כשרות המיקרוגל

ראשי פרקים

א. תיאור המיקרוגל

ב. 'העברת טעם' לענין כשרות

ג. בליעת הדפנות ב'מיקרוגל'

ד. 'חומרא' ו'קולא' במיקרוגל

ה. הכשרת מיקרוגל

Adobe Systems

במאמרנו דלהלן ננסה לשטוח מעט את היריעה בשפה השווה לכל נפש, לתועלת כל מתעניין. מגמתנו להסביר את הדיון ההלכתי-טכנולוגי המלווה את נושא המיקרוגל מראשיתו, ולהציע את דעתנו בנידון.

א. תיאור המיקרוגל

אחד המתקנים הנפוצים ביותר במטבח הביתי והמוסדי, הוא תנור המיקרוגל. תנור מוכר זה מהווה המצאה חדשנית של חימום ללא 'מקור חום'. הווי אומר, שלא כדרך כל חימום ובישול מקובלים שבהם החום מועבר מתוך קרבה פיסית ל'מקור' כלשהו, כגון אש או גוף חימום חשמלי שהם עצמם חמים, במיקרוגל אין העברת טמפרטורה ממקור חם למזון, ולכן גם אין השחמה חיצונית של המזון (אלא אם כן מותקן במיקרוגל גוף השחמה, שהוא פועל כתנור חשמלי רגיל לחלוטין, וראה עוד להלן בקשר להשחמה).

החימום או הבישול נעשים בדרך 'פנימית' של האצת חלקיקים פנימיים בתוך-תוכו של המזון. האצה זו נעשית ע"י שפופרת פולטת קרינה המשדרת גלים בתדירות גבוהה מאוד (כ-10 9 x 24 הרץ, או 24,000 מגה-הרץ). מבחינה פיסיקאלית קרינה כזו מאיצה את החלקיקים, ומצב כזה פירושו התחממות מהירה.

פרופ' ר' זאב לב הקדיש מאמר מקיף בתחומין ח (תשמ"ח) לנושא 'המיקרוגל בהלכה'. חלק נכבד מן המאמר דן בשאלת השבת: אם לפנינו בישול והבערה מדאורייתא, לפי הגדרות אבות המלאכה בשבת, או שמא לפנינו בישול האסור רק מדרבנן, או אולי אפי' היתר גמור, וכדרך שהתירו בישול בחמה עצמה (ולא בתולדותיה). כמו כן הוא דן בשאלה אם מיקרוגל נחשב 'כלי ראשון' לענייני הלכה שונים. מאמרנו כאן עוסק בהלכות כשרות, בשר וחלב ופסח בלבד.

ב. 'העברת טעם' לעניין כשרות

כידוע, על פי ההלכה טעם בשר הריהו כבשר וטעם חלב הריהו כחלב, וכן לעניין מאכלות אסורים. ה'טעם', על פי ההלכה, יכול להיבלע לא רק במזון אלא גם בכלי עצמו. לכן כלי בשרי (למעט אם הוא עשוי מזכוכית, שלגביה נחלקו הדעות אם בכוחה 'לבלוע') נחשב 'בלוע' מבשר, וכלי חלבי הריהו 'בלוע' חלב. הבליעה חוזרת ו'נפלטת' למאכל הבא המתבשל בכלי (בו ביום אך אם חלפה יממה האיסור רק מדרבנן).

'בליעה' ו'פליטה' של טעמי בשר וחלב (ומאכלות אסורים) עוברים מן האוכל לכלי וחזרה באמצעות 'מגע נוזלי חם' (כמו מרק, רוטב וכדו') וכן ע"י אדים ('זיעה' בשפת ההלכה). מוצק למוצק ('גוש' בלשון ההלכה) מעבירים טעם רק אם הם שמנוניים, וכמובן בתנאי שהם חמים.

