'כבוד הבריות' - התחשבות הלכתית בצרכי מוגבלים בשבת

[פורסם בספר 'אהבת האדם וכבוד הבריות', קובץ מאמרים ודברי הגות, 2006]

'כבוד הבריות' - התחשבות הלכתית בצרכי מוגבלים בשבת

התוכן:

א.            פתיחה

ב.            מצוקה הלכתית בשבת

ג. 'כבוד הבריות' דוחה שבת?

ד.            עקרונות הלכ-טכניים לפתרון בעיות שבת

1.        עקרון 'הפעלת עקיפין' ('גרמא')

2.        עקרון 'שינוי זרם' בלבד

ה.            יישומים הלכ-טכניים לטובת נזקקים ומוגבלים

1.        'קלנועית' וכסא ממונע או מנוע עזר

2.        מעלון

3.        'מדרגון' זחליל'/מעקה

4.        מכשירי שמיעה

5.        שמיעה סביבתית (hearing loop)

6.        מקלדת דיבור ממוחשבת

7.        עזרי שירותים ומקלחת

8.        מיטה מתכוננת ומנוף הרמה סיעודי

9.        קריאה מוגדלת במחשב

10.       נושאים באופק: e-leg  ומקל נחייה לעיוורים

ו. סיכום

א.   פתיחה

בעולם המודרני קיימת מגמה גוברת והולכת של התחשבות בנכים, במוגבלים ובקשישים. יתר על כן, בעידן הטכנולוגי מושקעים מאמצים ואמצעים רבים לפיתוח עזרים שונים לטובת אוכלוסיה זו. העולם המערבי המפותח משקיע השקעות ענק בפיתוח מדעי וטכנולוגי במכלול נושאי הרפואה לענפיה ולתת-ענפיה, בצד השקעות עתק בנושאי בטחון, תקשורת וכיבוש החלל.  

חלק מן המאמץ הטכנולוגי החיובי הוא הפניית משאבים לפיתוח ולשיווק אביזרי נוחות וציוד להקלת חייהם של מוגבלים, קשישים, נכים ונזקקים למיניהם. ציוד כזה מצוי לרוב במוסדות המיועדים לאוכלוסיה זו; בתי חולים, בתי אבות, מוסדות חסות ושיקום, דיור מוגן וכיוצא בהם. יתר על כן, קיימת נטייה גוברת והולכת להמיר אישפוז בבית חולים או במוסד סיעודי, בהימצאות בסביבה ידידותית כמו בביתו של הנזקק או בני משפחתו. במקום להביא את הנזקק אל הציוד - מביאים את הציוד אל הנזקק. מגמה זו מתפתחת בין השאר מטעמים כלכליים; עלות מופחתת של אחזקה בבית מול תלות מוסדית. אך במרכזה של מגמה זו נמצא שיקול חברתי. הפסיכולוגיה המודרנית, ותורת הסיעוד, דבקים בהכרה כי טובתו של כל אדם היא להימצא בסביבתו הטבעית, המשפחתית, האוהדת.

סיכומו של דבר; כשם שכיום החיים קלים ונוחים יותר לכולנו מאשר בדורות עברו, ובודאי מאשר בימי קדם, כך גם למוגבלים ולנזקקים למיניהם. החברה האנושית המתקדמת לא זנחה אותם מאחור והיא דואגת להם, לפחות ברמה הפוטנציאלית של איפשור נוחות ואביזרי עזר להקלת אורח חייהם הייחודי.

ב.   מצוקה הלכתית בשבת

מצב חיובי זה, כפי שתואר בפיסקאות דלעיל, הצמיח באורח פרדוקסאלי הגברת המצוקה בקרב שומרי תורה ומצוות. כוונתי בראש וראשונה לשאלת השבת.

כידוע, השבת נועדה למנוחה ולעצירת שטף החיים היומיומי. השבת מפנה את תשומת הלב לחיי חברה ותרבות, וכמובן גם לעיסוקים שברוח - לתפילה, לשיעורי תורה ולמיפגשים רוחניים. כידוע לכל, השבת - הלכותיה מרובות. מעבר למצוות ה'חיוביות' כמו קידוש, סעודות ותפילות, הן מתבטאות בשורה ארוכה של איסורים והגבלות. ל"ט אבות מלאכות ותולדותיהן, איסורי תורה ודרבנן - כל אלו נועדו למטרה אחת: האטת זרם החיים השוצפים והפנייתם לאפיקים אחרים. שבת כהלכה גורמת לרוב שומריה סיפוק ו'תחושת התעלות' למרות ריבוי המיגבלות והאיסורים, ואולי דוקא בגללם.

אחד מאיסורי שבת הגורפים ביותר הוא הימנעות מהפעלת מיכשור חשמלי או אלקטרוני בידי אדם. מה שנחוץ באמת ניתן להפעלה אוטומטית באמצעות שעון שבת המכוון מבעוד יום (מזגן, תאורה, פלטת חימום, מעלית וכד'), והשבת לשומריה היא "מעין עולם הבא", כלשון חז"ל.

