האם מותר לכהן לבקר בבית חולים

[תשובה לרב ישראל רוזן מתוך תחומין יט]

ראשי פרקים

א. היכן נחשב סוף טומאה לצאת?

1. באיזה פתח מדובר?

2. הבדל בין פתח ראשון לשני

3. דעת הרדב"ז וספר האשכול

4. סוף טומאה לצאת בפתח הפחות נעול

ב. טומאת כהן לצורך ביקור חולים

1. האם כהנים הוזהרו בסוף טומאה לצאת?

2. האם ביקור חולים המקובל נחשב מצוה?

ג. מסקנת הדברים

ד. עצה חדשה: הוצאת הטומאה לאויר והחזרה לבית

 

v v v

א. היכן נחשב סוף טומאה לצאת?

1. באיזה פתח מדובר?

אודות סוף טומאה לצאת, ותקון לכהנים בבי"ח בילינסון, הנה ג' דעות לפנינו:

א.  פשטות משמעות הפוסקים בשו"ע יו"ד שעא,ד ברמ"א דעד כאן לא פליגי אלא בשער העיר, אם גם בזה סוף טומאה לצאת כיוון דאיפסק אויר; אבל כל דלא איפסיק אויר אפילו כמה חדרים זה לפנים יש גדר סו"ט לצאת, כיון דהטומאה עתידה שתצא שם הרי הוא כאילו היא כבר שם - אי בעית אימא מן התורה ואי בעית אימא מדרבנן, וכדלהלן.

ב.   דעת המחמירים, דאפילו באיפסקי אויר יש חומרת סו"ט לצאת. ובזה מסתבר כדעת המקילים שבתשובת תרומת-הדשן, אם לא משום חשש שמא יבוא המת פתאום, כמש"כ בתשובת מהרי"ט ובפוסקים. והנפ"מ בשבת, שאינו שעת הוצאה וכיו"ב.

ג.   בשיטה מקובלת ביצה י,א יראה דדוקא פתח מקום המת שהוא שם, שהרי כתב: "ולכולהו פירושי אינו טמא אלא העומד על פתח הבית שהמת בתוכו, אבל פתחים של שאר הבתים אע"פ שסו"ט לצאת דרך שם טהור, דתרתי בעינן - שיהיה פתחו של בית שהמת שם, ושסופו לצאת בו." ובית שהמת שם בפשטותו נקרא החדר וכו', שעכשיו גורם שם טומאה. וזה כמו שרצה לצדד בספר ערוך-השלחן סי' שעא שם, ולא ראה דברי השטמ"ק הנ"ל.

2. הבדל בין פתח ראשון לשני

ואי לאו דמסתפינא אמינא, דגם לדעת המחמירים ופשטות ההלכה דכל החדרים נאסרים - וכן היא דעת הגר"א בא"ר פ"ז דאהלות - מכל מקום יש הבדל בין פתח הראשון לשאר הפתחים: דבפתח ראשון סוף טומאה לצאת הלכה למשה מסיני, דהיינו מן התורה; ודין סו"ט לצאת של שאר הפתחים אח"כ מדרבנן. ובזה היה מקום ליישב סתירת רש"י בביצה י,א, שכתב שהוא רק מדרבנן, עם מש"כ רש"י ביצה לז,א דסו"ט לצאת הלל"מ דאורייתא, אשר כולם עמדו ע"ז.

איברא, מש"כ בערוך-השלחן להוכיח להקל בשאר פתחים מלשון תרומת-הדשן בפסקים סי' כד, שכתב  בתוך דבריו: "דכך היא הלל"מ ואין טעם בדבר. נוכל לומר, כיון דמילתא בלא טעמא היא הבו דלא להוסיף עלה, ונימא דכך היא הלכה דוקא באותו פתח שמוציאין אותו תחילה מתוך האהל אל תוך האויר, הואיל ובאותה יציאה נטהר האהל - נאמרה הלכה באותו פתח יטמא, ולא מכאן ואילך." ומזה מדייק ערוך-השלחן, הרי דכתב בעל תרומת-הדשן טעם אויר, וגם דוקא פתח ראשון ששכב בה נטהר ביציאתו, אבל שאר חדרים לא נטמאו מעולם. הרי שסברת תה"ד, שרק פתח ראשון נטמא בסו"ט לצאת, אלו דברי ערוך השלחן.