על פי ההלכה, הטמפרטורה הנחשבת 'חמה' לעניין העברת טעם מוגדרת כדרגת חום 'שהיד סולדת', ומקובל לתרגם זאת לכ-42 מעלות צלזיוס. טמפרטורה זו צריכה לשרור בנקודת המגע שבין הגורם המעביר (שיש בו טעם בשר או חלב) לבין הגורם שאליו הטעם מועבר. למשל, אדים הבוקעים מסיר חלבי מהביל, והם 'מטפסים' במטבח מעל לכירי הגז, אם הם 'פוגשים' נקניק התלוי ממעל, הוא נטרף בשל תערובת בשר וחלב בתנאי שהטמפ' בנקודת המפגש היא בדרגת 'היד סולדת'. אם ניתז קילוח ממרק חם על סיר סתמי (קומקום, למשל) - הוא הופך להיות בשרי אם 'היד סולדת' בקילוח כאשר הוא פגע בכלי הסתמי.

בתנור חשמלי רגיל - אם מבשלים, מחממים או צולים בשר, אזי הדפנות נעשות בשריות בשל האדים החמים הבוקעים מן התבשיל ונבלעים בדפנות. בבישול הבא, מנקודת מבטה של ההלכה, הבלוע בדופן התנור 'חוזר ונופל' כזיעה לתוך התבשיל, והוא ייעשה ע"י כך בשרי. במיוחד אמורים הדברים ביחס לגגו של התנור, שכן האדים עולים כלפי מעלה, ושבים ונופלים כלפי מטה.

ואכן, על פי ההלכה הצרופה, אם התבשילים מכוסים, בבישול הראשון והשני, אזי המכסה משמש מעין חציצה וניתן להחשיב את התבשיל השני כלא-בשרי. בפועל, תמיד יש מקום לחשש שמא המכסה הוסט קמעא. יתר על כן, תבשלים בתנור רגילים להיות מגולים, ולכן כיסוי קבוע איננו מעשי, ויש לחשוש שגם אם מישהו 'יבטיח' להקפיד - הוא לא יוכל לעמוד בכך לאורך זמן.

ג. בליעת הדפנות ב'מיקרוגל'

טעות נפוצה היא בפי עקרות בית ובעליהן, הסבורים כי "בתנור מיקרוגל אפשר להשתמש בשרי וחלבי בזה אחר זה כי הדפנות נשארות קרות ולא בולעות". נתקלתי גם בתלמידי חכמים שאימצו טענה זו, מתוך הסתמכות על "פוק חזי מאי עמא דבר" [= צא וראה מה העם אומר].

לדעתי אין ל'תיאוריה' זו על מה שתסמוך. אמנם במיקרוגל קיימת שאיבה חזקה של האדים החוצה, אך מי הוא זה שיוכל להעיד כי האדים לא הגיעו לדפנות? בוודאי ובוודאי כאשר עינינו הרואות כי הגג והדפנות מלאי שמנונית ואף שיירי מאכל בעין הנספג בדפנות. והרי מספיקה כמות קטנה של אדים כדי להפוך את הדפנות לבלועי בשר או חלב.

כמו כן, נפוצה טענה כי מכיוון שהקרינה במיקרוגל מחממת את המזון ולא את הדפנות עצמן, אזי האדים הבוקעים מן המזון מתקררים 'בדרך', עד הגיעם לדפנות, ואין בליעה בדופן אם הטמפ' פחות מיד סולדת.

גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך. אמנם הדפנות קרות מצד עצמן, אך האדים חמים ביותר, ומי הוא זה שיוכל להעיד כי הם מתקררים לפני הגיעם לדפנות. יתר על כן, מכיוון שהקרינה מחממת כל חומר אורגני (מזון) ע"י האצת חלקיקיו, אזי האדים המרחפים בחלל התנור שרויים תחת הקרינה 'הרודפת' אחריהם בכל נפח התנור. טיפות מים שירחפו בתוך תנור המיקרוגל ירתחו תוך כדי מעופן. ובכן, האדים החמים הבשריים, למשל, ממשיכים 'לספוג חום', להתחמם ולהתבשל, גם כאשר נפרדו מ'מאכל-האם' שלהם, והם 'עומדים בזכות עצמם' כמקבלי חום, וכך פוגעים בדפנות.

מצאתי כי גם פרופ' זאב לב, במאמרו הנ"ל בתחומין ח, מסכים אם הנחה זו בכתבו:

המציאות מראה שכאשר קדירה מכוסה בניר, בחומר פלסטי או בזכוכית, אין האדים מחממים את הדפנות הצדדיים אפילו בשיעור יד סולדת. אם הקדירה פתוחה והרבה אדים נפלטים,על אף שרוב האדים נשאבים החוצה, יש להניח שהדפנות יתחממו כדי 50 מעלות, דהיינו מעל טמפ' של יד סולדת. טוב, איפוא, לכסות תמיד את כלי הבישול במכסה כלשהו.