וכאן בא האבל הגדול! מה יעשו הנזקקים למיכשור חשמלי ואלקטרוני המשרת אותם כל ימות השבוע, החל ממכשירי שמיעה ועד לעגלת נכים, או מעלון-מדרגות וכיו"ב? בעבר, אוכלוסיה נזקקת זו נידונה לחיי מצוקה קבועים. הנכה חסר היכולת לנוע עצמאית, המתקשה בשמיעה וכבד הראייה - כל אלו סבלו והשלימו עם מצבם הנחות והעגום. בדורותינו, אשר הנזקקים זכו לעזרים רבים להקלת חייהם היומיומיים, לדידם דוקא היום החגיגי המקודש, יום השבת, הופך להיות יום עגום, יום 'שחור', יום בו נגזר עליהם לחזור דור-דורותיים לאחור.

כל מי שמכיר את עולם התורה יודע כי בהלכה יש ווריאציות רבות של פסיקה, לפי נתונים משתנים, והיא איננה מערכת משפטית חדה החותכת 'מותר' או 'אסור' ללא כל התחשבות. בהלכות רפואה בשבת, שהן הקרובות לנדוננו, קיים מידרג של חולים ובעלי מיחושים למיניהם. קיימת אבחנה הלכתית לקולא לפי הסדר הבא:

(1) חולה שיש בו סכנה, (2) חולה שאין בו סכנה, (3) סכנת אבר, (4) נפל למשכב, (5) מצטער כל גופו, (6) בעל מיחוש. האופייני בכל הרשימה הזו היא שמדובר ב'חולי', בתופעה חולפת ובמיחוש זמני, והתרת איסורי שבת למענם אינה עוקרת את הלכות השבת בקביעות. מאידך, הנכה והמוגבל, נשוא דיוננו, גורלם מלווה אותם, בדרך כלל, כל ימי חייהם, ולפחות לתקופה ממושכת. ובכן, מהי הגדרתם ההלכתית? היכן הם משובצים ב'סקאלת ההתחשבות'?

באחת, האם ההלכה 'מתחשבת' במוגבלים? האם היא לוקחת בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית? היש בה התייחסות לסוגיה זו? תשובתנו היא חיובית!

ג.   'כבוד הבריות' דוחה שבת?

המושג ההלכתי 'כבוד הבריות' רלבנטי מאד לתיאור מצבם של מוגבלים אלו. שמונה פעמים מופיעה בש"ס הקביעה "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (ברכות יט,ב). להלכה נתפרשו הדברים כלפי איסורי דרבנן בלבד, שהרי "כל מילי דרבנן אסמכינהו (=כל דברי חכמים נסמכים) על לאו דלא תסור, ומשום כבודו שרו רבנן".

כמדומה שרק איזכור אחד מרשימה זו קשור במישרין לאיסורי שבת: (חלק מהם עוסק בשאלות של כבוד המת דוקא, ובעניינים אחרים). במסכת שבת (פא,ב) נאמר כי מותר לטלטל אבנים או רגבי עפר לקינוח (=לאחר עשיית צרכים, כמנהג ימי קדם) משום 'כבוד הבריות'. פרט בודד זה תורגם אצל פוסקי זמננו לכמה וכמה יישומים אחרים בענייני שבת. נציין כאן כמה היתרים מתוך הספר הנודע 'שמירת שבת כהלכתה' (שש"כ), המתבססים על כלל זה.

(א) "אין לו נייר (=טואלט חתוך) יש מקום להקל משום כבוד הבריות לקרוע נייר טואלט כלאחר יד... וישתדל לקרוע דוקא שלא במקום הניקוב" (שש"כ כג,טז). (ב) "חולה, אף שאין בו סכנה, והוא מרותק למיטתו אם בביה"ח ואם בביתו הפרטי, והא נצרך לנקביו... יצלצל (=בפעמון החשמלי המיועד לקרוא לסיוע) כלאחר יד. והתירו לו דבר זה משום גדול כבוד הבריות" (שש"כ מ,יט). (ג) וכן התיר שם להוציא מטפחת-אף בשינוי לרה"ר, אם האדם מצונן ביותר, משום 'כבוד הבריות' (שש"כ יח,מח).

איזכור מפתיע להלכה זו, "גדול כבוד הבריות", בהקשר לאיסורי שבת נמצא ברמ"א (שו"ע או"ח סי' שלט,ד) המתיר לקדש אשה אם התאחרה השעה ביום ששי ונכנסה השבת, למרות שמשנה ערוכה היא שאין מקדשין בשבת (מדרבנן; משום קנין ושמר יכתוב): "ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים... סומכין על זה בשעת הדחק, גם כי גדול כבוד הבריות, כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנישואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז. ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך" (או"ח שלט).

