שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1216: תזריע כ"ט באדר ב' תשס"ח 05/04/2008

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך מטבריה לציפורי, מצאני זקן אחד ואמר לי: רבי, עשרים וארבעה מיני שחינין הם..." (ויקרא רבה, פר' מצורע). כבר אז ידועה היתה שורשיותם ומומחיותם של זקני טבריה. רבי מאיר ועקנין הורתו בטבריה, ופטירתו בטבריה, ובה שימש כרב הראשי במשך 22 שנה, משנת תשי"ג ועד לפטירתו בערב ר"ח ניסן תשל"ה. במשך תקופה קצרה, בשנות מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד-תר"פ, 1920-1914) כיהן כרבה הראשי של עדת ארם-צובא בניו-יורק. אולם מיד כשיכול היה חזר לארץ ישראל, שאותה כה אהב, ולעירו טבריה.

עד כמה היה קשור לארץ ישראל בכל נימיו יעידו תלמידיו ששמעו מפיו, שבליל י"ז בכסלו תש"ח, באותו זמן שבעצרת האומות המאוחדות הוסכם בהצבעה על הקמת מדינת ישראל (כ"ט בנובמבר 47), הוא חלם שהוא יושב במעגל עם רבנים רבים, ולפי סדר הא"ב כל אחד דורש דרשה על האות הראשונה שבשמו. לפתע דילגו על כמה רבנים ופנו אליו שידרוש משהו באות מ'. והוא קם ודרש: "מלכות – מלכות ישראל תִיכּוֹן". רק בבוקרו של יום נודע על תוצאות ההצבעה באו"ם.

דרשותיו היו בדרך כלל מתובלות בנוטריקונים. עוד בהיותו בניו-יורק, בקרב קהילה שזקוקה היתה לחיזוק בנושאי יהדות, היה דורש: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" – שטן נוטריקון של: שבת, טריפות, נידה. באותה עת נאלץ ללחום בתופעה של יהודים המגיעים לבית הכנסת בתחבורה ציבורית (רכבת חשמלית). הדבר אסור, דרש לבני קהילתו, לא ממידת חסידות, אלא מעיקר הדין. ועל כך הרחיב את הדיבור בשו"ת שהוציא לאור בשנת תרצ"ט, "ויאמר מאיר" (סימן ט). בתשובה אחרת בספרו (סי' ח) הוא אחד ממניחי היסוד להיתר להשתמש בשעון-שבת. לספר השו"ת שחיבר קרא "ויאמר מאיר", בדומה לשם שאביו ר' דוד ועקנין, שגם כן היה ראב"ד בטבריה, קרא לספר השו"ת שלו: "ויאמר דוד".

מכספו היה מפזר צדקה לנצרכים, ויסד את ישיבת "מאיר בת עין" שבציון רבי מאיר בעל הנס. כשאחד מבתי הספר בטבריה נקלע לקשיים, היה זה הוא, שבסתר מימן את נסיעותיהם של התלמידים. 

בניו אחריו המשיכו את דרכו. נכדתו, הרבנית מרים ועקנין, נישאה למי שלימים נהיה רבה הראשי של תל-אביב-יפו, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל. והנה סיפור מופלא: על קברו של הרב חיים דוד הלוי נחקק: "נקרא לישיבה של מעלה". סיפור המעשה הוא, שכשלושה חודשים לפני פטירתו חלם שהוא מחפש מניין למנחה, והנה מופיע ר' מאיר ועקנין ואומר לו: "אני רואה שאתה כבר זקן, אולי תבוא להתפלל איתנו?" בבקר קם הרח"ד הלוי ועלה לירושלים לקנות לעצמו חלקת קבר.

איתרע מזלנו השנה, כשאנו קוראים בנפרד כל אחת מהפרשות תזריע ומצורע. בשנים אחרות אנו זוכים ללוות את המצורע המוסגר והמוחלט מפרשת תזריע אל דרכי טהרתו המפורטות בפרשת מצורע. ואז אנו קוראים (יד,יב): "וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'." הרב מאיר ועקנין (באחד מהספדיו) פירש זאת בדרך אלגורית: הקב"ה, שהוא הכהן הגדול, לוקח את הכבש - זה ישראל שנאמר "שה פזורה ישראל" - מקבץ את הנדחים, ועושה אותם אחד. גם אם ימצא שעוונותיהם של ישראל מרובים, יקרב אותם לאשם, היינו: לאומות העולם שהם אשמים, ובהשוואה אליהם ישראל זכים כשלג. עוד הוא מביא עם כלל ישראל את לוג השמן, את הצדיקים שבהם, שעוסקים בתורה שנמשלה לשמן. ואפילו הם מעטים כלוג, בכל זאת יחד איתם הוא מניף את כל עם ישראל תנופה, ויהיו חלק ה', וישלח להם משיח צדקנו שיתגלה בב"א.

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד