טבילת קטן לגיור במעמד חמשה אנשים וביניהם שנים הקרובים זה לזה

א.   מעשה שהיה

בנידון שהובא בפנינו (בהרכב הרבנים שלמה שושן, דוד בס וישראל רוזן) נערכה טבילת תינוק בן עשרה ימים לגיור ע"ד בי"ד. על ה'טקס' ניצח המוהל שהיה אחראי על המילה והגיור כאחת והוא נחשב לבר-אוריין. מלבדו נכחו האב היהודי שאימץ את התינוק, ושלשה אנשים נוספים מן הקהילה שכללו שני אנשים הקרובים זה לזה בקירבת דוד ואחיינו, ושם משפחתם זהה.

המעשה אירע לפני כ35- שנה באחת מארצות דרום אמריקה, וכיום נותר בחיים מכל הנוכחים דאז רק האב המאמץ נותר. לפי עדות המאמץ, במעמד הטבילה כנראה לא נכתב שום מסמך, והוא לא זוכר על פעולת חתימה כלשהי על תעודת גיור או טבילה. מכיון שהמאורע התרחש בארץ שבה אין נוהגים לגייר, ומקובל כי קיים שם 'חרם' על גיור (בוגרים, בדר"כ), יתכן כי זו הסיבה שלא נחתם מסמך, והכל נערך בעל-פה בהתאם לנסיבות.

קבלנו עדויות מאנשים המכירים את המוהל, שניהל את הטבילה, כיהודי אורתודוקסי יודע ספר ששימש גם בחזן, שוחט ו'כלי קודש'. יש שהגדירו אותו 'תלמיד חכם' ו'חכם' הקהילה לפי המושגים דהתם, ויש להניח, איפוא, כי הוא אכן הטביל את התינוק "על דעת בית דין".

גם אם הסיפור מתקבל לפרטיו כעובדות מוצקות, יש מקום לעיין בכשרות הגיור בגין העובדה שהיו נוכחים במעמד שנים הקרובים זה לזה. 

במקרה הנדון ההורים המאמצים הכינו חגיגת ברית (ביום ראשון בשבוע, כמקובל בארצות שונות, למרות שחלף כבר היום השמיני ללידה. האימוץ היה ישירות מבית החולים), והמוהל כשהגיע, לקח עמו למקוה המרוחקת קמעא שלשה אנשים נוספים, מלבדו ומלבד האב המאמץ. מדובר היה בנסיעה בשתי מכוניות, ולא נתברר מדוע כל הפמליא הזו הגיעה. יתכן כי המוהל התכון שאילו השלשה יהיו 'בית הדין', ובהם היו כאמור שני הקרובים. ושמא הנוכחים כולם שימשו 'הרכב מורחב' שבפניהם הוטבל התינוק, ויתקיים הגיור בכשרים.

ב. פסול קירבה בבית דין

1.    אבחנה בין "הוזמנו" ל"באו בערבוביה"

שנינו בשו"ע חו"מ סי' ז' הל' ט ברמ"א: "והדיינים לא יהיו קרובים זה לזה ולא לעדים". המקור בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט ומובא בריף סנהדרין ח,ב: "אמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג על פי דיינין. מה עדים אין קרובים זה לזה, אף דיינים אין קרובים זה לזה". ובעדות גופא נאמרו כמה טעמים.

ובהגהות רעק"א שם הוסיף: "ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול כולם פסולים", וציין לכנה"ג בטור אות לג, ושם איתא:

"אם קבלו עדות אחת דיינים הרבה, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול, אפי' הם מאה, עדותם בטלה, ויכול העד לחזור בו. הרש"ך חלק ראשון סי' ס"ז. אמר המאסף: אעפ"י שמהר"י אדרבי נשאל על נד"ז דמהרש"ך, והשיב דתתקיים הקבלה בכשרים, אפשר שאינו חולק על הרש"ך ז"ל, שלא קיים שם קבלת עדות אלא מפני שלא הוזמנו הדיינין בפרטות לקבל העדות אלא בערבוביא, אבל אם הוזמנו שלא בערבוביא, יודה דבטלה כל העדות. אך מה שיש להסתפק אם הרש"ך ז"ל שמבטל קבלת העדות הוא אפי' בהוזמנו בערבוביא או דוקא מפני שסובר שלא הוזמנו בערבוביא".

הוי אומר; יש מקום לטענה כי נמצא א' מהם קרוב או פסול בדיינים היינו דוקא כשנקבעו ("הוזמנו") כולם כהרכב אחיד, אך במקרה שלא הוגדרו מי הם הדיינים, והיתה קבוצה ("בערבוביא") ובהם הפסולים - יתקיים הדין בכשרים.