נביא כאן את הרקע לפסיקה זו בשל הענין המיוחד שבדבר. הרמ"א פסק כך על סמך מעורבותו האישית במעשה שאירע בקראקא עירו, אשר בשעתו "הרעיש עולמות" וחלק מרבני העיר והסביבה לא הסכימו עמו. להלן תשובתו (שו"ת הרמ"א סי' קכה בקיצורים רבים):

"ואשמע אחרי קול רעש גדול אשר העבירו קול במחנה לומר הביטו אחרי משה, במעשה הנעשה על ידי מקרוב... באישון לילה בליל שבת כשעה ומחצה בלילה... זה המעשה אשר נעשה.

איש היה בארץ ותם הכסף ממנו, ושידך בתו גדולה לבן זוגה הראוי לה. ויהי בימי שידוכיה הלך האב לעולמו ונשארה הבת שכולה וגלמודה אין לה אב ואם, כי אם קרובים נעשו לה רחוקים והעלימו עיניהם ממנה. זולתי גואל אחד אחי אמה, אשר הכניסה לביתו כי אין לה גואל קרוב ממנו.

והיה כאשר באה בימים זמן נישואיה לא ראתה שום נדוניא ושאר צרכים, זולתי קול אחד הבא לה שתטבול ותכין עצמה לחתונה כי יהיה לה הנדוניא. והבתולה הנ"ל עשתה כאשר צוו עליה נשים השכינות ושמעה לקולם. גם כיסו אותה ביום ו' בהינומא כדרך הבתולות. וכאשר נטו צללי ערב וכמעט קדש היום, והיה לקרוביה ליתן הנדוניא - קמצו ידיהם וחסרו ממתנת ידם הראוי להם, והיה נחסר כמעט שליש הנדוניא. גם החתן נסוג אחור ולא רצה בשום אופן לכנסה ולא שת לבו לכל אשר דברו אליו מנהיגי העיר, שלא לבייש בת ישראל מכח כסף נמאס. ולא אבה שמוע. וע"י זה נמשך הזמן מכח קטטות ומריבות, והצליח מעשה שטן. עד שהגיע הזמן הנ"ל [=כשעה ומחצה בלילה] שנתרצה החתן ליכנס לחופה, ושלא לבייש בת ישראל הגונה קמתי וסדרתי הקידושין בזמן הנ"ל... שלא יתבטלו השידוכין לגמרי ויתבטל הזיווג מכח הקטטות והמריבות שביניהם, עד שרצו להסיר ההינומא שעל ראש הכלה מכח ניצוח הקטטות, וגדול השלום בין איש לאשתו.

והנה באשר מלינים עלי באתי להסיר תלונתן מאתי להביא ראיה, וטעמי ונימוקי עמי ועל מה סמכתי בזה לומר כזה ראה וקדש... (להלן דיון ארוך בשיטת ר"ת ביחס לשעת כניסת השבת, וכן לגזירת איסור קידושין שמא יכתוב, איסור קנין בשבת ועוד)

אלא האמת שצורך השעה מביא להקל בדברים אלו שאינן אלא איסור דרבנן, ובמקום הדחק לא גזרו. ובהא נחיתנא ובהא סליקנא דודאי יש להחמיר להיות זריזין קודם השבת שלא יבוא לידי כך. אבל אם כבר נעשה מה שאפשר לעשות ונטרפה השעה עד שחשיכה, ויש לחוש לפירוד הזיוג או לביוש הבתולה וכיוצא בזה הסומך להקל לא הפסיד, ויתענג לשלום בעונג שבת אח"כ. ויכולה המצוה לכפר עליו אם כוונתו לשם שמים, ושלום.

נאום משה בן לא"א מורי ה"ר ישראל זצלה"ה, נקרא משה איסרלש מקראקא".

נציין כאן שתי תשובות מפוסקים מובהקים בני זמננו ה'מתחשבים' במוגבלים ומסתמכים על 'כבוד הבריות' ו'צער גדול' להתיר טלטול הוצאה בשבת מחוץ לעירוב מכשיר שמיעה (בשעתו המכשיר היה מורכב משני חלקים: האחד נעוץ באוזן והשני, הכולל סוללה ומגבר, בכיס הבגד) וכן עגלת נכים (רק ע"י הנכה עמו!).

כך כתב הרב אליעזר יהודה וולדינדברג שליט"א בספרו ציץ אליעזר (חלק ו' סי' ו): "אין לך כבוד הבריות גדול מזה כמניעת בושה ובזיון מהחרש מאי שמעו לקול המדברים אליו. דאין לתאר גודל החרפה ובושת הפנים ואי הנעימות הנגרמת לו מדי בואו בין אנשים ובבית הכנסת והוא בודד לו, אינו מקשיב להנעשה, ולא יכול להשיב למה ששואלים אותו, באופן שיש בזה משום כבוד הבריות יותר מהנידונים האמורים... לכן יש להתיר טלטול מוקצה משום כבוד הבריות גדול כזה ולהתיר לחרש לשאת בשבת מכונת החרשים".

