מכשור הלכטכני לשמיטה

1/10/2014

[פורסם ב'אמונת עתיך' גיליון 106]

ב"ה, סתו תשע"ה, שנת השבע,

א.חרישה וזריעה בשמיטה לאחר היתר המכירה

ב. טכנולוגיה כתחליף לנכרי 

ג. רקע הלכתי לשיטת 'גרמא' בשמיטה

ד. יישום ה'שמיטון' בשמיטות קודמות 

ה. תשע"ה: 'שמיטון' אלקטרוני ללא מיכניקה 

 ***

א.חרישה וזריעה בשמיטה לאחר היתר המכירה

הרבנות הראשית לדורותיה, מקום המדינה ועד היום, מאשרת את 'היתר המכירה' שתוקן בתקופת ההתיישבות הציונית שקדמה למדינה. היתר זה מאפשר, מבחינת ההלכה, עיבודים חקלאיים באדמות ארץ ישראל, וכן שיווק הפירות בדרך די דומה לנהוג בכל השנים. המכירה מקנה בעלות נכרים פורמאלית על האדמה, והעובדים היהודים נחשבים כמי שעובדים באדמות השייכות לבן נכר.

דא עקא, מתקני היתר המכירה לדורותיהם התנו שאין בה כדי להתיר חרישה וזריעה הנחשבות מלאכות-שביעית (=שמיטה) האסורות מן התורה, בניגוד למלאכות רבות אחרות האסורות רק מדרבנן. כדרכה של הלכה, היתרים ו'התחשבויות' שונות בהתאם לנסיבות (גם במקרי חילול שבת לחולים, למשל) יש אבחנה ברורה בין איסורי תורה לאיסורי חכמים. הפתרון שהוצע למלאכות דאורייתא, כמו חרישה וזריעה, היה שימוש בנכרים.

כך, למשל, כתב בספר בית-הלוי (ח"ג סי' א אות ה) בשם הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה, שהיה מאבות ההיתר בתקופה הציונית שקדמה לשואה ולתקומת המדינה:

החרישה, הזריעה והקצירה שהם אסורים מדאורייתא יהיו ע"י נכרי דוקא, ורק מלאכות שהם מדרבנן התיר ע"י ישראל ע"י המכירה.

כיוצא בזה כתב הרב יהושע מקוטנא (ישועות-מלכו סי' מ) שאף הוא מראשוני ה'היתר':

ולמי שהשעה דחוקה לו ביותר אי אפשר שיתירו לו אלא במלאכות שאסורות מדרבנן, אבל מלאכות דאורייתא, אע"ג ששביעית בזמן הזה דרבנן, קשה מאד להתיר.

הרב א"י קוק זצ"ל, הנודע בתמיכתו הבולטת בהיתר המכירה לטובת חקלאי ארץ ישראל, אף הוא מדגיש הגבלה זו (משפט כהן סו, ד):

הותנה מאתנו שלא לנגוע, גם אחרי המכר, בשום מלאכה שהיא בבירור אסורה מן התורה, ע"י ישראל, ולעשות את אותן המלאכות ע"י נכרים. רק המלאכות שהן אסורות רק מדרבנן... אלה ייעשו ע"י ישראל.

בתשובה אחרת הרב קוק מתרעם על שמאשימים אותו ב'היתר מכירה' גורף, והוא מדגיש את המלאכות שנאסרו גם לאחר מכירת האדמות לנכרי (שם סי' סז):

מה שאומרים בשמי שהתרתי לעשות אחר המכירה את כל המלאכות ע"י ישראל, זהו לא אמת, שהרי ביארתי במכתב הנספח להרשאה שארבעת המלאכות האסורות מן התורה לא ייעשו ע"י ישראל בשום מקום. ותודה לאל לא התרתי עד כה גם חרישה ע"י ישראל בשום מקום, שלא תהיה יד ישראל נוגעת גם אחר המכירה בשום איסור תורה.

מעבר לחרישה ולזריעה המלאכות האסורות במפורש בתורה הן גם זמירה, קצירה ובצירה. להן נמצאו פתרונות של פעילות 'בשינוי' או בשם 'אוצר בית דין'.

נמצא איפוא כי הבעיה מתמקדת בזריעה וחרישה אשר הרבנות הראשית מייעדת אותן לנכרים. מאידך, בדור האחרון פנו רבנים להתיר גם בדרכים נוספות אשר יורידו את דרגת האיסור מדאורייתא לדרבנן, ואזי היתר המכירה יחול.

