רוב במו"מ בכתב

רוב במו"מ בכתב*

ראשי פרקים

א.                הצגת הבעיה

ב.                משמעות דברי הרשב"א

ג.ניתן לדון עפ"י מו"מ בכתב

 

vvv

א.הצגת הבעיה

יש לדון בדין אחרי רבים להטות, האם הוא רק בנשאו ונתנו בדבר פנים אל פנים, או אפי' ע"י כתבים שהחליפו ביניהם, והרוב דחה את דברי המיעוט, והמיעוט עמד בדעתו, והרוב עמד בדעתו, הגם בזה אמרינן אחרי רבים להטות?

ב.משמעות דברי הרשב"א

מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' יג הביא תשו' הרשב"א סי' קד, בה נשאל על ראובן ושמעון שבררו להם עשרה אנשים לראות בדינם וכו', ובין כך ובין כך נסתלק אחד מהם, והשיב: "דבר ברור שכיון שנסתלק אחד מהם נתפרדה החבילה וכו' ואין רוב בכ"מ אלא רוב הבא מתוך הכלל, ומתוך מו"מ, אבל רוב הנפרד מתוך הכלל ודנין או בוצעין לעצמן, שלא מתוך מו"מ עם הכלל או שלא במעמדן -לא עשה כלום."

דברי הרשב"א הללו דשו בהם רבים, דממ"ש 'שלא מתוך מו"מ עם הכלל' משמע, דכל שהיה מו"מ עם הכלל, באיזה מציאות שיהיה, דהיינו ע"י חליפת מכתבים, שכ"א כתב פס"ד לעצמו ושלחו לחבריו, ושניהם הסכימו לדעת אחד והיחיד לא הסכים, דנים כסברת הרוב. דהרי כל עיקר טעמא דבעינן מו"מ ביניהם, מבואר ברשב"א שם שהוא מפני שאם היה שם אותו היחיד, היה מראה טעם היפך מה שהסכימו הרוב, ויודו הרוב בכך, וא"כ מכיון ששלח דעתו בכתב, ולא הסכימו עליה הרוב, הרי אין מקום לטענה זו. אמנם ממה שסיים הרשב"א 'או שלא במעמדן', מבואר דכוונתו לומר דאף אם נשאו ונתנו בדבר ע"י כתב, מכיוון שלא היה המו"מ במעמד אחד לא מהני ולא מידי.

ולכאורה לא מובן טעמו בזה, דהרי כבר ראו ראיותיו והוכחותיו, ובכל זאת נדחה קרו להו בטוטו"ד, ומכ"ש אם חזר היחיד והעמיד דבריו, ושוב סתרו לו את דבריו, ברור הדבר שאין שום תועלת, במה שישאו ויתנו אח"כ פנים אל פנים, דשוב אותו הדבר, כל אחד יעמוד בשלו. ואפשר דמכיון דלא כל אדם יכול להביע דעתו וסברתו בכתב, כאשר אנו רואים בחוש, דישנם גאונים גדולים ועצומים שבקיאים בש"ס ופוס' עד להפליא, ובכל זאת כאשר רוצים להעלות דבריהם על ספר, לא יכולים להסבירם בטוב טעם ודעת, דלא חנן אותם אלהים בעט סופר מהיר, וע"ז עלול הדבר להביא הקורא לידי טעות בדבריהם, ולזה אף שהיה מו"מ ביניהם ע"י כתב, לא יכולים לפסוק כדעת הרוב, עד אשר ישובו וידונו ביניהם פנים אל פנים, דאז כל אחד מבין דברי חבירו על מכונם, ואם סו"ס לא באו לידי עמק השווה ביניהם, יפסקו עפ"י הרוב, זה הנלע"ד נימוקו של הרשב"א ז"ל.

והנה מרן הב"י ז"ל הביא תשובת הרשב"א בסתם ולא גילה דעתו בפירושה, גם בשלה"ט בסי' יג ס"ז, פ' הדין של תשובת הרשב"א בעקרונו, אך לא גילה דעתו בעצם הדבר של הצורך של מו"מ ביניהם כלל, לא ע"י כתב ולא בע"פ. אמנם הגאון מהרלב"ח בתשובה הסמוכה בדף הראשון, העיר בזה על רבני צפת, שסמכו לקצת רבנים בלי שנשאו ונתנו עם רבני ירושלים, מתשובת הרשב"א הנ"ל, וכתב: "ובנ"ד מן הראוי היה לשתהיה הסכמת הרוב קיימת, שהיינו יושבים כולנו נושאים ונותנים בדין פנים אל פנים, ופה אל פה, או לפחות שהיינו נושאים ונותנים ע"י כתב. וכשנודה שהכל שווה, כי גם בזה יש ספק, וכפי הנראה צריך להיות המו"מ פה אל פה, ופנים אל פנים כמו המו"מ שהיה בין סנהדרי גדולה וקטנה שהיה פה אל פה. ולא די זה אלא שהיו יושבים כולם כחצי גורן עגולה לשיראו כולם זה את זה, גם מתשובת הרשב"א הנ"ל כן נראה במה שכתב או שלא במעמדן וכו' גם במה שכתב הרב (הרמב"ם) בזה הדין שלפנינו כן נראה, שכתב וז"ל: א"כ למה היו החכמים מצטערים וכו' לפי שישראל מפוזרים, ואי אפשר שיסכימו כולם. ואם מועיל המו"מ וההסכמה אפי' ע"י כתב, איך אמר הרב שא"א שיסכימו כולם, דלפי האמת אפשר הוא, ואם היה אומר שהוא דבר קשה ניחא, אבל בלתי אפשרות לא ידעתי מנין לו, אשר לפי"ז נראה שצריך המו"מ וההסכמה לסמוך, שיהיה פה אל פה, ומ"מ אפי' למי שלא יודה בזה לפחות היה צריך מו"מ ע"י כתב, וכיון שלא נעשה לא זה ולא זה, אינה נקראת הסכמתם הסכמה". מבואר מדבריו ז"ל דדבר זה אי סגי המו"מ ע"י כתב או לא, אינו דבר החלטי וודאי.