הרב משה פיינשטיין זצ"ל מארה"ב דן בספרו 'אגרות משה' (אורח-חיים חלק ד' סימן צ) בקשר לנכה הרתוק לכסא גלגלים, האם מותר לו לטלטל ולצאת מחוץ לתחום העירוב עם הכסא המתגלגל? הוא מתיר בתשובתו לנכה לגלגל עצמו גם אם היציאה איננה לבית כנסת או לדברים שבקדושה: "כיון שהוא חולה שיש לו צער גדול מזה שלא ילך לשמחה של קרובו יש מקום להתיר".

הנה כי כן, מצאנו התחשבות הלכתית משמעותית בנכים ובמוגבלים למיניהם. מכון 'צומת' מתרגם גישה זו הלכה למעשה, כפי שיפורט להלן.

ד.   עקרונות הלכ-טכניים לפתרון בעיות שבת

מכון 'צומת', צוותי מדע ותורה באלון שבות גוש עציון, הינו עמותה ציבורית (מלכ"ר - ללא כוונת רווח) העוסק במחקר, בפיתוח, בייעוץ וביישום שלל פתרונות בכל הקשור במימשק שבין היהדות החיים המודרניים. חלק נכבד מעיסוקנו הוא השילוב ההלכ-טכני, דהיינו פיתוח עזרים טכנו-הלכתיים למטרות אלו, למיגזרים ציבוריים, למוסדות ולאנשים פרטיים. 

בסוגיה שלפנינו מקובלת עלינו ההגדרה ההלכתית, שהיא אם כל הפתרונות המעשיים, שיש להכליל עקרונית את הנכה והמוגבל בקטגוריות של "כבוד הבריות" ו"מצטער כל גופו". יש להדגיש כי הגדרה זו חדשנית למדי, משום שלעתים רבות לא מדובר בצער פיסיולוגי דוקא, כמו פציעה או מחלת 'נפל למשכב'. ה'מצטער' מוגדר בהיבט הנפשי. המצוקה החברתית והשוני לרעה שנגזר על הנכה ביום השבת, לעומת חופש יחסי ויכולת פעילות עצמאית בימות השבוע – כל אלו חוברים לבסיס ההגדרה: "מצטער כל גופו". נושא 'כבוד הבריות' איננו מוגדר אובייקטיבית והוא משתנה בהתאם לנסיבות החברתיות והסביבתיות.  

ההלכה איננה מבחינה בין ה'חולה' עצמו לבין סועדיו ומטפליו; מה שמותר לו אישית לנזקק ולמוגבל – מותר גם להם למענו. אם מותר לו לתפעל בדרך כלשהי עגלת נכים חשמלית, למשל (ראו להלן), מותר גם לסובביו המופקדים על רווחתו.

מאידך, מכיון שלכל הדעות לא מדובר באנשים המוגדרים כ'חולים שיש בהם סכנה' – לכן אין דרך להתיר עבורם שימוש במיכשור ובציוד כדרך שימושם הרגיל בימות החול. עלינו לתור איפוא אחר פתרונות ביניים שיאפשרו תפעול שבתי הדומה במידה מרובה לזו הנהוגה ימות החול, אך בדרך כשרה.

1.   עקרון 'הפעלת עקיפין' ('גרמא')

אחד העקרונות ההלכתיים אשר מכון 'צומת' עושה בו שימוש נרחב הוא פעילות 'עקיפה'. דרך זו קרויה בשפת ההלכה 'גרמא', דהיינו 'לגרום' ולא לעשות במישרין. למי שאיננו מורגל לשפת ההלכה ולעקרונותיה, שהיא לעתים רבות משפטית פורמאלית (אך ורק 'בין אדם למקום', כלומר לאלקיו. 'בין אדם לחברו' לא עולה כלל על הדעת להתיר 'גרימת' נזק 'בעקיפין', למשל) – ה'פתרון' נראה כמלאכותי, ואף כ'הערמה'. לא כאן המקום לפרוש את היריעה כולה עד כמה 'דרכים עוקפות' הן לגיטימיות ומובנות בהלכה מדורי דורות.

נציין את המקור להלכה זו, שאיננו עוסק כמובן ב...חשמל. מדובר ב'טכניקה עוקפת' לכיבוי אש בשבת, בשל הנזק הכספי (כשיש ספק סכנה מותר לכבות במישרין, ללא פקפוק וללא היסוס!). במסכת שבת (דף קכ עמוד ב) נאמר: "ר' שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האוּר... ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנין, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור והן נבקעין ומכבין את הדליקה, וחכמים מתירים גם בחדשים". הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (הל' שבת סימן שלד סעיף כב), בתוספת מיגבלה המובנת בעצם מאליה: ההיתר לכבות את האש 'בעקיפין' אמור רק "במקום הפסד", כלומר לצורך גדול ובשעת הדחק. פוסקי דורנו נוטים לשייך את המוגבל והסובל לקטיגוריה שוות-ערך ל"מקום הפסד".     

