אספקת מים בשבת במבנים רבי קומות

[פורסם בספר 'קובץ שיעורים ישיבת בין הזמנים',  קובץ ה, גבעת שמואל תש"ע]

אספקת מים בשבת במבנים רבי קומות

א.         טכנולוגיה בשירות ההלכה

הנושא שלפנינו הוא השימוש במשאבות מים בשבת בבתים רבי קומות. בדברים דלהלן אעסוק לא רק בנושא פרטני זה אלא אתאר כמה וכמה נושאים הלכתיים-טכנולוגיים המשיקים לנושא משאבות המים בשבת. נושא זה הוא אופייני לעיסוקינו במכון 'צומת' בכל הכרוך בחברה ומדינה יהודית מודרנית על פי התורה. אתגר זה איננו מתמקד בחיים הפרטיים בלבד, ובעצם עיקר התעניינותנו הן השאלות הציבוריות, הממלכתיות. גם הנושא שלפנינו, אספקת מים לאוכלוסיה, ניתן להשקיף עליו מבעד לעיניים ציבוריות, בשל אופי החיים המודרניים המחייבים בינוי לגובה. השאלה איננה רק מה קורה בבנין מסוים של אדם פרטי או משפחה כלשהי. אנחנו דנים בנושא מבעד למשקפיים יותר רחבות; יכולת אספקת שירותים ציבוריים במדינה יהודית. אחד מן השירותים הציבוריים היותר חיוניים הם המים, בצד חשמל, בטחון, רפואה, תקשורת ונושאים ציבוריים דומים. אנו מפלסים את דרכנו באמצעות סידורים הלכתיים טכנולוגים הבנויים על דרך המלך של הפסיקה ההלכתית, המיינסטרים ההלכתי.

בדברנו על בנינים רבי קומות נציין נושא רלבנטי חשוב - מעלית שבת. לאחרונה התעורר פולמוס בנושא זה, ועמדתנו היא להסדיר פתרונות המסתמכים על הפסיקה המרכזית מבית מדרשם של הרב ש"ז אוירבך והרב שאול ישראלי זצ"ל. אנו נאמנים להשקפת עולמנו לרתום את חידושי המדע והטכנולוגיה לטובת ההלכה, ולא רק בתחום השבת. למשל, גם בנושאים רפואה, חקלאות ונושאים נוספים.

מעניין לציין שאחד הביטויים הראשונים לניצול הטכנולוגיה בשירות ההלכה קשור דוקא ל'חג החומרות' - לפסח. כוונתי לאפיית מצה במכונות, ל'מצת מכונה'. במקום לאפות מצות ביד, שזו עבודה קשה ומפרכת, המציאו מכונות חשמליות והן עוררו פולמוסים גדולים, ועד היום יש קבוצות שלא רוצות לסמוך על כך, הלכתית או נוסטלגית. השאלות היו האם תהליך החימוץ זהה בין עבודת יד לעבודת מכונה? קיימת גם שאלה נכבדה של חיוב אפיית מצה לשמה; האם פעולה חשמלית נחשבת מעשה האדם וכוונתו 'לשמה' מועילה, או שמא אין כאן מעשה אדם? עמדת רוב הרבנים שהמכונה מופעלת ע"י האיש שמאחוריה והוא 'בעל המעשה, ולכן אין בעיה עקרונית על 'מצות מכונה'.

נשוב לענייננו, לנושא משאבות המים בשבת. הנושא קשור כמובן לשאלות של חשמל בשבת. והנה כל נושאי חשמל ואלקטרוניקה בשבת קשורים לשלושה איסורי מלאכה; (א) הבערה (ב) בונה או מכה בפטיש (ג) מוליד זרם חשמלי. בבית המדרש מוסכם שהבערה בחשמל שייכת רק אם יש במכשיר חוט מתלבן ולוהט דמוי אש. כמו למשל, בנורת ליבון (אגס), וכן בגופי חימום, בקומקום במטבח להרתחת מים לשתיה. בתוך הצינור המתפתל המכונה 'גוף חימום' מצוי חוט מתלבן הפולט חום וזו הבערה. במכשירים חשמליים אחרים, למשל פלאפון, רדיו או מאוורר, אין שום הבערה. אותם שייך בעל החזון-איש למלאכות 'בונה' או 'מכה בפטיש' דאורייתא. רבים חלקו עליו אך גם לדידם יש בהם לפחות איסור דרבנן המכונה 'מוליד זרם'. במשאבות מים, נשוא דיוננו, אין גופי חימום. לדעה המרכזית מבית מדרשו של הרב אוירבך זצ"ל ואחרים, משאבות אלו מקושרות לרמת איסור-דרבנן. ואכן, הפעלתן בידים, במישרין, אסורה לכל הדעות אך אין זה איסור תורה.

