חידושים הלכ-טכניים בתחומי רפואה ובטחון בשבת

 [פורסם בספר 'משואה ליצחק'- חלק שני, ירושלים יד הרב הרצוג תשס"ט]

 

חידושים הלכ-טכניים בתחומי רפואה ובטחון בשבת

                                                           א.   עקרון 'שינוי זרם חשמלי' בשבת

במכון 'צומת' עוסקים בשלל נושאים הלכתיים-טכנולוגיים. אנו מתרכזים בנושאים ציבוריים וממלכתיים אשר במהותם הם חדשים על מפת הפסיקה ההלכתית. הדגש הוא על בעיות תפעוליות בשבת בתחומים כמו בתי חולים, צבא, משטרה, בתי סוהר, בתי מלון, מכבי אש, תקשורת, חשמל, מים, חקלאות, תעשיה וכד'.

מכון 'צומת' מזוהה עם פתרון ה'גרמא', עקרון שאנו מיישמים במיגזרים אלו 'ביד רחבה', בהתייעצות עם פוסקים מובהקים מן הקונצנזוס הרבני-פסיקתי בישראל. הללו הורו להקל בחלק מן המיגזרים הנ"ל ולהחשיבם כ'מקום פסידא'. בהרצאה זו לא נעסוק בפתרון זה ('גרמא') אלא בפתרון אחר הנמצא על שלחננו בשנים האחרונות, ואנו מרבים לעשות בו שימוש. הכוונה לשיטת 'שינוי זרם חשמלי', שינוי מתח או תדר. שיטה זו הותרה בהקשרים שונים, ובעיקר במיגזרי הרפואה והבטחון.

בהמשך ההרצאה אף נחשוף פתרון מהפכני: מקלדת שבתית למחשב, בתחומים חיוניים.

נסכם במשפטים ספורים את מהות איסור חשמל בשבת; א) מבעיר. ב) בונה או מכה בפטיש. ג) 'מוליד זרם'. לא נביא כאן מקורות ונסתפק באמירות קצרצרות כפתיחה לענייננו:

א.      מלאכת הבערה וכיבוי: מקובל בין כל הפוסקים כי יש לקשר חשמל להבערה אך ורק אם יש במכשיר החשמלי חוט מתלבן וזוהר, הנחשב ל'גחלת של מתכת'. למשל, נורת ליבון (אגס) או גוף חימום (גם אם החוט מושחל בצינור אטום ואיננו נראה). אם יש אלמנט המתלבן, ברור כי גם שינוי העוצמה, הגברה או החלשה, הריהי כמוסיף שמן לנר החייב (מדאורייתא) משום מבעיר, והמסתפק מן השמן חייב משום מכבה.

במכשירים חשמליים ואלקטרוניים מודרניים (מנוע, טלפון, מחשב ללא נורת מסך, מאורר, מיכשור רפואי וכד') בדרך כלל אין שום 'גחלת של מתכת', ואין בהם איפוא כל זיקה למלאכת מבעיר או מכבה.

ב.      מלאכת בונה או מכה בפטיש: מפורסמת שיטת החזון-איש שראה בכל הפעלת מכשיר חשמלי מעין יצירתיות. ובלשונו: "העמדתו על תכונה זו הוא בונה או מכה בפטיש". פוסקים רבים אינם חוששים לדעה זו, ולא כאן המקום לדון בסוגיא זו.

ג.        מוליד זרם: איסור מקובל נוסף שמנו חכמים בהפעלה חשמלית הוא איסור דרבנן של 'מוליד זרם'. מוצאים בהלכה איסור 'מוליד ריח', 'מוליד חום' וכד', ומכאן גזרו גם על יצירת זרם חשמלי ו'הולדתו'. 

כאמור לעיל, הנושא שלפנינו הוא שינוי זרם חשמלי בלבד, וניצול עקרון זה כפתרון ישים בתחומים ציבוריים חיוניים או לפחות חשובים.

ב.   מכשירי שמיעה בשבת

פוסקי הדורות האחרונים התירו לשנות בשבת את עוצמת הקול במכשירי שמיעה אישיים. כך פסק הר"י נויבירט שליט"א (שמירת שבת כהלכתה לד,כח) בשם הרש"ז אוירבך זצ"ל:

מכשיר חשמלי בשבת לכבדי שמיעה מותר להם להשתמש בו בשבת, ובתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום. ומותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר.

הרש"ז אוירבך בעצמו כתב כן לענין דיבור בשבת במיקרופון, כמו בטלפון שאין בו משום "אוושא מילתא", או דיבור ליד מי שמצוייד במכשיר שמיעה, שעצם הדיבור הוא שינוי הזרם:

נראה דכיון שאיסור מוליד הוא רק מפני שנראה כעושה דבר חדש, לכן מסתבר דדווקא אם באמת נעשה דבר חדש... משא"כ בדבר שהזרם מתחדש בו ונפסק ק' פעמים ביום, וכיון שכן גם כאן המגנטיות והתנודות והולכת הקול לא דבר חדש הוא כלל.

