שינוי זרם חשמלי בשבת - עקרון הלכטכני ויישומיו

[מתוך תחומין כו 83]
ראשי פרקים


 

א.  מהות איסור חשמל בשבת

      1.    מלאכת מבעיר

      2.    מלאכת בונה

      3.    מוליד זרם

      4.    מסקנה - מהו איסור חשמל בשבת?

ב.   שינוי זרם חשמלי בלבד

      1.    'מוליד' רק יש מאין ולא שינוי דבר קיים

      2.    היתר האחרונים לשנות עוצמת קול חשמלי

ג.   ניצול עקרון שינוי זרם בציוד חשמלי מגוון

      1.    עגלת נכים חשמלית

      2.    גלאי מתכת קבוע וידני

      3.    מצלמת טלוויזיה במעגל סגור

      4.    מצלמת קריאה ממוחשבת

      5.    'עכבר' מחשב אופטי שבתי

      6.    מערכת שמע בשבת

      7.    הגברת קול בשבת

      8.    אלקטרו-מגנט לנעילת דלת

      9.    משאבת מים מופעלות חיישן

      10.   עתידנות


 

 

v v v

מכשירי חשמל מקיפים אותנו מכל עבר ומלווים אותנו כמעט בכל צעד ושעל. החשמל והאלקטרוניקה משמשים לתאורה, לחימום, לקירור, לתקשורת, למיכשור ולציוד רפואי. אלמנטים אלו מצויים בכל מקום ואתר: בבית, במוסד, במפעל, במשק, בחנות, ברחוב, ובכל פינה מפינות חיינו.

מוסכם על הכל שאסור להפעיל מיכשור וציוד חשמלי בשבת ובחג, אלא רק במקרי פיקוח נפש או אפילו ספק פיקו"נ. מאידך גיסא, לא אחת ניצבים אנו בפני מצבי 'ביניים' אשר לגביהם נראה לנו שחשובה הפעלת מכשיר חשמלי או אלקטרוני כלשהו. במכון 'צומת' אנו עוסקים בסוגיות הלכ-טכניות לרוב, ונדרשים למצוא 'פתרונות' להפעלות חשמליות מסויימות, או להבהיר ולייעץ לפונים מה מותר ומה אסור בשבת. לשם כך גיבשנו עקרונות מסויימים המגדירים את גבולות איסור חשמל בשבת ותנאיו.

נייחד מאמר זה להעלות פתרון עקרוני ויישומי להפעלות חשמליות מסויימות בשבת. השיטה קרויה בפינו: שינוי זרם (או מתח או תדר) בלבד, ללא פתיחה או סגירה של מעגל חשמלי כלשהו. להלן נבהיר את העקרון ואת תנאיו, ונדגים יישומים אחדים הפועלים על בסיס 'שינוי זרם'.

א. מהות איסור חשמל בשבת

לא הכל בקיאים במהות איסור חשמל בשבת, והאם אמנם כל מה ש'נושם' חשמל זהה מבחינת רמת חומרתו.

1.  מלאכת מבעיר

המלאכה המיידית העולה בראשנו, המקשרת את החשמל למלאכת שבת, היא מלאכת מבעיר, והיפוכה: מכבה. האמנם כל פעולה חשמלית היא הבערה? האם החשמל הוא אש? המושג ההלכתי הקרוב ביותר לחשמל הוא 'גחלת של מתכת', דהיינו מתכת מלובנת, זוהרת וחמה. ראיית חשמל כ'גחלת' יכולה לבוא בחשבון רק כאשר קיים תיל (חוט) מתכתי לוהט, כמו בנורות ליבון ('אגס') רגילות או בגופי חימום (גם אם החוט מושחל בצינור אטום ואיננו נראה - הוא 'גחלתי'). בשלב זה נדון אפוא במכשירים חשמליים שיש בהם תיל מלובן, ובהמשך במכשירים אחרים כמו מנועים, טלפון, מחשב וכד'.

בשתי סוגיות מבחינה הגמרא בין "גחלת של מתכת" ל"גחלת של עץ", אך שתיהן אמורות לענין כיבוי, ולא נאמר בהן דבר לענין הדלקה. בשבת מב,א נאמר:

אמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ... במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (=האוסר).

ושם קלד,א:

אין ממתקין אותו [=את החרדל; ביום טוב] בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת? לא קשיא, כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ.

בשני המקומות פירש רש"י את הקולא בגחלת של מתכת לעומת עץ בכך, שהמתכת אינה נעשית פחם. הגדרה זו שייכת לכיבוי בלבד, ואין ללמוד מכאן קולא כלשהי לענין הבערת מתכת, דהיינו הדלקת חשמל שיש בו תיל מלובן ולוהט, לעומת אש 'רגילה'.

אכן ניתן היה להסביר את ההבדל בין גחלת של מתכת לשל עץ בפרמטר אחר: במתכת אין איכול חומר ואין חומר דלק הנשרף במקום. אם זו ההגדרה לאש, אזי יש מקום לומר שהוא הדין לענין הבערה - הדלקת חשמל לא תיחשב אש לענין שבת, כי לא נאכל דלק על אתר. כך יש לשמוע מדברי המגן-אברהם (או"ח שלד,לה):

...ובשל מתכת ליכא כיבוי דאינו שורף.

הרב שלמה גורן ז"ל, במאמרו הדלקת החשמל בשבת (סיני כסלו תש"ט), חידש בשעתו חידוש 'מהפכני', וטען שאין בהדלקת חשמל בשבת הבערה דאורייתא, כי חסר אלמנט בעירת חומר דלק:

...נתתי אל לבי לחקור בענין זה ולאחר חקירה ודרישה יסודית התחוור אצלנו ללא כל צל של ספק, פסק הלכה ברורה על הדלקת החשמל בשבת... שברזל מלובן אינו נדון כאש כלל, משום שאינו בוער ממש... ובפירוש המג"א הנ"ל ברור שכוונתו במה שכתב 'שאינו נשרף' - שאינו כלה ונהפך לאפר... והדבר פשוט עד למאד, שאין שום מקום להחמיר בחוט זה שבתוך החשמל ממתכת המתחמם ע"י אש ממש... ולפי"ז נתברר היטב שאין כלל חיוב דאורייתא על הדלקת מנורת החשמל בשבת.

ומצאתי לו חבר בשו"ת מהרש"ם סי' רטו שדן לענין הדלקת חשמל וכיבויו בבית הכנסת ע"י נכרי:

ולא אכחד כי אני חוכך בלבי אם בהבערה וכיבוי של העלעקטריציטט [=חשמל] יש בו מלאכה דאורייתא, כיון שלא היה כמוהו במשכן... י"ל דליכא משום הבערה וכיבוי בכהאי גוונא, שהרי אינו אש ממש, ואינו שורף החוט ברזל כאש דידן שאוכלת ואינה שותה. והוא מעין דוגמת אש שלמעלה, דכתיב גבי סנה שנתפלא משה רבנו ע"ה "מדוע לא יבער הסנה" [= "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכַּל"]... אמנם לא אוכל להחליט, אבל אני חוכך מאד בזה. ולכן יש לצדד להקל בכה"ג דנידון דידן, שהוא לצורך כבוד בית הכנסת ונוגע להפסד מעות מקומות המקודשים.

ברם חידוש זה נסתר מפשטות דברי הרמב"ם (הל' שבת יב,א):

המחמם את הברזל כדי לצרפו במים - הרי זה תולדת מבעיר וחייב.

דבריו ברורים, שיש איסור הבערה דאורייתא במתכת, והגדרת אש איננה קשורה בכילוי חומר. אמנם דברי הרמב"ם הללו תמוהים כשלעצמם:

(א)    לא נזכר בהלכה זו שהמתכת מתלבנת ונעשית גחלת, דהיינו מאירה כאש.