במכון 'צומת' מתרגמים רעיון זה של הפעלת עקיפין למיכשור חשמלי ואלקטרוני. כאשר אדם זקוק להפעיל ציוד חיוני בשבת מוסיפים לו מנגנון מתוחכם הפועל כך: מעגל אלקטרוני פנימי בודק מדי כ-10 שניות, באמצעות פולס קצרצר (פחות מאלפית השניה), את מצב המתגים והלחצנים השונים. כאשר הנכה/המוגבל זקוק להפעיל מכשיר כלשהו, הוא לוחץ על לחיץ או מסיט מתג. לפעולות אלו אין כל משמעות בו-זמנית, גם לא בתוך קופסת האלקטרוניקה. רק כאשר יגיע פולס הבדיקה המחזורי, לכל המאוחר לאחר 10 שניות, הוא 'יגלה' כי המתג הוסט והמכשיר יפעל בשיטת 'הפעלת עקיפין' ('גרמא'). קיימת אבטחה אלקטרונית פנימית שהתוצאה לא תתרחש לעולם בו-זמנית, תוך כדי פעולת האדם על המתג/הלחצן.

כאמור שיטה זו מיושמת במכלול ציוד עזר לנכים ולמוגבלים, כפי שיודגם להלן.

2.   עקרון 'שינוי זרם' בלבד

חוקרי מכון 'צומת' הגיעו למסקנה הלכ-טכנית מחודשת כי אין איסור לשנות בשבת עוצמת זרם חשמלי בלבד, כמו שינוי ווליום של מכשיר קשר וכד'. איסור האלקטרוניקה והחשמל בשבת, במיכשור שאיננו מוגדר כ'אש', מוגדר כיצירת מעגל חשמלי. אם המכשיר פועל, והמעגל' כבר קיים, והאדם רק משנה את עוצמתו, ע"י וויסות המתח, הזרם או התדר – ניתן להתיר.

עקרון זה מיושם בשורה של פיתוחים הלכ-טכניים של מכון 'צומת', למטרות חיוניות שונות בתחומי הרפואה, הבטחון ומיגזרים ציבוריים נוספים.

ה.   יישומים הלכ-טכניים לטובת נזקקים ומוגבלים

נושא מרכזי אשר מי שנזקק לו 'משדר אותות מצוקה' אם יהיה מנוע בשבת, הוא נושא השינוע. עצמאות התנועה היא מרכיב ראשון במעלה בתחושת האדם כבלתי-תלוי. ריתוק לבית או לסביבתו בלבד, או תלות ב'מוליכים' ומשנעים למיניהם – מהווה הכבדה ופוגם משמעותית באיכות החיים של הנכה או הקשיש, שהוא מוגדר כ"מצטער כל גופו" עקב איסורי השבת.

1.   'קלנועית' וכסא ממונע או מנוע עזר

עגלת הנכים החשמלית מהווה דוגמא בולטת ביותר למצוקה ולפתרונה באמצעות מכון 'צומת'. קיימים סוגים רבים של מתקני שינוע חשמלי למוגבלים ולכבדי תנועה, החל מ'קלנועית' בעלת 3 גלגלים ומנוע אחורי אחד ו'כידון' להיגוי, דרך כסא ממונע (4 גלגלים, 2 מנועים) המופעל ע"י מוט (ג'וי-סטיק) וכלה בעגלות מורכבות הנשלטות באמצעות תנועת סנטר או קצה אבר אחר. מהן בעלות תיפקודים רבים כמו הגבהה/הנמכה, איתותים שונים ועוד.

מנגנון השבת שפותח ע"י מכון 'צומת' נותן מענה לכל הפעולות החשמליות והאלקטרוניות. לפני שבת יש להעביר מתג למצב 'שבת', ומאז מתחיל לפעול מנגנון ה'גרמא' (הפעלת 'עקיפין') שתואר לעיל. מנגנון זה נותן מענה להפעלת המתג הראשי (או המפתח החשמלי), למתג קדימה/אחורה (בקלנועית) או להפעלת תאורה במקרה הכרחי (התאורה איננה נורת ליבון רגילה המוגדרת כ'אש' אלא 'אור לבן' המכונה LED שאיננו 'אש' מבחינה הלכתית).

הנסיעה עצמה מתבצעת באמצעות עקרון הלכ-טכני נוסף: שינוי זרם בלבד. בשבת, הכסא נמצא תחת מתח בעוצמה נמוכה כל הזמן (לאחר הפעלת המתג הראשי או המפתח). באמצעות ידית ההגברה, או הג'וי-סטיק, משתנית עוצמת הזרם והמנוע משנה את מהירותו. כאמור לעיל, פעולה זו מותרת בשבת, והנכה/המוגבל זוכה איפוא למנת 'עונג שבת' בזכות ה'התחשבות' ההלכתית והפיתוח היישומי.