וכן כתב הרא"י ולדינברג (ציץ-אליעזר ח"ו סוף סי' ו):

אין גם לאסור את הדיבור אל החרש המורכב במשקפי שמע אלה, אע"פ שהאדם המדבר מפעיל בדיבורו אליו את הזרם שבמשקפי השמע, ואין כאן לא משום בונה ולא משום מוליד.

ובעקבותיהם הר"ע יוסף (יביע-אומר ח"א או"ח סי' יט):

דברתי בזה עם ידידי הרב הגאון המפורסם כמהר"ר שלמה זלמן אוירבך, ובבקיאותו הרבה בענינים אלו הודיעני באופן ברור... הגברת הזרם שאין בו שום חשש של הבערה וכבוי, וכל דברי המומחים בזה הוא רק על הגברת הזרם החשמלי, אבל אין האור מוסיף ומתמעט כלל, והזרם עצמו אינו אש, וממילא אין חשש בדיבור הטלפון לכלום (רק מצד הגבהת השפופרת). כמו כן הרם-קול אין בו חשש מצד זה כלל. מתוך זה יש ללמוד אודות אנשים שכבדה אזנם משמוע, ומניחים באזנם מכונה חשמלית הקולטת את הדיבור ועי"ז שומעים, לפי האמור יש להתיר אם מכינים אותה מע"ש, שאין לחוש בהגברת הזרם לכלום.

מן הראוי לציין כי כיום מכשירי השמיעה הנפוצים הם דיגיטאליים, ובהם בדר"כ מותקנות תוכנות שונות המתאימות את עצמן לפי הסביבה (שקטה, רועשת וכד'). הנזקק לציוד זה עובר ממקום למקום, ומשפיע על שינוי התוכנה, אך הכל מוגדר בפינו כ'שינוי בלבד'.

ג.   גלאי מתכת בשערי הכותל ובתי חולים

עקרון זה איפשר למכון 'צומת' להציע פתרון לשבת לגלאי מתכת המוצב בכניסות למקומות שמורים ומוסדות ציבור וכד'. תחילת דרכנו בנושא זה היתה במערת המכפלה ובכותל המערבי, ומשם התפשט הענין למקומות שונים כולל בתי כנסת באירופה,בתי חולים ובתי מלון בישראל ועוד.   

אדם החולף, ובכליו מתכת, 'מתגלה' באמצעות שדה אלקטרו-מגנטי המושפע ומשתנה מהעברת מתכת בתוכו. מערכת אלקטרונית רגישה קולטת שינויים אלו ומתרגמת אותם למתחים ולתדרים שונים. בנקודת סף שהוגדרה מופעלות ביום חול נוריות וזמזם התרעה.

הפתרון של מכון 'צומת' פועל כדלהלן: במצב 'שבת' (ע"י מתג המופעל מערב שבת, או באמצעות פקודת מחשב מרחוק) מתרחשים 4 שינויים ביחס למצב בימות החול:

א.   כל הנוריות מתבטלות, וכן הזמזום והממסרים הפנימיים המפעילים אותם.

ב.   נורה קבועה מציינת שהשער נמצא במצב 'שבת', בצד שילוט מתאים.

ג.    זרם קבוע קיים כל השבת בין המשקופים, גם ללא מעבר מתכת.

ד.   הזרם המגנטי הזה מתבטא במחוג של 'שעון' (מד-מתח או מד-זרם) המותקן במיוחד. המחוג זז לפי עצמת הזרם המגנטי, ומשתנה בהתאם לכמות המתכת החולפת בשער. השומר צופה במחוג ואם הוא סטה מעבר לקו אדום - האדם נקרא לפשפש בכליו.

הוי אומר, אדם העובר בשער עם מתכת איננו סוגר שום מעגל. הוא רק משנה עוצמת זרם בשדה מגנטי המתבטא בתזוזת המחוג ב'שעון'.

השיטה זכתה לאישורים רבנים מובהקים, מגדולי ירושלים, מיום ט' בטבת תשס"ב:

הננו לאשר כי שערים אלו המותקנים לגילוי מתכות שאינם מופעלים ע"י מערכת אלקטרונית אין בהם חילול שבת.

וע"ז באנו עה"ח

[הרב] משה הלברשטם [ביד"צ ירושלים]

[הרב] אביגדר נבנצל [רב העיר העתיקה]

[הרב] יהושע נויבירט [מח"ס שמירת שבת כהלכתה]

עם גבור הטרור הפנימי בישראל ובעולם, חיפשנו פתרון גם לגלאי מתכת ידני, הפופולארי בכל מקום שבו נמצא מאבטח. הדרישה לסידור שבת הועלתה מכיוון בתי חולים ובתי מלון בישראל, וכן מקהילות בחו"ל המודעות לנהלי בטחון גבוהים.

