מוליד זרם חשמלי בשבת

א. מבוא

ב. מוליד ריח

ג. שיטת הרמ"א ופירוש ה"מגן אברהם"

ד. הקשר בין "מוליד זרם" ומוליד ריח

ה. הגדלת זרם חשמלי והקטנתו

ו. דיבור במיקרופון לענין מוליד זרם

ז. יישומים טכנולוגיים

   1. יצירת מתח וזרם ארעי

        א. יצירת מתח על ידי אפקט טומסון

        ב. יצירת מתח על ידי לחץ

        ג. יצירת מתח על ידי מגע (פוטנציאל מגע)

        ד. יצירת מתח על ידי תנועה בשדה מגנטי

   2. שינוי זרם למצב של מתח בלבד

   3. מעגל זרם ללא מתח

   4. העתקת מתח במעגל פתוח

   5. העתקת מתח למעגל סגור ללא זרם

   6. טעינת קבל חשמלי

   7. שינוי קיבוליות

   8. דינמו - מעגל סגור בשדה מגנטי

ח. טלפון לשבת - "שבתפון" ו"טלפון גרמא"

v v v

לאחרונה התעוררו מספר שאלות הנוגעות למושג מוליד זרם[1]. חלק מן המאמרים אינם מבוססים די צרכם וגם אין ההסברים של הסדורים הטכניים מתאימים למציאות. ישנם גם הכללות רבות ממושגים המושאלים ממקור אחר, או הכללות בדברי אחרונים של הדור הקודם. יתר על כן, גדולי דורנו והדור הקודם שטפלו בענינים אלו השאירו מקום להתגדר, מה גם שהטכנולוגיה החדישה שינתה לא מעט את המצב העובדתי.

היסודות המדעיים הנחוצים להבהרת הפסק הם די מצומצמים. אין צורך בידיעה מתמטית או פיסיקלית מפורטת הדרושה לתיאור פרטי הפרטים של מעגל חשמלי. אין צורך בידיעה בפיסיקה אטומית או מולקולרית, וגם לא בתאור מפורט של תהליכי הולכה ופיזור של אלקטרונים. ידיעה על האלקטרון הבודד היא חשובה רק כאשר האלקטרון הבודד עושה פעולה מוגדרת. בדרך כלל יש להתיחס למעגלים חשמליים כאלו הם בקופסא סגורה, ואין צריך לדעת את הפרטים חוץ מן הפעולה שאדם עושה והתוצאות הנלוות לפעולה.

הגדרה של זרם חשמלי לעניננו היא תנועת מספר גדול של מטענים חשמליים במהירות ממוצעת (על כל האלקטרונים). הזרם הזה יכול להיות קבוע ואז מדברים על זרם ישר, או יכול להשתנות באופן מחזורי עם הזמן, אבל ההספק הוא קבוע (הספק הוא המכפלה של זרם במתח) או הזרם יכול להיות ארעי ודועך עם הזמן. כדי שיזרום זרם כל שהוא יש צורך בכח הפועל על המטענים ומזיזם. הכח הזה הוא או שדה חשמלי או שדה מגנטי הנוצר ע"י כל מקור אנרגיה חשמלית כמו סוללה חשמלית או גנרטור חשמלי. זרם קבוע או הספק קבוע (בזרם ישר או זרם חלופין) קיים אם מחברים מקור אנרגיה למעגל חשמלי סגור. ז"א, אם יש מוליך חשמלי במעגל סגור שמחבר קצה אחד של סוללה או גנרטור וחוזר דרך המעגל לחבור שני בקצה השני של מקור האנרגיה. בזה מערכת חשמלית שונה ממערכת של זרימת מים. גם בזרימת מים קיים כח הדוחף את המים. כגון גובה של מיכל המים, אבל המים אינם צריכים לחזור אל המיכל. לכן קיים הבדל עקרוני: במעגל סגור לא נולד ולא נוצר מטען חשמלי חדש. המטענים רק מועברים ממקום אחד לשני. מקור המתח הוא הכח המניע את המטענים הכמעט חפשיים הנמצאים במערכת לכן לא נוצר חשמל במובן הרגיל.

הכח הדוחף בין שני קצוות של מקור האנרגיה מגדיר מושג פיסיקלי שהוא ההפרש של פוטנציאל, הנקרא גם "מתח". בכל התופעות של זרימת זרם רק ההפרש של הפוטנציאל הוא הקובע ואין משמעות לפוטנציאל אבסולוטי. ברשתות חשמל במבנים שונים בעולם ובארץ שבהם קיים זרם חילופין נוח להגדיר צד אחד או חוט אחד "כפזה" והשני "נויטרל", כאשר חוט "האדמה" הוא הגנה נוספת. לנויטרל יש ערך פוטנציאל מסוים וקבוע ביחס לפוטנציאל של "האדמה". באופן עקרוני אפשר לחבר את הפזה, שהיא החלק הקרוי חיובי, לאדמה ואז הנויטרל יהיה בהפרש פוטנציאל שלילי ביחס לאדמה. הביטויים "פזה"-חיובי ו"נויטרל"-שלילי אינם מושגים אלא מונחים נוחים. סוללה יכולה להיות מבודדת מן האדמה ושני הקצוות בהפרש פוטנציאל גבוה מן האדמה. במקרה זה אדם שיגע בקצה של הנויטרל או בקצה של הפזה יקבל הלם חשמלי ויזרום דרכו זרם לאדמה אם הוא מחובר אליה. אדם שיגע רק בחוט אחד והוא עצמו אינו מחובר לאדמה, לא יקרה לו שום דבר.

זרם רגעי זורם כמעט בכל מקום כשמחברים שני גופים יחד. למשל, חיבור של שני חוטים מתכתיים, אפילו בלי מקור אנרגיה כמו סוללה ואין מעגל סגור, יגרום זרם ארעי שניתן למדידה. אפילו אם מחברים חוט מוליך במעגל סגור בלי סוללה, והחוט מאותו חומר, יזרום בו זרם רגעי. אפילו חיבור או מגע של חומר מתכתי עם חומר מוליך למחצה או מבודד מביא לזרם רגעי. הזרם נוצר משום שבכל משטח יש צפיפות של מטענים. והצפיפות של המטענים שונה ממשטח אחד לשני. בחיבור של שני גופים או משטחים צפיפות המטענים שואפת לשווי משקל וזה מתבטא על ידי זרימת מטענים לזמן קצר עד שיושג שיווי משקל. ניתן לראות זרמים אלו כאילו נגרמים על ידי הפרש של פוטנציאל בין הגופים או בין המשטחים.

גם בגוף האדם יש זרמים ומתחים רגעיים, כל זמן שהוא חי. כשאדם אוכל, מסתכל או מתהלך הוא יוצר מתחים זרמים והפרשי פוטנציאל בגודל של אלפיות וולטים. אין דבר זה נוגע להלכה. לא משום שזה נחשב לדבר שאינו מתכוין, ולא משום שזה אינו מלאכת מחשבת, ולא משום שאין זה דרך המלאכה, וגם לא משום שאין על זה שם מלאכה לענין שבת. אלא זו מהות האדם ואין הכללים האלו חלים על האדם, כשם שאין מלאכות כמו בורר ודישה שייכות לגוף אדם על אף שבגופו קימת ברירה וסינון מתמידים ויש בו גם סוג דישה. השאלה ההלכתית תתעורר רק אם ירצה אדם להשתמש בזרמים או בהבדלי פוטנציאל למטרה מסויימת. למשל אם אדם יפעיל הבערה בשבת דרך גלי מוח [על זה נדון בחבורי "חשמל מודרני והלכה"].

בלשון עממית ; המתח הוא מקור האנרגיה ומקורו בסוללה או בגנרטור של חברת החשמל. הוא הגורם לזרם אם מעגל מתכתי או מוליך אחר נסגר. אבל גם ההיפך נכון; מתח, הפרש של פוטנציאל, אפשר ליצור על ידי זרם. למשל, אם לוקחים קצה אחד של מתכת מסויימת ומקררים אותו ומחממים את הקצה השני נוצר הפרש פוטנציאל בין שתי הקצוות בדומה לסוללה. יש דרכים אחרות להווצרות מתח חשמלי, ובכולם קיימת זרימת זרם של מטענים חשמלים.

קבל חשמלי טעון צובר מטענים במשטח אחד בהשואה למשטח השני ולכן נוצר בו מתח. מתח כזה, למשל, המצוי בין שני משטחים, יכול להשפיע על מטענים חשמלים שאינם נמצאים במעגל שבו נמצא הקבל, ע"י זה שהם מייצרים שדה חשמלי. אם למשל מטענים חשמליים שנפלטו ממקור אחר (למשל פליטת אלקטרונים מחוט שהתחמם לטמפרטורה גבוהה) נעים במסלול ניצב לשני הלוחות של הקבל הם יוסטו מדרכם על ידי כח השדה החשמלי השורר בין שני הלוחות בקבל.

לענין הדיון ההלכתי יש להבדיל בין זרם חילופין בתדירות נמוכה לבין זרם חלופין בתדירות גבוהה מאוד (מעל /10⁹מחזורים לשניה). בתדירות גבוהה כמו זו של קרינת ראדאר המושגים של מתח וזרם הם מעורפלים ואין להם תוקף. אפשר להעביר הספק חשמל של תדירות גבוהה ללא מעגל סגור ובלי חוטי מתכת. אפשר להעביר הספק כזה באלמנטים מבודדים כמו חומר פלסטי או באויר[2]. במשוואות מתמטיות של החשמל כלולות כל התופעות בתדירויות הנמוכות והגבוהות, אבל מבחינה טכנולוגית יש הבדל גדול, וגם לענין הלכה יש הבדל.

הדיון להלן יהיה רק על מעגלים של זרם ישר או זרם חלופין בתדירות נמוכה והוא יתייחס רק לענין "מוליד זרם". לא נדון בשיטת החזון איש שדן מצד איסור בונה, וגם לא באיסור מוקצה.

הראשון בין האחרונים שהשתמש במושג מוליד זרם היה ש"ב הגאון רבי יצחק שמעלקיש וז"ל:[3] "בפנים דברתי אודות נר עלעקטרי, ואזכיר בדין אם רשאים לדבר בשבת על ידי מכונה הנקראת טעלעפון. והנה לפע"ד יש איסור בדבר ושומר נפשו ירחק ממנו. כי מלבד מה שמוכרח למדבר במכונה כזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר וזה איסור משום משמיע קול, יש איסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי וזה אסור בשבת, דכמו בסחופה אשראי אמרינן בביצה כג דאסור משום דמוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (קשר או חבור חשמלי בשבת). ומה"ט לדעתי יש לאסור לעשות זאדא וואססער (מי סודה) משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית [חעמישע פערבינדונג]".

הגאון רבי חיים עוזר כתב בדומה לזה וז"ל :[4] "וע"ד השאלה ע"ד הדלקה וכבוי העלעקטרי בשבת ויו"ט הדבר פשוט שחייב משום מבעיר ומכבה וגם להדליק ביו"ט הוי מוליד דע"י הרכבת הכוחות מוליד כח".