2.   מעלון

קיימים כיום מעלונים מסוגים שונים המאפשרים לנכה/למוגבל לנוע מקומה לקומה וממיפלס למיפלס. יש מעלוני-חוץ ויש מעלוני-פנים הבית, יש 'פתוחים' ויש 'סגורים'. הצד השוה שלהם הוא שהאדם נדרש להפעיל אותם ידנית, בלחיצה מתמשכת, מטעמי בטיחות. יתר על כן, קיימים מעגלי אבטחה חשמליים שהמעלון לא ינוע כאשר הדלת או המעקה אינם נעולים כראוי. המעלונים מצויידים בלחצני קריאה/שליחה והפעלת 'מעלה' 'מטה'. רבים מהם מצויידים גם בנורות חיווי המסמנים את המצב הנוכחי של ה'תא' ומיקומו.

מכון 'צומת' התאים מנגנוני שבת המאפשרים הפעלת המעלון בשיטת ה'גרמא', כפי שהוסברה לעיל. גם בטכניקה השבתית נשמרים כל מעגלי האבטחה והתיפקוד די דומה למצבו הרגיל בימות החול. הביטוי החיצוני לכך שמדובר בתפעול 'שבת' ולא 'חול' היא שהאדם ממתין מספר שניות אקראי (כ-10 שניות) מעת לחיצתו עד ביצוע הפעולה (ה'הפלגה').

כמובן שנורות בלתי הכרחיות מבוטלות במצב 'שבת' וכן מעגלים הניתנים לביטול או לעקיפה.

3.   'מדרגון' זחליל'/מעקה

ציוד עזר נוסף הפועל באותה שיטה הוא ה'מדרגון', המצויד בשרשרת מטפסת או בגלגל המותאם למירווחי מדרגות. ציוד זה מאפשר תנועה איטית במעלה או במורד מדרגות בסיוע אדם נוסף. כמו כן קיימת 'מגלשת מעקה' הרתומה לשרשרת המסתובבת באמצעות מנוע חשמלי במקביל למעקה המדרגות, ובה קבוע מושב מיוחד לנכה. לציוד זה מעגלי אבטחה רבים, מסיבות מובנות.

מכון 'צומת' התמודד עם הנושא לכל פרטיו ומצא דרכים להתאמת השיטה שתוארה לעיל, הפעלת עקיפין חשמלית ('גרמא'), לכל המעגלים החשמליים וללחצני ההפעלה. מה שהאדם צריך לעשות הוא ללחוץ על הלחצן ה'שבתי' ולהמתין. ההמשך יבוא בפיגור של מספר שניות -  אבל בוא יבוא, והתוצאה הרצויה תתרחש!

4.   מכשירי שמיעה

מכשירי שמיעה מהווים כיום 'מצרך' נפוץ. הציוד המוצע השתכלל ורבים הנעזרים בו לשפר את שמיעתם. למותר לציין מה רב סבלו של כבד-שמיעה המרגיש 'דחוי' ו'מחוץ למעגל' בסיבה החברתית הקרובה והרחוקה שלו.

כל מכשירי השמיעה ניזונים ממתח חשמלי מסוללות. כיום, עם התפתחות טכנולוגיית המיזעור, הסוללה קטנה ביותר ובעלת קיבול חשמלי רב יותר. תשומת לב מיוחדת ניתנת כיום להקטנת הצריכה החשמלית השוטפת כדי לאפשר אורך חיי סוללה רב יותר.

בכל מקרה, שומר שבת לא יחליף סוללה בשבת וגם לא ינתק את פעולתה במשך כל היום כולו. ואכן, כיום אין כל קושי להעביר מעל 24 שעות עם סוללה אחת. החלפתה לפני שבת מבטיחה יכולת שימוש רציף כל השבת כולה.

הבעיה נעוצה בתפעול שמעבר להחלפת סוללה. חכמי דורנו נמנו וגמרו כי אין איסור לשנות את עוצמת הזרם ('ווליום') כדי להתאימו לצרכי השומע, כפי שהוסבר לעיל. יתר על כן, מיכשור דגיטלי עדכני מווסת את עצמו ו'מחליף תוכנית' פנימית לפי רעשי הסביבה. במכון 'צומת' קבענו, לאור מחקרים הלכ-טכניים, כי אין בכך כל בעיה ומותר לשומר השבת לנוע מסביבה רועשת לשקטה ולהיפך, למרות ההשפעה העקיפה על התכנית הדגיטאלית הפנימית.

גם רעשי תהודה המוכרים למשתמשים רבים אינם מהווים בעיה הלכתית ומותר להוציא את המכשיר מן האוזן, ולשוב והחזירו, למרות השפעה על צפצופים וזמזומים.