במכשיר זה 'הושתל' בידית הגלאי רכיב רוטט, המוכר מטלפון סלולארי. הגלאי רוטט כל השבת בעוצמה נמוכה אך מורגשת. כאשר המאבטח מקרב את המכשיר למתכת על גוף הנבדק, עוצמת הרטט מתגברת ומורגשת היטב.

הגר"י נויבירט אישר יישום (ד' באייר תשס"ה):

נוכחתי לראות כי אין כאן סגירת או פתיחת מעגל חשמלי, כי המעגל פועל כל הזמן, אלא רק שינוי זרם, התחזקות או החלשות הזרם, שלפי דעת מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל אין בו כל איסור. והנ"ל אישר דבר זה גם לפי שיטת החזו"א זצ"ל, כי אין כאן לא בונה ולא סותר.

ד.   מצלמת טלוויזיה במעגל סגור

ב'תחומין' כרכים י"ד וכ"ה פורסמו מספר מאמרים הלכתיים הדנים במצלמות טלוויזיה במעגל סגור, אשר פשט שימושן והיתרן.

גישתנו ההלכ-טכנית היא, שאם המצלמה פועלת ברציפות, ואין חיישן תנועה חיצוני המפעיל אותה, מותר לעבור לפני העדשה בשבת ללא כל חשש. העובר תחת עין המצלמה אינו סוגר שום מעגל חשמלי אלא גורם רק לשינויי מתחים ותדרים המתבטאים בשינוי התמונה על המסך.

פעילות זו נכנסת בגדר 'שינוי זרם חשמלי' בלבד ומתירים אותו לכתחילה. בודאי כאשר יש נחיצות לדבר, אפילו שאיננה קרובה לסכנה.

זאת ועוד, שנים האחרונות התפתחה 'תוכנת עיבוד תמונה' (vmd) הגורמת לכך ששמירת המידע בדיסק המחשב מתרחשת רק כאשר התוכנה מבחינה שחל שינוי ביחס למה שהיה קודם. בעינינו, בעקבות התייעצות עם פוסקים מובהקים, גם 'עיבוד התמונה' אינו אלא 'שינוי זרם', שכן הציוד כולו עובד ברציפות, ואין מיתוג של מעגל חשמלי.

בהערת אגב צריך לומר שקיימת בעיה לא בעצם ההצטלמות, אלא בשמירת המידע. לא כאן המקום לפרט דיון זה, שאיננו קשור לנושא הרצאתנו הפעם.

ה.   סורק לקריאה ממוחשבת

קיים ציוד המאפשר לכבדי ראיה להגדיל כתב באמצעות סורק דמוי 'עכבר' מחשב המקרין את הכתב על גבי המסך. המשתמש מעביר את ה'סורק-מצלמה' על הספר, העיתון או כל חומר כתוב אחר, והאותיות 'מצטלמות' ומועתקות למסך.

מותר להשתמש בציוד זה בשבת (ללא כל ויסות חשמלי), כי המצלמה סורקת רציפות ומשדרת למסך. האותיות הנקרות תחת עין המצלמה רק משנות את האובייקט המצולם, ובמסגרת התוכנה הממוחשבת הן מתבטאות על המסך כאותיות מוגדלות.

ו.    מקלדת 'קודן' לבקרת דלתות

לאחרונה התוודענו לשיטה הקרויה 'מסך קיבולי'. הכל מכירים את מסכי המגע, המופעלים בלחיצת אצבע (בכספומט, למשל). בדרך כלל לחיצת האצבע (או באמצעות 'מקלון') סוגרת מעגל, שהוא בעצם מעין מתג חשמלי. הלחיצה יוצרת מגע בין שתי לוחיות המרוחקות מעט זו מזו ונסגר מעגל.

מאידך, בשיטת המגע הקיבולי אין שום סגירת מעגל. על פני המסך 'מתרוצצים' תדרים שונים באמצעות קבלים זעירים הקבועים במישטח אלקטרוני. אצבעו של אדם, בשל תכונות ביולוגיות, משנות את הקיבוליות האלקטרונית באותה נקודה שבה האדם נוגע. שינוי זה מוחש ע"י התוכנה, וזו מפענחת את השינוי לאות או לסיפרה לפי נקודת המגע.

אגב, אם האדם 'ילחץ' ע"ג הסיפרה לא באצבעו אלא באמצעות מקל עץ למשל, לא יתרחש דבר. אין למקלון זה את התכונה הקיבולית של יד אדם.    