לעומת זה כתב הגאון ר' שלום אלחנן הלוי יפה וז"ל[5]: "אין בחשמל איסור מוליד לפי שעיקר כח השורף של העלעקטרי כבר מוכן ועומד שם בבית המכונה הגדולה (=חברת החשמל)".

גם בשם החזון איש זצ"ל נאמר שאין איסור מוליד זרם בסגירת מעגל שבו זורם זרם. החזון איש סובר שיש בזה איסור מדאוריתא של בונה שמעמיד את הדבר על מתכונתו. ואולי המושג המורחב של בונה כולל בתוכו כבר מוליד זרם אם כי אין בזה איסור נפרד[6].

הגאון מוהר"ר שלמה זלמן אויערבך דן בשמוש בטלפון בשבתות ויו"ט[7]. במאמרו מפקפק אם יש לנו כח לחדש מעצמנו סוגים חדשים של מוליד שאינם נזכרים מפורש בגמרא. למשל, אין מוצאים בש"ס איסור על הולדת חום או קול (ולפענ"ד גם לא איסור מוליד אור) אלא רק הולדת אש או הולדת ריח. אבל מכיון שכבר הורה זקן בדור הקודם, ה"בית יצחק", לאיסור יש להתחשב בזה.

בתשובתו של הבית יצחק יש שלש נקודות: א. איסור "מוליד" בעשיית חיבור חשמלי כזה שבו נוצר כח חשמלי (מה שכתב הגאון סגירת זרם עלעקטרי כוונתו חיבור מעגל סגור שבו זורם זרם). ב. הוכחה לאיסור "מוליד זרם" מגדר של "מוליד ריח" בביצה כג, א. ג. אפשרות של איסור הרכבה חימית משום שמוליד חומר חדש, וגם זה מתוך דמיון למוליד ריח.

גם בתשובתו הנ"ל של הגרח"ע גרודז'ינסקי נראה שמוליד זרם הוא כתוצאה מהרכבה של שני כוחות - שיוצרים כח חדש.

יש איפוא להבין את המושג "מוליד ריח" והרחבתו לעניננו.

איתא בביצה כב, ע"ב במשנה: "אף הוא (=ר"ג) אמר שלשה דברים להקל; מכבדין בית המטות ומניחים את המוגמר ביו"ט ועושין גדי מקולס בלילי פסחים, וחכמים אוסרין." ובגמרא: "אמר רבי אסי: מחלוקת לגמר אבל להריח דברי הכל מותר". ומקשה הגמרא מספר קושיות ומסכמת: "אי איתמר הכי איתמר; אמר רב אסי מחלוקת להריח אבל לגמר אסור. איבעיא להו מהו לעשן? רבי ירמיה בר אבא אמר רב אסור ושמואל אמר מותר. (רש"י: מהו לעשן - פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבושם). רב הונא אמר אסור מפני שמכבה (הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהן, רש"י). אמר ליה רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר (=הבשמים. רש"י) א"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר. א"ר יהודה על גבי גחלת אסור על גבי חרס מותר (=שאינו מכבה ומבעיר). רבה אמר על גבי חרס נמי אסור משום דקא מוליד ריח. (רש"י: שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה.) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור, מ"ט? משום דקמוליד ריחא. ומ"ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו? התם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא, הכא אולודי הוא דקא מוליד ריחא. (רש"י, סחופי - לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס אסור דקא מוליד ריח בשיראים. והמאירי מפרש: "על גבי חרס אסור - רש"י מפרש שהריח נכנס לחרס, ואנו מפרשים על הריח היוצא משם... שהריח היוצא על ידי האור לא היה מורגש כלל קודם. סחופי כסא - ואע"ג דלאו גימור כלים לגמרי הוא מ"מ איכא אולודי ריחא בכלים").

הוי אומר, האיסור מדרבנן לפי פירוש רש"י פירושו להחדיר ריח לתוך הבגד או לתוך החרס, ולפי המאירי פירושו יצירת הריח ממקור שאינו מריח, אלא שיש גם איסור בהולדת ריח בכלים, ע"י החדרה.

והנה רש"י כתב שאיסור מוליד דרבנן קרוב לאיסור מן התורה שדומה לעושה מלאכה חדשה. ונחזי אנן; כל מלאכה של ל"ט מלאכות העושה את המלאכה משנה את המציאות או באיכות או בכמות או בשניהם, חוץ ממלאכת ההוצאה שהיא מלאכה גרועה. למשל, הכותב על נייר שתי אותיות יצר דבר חדש על ידי הכתיבה. גם במלאכת הוצאה העברת חפץ מרשות לרשות או ד' אמות ברה"ר משנה את איכותו של החפץ שהוא עתה יותר שמושי ותכליתי למי שהוציא את החפץ. ובכן, לפי המאירי האיסור של "מוליד ריח" דומה למייצר אש, ואף כאן הוא מייצר דבר חדש, את הריח שקודם לא היה בנמצא, ורק על ידי שריפת בשמים באש נוצר הריח. לפי רש"י יש להסביר שהשינוי הוא גם באיכות; שלפני פעולתו היה בגד או חרס בלתי מבושם ואחרי פעולתו הבגד או החרס מבושם, וכאלו הם בגד או חרס שונים באיכות.

לפי"ז "מוליד" דידן אינו דומה לכל מוליד אחר בש"ס, כגון ביצה שנולדה ביו"ט או מוליד אש שבהם כאילו נוצר דבר חדש, "יש מאין", שלפני זה לא היו ביצה ואש ורק על ידי ההולדה הביצה קיימת לאכילה, רק על ידי שפשוף והכאה על האבן האש נוצרה, ואפשר להשתמש בה. אבל במוליד ריח לפי רש"י (וגם לפי המאירי לענין מוליד ריח בבגד) לא נוצר דבר חדש בכלל, אלא הבשמים ממשיכים ריח לבגד והיכן כאן "הולדה"? לכן מוכרחים להסביר שבגד מבושם הוא כאלו יצירה חדשה והרכבה חדשה ; סוג בגד חדש, וסוג חרס חדש. מאידך כשמולל הדסים אין האדם יוצר מצב חדש אלא הוא רק מזרז את הוצאת הריח אבל לא מחדירו לחפץ אחר.

שיטת הרמב"ם:[8] "אין מעשנים בקטורת ביום טוב מפני שהוא מכבה ואפילו להריח בה ואין צריך לומר לגמר את הבית ואת הכלים. ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה כמו שמותר לצלות בשר על האש".

הרמב"ם פסק כמו רבא ושמואל שהתירו באוכל נפש לעשן פירות, אבל השמיט את כל הדין של מוליד ריח, ובמיוחד את הגמרא של איסור סחופי כסא בשיראים. וכתב המ"מ: "ושם מוכיח בגמרא שאפילו כלי שנתגמר לא יכפה אותו על הבגדים כדי שיקלטו הבגדים את הריח שהרי זה מוליד ריח בבגדים. וכן כתבו ז"ל וזהו שאמרו שם סחופי כסא אשיראי, וכל זה נכלל במה שאמר רבינו שלגמר את הכלים אסור".

ונראה לי שאין דבר זה משמע מתוך דברי הרמב"ם. שהרי בסוגיא יש דרגות של כמה איסורי דרבנן; איסור גימור בגדים או כלים, והאיסור נובע ממכבה או מדליק ע"י הבשמים. אחר כך דנו מהו לעשן פירות ובזה יש מחלוקת בין רב ושמואל. אחר כך מובאת מחלוקת של עישון פירות על גבי חרס שאין בו כיבוי ואסרו משום "מוליד ריח". ושם קימת הרחבה של מושג "מוליד ריח" לענין החדרת ריח לבגד בלי עישון שגם זה אסור למאן דס"ל איסור מוליד ריח. ובסוף מופיע דינו של רבא שלענין אוכל נפש, כמו לעשן פירות, מותר אפילו על גחלת, ובמקרה זה הן איסורי דאורייתא, כמו כיבוי והבערה, והן אסור דרבנן, כמו אולודי ריחא, מותרים. והנה הרמב"ם הביא רק דין עישון הקטורת לאיסורא, והיינו הרחת קטורת שבא כתוצאה מעישון ומצד חשש כיבוי, והוסיף שאין צריך לומר דאסור לגמר את הבית ואת הכלים. כלומר, לענין תחילת הסוגיא בגימור פסק הרמב"ם כרבנן ולא כרבן גמליאל, אבל את הסיפא של הגמרא לענין מוליד ריח לא הזכיר הרמב"ם כלל, והרי זהו חידוש גדול? לכן נראה שהרמב"ם אינו סובר שיש איסור דרבנן של מוליד ריח[9]. וכן יש להעיר שגם ברי"ף השמיט דין "מוליד ריח" וכנראה שגם הרא"ש.

בטור מובא בדומה לרמב"ם וז"ל[10]: "אין עושין מוגמר, פירוש שמפזר מיני בשמים על גחלים בין אם מכוון להריח בין אם מכוון לגמר הבית או הכלים. אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות למתקן לאכילה מותר, לא שנא אם מפזרן על גבי חרס או על גבי גחלת של עץ". וזה דומה לפירושנו.

המחבר מביא את לשון הטור ומוסיף הרמ"א: "ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים משום מוליד בהן ריחא"[11]. ומפרש המ"א ד"ה ואסור לסחוף: "ואע"ג דמותר למלול עשבים כמ"ש סימן שכ"ה ס"ה דהתם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקמוסיף, ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר, דשאני הכא שהריח הוא שם רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעי"ט על הבגד ונטלו מותר להחזירו ביו"ט דאינו מריח יותר בשל כך".

ויש להסביר ולהבהיר את גבולות האיסור לבשם בגד מבושם וההיתר להחזיר אתרוג לבגד אם היה מונח בו לפני יו"ט. ונראה שאם יחזיר לבגד בשמים מאותו מין שהיו כבר בבגד, למרות שהם בשמים חדשים אין זה מוליד ריח חדש. כמו כן אם יחזיר אתרוג אחר לבגד, יחשב הדבר כאלו החזיר אותו המין. ומה שהמ"א כתב "דאינו מריח יותר בשל כך" אין כוונתו שהריח אינו מתחזק, דמה בכך אם התחזק שהרי מותר להוסיף ריח וכמ"ש שם, אלא כוונתו שאין מין ריח חדש. ברור שאם הוציא את האתרוג מן הבגד הריח נחלש עם הזמן שעובר וכשמחזיר את האתרוג הריח מתחזק. ולפי זה אם היה אתרוג אחד בבגד מעיו"ט ויחזיר שני אתרוגים, או שהיה בגד מבושם עם בשמים וביו"ט יוסיף בשמים רבים מאותו המין אין זה מוליד ריח. וראיתי ראיה לסברתנו בדברי שו"ע הרב וז"ל: [12]"לפי שאסור להוליד ריח ביו"ט בדבר שלא היה בו ריח שמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה... ואם כבר היה מונח מין בושם זה על הבגד זה בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד, אבל אסור להניח מין בושם אחר שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד ביו"ט". ברור שלפי דברי הרב מלאדי יש להבדיל בין כמות הריח ואיכות הריח, ושינוי בריח נחשב כריח חדש.[13]

מסקנת הדיון היא שאיסור מוליד ריח אינו משום שהריח נולד, או משום שמוציא את הריח ממקור "האנרגיה", אלא האיסור הוא משום שטיב הבגד השתנה. לפני פעולתו היה לו בגד פשוט ועכשיו בגד מבושם שהוא בעצמו מקור של ריח, אך בעצם העברת הריח אין איסור.

