הנצח וההתנצחות - זו ירושלים

 

[פורסם בספר חזון למועד: דרשות למועדים ולימים טובים, בהוצאת הפועל המזרחי המרכז העולמי, 2001]

הנצח וההתנצחות - זו ירושלים

 

א. נצח-נצחים

מורגלים אנו במטבע הלשון "נצח ירושלים" הנסמך על דרשת חז"ל במסכת ברכות (נח,א):

ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד...

לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד

כי כל בשמים ובארץ (דבה"י א כט,י-יא).

תנא משמיה דרבי עקיבא:

'לך ה' הגדולה' - זו קריעת ים סוף

 'והגבורה' - זו מכת בכורות

'והתפארת' - זו מתן תורה

'והנצח' - זו ירושלים

'וההוד' - זו בית המקדש.

הביטוי הזה "נצח ירושלים" מתפרש בפינו כאות לנצחיותה בת-האלמָוֶת של ירושלים, העיר והמושג. המשמעות הרווחת של ניב זה ענינו עולם-ועד, לעולמי-עולמים. בתפילותינו רווחת משמעות זו, למשל בקדיש: "לדור ודור ולנצח נצחים"; והמקבילה "לדור ודור" מעידה על משלימתה "לנצח נצחים"[1].

גם הקב"ה מכונה "נצח ישראל", בדומה לירושלים עירו, וכינוי זה ניתן מפי שמואל הנביא (ש"א טו,כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

אכן, בפסוקים רבים בתנ"ך ה'נצח' נזכר במשמעות ברורה של 'לעולמי עולמים', לתמיד. ונציין אחדים מהם, ולאו דוקא אודות ירושלים:

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ישעיהו נז,טז).

וישבו שם בנות יענה, ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודור (ירמיהו נ,לט).

לא תשב לנצח [=בבל] ולא  תשכן עד דור ודור, ולא יהל שם ערבי (ישעיהו יג,כ).

וכמובן, פסוק התנחומים הנצחי: "ובלע המות לנצח" (ישעיהו כה,ח).

"נצח ירושלים" - סמל לנצחיות האומה עד אחרית הימים ומעבר להם, אות למרכזיותה של ירושלים, להשפעתה הדומיננטית ולנוכחותה בעולמנו מאז ולתמיד. ירושלים הנצחית היא-היא האבן הראשה אשר ממנה הושתת העולם בראשיתו ואליה ינהרו גויים באחריתו. לפיכך הרי היא 'נצחית' ודבקותנו בה לא תסור לעולם. ומקרא מלא דיבר הכתוב:

ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור (יואל ד,כ).

ב. נצח-התנצחות

בדרך הדרש והעיון יש לייחס משמעות שניה ל'נצח ירושלים', לשון 'התנצחות', סכסוך ומאבק. בלשון החסידות ובתורה הפנימית התמודדות זו קרויה "ניצוח".

תוית זו שאנו מדביקים לירושלים נושאת בחובה מעין מסר הפוך ל"נצח-נצחים" במשמעותו הפשטנית. הנצחיות, העולמיות והתמידיות, משרות אוירת רוגע ושלום, שלימות וחזון אחרית הימים בהם "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב,ד). מאידך, ההתנצחות והניצוח משמעם צחצוח חרבות, שקשוק כלי זיין והתמודדות מתרוצצת רצוא ושוב.

עיון בתנ"ך ילמדנו כי בפסוקים רבים המצע ל"נצח" מקושר דוקא ל"חרב", לחרבן וכיו"ב.

הלנצח תאכל חרב (ש"ב ב,כו)?

האויב, תמו חרבות לנצח (תהלים ט,ז).

הרימה פעמיך למשואות [=לחורבות] נצח (תהלים עד,ג)

למה היה כאבי נצח (ירמיה טו,יח)?

ועברתו שמרה נצח (עמוס א,יא).

עד אנה תשכחני נצח (תהלים יג,ב)?

למה לנצח תשכחנו (איכה ה,כ)?

ועוד רבים.

המלה "נצח" בכל הפסוקים הללו אכן מתפרשת בפשוטה, לתמיד, לעולם. אך עצם איזכורה של מלה זו פעמים כה רבות בהקשר שלילי, בזיקה לחרב ולחורבן, אומרת דרשני. והדרש ידרש כמרמז להתנצחות, לניצוח.