ב. טכנולוגיה כתחליף לנכרי 

מבט מיוחד ניתן לשיטת ה'גרמא' וכדלהלן. בשמיטת תש"ם פנתה ועדת השמיטה של הקיבוץ הדתי אל הרב הראשי לישראל דאז, הרב שלמה גורן זצ"ל, וביקשה הנחיות בנושאים אגרו-הלכתיים מגוונים לקראת השמיטה. בעיות החרישה והזריעה הועלו במלא חריפותן במיוחד ע"י משקים, כמו הקיבוץ הדתי, שהתנגדו עקרונית להיעזר בנכרים, או משום שהם אינם מצויים.

הרב הראשי דאז, הרב שלמה גורן זצ"ל, כתב תשובה מפורטת ביום ח' בתמוז תשל"ט שפורסמה במלואה ב"מאורות" ב, ביטאון הרבנות הראשית לישראל, תש"מ. בתוך הדברים הוצע לראשונה להסתייע בטכנולוגיה מודרנית ולשלבה בציוד החקלאי.

הרב גורן נכנס לעובי הקורה והטיל על מכון 'צומת' לממש את סידורי ה'גרמא' בשמיטה עבור הקיבוץ הדתית זו:

כדי לא להיכנס לספיקות של איסורי תורה... יש להתקין על כל מכונה חקלאית ממונעת מכשיר השהייה... וכבר בקשתי ממכון צמ"ת שבגוש עציון להכין מכשירי השהייה [=גרמא] למכונות שהן בשימוש בחקלאות, ואני תקוה שהמכשירים יהיו מוכנים לפעולה לפני ר"ה...

ג. רקע הלכתי לשיטת 'גרמא' בשמיטה 

1. גרמא בשמיטה

ביחס למלאכות שבת נאמר ש'גרמא שרי', דהיינו עשייתן לא במישרין אלא בעקיפין, בגרמא, איננה מן התורה אלא מדברי חכמים. יש מקום לדון האם הפעלת עקיפין תקפה גם בשמיטה, להורדת דרגת האיסור מדאורייתא לדרבנן? הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, ייחד בירור שלם (כרם-ציון, אוצר השביעית סי' יב) לשאלה האם מושג ה'גרמא' תקף בשביעית. הוא דן ב"זריעה ע"י עגלה מנוקבת". לב הדיון קשור בשאלה האם חיוב שמיטה מוגדר כחל על האדם או על האדמה. במסקנתו הוא נוטה לדעה שאין איסור מן התורה בפעילות גרמא בשמיטה, אך אינו מחליט זאת בוודאות חד-משמעית.

2. הנחיות הרבנות הראשית

בשנת תשי"ב (1952) התפרסמה "הצעה מנומקת לסידורים חקלאיים" מאת חבר הרבנים של הפועל המזרחי [קרי: הרב ישראלי זצ"ל]. בקובץ "התורה והמדינה" (כרך ד עמ' קלא) התפרסמו ההוראות הללו:

הזריעה צריכה להיות ע"י מכונת זריעה ממונעת ע"י בהמות. במקרה שאין אפשרות להשתמש בבהמות - להשתמש בטרקטור. פתיחת הצינורות להוצאת הזרעים צריכה להיעשות בזמן שהטרקטור כבר הולך.

הוראה זו נסמכת על דעת המגן-אברהם בהל' שבת (או"ח סי' רנב סק"כ) שהנותן חיטים לריחיים של מים המסתובבים והולכים אין זה טוחן מן התורה, אלא רק מדרבנן. אמנם חלקו על המג"א, ואעפי"כ "כדאי המג"א לסמוך עליו בשעת הדחק".

לעומת הרב ישראלי הראשל"צ הרב עוזיאל זצ"ל (שם עמ' קמ) אינו מקבל הנחיה זו כי "כך היא זריעה בידיים או ע"י מכונה", ואינו דומה לחיטים בריחיים של מים, שהרי האדם "מניע ומוליך את הטרקטור, הלכך כשפותח צינורות הוצאת הזרעים כשהטרקטור הולך הרי הוא כזורע בידיים, הואיל והוא מניע את הטרקטור ופותח את צינור הוצאת הזרעים שנזרעים באדמה".

מנגד, הרב הראשי י"א הרצוג זצ"ל מקבל גישה זו של זריעה ע"י בהמה וטרקטור. הוא מדגיש את מרכיב ה'שינוי' שבזריעה זו לעומת זריעה רגילה שהיתה בפיזור ידני. בנקודה זו מכניס הרב הרצוג זצ"ל אלמנט חשוב המתקבל הלכה למעשה:

רק מה שנופל ברגע פתיחת הצינורות אפשר לחשוב כנזרע מכוחו וכאילו הוא הפיל את הזרע, אבל מכאן ואילך, מה שנופל בלכת הטרקטור ע"י הבהמה, הרי זה הבהמה עושה. ואפשר ג"כ לסדר שהפתיחה תהיה ברגע שהטרקטור עומד עדין על גבול השדה שאינו מקום זרע אלא שנופל לאיבוד.