בעניננו הדעת נוטה שלא נקבעו ("הוזמנו") שלשה מבין הנוכחים כהרכב, אלא הכל נעשה בכלליות במעמד חמישתם, והרי לא נחתמה תעודה שנדע מי נכלל ב'בית דין', לפיכך י"ל שיתקיים הגיור בכשרים.     

2.    מי מזמן את ההרכב?

והנה יש מקום לומר לאידך גיסא, דאם "באו בערבוביא" ונאספו סתמא - ההרכב נפסל. ודוקא אם ביררו וזימנו הרכב של שלשה כשרים, רק אז לא יוכל הפסול להצטרף עמהם ולפסלם.

הברכי יוסף על אתר, אות לא, (מובא גם בפתחי תשובה) כתב:

"יש להסתפק בשני דיינים שהיו צריכים לצרף אחד עמהם לקבלת עדות דליהוו תלתא, והיו בעיר שני אחים והמה חכמים. ושלחו לקרוא לאחד מהם שיצטרף עמהם, והשליח קרא לשניהם. ומפני הכבוד ודרכי שלום הוצרכו השני דיינים לומר לכל אחד מהאחים ביחוד שלו [=שאותו] היו מצרפים ולא לאחיו, אך שני הדיינים ביררו ביניהם ואמרו כי צירפו לפלוני ולא לאחיו. והשתא איכא לספוקי כיון דהני תרי אחי תרווייהו מכווני לקבל העדות ונמצא דהיה בהם קרוב.

ונראה, דכיון דשני הדיינים שהם העיקר הם ביררו לאחד ביניהם אין כאן פקפוק... למדנו דכשיש בירור דהזמין כשרים לאו בדידהו תליא מילתא..."

ולהלן שם בברכ"י הסתמך על תשובת גינת ורדים חאה"ע כלל א סי' ב שכתב לענין:

"דייני חליצה שאם יש בשלשה הדיינים דיין פסול כגון שאינו משופה בדעתו, אעפי"כ אפשר לתקן שהשני הדיינים הכשרים יוסיפו עוד דיין כשר, ואעפ"י שיהיו ארבעה דיינים אין זה מזיק, ואע"פ שהדיין הזקן שאינו משופה עומד עמהם, אין הועד של הכשרים מתבטל בשבילו... ואע"פ שהזקן חושב להצטרף עמהם, אין לחוש לו דלאו כל כמיניה".

ובגו"ר מפלפל שם בהאי מילתא, האם תליא בדעת הדיין הפסול החושב עצמו כחלק מן ההרכב, או לאו, והסתייע מדברי הרא"ש לענין:

"מלוה שהזמין עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים, אפי' אם כיוונו להעיד ובאו והעידו בבי"ד לא נתבטלה עדות הכשרים, כיון שייחד את עדיו לאו כל כמינייהו להפסיד לזה ממונו. דהא דקאמר התלמוד שיילינן להו אי למיחזי אתו אי לאסהודי אתו, היינו דבר הנעשה בפני רוב עם בלא הזמנת עדים ובאו כולם להעיד, אבל אם הזמין את עדיו והוציא את כל האחרים מכלל העדות - לאו כל כמינייהו. עכ"ל [הרא"ש]... א"כ זכינו לדין בני"ד דכיון שהדיינים הכשרים מבררים דבריהם שאינם חפצים בצירופו של זקן עמהם, אע"פ שהזקן מכוין להצטרף עמהם ומכניס עצמו בעניני החליצה, לאו כל כמיניה להצטרף עמהם בע"כ".

וסיים הברכ"י, לאחר הביאו את דברי הגו"ר, בזה"ל:

"ונד"ד עדיף כיון דכל אחד מהאחים חושב שאחיו אינו מצטרף, ואין כאן קרוב".

ובעניי לא הבנתי כ"כ מאי עדיפותיה; דלכאורה במקרה האחים של הברכ"י אין הרכב מוגדר של שלשה המודעים להיותם 'שלשת דייני הרכב', שהרי רק שניים 'בטוחים', והם שהחליטו ביניהם מי השלישי אך הוא אינו מודע לכך, ושני האחים נמצאים באותו סטאטוס מבחינתם, שהרי לכ"א אמרו במפורש שהוא-הוא השלישי. מאידך במקרה של הגו"ר יש שלשה דיינים המודעים להיותם 'הרכב', והזקן "שאינו משופה" הוא נספח מכח עצמו.  

מכל מקום שומעים אנו כי יש להחשיב מקרים כאלו כדין 'הוזמנו', ולא כדין 'באו בערבוביא', ולכן יתקיים הדין בכשרים. הדיין הפסול מקלקל את ההרכב רק אם הוא הוזמן במפורש להרכב, או כשבאו בערבוביא בעצמם, כחדא מחתא, וזה כמעט שלא שייך בדיינים.