וראה עוד להלן ביחס לעצה לכסות תמיד את המתחמם במיקרוגל.

הווי אומר: דפנות המיקרוגל ספוגות בבשר בחלב או בחמץ. בבישול הבא בתור, בליעה זו תשוב ו'תיפול' למאכל, שכן הקרינה פוגעת גם בבליעה הפנימית וגורמת ל'זיעה' זו לשוב ולהתחמם ו'לנזול' או לזחול לתוך המאכל הנגדי.

מכאן תמיהה גדולה בעיניי היא מה שכתב הרב לוי יצחק הלפרין, ראש המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה, בקובץ 'בית אהרן וישראל' (שנה ד, גיליון ג, כא) "בדין תנור מיקרוגל לעניין בשר בחלב ולגבי פסח". בראשית מאמרו ביאר המחבר את החששות בתנור רגיל, בעיקר מצד הזיעה, והוכיח שזיעת איסור – איסור, וזיעת חמץ - חמץ, שהרי זיעה מבליעה גם בדרך ניצוק (= הזרמה ישירה מן המאכל תוך כדי קישור אליו), וז"ל שם (עמ' עז): "מבואר מכל האמור שזיעה אוסרת וגם מעבירה טעם ממקום למקום".

ולהלן כתב:

כל זה נכון לגבי תנור רגיל, אמנם לגבי מיקרוגל אין הדברים נכונים כי חום התנור הוא רק בא מהאוכל וא"כ כמעט שאין אפשרות שגם אם יהיה אדים שהם יהיו חמים כ"כ שיגיעו לדפנות כשהם חמים, וממילא אין הם נבלעות וגם לא פולטות. ולפי"ז אין חשש גדול שיש בכלל בליעה בדפנות.

כאמור לעיל, דברים אלו אינם אלא דברי 'סברא בקביעת המציאות', ותמיהני איך אפשר להקל מכוח השערות אלו.

יתר על כן: בדקתי באופן מעשי את העניין ומצאתי כי קרינת המיקרוגל מצויה בכל חלל התנור, ולאו דווקא בתווך, במרכז. מים שהונחו בכוס בחלקו העליון של המיקרוגל רתחו, אם כי בזמן רב יותר. מכאן שהאדים ממשיכים להתבשל בכל חלל התנור.

בשו"ע (יו"ד צב,ח) נאמר: "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה". וברמ"א הוסיף "שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה", ולא הצריך שהיד תסלוד גם בקדירה אלא מספיק שהזיעה המתפשטת חמה. פשיטא לענ"ד שכך הם פני הדברים במיקרוגל.

ד. 'חומרא' ו'קולא' במיקרוגל

נמצאנו למדים כי אין כל הבדל מבחינת הבליעה בין תנור רגיל למיקרוגל! ברם אם נרצה בכל זאת לדון בהבדל המעשי, ולא ההלכתי, שביניהם - נאמר יש כי בזה מה שאין בזה, להקל ולהחמיר.

להקל כיצד? כפי שנזכר לעיל בקטע המצוטט ממאמרו של פרופ' לב, ניתן בנקל לכסות כל מזון המתחמם במיקרוגל. הקרינה חודרת מכסים (לא מחומר מתכתי, האסור לשימוש במיקרוגל) ואין בעיה לכסות בקרטון, בפלסטיק, בצלחת הפוכה וכד'. הכיסוי משמש חציצה לזרימת האדים (הבוקעת והחוזרת) ולניתוקה מהמאכל.

ברם, המציאות מוכיחה כי קשה להקפיד תמיד על כיסוי מושלם. יתר על כן, לא אחת הכיסוי נקרע או 'מתפוצץ' מלחץ האדים המתפרצים וממלאים את כל חלל המיקרוגל. זאת ועוד, על פי ההלכה טיפת חלב שנפלה על גבי כיסוי סיר בשרי - רואים אותה כאילו נפלה לתוך הבשר.