כנראה 432מכאן פשטה ההוראה 'להתחיל לזרוע בשביל שאיננו מיועד לזריעה', ברם אין הצעה זו מעשית, שכן בחלקה רגילה יש צורך להרים את המחרשה או המזרעה פעמים אחדות, לבל תתקל במכשול. כל הורדת כלי מחדש נחשבת 'התחלת זריעה', ויש לראותה כמלאכה דאורייתא.

בחוזרי הרבנות הראשית לשנת השמיטה תשי"ט (1959, בצאת-השנה, היכל שלמה תש"ך עמ' לח-לט) לא מוזכרת כלל אפשרות זריעה בשביעית על ידי ישראל, אלא רק

זריעה ע"י נכרי באדמה שנמכרה - מותרת... תבואות קיץ אין לזרוע בתשי"ט, במקרה של הכרח - לפנות לרב המקומי.

3. עמדת הרב גורן לקראת שמיטת תש"מ

כאמור לעיל, הרב שלמה גורן זצ"ל ערך תשובה מקיפה לקראת שמיטת תש"ם (1980) לפניית הקיבוץ הדתי (ח' בתמוז תשל"ט). בהנחיותיו הוא מקדיש תשומת לב נכבדה ל"יסוד הטכנולוגי" ומסכם (עמ' 14):

יש להתקין על כל מכונה חקלאית ממונעת מכשיר השהייה, שיעבור פסק זמן מסוים של כעשר שניות בין הפעלת המנוע לכל המערכה המיכנית, וכן יש להשתמש באספקת דלק אוטומטי למנוע, ולא שילחץ כל זמן העבודה על דוושת הבנזין ברגלו, סידורים מכניים אלו יהפכו את כל העבודה החקלאית במכונות לגרמא ולא יהיה עליהם חשש של איסור תורה,

מכון 'צומת' הוזמן ע"י הקיבוץ הדתי לתכנן מתקנים אלו לפי הנחיות הרה"ר.

4. אישרור הרבנים הראשיים שפירא ואליהו

לקראת שמיטת תשמ"ו פנה הקבה"ד להרבנים הראשיים דאז, אברהם שפירא ומרדכי אליהו זצ"ל, והם אישררו את ה'שמיטון' פרי הגותו של הרב גורן שקדם להם, ופיתוחו של מכון 'צומת'. וכך כתבו:

הרבנות אינה משנה ממה שפסקו הרה"ר הקודמים שזריעה אף לאחר היתר המכירה תהא ע"י אינו יהודי. אולם אם אין אפשרות... עדיף שמכשיר של גרמא ללא ספק מקטין את האיסור ויחסנו לכך חיובי.

ד. יישום ה'שמיטון' בשמיטות קודמות

1. תיאור ה'גרמא' האלקטרונית

בשמיטות תש"ם ואחריה פעלו במשקי הקיבוץ הדתי 'שמיטונים' מדגמים שונים שנבנו ע"י מכון 'צומת'. מדובר במנגנון אלקטרוני שבו הטרקטוריסט מסיט מתג להורדת הכלי לאדמה, והכלי יורד כעבור מספר שניות בשיטת ה'גרמא' המתוארת להלן. מאידך – העלאת הכלי מן האדמה יכולה להתבצע מיידית, שהרי בשמיטה אין איסור להפסיק חרישה או זריעה.

מנגנון ה'גרמא' הינו קופסת פיקוד שיש בה סורק אלקטרוני השולח פולסי בדיקה מדי מספר שניות במחזוריות קבועה. כאשר האדם מסיט מתג או מפעיל לחצן – לא מתרחש דבר. רק בהגיע הפולס המחזורי מתגלית פעולה זו ובפולס השני יתבצע תתרחש התוצאה הרצויה. במקרה שלנו, הטרקטוריסט מסיט מתג ורק בעוד מספר שני ות הכלי יורד לאדמה.

