קבורת נוכרים בארץ ישראל

קבורת נוכרים בארץ ישראל

ראשי פרקים

א.     הצגת השאלה

ב.      אין בקבורה איסור בל תחנם

ג.      מצוה לסייע בקבורתם משום דרכי שלום

ד.      מותר אף אם מדובר בחלקה הראויה לעיבוד

ה.     מסקנות למעשה

 

vvv

א.הצגת השאלה

בענין השאלה מרעננה, ע"ד משפחה רוסית הגרה ברעננה כבר שנים רבות, השתרשה במושבה בכל הענינים, והילדים לומדים בבית הספר במקום. הם שייכים לכת מיוחדת נוצרית שומרי שבת, כביכול, שקורין סובוטניק, והם אדוקים באמונתם עתה פנו לראשי המושבה בבקשה למכור להם חלקה בביה"ק, היות שגם הנוצרים לא יתנו להם מקום קבורה.

והנה הרב מרעננה מעורר שני ספיקות 1. משום לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע , 2. משום הפקעה מתרו"מ, הואיל והקרקע שסביבות ביה"ק נעבדת.

ב.אין בקבורה איסור בל תחנם

הנה לענין החשש הראשון, הרי הברייתא בגיטין סא,ע"א מדברת בארץ ישראל, שהברייתות כמו המשניות, מקורן מארץ ישראל, וכדאמרין בשבת דף עג,ע"ב: "תנא בארץ ישראל קאי" והברייתא אומרת: "קוברין מתי עכו"ם עם מתי ישראל". ואמנם "עם" לאו דוקא, כי אין קוברין עכו"ם אצל ישראל, ולפיכך הרמב"ם בהלכות אבל, ששם עיקר דין זה, השמיט בכוונה מלת "עם", אבל עכ"פ קוברין אותם באר"י המשמעות הפשוטה היא שקוברין אותם אף בקרקע שלנו מפני דרכי שלום. אלא בהרחקה - כדין - ממתי ישראל, ולאו דוקא בקרקעות שכבר הן שלהם. ועיין ברמב"ם הל' עכו"ם פרק י הלכה ו "אין כל הדברים האלו אמורים וכו"' ואילו בהלכה ה לא הזכיר וקוברין מתיהם מפני דרכי שלום, ולמה השמיט את זה? וע"כ כדי שלא נטעה שבהלכה ו בשעה שידינו תקיפה הוא שולל ממתיהם הקבירה בארצנו.

ולא שהתירו איסור תורה של לא תחנם מפני דרכי שלום, כי מפני דרכי שלום אין להתיר אלא איסור מדרבנן בנסיבות ידועות ולא כל איסור דרבנן, ועיין מרדכי פ"ק דשבת בשם א"ז ובהגה"מ פ"ו משבת ובב"י סימן שכה, ובשו"ע שם, ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ד סי' ב האריך בזה יעויי"ש ואכ"מ.         

ועצם והקבורה הוא דבר הכרחי מפני הטומאה, עכ"פ למאי דקיימא לן שבמגע מיהת מטמאים. ומפני טעמים של בריאות, ואיך אפשר להניח גוף מת בלי קבורה? אלא שיש לפקפק שאפשר בשריפה במת עכו"ם. ועיין חולין קכה. ע"ר בתוס' ד"ה יכול הוא להוציאה ולשורפה. דהתם במת שלם דאין דרכו לשורפו. ולכאורה הוא תמוה, אבל י"ל דמיירי במת עכו"ם. ואף ששם מדובר בטומאת אהל, הלא ר' יוסי היא כמפורש שם, ור' יוסי ס"ל ע"כ שמתי עכו"ם מטמאין באהל. שהרי הוא אומר שאדני השדה - דודאי לא עדיפי מעכו"ם - מטמאין באהל. ועיין כלאיים פ"ח.