ובמחכ"ת איני רואה מקום דיוק בזה, ואיפכא הוא: מדכתב בעל תה"ד "מתוך האהל אל האויר", מכלל דכל הפתחים עד האויר טמאים מדין סו"ט. ואם היה דעת תה"ד להקל אפילו בפתחי חדרים אחרים, א"כ עדיפי היה לו להתווכח עם המחמירים אפילו בפתחי שער העיר, ולומר דאפי' בפתחי שאר החדרים טהור. וגם סתימת תה"ד כמפורש, דדוקא על שערי העיר היה ויכוח גדולי הקדמונים.

ומש"כ ערוך-השלחן, דבשאר פתחי החדרים לא שייך טעם תרומת-הדשן, דע"י יציאה נטהר - דהא לא נטמא מעיקרא כלל כיון שחדר הראשון היה סגור. במטותא מיניה דבעל ערוה"ש, זה אינו, דהפירוש פשוט דביוצא מחדר ראשון ונכנס לשני נטהר הראשון, וזה טעם לטומאת פתח הראשון; וכיון שנכנס לשני, א"כ נטמא השני, ופתח השני יטהר את השני; וכן השלישי והרביעי, וכן הלאה עד האויר. וכיון שכן גם מתחילה, כשהמת עדיין בחדר הראשון, עומד כל פתח משאר הפתחים לכך להיות מטהר את החדר שלו ביציאת הטומאה מן הפתח, כיון שבודאי תעבור שם הטומאה, והיינו גדר סוף טומאה לצאת. איברא, משום הא גופא דאינו דומה עכ"פ חדר ראשון לשני - דבראשון יש עכשיו הטומאה בפועל, ופתחו תטהר טומאה זו העומדת לצאת ממנו; משא"כ השני, שתהיה שם הטומאה רק בעתיד, ואז יהיה השני כמו הראשון כנ"ל, ובשביל זה מטמאים גם שאר פתחים כבר מעכשיו. מכל מקום חלק זה מסוף טומאה לצאת הוא רק בדרבנן, כמש"כ בעניי למעלה.

3. דעת הרדב"ז וספר האשכול

בתשובת הרדב"ז ח"א סי' תעו ישנם אמנם לשונות שנוטים לכך דדוקא פתח הראשון ממש. איברא, מדהעתיק אח"כ לשון תרומת-הדשן בתור ראיה לשיטתו - "ולא גזרו אלא בפתח הראשון שיצא בו לאויר העולם" - והרדב"ז מפרש: "והטעם הוא כדכתיבנא, לפי שהפתח הראשון קרוב להיות כאהל המת, אבל שאר פתחים לא." מכלל דכוונת הרדב"ז ג"כ הכי, דעד האויר נקרא פתח הראשון, מדיש המשך תקרה אחת.

ולשון ספר האשכול הל' טומאת כהנים סו"ס נג משמע להדיא לחומרא, דכולם טמאים, שהרי כתב: "והא דאמרינן סוף טומאה לצאת ומטמאין הפתחים שמוציא המת תחתיהן - הני מילי אם המת מונח בבית מקורה, דבשעת הוצאתו הכל נעשה אהל אחד; אבל אם מונח באויר, לא אמרינן הכי." והביא ראיה ממשנה פי"א דאהלות, "הבית שנסדק", שמזה הביאו גם בדגול-מרבבה ושאר פוסקים. עכ"פ ברור דכל שטח הקירוי, גם עם הרבה פתחים, נחשבים לאחד. ומלשון בעל נחל-האשכול  שם אות ב' יראה דהבין גם לשון שטמ"ק בביצה הנ"ל, שלפום ריהטא נראה לקולא. מכל מקום הוא הבינו לחומרא, דעכ"פ עד האויר הכל טמא.