בתהלים (טז,יא) מצוי פסוק שכולו שופע רוגע ונעימות: "נעימות בימינך נצח". שלש מלים שכל אחת מהן מסמלת לעצמה אור וטוב, ומה יותר 'נצחי' מצירופן המשולש: "ימין", "נועם" ו"נצח". והנה ידועה דרשת חז"ל הנסמכת על פסוק זה, והיא מעמיסה עליו אוירת התנצחות ונצחון-של-כידון:

'נעימות בימינך נצח', אמר רבי אבהו זה הלולב, שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין. בנוהג שבעולם הנדרומין רצין בהדרמוס, מי נוטל בימין לולבא הוא נוצח. כך בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. אף ישראל עומדין לפניו בדין, ואומות העולם אומרים אנו זכינו ונצחנו בדין, ואין אדם יודע מי נצח?... כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג, כל ישראל יוצאין הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין, ונמחלו עונותיהם, שנאמר 'נצח ישראל' וגו'. והוא שדוד אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר 'נעימות בימינך נצח', הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים (ילקוט שמעוני תהילים רמז תרע).

הלולב, הניטל בנועם הימין,  מצטייר להם לחז"ל כדמות כידון או חרב (כך משמע במדרשים מקבילים) והנפתו היא סמל הנצחון - הניצוח - הנצח.

ג. נצח-נצחון

ה"נצח" במשמעות עולם-ועד מעומת עם ה"נצח" במובן של התנצחות ויריבות. ה'נצחון', ככלות היריבות והמאבק, יכול להיות הסינתזה, השקט שלאחר הסערה, הנצח שנקנה בהתנצחות.

באותה דרשת חז"ל שפתחנו בה, במסכת ברכות (נח,א) "'והנצח' - זו ירושלים", מצינו מאן דדריש בגוונא אחריתי, באסוציאציות שונות לחלוטין, ובעצם מהופכות:

'והנצח' - זו מפלתה של רומי, וכן הוא אומר (ישעיהו סג) 'ויז נצחם על בגדי'.

'וההוד' - זו מלחמת נחלי ארנון...

'כי כל בשמים ובארץ' - זו מלחמת סיסרא, שנא' (שופטים ה) 'מן שמים נלחמו הכוכבים'.

'לך ה' הממלכה' - זו מלחמת עמלק...

'והמתנשא' - זו מלחמת גוג ומגוג.

דרשות אלו מבליטות את הישועות המלחמתיות, את ההתנצחותיות של עם ישראל. הדרך אל הנצח רצופה 'ריקושטים', מכות שכנגד: "ויז נצחם על בגדי".

ירושלים תבנה ותכונן לא על מגש של כסף, ודרכנו אליה לא תרופד בעלי דפנה וזית. שבעים אומות העולם נושאים אליה עינים ומתנצחות עמנו בה ובעבורה. אף שבעים שמות לה כנגד "שבעים אומות העולם"; כביכול כל אומה ולשון מניחה כתרה וכסאה בירושלים ואומרת "יש לי חלק בה".        

'סינתיזת הנצחון', היות הנצח תולדת ההתנצחות, ממשנת הגדול שבכהונה למדנוהו, הראי"ה קוק, בסידורו עולת ראיה (עמ' רלא):

תנועה נצחית אי אפשר שתהיה כי אם באופן שלא יהיה נמצא כל מְנָגֵד ומפריע... אמנם, בזאת תהיה עומדת נצח אם תהיה ערוכה באופן זה שכל כח מפריע יהיה דוקא בהפרעתו ובניגודו מוסיף לה כח, אז תלך מחיל את חיל...

ישנם מנגדים רבים וגדולים שחפצים לסמאות עינו של עולם. אמנם עצת ה' היא נפלאה כ"כ עד שהוכן מראש שכל ההסתערות... תיהפך לכח העוקר את המתנגד עצמו ומוסיף כח ואור אל חפץ ה'...

א"כ הנצח בא מכח הוספת הכח שהושפע מצד המנגד עצמו. ובזה יתגבר ישראל ברוחו לגרום למפלתה של בבל... אמנם ההתגברות של העמים המנגדים לרוח ישראל, עליהם להקנותם אותם הצדדים הנצרכים להם לשכלולם "ויז נצחם על בגדי". זאת היא תכונת התנועה הנצחית שכל מפריע ומתנגד לה מוסיפה אומץ להגביר חיל.

נצחון זה, הכרוך בהתזת נצחים על בגדינו, הוא-הוא מיסוד משיח בן יוסף, הנלחם מלחמות ה' ויעדו להתנצח ולנעוץ חרב וכידון.

ה'נצח' כמחובר ל"יז נצחם" עולה ממדרש אגדה אשר בו שזור הביטוי הסיסמתי "דידן נצח!"