לפיכך העצה היעוצה היא פשוטה בתכלית: לחמם בשרי (או חלבי, הכוונה לסוג שמרבים להשתמש בו)בצורה פתוחה ללא כל כיסוי וללא כל הגבלה. המיקרוגל ייחשב כבשרי לכל דבר. מאידך, את המאכל הנגדי , חלבי למשל, לחמם בדרך של כלי בתוך כלי, דהיינו בתוך שני כיסויים. מבחינה מעשית הכוונה לייחד קופסת קרטון או כלי פלסטי ולהכניס בתוכו את המאכל החלבי, כשהוא עטוף בשקית פלסטית או מכוסה בצלחת הפוכה.

שיטה זו של 'שני כיסויים' מקובלת בענייני כשרות, למשל במזון מטוסים, שבהם מחממים מזון כשר ו'מהדרין' באותו תנור במטוס המשמש גם למאכלים בלתי-כשרים. המזון הכשר עטוף בשני כיסויי ניר-אלומיניום, וזה מספק גם את רמת כשרות מהדרין.

עד כאן העצה המקילה את השימוש במיקרוגל לעומת תנור חשמלי רגיל (שאיננו מחמם, מבשל או אופה דרך כיסויים).

ומכאן ל'חומרא' במיקרוגל מול תנור רגיל: הכשרה לפסח או ממאכלות אסורים.

ה. הכשרת מיקרוגל

הכשרת סיר או תנור נעשית בדרך של הגעלה או ליבון. 'הגעלה' בהרתחת מים נהוגה בכלים שבלעו ע"י רוטב (מרק או בכל דרך 'נוזלית' אחרת). 'ליבון' נהוג בתנורים שבלעו ישירות 'כנגד האש'. ביחס לפסח יש המקילים ומסתפקים בהגעלה, גם אם הבליעה הייתה בדרך של צלייה או אפייה, ואין כאן המקום להאריך בנקודה זו.

אי אפשר ללבן תנור מיקרוגל, בניגוד לתנור מתכתי (חשמלי רגיל) אשר ניתן להפעילו 'על ריק' במשך שעה ויותר, והדפנות 'מתלבנות' (ליבון 'קל', בשפת ההלכה). במיקרוגל, כאמור לעיל, הדפנות נשארות קרות, וללא מאכל אין הן מתחממות כלל. גם להגעיל ע"י מים רותחין בלתי אפשרי, ובוודאי שלא ניתן למלא את החלל במים ולהרתיחם.

פרופ' זאב לב, במאמרו הנזכר, עוסק בפרק ט (תחומין ח, עמ' 34) בהכשרת מיקרוגל. לאחר השבתת 24 שעות וניקוי היטב הוא מציע: "להרתיח מים בתוך כלי כשר... עד שהדפנות יתחממו לטמפ' הגבוהה ביותר (בדרך כלל 20-15 דקות). רצוי לשים במים שמתאדים חומר פוגם כמו דטרגנט".

לדעתי הצעה זו בעייתית מבחינת ההלכה. לא מצינו כי ניתן 'להגעיל' ע"י הזרמת אדים כתחליף להרתחת מים. אמנם דנו האחרונים בקשר להכשרת מפעלים לפסח, ויש שהתירו להשתמש בקיטור בלחץ גבוה. מ"מ אדים הבוקעים מצלחת מים אינם דומים כלל לקיטור המוזרם וממלא את כל החלל של הציוד שאותו מכשירים. ואדרבה, אותם טיעונים שהוזכרו לעיל, כאילו המיקרוגל איננו בולע כי הזיעה המגיעה לדפנות היא קלושה למדיי (ולא הסכמנו לטיעון זה, דמי יכול לקבוע), טיעונים אלו 'סוגרים לנו את הדרך' להגעלה באדים קלושים כאלו.

לפיכך עצתי להכשיר תנור מיקרוגל לפסח כדלהלן: א. להשבית 24 שעות מכל שימוש.
ב. לנקות היטב. ג. לארגן קופסת קרטון או פלסטיק התואמת את ממדי המיקרוגל, שתהיה מעין 'תנור פנימי' לפסח. שיטה זו עדיפה פרקטית ואסתטית משקיות ניילון. ד. ואחרי הכל, רצוי גם להרתיח במיקרוגל כוס מים, 'מעין הגעלה'.

עבור לתוכן העמוד