4. סוף טומאה לצאת בפתח הפחות נעול

ואגב, ראיתי דבר חידוש בחי' החת"ס ביצה י,א בהבנת רש"י שם, שלדעתו גם אם שני הפתחים סגורים, אלא אחד בלי מנעול ואפשר לפתחו בקלות והשני במנעול - זה שסגור בלי מנעול מציל על השני, כיון שאפשר לפתחו בקלות יותר. וכן אם היו כולם בלי מסגרת ומנעול, רק מגופפים - אזי אם נפתח אחד, אפי' פחות משיעור הוצאת טומאה, מציל על השאר.

הנה מה שכתב מרן בראשונה, דאם שניהם סגורים אלא אחד במנעול ואחד רק מגופף, דזה האחרון מטהר שאר פתחים, הוא חידוש גדול, אינו משמע כן בכל הפוסקים. ואולי גם החת"ס לא כתב כן רק בשיטת רש"י.

מכל מקום, מה שהכריח לחת"ס דלא ניחא ליה בישוב השטמ"ק דנפ"מ בכולם פתוחים, ומיירי דיש אויר בין אהל לפתח, והביא מחכם-צבי סי' קב להקשות ע"ז, דא"כ סוף טומאה לצאת נמי ליתא. מכל מקום עיין בספר פתח-האהל כלל א יישוב וטעם לזה.

ב. טומאת כהן לצורך ביקור חולים

1. האם כהנים הוזהרו בסוף טומאה לצאת?

הנה מצד זה אין מקום להקל. אבל מה שיש לעיין בעצם ההלכה, אם כהן מוזהר בזה. וכבר ידוע דפליגי בזה רבוותא, כמבואר בב"י סי' שעא בשם הכלבו בשם הר"י מאיורא ור' נתנאל. ובתרומת-הדשן סי' כד מייתי הדעות ומסיק להחמיר, וכמו שפסק בשו"ע לחומרא. ובמהרי"ל בתשובה סי' קנ צידד, דבטומאה דרבנן אולי אין כהן מוזהר אם נימא דסוף טומאה לצאת רק דרבנן, אבל אסיק ג"כ לחומרא. איברא ברדב"ז ח"א סי' תעו מקיל בסוף טומאה לצאת בכהן.

ולפי מה שכתבתי למעלה, היה מקום לחלק בזה בין פתח ראשון לשאר פתחים, כיון דשאר פתחים סוף טומאה לצאת רק דרבנן. וכעת, בעת כתבי, מצאתי החילוק הנ"ל ג"כ בשדי-חמד ח"ג מערכת ט' אות מד, בשם הגאון מכתם-לדוד יו"ד סי' נא, יע"ש. והיה גאון מופלא כידוע, וכתב מכח זה, דבמקום כבוד הבריות או לצורך מצוה יש לדחותה - רוצה לומר: סוף טומאה לצאת בשאר פתחים, מלבד פתח הראשון.

וכיון שכן, היה לכאורה מקום להתיר למצות ביקור חולים, ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' שעב דמותר לטמאות עצמו בטומאה דרבנן לצורך ניחום אבלים או לקראת מלכי גוים, וכ"ש ישראל. ובספר ערוך-השלחן שם, דה"ה לביקור חולים דמותר.

2. האם ביקור חולים המקובל נחשב מצוה?

איברא, למעשה איני מסכים לזה. דגם אם נניח דהלכה כהגאון בעל מכתם-לדוד, דכיון דסוף טומאה לצאת בשאר פתחים רק דרבנן דמותר במקום מצוה - מכל מקום כיון דמבואר ביו"ד סי' שלה בב"י בשם הרמב"ן בתורת-האדם, דהמבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים מצוה זו, ומביאו רמ"א שם להלכה בס"ד, א"כ איך נתיר ח"ו כזאת בזה"ז, דרוב רובם של הביקורים בבתי חולים מצד זה של ההלכה הם ביקורים סתם. ומכל שכן מה שקרובים מבקרים היולדות אחרי לידתם, ומבלים שם הזמן שאין בהם סרך מצוה כלל.