ב.         אספקת מים בשיטת 'הידרופור'

ומכאן לפן המעשי; בבניינים רבי קומות לחץ המים העירוני לא מספיק להעלות מים לקומות הגבוהות, לא הלחץ בצנרת ולא לחץ הנפילה ממגדל המים. לכן יש שיטה מקובלת הקרויה הידרופור, ותפקידה לדאוג ללחץ מים בכל הדירות. לשם כך מתקינים מיכל מים בבנין, בדר"כ למטה, ובצידו משאבה הדוחסת לתוכו מים בלחץ גבוה. הזרימה בברזים בדירות היא ממיכל זה וע"י הלחץ המצוי בו. בעצם, כל פתיחת ברז בדירה כלשהיא היא משיכת מים מהמיכל והקטנת הלחץ בו. בנקודת לחץ מסוימת מתחילה המשאבה לפעול שוב ולמלא את הלחץ החסר. יחידת הפיקוד המודדת את הלחץ קרויה פרסוסטט, כמו התרמוסטט שהיא יחידה חשמלית לטמפרטורה.

כאמור, האדם הצורך מים בביתו משפיע על הלחץ וגורם בעקיפין להפעלת המשאבה. בהקשר זה יש שתי גישות; מי שמחפש קולות יאמר, ובצדק, כאשר אני מושך מים בדירתי אינני יודע מה מצב הלחץ במיכל; אולי כרגע המשאבה עובדת כי שכני הוציא מים בזמן סמוך קודם; אולי אני אוציא רק שני ליטר מים והלחץ לא ירד מתחת לנקודת ההפעלה, וספקות נוספים ההופכים את זיקת האדם למשאבה לרמת "לא פסיק רישא". הנושא די דומה למקרר שבו רוב הציבור מקיל לפתוח בכל שעה בשבת, כמובן אם המנורה כבויה. ההשפעה על הטמפרטורה נחשבת משנית ועקיפה ולכן זניחה. זו הדעה המקילה.

דעה מחמירה מצביעה על האפשרות שאדם ידיח כלים בביתו בשטף מים, ובאותה עת איש מלבדו לא משתמש במים במבנה, ואז (כמעט) ברור שבעת ההדחה הלחץ יקטן במיכל האגירה ברמה כזו שהמשאבה תתחיל לפעול ולדחוס מים בהתאם לפרסוסטט.

למעשה, קיימים מכשירים חשמליים רבים המופעלים מפעם בפעם, בהתאם לשימוש המצטבר, כפי שתארנו כאן את המשאבה. מן המבט ההלכתי צריך להביא בחשבון שתי נקודות משמעותיות; האחת, האם מדובר בתוצאה שיש בה איסור דאורייתא, למשל גופי חימום בבוילר. נקודה נוספת היא מה הסיכוי להפעלה מיידית ע"י 'האדם הסביר' לפי כמות המים שהוא נזקק להם בפעם בודדת? מתקני קירור, למשל, וכן משאבות, נחשבים בעיני פוסקים רבים כאיסור דרבנן בלבד. לכן, במקרר רבו המקילים לפתחו בכל עת ללא חשש להפעלה שאולי תיגרם ע"י הפתיחה. כך גם מקובל להתיר שימוש במיקר למים קרים, מן הסוג המצוי בגן העיר או בחצר בית הספר או... בית הכנסת. מאידך גיסא, במכון 'צומת' איננו מתירים שימוש במכשירי 'באר' ביתיים. ראשית, הוצאת מים חמים כרוכה באיסור מדאורייתא. ע"י ההוצאה נכנסים מים חדשים ו'מתבשלים' במתקן. זה כשלעצמו סיבה לעמדתנו שלא להשתמש ב'בארים' בשבת, כי בני אדם לא מבחינים בין הצד החם לצד הקר.

