הרהורים לטהרו של יום

[פורסם בספר 'באי באש- יום הכפורים בהגות והלכה לזכרו של הרב שמואל אורלן, תשע"ד]

הרהורים לטהרו של יום

יהיו הדברים מוקדשים לזכרו של

ידידי ורעי שמואל אורלן הי"ד

אשר השיב נשמתו בטהרת מלחמת יום הכיפורים

בהילחמו מלחמת השם על אדמת הקודש

א.  ראש השנה - קדושה, יום כיפור -טהרה

ראש השנה הוא-הוא 'היום הקדוש' בשנה. יום הכיפורים הוא 'היום הטהור'.

בראש השנה אנו ממליכים את "'המלך הקדוש". פסוקו-של-יום ראש השנה בספר נחמיה (ח,י) הוא: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ". הקדושה חופפת על ראש השנה ומעטרתו בהילת קדושה ומלכות.

מנגד ניצב יום הכיפורים שכולו אומר טהרה; "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טו,ל). מסכת יומא, העוסקת בעבודת יום הכיפורים מתארת/מטהרת עשר טבילות של טהרה שערך הכהן הגדול ביום זה, בבית המקדש. 

מסכת זו מסיימת בדבריו הנפלאים של רבי עקיבא (אשר "יצתה נשמתו בטהרה") אשר הכריז: "אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו,כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל ה'. מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא סוף פ"ח) .

לא בכדי פותחים אנו (למנהג אשכנז) את תפילת כל-נדרי בפתחו של יום הכיפורים במשאלה חוזרת ונשנית, הלקוחה מפרק התשובה של דוד, לאחר חטא בת שבע: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהלים נא,יב).

ב.   לעילא ולתתא

הקדושה והטהרה קשורות זו בזו, ורק מדרגת הפרישות מפרידה ביניהן, ממצעת ביניהן. כך למדנו במשנה המסיימת את מסכת סוטה: "רבי פנחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי קדושה, וקדושה מביאה לידי ענוה ... יראת חטא... חסידות... רוח הקדש... תחיית המתים".

קדושה עניינה קבלת מדרגה נוספת, תוספת קדושה, מדרגה המתווספת מעל לחולין. הקדושה כמוה כהמלכה - "מקדש מלך" - והיא שואפת אל-על. עניינה התעטרות בכתר נוסף, במעלה יחודית המקדשת את החולין מלמעלה; איתערותא דלעילא. "מעלין בקודש".

חכמינו ז"ל טבעו במדרש את הקביעה "קדושים תהיו - קדושתי למעלה מקדושתכם" (בראשית רבה מקץ צ). הקדושה מתאפיינת במעלות ע"ג מעלות, ובמסכת כלים (פ"א מ"ו) שנינו "עשר קדושות הן", זו למעלה מזו, עד לפיסגת קדש הקדשים. כאן המקום להביא מימרא בשם רבי מנדלי מקוצק, שקרא משפט זה כך: "קדושתי למעלה" - קדושת הקב"ה ברום עולם - מהיכן היא נובעת? "מקדושתכם!" אין קדושה למעלה שאין לה תימוכין מלמטה, המעלה אותה ומרוממת אותה ונושאת אותה על כתפיה.

הטהרה, לעומתה, מגמתה הפוכה; שיבה למקור, ירידה לנקודת המוצא, לגרעין הטהור ונקי מכל רבב, לעצמיות הבראשיתית; "כעצם השמים לטוהר" (שמות כד,י). הטהרה לעולם היא באמצעות מים, היורדים ממקום גבוה אל מקום נמוך, המייצגים את הגרעין של ימי בראשית "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב) אשר קדמו לבריאת העולם.

אם בראש השנה אנו ממליכים ומעלים את הקדוש ברוך הוא, הנה ביום הכיפורים אנו שבים לאחור, אל השורש הטהור, את הלובן ("כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר") המתבטא בהסרת הצבע המלאכותי, בחשיפת המקור; "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיהו א,יח). עומק התשובה של יום הכיפורים היא ה'שיבה', החזרה אל המקור, ההיטהרות והשחרור מכל מה שדבק בנו.

ג.   שופר של המלכה ושופר של חירות

שופר של ראש השנה הוא שופר של קדושה, שופר של מלכות, של תרועת המלכה, חצוצרת המלך. סדרו של יום הוא מלכויות, זכרונות ושופרות. שופר של יום הכיפורים, שופר של יובל, הוא שופר של שחרור עבדים ושיבת קרקעות, שופר של אנחת-רווחה; "בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם... וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה,ט-י).

