מגבלות גיל לנבחרי ציבור

מגבלות גיל לנבחרי ציבור

ראשי פרקים

א.     הנבחרים כדיינים וכאפוטרופסים

ב.      מבן כ' ומעלה

 

vvv

א.הנבחרים כדיינים וכאפוטרופסים

הנבחרים להנהלת מוסדות ציבוריים הם העומדים על העדה בתור דיינים ובתור אפוטרופסים. מצד אחד כל פעולות הצדקה ועניני ציבור הם בכלל דין (יו"ד סי' רנו, ס"ג), וכשם שחובה על הדיין להכריע ולחתוך ההלכה לפי רוחב דעתו עפ"י התורה והמסורה, כן חובה מוטלת על הנבחר למוסדות ציבור לדון ולשקול ולהכריע ולחתוך דבר היותר נאות לציבור וליחיד לפי דעתו, עפ"י סדר ומשטר המקובל במוסדות אלה. ומאידך, כשם שהאפוטרופוס העומד במקום היתומים חובתו להפך בזכות היתומים (חו"מ סי' רצ), כן הנבחרים להנהלת מוסדות הציבור חובתם לשום עין פקוחה על כל ענייני הציבור כי הם עיני העדה ואפוטרופסי ציבור. ע"כ שורת הדין נותנת שחומר הגיל שקבעו רז"ל לדיין ולאפוטרופוס יוקבע ג"כ לנבחרים למוסדות אלה.

והנה בנוגע לדיינות הביא הטור (חו"מ סי' ז) שתי דעות. לדעה אחת אינו ראוי לדון עד שיהא בן י"ח, לדעה שניה -שכמותה מוכח מהירושלמי -מי"ג שנה ואילך ראוי לדון ואפי' לא הביא ב' שערות, אם הוא מפולפל ובקי בחדרי תורה. גם הב"י הביא שתי הדעות. ואנן נקטינן להלכה כי"א השני כידוע בכללי ההוראה. וא"כ מבן י"ג ואילך ראוי לדון. רק בתנאי מפורש שהוא מפולפל ובקי בחדרי תורה.

והגם שצריך שיהיו בו בדיין ז' דברים ואחד מהם היא החכמה (חו"מ סי' ז, סעיף יא) כי מטבע הדברים שיהא יודע תורת המשפט בכדי לדעת להכריע בדברי הריב, אבל עכ"ז אין צריך להיות חריף ומפולפל ובקי בחדרי תורה, רק שיהא חכם ומלומד בתורת המשפט. לא כן במי שלא הגיע עדיין לגיל י"ח, התנה הירושלמי תנאי מוחלט שיהא מפולפל ובקי בחד"ת, שרק אז הרי זה מוכיח שדעתו נתבגרה לגמרי והרי הוא כבן י"ח. ואי אפשר לומר שמ"ש הירושלמי אם הוא מפולפל וכו' אינו תנאי פרטי לגיל י"ג אלא הוא מהתנאי הכללי של דיינותו, שא"כ לא היו לו להזכירו כאן, ועוד שא"כ לא היה נוקט לשון זה של מפולפל ובקי בחד"ת אלא היה מזכיר בתנאי שהוא ראוי לדון, או שהוא חכם בחכמת התורה.

ויוצא כי מבחינת כח הדיינות, הרי בנבחרים ראוי לקבוע גיל י"ח. שאין לבדוק כל אחד לפי כח הצטיינותו בחכמה ובינה לנהל את הענינים הציבוריים, ומן הראוי לקבוע גיל אחיד שאינו מצריך תנאים מיוחדים. אך מכיוון שיש בהם גם בחינת אפוטרופסים, מן הראוי לקבוע את הגיל של עשרים שנים שלמות כמש"כ הריב"ש (סי' נב), שאין בי"ד ממנים אפוטרופוס פחות מגיל כ'. ואם הרב אמרה באפוטרופוס ליחיד מכש"כ וק"ו באפוטרופסי ציבור. וכמו כן מוצאים אנו שאינו רשאי למכור קרקעות שבאו לו בירושה לפני שמלאו לו כ' שנים (חו"מ סי' רצח).

כן נראה פשוטם של דברים.

ב.מבן כ' ומעלה

אבל ראיתי שדן בשאלה זאת הרב י' פילץ והביא מש"כ בזה מרן הרב עוזיאל בספרו "משפט עוזיאל" ושו"ט בדבריו. והנני בא בזה לדון בדבריו ולהעיר מה שנלע"ד. זה לשונו: "שוב ראיתי שכבר דן בשאלה זו בספר משפטי עוזיאל. הוא רוצה להסיק שמכיון שחוק הבחירות אינו יכול להבחין בין שיודע לפלפל וכו' ממילא בניד"ד אין להתחשב בדעה השניה כלל. אך לענ"ד עדיין יש לדון כי המעיין בדברי הטור יראה שלא הטיל תנאי זה של מפולפל ובקי אלא במי שלא הביא ב' שערות שכן כתב שם 'אבל בירושלמי מוכח דמן י"ג שנה ראוי לדון אפי' לא הביא ב' שערות אם מפולפל ובקי'. משמע שתנאי 'אם' עולה על סוף דבריו כשלא הביא ב' שערות אבל בהביא ב' שערות אין צורך לתנאי זה כלל."