אכן, גם בצד הקר קיימת בעיה, בעיקר במתקנים הביתיים הקטנים. מיכל האגירה של המים הקרים הוא קטן ביותר וקיים סיכוי רב להפעלה מיידית של מדחס הקירור כשמוציאים 2-3 כוסות לשתיה. באתר מכון 'צומת' פרסמנו כי אנו מתקינים, למי שפונה, מנגנון שבת המנטרל את המים החמים בשבת (ויוצאים מן הצד החם מי ברז רגילים), ובצד הקר - מתווסף מנגנון 'המשכת מצב' המנטרל לחלוטין את השפעת צריכת המים מהפעלת הקירור. מדחס הקירור פועל בזמנים קצובים (למשל, מדי 10 דקות) ל- 2-3 בלבד. באותן שניות נבדק הפרסוסטט, ואם הטמפרטורה עלתה ויש צורך לקרר - המדחס רק ימשיך בפעולתו. נמצא שהאדם לא הפעיל, ואפילו לא גרם להפעלה, אלא רק להמשך המצב הקיים, וזו פעולה המותרת לכתחילה.

במשאבות הביתיות להגברת לחץ המים, נשוא דיוננו, אי אפשר לקבוע מסמרות. יש בתים שבהם מיכל הלחץ קטן יחסית, ואז קיים סיכוי רב שכל הדחת כלים בשבת דיה להפעיל מחדש. אכן, מי שרוצה להקל ולומר שאין כאן הבדל עקרוני ממקרר - הרשות בידו. מי שרוצה להדר מעט יוכל לשלב מנגנון 'המשכת המצב' של מכון 'צומת' (תמורת כמה מאות שקלים הניתן להתקנה פשוטה ע"י כל חשמלאי או טכנאי 'מבין'). שיטה זו זהה עקרונית למקרה הרווח להתיר להסיט זיזים בשעון שבת כך שהמצב הנוכחי יתמשך ויתארך יותר ממה שהיה קודם. במשאבה שלפנינו, אם ההפעלות המחזוריות הקצרות מתרחשות מדי 10 דקות, לפי הדוגמא הנ"ל, אזי אם בתוך זמן קצר זה כמה וכמה דיירים בבית ישתמשו בשטף מים בו-זמנית - הם יחושו ירידת לחץ. לא נורא! המים יזרמו! כדאית היא השבת ל'סבל' זה. 

 

 

ג.          אספקת מים בשיטת בריכת עילית

עד כאן דובר על הגברת לחץ בשיטת ה'הידרופור' שהיא, כאמור, מיכל בתחתית הבנין שלתוכו משאבה דוחסת מים, ודיירי הקומות מקבלים מימיהם באמצעות לחץ זה. קיימת היום שיטה אחרת, נפוצה למדי ברבי קומות, ה'אגירה העילית'; על הגג בנויה בריכת מים גדולה, ממש מגדל-מים פרטי בחדר סגור. כל הדירות מקבלות מים מבריכה זו ב'נפילה חפשית', גרוויטציונית. המים ממלאים את הבריכה בלחץ המשאבות העירוניות או במשאבות נוספות של הבנין המזרימות מים כלפי מעלה. בריכות אלו אינן סגורות הרמטית והן פתוחות לאטמוספירה, ממש כמו מגדל המים הציבורי. יש בהם מצוף, או אלקטרודת גובה, הדואגים להפסקת משאבת המילוי כאשר הבריכה מלאה.

בשיטה זו, כאמור, הדירות מקבלות את המים בלחץ גרוויטציוני. אך דא עקא, 2 הקומות העליונות אינן זוכות ללחץ מספיק, בשל קירבתם לבריכה. עמוד המים כלפיהם אינו גבוה דיו ליצור מפל לחץ. אפשר לחיות כך, אבל הטכנולוגיה מציעה את שירותיה באמצעות משאבות הדוחפות מים לקומות אלו, והפעם המשאבה דוחפת כלפי מטה. משאבות אלו אינן פועלות ברציפות אלא לפי ה'ביקוש'. בדרך כלל הן מפוקדות ע"י רגש זרימה המפעיל את המשאבה בהתאם לצריכת המים.

רגש הזרימה המקובל, שבו אנו דנים, משנה את מהירות המשאבה ואת ההספק שלה לפי רמת זרימת המים בכל רגע נתון. כלומר, אם אין שום צריכת מים - המשאבה מושבתת. אם יש זרימה חלקית – המשאבה מסתובבת במהירות (תדר) מסוים. אם הזרימה עולה או יורדת - משתנה תדר המשאבה ועמו מהירות הסיבוב והספיקה.