(ב)     הטעם "כדי לצרפו במים" מוקשה, שהרי שיטת הרמב"ם היא שגם מלאכה שאינה צריכה לגופה, ללא כל תועלת וצורך, אסורה מן התורה.

(ג)      בהלכה נוספת הרמב"ם אסר 'גחלת של מתכת' מצד בישול, ולא הבערה.

המתיך אחד ממיני מתכת שהיא או המחמם את המתכת עד שתיעשה גחלת, הרי זה תולדת מבשל (רמב"ם, הל' שבת ט,ו).

אכן הרב גורן במאמרו הנ"ל דן באריכות בדברי הרמב"ם הללו, ולדעתו איסור הבערה מן התורה יהיה במתכת רק במקרה הספציפי "כדי לצרפו במים", עי"ש.

מכל מקום פוסקי דורנו נמנו וגמרו, על סמך פשטות דברי הרמב"ם, שיש איסור תורה בהבערת גחלת של מתכת, וממילא הוא הדין להדלקת חשמל. כך כתב הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (מנחת-שלמה ח"ב סי' יט) שחלק במישרין על הרב גורן:

על עיקר אור החשמל היו כאלה שהתחילו לפקפק אם נקרא אש או לאו. אולם הדבר הוא פשוט וברור שהוא אש גמור, והחוט הדק שבתוך המנורה שמלבין ולוהט ומפיץ אור דינו כגחלת של מתכת. ואע"פ שהוא סגור בתוך זכוכית שהורק ממנה יסוד החומצה [=החמצן] ומשום כך אין החוט כלה ונשרף, מ"מ אין אנו יכולים כלל לדרוש מעצמנו ולחדש דאיסור הבערה הוא רק מחמת השריפה והכליון, אלא... דעצם עשיית אש או הגדלתו היינו מבעיר וכמו"ש הרמב"ם 'המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב', וכל שכן אם מחמם אותו עד שמלבין ומאיר או מאדים ומבשל.

ואף אם חכמי הטבע יודעים להבדיל בין אש החשמל לסתם אש, מכל מקום לענין דינא דא ודא אחת היא. גם בין אש של עצים ושל נפט וספירט יש הבדלים, ואעפי"כ אין להם שום ערך לדינא. גם פשוט הוא דאע"פ שהאש הזה נעשה ע"י דברים כימיים או ע"י דינמו, מכל מקום רק לענין בישול מצינו חילוק בין כמבשל באש למבשל בחמה, משא"כ לענין מבעיר...

על כרחך דשטות הוא לומר שהחוט המלובן מחמת הזרם לא חשיב אש. אלא פשוט הדבר דאין שום חילוק בין מנורות ליבון או תנורים חשמליים - הכל נקרא אש, בין לענין הבערה ובין לענין בישול.[1]

כאמור, הבערה דאורייתא שייכת בחשמל, אך רק כאשר יש במכשיר תיל מלובן.

2.  מלאכת בונה

ידוע ומפורסם חידושו ה'מהפכני' של בעל חזון-איש המשייך כל הפעלה חשמלית לאיסור דאורייתא אחר - מלאכת בונה.[2] וכך כתב (שבת נ,ט):

עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר דזה בונה מהתורה כעושה כלי... ואין כאן משום אין בנין בכלים... דאפי' בכלים כהאי גוונא חשיב בונה... תיקון צורה להגשם ונעשה ע"י כך שימוש, ודאי חשיב בונה. ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו, הפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם. ואחרי שהדלקה היא בנין הכיבוי הוא סותר.

ולהלן שם למד זאת מחומרת החיי-אדם (מד,יט) לאסור למתוח קפיץ של שעון בשבת, ד"חייב חטאת משום תיקון מנא". ופירשו החזו"א:

 דע"י עריכתו יוצר כח חדש בהמסובב שידחוק על האופנים שינועו כולם, והעמדתו על תכונה זו הוא בונה או מכה בפטיש.

רבים מחכמי דורו חלקו על החזו"א ולא קיבלו את חידושו. ראש וראשון להם הוא הרב ש"ז אוירבך, שהרבה להקשות עליו (מנחת-שלמה ח"א סי' יא) והתווכח עמו:

דבריו הם חידוש גדול עד מאד, וכל אלה שנושאים ונותנים בעניני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר...

ולענין מה שהביא ראיה מהחיי"א שאסר מתיחת קפיץ שעון, אדרבה ממקום שבאת:

רבים מגדולי הדורות אינם סוברים כך. ומעתיק אני כאן לשונו של הפנים-מאירות בח"ב סי' קכג: "ולדעתי, היתר גמור למושכו ע"י הגלגלים אף בשבת, דעדיף מכוס של פרקים שאינו עשוי להדק." וגם כתב: "ולדעתי, אין איסור אפי' בשבת למשוך ע"י האופן השלשלת הקטן ואח"כ הולך השלשלת לאט, וע"י תחבולה זו הולכין האופנים ומראין השעות." גם נתבאר בדברינו הקודמים, שאפי' להפרי-מגדים יכולים לומר שרק בשעון הוא דסובר שאסור, מפני שרגילים רק להעריך ולא להפסיק, משא"כ בחשמל שרגילים לפתוח ולסגור, דחשיב כרגילים תמיד לפרק ולהחזיר.

להלכה פוסקים רבים אינם חוששים לדעת החזו"א במצבי דחק, כמו בנושאי רפואה ובטחון וכיו"ב, ונוטים לדעת המקילים שאין איסור 'בונה' דאורייתא בחשמל ללא אש.

3.  מוליד זרם

איסור 'מוליד' בשבת הוא מדרבנן, ופירושו יצירתיות כלשהי, ולא כתולדת מלאכה דאורייתא. הדוגמא בגמרא היא איסור ריסוק ברד ושלג בידים לתוך כוס (להבדיל מהנחתם שם והם נמסים מאליהם, שמותר), כי בכך הוא 'מוליד' מים. מכאן חידשו אחרונים שסגירת מעגל חשמלי והפעלת מכשיר יש בהם משום מוליד זרם (או מתח, מבחינה טכנית הם זהים).[3] הם מסתמכים על הגמ' בביצה כג,א לענין 'הולדת ריח':

רבה ורב יוסף דאמרי תרוויהו: סחופי כסא אשיראי [=לבשם בגדים] ביומא טבא אסור, מאי טעמא? משום דקמוליד ריחא.

הראשון שייחס לחשמל 'הולדה' הוא רבי יצחק שמעלקיש, בעל בית-יצחק. מסתבר שכל הפוסקים, בכל תפוצות ישראל, קיבלו את דבריו, והם הפכו ליסוד-מוסד מרכזי של איסור חשמל בשבת. כך כתב בהשמטות (!) ליורה דעה סי' לא:

אם רשאים לדבר בשבת על ידי מכונה הנקראת טעלעפון. והנה לפע"ד יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק ממנו. כי מלבד מה שמוכרח למדבר במכונה כזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה איסור משום משמיע קול, יש איסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת. דכמו בסחופי אשיראי, דאמרינן בביצה כג דאסור משום דמוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג [=חיבור חשמלי בשבת]. ומהאי טעמא לדעתי יש לאסור לעשות זאדא וואססער [=מי סודה, בשבת] משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית (חעמישע פערבינדונג).

חידוש זה של שיוך החשמל לאיסור 'מוליד' אף הוא איננו פשוט ואיננו אלמנטרי. הרש"ז אוירבך התווכח גם עם הבית-יצחק שהמציא איסור 'מוליד זרם חשמלי'. כך כתב לענין טלפון בשבת (מנחת-שלמה ח"א סי' ט):

לענ"ד נראה, דבכהאי גוונא, דלא נעשה כלל שום הדלקה או כיבוי, כי אם מחבר רק את הטלפון עם הזרם, אין לאסור בשבת ויו"ט, לא משום מכה בפטיש ולא משום מוליד. אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך, ויוכל לטעות ע"י זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל בשבת. לכן אף לדידן אין להתיר דבר זה, כי אם במקום צורך גדול. וכעי"ז מצינו בשאילת-יעבץ, דאע"ג שסובר דעריכת שעון בשבת דומה לפתיחת וסגירת מנעול דשרי, אפילו הכי כתב שלמעשה נכון להחמיר, מפני שנראה בעיני הבריות כתיקון כלי, וכל שכן כאן...