ג.ניתן לדון עפ"י מו"מ בכתב

והנה בתשובת מהר"י בי רב שם האריך בהסבר דברי הרמב"ם שם במ"ש 'א"כ למה היו מצטערים וכו'' וכ' דיש חילוק בין הדורות, ע"ש. ולפי"ז י"ל דבזמן ר"י ב"ב שהיו הקהילות מפוזרות והדרכים עקלקלות, היה קשה לשלוח מכתבים לכל רבני הקהילות אשר שם, שלא היה אז בתי דואר כבזמנינו, והיו צריכים לשלוח שליח מיוחד לכל אתר ואתר, והדרכים היו מסוכנות, וע"כ כתב הרמב"ם שאי אפשר וכו' וא"כ אין שום ראיה מדברי הרמב"ם שלא מועיל מו"מ ע"י כתב. ולעיקר דברי הרשב"א מ"ש או שלא במעמדן, נראה שאין הכוונה שהיה איזה מו"מ ביניהם, רק שלא היה במעמד אחד דהיינו רק ע"י כתב, אלא שדבריו מוסבין, כלפי מ"ש "ודנין או בוצעין לעצמן" באחת משתי פנים: א. שדנין ובוצעין לעצמן שלא מתוך מו"מ עם הכלל; ב. או שלא במעמדן, זאת אומרת שדנו ובצעו שלא במעמד כל השלשה, דאם היו דנין ובוצעין במעמד כולם ושתקו, אף שלא היה מו"מ בדבר, מכיון ששתקו ולא מיחו על הפסק, ניכרים הדברים שכולם מסכימים לפסק, ששתיקה כהודאה. ומעתה אין כל ראיה לא מדברי הרשב"א ולא מדברי הרמב"ם, ומכיון שחכמי הסמיכה ומכללם מהן שקיבלנו הוראותיו, לא חששו לראיות אלה שכתב מהרלב"ח, וגם מרן לא העלה זה על שלחנו הטהור, ניכרים הדברים שכן דעתו להלכה שאין מקום לחלק, בין אם היה המו"מ פנים בפנים, או ע"י כתב, דשניהם שוים בשיעוריהם, דדנין עפ"י הרוב.

ולעצם החשש שכתבנו פן ואולי דברי הכתב הם בגמגום ואינם מבוארים, הנה פשוט דלאו בקטלי קני באגמא עסקינן, דאין להם חוש ההבנה בבחינת חכימא ברמיזה, דהלא אותו הדיין היחידי החולק, לא חלק מסברת הכרס אלא ביסס דבריו ע"פ ראיות מש"ס ופוסקים, וא"כ אף דאין לו הכשרון לסדר דבריו בביאור היטב, הרי מאותם הראיות וההוכחות שעליהם ביסס דבריו, יכולים להבין תוכן כוונתו ודעתו, והחכם עיניו בראשו זה שכנגדו להבין דבר מתוך דבר, ומכיון שדרך חיציו עליו ודחה כל ראיותיו והוכחותיו, ניכרים הדברים שעמד על תוכנן, ולא נראו בעיניו, וחזר הדין שעלינו לדון ע"פ הרוב.

