שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1373: בהר י' באייר תשע"א 14/05/2011

שנים רבות ליווה הרב ד"ר הושע רבינוביץ בנאמנות ובמסירות את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. לאחרונה אף הוציא בשני כרכים, בהוצאת מכללת אורות, שיחות בפרשת השבוע שהעביר הרב צבי יהודה בישיבת מרכז הרב. טבעי שכל שיחה איתו גדושה בסיפורים ואנקדוטות מחיי מורו ורבו.

"באחד מימי בין הזמנים, כאשר הגעתי לישיבה, ראיתי את רבנו מרצה בענייני יהדות באוזני כ-30 כמרים היושבים לפניו בגלימותיהם השחורות. לאחר ההרצאה נשאל רבנו ע"י אחד הכמרים, האם מצות 'ואהבת לרעך כמוך' משותפת ליהדות ולנצרות. "ללא היסוס וללא כחל ושרק, שמעתי את רבי ומורי אומר לשואל: ראשית, אתם גנבתם את המצווה הזו מאתנו. ושנית, בתורתנו, הפשר של המצווה הוא 'דעלך סני לחברך לא תעביד', ואילו אצלכם היא מובנת אחרת: מה שאתה אוהב תעשה לחברך, וגם את זה אינכם עושים".

הוריו של הרב הושע רבינוביץ עלו מפולין לארץ ישראל בשנות השלושים. אביו גדל בבית הרב של העיירה סופרסלא, והיה תלמיד ר' אלחנן וסרמן בישיבה בברנוביץ', ואמו הייתה בת למשפחה חסידית מהעיר לודז', המקורבת לברסלב. השניים נפגשו בירושלים בגיל מבוגר יחסית, ונולדו להם שני ילדים. הבכור נפל בעת שירותו הצבאי לפני 49 שנים, ועל הצעיר, הוא הרב הושע, עברה ילדותו ב"כפר אברהם" שהיה כפר בפרברי פתח תקווה ("הייתי שובב גדול", הוא מעיד על עצמו).

ההורים שלחו אותו לבית הספר היסודי החרדי "שארית ישראל", למרות שהשתייכו לזרמים הלאומיים (חירות ומזרחי), בנימוק שמי שרוצה שילדיו בטוח יישארו "מזרחי", שישלח אותם לבית ספר חרדי. אבל הושע הצעיר לא ויתר על חברות בבני עקיבא, וסבל על כך מהתנכלויות הן מצד ההנהלה והמורים והן מצד חלק מחבריו.

"ללימודים בישיבה התיכונית כבר עברתי למדרשית נעם פרדס חנה", ובאלול תש"ך נכנסתי בשערי 'מרכז הרב'. שם למדתי ש"ס ופוסקים והוסמכתי לרבנות. לאחר מכן זכיתי לקבל מהרב אברהם שפירא 'כושר' לרבנות עיר, שאותה לא ניצלתי". זכות נוספת שהוא מזכיר היא עמידתו בראש "כולל האידרא" בנשיאותו של הרב שלמה גורן זצ"ל.

בשנת תש"מ בחרו חברי משק "בארות יצחק" ברב הושע רבינוביץ להיות רב הקיבוץ. הוא כיהן בתפקידו זה 5 שנים, והמשיך לרבנות בקיבוץ "חפץ חיים" לשמונה שנים נוספות: "כל אותן שנים התייעצתי עם ראשי הישיבה והרבנים הראשיים לגבי אינספור השאלות בהלכה, ובהנהגה שהתעוררו במשקים האלה ובקרב  חבריהם".

אבל חוויית התשתית של חייו, אליה הוא חוזר שוב ושוב, ולא רק לרגל הוצאת שני ספרי פרשת השבוע של הרב צבי יהודה, היו שנות לימודיו במרכז הרב. בחום רב הוא מספר על היחס המיוחד ששרר בין הרצי"ה לתלמידיו: "רבנו היה מחלק בעצמו מכתבים שהגיעו בדואר לבחורי הישיבה. לפני זה, בזמן 'מנחה גדולה', היה תולה פתק עם רשימת הממוענים, לפי סדר אלפא-ביתי של השמות הפרטיים. לשמחתי הבחנתי שלמרות ששם משפחתי מתחיל באות רי"ש, הרב צבי יהודה רושם אותי בין הראשונים, באות ה"א של שמי הפרטי. נדמה לי שגם דרך חלוקת המכתבים הזו, נוצר הקשר הבלתי אמצעי בין ראש הישיבה לתלמידיו". 

"בחודש הראשון ללימודיי בישיבה", פותח סיפור אחר שלו, "ירד רבנו במדרגות, ואני ניגשתי אליו עם מצלמה ובקשתי רשות לצלם. 'ביטול תורה', הגיב מייד. 'מדובר בזמן קצר', הגבתי. ועל כך ענה: 'הגאון מווילנא נהיה גאון, כי גם כל זמן קצר הוא לא בזבז'".

למרות אהבת האדם הגדולה של הרצי"ה זצ"ל, מוסיף הרב הושע רבינוביץ ומספר: "בברית המילה של אחד מתלמידיו נכח עמרם בלוי רב קהילת 'נטורי קרתא'. הבחין בו רבנו והיסב פניו שלא לראותו. שאלתיו מדוע הוא נוהג כך, וענה לי 'אסור להסתכל בפני רשע'. שכן אותו האיש פגע באביו מרן הרב זצ"ל".

כאדם שעסק ברבנות שנים רבות וגם לימד באקדמיה, מה לדעתך יכול לחזק את הציונות הדתית שאתה חלק ממנה, הנמצאת היום במשבר ובמאבקים פנימיים רבים?

הרב הושע רבינוביץ: "שאלה טובה. לעניות דעתי התשובה היא שעל החברה הדתית להישמע לגדולי ישראל ולא לרבנים קטנים 'שלא שימשו כל צרכם'. וביחס לחברה הכללית, אנו מצווים להידבק בעיקרון של 'הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. הרצי"ה היה מסביר שהכוונה של המשנה היא ל'בריות' שאינן דווקא קרובות לתורה, כי את הקרובים מה יש לקרב. את הרחוקים צריך לקרב. בעקבות המסר הזה, לימדתי 5 שנים גמרא כל יום שישי במשך ארבע שעות, קבוצה של חילונים בתל אביב".

assafgolan3948@gmail.com

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד