם בלי סיבה בטחונית) לשים מצלמה במעגל סגור כשאין שמירה של האינפורמציה, למשל לראות מי נמצא מחוץ לדלת.

שינוי זרם מותר לכתחילה, כמו בווליום של מכשיר שמיעה. זה לא מבעיר ולא בונה ולא מכה בפטיש ולא מוליד זרם. עקרונית זה היתר לכתחילה (אף שלא אסכים למשחקי מחשב וכד' שיהיו מבוססים על כך, כדי לגדור גדר). בשערי הכותל ומערת המכפלה יש מגנומטר. ביום חול יש זמזם או תאורה, ואילו בשבת זה עובר למצב שאין בו חיווי של קול או אור אלא מחוג שמראה את מידת המגנטיות. כל הזמן יש שדה מגנטי, וכשעובר אדם עם מתכת הוא רק מגדיל את הזרם, והמחוג מורה על כך. וזה מותר לגמרי (זה אמנם בטחוני מנקודת המבט של המשטרה, אך הבא להתפלל יכול למצוא מקום תפילה אחר). יש לזה הסכמות בכתב של הרב הלברשטם זצ"ל, והרב נויבירט והרב נבנצאל שליט"א.

בעבר היו גם מצלמות אינטרנט בכותל, ואדם בחו"ל, שאצלו יום חול, יכול היה לראות מה מתרחש ברחבת הכותל בשבת. לאחרונה הורידו את המצלמות, כיוון שהרב אלישיב אמר שזה לא מתאים. אבל בעיקרון זה מותר.

המידע המצולם בדר"כ נשמר לזמן מסויים, וזה מותר, כיוון שזה לא "למען יעמדו ימים רבים". עיינו בתחומין כ"ה, שיש שם דיון של הגרז"נ גולדברג והרב נבנצאל. אם עושים בר מצוה בבית הכנסת, ומפעילים מראש מצלמה באופן אוטומטי שתצלם את האירוע, זו כבר כן שמירה לטווח ארוך ואסרו מצד 'מכה בפטיש' דרבנן. הגרז"נ והרב נבנצאל אומרים בתחומין סברה ששמירה של האינפורמציה לצורכי בטחון אינה בגדר שמירה משום שאין צורך באמת לשמור את המידע, אלא רק לפרק זמן מסוים, שאם יתרחש אירוע יוכלו לבדוק מה אירע.

בעבר, המצלמה היתה משותקת, עד שאדם חתך קרן מסוימת ואז המצלמה החלה לפעול. זה אסור, כמו שאמרנו לעיל. היום המצלמה פועלת כל הזמן, אלא שאם המצלמה מזהה אדם, היא עוברת מתוכנה לתוכנה ושומרת את החומר.

כיום מכשירי שמיעה "מתווסתים מאליהם" ומשנים אוטומטית את התוכנה כשנכנסים לסביבה רועשת א ושקטה. אנחנו רואים את כל השינויים הללו בתוכנה כשינוי זרם בלבד ולא כפעולה, ולכן מותר.

כבר היום יש מכשירי G.P.S אישיים, כגון לחולה אלצהיימר שרוצים למצוא אותו אם ייאבד, או "אזיקים אלקטרוניים" למעצר בית. אם זה מפעיל זמזם וכד' אז זו נחשבת פעולה של האדם. אך אם האזוק אלקטרונית מורשה לצאת בשעות מסויימות באותן שעות האזיק אינו גורם להתראה. מצד האמת ההלכתית לא איכפת לנו שהמחשב רושם את היציאה מן המקום, אך ייעצנו למשטרה לדרוש שהציוד כלל לא יגיב בשבת בשעות שהאדם מורשה לצאת בהן מחוץ לביות. וכך אכן בוצע. היתה שאילתא של ח"כ חרדי על זה, איך מחייבים אדם לחלל שבת. אמרתי לו, שאם נחמיר כדעתו אז כל הדתיים שזקוקים למעצר בית לא יקבלו אפשרות של מעצר בית אלא יישבו בכלא, והוא משך את השאילתא.

מעליות שבת

כידוע היה על זה פולמוס גדול בתחילת השנה (תש"ע). ונבהיר מעט

מעלית שבת היא אוטומטית גמורה, ומבטלים בה כל מיני פעולות היקפיות, כגון שקילה וכדומה. היה על זה ויכוח ישן לפני 40 שנה, כיוון שטענו שכובדו של האדם משפיע. הגרש"ז התיר, משום שאין שום השפעה ממשית שניכרת לעין; עם אדם ובלעדיו המעלית תעלה ותרד באותה מהירות, בהבדל מיקרוסקופי שאינו ניכר לאדם.

בתחילת תש"ע יצא כרוז שמתנגד למעליות השבת. שלושה מן החתומים התנגדו למעליות השבת כבר בעבר בגלל עובדין דחול וזילותא דשבת. החידוש היה שגם הרב אלישיב חתם, למרות שהוא התיר קודם, ועל פיו בנו את המעליות במודיעין עילית ועוד.

מישהו טען השנה שיש חידושים במעליות שגורמים לכך שעכשיו זה אסור. התבר (מה שלנו ידוע כבר כמה שנים) כי במעליות מהירות במיוחד, לבניינים רבי קומות, יש מנגנון שמווסת את המהירות כדי שלא תהיה האצה פתאומית או בלימה פתאומית. המנגנון הזה שוקל את המעלית לפתי מתיחות הכבל, וממילא משקל האדם משפיע עליו. אגב, בפועל זה קיים רק בבניינים גבוהים מאד. וזה אז התוספת המיזערית של האדם לעקומת המהירות היא בגדר לא איכפת ליה; גם אם המנגנון לא יביא אותי בחשבון, עדיין הנסיעה תהיה נוחה וללא בלימה פתאומית.

מכל מקום, איננו רואים כלל שום בעיה בענין כי כל ההשפעה הבזו, גם אם נראה אותה כניחא ליה, היא רק שינוי זרם – ויסות המהירות של המנוע, וזה מותר.

חידוש נוסף יש במעליות החדישות; אותו מנגנון ויסות מתאים את העצירה בדיוק לפי גובה הריצוף, שלא יהיה פער בין רצפת המעלית לרצפת הקומה. וגם זה מותאם לפי המשקל. אבל גם זה שינוי זרם - המנגנון משנה את קצב הנסיעה כדי להתאים את העצירה בדיוק. ולכן לפי הדעות שמתירות מעלית שבת גם במצב הזה מותר, ולא השתנה שום דבר מהותי.

ואכן, כך הוסכם בישיבה עם כמה וכמה רבנים בחצרו של הרב אלישיב, שהודו בכך שלפי דעת הגרש"ז לא התחדש דבר ומותר לעלות ולרדת במעלית לכתחילה. כך נאמר בסיכום שלא התפרסם כ"כ בעתונות החרדית, כמובן...