חינוך לאמונה בעידן הטכנולוגי

[פורסם בספר 'עולמות נפגשים- מדע וטכנולוגיה בראי ההלכה', ירושלים התשס"ג]

חינוך לאמונה בעידן הטכנולוגי

ראשי פרקים

א.  עוצמת הטכנולוגיה

ב.  אמונה מול טכנולוגיה

ג.   'מגדל בבל' מודרני

ד.  "להוציא יקר מזולל"

ה.  התבוננות במאקרו ובמיקרו הטכנולוגי

ו.   שופר טבעי וחצוצרות 'טכניות'

 

הרבה נכתב על הנושא 'דת ומדע'. בדרך כלל מתכוונים בנושא זה לעימות הקיים לכאורה בין האמונה לבין מדעי הטבע. לעומת זאת, לא זכתה הטכנולוגיה לדיונים מקיפים בהקשר לאמונה. דומה שדווקא הטכנולוגיה היא המאפיינת את עולמו של האדם המודרני, יותר מאשר מדעי הטבע בלבושם האקדמי.

א.  עוצמת הטכנולוגיה

עולמנו משופע באביזרים טכנולוגיים למכביר. כל אדם נעזר יום יום במכונית, בטלפון, בטלוויזיה ובמזגן. בלחיצת כפתור מפעיל האדם מחשב במשרד או במפעל, בבית חולים או במעבדה. קופסה אלקטרונית ששיעורה פחות מטפח התקועה לו לאדם בחגורתו מאפשרת לו להתקשר למרחקים, ומקלט זעיר מאפשר לו לקלוט בת קול מקצה העולם ועד קצהו. 'פועל' התעשייה שולט על מאות מכשירים מחדר בקרה ממוזג, באמצעות מתגים ומקשים; טכנאי במרכז חלל מפגיש חלליות בקוסמוס ונוטל דגמים מאדמת הירח בהינף יד; נושאות מטוסים ענקיות מקיפות את העולם בכוח אנרגיה גרעינית המופקת מ'חומר דלק' זעיר בנפחו; מטוסים מטילים פצצות המתבייתות על מקורות חום ומונְחות ממרכז פיקוד עורפי המצוי במרחק מאות קילומטרים ממקום ההפצצה; לחיצת מקש מעבירה מידע לקצווי עולם בפקס או ב"מודם"; תינוקות נבראים במבחנות; הנדסה גנטית מתיימרת לשנות יצורי אנוש, ועוד כהנה וכהנה.

כיצד משפיעה כל העוצמה הטכנולוגית הזאת על האדם ועל אמונתו? ברור כי קיימת השפעה. האדם אינו יכול להישאר אדיש כלפי השפע הטכנולוגי המתרבה בהתמדה.

ב.  אמונה מול טכנולוגיה

בעיות 'דת ומדע' שהיו נחשבות קלאסיות מעוגנות בסוגיות עיוניות והשקפתיות, כגון: גיל העולם, אבולוציה, בריאת יש מאין, בחירה חופשית, שכר ועונש, חוקיות ונס וכיוצא באלו. בדרך כלל ההזדקקות לשאלות אלו היא בתחום האינטלקטואלי, וממילא גם התשובות הן עיוניות, הסברתיות, תודעתיות והגותיות.

מאידך, הטכנולוגיה משפיעה על האדם דווקא במישור האמוציונאלי, התת-הכרתי, ולפיכך גם ההתייחסות החינוכית צריכה להיות רגשית, מפעימה וחווייתית. האדם המודרני 'נבלע' בעוצמה הטכנולוגית, 'מאבד את ראשו' ונסחף בשטף ההתפתחות המדהימה. יש אפוא מקום לעיון בסוגיית 'האמונה בעידן הטכנולוגיה – עימות או השלמה?'.

לכאורה 'אמונה' ו'טכנולוגיה' הם מושגים מנוגדים; בתחום האמונה היחיד הוא במרכז, הוא הלב והנשמה. מאידך גיסא, מנקודת מבטה של הטכנולוגיה, ה'מודולאריות' היא השלטת, הסטנדרטיות והיבלעותו של היחיד כבורג במכונה.

האמונה עוסקת במהות, באמת ובפנימיות, ולעומתה הטכנולוגיה משתדלת לחקות, לזייף, ליצור תחליפים מלאכותיים לאוכל ולמשקה, למוסיקה ולאמנות, להדר הטבע ('מדשאות' מפלסטיק) ולמאור השמש.