עוד למדנו שאין איסור בשינוי כמות האנרגיה: אפילו אם התנדף הריח בבגד כמעט כליל כשהוציא האתרוג, כל זמן שנשאר קצת ריח מותר להחזיר את האתרוג. האיסור הוא רק כשמכניס או מוסיף מקור אנרגיה חדש השונה באופיו ובאיכותו.

לפי זה למדים אנו שאם אדם יוציא ויחזיר אתרוג לסירוגין, כך שבזמן שאין האתרוג בבגד מתנדף קצת מן הריח, וכשמחזיר את האתרוג הריח מתחזק, כך שיש "זרם של ריח" שמתחלף לפי זמן, "ריח חילופין", - אין בזה איסור.

כמו כן אין איסור לשים את האתרוג או את הבשמים על מתכת או על כל חומר שאינו בולע וקולט את הריח לזמן רב. ולכן דנה הגמרא דוקא בחרס, שהרי חרס קולט את הריח וכמו שכתב רש"י "נכנס בו הריח", ולא בשאר חמרים שאין הריח מתקיים בהם לזמן מרובה.

הוכחת הבית יצחק לאסור "מוליד זרם" נובעת ממושג "מוליד ריח". לכאורה קשה לדמות שתי תופעות אלו. מצאנו שמוליד ריח קיים בשני אופנים: או שממש מולידים ויוצרים ריח ממקור שאינו מסוגל לבד למסור את הריח החוצה (פירוש המאירי), או שיוצרים תכונה חדשה בבגד ע"י ריח ההופך להיות חלק מן הבגד, שימושי ובר קיימא. הריח בבגד נשאר זמן רב, ומתנדף רק לאט. בשני המקרים יש תופעה של הולדה חדשה. לעומת זאת, אין הולדת חשמל אלא האנרגיה של החשמל והאפשרות של הובלתו נמצאים בתוך הסוללה או בתוך הגנרטור בחברת החשמל. סגירת מעגל אינה פעולה על מקור אנרגיה ולכן אינה דומה למלילת בשמים או לגימור בשמים על אש. סגירת המעגל יכולה להיות במרחק רב ממקור החשמל. הדבר דומה לזרימת מים במעגל צנרת סגורה כאשר הכח הדוחף הוא משאבה. פתיחת ברז מאפשרת זרימת המים, הזורמים מיד כאשר נפתח הברז ונפסקים מיד עם סגירתו.

ברם, עיקר הטענה שאין לדמות זרם חשמלי להולדת ריח היא שזרימת זרם חשמל היא אינה בר קיימא שכן היא תלויה בפתיחת המעגל וסגירתו. הזרימה לא נעשתה חלק מן החוט המתכתי אלא רק מאפשרת הולכת חשמל. פתיחת המעגל מפסיקה את זרימת הזרם, והמצב חוזר לקדמותו כאילו לא נעשה דבר. לא כן בבגד מבושם: הוצאת הבשמים או האתרוג מן הבגד אינה מחזירה את הבגד לקדמותו, אלא הבגד נשאר מבושם, והוא מריח ואפשר להמשיך להשתמש בו בתור כזה. בדרך כלל, מושג מוליד הוא מושג של הולדת מצב חדש שאינו בר החזרה לקדמותו.

עוד הקשו האחרונים, שאין לדמות ריח לזרם החשמל. ריח, קול, ואור, אפשר להרגיש בחושי האדם ואילו זרם חשמלי לא ניתן להרגישו בחושי הראות והשמע[14]. הטענה אינה חזקה כל כך שהרי נגיעה ביד על ידי האדם שמחובר לאדמה או בשני ידים בין החוט של פזה ונויטרל, מביא להעברת זרם דרך האדם ולפעמים הלם חשמלי, והוא חש בזרם כדבעי.

עוד טענו האחרונים, שאין לנו רשות להרחיב ולהמציא איסורי דרבנן חדשים, כמו מוליד מסוג חדש חוץ מאלו שכבר הוזכרו בתלמוד[15].

אין גם להשוות מוליד זרם עם מוליד אש, כמו שחלק מן האחרונים רצו לדמות. שהרי במשנה "שאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים"[16] הפירוש הוא שמוליד דבר חדש ודומה קצת למלאכה[17]. וגם המאירי כתב:[18] וטעם איסור כל אלו שכל המצאת דבר ממה שאינו אסור אף לצורך אוכל נפש". וידידי פרופ' יהודה לוי האריך בבירור רוב השיטות בענין מוליד אש[19].

רוב האחרונים גם אוסרים יצירת ניצוצות רק כאשר הניצוץ מדליק אש ונאחז בעצים כך שגורם לאש הנמשכת ובת קיימא[20]. אבל ברור שהבית יצחק אינו סובר שיש להביא ראיה ממוליד אש, שהרי הביא את הראיה ממוליד ריח. והסברה מחייבת כך שבמוליד אש זו כנראה גזירה דרבנן מיוחדת שקשורה רק לאש ואין להרחיבה לדברים אחרים. יתר על כן בהוצאת אש מאבנים מולידים דבר חדש, כאילו יש מאין, שהרי לפני זה האש לא היתה בנמצא וכעת יש אש והאבן או העפר נשארו כמות שהיו, אבל בזרם חשמלי אינו מוליד דבר חדש אלא רק שימוש בזרם.

מ"מ מכיון שזקן ההוראה של הדור הקודם, בעל ה"בית יצחק" סבר בפשטות שיש איסור מוליד זרם הנלמד מאיסור מוליד ריח, ורוב האחרונים הלכו בעקבותיו, יש צורך לפרש את הגמרא בביצה כך שמוליד זרם אכן יהיה כלול בתוך המושג של מוליד ריח. לכן יש לפרש שהבגד המבושם או החרס המבושם שקלטו את הריח הם יצירה חדשה מצד זה שיש להם תכונה חדשה וכח חדש[21]. לפיכך יש מקום להשוות מקורות אנרגיה, זו של האתרוג, שמעביר ריח, לסוללה, שמעבירה זרם או לגנרטור חשמלי שמעביר את החשמל. התוצאה בכל המקרים היא יצירה חדשה; בגד מבושם הוא הרכבה חדשה, וכמו כן, חוט מוליך כאשר זורם בו חשמל ייחשב הרכבה חדשה. ואין להקשות שהרכבה זו היא זמנית כי הרכבה זו הרי היא קבועה כל זמן שהמעגל סגור. לזה התכוון כנראה הבית יצחק כשכתב "שע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת, דכמו סחופא כסא אשראי... הרי שאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג, ובמי סודה, חמישע פערבינדונג". המילה פערבינדונג יש לה שתי משמעויות : אחת- חיבור, והשניה - הרכבה. ואולי הבית יצחק התכוין בשני המקרים להרכבה. ומה שכתב ו"זה אסור בשבת," לאו דווקא שבת, שהרי איסור מוליד ריח הוא גם ביו"ט, וקצת צ"ע.

כך גם כתב הגאון רח"ע גרודז'ינסקי: "דהוי מוליד דע"י הרכבת הכוחות מוליד כח". הכוונה לא רק לכח חדש, אלא תרכובת חדשה שהיא שימושית[22].

לפי הבנה זו של הבית יצחק יש לחלק בין זרם ארעי או מתח ארעי ובין זרם קבוע. בזרם ארעי אין הולדת כח קבוע בכלל, שהרי הכח נפסק תוך זמן קצר, ולא ניתן לשימוש אחר כך. ה"ז דומה לנתינת בושם על חתיכת מתכת או אתרוג בקופסת עץ, שאין בזה איסור של מוליד ריח, שהרי הריח לא נקלט בעץ או במתכת, והריח שנמצא מתנדף תוך זמן קצר. אין זה בגדר מוליד ריח, שהרי לא נוצרת תרכובת חדשה, ומעשים בכל יום ששמים אתרוג בקופסא ואין פוצה פה לאסור. רק בבגד או בחרס, שבולעים את הריח, והוא נעשה חלק מהבגד או מההרס, יש לדון על הרכבה חדשה ועל כח חדש. וכן גם כשסוגרים מעגל חשמלי אפשר לראות כאילו הזרם והחוט המתכתי הם צבת בצבת, וכאילו זו הרכבה חדשה כל זמן שמדובר בזרם ישר או בזרם חילופין בתדירות נמוכה, מה שאין כן בזרם שהוא ארעי, שאינו "כח חדש".

אין כאן מקום להתיחס לשאלת עשיית מי סודה שרוב האחרונים הכריעו שמותר להכין מי סודה אפילו בשבת. יש אמנם להבדיל בין עשיית מי סודה באופן שנעשה בזמן הבית יצחק, שהיו מכניסים אבקה או נוזל מיוחד לגרום לרתיחה, ובין עשיית מי סודה כיום, שמחדירים גז תחת לחץ כמו בסיפולוקס של היום. החדרת גז דו-תחמוצת הפחמן אינה יוצרת תרכובת חדשה כלל, אלא רק מתערב בתוך המים. באופן עקרוני עירבוב זה איננו שונה מערבוב של תמצית תה עם מים או קרח בתוך מים ונדון על שאלה זו במקום אחר[23].

במיכשור חשמלי יש לפעמים צורך להגביר את הזרם במעגל (שבו זורם זרם לפני יו"ט או לפני שבת). מדובר כאן במעגל שאין בו חשש של חימום יתר עד כדי כך שחלק ממתכת יהפך לגחלת של מתכת (גובה טמפרטורת גחלת של מתכת שנוי במחלוקת אבל אינו נוגע לעניננו. מדובר בכל מקרה, כך שהמתכת כמעט שאינה מתחממת). יש צורך בזהירות מירבית, ויש לבדוק כל מכשיר וכל שיטה באופן נפרד, האם להתיר בהם הגברת זרם. כפי שיתברר קיימים מעגלים שאסור להגדיל בהם את הזרם, משום שכל שינוי כרוך בהולדת זרם לפי הגדרתו של הבית יצחק, במעגל משנה. מאידך קיימים מעגלים שאין בהם שום חשש של מוליד זרם. להלן נדון במעגלים מסוימים ומוגדרים.

השיטה המקובלת להגדלת הזרם במעגל סגור, שבו זורם זרם ישר, היא לשנות גודל של התנגדות (=נגד משתנה). במעגל סגור שבו זורם זרם חילופים, משנים התנגדות אפקטיבית על ידי שינוי גודל סליל מתכתי או קבל חשמלי או הגאומטריה והצורה שלהם. אפשרות שניה היא כמובן על ידי תוספת מקור אנרגיה כגון סוללה נוספת. יש הבדל גדול בין שתי אפשרויות אלו; שינוי בגודל התנגדות או הסליל והקבל לא משנה את גודל מקור האנרגיה וה"ז כאילו נשארו בבגד אותם הבשמים או אותו האתרוג. שום מעגל ושום מפסק לא נסגר או נפתח. שינוי הזרם במקרה זה הוא רק תוספת של זרם ומותר, כמו שמותר להוסיף ריח מאותו סוג. הדבר דומה כאילו שם בעיו"ט אתרוג על בגד מקופל וביו"ט משנה חלק מן הקיפול כך שהריח יכול לחדור ולהקלט במהירות גדולה יותר.