לענ"ד נראה שאין השגה זו צודקת, והרב הראשי וראשל"צ דבר ה' אמת בפיהו, הן מטעם שפשטות דברי הטור מהירושלמי אינם חלים על חילוק זה, והן מטעם שכל מה שאנו יכולים לקרב הדעות עלינו לקרבם ולא להרבות את המחלוקת שבין שני הלשונות ללא יסוד. וכן המעיין בסמ"ע שם יראה שג"כ נוקט כדברינו.

כתב שם בא"ד: "וביותר תמוהים דברי המשפטי עוזיאל שכתב שגם לדעה הראשונה שצריך הדיין להיות בן י"ח הוא בתנאי שהוא חכם ומלומד עי"ש. ואני תמה שא"כ למה לא נתפרש הגיל למעלה, שאז הוא כשר גם בלי תנאי זה וכו'. א"ו לדעה זו משהגיע לשנים הרי הוא כשר ללא כל תנאי נוסף. ומה שהזכירו הפוסקים בלשונם 'שיהא מלומד' אין זה אלא התנאי הכללי הנצרך בכל דיין".

ואחר המחילה אין זו תפיסה, כי פשוט וברור שגם הרב משפטי עוזיאל בהזכירו התנאי של "חכם ומלומד" לא כיוון לתנאים מיוחדים אלא לתנאי הכללי הנצרך בכל דיין וכנ"ל. וזה מוכרח בדבריו, שכן בתנאי מיוחד נקט הלשון "בקי בחד"ת ומצויין בחכמה", לא כן כאן שנקט לשון "חכם ומלומד" שהוא כפי שהזכירו הפוסקים בלשונם לענין כל דיין שיהא מלומד וכמשכ"ל, ועוד שבדעה השנית שנקט התנאי של בקי בחד"ת וכו' ציין לטור חו"מ, לא כן בדעה הראשונה לא ציין כלום ולא אמרה אלא מסברא, וכמו שהסביר שם שטבע הדברים מחייב שיהא יודע תורת המשפטים וכו'.

עוד כתב שם בא"ד: "עוד דן שם ללמד ממ"ש שאין הבן רשאי למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ונראה שגם משם אין ראיה, כי שני טעמים נאמרו שם: א', משום שדעתו נוטה אחר הכסף; ב', משום שאין דעתו מיושבת כל צרכה. אולם המעיין בסמ"ע יראה שנוקט טעם ראשון עיקר, שכ"כ שנכסים שהוא עצמו קנאם רשאי למכור, שהרי ראינו שאין דעתו נמשכת אחר הכסף, כיון שבעצמו קנה הנכסים. א"כ לפ"ז אינו שייך לנידון שלנו".

ואחר המחילה גם בזה לא הטיב לראות, כי שני הטעמים הללו שניהם -אחד. שהרי גם מה שדעתו נוטה להתפתות אצל כסף הוא ג"כ מטעם שאין דעתו מיושבת כל צרכה וא"כ הכל אחד הוא. וכן ראינו לרבותינו הראשונים שבכמה דברים תיקנו ברוח מבינתם שפחות מבן עשרים אין מעשיו כלום מטעם האמור שאין דעתו מיושבת כל צרכה (עי' בס' התקנות). ועי' תשב"ץ (ח"ג סי' רנח) שכתב שפחות מבן עשרים שעקר דירתו ממקום שקרקעותיו שם ומכרן, ממכרו מכר. ונתן טעם לדבר, שהואיל וכל עיקר אין מכירתו מכירה משום שלא נתישבה דעתו עליו וימכור בזול, הרי שאם עקר דירתו ומטעם זה מוכר קרקעותיו אין שייך טעם זה, שהרי רואים אנו שמוכר בכדי שלא שלא יהיו קרקעותיו מופקרים ומעשיו מוכיחים שבישוב הדעת הוא עושה בכדי הציל קרקעותיו, וע"כ מכירתו מכירה עיי"ש. ועי' בס' הרב "פעמוני זהב" דף קלו שסיים בזה בשם הרב מוהר"א קורייאנו זלל"ה שהסכימו חכמי המערב לפסק זה ואעפ"י שלא נזכר חילוק זה בדברי מר"ן הרי כתוב בהקדמת הספר שלא בא ליד מר"ן וכו' עיי"ש.

הרי בפירוש שגם טעם השני של ישוב הדעת עיקר להלכה ושני הטעמים קשורים ותלויים זה בזה כמש"כ בלשונו "משום שלא נתיישבה דעתו וימכר בזול".

vvv

מסקנא דמילתא. הגיל הראוי לנבחרים למוסדות הציבור הוא עשרים שנה שלמות וכמש"כ מע"כ הרב משפטי עוזיאל ונקטינן כוותיה ומטעמיה, ולא כמו שכ' להכריע הרב י. פילץ כוותיה ולא מטעמיה.

  מגבלות גיל לנבחרי ציבור
עבור לתוכן העמוד