בנד"ד לענ"ד יש לכאורה מי ש"הזמין", והוא המוהל-המטביל שבודאי קבע עצמו כאחד מן ההרכב, ולא עולה על הדעת שהוא לא נכלל בו. הוא, איפוא, צירף אליו נוספים, והוא שקבע בדעתו מי המצטרף, ממש כמו במקרה הברכ"י. לכן, גם אם הטביל בנוכחות כולם ולא הועיד שלשה מסויימים, עדין דעתו על הכשרים, וכאילו בירר בלבו והוציא מן ההרכב את הקרוב הפוסל.

ומטין הדברים לכך שכן כל בר בי רב יודע ששני דיינים הקרובים זה לזה פסולים. לשני אלו שאנו דנים בפיסולם היה שם משפחה זהה המסגיר את עובדות היותם קרובים. המוהל הכירם כחלק מן הקהילה ופשיטא שהוא התכון ב'סתמא' להרכב כשר.

בשו"ת יביע אומר (חו"מ ח"ב סי' ב)  דן לענין בי"ד לערעורים המורכב מג' דיינים ושני עו"ד חילוניים. ובאות א' כתב בתוה"ד:

"ומ"ש שאם נצטרפו ה' דיינים לקבל עדות נפסלו גם הנשארים, היינו שאמרו כולם בפירוש שהם יושבים לקבל עדות, אבל מסתמא אמרינן למחזי קאתי. וכדמוכח מד' הראב"ד, וכ"כ הש"ך (סי' לו סק"ח), והביאו בשער משפט שם."

ועיי"ש שדן באריכות בכל הנושא של נמצא קרוב או פסול בבי"ד, ורבו המחלוקות בדבר האם מדמים דיינים לעדים בהאי ענינא.

3.    קרובים בעדי הקידושין

עוד מצאתי בשו"ת דברי ריבות לר' יצחק ב"ר שמואל אדרבי, שדן בסי' רד בענין:

"לוי שקידש לנערה אחת והביא עדים בפני בי"ד שקידשה. ובתוך האנשים שנתוועדו לקבל העדות היו שם שני אנשים ראובן ושמעון... קרובים..."

ודן שם האם בכלל אמרינן נמצא קא"פ בדיינים כמו בעדים. ושם ממשיך בדבריו לאשר את קבלת העדות בפני בי"ד זה גם אם נסבור דיש פיסול בבי"ד שנמצא קא"פ, כי:

"עדות הקידושין נתקבל בבי"ד כשר [והביא דעת הרא"ש ונמוק"י והטור ור' ירוחם לענין הזמנת העדים] בערבוביא נאמר שלא כיון אלא לעדות הכשרים, ואע"פ שבאו ג"כ פסולים להעיד... אף בנד"ד שהוא הזמנת הדיינים, כיון שכוונת לוי לא היתה אלא בערבוביא לפרסם בפני הדיינים עדות עדי הקידושין, אע"ג דאיכא בהדייהו איזה דיין פסול, מ"מ דיינות הדיינים הכשרים כשר וקיים, ולא נתבטל".

ולהלן שם מציין שאפי' אם הדיין הפסול הצטרף לחתימה על קבלת העדות (וזה לא היה במקרה שלפניו) לא יתבטל ביה"ד, אם רק חתם בסוף, דאמרינן דבא "למיחזי" ולא "לאסהודי", כמו בעדים. וכתב שאין לבטל את ביה"ד "אלא בראיה ברורה" שהפסול נקבע כחלק מן ההרכב.

לפום ריהטא נראה שבמקרה שהיה לפני בעל דברי ריבות המזמין (לוי) לא ידע כלל בפיסולם ובקורבתם ההדדית. ומאי דאמרינן ש"לכשרים נתכון" - היינו בסתמא, ולא שהיתה כוונתו בדוקא ובייחוד לכשרים. וא"כ, לענ"ד, מקרה זה דומה מאד לניד"ד שהמוהל מן הסתם לא ייחד את ההרכב ואולי אפי' לא נתכוון אלא הכל נעשה 'סתמא'.

אכן, צ"ל שבענינא של בעל דברי ריבות העובדה שבית הדין מתקבל היא לחומרא, ומכירין בקידושי הנערה כאשת איש, ומצריכינן גט, ואילו בעניננו - הכשרת ביה"ד הינה לקולא, להחזיק את התינוק המאומץ כיהודי שנתגייר ע"ד בי"ד.

ג.   מסקנת הדברים

א.      במקרה המתואר, ביטול הגיור מצד קרוב או פסול יכול להיות רק אם המוהל המטביל הזמין להדיא את שני הקרובים כאחת, וקבע אותם בתוך ההרכב. מציאות כזו כמעט בלתי אפשרית, ולא מסתברא כלל, "ומסתמא למיחזי קאתי".

ב.      אעפי"כ, ולרוותא דמילתא ו"מעלה עשו ביוחסין" החליט ביה"ד לגיירו שנית לחומרא. 

עבור לתוכן העמוד