קביעת הגיל לרבנים דיינים

קביעת הגיל לרבנים דיינים

ראשי פרקים

א. הרקע לשאלה המחודשת

ב. מגבלות של גיל בדיינים

ג. מגבלות גופניות

ד. מסקנה

 

vvv

א.הרקע לשאלה המחודשת

בהצעת חוק בתי הדין תש"ט שעובדה ע"י משרד הדתות כתוב: "מינוי הדיינים הוא לכל ימי חייהם. אולם כאשר ימלאו שבעים שנה לדיין המכהן בביה"ד המחוזי, ושמונים שנה לדיין המכהן בבי"ד הגדול לערעורים, הרי הוא יוצא לפנסיה". הצעת חוק זו הובאה לפני הרבנות הראשית לדיון ושם הוחלט למחוק את הגבלת השנים הנ"ל.

לפי המקובל ברוב קהילות ישראל, נתמנו הרבנים מורי ההוראה באופן סתמי, בלי הגבלת זמן, ועל פי רוב שימשו בכהונתם זו כל ימי חייהם גם עד זיקנה ושיבה, על סמך מאמר חז"ל "ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתוספת עליהם" שבת (קנב,ע"א). אלא שתפקיד הרב בדורות שעברו היה: "רועה צאן קדשים"; רועה רוחני של הקהילה, ומורה הוראות איסור והיתר. בתור דיין ושופט היה בעיקר בתפקיד מפשר מכיון ששני הצדדים פנו אליו וקיבלו את מרותו מרצונם. תפקיד מסוג זה עוד קיים בכמה מקהילות הגולה. לא כן במדינת ישראל שבית הדין הרבני מהווה אחד מעמודי התווך של שלטון החוק הממלכתי, ובכל מה שנוגע למצב האישי המשפחתי הוא הקובע מבחינה חוקית, ללא כל צורך בהסכמת שני הצדדים להתדיין לפניו. כאן יש צורך שהמינוי לבית דין זה יהא מוגדר וקבוע לפי החוק. עלינו איפוא לדעת מהו גיל הדיין עפ"י ההלכה הישראלית.

ב.מגבלות של גיל בדיינים

בסנהדרין (לו,ע"ב): "אמרי אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ...". והרמב"ם פ"ב מה' סנהדרין ה"ג הביא הלכה זו בנוסח זה: "אין מעמידים בסנהדרין זקן מופלג בשנים". הדגשה זו שהפסול הוא דוקא כשהוא מופלג בשנים עולה גם מהלכה ו, שם הוא כותב שהדיין צריך שיהא בעל שיבה. הרי שרק זיקנה מופלגת פוסלת אבל איש שיבה לא רק שמותר לו להיות בסנהדרין אלא שזוהי גם חובה.

אכן דברים אלה של הרמב"ם אמורים רק לענין סנהדרין ודיני נפשות אבל בדיני ממונות לא מצינו פסול זקן מופלג אבל גם אם צורך שיהא דוקא בעל שיבה. וכך מבואר בסנהדרין שם וכן ברמב"ם שם ה"ז, ולכן לא נזכר דין זה בטור ושו"ע לענין דיני הדיין שבדיני ממונות. ועי' בס' "מקום שמואל" (בנימוקים בסוף הספר) שנסתפק גם בדיני נפשות שמא אין זה אלא פסול במינוי, אבל אם נתמנה בעודו צעיר יותר שוב אין ההפלגה בשנים פוסלת. והמאירי בחידושיו לסנהדרין שם מביא בשם י"א, שאם הושיבוהו כשהוא בחור דן והולך כדרכו, שמאחר שהורגל בדיני נפשות אין כאן בית מיחוש. יוצא איפא שלענייננו אין שום מניעה למנות בתפקיד זה אף מי שהוא מופלג בזיקנה, מכל שכן שאינו נפסל כשנתמנה בצעירותו והפליג בזיקנה במשרתו.

בנוגע לקביעת גיל מינימלי, הנה בחו"מ סי' ז מביא שתי דעות. האחת מטילה תנאי שיהא בן י"ח שנה, ודעת י"א שמבן י"ג ואילך הרי הוא ראוי להיות דיין. אכן בגמרא מצינו עה"פ "ועצומים כל הרוגיה -זה שלא הגיע להוראה ומורה, וכמה? -עד מ'". והדברים לכאורה סותרים זא"ז, וכבר עמדו על סתירה זו האחרונים. יש שחילקו בין שיש גדול ממנו בחכמה ובשנים באותו מקום ובין שהוא לבדו בעיר ואין מי שראוי להוראה יותר ממנו. ויש שחילקו בין דיני ממונות לדיני אומות העולם, שבאומות העולם אינו ראוי עד שיהא בן מ'. עי' בזה תשובת מבי"ט ח"א סי' רף ושבות יעקב ח"א סי' קס וברכ"י חו"מ סי' י. ולענ"ד נראה ליישב הסתירה באופן אחר. מה שאמרו שיכול לדון גם לפני היותו בן מ' היינו לדון באורח מקרי, אבל להתמנות דיין קבוע צריך שיהא בן מ'. אולם מהירושלמי שהוא מקור הדין של בן י"ח או י"ג לא נראה כן.

למעשה היו הבדלי מנהגים בדבר. הב"י ורבו המהר"י בי רב נוטים להקל. וכן הרשד"ם והרדב"ז נהגו להקל. עיקר נימוקם הוא שרק בזמן התלמוד שעיקר לימודם היו בע"פ והיו צריכים לקבל מרבותיהם את כל מסקנות ההלכה, בזה הוא שהצריכו שיהא בן מ'. לא כן עכשיו שנתחבר התלמוד וספרי ההוראה מצויים, ואין צריך אלא שידע איך למצוא הדבר בהלכה ואיך לדמות מילתא למילתא בכדי להסיק הלכה למעשה, בזה אין צריך שיהא דוקא בן מ' שנה.