ברור ששינוי זה גרם תוספת של ריח שבא מאותו האתרוג, ומעולם לא שמענו שיש צורך לדקדק או להזהר להחזיר את האתרוג לאותו המקום המדויק ממנו נלקח. וכך במעגל החשמלי, בשינוי הזרם יש רק תוספת של זרם שבא מאותו מקור האנרגיה. (אין אנו דנים כאן האם יש איסור מוקצה בשינוי התנגדות, כאשר כל המעגל הוא קבוע. ראה לענין זה שו"ת הר צבי, או"ח סי' קצו).

במעגל חשמלי שיש בו התנגדות מסוימת וזורם בו זרם, האם מותר לשנות את גודל ההתנגדות מאפס עד לערך גבוה ביותר (שלעניננו אפשר להחשיבו כאילו הוא גודל אין סופי). שינוי התנגדות משנה את הזרם מזרם גדול לערך אפסי. נשאלת השאלה, האם שינוי זה נחשב למוליד זרם.

דוגמת מעגל פשוט מצויה בציור 1: במעגל קיימת ההתנגדות, 1R. כאשר ערכה קרוב לאפס, וההתנגדות קטנה ביותר, זורם זרם "גדול" במעגל ממקור האנרגיה, 1E. כשמגדילים את ההתנגדות, 1R, הזרם קטן והולך.

בכל מקרה מפל המתח בגודל של 1E מצוי על 1R. ההתנגדות המשתנית בנויה כך שכאשר משנים אותה לא נפתח ולא נסגר כל מעגל. נראה לי ששינוי הזרם מקצה לקצה אינו נקרא מוליד זרם, שהרי המעגל סגור, והוא רק משנה את ההתנגדות הנמצאת בו. אין זה דומה לאדם שפתח או סגר מפסק, שהרי תמיד נשארת התנגדות קטנה ביותר בחוטים, בתוך המעגל, שמגבילה את הזרם, ולכן יש רק הקטנה או הוספה לזרם. ואין לומר שכתוצאה משינוי בגודל ההתנגדות אין זורם זרם בחלק מן הנגד שהרי יש לנו להתיחס למעגל כולו ולא לכל פרטיו באופן נפרד. כמו כן פשוט דאין זה משנה אם משנים את העכבה הכללית על ידי שמשנים את הגאומטריה וצורה של סליל או של הקבל. בכל המקרים הללו קיים רק שינוי בזרימה.

אם מעגל זה יהיה חלק ממעגל יותר מורכב ובחלק נוסף של המעגל יש גם מקור זורם שני, כך שהזרם הכללי מורכב משתי מקורות, אין להתיחס לכל חלק נפרד כאילו הוא הוליד שם זרם, אלא יש להתיחס לכל המעגל כאילו הוא מעגל אחד, וסך הכל הוא שהגביר את הזרם על ידי תוספת זרם שבא ממקור שנמצא בתוך המעגל. הדבר דומה כאילו שני אתרוגים נמצאים על הבגד, וחלק מן הבגד מקופל וחלק שני לא. שינוי בקיפול בחלק מן הבגד משפיע על קליטת הריח מכל אתרוג נפרד. אע"פ כן, אין זה אלא הוספת ריח מאותו הסוג לפי פסק של שו"ע הרב.

לעומת זאת יש לדון, בכובד ראש כאשר המעגל מורכב בחלקו מזרם חלופין ובחלקו מזרם ישר. בציור 2 מופיע מעגל כזה. מצד אחד קיים בו מקור זרם ישר 1E, ובו זורם דרך התנגדות 1R. ומצד שני קיים מעין "מעגל שני" של גנרטור, זרם חילופין 2V, ובו זורם זרם שאפשר לשנותו ע"י נגד משתנה 2R. שני המעגלים מחוברים על ידי קבל C, שמאפשר לזרם החילופין לעבור מהחלק השני אל החלק הראשון, אבל אינו מאפשר לזרם הישר לעבור אל החלק השני. השאלה היא האם יש להתייחס לשני זרמים אלו כאילו הם שני סוגי זרם (כאילו האחד בצבע כחול והשני בצבע אדום), בדומה לשני סוגי בשמים, ולכן יש לדון מצד מוליד זרם. או שמא נאמר שהחיבור כבר נעשה, והוא קיים לפני שבת, כך שמתוך שתי כוחות לא נולד כוח עלעקטרי חדש, וגם אין כאן הרכבה חדשה. ידידי הגאון הרב הלפרין שליט"א רצה לטעון שיש במקרה הנדון חשש של מוליד זרם[24].

נראה לי, אחרי עיון רב, שאין מקום להרחבה נוספת של המושג "מוליד זרם". שהרי המושג הזה, כמו שראינו, הוא בעצמו הרחבה של המושג "מוליד ריח" ודיו בהרחבה זו. כל החדוש של הבית יצחק הוא כלשונו שסגירת מעגל מוליד כוח עלעקטרי, או כמו שכתב בעל האחיעזר שחיבור שני כוחות מוליד כוח חדש של חשמל. נראה לכן שעצם סגירת המעגל הוא הדבר הקובע, שמוליד כוח כזה. הסגירה מאפשרת למעגל לתפקד כהרכבה חדשה, לזרם ישר או לזרם חילופין, או לשניהם גם יחד. אין צורך להתייחס לפרטי המעגל עצמם, ובמיוחד במעגלים משולבים של היום, שהם כה קטנים שקשה לראותם אפילו במיקרוסקופ. יתר על כן, אין חושי האדם מבדילים בדרך כלל בין זרם חילופין וזרם ישר, ואפשר רק לגלות הבדל זה על ידי מיכשור מיוחד. כמו כן, אין למשל חשיבות לענין מבעיר בהבערת גחלת של מתכת, או בבישול של מתכת, האם נעשה על ידי זרם ישר או זרם חילופין. אע"פ שבזרם חילופין, (כאשר מדובר בזרם הביתי שמתחלף 50 פעם בשניה, 50 הרץ) הזרם וגם המתח יורדים לאפס מאה פעמים בשניה, ובחלקיקי זמן אלו אין הבערה ואין חימום, אעפי"כ אנו מתייחסים לממוצע של ההספק שמורגש בחושים, וכאילו יש רצף בהבערה ורצף בחימום (ולכן אין המשך של הזרם או של המתח נחשב ככוח שני או ככוח כוחו). יש להתייחס למושגים כגון זרם שהמדען מגדירם ומשתמש בהם באבחנה ולא לערבב מושגים אלו עם אותם המילים שההלכה משתמשת בהם, אך המובן הוא שונה. (כל זה אמור רק לענין עצם הולדת הזרם, אבל אם הפעלה של זרם ישר או זרם חליפין על ידי שינוי התנגדות תביא לתוצאה של אחת מל"ט מלאכות, בזה חייב כאילו עשה את המלאכה בידיים) .

מכיון שנגענו בשאלה זו, יש להתייחס גם לטענת הרב הלפרין במאמרו שם (ר' הערה 24) בענין דבור במיקרופון או בטלפון, לענין מוליד זרם. במערכת כזאת מצויים בדרך כלל מקורות מתח של זרם ישר וזרם חילופין, וזרמים שונים במעגלים שונים. כאשר אדם מדבר לתוך מיקרופון הוא משנה על ידי הכוח של גלי הקול אחת מן ההתנגדויות האפקטיביות (=עכבות) כמו קבל חשמלי או סליל חשמלי. שינוי זה מתאים בדיוק לאופי גלי הקול שהפיק האדם. נוצר, איפוא, זרם חילופין שדומה יותר לפולסים חשמליים, והם מוגברים ולבסוף מפעילים רמקול. נראה לי שגם כאן אין לראות ביצירת פולסים חשמליים אלו הולדת זרם, לפי הגדרתו של בעל ה"בית יצחק". יתר על כן, אין זה תואם למציאות החשמלית המתוארת שם, שבה נוצר משהו חדש. המציאות היא: ראשית, פולסים אלו אינם דומים לזרם חילופין רגיל, שהוא קבוע בתדירות ונמשך כל הזמן, וכאן הפולסים ארעיים רק בעת הדיבור. שנית, גם בהעדר דבור דרך המיקרופון מצויים בו זרמי חילופין ופולסים חשמליים בתוך המעגל כתוצאה מסיבות שונות. אחת הסיבות היא רעש הסביבה המפעיל את המגבר. כמו כן מצוי רעש טבעי חשמלי בתוך האלמנטים של המעגל. מגבר יקר מתוחכם מונע שפולסים אלו יוגברו יותר מדי ויפעילו את הרמקול חזק מדי. אבל הפולסים קיימים תמיד בתוך המערכת. לכן אין לטעון שהאדם לבד יצר פולסים חשמליים. הוא יצר פולסים שמאפיינים את טיב הדיבור שלו ובעוצמה יותר חזקה, ושינה את הזרם הקיים שמאפיינים את טיב הדיבור.

לפיכך נראה לי שאין כאן מוליד זרם מכמה טעמים: טעם ראשון הוא שלא נראית לדעתנו אפשרות להרחיב את מושג "מוליד" של הבית יצחק לענין זה, שהרי כל המעגלים הם סגורים ומוכנים לפני שבת. שנית, הדבר דומה יותר לשינוי זרם ישר לזרם חילופין. לעיל כבר הזכרנו ענין הפיכת ריח קבוע ל"זרם חילופין" של ריח, למשל על ידי הכנסה והוצאה של אתרוג מן הבגד, שהיה מונח בבגד כבר בערב שבת. אין מניעה לעשות זאת, על אף ששינה את קליטת הריח לקליטה בסירוגין, והתנדפות לסירוגין, והרי זה מותר לכתחילה. טעם שלישי, שהרי פולסים כבר קיימים במעגל, וכל מה שעשה האדם הוא להוסיף פולסים נוספים, ויש להתייחס לכך כהוספת זרם ולא כהולדת זרם.

כל הנ"ל לענין דיבור במיקרופון בשבת אמור אך ורק לענין איסור "מוליד זרם", ולא לענין איסורים נוספים כגון "אוושא מילתא" וסייגים למניעת חילול שבת ופרצות שונות.

קיימים מעגלים חשמליים רבים בשימוש יום-יומי שענין "מוליד זרם" קשור בהם. מספר האפשרויות הוא כה גדול שאין אפשרות לדון בכולם, ואפילו לא ברובם. אתייחס, איפוא, למספר מצומצם של מעגלים חשמליים שהם מעין אבני-בנין למעגלים יותר מסובכים. נדון, כמו כן, במספר בעיות עקרוניות. לא אביא כאן דוגמאות למעגלים בתדירות גבוהה או פולסים קצרים, משום שכבר הזכרנו בפתיחת המאמר כי מושגי היסוד של זרם ומתח אינם אמורים בהם במובן הרגיל. במאמר אחר נסביר א"יה את ההשלכות ההלכתיות הנובעות מקרינה אלקטרומגנטית, ממעגלים בתדירות גבוהה, ממעגלים אופטיים, סיבים אופטיים וכ'.