אך מה אעשה שכבר הורה זקן, והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית-יצחק יו"ד ח"ב סי' לא בהשמטות על דבר הטלפון [=לאסור משום מוליד].

שוב ראיתי בשו"ת ציץ-אליעזר ח"א סי' כ פרק ז, שמביא מחתנו של הבית-יצחק, גאב"ד דק"ק רישא, שכתב נמי דאי אפשר לדמותו להולדת ריח, ורק הואיל וכבר יצא לאיסור מפי חותנו, לכן אינו רוצה להתיר. ועיי"ש דהאי גאון ז"ל כתב נמי: "לדעתי יש לאסור לעשות זאדאווססער (מי סודה) בשבת, משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית", ואפילו הכי למעשה רבים מקילים בזה

למרות קושיותיו וספקותיו, גם הרש"ז אוירבך מכריע לאסור כל סגירת מעגל חשמלי, וכך הסכימו כל בעלי הלכה בדורותינו, ללא יוצא מן הכלל.

4.  מסקנה - מהו איסור חשמל בשבת?

בסיכומו של פרק זה ניתן לומר שמסקנת הדברים היא לאסור הפעלה חשמלית בשבת:

א.  משום 'מבעיר' - אם יש במכשיר תיל לוהט, כמו נורת ליבון או גוף חימום.

ב.   משום 'בונה' או 'מכה בפטיש' דאורייתא - דעת החזו"א בכל הפעלת מכשיר חשמלי והוצאתו 'ממוות לחיים'.

ג.   משום 'מוליד זרם' דרבנן, המועתק מאיסורי 'מוליד' דומים שיש בהם יצירה.

ב. שינוי זרם חשמלי בלבד

1.  'מוליד' רק יש מאין ולא שינוי דבר קיים

יש לדון כאשר האדם איננו מפעיל מכשיר חשמלי, אלא רק משנה את עוצמתו. למשל, הגברת עוצמת הקול ברדיו ע"י כפתור סיבובי רציף[4] - היש בכך איסור כלשהו?

וכאן מקום להערה חשובה, להוציא מכלל טעות אפשרית: בבתים רבים מצוי כפתור עמעם (דימר) סיבובי, המיועד לשינוי עוצמת תאורה, בדרך כלל של נורת הלוגן בסלון. במקרה זה פשיטא דאסור, ולכאורה מדאורייתא. כפי שנתבאר לעיל, מנורת ליבון נחשבת אש ממש, ולענין מלאכת מבעיר שנינו בביצה (כב,א, ונפסק ברמב"ם הל' שבת יב,ב):

הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, והמסתפק ממנו חייב משום מכבה.

הלשון "חייב" בהל' שבת רמב"ם פירושה מדאורייתא, ושינוי העמעם הרציף הוא כהוספת שמן למדורה. הרי זה דומה ממש למי שמגדיל את האש בלהבת גז המצויה במטבח. דיוננו הוא במכשירים חשמליים שאינם בכלל מלאכת מבעיר, מה דינם אם האדם לא מפעיל או מכבה אלא משנה עוצמה בלבד? אותו עמעם המיועד לנורת הלוגן יכול לווסת עוצמת מנוע של מאוור תקרה, למשל. כפי שנתבאר, איסור מוליד זרם חשמלי 'נשאב' מאיסור 'מוליד ריח' במסכת ביצה (כג,א), ושם נאמר במפורש:

ומאי שנא ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו [=להריח הדס בשבת ע"י מלילה או קטימה]? התם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא, הכא אולודי הוא דקמוליד.

המגן אברהם (או"ח תקיא,ד) הביא דין זה בתוספת חשובה:

מותר למלול עשבים, דהתם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף. ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיף במלילתו שיצא הריח; משא"כ בבגד, דמכל מקום מוסיף ריח חדש.

וכן הוא בחיי-אדם (צג,יד):

אסור ליתן בשמים על הבגד כדי שיקלוט הריח, משום ריחא והוי כתיקון מנא. אבל אם כבר היה מריח, מותר אע"ג שמוסיף ריחא קצת.

ובשו"ע הרב מלאדי (תקיא,ב) חילק בהוספת ריח בין אותו מין לבין ריח מסוג אחר:

אם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה, בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד, מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה כדי להוסיף ריח.

משמעות הלכות אלו היא שמותר להוסיף ריח לבגד מבושם, גם אם ע"י כך הריח יתחזק שבעתיים. ותנאי בדבר: תוספת הריח תהיה 'מאותו המין'. הוי אומר: הוספת עוצמה איננה 'מוליד', ומכאן ששינוי זרם חשמלי אין איננו בכלל 'מוליד'.

2.  היתר האחרונים לשנות עוצמת קול חשמלי

מכאן הורו פוסקי דורנו להתיר לשנות בשבת את עוצמת הקול במכשירי שמיעה אישיים. במכשירים רבים המשתמש חייב לווסת את הקול ע"י גלגל סיבובי זעיר, כדי להימלט מרעשים ומרחשים וכד'. כך פסק הר"י נויבירט (שמירת שבת כהלכתה לד,כח) בשם הרש"ז אוירבך:

מכשיר חשמלי בשבת לכבדי שמיעה מותר להם להשתמש בו בשבת, ובתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום. ומותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר.

הרשז"א כתב כן להדיא לענין דיבור בשבת במיקרופון, כמו בטלפון שאין בו משום "אוושא מילתא", או באזני מי שמצוייד במכשיר שמיעה, שעצם הדיבור הוא שינוי הזרם:

אבל נראה דכיון שאיסור מוליד הוא רק מפני שנראה כעושה דבר חדש, לכן מסתבר דדווקא אם באמת נעשה דבר חדש, כמו הוצאת אש שהניצוץ היוצר הוא לגמרי דבר חדש, או אפי' ריסוק שלג שאף גם זה נראה ממש כדבר חדש שמתחלה היה שלג ועכשו מים... (וכן) סחופי כסא אשיראי, דמה שנראה כדבר חדש הוא רק מפני השינוי שהבגד נשתנה והתחיל פתאום ליתן ריח...

משא"כ בדבר שהזרם מתחדש בו ונפסק ק' פעמים ביום, וכיון שכן גם כאן המגנטיות והתנודות והולכת הקול לא דבר חדש הוא כלל.

וכן כתב הרא"י ולדינברג (ציץ-אליעזר ח"ו סוף סי' ו):

אין גם לאסור את הדיבור אל החרש הזה המורכב במשקפי שמע אלה, אע"פ שהאדם המדבר מפעיל בדיבורו אליו את הזרם שבמשקפי השמע, ואין כאן לא משום בונה ולא משום מוליד.

ובעקבותיהם הר"ע יוסף (יביע-אומר ח"א או"ח סי' יט):

דברתי בזה עם ידידי הרב הגאון המפורסם כמהר"ר שלמה זלמן אוירבך, ובבקיאותו הרבה בענינים אלו הודיעני באופן ברור, כי דברי הרב עצי-הלבנון וילקוט-הגרשוני בזה אינם נכונים במציאות, ושאין הדיבור והבל הפה מעוררים זיקי אש וניצוצי אור חשמלי, רק הגברת הזרם שאין בו שום חשש של הבערה וכבוי, וכל דברי המומחים בזה הוא רק על הגברת הזרם החשמלי, אבל אין האור מוסיף ומתמעט כלל, והזרם עצמו אינו אש, וממילא אין חשש בדיבור הטלפון לכלום (רק מצד הגבהת השפופרת). כמו כן הרם-קול אין בו חשש מצד זה כלל. מתוך זה יש ללמוד אודות אנשים שכבדה אזנם משמוע, ומניחים באזנם מכונה חשמלית הקולטת את הדיבור ועי"ז שומעים, לפי האמור יש להתיר אם מכינים אותה מע"ש, שאין לחוש בהגברת הזרם לכלום.