והנה, נבוא חשבון מן המבט ההלכתי ומהי השפעת האדם הצורך מים? זיקת האדם למשאבה  המעלה מים לבריכה איננה מהווה בעיה הלכתית. כמות המים בבריכה היא גדולה והאדם הפותח ברז בביתו לא צריך לחשוש שמא הוא ה'קש ששובר את גב הגמל' והוא מוציא את ליטר המים האחרון הגורם למשאבה לפעול מחדש. כשם שלא מחמירים ביחס להשפעה הרחוקה על מגדל המים העירוני או משאבות ה...כנרת, כך גם ההשפעה המצטברת על 'מגדל המים' הפרטי בבנין. גם המחמירים אינם נמנעים מלהיכנס למשל לאולם ממוזג בשבת למרות השפעה רחוקה ומצטברת על הטמפרטורה בעת פתיחת  הדלת, וגרימת הפעלה מחדש של מערכת המיזוג (כולל חימום שהיא פעולה של איסור דאורייתא, בדרך כלל).

נותרה, איפוא, שאלת השפעת דיירי הקומות העליונות על רגש הזרימה המשפיע על המשאבה הדואגת ללחץ מים בדירתם. ומה דינה?

ד.         שיטת 'שינוי זרם' ויישומיו

כאן הגענו לעקרון הלכתי-טכנולוגי חדש יחסית, והוא היתר שינויי זרם, מתח או תדר, וכפי שיבואר. דבר ראשון, צריך להסדיר כי בשבת המשאבה תעבוד ברציפות כל השבת, בספיקה נמוכה ביותר, ע"י התקנת מעקף שבו המים מוזרמים כל השבת מן הבריכה חזרה אליה, בקצב נמוך אך כזה שרגש הזרימה חש ולכן המשאבה מופעלת כל השבת בתדר נמוך. הערה: אם יש יותר ממשאבה אחת מוצע להסתפק בשבת רק באחת בלבד.

כאמור שינויי צריכת מים משפיעה על הרגש ובאמצעותו על התדר ומהירות הסיבוב, משתנה. נושא זה קרוי בפינו 'שינוי זרם חשמלי בשבת' והוא מותר, לדעתנו, אם לא מדובר בתאורה או בגופי חימום הנחשבים לאש. ה'דימר', העמעם, המיועד להגביר או להחליש את נורת ה'הלוגן' בסלון אסור מדאורייתא. נורה זו נחשבת להבערה, ובשבת אסור להגדיל או להקטין אש. כיוצא בזה, בגז ביתי, שיש בו שתי דרגות בעירה, אסור לשנות את עצמת האש, כפי ששנינו בהלכה: "המוסיף שמן לנר חייב משום מבעיר, והמסתפק מן השמן חייב משום מכבה".

אבל אם לא מדובר ב'אש', אלא בעוצמת קול, למשל, התירו לווסת בשבת את עצמת הרדיו בשעת צורך, גם אם לא מדובר בפיקוח נפש. הכוונה במכשיר רדיו שיש בו כפתור סיבובי מן הסוג הקלאסי, ולא לחיצי הגברה והקטנה שהם בעצם לחצני ON-OFF הנותנים פקודות לתוכנה בצעדים מדודים. אם ילד פתח מכשיר רדיו אפשר להנמיך את עצמת הקול ולא חייבים להחביא את המכשיר מתחת כרים וכסתות. רבנים צבאיים יודעים שמכשירי קשר שיש בהם כפתור סיבובי מותר להנמיך או להגביר את העוצמה גם אם לא מדובר במצב חיוני אלא רק קצת מפריע. כמו כן, במכשירי שמיעה מן הסוג הישן היה גלגל לויסות עוצמת השמע, ופעולה זו הותרה בשבת, ע"י פוסקים רבים.