מצויים מצבים רבים בטבע שיש בהם מתחים וזרמים רגעיים וארעיים. אבל נוסף לזה, אפשר ליצור מצבים שיש במוליך או בחומר מתח חשמלי בלי שזורם בו זרם קבוע. נמנה כאן ארבע אפשרויות פשוטות:

בציור 3 רואים חוט נחושת כך שקצה אחד טבול במים קרים וקצהו השני במים חמים. (פחות מיד סולדת או שעור אחר, כך שאין בישול במתכת). כתוצאה מהולכת החום והפרש הטמפרטורה נוצר מתח בין שתי הקצוות. מטען חשמלי נוסף בקצה אחד ואותה כמות מטען חסרה בקצה השני. שום מעגל לא נסגר, וכל מה שאדם עשה הוא לטבול קצה או שתי קצוות בתוך המיכלים, או להוסיף מים קרים או חמים.

יש חומרים שאם מפעילים עליהם לחץ נוצר מתח חשמלי בין שתי הקצוות של החומר. גבישים של קוורץ הם אופייניים לאפקט זה. קיים גם אפקט הפוך, שהפעלת מתח גורמת לעוותים בחומר.

ציור 4 מראה שתי מתכות שונות שנוגעות אחת בשניה במשטח שווה. בציור השני מדובר באותו סוג מתכת, אך בקצה אחד המשטח רחב ביחס למשטח של הקצה השני. כאשר שני המשטחים נוגעים זה בזה נוצר מתח בשני המקרים. המתח הנוצר נובע משום שכל משטח יש לו צפיפות אלקטרונים שונה, וכדי שיווצר שווי משקל, מועברים מטענים מקצה של החוט אל הקצה השני וכתוצאה מכך נוצר מתח.

הזזת חוט מתכתי (ללא מעגל סגור) ניצב לשדה מגנטי H, יוצר מתח חשמלי. תופעה זו היא הבסיס לפעולת גנרטור, שבו סובבים מעגלים חשמליים בתוך שדה מגנטי וכתוצאה מכך זורם זרם במעגל. המתח הנוצר הוא כתוצאה מן הכוח הפועל על המטענים, אשר מוזזים במהירות דרך שדה מגנטי.

למעגלים האלה קיים מכנה משותף ; שום מעגל לא נסגר, והפעולה עצמה שנעשתה בשבת או ביו"ט מותרת. כגון, הזזת גוש מתכת או הכנסת מים קרים לתוך כוס וכד'. נכון הוא, שנוצר מתח בעקבות פעולה זו והמתח שנוצר הוא כתוצאה מהזזת מטענים שהם זרם ארעי, ותוך זמן קצר ביותר, שלא ניתן להרגשה בחושי האדם.

הזכרנו בראש המאמר, שברוב התופעות בטבע, ובמיוחד בכל פעולות האדם, נוצרים מתחים וזרמים ארעיים. המתחים והזרמים הם בתוך גוף האדם, אבל הם גם כתוצאה ממגע של האדם בחומר חיצוני. יש גם להבהיר שאם יש חוט חשמלי ובו זורם זרם, כל נגיעה בו, או פיתול או כיפוף, גורם לשינוי כלשהו בהתנגדות ולכן גם לשינוי קל, ארעי או קבוע, בזרם. ברור שכל המתחים והזרמים שנוצרים על ידי האדם שלא במתכוין אבל מעצם היותו אדם חי, אין בהם שום חשש של מוליד זרם או חשש אחר, לא בשבת ולא ביו"ט[25].

אמנם המעגלים שהוזכרו לעיל נבנו על ידי האדם בכונה למטרה מסוימת, אך בהם נוצר רק מתח ולא נוצר זרם קבוע. השאלה המרכזית היא למה התכוין בעל ה"בית יצחק" בהגדרת "מוליד זרם". האם התכוין שמוליד זרם הוא רק בדרך של סגירת מעגל אשר כתוצאה מכך זורם זרם חשמלי או האם גם ביצירת מתח בלי זרם יש איסור של מוליד, או שמא יצירת הספק חשמלי כך שאפשר להשתמש בו, ומשתמשים בו, כמו בדיבור בטלפון או בהדלקת אור חשמל, רק בזה קיים איסור מוליד? (ואין כאן המקום להכנס למחלוקת בין הט"ז והמרש"ל ובין המג"א לענין פסיק רישא ומתכוין בקשר לאיסור מוליד).

בפרק הקודם הסברנו את הקושי בהרחבת המושג "מוליד ריח", כדי שיכלול גם מוליד זרם. ההסבר שהתקבל הוא שהבית יצחק החשיב חוט חשמלי שבו זורם זרם כאילו זו הרכבה חדשה, כאילו חוט זה יש בו כוח חדש שנולד בעקבות סגירת המעגל, והכוח הזה אפשר להשתמש בו למאור או לחמום או לבישול או לפעולה אחרת. המושג מוליד זרם שונה ממוליד אור, שהרי במוליד אור לא נבראה הרכבה אלא נוצר דבר חדש כאילו יש מאין, על ידי הכאת שתי אבנים אחת על השניה. המושג מוליד זרם גם שונה ממה שמוזכר במשנה[26] "אין מרסקין את הברד והשלג אבל נותן לתוך הכוס ואינו חושש". לפי רש"י וספר התרומה והרא"ש, עיקר האיסור הוא משום מוליד[27], והיינו קרח שנמס והופך למים, משמעותו הולדת צורה חדשה של חומר, שינוי פזה ממוצק לנוזל, הפיכת קרח למים. זו בריאה חדשה, שהרי לפני זה לא היו מים בכלל. מאידך הכנסת קרח לתוך מים יוצרת רק תוספת של מים. פעולת ההמסה וההפשרה נעשות ממילא ללא פעולת האדם, ולכן זה מותר, ואינו חושש. במוליד מתח, אין יצירה חדשה של חומר, וגם לא הרכבה חדשה, ואין במתח זה שימוש הרגיל, כל זמן שלא נסגר מעגל.

כשמדקדקים בדברי בעל שו"ת אחיעזר נראה שעיקר ענין "מוליד חשמלי" אמור בסגירת מעגל, אשר כתוצאה מכך נוצר כוח חדש ע"י חיבור של שני כוחות ויש שימוש בכח החדש שנוצר (הגרח"ע מתייחס לשימוש של מאור). מושג הכח בלשונו אינו המושג המדעי-טכנולוגי אלא הוא ביטוי של יצירת אנרגיה חשמלית, הספק חשמלי לשימוש. לכן, אין איסור ביצירת מתח בלי זרימת זרם. יש יצירה שהיא מותרת, למשל, יצירה של מוליד חום או מוליד קור על ידי נגיעה במתכת קרה או חמה. בדומה לזה גם יצירת מתח מושרה על ידי אחת הפעולות הנזכרות לעיל, נראה שמותר, שאם לא כן לא מצא אדם את מקומו עלי אדמות בשבת.

אם מדקדקים, כמו כן, בדברי הבית יצחק נראה בעליל שגם הוא התכוון בעיקר להספק חשמלי, אלא בתפישתו הזרם הוא הביטוי המקובל להספק חשמלי, וכך באמת ניכר מתוך תיאורו באיסור של "נסיעה בעגלה הנוסעת ע"י העלעקטריציטעט". לו יתואר מצב שזורם זרם במעגל בלי מתח, ז.א. בלי מקור הספק חשמלי, נראה לכאורה מתוך דברי ה"בית יצחק" שאין כאן איסור של מוליד ונדון בזה להלן.

זאת ועוד, אם יש מצב שבבגד בבת אחת יש ריח ויש חומר אחר שמבטל את הריח, ועל ידי פעולה, כמו לחיצה על הבגד, מזיזים את הריח למקום אחד ואת החומר המבטל למקום אחר, נראה לי שגם זה לא נחשב כמוליד ריח, שהרי הריח היה בבגד אבל לא היה מורגש. גם במקרה שלנו - יצירת מתח - קיימת הפרדה של מטען חיובי ושלילי שלפני זה בטלו אחד את השני. אמנם משל ה"ריח" אינו דומה לגמרי לנמשל, אעפי"כ, יש ללמוד מזה שדיו מה שנלמד בגמרא ואין להרחיבו למצבים שאינם מוזכרים בגמרא.

בציור 6 יש מעגל הסגור לפני שבת ובו קיימת סוללה והתנגדות שאפשר לשנות את ערכה ל"אינסוף". במקרה של התנגדות אינסופית אין זרם במעגל, ונוצר מפל מתח על ההתנגדות.

כפי שהסברנו לעיל, כשמקטינים את הזרם מערך מסוים לזרם אפסי ונשאר רק מתח של התנגדות אין בכך איסור מוליד זרם שכן הזרימה הוקטנה לערך אפסי. וכדומה לזה גם בהגדלת מתח או יצירת מתח על ההתנגדות כתוצאה מכך, אין איסור מוליד. כמו שהוסבר לעיל אין איסור במוליד מתח אלא רק במוליד הספק שהוא בעל שימוש. יש לציין שעל אף שהגדלת ההתנגדות לערך אין סופי דומה באופן מעשי לפתיחת מעגל, אין זו פתיחה אמיתית, ולא נראה לכן כאילו בנה או פתח מעגל. לכן, גם לפי שיטת החזון איש אין כאן איסור של בונה או סותר.

יש תופעה בטבע שנקראת על-מוליכות, והיא שחומרים מתכתיים מסויימים בטמפרטורה נמוכה מאוד מאבדים כל התנגדות חשמלית. במצב זה זורם בהם זרם בלי שיש צורך במתח חשמלי. חוט חשמל כזה אינו מתחמם כל עיקר, וזרם ימשיך לזרום בהתמדה אפילו שנים. כמובן, אי אפשר להוציא מהם הספק חשמלי, שהרי אין יצירה יש מאין, והספק הוא מכפלת זרם במתח.

נראה לי שאם אדם ישרה זרם חשמל במעגל על-מוליך בלי סגירת מעגל,[28] יש ספק גדול אם זה נכלל באיסור מוליד זרם, שהרי לא נוצר הספק חשמל, וצ"ע.

אם זורם זרם במעגל לפני שבת ואם קירר בשבת את המעגל לטמפרטורה של הליום נוזלי, כך שזורם על-זרם, ולכן אין צורך במקור הספק, אין שום ספק שאין בזה איסור של מוליד זרם. אין כאן הולדה חדשה, ואין זו הולדה של סוג חדש של זרם חשמלי. אין כאן איסור של בונה לפי שיטת החזון איש, שהרי המעגל כבר הוכשר מראש והועמד על מתכונתו בתור מעגל, ולא שמענו ששינוי בטמפרטורה יחשב כאילו יש בזה איסור של בונה.