בקודן שבתמונה, מגע אצבע ע"ג המדבקה, בספרה מסוימת, מכניסת את הסיפרה לתוך התוכנה וכך נשמר הקוד. כל עוד מדובר ב'הקשה' ובמגע מרחף בלבד - הכל מותר לפי עקרון 'שינוי זרם בלבד'. הבעיה קיימת בהקשת המקש האחרון (למשל, ה'סולמית') שהיא פותחת את הדלת ו'סוגרת מעגל חשמלי' במנעול הדלת. לפיכך הקודן מצויד גם בלחצן 'גרמא' (בפינה הימנית התחתונה) המיועד להחליף בשבת את ה'סולמית'

מכל מקום, שיטת 'המגע הקיבולי' שתוארה כאן מבוססת על עקרון 'שינוי זרם חשמלי בלבד'. אנו, במכון 'צומת', מתירים להשתמש בה למטרות חשובות בלבד.  

ז.    מקלדת מחשב קיבולית

והנה חשיפה ראשונה: מקלדת לשבת למיגזרי רפואה ובטחון ודומיהם, שכבר נוסתה בראשית שנת תשס"ט בהצלחה.

העקרון זהה לקודן שהוצג בסעיף הקודם. אין במקלדת שום לחצנים אלא רק מדבקה בלבד המתוחה על פני מישטח חלק. על מישטח זה 'מתרוצצים' תדרים שונים. מגע יד אגם משנה את הקיבוליות באותה משבצת, והתוצאה היא שינוי במסך המתבטא ב'צילום' האות הרצויה.

המקלדת מצוידת גם במקשי חיצים להזזת הסמן ובמקשי 'עכבר', קליק ימני ושמאלי (בפינה התחתונה משמאל).

גם למקלדת זו לחצן 'גרמא' (בפינה השמאלית העליונה) להפעלת מיכשור חיצוני כמו מדפסת או סורק וכד'. הפעלה חיצונית כזו חורגת מגדר 'שינוי' ויש בה סגירת מעגל, שאיננו רק 'שינוי זרם' אלא ממש הפעלה חשמלית וסגירת מעגל. לחצן ה'גרמא' מאפשר הפעלות כאלו  בתחומי רפואה ובטחון, אך נושא זה חורג, כאמור, ממסגרת הרצאה זו.       

ח.   צופה פני עתיד

בעיני רוחי ניתן יהיה לנצל את שיטת 'שינוי הזרם בלבד' ליישומים נוספים בשדה האלקטרוניקה, במיוחד בתחומים חיוניים וציבוריים. כמובן, כל יישום כזה דורש ידע מקצועי בפרטים הטכניים, בכפוף למדיניות הלכתית בשאלות של 'מראית עין', 'עובדין דחול', 'דמות השבת' וכיו"ב. ה'מחסום' העיקרי ליישומים אלו מצוי בשדה ה'מדיניות', וזו אכן סוגיא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. בכל הדורות נמנעו מהיתרים הנראים לעיני הבריות כ'מהפכניים', המשפיעים באופן דרסטי על אופי השבת ואווירתה. מאידך, בהגדרה, ה'מדיניות' משתנה מפרק לפרק וממקום למקום.

להלן מספר 'רעיונות' הנראים ברי ביצוע הלכ-טכני:

א.  גלילת מסך מחשב: בתחום המחשב בשבת, למשל, ניתן לחשוב על גלילת מסך רציפה בדרך של שינוי זרם בלבד. ניתן ליצור בתוכנה מצב שבו המסך נגלל הלוך ושוב ברציפות, במהירות קטנה. האדם, באמצעות שינוי זרם בלבד, יוכל להגביר את המהירות בכיוון מסויים (למשל גלילה כלפי מטה).

ב.  שינוי עוצמת תאורה: בימינו מתרחב השימוש בתאורת LED, הקרוי 'אור לבן'. למשל, במסך הטלפון הסלולארי. קיימות כיום נורות מסוג זה בעלות עוצמת אור גבוהה, ובעתיד הנראה לעין הן ישמשו גם לתאורה ראשית במכוניות. כמבואר בתחילת דברינו נורה כזו איננה מוגדרת 'אש', שהרי אין בה כל חוט מתלבן או מתלהט. לפיכך, שינוי עוצמת נורה כזו לכאורה צריך להיות מותר.

ג.   סיבובי מנוע: כיוצא בזה, שינוי עוצמת מנוע, דהיינו שינוי מהירותו. יישום זמין הוא מאוורר תקרה אשר ניתן לווסת את מהירותו באמצעות עמעם ('דימר') רציף. יתכן שגם במזגנים מסוימים ניתן לשנות את עוצמתם ע"י ויסות רציף של מהירות המנוע, וכל כיו"ב.

אלו הן דוגמאות 'מן השרוול', ומי יודע מה צפון לנו בחיק העתיד בסוגיות אלו ודומיהן.

עבור לתוכן העמוד