טעם היתר 'שינוי זרם' הוא משום שמבחינת מלאכות שבת אין בזה לא מבעיר ולא בונה ולא מוליד. יש כאן רק שאלה של עובדין דחול ואולי מוקצה בתנאים מסויימים, ותו לא. היתר עקרוני זה של שינוי זרם בעוצמת קול אושר ע"י פוסקים נודעים. בשנים האחרונות הרעיון מועתק לדברים מסובכים יותר, שיש בהם תוכנה פעילה והאדם משפיע רק על שינויים בה. מכאן היישום הייחודי של מכון 'צומת' בשערי הכותל המערבי ומערת המכפלה, שם הוצבו שערים גלאי מתכת כשרים לשבת. ביום חול כל מי שעובר עם מתכת גורם במישרין להדלקת נורות ולהפעלת זמזם. בשבת אין נורות, אין זמזם ואין שום חיווי קולי או חזותי. יש רק מחוג חשמלי המייצג את המתכתיות שנמצאת בין המשקופים. מעבר בשער עם מתכת רק משנה את עוצמת השטף המגנטי וזה מתבטא בשינויי זרם במחוג. השומר ער לשינויים אלו ואם המחוג מוסט בצורה ניכרת הוא יבקש מן האדם לפשפש בכליו ולעבור שוב. שיטה זו אושרה בכותל המערבי  גם ע"י גדולי הפוסקים מן העולם החרדי.

גם המצלמות הפעילות היום בכל פינה בנויות על עקרון זה, ולפיכך הותרו גם בשבת. מדובר במצלמות שפועלות כל הזמן, והתוצאה נקלטת ברציפות על המסך. מעבר אדם תחת עין המצלמה רק משנה את התמונה, דהיינו שינויי מתח, תדר וזרם אלקטרוני. קימת רק שאלה הלכתית בשמירת המידע על דיסק, אך זו נקודה אחרת שאינה ענין לשיעור ולמאמר זה.

בדרך זו התירו גם מעין מצלמת-סריקה לכבדי ראיה לאפשר להם לקרוא בשבת חומש או עיתון. ציוד זה פועל בשיטה צילומית, וכאמור מתייחסים אליה כשינוי זרם בלבד, ולכן הפעולה מותרת. על פי עקרון זה מכון 'צומת' פיתח מקלדת שבתית שאין בה לחצנים כלל אלא קיים משטח ועליו מדבקה דמויית מקלדת. האדם הנוגע קלות על גבי מישטח זה משנה בכל נקודה תדר אחר, המתורגם לתוים על המסך. עקרון זה קיים גם בלולאת שמע, שהיא מגבר לכבדי שמיעה הפרוש באולמות ציבוריים. סידור כזה אמור להיכנס כתקנת-חובה בישראל בקרוב, במסגרת חקיקה ותקנות להנגשת מוגבלים. בישראל בינתיים יש בית כנסת אחד שיש בו סידור כזה לטובת בעלי מכשירי שמיעה. באנגליה השיטה ויישומה קיימים כבר שנים רבות והותרה ע"י הפוסקים דהתם. גם כאן העקרון הוא הגברת קול שהיא שינוי בלבד.

ה.         סיכום

א.    בבניינים בהם מותקן 'הידרופור', דהיינו מיכל אגירה תחתון ומשאבת לחץ המפוקדת באמצעות פרסוסוטט, יש לנהוג כדלהלן:

1.     יש המקילים להשתמש בשיטה זו ללא כל שינוי בין שבת לחול, ובתנאי שמיכל האגירה גדול דיו. קשה לקבוע מסמרות מפורטים בענין הגודל.

2.     מומלץ להתקין מנגנון 'המשכת מצב' הפותר את הבעיה לחלוטין, ולמהדרין.

ב.     בבניינים בהם קיימת בריכת אגירה עילית, ומשאבות מגבירות את הלחץ ללקומות העליונות, יש לנהוג כדלהלן:

1.     בעיה הלכתית קיימת בדר"כ רק ב-2-3 הקומות העליונות (כדאי לודא בכל בנין ספציפית).

2.     אפשרות פשוטה היא לנתק לקראת שבת את רגש הזרימה, או את המתח החשמלי למשאבה, ולהסתפק גם בקומות העליונות בלחץ נפילה חפשית.

3.     אפשרות נוספת ומומלצת היא להסדיר כי בשבת אחת המשאבות תעבוד בקביעות בעקבות גרימת סחרור מים קטנה, מן הבריכה חזרה לתוכה. רגש הזרימה רק משנה את רמת המהירות והספיקה של המשאבה ופעולה זו מותרת שבת על פי עקרון 'שינוי זרם חשמלי' בלבד.

עבור לתוכן העמוד