כיצד? בשמיטות שעברו המגע החשמלי תורגם לתנועה קוית המדמה את יד האדם המושך ידית. הטכנולוגיה היתה מורכבת למדי. הטרקטוריסט היה צריך למשוך מנוף ('סלקטור') והכלי ירד לאדמה באמצעות בוכנה הידראולית. הסטת המנוף לצד הנגדי היתה מעלה את הכלי. היו כלים שבהם נדרשה פעולה כפולה, דהיינו הסטת הידית לכיוון ההורדה ולאחר מכן החזרתה למצב 'אמצע' ('מזלג שלש שינים'). כדי לבצע פעולות אלו רק באמצעים אלקטרוניים וחשמליים נבנו מימשקי ביניים שהמירו את האות החשמלי לתנועה קוית, באמצעות בוכנת לחץ או מנוע בורג. בפועל היו קשיים טכניים ולוגיסטיים ביישום השיטה, בשל תמסורת בעייתית וכן צורך במיתקון מדויק המתרופף לעתים בתנאי שדה.

2. זמן ההשהיה וקרחות בשדה

מבחינה הלכתית חשוב שתהא שהיה ניכרת 'לעין' כדי שהפעולה תיחשב גרמא שהותרה בהתאם לנסיבות. כאמור, לא מדובר בקוצב-זמן המשהה את התוצאה. זה איננו גרמא. מדובר בפולס מחזורי בלתי תלוי, המשוגר כל הזמן, ולחיצת האדם על המתג תתגלה באופן אקראי. לא מצאנו הגדרות הלכתיות למשך השהייה, אך ברור שצריך כי ההמתנה תגרום במוחש להתקדמות הטרקטור ללא זריעה או חרישה. הקרחות והדילוגים המתהוים מעידים על הזמן שעבר בין הפעלת המתג לבין תחילת פעולת הכלי. בפועל 'התפשרנו' על פולסים ברווחי של 5 שניות. מכיוון שהפולס השני הוא המפעיל ולא הראשון, אזי התוצאה תתרחש בטווח של 10-5 שניות לאחר הסטת המתג, ובממוצע 7.5 שניות.

על פי הדרישה ההלכתית לחיצת המתג בפיקוד הגרמא צריכה להתבצע תוך כדי תנועה, ולכן יתהוו 'קרחות' ודילוגים בשטחי העיבוד, שהרי מעת לחיצת המתג ועד הגעת הכלי לקרקע הטרקטור מתקדם ללא עיבוד. לעובדה זו יש גם ערך הלכתי בתורת 'שינוי' ו'זכר' לשביתת הארץ. מבחינה הלכתית הורדת הכלי צריכה להתבצע כאשר הטרקטור כבר נוסע במהירות קבועה, ללא טיפול הנהג בדוושת הגז או במנוף הדלק.

ה. תשע"ה: 'שמיטון' אלקטרוני ללא מיכניקה

 לקראת תשע"ה הוחלט להציע 'שמיטון' רק לטרקטורים מודרניים, המכונים 'אוטומטיים', בהם כל הפעולות הן מתגים ולחצנים בפאנל בלבד, ללא משיכת ידיות ומנופים וכד'. היזמה לפיתוח זה שמורה לזכותו של הרב אילעי עופרן מקבוצת יבנה, והחרו החזיקו אחריו רבני קיבוצים נוספים, בשיתוף פעולה הדוק ומבורך עם מנהלי ענפי הגד"ש. עד מהרה התברר כי קיימים דגמים שונים של טרקטורים אוטומטיים, וכמו כן הפעולות הנדרשות מן הטרקטוריסט שונות בין כלי חרישה לזריעה, וכן לעיבודים ולגידולים השונים. במכון 'צומת' פיתחו – וממשיכים לפתח – התאמות לדגמים האוטומטיים השונים, ובלבד שהפעולה היא חשמלית/אלקטרונית בלבד. ההתערבות שלנו היא רק ב'קליפת הפאנל', באמצעות חיווט ומחברים מורכבים, ללא חדירה למה שמתרחש 'מתחת לפאנל'.

  כך מתאפשרת חרישה וזריעה בשמיטה גם ע"י יהודים, לאחר 'היתר המכירה', באותם משקים הנמנעים מהעסקת נכרים על בסיס אידאולוגי או מקצועי וכד'..

    

בתמונות: הרב גורן והרב רוזן בעין הנציב, תש"מ / הרב רוזן בקבוצת יבנה, תשע"ד

ונסיים בציטוט מדברי הראי"ה קוק במבוא לשבת-הארץ (סוף פרק יד):

בודאי חובה להנהיג את היתר ההפקעה ע"י המכירה, עפ"י הסכמת חכמים בכל שמיטה. עד אשר ירחם ה' את עמו ואת ארצו וישובו הימים הטובים, ויהיה אפשר גם מצד מהלך המסחר לשמור קדושת השביעית כדינה ובמילואה, בלא שום הפקעה.

עבור לתוכן העמוד