בעל המשך-חכמה מעיר על פסוק זה הערה חברתית נכבדה: "פשטא דקרא דמורה לנו התועליות; כאשר ישובו איש אל אחוזתו, הרי הפיזור בין חיי המשפחה בא ממסיבות הזמן אשר מרחק אחים, זה פונה לצפון וזה לדרום לבקש טרפו ומזונו. אמנם אם ישובו איש אל אחוזתו, ישובו בתי האבות לדור במקום הורישום אבותם, ויתלקטו אנשי המשפחה אשר מכרו אחוזותיהם ונתרחקו זה מזה".

הוי אומר, הגרעין המשפחתי שב ומתאחד כהד לתקיעת שופר החירות של יום הכיפורים. בנים שבים אל אבותם ואח אל אחיו ואחותו.

ד.   מי למעלה ממי?

אכן יש בחינות לפיהן הקדושה נעלית מן הטהרה. לעתים לעוצם מדרגת הקדושה קשה להתמיד במחיצתה וה'כלים נשברין'. כמדומני שבאיזהו מקומן בשפת-אמת (ולא מצאתיו לפי שעה) נאמרה אבחנה המעניינת לענייננו; לוחות ראשונות ניתנו בקדושה, שנאמר "וקדשתם היום ומחר", ונשתברו. לוחות שניות שניתנו בטהרת יום הכיפורים - ונשתיירו. ואכן דברים ברוח זו נמצאים בספר חסידי יסודי זה (חקת תרמ"א), וז"ל:

קודם החטא היו בני ישראל כולם קדושים, כמ"ש וקדשתם היום ומחר. ואחר החטא היה הנהגת בני ישראל בבחינת הטהרה... והם ב' מדריגות, כי קודש היא בחינת מרע"ה, אספקלריא המאירה.

ובשבת קודש זוכין בנ"י גם עתה לקדושה, כמ"ש 'קודש היא לכם', לכן א"צ בירורים בשבת. ומחזירין לבני ישראל הכתרים שהיו להם בעת קבלת התורה קודם החטא. ובימי המעשה צריך להיות התיקון ע"י הטהרה וזוכין לתורה ע"י הבירור טהור מטמא...

וזה היה חטאו של קרח שאמר 'כל העדה כולם קדושים' ולא ידע כי נפלו אח"כ ממדריגה זו שהיה להם בסיני...

הוי אומר, מדרגת הטהרה היא פשוטה וטבעית יותר. היא שייכת לששת ימי המעשה, היא שטוחה על פני כל המרחב. לעומתה - הקדושה דבקה בשבת קודש, בפיסגה המרוממת.

עוד זאת מצאנו מעין יתרון ל'טהרה' על פני ה'קדושה', בהיותה 'מדבקת', משרה ומאצילה על סביבותיה. הלכה היא כי מי הטהרה, מי המקוה, מטהרין בהשקה; "זה הכלל כל המחובר לטמא טמא והמחובר לטהור טהור" (משנה כלים יב,ב). 'תכונת מגע' כזו לא מצינו ביחס לקדושה. אדרבה, מקרא מפורש הוא כי הקדושה 'דוחה' ומקרינה ריחוק: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" (במדבר ד,כ).

על משקל המימרא המפורסמת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ניתן לומר כי 'מעט מן הטהרה מטהר הרבה מן הטומאה'. מאידך לא ניתן לומר כי 'מעט מן הקדושה מקדש את החולין, ואולי להיפך...

ה.  המחובר - טהור

על הפסוק "כל אשר יזרע בקרקע טהור" (ויקרא יא,לז) כותב הרשב"ם: "כל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה" (רשב"ם). כל מה שקשור למקור, לאדמה, מחזיק בטהרתו. יתר על כן, גם כלי שכבר נטמא - כיון שנשתבר ו'שב' למקורו, בטלה הימנו טומאתו ושב וטהר.

כבר כתבנו כי צבעו של יום הכיפורים הוא לבן, וזה צבע הטהרה. בהלכות נגע צרעת נאמר בתורה: "וראה הכהן והנה... הנגע כולו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג,יג).

מבחינה פיסיקאלית הצבע הלבן הוא הצבע הבסיסי הבולע את כל הצבעים האחרים. גם אם הגדרה זו איננה מדויקת - יש בה כדי לסמל את מקוריותו וטהרתו השרשית של הלבן. את הכוּלִיות שבו

זה תארו של יום הכיפורים המכפר ו'בולע' את כל עוונותינו, ומחזיר אותו לשרשנו המקורי, לטהרו של יום.

 

עבור לתוכן העמוד