ג.מגבלות גופניות

בלקוטי ר' רפאל מלכי בכ"י (הו"ל מר א. ריבלין והועתק ע"י ר"ש אסף בסוף ספר "בתי הדין וסדריהם") כותב: "וחייבים כללות הקהל להעמיד בי"ד של ג', שיהא בהם כח לסבול עול הקהל, כי כלל זה יהיה בידך, שכל אדם שגולמו חזק ובעל גבורה הוא, גם דעותיו קיימות ועומד בדיבורו ובנינו בנין ותקנותיו תקנות וסובל תלונות ותרעומות ומנהיג בדעת וכו', וכל מי שבנין גופו דקיק ורפוי ובשרו רזה וכי' וחלוש המזג אין דעתו כן ואינו ראוי לקבל עליו ריבוי דעות ולבנות ולתקן", עיי"ש. אולם נראה שהמחבר דנא (שהיה גם רופא) מדבר על מי שמבנה גופו חלש מחמת חולי ורפיון, ולא על זקן שהיה חזק ואיתן בצעירותו, ורק מחמת זיקנה נחלש גופו קצת. אכן מדבריו נראה ללמוד עכ"פ לגבי זקנים שבריאותם נתרופפה במידה רבה, שמתוך כך השפעת חולשה זו ניכרת גם בדעתם. וע"ע שבת (קנב,ע"א) לענין ברזילי הגלעדי, וע"ע מהרש"א שם בחי' אגדות.

עם דבריו של ר' רפאל הנזכרים, יש ליישב איזה סתירות בדברי-חכמינו בקשר לכושרם של זקני ת"ח. מצד אחד המאמר: "זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתווספת עליהם", ומבואר בפיה"מ לרמב"ם ולרע"ב בסוף מס' זקנים, שחלישותם ותשישותם של הזקנים החכמים, גורמת לזיכוך הדעת ולתוספת חכמה. נאמר: "אין לך נאה בישיבה אלא זקן" (חגיגה יד,ע"ב). וביארו הפסוק "אליכם אישים אקרא -אלה ת"ח שדומים כנשים (בפרש"י: חלשים ותשושים) ועושים גבורה כאנשים" (יומא עא,ע"א). לעומת זה מוצאים אנו את המאמרים "לא בסבי טעמא" (שבת פט,ע"ב) "והשתא דקשישנא לדרדקי" (ב"ק צב,ע"ב), ור"ש בן חלפתא שאמר לרבי: "סלעים קטנים נעשו גבוהים (ופירש"י: שרואים גבשושיות קטנות כהרים, ושם נאמר זה לגריעותא) וקרובים נעשו רחוקים" (שבת קנב,ע"א). וגם שם המדובר הוא בזקני ת"ח.

אמנם לפי דברי ר' רפאל מלכי הנזכרים יש לנו לומר שבאמת זקני ת"ח שחולשתם ותשישות כוחם הן רק מחמת זיקנתם, הרי דעתם מתווספת עליהם, ונאה להם לשבת בישיבה לדון ולהורות, כי זיקנתם אינה פוגמת במצב רוחם. ולהיפך, בנסיון שרכשו להם בעבר, יכולים הם לפתור שאלות קשות ומסובכות להלכה ולמעשה. ומפני כן נפסק הדין ביו"ד סוס"י רמד: בישיבת בית דין הלך אחר הזקן החכם, אף כשיש צעיר גדול ממנו בחכמה (ראה בפרישה וכנסת הגדולה שם בזה). אולם לא כן הדבר, כשחלישותם ותשישותם של זקני ת"ח, נגרמו להם בגלל מחלות ופגעים הגורמים לדכאון נפשי ולמצב רוח ירוד, במקרה זה ודאי שגם דעותיהם נחלשו, אם כי לא בצורה שנאמרה בזקני עמי הארצות שדעותיהם משתנות (שבת שם), אבל מ"מ קשה להם לעמוד על הדין והאמת לזכות הזכאי ולחייב החייב, דבר המצריך שיקול דעת ומחשבה חודרת ומעמיקה.

ד.מסקנה

לפי זה כל שאמרנו שאין הגבלת גיל במינוי דיינים בין להמשיך במינויו שנתמנה מקודם ובין למנותו מחדש, אפשר למנותו גם בהגיעו לזיקנה ולשיבה, [כחבר בבי"ד אבל לא לסנהדרין, כאמור לעיל], זהו בזקני ת"ח סתם שמצב רוחם וכח שיפוטם השכלי עודנו אתם, וככחם הרוחני בהיותם בגיל העמידה, כחם עתה, ועל זה נאמר "רוב שנים יודיעו חכמה". אבל, זקני ת"ח שנוסף על חולשת הזיקנה סבלו או סובלים ממחלות הגורמות לרפיון העצבים והחשת פעולת המוח, על שכמותם מייעץ הר"ף מלכי הנזכר למנהיגי דורו בירושלים לא למנות זקנים חלושים בבתי הדין. כמובן שדבר זה רק רופא פסיכולוג יכול לברר.

ולכן בבואנו להחליט מי ראוי ומי לא ראוי מזקני ת"ח, להתמנות או להמשיך במשרת שופט, עלינו להיות זהירים מאד כמו שאמרו: "הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון" (ברכות ח,ע"ב) או כלשון הירושלמי שם שקדושתו כקדושת ארון, מכל שכן כשהדבר נוגע לזקן שלא שכח תלמודו, ויכול הוא עוד למלא התפקיד של דיין ורב בעדתו.

  קביעת הגיל לרבנים דיינים
עבור לתוכן העמוד