סכום הדברים: יש לפי ה"בית יצחק" איסור מוליד זרם ומשמעותו מוליד הספק חשמל. אין איסור מוליד מתח כאשר מדובר ביצירת מתח בלי זרם. ויש ספק אם יש איסור של יצירת זרם בלי יצירת מתח[29].

בציור 7 מתוארים שני סוגי מעגלים, אחד לזרם ישר ואחד לזרם חילופין. לנקודות 2 - 1 מתחבר חוט חשמלי עד נקודות 4 - 3, ולכן לא זורם זרם חדש, שהרי המעגל אינו סגור (חוץ מזרם רגעי). בסגירת המתג המתואר הדבר היחיד שהשתנה הוא שמתח שהיה בנקודות 2 - 1, הועבר עכשיו לנקודות 4 - 3. דוגמא לזה הוא הכנסת חוט מאריך חשמלי לשקע בשבת. (אין אנו דנים עכשיו בעניני מוקצה).

נראה שאין כאן בכלל הולדת כח עלעקטרי, וכן אין חיבור של שתי כוחות. אותה הכשרת הכוח והפוטנציאל שהיה מקודם קיימים עכשיו בהמשכו של המעגל, או של החוט החשמלי, אבל הכוח עצמו אינו קיים. דומה הדבר כאילו שם בגד שני על יד בגד ראשון שעליו מונחת קופסא סגורה של בשמים. כל זמן שלא פתח את הקופסא אינו מוליד ריח. על ידי הוספה של בגד הוא רק הכשיר את הבגד השני, שאם יפתח את הקופסא יגיע הריח לבגד השני. אמנם גם כאן אין המשל דומה בדיוק לנמשל לכל פרטיו, ברם, הוא מדגים את העיקרון.

יש להבהיר שגם אין איסור בונה לפי שיטת החזון איש בכגון דא, שהרי מצב המעגל לא השתנה בכלל. גם אין כאן החשש של הגרח"ש גריינימן שטוען כי בסגירת מעגל בשבת בלי שזורם זרם יש חשש לאיסור בונה, שהרי לא סגר שום מעגל. (דברי הגרח"ש גריינימן צריכים עיון רב. הרחבה של המושג בונה אינה במשמע מתוך דברי החזון איש, וכבר הרגיש בזה הגרש"ז אויערבך שליט"א, ראה מאמרו בעמ' 59. לפי הגרח"ש גריינימן יש להזהר למשל שלא לנגוע בכלי מתכת כמו סיר עם מזלג או סכין בשתי קצוותיו, שהרי סוגר מעגל. אפילו אם נאמר שזו בניה ארעית ולא מכוונת, אבל יש לחשוש לפי דברו לאיסור דרבנן וא"כ אין לדבר סוף. ולא שמענו שמי שהוא נזהר בזה בדורות הקודמים).

לסכום: העתקת מתח ממקום אחד בלי יצירת זרם או הספק חדש, אינו נכלל במושגי מוליד זרם.

בציור 8 קיים מעגל (א) שהוא פתוח. מחברים אליו מעגל (ב) שגם בו אין זורם זרם (או שזורם בו זרם אבל החיבור אינו משפיע על פעולתו) - למשל משום שיש בו מערכת אלקטרונית עם דיודות. החיבור החדש מביא את המתח שהיה במקום 2 - 1 למעגל השני במקום 3 - 4 בלי שהוא גורם שום שינוי, ולא נוסף כל זרם חדש. מצד שני, פעולה זו הכשירה את המעגל (ב) כך שאם מוסיפים לו עוד מקור הספק אחר, אז יזרום בו זרם.

נראה לי שאין הבדל בין המקרה הקודם של העתקת מתח במעגל פתוח ובין העתקת מתח אל מעגל סגור. כל זמן שהמצב לא השתנה, ואין זרימת זרם וניצול הספק חשמלי, אין איסור מוליד זרם. לא נוצרה שום הרכבה חשמלית ורק נעשתה הכשרת מצב לעתיד לבוא. הכשרת מצב אינה נחשבת כמוליד, ואין בזה איסור מוליד.

במעגל המתואר בציור 9 יש מקור אנרגיה E, וההתנגדות א וקבל C. כשנסגר המעגל זורם זרם ארעי וטוען את הקבל עד שהוא קבל את המטען המירבי שאפשר להטעין אותו במתח E ואחר כך נפסק הזרם. והנה למרות מה שכתבנו לעיל שאין להתחשב בזרם ארעי כמוליד זרם, יש לאסור במקרה הנדון. שהרי כאן הוא מחבר שני כוחות ונולד כוח חדש והספק חדש, אלא שהזרם לא נשאר בפעולה כל הזמן. לפי מה שהסברנו, התכוון הבית יצחק ליצירת הספק חשמלי. כאן כתוצאה מסילוק הספק נטען הקבל, ולכן יש כאן איסור מוליד זרם.

ציור 10 מתאר קבל C שמחובר למודד מתח E שנמדד על ידי דחית שני עלי מתכת דקים(A). המעגל סגור לפני שבת. בשבת אדם מכניס חומר מבודד כמו מקל פלסטי P בין שתי לוחות הקבל. על ידי זה הוא משנה את גודלו של הקבל והמתח בין נקודה 1 ו2- משתנה. נראה לי שהכנסת חומר מבודד בלי סגירת מעגל אינו בגדר מוליד זרם, וגם לפי שיטת החזון איש אין כאן איסור בונה.

ציור 11 מתאר מצב שבו מייצרים חשמל. מעגל סגור מסתובב בתוך שדה מגנטי המתואר ע"י חצים. זרם חשמל זורם בתוך המעגל וההספק מנוצל בהתנגדות R. כל מעגל לא נפתח וכל מה שהאדם עושה הוא לסובב את הסליל בתוך שדה מגנטי.

נראה לי שעל אף שאין מעגל נפתח ונסגר, ועל אף שאין כאן חבור שמוליד כח חדש מחיבור של שתי כוחות, יש לדון על איסור מוליד זרם. פעולת הסיבוב היא היוצרת את הזרם ואת ההספק, ולפי פירושנו שהאיסור הוא יצירת הספק, אין הבדל בין סגירת מעגל פיסי ובין סיבוב של חוט חשמלי בתוך שדה מגנטי בלי לעשות חיבור חדש. לפי הפירוש המקובל בדברי ה"בית יצחק" שאיסור מוליד זרם הוא רק כשסגר מעגל, לא יהיה איסור במקרה זה, כמו כן, לפי ההסבר המקובל של איסור בונה שחידש החזון איש אין כאן איסור, שהרי הוא לא שינה את המצב וגם לא העמיד את המערכת על מתכונתה. (כאמור לעיל, החזון איש אינו סובר שיש איסור של מוליד זרם, אלא אם נפרש דבריו שאיסור בונה בא במקום איסור מוליד זרם, אם אין איסור בונה יתכן שבעל החזון איש יסכים שבתנאים מסויימים יש לחשוש לאיסור מוליד זרם. אבל מכיון שלא כתב זאת בספריו, ומכיון שבעדות בעל פה על ידי הרב מאיר קרליץ, החזון איש אינו מחשיב איסור מוליד זרם, מסקנה זו היא השערה בעלמא, ואין לסמוך עליה).

צוות של קבוצת מחקר "צומת" תכננה מערכות טלפון הקרוי "שבתפון" - לשימוש בשבת ויום טוב במקרים חיוניים והכרחיים. במערכת הזאת מנסה הצוות לפתור מספר שאלות הלכתיות. הטלפון הזה מבוסס על העיקרון שאסור לסגור מעגל שיספק זרם או הספק, אך מותר להעתיק מתח למקום אחר. הדבר דומה לתכנית המתוארת לעיל בציור 8 ; הרמת שפופרת הטלפון מקשרת מתח למעגל משולב ומכשירה אותו למצב שאם יוכנס בו עוד מתח נוסף יווצר החיבור ואפשר לקבל שיחות. המתח הנוסף הזה בא ממעגל עזר שנותן פולסים מחזוריים של מתח. פולסים אלו באים אוטומטית כל הזמן ואינם תלוים בהרמת השפופרת. כלומר, הפעולה היחידה שנעשתה בהרמת שפופרת הטלפון ע"י האדם היא חיבור מתח למעגל אחר. האדם לא סגר שום מעגל זרם או מעגל הספק ולכן גם לא זורם זרם. המערכת דומה במקצת להבאת "הדבר אל האש" כאשר האש עדיין לא קיימת, וכאשר "הארס לא בא לעולם". הדמיון הזה הוא רק במקצת. האש היא הדומה להולדת הזרם, והולדת הזרם נעשית באופן בלתי תלוי במעשה האדם, אבל החיבור מאפשר לאש להווצר או לארס להולד. לכן במובן מה המצב קצת יותר חמור מאשר להביא דבר אל האש. מאידך גיסא קשה להניח שיש להתיחס למושג "הארס לא בא לעולם" גם באיסור דרבנן כמו מוליד זרם או מוליד ריח.

(נראה לי שאין דיני גרמא כזו באיסורי דרבנן דומים לדיני גרמא באיסורי דאורייתא).

הטלפון של צוות "המכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה" בנוי על עקרון אחר. ההנחה הראשונה היא שיש לעשות כל מאמץ לא לפתוח ולא לסגור מעגל חשמלי בין אם החיבור נעשה במעגל זרם ובין אם החיבור במעגל מתח (החשש הוא שאולי יש איסור "מוליד מתח", וגם לצאת ידי חובת שיטת החזון איש של איסור בונה גם כשאין עתה כל סגירת מעגל זרם).

המערכת הזו בנויה כך שכל המעגלים החשמליים כבר מחוברים ופעילים לפני שבת. הפעלת הטלפון, כדי לקבל שיחות וגם לשוחח, נעשית בדרך גרמא ובשיטה שנקראת על ידי המתכננים "מניעת מונע".

התיאור הוא פשוט ואלגנטי. פולסי אור נופלים במחזוריות קבועה על קבל חשמלי טעון חלקית, שהוא חלק ממעגל חשמלי של הטלפון. תפקיד פולסי האור לרוקן במקצת את המטען של הקבל כך שלא יטען עד הסוף. כל זמן שהקבל אינו טעון במטען המירבי - מעגל הטלפון אינו פעיל. אם חוסמים את האור, נטען הקבל ונסגר המעגל, והטלפון מתחבר ומוכשר לשיחות. הרמת השפופרת, או לחיצה על כפתור מתאים, מכניסה תריס מכני בין פולסי האור והקבל. על ידי זה נסגר המעגל למעשה.

הרמת השפופרת של ה"שבתפון" מחברת רק מתח למעגל אלקטרוני, אך עדיין אי אפשר להשתמש בזה כטלפון. לא חובר מעגל הזרם ולא מעגל הספק חשמלי, אלא רק הועבר מתח מסוים, וכבר הסברנו לעיל שלא נראה שיש איסור של מוליד מתח. המערכת רק הוכשרה למצב שאם לעתיד יבא פולס מתח נוסף היא תהיה שמושית, והכשרת מערכת אין בה איסור מוליד. אין כאן גם החשש של הגרש"ם גריינימן לאיסור בונה, כי ראשית החשש הזה רחוק מאד, ושנית, וזה העיקר; אין המערכת גמורה ומוכנה ולא ראויה למתכונתה כך שאין כאן איסור בונה. כמו שהוסבר לעיל המערכת הוכשרה כך שאם יבוא פולס נוסף המערכת תוכל לתפקד כמו טלפון.