המאמין חי בטבע ורואה בו אלוקות; סדר זרעים קרוי "אמונת" על שם "שמאמין בחי עולמים וזורע" (תוספתא שבת ל,א). דורשי רשומות ציינו כי 'הטבע' בגימטרייה 'א-להים'. ומנגד, האדם הטכנולוגי אינו מכיר בזריחה ובשקיעה, חקלאותו מתועשת ופרחיו מלאכותיים. גורדי שחקים מחשיכים בעדו את השמים, ו'כוכבים' הם לדידו שחקני קולנוע ואלופי ספורט.

ג.   'מגדל בבל' מודרני

דומה שסיפורה של התורה אודות מגדל בבל מבטא את התמודדותה של האמונה מול הטכנולוגיה. אבירי הקידמה והטכנולוגיה מעפילים אל על, ומראש מגדל בבל אשר בנו בכישרונם הם מתכוונים למרוד בבוראם. נעיף מבט לכתובים (בראשית יא) מזווית ראייה זו.

ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר.

התורה מספרת על ראשית הטכנולוגיה ועל האדם המחפש לו תחליפים מלאכותיים: "הלבנה לאבן והחמר לחומר". והוא אכן מצליח במשימתו. ניצבות לפניו משימות בינוי בשנער (רש"י: "שאין אבנים בבבל שהיא בקעה"), והוא מתמודד עמהן.

לאחר הצלחה טכנולוגית זו, לחקות את הטבע (אבנים וחומר) ו'לברוא' תחליפים מעשי ידי אדם, נוצרת מיד המשימה הבאה:

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם.

יכולים אנו להעפיל ל'שמים' על כנפי כשרוננו הטכנולוגי היצירתי והרינו משולים אפוא לא-לוה. מכאן נובעת השאיפה למרוד ב'השם' ו"לעשות לנו שם".

הווי אומר: הישגי הטכנולוגיה אינם נעצרים במשימות בינוי ופיתוח האנושות. לרוב הם סוחפים את האדם לתחושות של האלהת האדם, המתחרה כביכול בבוראו.

יתר על כן, חידושי הטכנולוגיה מכוונים לא אחת לשדד את מערכות הטבע ו'לאלץ' כביכול את ריבונו של עולם לפעול בעולמו כרצון האדם, מתוך תחושת עליונותו של האדם על חוקי הבריאה. הלוא כך אמרו חז"ל על בוני המגדל (סנהדרין קט,א):

אמרו, נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות עד שיזובו מימיו.

כלומר, יש בכוחנו להוריד גשם מלאכותי, ואיננו זקוקים עוד לחסדי שמים. אמונת האיכר אשר "מאמין בחי עולמים וזורע" שוב אין לה מקום בעולם. הלוא האדם בוקע רקיעים בקרדומותיו, מוריד גשמים ומשיב רוחות, מצמיח גידולים בתנאים מלאכותיים ומפריח ירחים בחלל, מתפיל מי ים ו'בורא' רובוטים ותינוקות מבחנה, ומה לו ולאמונה בכוח עליון מלבדו?

ומה מתרחש בהמשך הפרק על מגדל בבל? ראשיתה של הקידמה הטכנולוגית הייתה אמנם מתוך אחדות וריכוז מאמצי האנושות כולה, בחינת "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", אך אחריתה תחרות ומדון, האלהת החומר והלבנים והתאבנות האדם ושקיעתו בחומרניות על חשבון האנושיות. הטכנולוגיה נגד החברה, הגולם קם על יוצרו. כך סיפרו לנו רבותינו במדרש (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד):

ומעלות היו לו (למגדל בבל) ממזרחו וממערבו. אלו שהיו מעלים את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו (הרד"ל מעיר שיש כאן חיקוי לשמש העולה במזרח ויורדת במערב).

ואם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואמרים אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה.

ההתפתחות הטכנולוגית גוררת בעקבותיה הלך רוח שלפיו המשימה הטכנולוגית קודמת להומאניות, לבנה חשובה מאדם והמכונה עומדת מעל הכול. הפרויקט מקדש הן את המטרה והן את האמצעים.

פסגת 'מגדל בבל' המודרני היא ההעפלה לירח: טייסי חלל רוכבי שחקים, בוקעי רקיעים, והאנושות ממריאה אל על ושמה במרום קינה.