ועיין בדומה לזה בדברינו בישכיל עבדי (ח"ד חו"מ סי' ב) בשאלת בי"ד לערעורים, שהעלינו, דכשהפס"ד הראשון מפורש בו טעמו ונימוקו על כל פרט ופרט, בזה אמרינן בי"ד בתר בי"ד דייקי, והבי"ד השני יכול לתהות על קנקנו של הפס"ד הראשון, ואם יראה שיש לדחותם בטעמים מוסברים יכול לדחותם. וכ"כ בח"ג אה"ע סי' ב ס"א, ושם הבאתי דברי ה"עיני כל חי" בפסק הממזר שכתב "ואפי' היה פס"ד מבעלי הוראה בחתימתם והיה מקום לבע"ד לחלוק דב"ד בתר ב"ד לא דייקי, הרי היכא דעברו ודייקי האי מילתא אתפרשא במילי דאבא בס' סמיכה לחיים סי' ט". ע"ש, שהוא מעשה כזה בנידונו שם. ומינה לב"ד דכיון שזה היחיד שלח דברו בכתב, ולא נראו לעיני חבריו שפיר יכולים לדון על פי אלה הרוב שדחו דבריו, והרי מעשים בכל יום מדורות הראשונים עד דורותינו אלה, עינינו הרואות כמה חבילות תשובות בספרי הראשונים ועד האחרונים, שדנים הלכה למעשה ע"פ ספרי רוב הפוסקים אף שכל אחד כתב פס"ד בפני עצמו ולא ראה את חבירו, והא קמן ספרין פתיחו וכותלי בית המדרש יוכיחו, ובפרט שקורה לפעמים שעומדים שני בע"ד לפני רב המקום, והוא מיראי הוראה ושולח את שאלתו לפני הגדולים אשר בארץ להימלך אתם כדת מה לעשות ודן ע"פ הוראתם באין פוצה פה ומצפצף פן הרב לא ידע לסדר את דבריו בכתב. ונמצא שיצא הדין מקולקל ח"ו, אלא דנין ע"פ הכתב. וכן הדבר בנ"ד יכולים לחלוק עליו ע"פ הכתב ולפסוק כהרוב החולקים עליו. וכן עתה מצאתי להג"פ בכללים שבסנהדרין כלל ה שכן העלה להלכה, ע"ש.

ועוד אני אומר דאם אתינא להכי, א"כ גם פנים בפנים, אין לדון ע"פ הרוב, שהרי ישנם רבים שאינם יודעים להביע דבריהם בפה שאין להם מענה לשון ואין להם כח ההסברה, ורק בכתב יכולים להציע דברים באר היטב, וא"כ בע"כ לומר שאין מקום לחוש לזה מכיון דלא בקטלי קני באגמא עסקינן, אלא בחכמים יודעי דבר בבחינת חכימא ברמיזא, וכיון שכן אין מקום לחלק בין בכתב לבע"פ.

אחרי כותבי כל זאת ראה ראיתי תשובה ארוכה בס' "משפט וצדקה ליעקב" להרב יעקב בן צור (מגדולי רבני המערב הראשונים) ז"ל בח"ב סי' פח שנשאל בזה והביא תשובת הרשב"א הנ"ל, ואסף כעמיר גורנה דברי הפוסקים המדברים בזה, ושם בד' כט סוע"ב הביא תשובת דרכי נועם ז"ל סי' לג שכ' וז"ל: "וכי תימא היינו דוקא ברובא דאיתיה קמן, הא ליתא וכו', ומיהו נ"ל דהיינו דוקא בתר שישאו ויתנו בדבר וכו', א"כ האי דיינא דאתי פסקא דלא כוותיה, ישא ויתן עם בר פלוגתיה ע"י כתב". והנה שני הרבנים החולקים על התשובה הנ"ל נראה שדעתם מסכמת כדברי הפוסקים הנגררים אחרי סברת מהרלב"ח הנ"ל.

אמנם בתשובה שאחריה שחתומים עליה ד' רבני מטיבי, דחו דברי הרבנים הנ"ל וזאת הלכה העלו: "איך שיהיה אם לא ימצא מי שיכריע ביניהם, אז ודאי דאזלינן בתר רובא אפי' ע"י כתב, מאחר שראו דברי אלו וכההיא דדרכי נועם, דאלת"ה היכי ליעביד דלא סגי בלא"ה, ומעשים בכל יום אנו רואים שנוהגים הב"ד שהולכים אחרי הרוב אפי' ע"י כתבים". הרי חזי מאן גברי רברבי דקא מסהדי דמעשים בכל יום דדנין ע"פ הרוב ע"י כתבים, באין פוצה פה ומצפצף, וככל אשר העלינו, ובפרט דכן הוכחנו דעת מרן ודעימיה דלא חשו לדברי מהרלב"ח הנ"ל, ואף הוא לא פסק לדיניה בסכינא חריפא, שהרי כתב או לפחות שהיינו נושאים ונותנים ע"י כתב.

שו"ר בכנה"ג ח"מ סי' יג הנ"ל הגב"י אות לו, שאחר שהביא דברי מהרלב"ח הנ"ל כ': ועי' בדרצ"ה שנראה דמסכים דאפי בכתב מהני, ע"ש. וע"ע להרמ"ז זצ"ל בס' נכח השלחן סי' לג בנידונו שהדיין נסתלק אחר שידע להיכן הדין נוטה, שהאריך והרחיב למעניתו והביא כל דברי הפוסקים המדברים בזה, וזאת הלכה העלה שיכולים לגמור הדין ע"י הרוב, וע"ע לו שם בסי' כה, ואכמ"ל.

לאור כל האמור תורה יוצאה, דאין מן הצורך לדון פנים בפנים, אלא דכל שנושא ונותן בכתב והרוב דחה דברי היחיד שיכולים לפסוק ע"י הרוב.



*     מאמר זה נדפס בספרו של הרה"מ שו"ת ישכיל עבדי כרך ה' עמ' רנה.

  רוב במו"מ בכתב
עבור לתוכן העמוד