ג.מצוה לסייע בקבורתם משום דרכי שלום

עיין ביחזקאל (לט,יא) "והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל", ודרשו רז"ל . לפי שהוא מזרעו של יפת שכיסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה באר"י. ולכאורה הרי מפורש אח"כ "למען טהר את הארץ", היינו שיקברום מפני הטומאה. ועיין במלבי"ם שם שמפרש מפני העיפוש ומכני הסירחון. וכנראהשכוונתו שלא יקשה מכאן למ"ד שמתי עכו"ם אינם מטמאין כלל ועיין מו"ק דף ה, ע"א על ו'ראה עצם אדם' - מכאן לציון קברות מה"ת" ויש לעורר עוד, וקיצרתי.

הרי עכ"פ פשוט שאין חשש של לא תחנם, שדוחק לומר שזהו עכ"י הדיבור. ובכל אופן פשטות הענין של קוברין מתי עכו"ם וכו' הוא שאין כאן לאו של לא תחנם. חניה בקרקע, שלא התירו זה מפני דרכי שלום, אלא החידוש שבדבר הוא שמתעסקין עמהם, ועייך ברדב"ז בהלכות אבל שם שכתב : "... עם מתי ישראל לאו דווקא אלא מתעסקין עמהם ...", כלומר שמצוה ג"כ איכא מפני דרכי שלום ולא רק שמותר. וכן מוכיח לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים פ"י הלכה י"ב - "ולקבור מתיהם עס מתי ישראל... מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ופשוט דמשום דרכי שלום הוא מצוה ווה נאמר בעובדי עכוו"ם ממש, ומכ"ש באלו שכפי הנראה אינם עובדי ע"ז ממש אע"פ שהם גויים.

ואם יתעצם המתעצם ויטעון, שקוברין אותם בקרקעות שלהם אבל לא למכור להם קרקע לקברות, שזה אסור משום לא תחנם, הנה מלבד הספק שעורר הגרא"י קוק זצ"ל אם איסור חנייה בקרקע בזה"ז - שבטלה קדושת הארץ מן התורה - הוא דאורייתא, ודעתו נוטה שהוא דרבנן, הרי ניתן עוד לומר שאין בזה משום חנייה. עיין בתוספתא נדרים פ"ב . "המודר הנאה מחבירו עושה לו ארון ותכריכים שאין הנאה למתים", ואף כאן אין חניה למתים, וכ"ת דהתם שאני שאינו מודר מקרוביו. אבל כאן מהנים את קרוביהם המטפלים בקבורתם - זה אינו, שלגבם אין כאן חנייה בקרקע שאף שטובה היא להם אבל חנייה בקרקע אין להם בחייהם, וגם משלמים בעד מקומות הקבורה, באופן שמשום לא תחנם אין כאן בית מיחוש ומה גם לפי דעת הסוברים שלא תחנם לא נאמר על נוכרים שאינם עובדים ע"ז, אעפ"י שאין דין גר תושב בזה"ז. ועיין בפאת השולחן ובית רידב"ז בקונטרס משמרת להבית יג-טו ואין להאריך, כי אין לנו צורך עיקרי בנקודה זו.

ד.מותר אף אם מדובר בחלקה הראויה לעיבוד

ולענין הספק השני, הנה בדרך כלל משמע שאיסור זה משום הפקעת תרו"מ אינו איסור תורה, ועיין רש"י גיטין מז,ע"א ואכ"מ, ובזמן הזה שנקטינן להלכה שתרו"מ דרבנן הרי זה תרי דרבנן, ואפשר להתיר מפני דרכי שלוס אעפ"י שהשדה נעבדת עכשיו, אפילו אם היה שייך כאן איסור זה.

אכן נראה שאיסור זה הוא רק כשנוכרי יעבוד את שדהו ונמצא שהתבואה שתגדל אצלו תפקע מתרו"מ. ועיין תוס' ע"ז טו ע"א. אבל היכא שמקצים קרקע לקבורה ש"ל איסור זה, כשם שלא שייך איסור בישראל המוביר שדהו.