והקב"ה שוחק ואומר (עובדיה א,ד):

זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלע מרום שבתו, אמר בלבו מי יורידני ארץ. אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך – משם אורידך נאם ה'.

עונשם של בוני מגדל בבל ועונשה של הטכנולוגיה המעפילה והמתמרדת הם:

נבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו.

העונש הוא מיניה וביה: ההשתעבדות לטכנולוגיה ולמבצעיה השאפתניים מולידה ניכור, מחיצות בין איש לרעהו, "אדם לאדם זאב". בכרך המודרני הבדידות מעיקה שבעתיים מאשר בכפר הטבעי והמשפחתי. פיצול האנושות הוא בין השאר תולדת המרוץ הטכנולוגי, התחרותיות ו'עליונות האדם'.

ד.  "להוציא יקר מזולל"

תשובתה של האמונה היהודית איננה נסיגה מן הקידמה הטכנולוגית; איננה בעיטה בחברת השפע בסגנון 'היפי'; איננה בריחה למדבר כאיסיים בשעתם; איננה סגפנות והתנזרות או ניהול אורח חיים אנאכרוניסטי.

היהדות משכילה "להוציא יקר מזולל", ומשיבה כדרכה: "כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו" (שמות י,כו). עלינו לראות בהתפתחות הטכנולוגיה, במרכיביה ובאביזריה, נקודות אור לחיזוק האמונה. עלינו לנצל התפתחות זו הן במישור העיוני-אמוני והן במישור המעשי, להקל עלינו חיי תורה ומצוות.

אין פסול בתחושת העליונות האנושית ובאמירה "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", אם יודעים להמשיך את הפסוק שלאחריו: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח,יז-יח).

ה.  התבוננות במאקרו ובמיקרו הטכנולוגי

מוטלת עלינו המשימה החינוכית להכיר בעצמנו, ולהורות לכל באי עולם, כי חותמו של הקב"ה טבוע ויצוק בהתפתחות הטכנולוגית. העוצמה המדהימה מחד גיסא, והמזעור המיקרוסקופי מאידך גיסא – הם הם המולידים בלבנו תחושת התבטלות כלפי בורא עולם.

כך לימדנו הנשר הגדול, הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה (פרק ב הלכה ב):

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?

בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי".

וכשמחשב בדברים האלה עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומדת בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך – מה אנוש כי תזכרנו".

חכמי ישראל בדורות עברו הרבו להצביע על נפלאות הקוסמוס וגרמי השמים הענקיים כמקור לאמונה. הם ציינו בהדגשה רבתי את התואם ואת 'הסדר האלוקי' שבפרטי הפרטים בצומח ובחי, את ההרמוניה שבכנף הזבוב ובגבעול הפרח. כיום אנו מפנים את מבטנו המתפעל אל החללית ומחשבי כף היד, אל נושאת מטוסים גרעינית ואל קרן הלייזר, אל מחשבי הענק ה'כול יכולים' ואל ההנדסה הגנטית המדהימה בדקויותיה.

עלינו להפוך את הברכה האלוקית שניתנה לאדם הראשון (בראשית א,כח) "ומלאו את הארץ וכבשוה", למנוף האמונה. רתימת כוחות הטבע לצורכי האדם, קרי ההתפתחות הטכנולוגית, מעוגנת בברכת ששת ימי בראשית. פלאי הטכנולוגיה המודרנית וניצול גילויים חדישים הם הם התגשמותה של ברכת "וכבשוה" והוצאתו לפועל של הציווי "וכבשוה". מנקודת מבט זו עלינו לראות בכל חידוש טכנולוגי נדבך נוסף בחומת האמונה, ותרומה נוספת של האנושות לקידום אחד מתפקידיה – "וכבשוה".

ו.   שופר טבעי וחצוצרות 'טכניות'

אסיים בקטע מדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, במאמרו "השופר והחצוצרות". הרב קוק רואה בשופר סמל לעבודת ה' מתוך העולם הטבעי, ואילו החצוצרות מסמלות את הטכניקה האנושית, שהרי הן פרי פיתוח אנושי-אמנותי:

השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו, הטבעית והטכנית... כשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה... ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ה' בבית נכון ונישא. ונלמד את עצמנו, ואת כל עמי הארץ, כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם ואת החיים הנועדים להיות חיים תמימים וטהורים, כאשר עשה האלוקים את האדם ישר.

 

עבור לתוכן העמוד