וכך הביא הר"י נויבירט להלכה (שש"כ לד,כח):

מכשיר חשמלי בשבת לכבדי שמיעה מותר להם להשתמש בו בשבת, ובתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום. ומותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר.

ובהערה קז ביאר:

שמעתי מהגרש"ז אוירבך שליט"א, ועיין דעתו בשערים המצויינים בהלכה מהדו"ק סי' פ ס"ק לט.

ג.       ניצול עקרון שינוי זרם בציוד חשמלי מגוון

מכון 'צומת' משתמש בעקרון זה להציע פתרונות לכמה וכמה נושאים, וכדלהלן:

1.  עגלת נכים חשמלית

מכון 'צומת' הגה את הרעיון לפתרון הלכ-טכני לעגלת נכים חשמלית בשיטת 'שינוי זרם חשמלי' כבר בשנתו השניה של המכון (נוסד בתשל"ו). בתשל"ז פניתי לרב שאול ישראלי בשאלה מפורטת בנדון, שהתפרסמה עם תשובתו ב'תחומין' כרך ח' (עמ' 37 ואילך) בתוך מאמרו של יאיר מאיר, ממייסדי המכון ומעובדיו הותיקים. הפתרון כולל הפעלה ראשית בשיטת ה'גרמא' (שאין זה המקום לפרטה), והחל מרגע ההפעלה המנוע מקבל מתח וזרם מינימליים כל הזמן. 'זרם זחילה' זה מוגבר ומווסת באמצעות ידית ההפעלה או מנוף הג'וי-סטיק.

בפועל היישום הראשון 'נולד' במחיצתו של הרש"ז אוירבך, שביקשני למצוא פתרון לנכה בשכונת שערי-חסד בירושלים, והוא אישר את השיטה, ואף הפנה אלינו נכים שונים במרוצת השנים. יישום זה מוכר גם בשם 'קלנועית שבתית' המופצת ע"י חברות שונות בארץ ובחו"ל.

מפיו למדתי נקודה מעשית חשובה בקשר ל'שינוי זרם', והיא נר לרגלינו בכל היישומים המבוססים על עקרון זה: כדי שמשהו ייחשב 'שינוי זרם', צריך שבמצב ההתחלתי יהיה זרם המורגש בחושי בני אדם, ולא מספיק זרם הניכר רק במיכשור מעבדתי. לכן, כדי להפעיל בעגלת הנכים את העקרון של 'שינוי זרם' היא צריכה 'לזחול' בפועל כאשר הידית במצב 'אפס', והזחילה צריכה להיות מורגשת וניכרת בחושי האדם. בפועל אנו מווסתים את פיקוד העגלה כך שהיא תנוע מאליה על משטח חלק (ריצפה רגילה), ותיעצר ע"י חיכוך והכבדה של משקל אדם כבד, מול קיר או באמצעות מנוף בלם מיכני המתגבר על דחף המנוע.

לגישה זו, ההיתר לווסת בשבת את עוצמת מכשיר השמיעה באוזן, וכן במכשיר קשר, רדיו וכד', יהיה תקף רק אם השמיעה לא תרד ל'אפס' ממש, מבחינת חוש השמיעה האנושי. צליל או תדר שאוזן אדם לא קולטתו - 'איננו קיים' מבחינה הלכתית.[5]

כאמור, עגלת הנכים לשבת מבוססת על עקרון שינוי הזרם. כך סיכם הגר"ש ישראלי זצ"ל (שם עמ' 48):

מסקנת הדברים... אם הזרם קיים כל הזמן כפי ההצעה שלכם, א"כ המעגל החשמלי קבוע ועומד. הגברת המתח אין בה משום יצירת מעגל החשמל, רק הגברת הזרימה בו. אין כאן גם משום בונה, גם לפי שיטת החזו"א...

והנה קטע ממכתבו של הגר"י נויבירט אלי ממנ"א תשנ"א, בעקבות ביקורו באחד הקיבוצים בו חזה בשימוש בעגלת הנכים בפועל:

...זכיתי לראות את פרי מחשבתו לעזור לנכים לעבור ממקום למקום בש"ק ובחגים, ואמירנא ליה יישר כוחכם... רצוני להעיר שתי נקודות על העתיד, אולי כת"ר יזכה לזכות את הרבים גם בזה... האם קיימת אפשרות שגם הפנס לא יוכלו להפעילו בשבת, כי כעת אם לוחצים על הכפתור הפנס הזה ידלק, לרבות גם הנורות האחוריות.[6]

ועוד הייתי שמח לראות אם ניתן להתקין שהפולס החשמלי יעבוד מכניסת השבת, ואין בו תצרוכת גדולה של חשמל.[7] אנא ואנא למצוא פתרונות מעשיות לקראת "הדור הבא" של עגלות מעין אלה, וע"ז תתברכו מן השמים.

2.  גלאי מתכת קבוע וידני

הכל מכירים את ה'שער לגילוי מתכת' המוצב בפתחי משרדי ממשלה, קניונים ומקומות רבים נוספים. גם רחבת הכותל מצויידת בשערים כאלו, וכן כניסות לבתי חולים, לבתי מלון וכד'. אדם החולף, ובכליו מתכת, 'מתגלה' באמצעות שדה אלקטרו-מגנטי המושפע ומשתנה מהעברת מתכת בתוכו. מערכת אלקטרונית רגישה קולטת שינויים אלו ומתרגמת אותם למתחים ולתדרים שונים. בנקודת סף שהוגדרה ככמות מתכת 'לא רצויה' מופעלות נוריות (בדרך כלל שורת נורות מדורגות, לפי עצמת המתכת) וזמזום להתרעה.

בשערי הכותל המערבי, במערת המכפלה, בבי"ח שערי צדק ובמקומות נוספים הותקן ציוד שבת הפועל על פי עקרון 'שינוי זרם', וכדלהלן. במצב 'שבת' (ע"י מתג המופעל מערב שבת, או באמצעות פקודת מחשב מרחוק) מתרחשים 4 שינויים ביחס למצב בימות החול:

(א)    כל הנוריות מתבטלות, וכן הזמזום והממסרים הפנימיים המפעילים אותם.

(ב)     נורה קבועה מציינת שהשער נמצא במצב 'שבת', בצד שילוט מתאים.

(ג)      זרם קבוע מורגש בתמידות בשדה המגנטי, גם ללא מעבר מתכת, והוא מתבטא ב'שעון' מד-מתח (או מד-זרם) המותקן לטובת סידור השבת.[8]

(ד)     לכן, כשעובר אדם עם מתכת הוא איננו סוגר שום מעגל. השפעתו על השדה המגנטי היא רק שינוי זרם, המתבטא בתזוזת המחוג ב'שעון' הנזכר. על הסקאלה מצוייר קו אדום, המכוייל לאותה נקודה שבימות החול מופעל בה זמזם ההתרעה ונדלקות הנוריות. השומר צופה במחוג השעון ומבחין במי שנושא מתכת בכליו בכמות העולה על המותר.

השיטה זכתה לאישורים רבנים מובהקים.[9] בידינו מסמך מיום ט' בטבת תשס"ב:

הננו לאשר כי שערים אלו המותקנים לגילוי מתכות שאינם מופעלים ע"י מערכת אלקטרונית אין בהם חילול שבת. וע"ז באנו עה"ח

[הרב] משה הלברשטם [ביד"צ ירושלים]

[הרב] אביגדר נבנצל [רב העיר העתיקה]

[הרב] יהושע נויבירט [מח"ס שמירת שבת כהלכתה]

בתשס"ד, עם גבור הטרור הפנימי בישראל ובעולם, חיפשנו פתרון גם לגלאי מתכת ידני, הפופולארי בכל מקום שבו נמצא מאבטח. הדרישה לסידור שבת הועלתה מכיוון בתי חולים ובתי מלון בישראל, וכן מקהילות בחו"ל המודעות לנהלי בטחון גבוהים.