וגם אם נניח שזה שמברכים את החולה שהוא בכלל בקשת עליו רחמים, מכל מקום עדיין אינו מציל זה ממקרים רבים מאד שהם רחוקים מעיקר מהות של מצות ביקור חולים. איברא, אהניח לן הנ"ל במקום צורך גדול באמת, שהקרוב וכיו"ב צריך לשמש את החולה באמת, ולפעמים הרבה אי אפשר בלעדו, ואין רק חשש של סוף טומאה לצאת ע"פ הנ"ל, ובזה יש עכ"פ לימוד זכות, ומכ"ש שהטומאה לא הוחזקה, ויש רק ספק סוף טומאה לצאת, ואולי רק ספק דרבנן עפ"י הנזכר.

ועצתי אמונה, ששואלים אותי אם להכנס לצורך ביקור חולים של ממש לישב דעת חולה, כיון שהוא רק ספק - להכנס ולצאת מיד, שישהה שם זמן מועט ביותר. דיש עכ"פ עוד צד שלא נתחדש טומאה בשעה מועטת, דלא חיישינן למיתה בזמן מועט. אמנם זה רק סניף, דבבתי חולים שכיחי חולים שיש בהם סכנה, ואין דומה לזמן מועט בעלמא.

ג. מסקנת הדברים

היוצא מכל הנ"ל, לפי מה שראינו ושמענו המצב בבית החולים הנ"ל, וכפי שהוא ג"כ בשאר בתי חולים, דודאי כהן אסור לטמאות עצמו בסוף טומאה לצאת. וע"כ אסור שיכנס שם אם לא ע"ד מצוה גמורה באופן הנזכר. וג"כ אם יש רק חשש סוף טומאה לצאת בשאר פתחים, ולא משיכת טומאת אהל ממש, דכבר כתבו כולם דאין לצרף דעת הש"ך בזה (בש"ך בודאי יש ט"ס כמ"ש החת"ס ושאר פוסקים).

ובאגף היולדות, כיון דממש שכיחי נפלים באופן תמידי, אסורים כהנים להכנס עד שיתקנו התיקון שהצענו - להוציא הנפלים מפתח או חלון דרך החצר ע"י מעלית וכיו"ב, ויטהר ממילא שאר השטח מדין סוף טומאה לצאת, כיון דחשבו ומוציאים לא דרך הבית אלא דרך החצר. לגבי מקרים של מיתה נעשה שוב כמו שאר הבית, ואין היתר רק באופן הנזכר.

v v v

ד. עצה חדשה: הוצאת הטומאה לאויר והחזרה לבית[2]

אשר שאל כב' בע"פ ובכתב, מה דעתי העניה בנידון סוף טומאה לצאת בחדרי הלידה וכו' אשר בבי"ח בילינסון, ואשר הציע מע"כ שיוציאו הטומאה בעד החלון או פתח מכוון לאויר העולם, ובדרך זה אין סוף טומאה לצאת, ושוב יכניסו את זה למסדרון ביה"ח להוליכה לחדר נפטרים.

אין ספק כי בדרך זה נפתר עכ"פ בעית סוף טומאה לצאת אשר באגף היולדות. אם כי יהיה בעיות תמידיות בהעברה התמידית אל אגף העיקרי בבקיעת טומאה מהמסדרון, אבל גם זה אפשר לצמצם עד מינימום האפשרי כמובן.

עכ"פ עצתו היא נכונה על פי התורה. הפעם מחוסר פנאי לא הארכתי בהלכה.


 

 



[1].    תשובה לפניית הרב ישראל רוזן, ראש מכון "צומת", מתאריך עש"ק ויחי תשמ"ג. התשובה נדפסה גם  בשו"ת שבט-הלוי ח"ה סי קפד. הדברים נשנו כאן בעריכה מחודשת ובתוספות. 

[2].    תשובה נוספת מעש"ק יתרו תשמ"ג, אף היא לרב ישראל רוזן, בתגובה להצעה חדשה בקשר לדרך פינוי טומאה בבתי חולים כדי לצמצם חשש סוף טומאה לצאת.

עבור לתוכן העמוד