 

מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן. א"ל אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא? ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא ובטיהרא ולית אתון מתנזקין. וכדון תהון ידעין דהא רוח ביש בעי מישרא הכא והא מזיק ברייתא. א"ל: ומה נעביד א"ל אזיל ואסהיד בבני מתא ואמור להון מאן דאית ליה מכוש מאן דאית ליה פס מאן דאית ליה מגרופי יפקון הכא, למחר עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין על אפי מיא. וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא ואמרין דידן נצח ולא יפקון מן הכא עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא. אזל ואסהיד בבני קרתא ואמר להון מאן דהוה ליה מכוש מאן דהוה ליה פס מאן דהוה ליה מגרופי נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין כלפי מיא. כיון דחמו ערבוביא במיא הוון מקשיין בפרזלא ואמרו דידן נצח דידן נצח. ולא עלון מן תמן עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא (ויקרא רבה כד,ג).

תרגום

מעשה בכפרי, אבא יוסי איש ציתור, שלמד על פתח מעין. נגלתה עליו רוח רעה השרויה שם, ואמרה לו: אתם יודעים כמה שנים אני שרוי כאן? ואתם באים ויוצאים, אתם ונשיכם, בלילה ובצהרים, ואין אתם ניזוקין. ועתה תדעו שהנה רוח רעה באה ממקום אחר לשרות כאן ולהזיק לבריות. אמר לו: ומה נעשה? א"ל הרוח: לך והעד בבני העיר ואמור להם: מי שיש לו מכוש, מי שיש לו את, מי שיש לו מגרפה יצא לכאן למחר, עם זריחת היום. ויהיו מסתכלים על פני המים, וכשיראו ערבוביא [מערבולת] במים יקישו בברזל ויאמרו 'דידן נצח' [שלנו ניצח!], ולא יצאו מכאן עד שיראו טיפת דם על פני המים. הלך והעיד בבני העיר ואמר להם: למי שיש לו מכוש, למי שיש לו את, למי שיש לו מגרפה, יצא למחר לשם עם זריחת היום, ויסתכל על פני המים. כיון שראו ערבוביא במים הקישו בברזל והכריזו 'דידן נצח, דידן נצח', ולא עלו משם עד אשר ראו כמין טיפת דם על פני המים.]  


 

הרבה יש לעיין ברמזיות מדרש זה לפרטיו. מכל מקום, ההכרזה "דידן נצח", שהיא לב האגדה, הפכה למעין סיסמת נצחון ובטחון כלפי אומות העולם, המתנכלים לנו ולתורתנו. ו"דידן נצח" זה מלוחלח ומלוכלך ב"טיפת דם" על פני המים, בחינת "ויז נצחם על בגדי".

נצח אשר זה, הנקנה בהתזת דם, הוא מיסודו של משיח בן יוסף, המתנצח ונוצח את גוג ומגוג בשערי ירושלים. ורק לאחר מכן נתנחם בדברי ישעיהו (כה,ח) "ובלע נמות לנצח".

ד. נצח - חצן

כפרפרת לסיום נביא כאן את דברי בעל 'בני ישכר', מגדולי החסידות ומראשי דבריה-הוגיה. כך מצינו במאמר תמוז-אב (מאמר ה' נחמה ב אות ט; ח"א עמ' קסד) אודות הפסוק בישעיה (מט,כב) "והביאו בנין בחצן" שפירושו כנף הבגד, אך הלשון חריגה? והביא בשם האריז"ל כי הגאולות הקודמות היו במדת 'הוד', שזו מדה נשית (עי"ש בדוגמאותיו), ולעתיד לבא הגאולה במדת האיש, ב'נצח'. ולכן כל השירות נאמרו בלשון 'שירה', ולעתיד לבא "השיר יהיה לכם", לשון זכר. לפיכך,

לרמז זה נאמרה הנבואה 'והביאו בניך (זכרים) בחצן (לרמז על נצח [בהיפוך אותיות])...

לכן תמצא [כי כל] ההפטרות שאנו נוהגים לקרותם בציבור הם מן כל ספרי הנבואה, רק נחום, צפניה וחגי אין בהם הפטרה. ראשי תיבות ג' נביאים אלו נצ"ח, השמור לעתיד לצורך הגאולה הנצחיית במהרה בימינו, אמן! 

נסיים בפסוקו ה'גאולתי' כל-כך של הנביא זכריה (ח,ה): "ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"... אכי"ר!



[1].     כנראה מבוסס על הפסוק בישעיהו (לד,י) "לילה  ויומם  לא  תכבה  לעולם  יעלה  עשנה; מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה".

עבור לתוכן העמוד