השיטה שהותקנה בגלאי מתכת ידני מבוססת על 'שינוי עוצמת רטט'. רכיב רוטט, המוכר מטלפון סלולארי, 'הושתל' בידית הגלאי, ובמצב 'שבת' הוא רוטט כל היום בעוצמה נמוכה אך מורגשת.[10] כאשר המאבטח מקרב את המכשיר למתכת שאצל הנבדק, עוצמת הרטט מתגברת ומורגשת היטב.[11] לפנינו ניצול נוסף של עקרון 'שינוי זרם' בלבד.

הגר"י נויבירט אישר יישום זה ביום ד' באייר תשס"ה, בתוספת הסבר:

 נוכחתי לראות כי אין כאן סגירת או פתיחת מעגל חשמלי, כי המעגל פועל כל הזמן, אלא רק שינוי זרם, התחזקות או החלשות הזרם, שלפי דעת מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל אין בו כל איסור. והנ"ל אישר דבר זה גם לפי שיטת החזו"א זצ"ל, כי אין כאן לא בונה ולא סותר.

3.  מצלמת טלוויזיה במעגל סגור

ב'תחומין' כרך יד (עמ' 432 ואילך) הבאתי את תשובותיהן המקילות, לשאלותיי בנדון, של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והגר"י נויבירט שליט"א. גם בכרך כה נידון הנושא בהרחבה, בקשר למצלמות הכותל המערבי.

עמדתנו ההלכ-טכנית היא, שאם המצלמה פועלת ברציפות, ואין חיישן תנועה בסביבתה, מותר לעבור לפני העדשה בשבת, גם במקום שאין בו חשש בטחוני משמעותי, כמו מצלמות המותקנות בפתחי הבתים לדעת מי הבאים, לבדוק תנועת עובדים למניעת גניבות, ואולי אפילו לסקרנות בעלמא. אדם העובר תחת עין המצלמה אינו גורם לשום מעגל חשמלי להיפתח או להיסגר, אלא רק לשינוי לעומת המצב הקודם. שינוי זה מתבטא במתח, בזרם ובתדרים הרצים רצוא ושוב מיליוני פעמים בשניה. השינויים מתורגמים לתמונה במסך, וגם שינויי הצבע הם רק שינויים בסריקה מתמדת.

כאמור, על דעת פוסקים מובהקים, אין איסור כלל לחלוף תחת עין המצלמה ו'להצטלם' למסך מחשב. שימוש במצלמות נעשה אפילו לטובת השגחה בשבת על חליבה, כתחליף לביקור המשגיח בבחינת 'יוצא ונכנס' - ראו על כך מאמרו של הרב זאב ויטמן ב'תחומין' כב "חלב נכרים בימינו", עמ' 466 - 467.

יתר על כן: בשנים האחרונות התפתחה תוכנת 'עיבוד תמונה' הגורמת לכך ששמירת המידע בדיסק המחשב איננה רציפה כל היום כולו, אלא מתרחשת רק כאשר התוכנה מבחינה שחל שינוי (באחוז הניתן להגדרה) ביחס למה שהיה קודם לכן. שיטה זו מתפשטת והולכת והיא נפוצה ביותר לא רק במצלמות בטחוניות מובהקות. בעינינו גם 'עיבוד התמונה' אינו אלא 'שינוי זרם', שכן הציוד כולו עובד ברציפות, ואין מיתוג של מעגל חשמלי.[12]

4.  מצלמת קריאה ממוחשבת

קיים ציוד המאפשר לכבדי ראיה להגדיל כתב באמצעות סורק דמוי 'עכבר', מחשב וקריאה על גבי המסך. המשתמש מעביר את ה'סורק-מצלמה' על הספר, העיתון או כל חומר כתוב אחר, והאותיות 'מצטלמות' ומועתקות למסך.

אם משאירים את ה'מצלמה' פעילה כל השבת, ומכסים את כפתורי ההגדלה או ויסות הניגודיות וכד' - מותר להשתמש בה בשבת. כך הורה הר"י נויבירט שליט"א, לפני כשנתיים, כאשר הבאתי לפניו שאלה זו הלכה למעשה.

הסיבה להתיר היא כנ"ל: המצלמה הסורקת מצלמת ברציפות ומשדרת למסך. האותיות הנקרות תחת עין המצלמה רק משנות את האובייקט המצולם, ובמסגרת התוכנה הממוחשבת הן מתבטאות על המסך כאותיות מוגדלות.

5.  'עכבר' מחשב אופטי שבתי

מכאן צעד נוסף ליישום חדשני של מכון 'צומת' - 'עכבר מחשב שבתי'. השימוש במחשב הולך ונפוץ יותר ויותר, ותימלא הארץ מהם. בתחומי רפואה ובטחון מרבים להשתמש בציוד מחשב, ולעתים רבות יש צורך בביצוע פעולות באמצעות המקלדת או ה'עכבר'.

פעולות רבות במיגזרים אלו מבוצעות ע"י ציוד 'גרמא' של מכון 'צומת', ואין כאן המקום לפורטם כי רבים המה. ה'גרמא' היא שיטה הלכתית המותרת "במקום פסידא",[13] והיא ניתנת למימוש כתחליף למתג on/off. ניתן ליישמה במקלדת מחשב, למשל, כאשר מדובר בשימוש במספר מצומצם של מקשים. למשל, בקבלת חולים בבתי חולים הותקנו לחצני מקלדת להפעלת הדפסת המדבקות בתום קליטת החולה. עמדתנו היא שניתן להחשיב את הכתיבה על הצג, ובדיסק המחשב, כפעולות דרבנן בלבד (למעט לדעת החזו"א שהובאה בראש המאמר), ואם אפשר - בשינוי.[14] מאידך גיסא, הפעולה האחרונה לאישור ההדפסה (print) היא כתיבה מדאורייתא. מקש בודד המבצע פעולה זו בדרך ה'גרמא' פותר את הבעיה במיגזרים אלו.

אולם מתרבים והולכים היישומים שבהם אי אפשר לעבוד באמצעות מיקלדת, אלא באמצעות 'עכבר' בלבד. למשל, במערכת ניהול ממוחשבת ניתן לפתוח שערים ממרחק, לשנות מצלמות בטחון, לחייג ב'מוקד' אבטחה, להפסיק איזורי התראה וחיישנים למיניהם וכד', וכל זאת באמצעות ה'עכבר'. כידוע, הפעילות באמצעות 'עכבר' כוללת הולכתו ע"ג מישטח כלשהו, וע"י כך החץ נע ע"ג המסך בהתאמה, ולאחר מכן - לחיצה (בודדת או כפולה) על הפריט הנבחר.

מסתבר, ש'עכבר אופטי' רגיל, המצוי במחשבים רבים, הוא בעצם...מצלמה. הזזתו אינה אלא הסטת עין המצלמה, והכיוון מפוענח באמצעות תוכנה הגורמת להולכת החץ בהתאם. כש'גילינו' זאת - ה'פתרון' השבתי לתחומי רפואה ובטחון היה קצר, וכדלהלן. ייצרנו 'עכבר' שבו הנורה האדומה דולקת ברציפות (ואינה נכבית בעת 'מנוחה' ושבה ונדלקת עם ההזזה). בקצהו שתלנו 2 לחצני 'גרמא' במקום לחיצי היד המקוריים; האחד להפעלת 'קליק' בודד, והשני מייצר 'קליק כפול'. השימוש השבתי הוא פשוט: מוליכים את ה'עכבר' כרגיל, שהרי אין זה אלא 'מצלמת שינוי זרם' בלבד; מביאים את החץ אל המטרה, לוחצים על אחד מלחצני ה'גרמא' הקבועים בו וממתינים. סורק מחזורי פנימי בודק את הלחצנים כל מספר שניות. בהגיע עת הבדיקה המחזורית הקרובה תתבצע התוצאה הרצויה ('קליק' בודד או כפול).