תשומת לב הלכ-טכנית ניתנת גם לשאלת סוג המיקרופון הפנימי במכשיר. קיים הבדל בין מיקרופון דינאמי, בו האדם יוצר תנודות ובעקבותיהן 'נוצר חשמל', לבין מיקרופון קיבולי בו הזרם קיים כל הזמן והאדם רק משנה את עוצמתו.

חברות שונות שביקשו אישורי שבת זכו לבדיקה ספציפית של הציוד שברשותם והתאמתו להלכות שבת הקשורות בחשמל ובאלקטרוניקה מעודכנת.        

5.   שמיעה סביבתית (hearing loop)

נושא חדיש המתפתח לאחרונה היא מערכת שמע בתדר מיוחד המאפשר לכבדי שמיעה להאזין להצגות, לנאומים ול...תפילות. מערכות ה- hearing loop מותקנות בעולם כסידורי קבע באולמות ציבוריים, בבתי אבות וכד', לטובת כבדי השמיעה.

הנואם או השחקן מדבר למיקרופון (סמוי, בדרך כלל) ומערכת הגברה משגרת את האותות לאנטנה המקיפה כטבעת את כל האולם/האיזור. מכשירי שמיעה רגילים, או מיוחדים (אזניות תיאטרון) מסוגלים לקלוט תדרים אלו, המותאמים לצרכי הנזקקים.

במכון 'צומת' קיים הידע כיצד לאפשר הפעלת ציוד זה בשבת. ההפעלה הראשית תיעשה כמובן ע"י שעון שבת, או שהמערכת תפעל כל היום כולו. כל יתר חלקי המערכת פועלים ללא מיתוגים, ובזרם הקיים תמיד. הדיבור והשמיעה מתבטאים בשינויי זרם בלבד, כולל בתוך מערכות ההגברה, והללו מותרים בשבת, כמוסבר לעיל.  

6.   מקלדת דיבור ממוחשבת

קיים ציוד מורכב למדי הנועד לסייע לבעלי ליקויי תקשורת ברמה רצינית. הללו אינם יכולים לדבר אך הם מסוגלים להקליד מלים פשוטות במקלדת מיוחדת. לאחר הקלדת המלים ("מים", "אוכל", "שירותים", "אני רוצה לטייל", "מתי הולכים לבית הכנסת?" וכד') האדם לוחץ על לחצן מיוחד 'המקריא' את המלים בקול אנושי צלול.

אין צריך להאריך בסבל הרב הנגרם לנזקק המנוע מלהשתמש בציוד זה בשבת. כל ימות השבוע הוא מתוקשר. האם בשבת נגזרת עליו 'אילמות'?

ברור שאין התייחסות הלכתית ישירה למיכשור זה משום שהוא לא היה בנמצא בדורות קודמים. מכון 'צומת', במחקריו ההלכ-טכניים, מצא כי ניתן בהחלט לשייך גם אדם זה לקטיגוריית 'מצטער כל גופו'. לאור קביעה זו הצליח מכון 'צומת' להתאים את המקלדת המורכבת לשיטה 'הפעלת עקיפין' שתוארה לעיל, המאושרת לשבת בנסיבות אלו.

הקושי בפיתוח זה לא היה עקרוני, אלא יישומי. מדובר במקלדת בת כ- 60 לחיצים וכולם צריכים להיות מוחלפים ב'לחצנים שבתיים' בשיטת ON-OFF הנסרקים מדי 3-4 שניות ומגיבים בהתאם.

אכן, פיתוח זה הוא יקר למדי, ויש לשער כי אין לו 'שוק' רחב. אעפ"כ – במכון 'צומת' גאים בעצם האתגר ומימושו, כעמותה ציבורית ללא כוונת רווח.  

7.   עזרי שירותים ומקלחת

יישומים סטנדרטיים יותר, בשירות הנכים והמוגבלים, הם פתרונות לכל מיני אביזרי עזר חשמליים ואלקטרוניים המצויים במקלחת, בשירותים וכד'. למשל, לחצן חשמלי להורדת המים בשירותים, לשטיפה הגוף וכד'.

לכל אלו הותאמו סידורי שבת בשיטות שהוזכרו לעיל; 'הפעלת עקיפין' ('גרמא') או 'שינוי זרם בלבד. עקרונית, ניתן לומר, כי כמעט כל לחצן, מתג או פעולה חשמלית בודדת ניתנת להמרה ללחצן שבתי במקביל.        

8.   מיטה מתכוננת ומנוף הרמה סיעודי

דוגמאות 'מן השטח' הנפוצות והולכות קשורות לעזרים סיעודיים המתרבים והולכים, בעיקר במוסדות.

זה מכבר צוייד מוסד סיעודי חרדי במיטות מתכוננות ובמנופי הרמה לצרכי סיעוד. אמנם עדיין ציוד זה נחשב כ'לוקסוס' מסוים ולא כל המוסדות יכולים להרשות לעצמם ליהנות ממנו. מכל מקום, ברגע שציוד כזה נכנס ונקלט - 'אין דרך חזרה'; לא יוותרו בשבת על יתרונותיו של הציוד ולא יחזרו לנורמות של המוסדות הנעדרים שכלולים אלו.