דומה הדבר למעגל חשמלי שיש בו שני מפסקים; כדי שהמעגל יהיה סגור ויתפקד ויזרום בו זרם יש לסגור את שניהם. מפסק אחד נסגר ונפתח באופן אוטומטי לסירוגין. סגירת המפסק השני על ידי האדם בזמן שהמפסק הראשון עדיין פתוח אינה מפעילה את המעגל. סגירה זו רק מאפשרת למעגל לתפקד אם וכאשר המפסק השני יסגר בלי עזרת האדם.

דוברי המכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה (ראה מאמריהם של הרב יצחק לוי הלפרין ופרופ' ב. פרנקל לעיל הערה 1) מניחים שאין הבדל עקרוני בין מוליד זרם למוליד מתח, ושניהם אסורים מדרבנן. אם נניח שדברי המכון מדעי טכנולוגי הם נכונים, אם כי זה לא מסתבר כפי שהוסבר לעיל, קל לתקן את מעגל ה"שבתפון" כך שיענה גם על דרישה זו. אפשר לחבר למעגל מתח קטן יחסית, על ידי חלוקת התנגדויות כבר לפני שבת, והרמת השפופרת רק תשנה את חלוקת המתח. במקרה הנדון אין "מוליד מתח" שהרי יש מתח מסוים כל הזמן כבר מלפני שבת, ובשבת יש רק הגדלה או הקטנת המתח, בלי שיש שנוי בסך הכל של המתח המופעל. הראנו לעיל ששינוי כמותי מאותו סוג של בשמים אינו נחשב כמו "מוליד ריח". גם כאן שינוי בגודל המתח על המעגל לא יחשב כמוליד מתח. במקרה הנדון המצב עוד יותר קל שהרי גם הכמות הכללית של המתח אינה משתנית, וכל מה שמשתנה היא חלוקת המתח, הרי זה דומה כאלו אדם פיזר אותה כמות בשמים באופן שונה על הבגד.

זו אחת השיטות הפשוטות לפתור שאלה זו. קיימות שיטות אחרות קצת יותר מסובכות ואולי יותר יעילות. במכתב אל המהנדס דוד בענט, שקבלתי את העתקו בזמן כתיבת המאמר, מצביע הרב ישראל רוזן מ"צמת" על שיטה אחרת שבה אין כל סגירת מעגל מתח ואפילו לא שינוי במתח. הרב רוזן מציין שמערכת ה"שבתפון" שונתה לאופן זה.

ב"שבתפון" המתוקן אין מוליד זרם, אין מוליד מתח, אין סגירת או פתיחת מעגל, אין איסור בונה, ואין פעולה ישירה או בלתי ישירה על המעגל של מערכת הטלפון, חוץ מהכשרתו לקבל פולסי מתח נוספים שבאים באופן קבוע ובאופן אוטומטי כבר לפני שבת ובלי עזרתו של האדם.

טלפון הגרמא של המכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה פועל על העיקרון ההלכתי של "מניעת מונע" (דומה למתמטיקה שבו מספר שלילי כפול מספר שלילי נותן מספר חיובי, או פעולה שלילית על תוצאה שלילית דומה לפעולה חיובית).

לפי עניות דעתי יש בסידור זה חשש רציני שזה יחשב כמעשה ממש.

הבסיס למכשיר זה הוא העיקרון שיש גרמא שהיא מותרת בשבת. איתא "נר שמאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה"[30]. בביאור הגמרא יש מספר שיטות ובעיקר מחלוקת בין רש"י ותוספות. הרב הלפרין היטיב להסביר כל השיטות הנ"ל[31]. ובפסק הש"ע[32] "נר שמונח מאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת (כדרכו) שמא יכבנו הרוח. (אבל לנעול הדלת כנגדו מותר)". "אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת ואפילו אין שם רוח מצויה, אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסגרו ואין בו משום מכבה". הרוח שנושבת ודוחפת על הנר או על המדורה גורמת לנר לכבות או לבעור. הנר עצמו יכול לבעור גם בלי הרוח, והרוח רק משנה את גודל הלהבה של הנר כך שהלהבה בוערת יותר חלש או יותר חזק. סגירת הדלת מפסיקה את רצף הרוח. חלק מן האויר שנכנס לחדר לפני סגירת הדלת ממשיך לפעול כרגיל, אבל ההמשך של אספקת הרוח נפסקת לחלוטין. פעולת חסימת הרוח היא כמו מניעת המונע, או יותר מדוייק ; עיכוב המונע של הבערה יותר חזקה. הפעולה היא עיכוב של רוח שהיתה קיימת כל הזמן. פעולה זו מותרת כמו שפסק הש"ע שמותר לנעול את הדלת הן במקרה של נר והן במקרה של המדורה.

אנשי המכון טוענים כי בדומה לכך עכוב פולסי האור על ידי הכנסת התריס דומה לעכוב הרוח, ולכן מותר להשתמש בטלפון שבנוי על עקרון זה.

נראה לי שיש מספר הבדלים בין הדין הזה בגמרא ובין הגשמת עקרון זה לענין טלפון הגרמא, ובראשית העובדות; סגירת הדלת לפני הרוח משאירה מצב עמיד וקבוע לענין דליקת הנר, וגם לענין מקור הרוח. הרוח רק מוסיפה הבערה או כיבוי ע"י שנכנס אויר נוסף על הנר. לא כן במעגל המתואר של טלפון הגרמא. חסימת פולסי האור אינה משאירה את הקבל במצב עמיד, אלא הקבל מתחיל להתמלא ולקבל מטען חדש שלא היה בו קודם לכן. פעולת סגירת הדלת כנגד הרוח בעיקרה היא שלילית, מניעה של הרוח. בהכנסת התריס לפני פולסי האור הפעולה בעיקרה היא חיובית. היא אמנם מונעת את פולסי האור אבל מצד שני מאפשרת טעינת הקבל.

התבוננות בגמרא מלמדת שכל בקשתו וכוונתו של האדם בסגירת הדלת לפני הרוח היא למנוע את הרוח להכנס לחדר. כוונתו אינה מושפעת מהשאלה האם יש בחדר נר או לא. אין כוונתו להשפיע על הבערת הנר, ולכן דנה הגמרא האם יש להתייחס למצב מצד דבר שאינו מתכוין, או מצד פסיק רישא לענין כיבוי הנר במקרה שאין כוונתו לכבות הנר. פעולה שלילית של חסימת הרוח אינה נחשבת כפעולה חיובית, ולכן גרמא זו מותרת, אפילו אם התוצאה היא פסיק רישא. אין להסיק מכאן מסקנה שמותר לעשות מעשה של מניעה כאשר כל כוונתו במעשה זו היא תוצאה חיובית, ורק בשביל המטרה הזאת הוא עושה מעשה המניעה. יש סברה להניח שמעשה זה לא יחשב כמעשה שלילי, כעיכוב, אלא כמעשה חיובי שהרי התוצאה הזאת היא דרושה ומתוכננת ונגרמת על ידי המעשה.

נוסף לזה, אם נתבונן במערכת האלקטרונית נראה שקשה לדמות חסימת פולסי האור לסגירת דלת לפני הרוח. כתוצאה מחסימת פולסי האור הקבל מתמלא והמעגל החשמלי נסגר, זאת אומרת, שמניעת הפולסים היא דרך מסויימת של סגירת מעגל חשמל והיא בעצם מפסק מתוחכם, ולכן יש כאן תוצאה של "מוליד זרם" על ידי סגירת מעגל.

אפשר גם להדגים את טלפון הגרמא כדומה לענין בידקא דמיא בכח ראשון שנחשב כמעשה בידים וחייב. נתאר לנו מפל מים שאפשר לחסום אותו על ידי מחסום מכני. מצד אחר של האגם נמצא אדם כפות, קרוב מאד. כתוצאה מסגירת הסכר נפסקת נפילת המים מצד זה, אבל תיכף ומיד נופלים המים מן הצד השני בו נמצא האדם הכפות, והמים האלו הורגים אותו מיד. הפעולה השלילית כלפי מפל המים, דהיינו סגירת המחסום, היא פעולה חיובית ומעין פתיחת מחסום לענין זרימת המים לכוון השני. נראה שאדם שיסגור את המחסום יהיה חייב אם יהרג האדם כפות, מכיון שהמעשה יחשב כבידקא דמיא בכח ראשון למרות שנעשה על ידי סגירת המחסום. הנמשל אינו דומה למשל בכל פרטיו, אבל הכנסת התריס לפולסי האור מאפשר מילוי הקבל, סגירת המעגל, זרימת החשמל והפעלת הטלפון. ונראה לי שאם תהיה מנורה במעגל הטלפון והמנורה תדלק כתוצאה מהכנסת התריס יהיה חייב בשבת.

לאור הערות האלו יש להעדיף לפי עניות דעתי את מכשיר ה"שבתפון" על מכשיר טלפון הגרמא. אפילו בדגם הישן של ה"שבתפון" שבו האדם מחבר מתח למעגל (ולפי הדרך שתיארתי לעיל הוא רק מגדיל את המתח) אין כאן מוליד מתח. האדם אינו מעורב באופן ישיר או בלתי ישיר בהפעלת הטלפון, ובהכנסת המתח אין איסור. כאמור לעיל, לאחר שפור ה"שבתפון" אין אפי' הכנסת מתח או שינוי בו. ברם בטלפון "גרמא" פעולת חסימת האור היא בעצם סגירת המעגל ולכן הוא גורם ישיר למוליד זרם ואסור מדרבנן. (אמנם במכשיר ה"גרמא" ישנם עוד מספר שיפורים שעל סמך זה אפשר להקל. שיפורים אלו מרחיקים את הקשר בין פעולת האדם ובין התוצאה הסופית. אבל אנו דנים כאן רק על העיקרון של שני המכשירים).

בשני המכשירים נשארה שאלה מרכזית; המכשירים מורכבים מחלקים שונים, ופעולת הגרמא נעשתה בחלק מן המכשיר בדרך של גרמא המותרת בשבת ויו"ט במקרה חיוני, או על ידי כח שני או שלילי. השאלה היא, איפוא, האם יש להתייחס לפעולת האדם רק על החלק המסוים הזה ולכן זה מעשה מותר, או שמא אין לנו להתייחס לכל חלק בנפרד ולכל יחידה כאילו היא עצמאית אלא רק למכשיר כמכלול וכיחידה אחת שלמה. כתוצאה מפעולת האדם אירע משהו ואפשר לומר שאין זו פעולת גרמא, אלא כמעשה ממש כי התוצאה היא מתוכננת ושמא יש כאן מלאכת מחשבת, וצ"ע.