שאלה מפורטת בנדון הופנתה על ידי לרב יהושע נויבירט, בקשר למצלמה בטחונית בישובים ובצה"ל. ובתשובתו ציין שאם אין פתיחה וסגירה של מעגל חשמלי יש להתיר, "כעין מה שמבואר בשערים המצויינים בהלכה מהד"ק בשם מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל".

6.  מערכת שמע בשבת

לעיל בפרק ב/2 הובאו דברי האחרונים המתירים לשנות את עוצמת הקול במכשירי שמיעה אישיים. זהו למעשה היישום הרווח ביותר של היתר שינוי זרם.

מסתבר ששיטה זו הורחבה גם מעבר לשימוש במכשיר אישי הנתון באוזן. בבריטניה (ובארצות נוספות) קיימת תקנה המחייבת(?) להסדיר אפשרות לשמיעה באולמות תיאטרון, הרצאות וכד' גם לבעלי מכשירי שמיעה, וכדלהלן. מכשירי שמיעה רבים מצויידים במצב המאפשר להם קליטת תדר טלפון או תדרים מיוחדים המותאמים למכשיר. באולמות רבים מתקינים מערכת הקרויה hearing system או Loop System המורכבת ממיקרופון (בדרך כלל נסתר יחסית), ממערכת הפקת התדר הרצוי ומאנטנה בצורת חוט ההולך וסובב את כל האולם (בדרך כלל בצורה נסתרת). חוט אנטנה זו משדר בכל המרחב את התדר המיועד לבעלי מכשירים מתאימים. ציוד דומה פועל גם באמצעות אזניות שמע מיוחדות המורכבות על אזני המעוניינים לשמוע היטב את המושמע באולם (בדומה לציוד לתרגום סימולטני).

ברחבי בריטניה הותקן ציוד זה בבתי כנסת באישורו ובהנחייתו של הדיין הרב חנוך ערנטרוי הכהן שליט"א. יישום זה מותר לשימוש בשבת, בדומה לוויסות מכשירי שמיעה לכבדי שמיעה. להלן מסמך[15] המתאר את המערכת מטעם "בד"צ לונדון והמדינה":

בית הדין השלים את ההתייחסות להיבטים ההלכתיים והטכנולוגיים לשימוש ב Loop System בשבת ויו"ט כדי לסייע לכבדי שמיעה לעקוב אחר התפילות. יש היתר להתקין מערכת זו בבתי כנסת ובמקומות אחרים, בכפיפות לתנאים דלהלן, לאפשר התאמת ציוד שמע לשבת וליו"ט.

תנאים למערכת המחוללת:

1.       מגבר המערכת יופעל לפני כניסת השבת או יו"ט, וישאר במצב זה עד סיומם. לחילופין, ניתן להפעילו ולנתקו באמצעות שעון שבת.

2.       המיקרופון שקולט את הקול ומשדרו (לדוגמא: דרשת הרב, החזן, בעל קורא) יהיה, עד כמה שאפשר, מוסתר באופן כללי.[16]

3.       שום רמקול או ציוד שמיעה לא יחובר למערכת. התוצאה תישמע רק באמצעות מכשירי השמיעה האישיים.

בהמשך הובאו הנחיות בקשר לשינוי הנדרש בתוך מכשיר השמיעה האישי; העברה ממצב שמיעה רגיל (מצב 'M') למצב שמיעה המיועד לטלפון או ל Loop System (מצב 'T'). מוצע שם לפנות לטכנאי מיוחד שמבצע חיבור קבוע לשני המצבים הללו בו-זמנית. וכך מסתיים המסמך:

אנו שמחים שנמצא פתרון הלכתי משביע רצון שמאפשר לכבדי שמיעה להשתתף באופן יותר מלא בחיי הקהילה היהודית, ואנו בטוחים כי בתי הכנסת יספקו את הציוד הנחוץ.

דיין חנוך ערנטרוי, ראש בית דין

7.  הגברת קול בשבת

במאמר מפורט שטחתי בכרך טו של 'תחומין' (עמ' 371 ואילך) את נושא המיקרופון והרמקול בשבת. הדברים מבוססים על תשובה מנומקת של הרב שאול ישראלי שפורסמה בתשובותיו (חוות-בנימין סי' כו), והוא מראה פנים להיתרא ומסכם:

אכן, הדיון שלנו, בנוי על ההנחה, שבעצם הדיבור אין בו משום לתא דמכה בפטיש וכן משום גזירת משמיע קול בשבת. שכבר נתקבל להיתר השימוש במכונת שמיעה לכבדי שמיעה (עי' אגרות-משה ח"ד סי' פה ובדברי הגרש"ז אויערבך שליט"א)... שלא ניתן לראות בזה שום הפרעה למנוחת השבת, אלא - אדרבא - מתן אפשרות לנצל את יום השבת להקהיל קהילות ברבים ללימוד תורה... וחשש שמא יתקן תוך שימוש, אינו קיים עם שכלול המכשיר, שאינו נצרך לתיקון 'באמצע הדיבור'. והעובדא המוכיחה זאת היא שאין לפני המדבר שום כפתור וכיו"ב שמיועד לשנות ולתקן באמצע הדיבור...

על כן, ובשימנו לנגד עינינו, התועלת שיכולה לצמוח מהשימוש במכשיר זה (עם כל הסייגים וההגבלות שהוזכרו בדברינו שם) להגדיל הפצת תורה, ולהעסקת רבים בדברים שבקדושה, מה שאילולא כן היו עוסקים בדברים בטלים, וד"ל, דומני שכוחא דהיתרא בזה עדיף. ושיקולים אלה מן הראוי לקחת בחשבון, בדיון הלכה למעשה.

מעבר לכל הנ"ל יש מקום ל'חשש חשמלי' בשבת בסוג מסויים של מיקרופון הקרוי 'דינמי'. לגביו יש לדון מצד מוליד, בונה, או מכה בפטיש. במיקרופון זה, להבדיל ממיקרופון פחמי או קיבולי (קונדנסטור), הדיבור 'מנדנד' דינמו קטן היוצר זרמים חשמליים זעירים לפי תווי הדיבור. אמנם במערכת כולה יש זרם קבוע מרשת החשמל או מסוללות, אך הזרמים הנוצרים ע"י דיבור האדם 'מנדנדים' (בלשון המקצועית: מאפננים) את הזרם הקבוע, ותדירות הנדנוד משמשת אותות דיבור למערכת ההגברה ולרמקול. בכהאי גוונא יש לחוש לאיסורי חשמל בשבת מצד היצירתיות הדינמית שבמיקרופון באמצעות הדיבור.

במאמרי הנ"ל התייחסתי להבדל בין סוגי מיקרופונים הקשור במישרין לדיוננו, שינוי זרם חשמלי. ציינתי שם (עמ' 375) שהראשון (וכמדומה שגם היחיד) אשר ניתח את סוגי המיקרופונים מנקודת מבט הלכתית הוא הר"ש גורן זצ"ל, במאמרו 'שימוש ברמקול בשבת באניות חיל הים' שפורסם ב"מחניים" בשנים הראשונות למדינה, וחזר ופורסם בספרו משיב-מלחמה כרך א' עמ' רצט ואילך (הובא גם בתחומין ב עמ' 83 במאמרי על המשטרה בשבת). המסקנה הנוגעת לענייננו היא (משיב-מלחמה עמ' שיט):

הדיבור במיקרופון דינמי אסור מדרבנן מטעם הולדת זרם בשבת. אין זה חשוב כלל אם המכשיר נפתח בשבת ע"י שעון אוטומטי, כי האיסור חל על הדיבור במיקרופון מטעם יצירת זרם חדש בשבת ע"י תנודות קול הדיבור... הדיבור בשני הסוגים האחרים של המיקרופונים, שהם מיקרופון פחם ומיקרופון קונדנסטור, כל שמעגל הזרם היה פתוח מערב שבת... מותר הוא השימוש במיקרופון לצרכים חיוניים בצה"ל.