אלא שי"ל, הרי תנן בסוף ערכין: אין עושין שדה מגרש משום ישוב ארץ ישראל. ובפירוש רש"י ז"ל שהיינו חורבן שממעט את הזריעה, ועיין ב"מ קא וכו'. ולפיכך היה לכאורה מקום לומר שידחו את דרישתם של אלה אם אין מקום בור השייך למושבה, והממשלה תכריח את הנוצרים לקוברם בבית הקברות שלהם. ואמנם יש מחלוקת בין המפרשים ויש אומרים שר"א מפרש דברי הת"ק, ורק בערי הלוים נאמר דין זה, אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש. אך מלבד שהרמב"ם מפרש שר"א חולק והלכה כת"ק שאין עושין שדה מגרש אפילו בערי ישראל. הנה מגרש שאני שהוא נוי לעיר, משא"כ לעשות קברות של אינם יהודים משדה שעכשיו היא נזרעת בידי ישראל.

ה.מסקנות למעשה

אם יש מקום בור שאינו נזרע ודאי צריך לעשות שס את מקום הקברות של משפחה זו. אבל אם גם זה אי אפשר, לא נכון לדעתי לגרום איבה וחילול השם. והחכם עיניו בראשו מה יוכל לצאת מזה אם ימות הזקן או אחר מהמשפחה ולא יהא לו מקום קבורה, והגוף יהא מונח זמן מה בלי קבורה וכו'. ועכ"פ מצינו דברים שהתירו משום איבה באיסור דרבנן, ומכש"כ במקום שעלול לצאת חילול השם וסיבוכים לא טובים וד"ל.

ע"כ לדעתי אם אין מקום אחר אלא מסביב לביה"ק של המושבה, יש למכור להם מקום מאחורי הגדר כפי שמציע הרב. ובהרחקה של ד' אמות סגי. והרחקת שמונה אמות כדעת גליון מהרש"א אין לה מקור שהדבר טעות וכמו שהעיר כבר הגרי"ל צירלסון הי"ד בספרו גבול יהודה סוף סימן עד, עיין שם. אמנם הקדוש הגריל"צ ז"ל בתשובה הנ"ל הורה לענין כת המתיהדים הרוסים לייחד להם מקום מוגבל בקצה בית הקברות של ישראל אשר ייגדר בגדר מיוחדת בהרחקת ד' אמות מסביב לקברות ישראל באופן שהמקום ההוא ישאר תמיד פנוי, הנה אין הנידון דומה לראיה, שבנידון דידיה יפה הורה, שאלה המתיהדים הודו בדת משה וישראל ואמונתם היתה שלימה ותמימה אלא שלמעשה לא נתגיירו כדין. משא"כ הללו, שכפי היוצא מלשון השאלה הם נוצרים ממש. אלא שאין להם סמל ותמונה, אין לנו להקל כ"כ. וברוך שהבדילנו וכו' ועיין ירושלמי ע"ז פ"ק.

אכן אם היה הזקן בא ומצהיר שהוא עוזב את שיטתו שעד עכשיו והוא מאמין בתורתנו הק' בשלימותה, אלא שקשה לו להתגייר לעת זקנתו והיו בניו באים אלינו להתגייר, אעפ"י שלא יהא לו לאותו זקן דין גר תושב ממש, לפי שאין מקבלים גרי תושב בזמן הזה, מכ"מ הייתי נוטה להקל בדינו כהוראת הגאון הקדוש הנ"ל, אבל אם אין התנאים הללו מתקיימים, הרי ההוראה היא כדלעיל.*



*     ולענין קכורת עכו"ים לעורר מהירושלמי נזיר פרק כה"י הלכה א' ,עיין שם במפרשים ובספר ניר על הירושלמי להגר"ם מקוברין ז"ל וכו'. ויש להאריך ואין הזמן מספיק.

  קבורת נוכרים בארץ ישראל
עבור לתוכן העמוד