[1] ראה למשל : בעיות בשמוש במיקרופון בבית כנסת, מאת הרב לוי יצחק הלפרין, תורה ומדע כרך ט, חוברת א, תש"מ. באותה החוברת מאותו המחבר, טלפון-שבתפון, תשובה מאת הרב י. רוזן "שבתפון", טלפון-גרמא. והערת פרופ' ב"ז פרנקל. וכן ב"תורה ומדע". כרך ח' חוברת א-ב מאמר "עגלת נכים חשמלית בשבת" מאת הרב י' רוזן. דיון קצר נמצא גם בספר "קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת" מאת הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך. דף נב ובספר "כשרות ושבת במטבח מודרני" מאת הרב יצחק לוי הלפרין, ובספר "הלכה ורפואה" בהוצאת מכון רגנשברג תש"מ מאמרו של פרופ' ז. לב "שימוש בתנור חשמל לבישול ואפיה ביום טוב" דף רנו. רוב הדיון בספרים אלו נוגע במישרין או בעקיפין לענין הפיכת זרם ישר לזרם חלופין או לענין הגברת הזרם במעגל שזורם בו זרם מערב יו"ט, או לענין ההבדל בין מוליד זרם למוליד מתח.

[2] חידושו של בעל החזון איש זצ"ל שבסגירת מעגל בשבת יש איסור בונה מתייחס רק לחומר מתכתי או דומה לו, ורק כשסוגר מעגל. עיקר סברתו היא שאדם מעמיד את המתכת או המוליך על מתכונתו. המתכת בתדירות גבוהה אינה מתפקדת בהולכת הזרם. במידה שיש הולכה מועטת היא פסיק רישא דלא ניחא ליה בכלל מכיון שהוא הפסד גמור של ההספק, ועוד שהרי אין צורך במתכת. מחלופי מכתבים בין החזון איש ובין הגרש"ז אויערבך בספר "קובץ מאמרים" משמע מפורש כי החזון איש רק התכוין לסידורים המקובלים בבית של זרימת זרם בחוטים רגילים. ברור שבמקרה הנדון אין איסור בונה, כשאין סגירת מעגל. וראה הערות בשמי במאמרו של הגרש"ז, וגם בחבורי "חשמל מודרני והלכה".

[3] בית יצחק. יורה דעה, השמטות בסוף הספר לסימן לא.

[4] הדרום, כרך לב. תשרי תשל"א.

[5] בית ועד לחכמים סימן ג'. ומובא בתמצית בספר הביבליוגרפי "חשמל ושבת" עמ' 29. המחבר אוסר לסגור מעגל אבל לא מסיבת מוליד זרם. וכתב המלקט שם שאין לסמוך על פסק הלכה זה. ולי נראה שלא נאה עשה המלקט בהערותיו בלי לפרט את הסיבות. לא נראה בדברי הגאון כאילו לא הבין את מציאות החשמל אלא לפי דעתו אין להתיחס לזרם החשמל כמושג של מוליד זרם כי מקור האנרגיה קיים בחברת חשמל לפני יו"ט, ומה שחברת החשמל ממשיכה לייצר חשמל אין זה אלא המשך של פעולה ולא מוליד. ולפי סברא זו גם אם יסגור מעגל המחובר לסוללה אין בזה איסור מוליד, כי מקור האנרגיה קיים. ויש טעם בסברה זו והיא גם תואמת למציאות, שהרי חברת החשמל יוצרת מתח הזורם במעגלים השונים כל הזמן. לכן סגירת מעגל היא העתקת הזרם לכוון אחר. ונ"ל שהמלקט בספר "חשמל ושבת" לא ירד לסוף דעתם של חלק מן הרבנים המפורסמים שבדור הקודם. מכיון שאינם משתמשים בשפה המודרנית לענין חשמל.

[6] וראה עוד במאמרי בקובץ "הלכה ורפואה", הוצאת מכון רגנשברג תש"מ, עמ' רס.

[7] סיני. כרך כב עמ' קנא, תש"ח. וקובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת עמ' 53.

[8] הלכות יו"ט פרק ד הלכה ו, וראה מ"מ על המקום.

[9] בספר ישועות יעקב כתב: "והמעיין היטב בסוגיא דשם דאף רבי יהודה מודה באיסור דסחופי כסא אשיראי ואף דמתיר על גבי חרס היינו משום דבר שאינו מתכוין ולא מיחזי כמוליד דבר חדש". ונראה לי להיפך. שרבי יהודה מתיר בחרס ואין צריך לומר שמתיר בהולדת ריח בבגד. שהרי בחרס מדובר על חרס חם ואין סובר כלל שיש איסור הולדת ריח. ועוד מה שכתב לענין דבר שאינו מתכוין דשרי מצד פסיק רישא דלא ניחא ליה א"כ תהיה מכאן ראיה שבאיסור דרבנן בפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר. והאחרונים לא הביאו ראיה מכאן? ועוד לענין מוליד ריח בשאינו מתכוין אף שהוא פסיק רישא יש מחלוקת בין המהרש"ל ובין הרוקח והמהרי"ל. ראה בט"ז תקי"א סק"ח ובמג"א תרנ"ח סק"ב. וצ"ע.

[10] טור או"ח סימן תקי"א .

[11] ש"ע אי"ח סי' תקיא סק"ב. וראה ט"ז ומ"א שם. וראה במ"א סימן תרנח החולק על הט"ז והמהרש"ל האם מותר להניח אתרוג ביו"ט על סרבל כאשר אין כוונתו לבשם. וראה עוד שו"ת חכם צבי סי' צב אם יש מוליד ריח באדם ובאוכלין, ומביא ראיה מעצי בשמים שמוללו ומריח, על אף שמוליד ריח באצבעותיו, ודלא כט"ז סוס"י תקיא לענין נטילת ידי הכהנים ביו"ט במים מבושמים דיש לאסור משום הולדת ריח בידיהם.

[12] ש"ע הרב או"ח סי' תקיא סק"ב.

[13] מובא גם בשם הגרש"ז אויערבך בספר שמירת שבת כהלכתה פרק טו הערה רלז. ויש לחקור אם יחזיר אתרוג ממין שונה האם נחשב ריח חרש או כל סוגי אתרוגים נחשבים למין אחד, וצ"ע.

[14] ספר צל"ח החדש, מאב"ד מרישא. ראה גם ספר "ציץ אליעזר" חלק א.

[15] ראה הערה 7. וראה פרי חדש יו"ד סימן פז סק"ז וז"ל : שאין לאסור משום מראית עין רק במקום שהוזכר בש"ס. וראה גם ספר תשורת שי יו"ד סי' תקמא.

[16] ביצה פ"ד משנה ז'.

[17] ש"ע הרב סי' תקב ס"א.

[18] מאירי ביצה שם.

[19] "אש בהלכה מהי" קובץ "יד ראם" עמ' 168. ופרופ' לוי מביא שלוש שיטות לענין מוליד אש ביו"ט.

[20] ראה למשל חלקת יעקב ח"א סי' נד. ראה גם שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ.

[21] ראה לשון המהרש"ם לענין מי סודה. "ויש לומר דאיכא משום מוליד כוח חדש. ואף דהתם מתהווה מים או אש הנראה לעיניים מכל מקום גם כוח הרתיחה נראה לעיניים, ולא גרע ממוליד ריח דאסור". אלא שמפירושו משמע שיש צורך להרגיש בחושים את ההולדה שנוצרה.

[22] לפי זה, ברור המשך הסוגיא בביצה כג, ב "רבא אמר על גבי גחלת נמי מותר מידי דהוי אבשרא אגומרי" מפרש רש"י: "כשמואל, דאוכל נפש הוא עשון פירות וזה שווה לכל נפש. ואי משום כיבוי והבערה ואולודי ריחא, מידי דהוי אבשרה אגומרא דאיכא כל הני ושרי". משמע שגם לבשם פירות יש לדון לאיסור מוליד ריח בפירות מבושמים, משום שהם תרכובת חדשה וסוג פרי חדש, ורק משום שהם הכשר אוכל נפש התירו כמו שמותר לבשל בשביל אוכל נפש. אבל להמציא אש שהוא רק מכשיר כדי לעשות אוכל נפש אסור משום מוליד. ולפי זה, החידוש של רבא הוא שסובר כמו שמואל שהעישון שוה לכל נפש, אלא שהולדת ריח בפירות נחשבת חלק מאוכל נפש וכתוצאה מזה אין לאסור מצד מוליד ריח.

[23] ראה גם בספר שבת כהלכתה פרק יא, לה.

[24] "תורה ומדע" כרך ט חוברת א' "שימוש במיקרופון בבית הכנסת". הרב הלפרין לא דקדק בניסוחו וכתב, וז"ל "מכיון שהזרם הנמוך לא היה אפשר להשמיע קול, עתה עם הוספת הזרם, ניתן להשמיע קול, הרי נוצר דבר חדש שלא היה מקודם". הטיעון נכון בחלקו, כאשר דנים על איסור השמעת קול, או מוליד קול. אבל הטיעון אינו נכון לענין מוליד זרם. אעפי"כ, אין הניסוח הזה מעלה או מוריד לענין השאלה. כפי שהוצגה במאמרנו כאן.

[25] ברור שאם ירצה אדם להשתמש בזרמים ומתחים אלו ויעשה מעשה או פעולה, וכתוצאה מזה הוא יזיק או ירצח או יעשה אחת מכל המלאכות בשבת אשר לא תעשינה, יהיה חייב אם עשה את המעשה לפי גדרי ותנאי של מעשה, ויהיה פטור אם יעשה את המעשה כדרך של גרמא באופן שפטור אודות אופן עשיה זה. לכן, אם יצירת מתח יגרום לפיצוץ של פצצה ובעקבות זה יהרג בן אדם, יהיה חייב כרוצח.

[26] שבת נא, ב.

[27] לפי שיטח הרמב'"ם והרשב"א האיסור הוא גזירה אטו סחיטת פירות העומדין למשקין. ויש להעיר שהרמב"ם לא הביא איסור מוליד לא במוליד ריח ולא במוליד אור (לפי רוב המפרשים) וגם כאן לא, וצ"ע.

[28] למשל, אם יקרב מעגל אחר שבו זורם זרם, כך שישרה זרם במעגל העל-מוליך.

[29] יש להתייחס בספקנות מסויימת לדברי פרופ' בנימין פרנקל במאמרו הנזכר בהערה 1, בכתבו "כאשר פסקו החל מבית יצחק והחז"א דרך הראשל"צ הרב עוזיאל ועוד גדולי הרבנים הראשיים. שאין להתיר סגירת מעגל חשמלי בצורה הגורמת לזרימת זרם חשמלי, לא התייחסו הפוסקים להבדל בין מתח לזרם". נראה לי שהרבנים היו ערים להבדל זה, אלא התייחסו רק למעגלים שבהם מקור האנרגיה החשמלית היא שגורמת לזרימת זרם במעגל סגור או שעומד להסגר. הם דנו רק על עצם סגירת מעגל חשמלי ועל הפעולה הגורמת לזרימת זרם. אבל ברור שאין להסיק מזה שאי אפשר להתייחס להבדל העמוק בין זרם למתח, ובמיוחד להספק.

[30] שבת קכ, וראה שיטות הראשונים ואחרונים.

[31] בספרו, מעשה וגרמא בהלכה.

[32] או"ח סי' רעז, ס"א וס"ב.