כנראה שלמיקרופון דינמי כזה התכוון הר"מ ראטה בספרו קול-מבשר (ח"ב סי' כה):

ע"ד השאלה אם מותר להתקין מיקרופון ורמקול בביה"כ גדול, והמיקרופון שמציעים להתקין עכשיו ע"י המצאה חדשה... נוכחתי שאין לנו יסוד כלל להתיר להשתמש בו בשבת, כי עצם יחודו של המיקרופון הזה הוא שהדיבור יוצר בעצמו את האנרגיה החשמלית ואינו זקוק כלל למקור זרם חיצוני, כי הדיבור יוצר בעצמו את הזרם במיקרופון ע"י תנודות הקול.

הוי אומר: במיקרופון דינמי אסור להשתמש בשבת מחמת איסורי החשמל הכרוכים ביצירת זרם חשמלי בתוכו. מאידך גיסא, איסורים אלו אינם אמורים במיקרופון פחם או קבל, שבהם הדיבור רק משנה מתח וזרם חשמלי, ואיננו 'יוצר' דבר.

כאמור, הר"ש ישראלי אישר הלכה למעשה להציע סידור כזה בבתי כנסת, וכן לבתי מלון לעריכת סדר, לבתי אבות, לאירועי בר-מצוה וכד'. אישורו הובא במאמרי הנ"ל, והצטרף אליו הרח"ד הלוי. כיום (תשס"ו) פועלים בארץ ובעולם כמאה מכשירים כאלה, כולם בהסכמת רבני הקהילות או הרבנים הרלבנטיים במקומות הללו.

אכן, נושא הגברת הקול בשבת 'נתקל' בהתנגדות, בעיקר של 'מדיניות הלכתית' הנובעת מהיותו 'סמל הרפורמה'. שאלה זו חורגת מתחום דיוננו ההלכתי בסוגיית זרם החשמל בשבת.

8.  אלקטרו-מגנט לנעילת דלת

שיטת נעילה חדשה מוכרת לכל: אלקטרו-מגנט כבד מחזיק דלת נעולה ומאובטחת. שיטה זו קיימת לרוב במחנות צה"ל, בבתי חולים, במשרדים שונים ובמוסדות לרוב. כדי להיכנס, יש צורך בקוד (באמצעות מקשי מקלדת, כרטיס מגני, כרטיס חכם לגשש קירבה, גלאי ביו-מטרי וכד'). אך גם כדי לצאת, יש צורך בלחיצה חשמלית.

בעיית הכניסה אינה כלולה בתחום מאמר זה; אם מדובר במיגזרי הרפואה או הבטחון ודומיהם - אנו מציעים את שיטת ה'גרמא'. מאידך גיסא, כדי לצאת אין סיבה מספקת, בדרך כלל, להיתר ה'גרמא'. אכן, יש מקום להתיר 'חלק' ו'למהדרין' את שיטת שינוי הזרם.

היישום שנוסה בהצלחה על ידינו (ובעת כתיבת השורות הוא כרוך עדיין בקשיי זיווד והתאמה פיסית) הוא הקטנת המתח על האלקטרו-מגנט, וכך לרופף את התפיסה המגנטית. הוי אומר, לא ניתוק המעגל והזרם כביום חול, אלא שינויו בלבד, לעוצמה נמוכה בלבד.

היישום נעשה באמצעות פוטנציומטר קווי (לא סיבובי), וחוט משיכה דמוי הפעלת נורת מיטה. משיכה בחוט משנה את עוצמת הזרם ומשחררת את תפיסת האלקטרו-מגנט. עזיבת היד מחזירה את המתח המקורי באמצעות קפיץ נגדי. כאמור, השיטה הוכיחה את עצמה, אך עדיין טעונה שכלול מבחינת התאמתה לסוגים שונים של אלקטרו-מגנטים, וכן זיווד מתאים ועמיד כנגד משיכת-יתר וכד'.

כך השיב הג"ר יהושע נויבירט לשאלתי בנדון, בתשובתו מיום טז מרחשון תשס"ו:

אם אין חשש של כיבוי והדלקה, אלא רק שינוי בזרם חשמלי, יש מקום להתיר.

9.  משאבת מים מופעלות חיישן

נושא נוסף התעורר לאחרונה במתקנים צה"ליים שונים, ואף בו הפתרון העקרוני מן המוכן: שינוי זרם. שיטה זו נמצאת לקראת יישום מעשי בשטח.

מקומות מרוחקים, שבהם אין אספקת מים מקוי הרשת של מקורות, מקבלים מים באמצעות מיכליות. המים מוזרמים למיכלים עיליים, ומשם המים זורמים בגרוויטציה. דא עקא, מיכלים עיליים הם אתגר לפגוע בהם, ולכן מקובלת השיטה של מיכלים קרקעיים או תת-קרקעיים, והמים מגיעים לברזים באמצעות משאבות לחץ מקומיות. במקרים רבים המשאבות מופעלות באמצעות חיישני זרימה. כל פתיחת ברז אי-שם משפיעה על חיישן הזרימה ועל פעילות המשאבה. לכאורה, אסור אם כך לפתוח במקומות אלו ברז בשבת, אלא א"כ מדובר בצורך חיוני ביותר.

קיימות משאבות היכולות לפעול ברצף מהירויות שונות, החל ממהירות נמוכה ביותר עד לעוצמה מלאה. מוצע אפוא כי כל השבת תהיה זרימה מינימלית קבועה,[17] והמשאבה תפעל ב'הילוך נמוך' כל היום (המשאבה בנויה לכך). כאשר האדם פותח ברז מים, הוא רק משנה את עוצמת המשאבה באמצעות שינוי זרם בחיישן.

10. עתידנות

בעיני רוחי ניתן יהיה לנצל את שיטת 'שינוי הזרם בלבד' ליישומים נוספים בשדה האלקטרוניקה, במיוחד אם מדובר בתחומים חיוניים וציבוריים. כמובן, כל יישום כזה דורש ידע מקצועי בפרטים הטכניים, בכפוף למדיניות הלכתית בשאלות של 'מראית עין', 'עובדין דחול', 'דמות השבת' וכיו"ב. ה'מחסום' העיקרי ליישומים אלו מצוי בשדה ה'מדיניות', וזו אכן סוגיא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. בכל הדורות נמנעו מהיתרים הנראים לעיני הבריות כ'מהפכניים', המשפיעים באופן דרסטי על אופי השבת ואווירתה. מאידך, בהגדרה, ה'מדיניות' משתנה מפרק לפרק וממקום למקום.

להלן מספר 'רעיונות' הנראים ברי ביצוע הלכ-טכני:

א.  גלילת מסך מחשב: בתחום המחשב בשבת, למשל, ניתן לחשוב על גלילת מסך רציפה בדרך של שינוי זרם בלבד. ניתן ליצור בתוכנה מצב שבו המסך נגלל הלוך ושוב ברציפות, במהירות קטנה. האדם, באמצעות שינוי זרם בלבד, יוכל להגביר את המהירות בכיוון מסויים (למשל גלילה כלפי מטה).

שינוי זה יכול להתבצע באמצעות 'עכבר שבתי' שיתוכנת כך שפעולת החץ בלבד תשפיע על מהירות הגלילה ללא צורך בלחצן (שהוא מהווה 'סגירת מעגל').[18] אפשרות נוספת היא הפעלת הגלילה באמצעות דיבור, אשר לכאורה אין בכך כל סגירת מעגל אלא שינוי בלבד.[19] כפי שפורסם, חברות בינלאומיות מתכננות הפעלת יישומי מחשב באמצעות דיבור, ומן הסתם גם נושא זה יגיע לשלחן בית המדרש.