מוסד חרדי זה, לאחר שנועץ בפוסקים המקובלים עליו, החליט לצרף פיקודי שבת ללחצני כיוונון המיטה (בעיקר פונקציות 'מעלה/מטה') וכן ללחצני ההפעלה של מנופי ההרמה לחולים הזקוקים לכח עזר פיסי. במקרה הנזכר מדובר במנופים משוכללים הנעים לא רק במאונך אלא גם במאוזן. הם נעים על גבי מסילות תקרה המאפשרות שינוע ממקום למקום.

אביזרים אלו זכו לפתרונות שבתיים בשיטות שתוארו לעיל.    

9.   קריאה מוגדלת במחשב

כבדי ראות מרבים להשתמש במיכשור הגדלה לאפשר להם קריאה ע"ג מסך. השיטה שהיתה נפוצה בעבר כללה מראה המקרינה את דף הספר ישירות על גבי מסך. ציוד זה (מיוצר ע"י קיבוץ געש) נבדק ע"י מהנדסי מכון צומת ומסתבר כי ניתן להתירו עקרונית, אם ההפעלה והוויסות הנדרש ייעשו לפני שבת וישמרו במשך כל היום כולו. הדרישה היחידה היתה לכסות את כפתורי ההפעלה והוויסות, כדי שלא להפעילם בשגגה, מתוך הרגל.

כיום מוצע לנזקקים אלו ציוד אלקטרוני משוכלל; מחשב המצוייד ב'עכבר' מיוחד שהוא בעצם מצלמה אופטית. האדם מעביר את ה'עכבר' ע"ג הספר/העיתון והשורה המצולמת משתקפת במסך בהגדלה רבה (הניתנת לכיוונון).

נושא המצלמות הדגיטליות בשבת נחקר במכון 'צומת' בשורת מחקרים הקשורים בעיקר לתחום הבטחון. המחקרים העלו אתה המסקנה ההלכ-טכנית כי אם מדובר בצילום רציף, גם אם הוא כרוך בתוכנת עיבוד כלשהי – הוא מותר בשבת.

הוי אומר, ציוד עזר זה, להגדלת קריאה, מותר לשימוש בשבת, לאחר בדיקה ואישור שאכן לא נגרמות שום פעולות נוספות בעטיו של האדם הגורר את המצלמה מעבר להקרנה על המסך. כאמור, כפתורי הכינוון וההפעלה הראשית ייעשו מבעוד יום, וכבד הראיה יזכה ב'עונג שבת' למהדרין.         

10. נושאים באופק: e-leg  ומקל נחייה לעיוורים

נציין כאן שני נושאים שעלו על שלחננו ואשר יעסיקו אותנו בשנה הקרובה.   

(א) פרוטזה אלקטרונית: הפרוטזה האלקטרונית (e-leg) מופעלת ע"י חיישנים רגישים באמצעות תנועות הגפים וכד'. עדיין אין בידינו עמדה ברורה בנושא זה, אם כי אנו נוטים להתיר את השימוש בשבת בשל המצוקה האישית הגדולה ביותר הנגרמת למי שמנוע מלהשתמש ברגל בשבת, בעוד שכל ימות השבוע הוא ממש מהלך כבריא לכל דבר. 

(ב) מקל נחייה לעיוורים: נושא נוסף המונח על שלחננו הוא חקר ולימוד נושא מקל הנחייה האלקטרוני לעיוורים, הכרוך למיטב ידיעתנו בשידור 'ראדאר' מסוים. ועוד חזון למועד.  

ו.    סיכום     

העלינו במאמרנו את המציאות החדישה יחסית המתבטאת בקיומו של זרם מרכזי בין פוסקי ההלכה בדורנו הרגישים למצוקות הנכים והמוגבלים. הללו מייחסים למצוקה זו נורמה של 'כבוד הבריות' וכן סטאטוס הלכתי של 'מצטער כל גופו'.

מכון 'צומת' אימץ פסיקות אלו ובעקבותיהן תכנן ופיתח שיטות הלכ-טכניות המאפשרות תפעול חשמלי ואלקטרוני בשבת המותאמות לנסיבות המגוונות.

במאמר הוצגו 2 שיטות עקרוניות: 'הפעלת עקיפין' ('גרמא') ו'שינוי זרם חשמלי בלבד'. פרטנו שורה ארוכה של ציוד ואביזרים לנכים ולמוגבלים אשר מצאו את פתרונם באמצעות  יישומים של מכון 'צומת'.

האתגרים עדין לפנינו, כאשר נסיון העבר מוכיח כי דבקות במטרה, בתוספת מימון מחקרי סביר לפיתוח לא גדול, מניבים תוצאות בשטח. יש 'קבלות'!

עבור לתוכן העמוד