ג.   שינוי עוצמת תאורה: בימינו מתרחב השימוש בתאורת LED, הקרוי 'אור לבן'. למשל, במסך הטלפון הסלולארי. קיימות כיום נורות מסוג זה בעלות עוצמת אור גבוהה, ובעתיד הנראה לעין הן ישמשו גם לתאורה ראשית במכוניות. כפי שהתבאר בתחילת מאמר זה, נורה כזו איננה מוגדרת 'אש', שהרי אין בה כל חוט מתלבן או מתלהט. לפיכך, שינוי עוצמת נורה כזו לכאורה צריך להיות מותר.

ד.   סיבובי מנוע: כיוצא בזה, שינוי עוצמת מנוע, דהיינו שינוי מהירותו.[20] יישום זמין הוא מאוורר תקרה אשר ניתן לווסת את מהירותו באמצעות עמעם ('דימר') רציף. יתכן שגם במזגנים מסוימים ניתן לשנות את עוצמתם ע"י ויסות רציף של מהירות המנוע, וכל כיו"ב.

אלו הן דוגמאות 'מן השרוול', ומי יודע מה צפון לנו בחיק העתיד בסוגיות אלו ודומיהן.



[1].    עוד הוסיף שם: "גם נכון להעיר דאותם הטועים לחשוב דאש החשמל לא חשיב אש, וסוברים משום כך דאסור [=מדרבנן בלבד] משום מבעיר, לפי טעותם צריך להיות שגם האופה ומבשל בשבת על תנור חשמלי ייחשב [=כמבשל] בחמה... דלא חשיב אש לענין מבעיר, כמו כן לא חשיב אש לענין בישול. וכמו כן לפי דבריהם, יהא אסור לאפות מצה ע"ג אש חשמלי, ולא יתחייב גם בחלה כאופה בחמה, דמבואר בפסחים לד דאין יוצאין בו במצה ופטור מחלה...".

[2].    ראו להלן במשפט האחרון שצוטט מהחזו"א, שמסתפק אי משום "בונה או מכה בפטיש". ויש נפקא מינה גדולה ביניהם = דמלאכת בונה יש לה מלאכה הופכית, כיבוי; משא"כ למלאכת מכה בפטיש, ואכמ"ל.

[3].    סברת זו דומה במהותה לחידושו של החזו"א, שראה בהפעלה החשמלית 'בונה' דאורייתא. איסור 'מוליד' הוא רק דרבנן, אך באופיו מבוסס על היצירתיות שהיא המגדיר הפנימי של מלאכת בונה.

[4].    ולא ע"י לחצן 'שְלַט', כמקובל במכשירי טלויזיה, אשר בו כל לחיצה היא 'סגירת מעגל' המשדר אות להגברה עוצמת הקול או החלשתו.

[5].    ראו גם הערתי למאמרם של הרב יעקב אריאל ופרופ' יוסף ישורון בתחומין יח, "מוליכי-על במעגלים חשמליים בשבת" (הערה 12 בעמ' 282).

[6].    הצעת הרב אכן התקבלה, וסידור השבת בעגלת נכים ובקלנועית כולל כיום את ביטול נורות התאורה והאחוריות. הסיבה היא, שהן נורות ליבון ומוגדרות כ'אש'. ראו בראש מאמר זה. כיום, בעת צורך לנסיעה במקום חשוך, אנו מתקינים נורות מסוג LED היקרות למדי. הן אלקטרוניות ללא תיל לוהט, ואינן בכלל אש. נורות אלו מוכרות כ'אור לבן', והטכנולוגיה העתידית תשלב אותן ברכב רגיל, כחסכוניות באנרגיה.

[7].    הסיבה למשאלה זו היא שעגלת הנכים תתבסס על 'שינוי זרם בלבד', שהוא היתר מרווח, ללא צורך בהישענות על סידור 'גרמא' בהפעלה הראשית. בפועל עד כה לא הצלחנו בכך, כי הסוללות הנוכחיות אינן מסוגלות לתמוך בסיבוב המנוע כל השבת, גם אם מדובר ברמת פעילות נמוכה, כזחילה בלבד.

[8].    הסיבה לזרם קבוע זה היא הערת הרש"ז אוירבך, שהובאה לעיל לענין עגלת נכים חשמלית, כי 'שינוי' מתייחס רק למשהו שכבר קיים ומורגש בחושי בני אדם הטבעיים.

[9].    ראו גם מאמרו של הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי, בכרך זה בנושא זה. ובהסכמת הגר"מ שטרנבוך המובאת שם.

[10].  גם בציוד זה הדרישה היא לרטט מינימלי, אך כזה שעדיין מורגש בחושי האדם, בתחושת יד. ראו הערה קודמת. אגב, בשל דרישה זו (ולא רק בגללה) קיימת צריכת זרם בגלאי כל השבת כולה. לכן לא ניתן להשתמש בסוללה במכשיר השבתי, והוא מחובר למתח הרשת באמצעות שנאי קטן.

[11].  לשיטה זו יש אפילו יתרון מסוים על פני הציוד הרגיל: הנבדק אינו 'שומע' ולא חש שזיהו מתכת אצלו.

[12].  לענין שימור המידע במחשב ראו במאמרי על מצלמות הכותל המערבי בתחומין כה עמ' 445-446, ועל האבחנה בין שמירת צילום בטחוני שאיננו מעוניין בו בסופו של דבר, לבין שמירת צילום למזכרת, כמו צילומי חתונה או בר מצוה. אבחנה זו קשורה למלאכת 'מכה בפטיש', ולא לנושא דיוננו בשאלת הגברת הזרם.

[13].  רמ"א או"ח שלד,כב.

[14].  כגון לחיצה באמצעות מקלון או אצבעון או חפץ כלשהו.

[15].  מיום כט באב תש"ן, 20.8.90. תורגם מאנגלית על ידי. המסמך, וחומר הלכטכני רב נשלח אלי לבקשתי בעקבות שיחות עם הדיין ערנטרוי בנדון.

[16].  במכתבי לדיין ערנטרוי (טו בשבט תשס"ו) הערתי: "כידוע, יש הבדל בין מיקרופון דינאמי (היוצר זרם, וקרוב הדבר שיש בזה משום 'מכה בפטיש') לבין מיקרופון קיבולי (קונדנסטור) שבו יש כל הזמן זרם, המשתנה לפי תווי הדיבור. כמו כן, יש מספר דרישות הקשורות למנוע אפשרות של 'שמא יתקן', גזירה העומדת ביסוד איסור 'כלי שיר'. לענ"ד כדאי לבדוק שני פרטים אלו עם החברות המתקינות, ולהגדיר להן את כל האיפיונים הדרושים על פי ההלכה, עם כל האבטחות מסביב."

[17].  אין צורך לשפוך מים. השיטה היא סירקולציה קבועה של משאבה קטנה, המזרימה מים בצינור סיבובי מהמיכל, והם שבים אליו.

[18].  ראו לעיל בפרק זה (סעיף 5) על שימוש ב'עכבר' מחשב מיוחד, המבוסס על שיטה זו, להזזת החץ, ולחצני 'גרמא' להפעלת היישום, לצרכי רפואה, בטחון וכיו"ב בלבד.

[19].  ראו לעיל בפרק זה (סעיפים 6,7) על שימוש במיקרופון בשבת.  

[20].  מעין מה שפורט לעיל בפרק זה, סעיף 9, על הגברת ספיקת משאבת מים באמצעות חיישן זרימה רציף, וכן בסעיף 1 לעניין ויסות מהירות מנוע של עגלת נכים.

עבור לתוכן העמוד