סמכויות הממשלה במדינת ישראל

סמכויות הממשלה במדינת ישראל

ראשי פרקים

א.    תוקפם של משפטי המלכות.

ב.     חוקים המנוגדים לתורה - אין להם תוקף

 

vvv

א.תוקפם של משפטי המלכות.

הלכה ברורה אמר שמואל (מסכת בבא בתרא נד,ע"ב): "דינא דמלכותא דינא", וביאר הרשב"ם: "כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים, שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא, שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והילכך דין גמור הוא, ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר, משום גזל". נראה מדבריו, שכל כוחם של דין המלכות יפה אך ורק מפני שהם נובעים מרצון העם; בני המלכות, "שהם מקבלים עליהם מרצונם", או לכל הפחות, לא עומדים בניגוד להם. עוד יותר בולט הדבר בפירוש הרא"ש (נדרים כח) "דדוקא בדבר ששוה לכל בני המדינה, יש לו רשות לעשות, אבל לא בדבר שאינו שוה, למעט לזה ולרבות לזה", הרי שבאותה שעה שאין דין המלכות משקף את דעת העם, פסק כחו, ולא נקרא עוד "דין המלכות" אלא "דינא דחמסנותא" כלשונו של הר"ן (שם בנדרים).

וכן הדגיש הרמב"ם, שדינא דמלכותא הוא רק במלכות ששורה בה רוח דמוקרטית, שרצון העם שולט בה, שכך לשונו: "כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו ... דין המלך דין. במה דברים אמורים, במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה ארץ ..., אבל אם אין מטבעו יוצא, הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר" (פ"ה מהלכות גזילה, יד-יח). הלכה זו הובאה בשולחן ערוך חושן המשפט (סימן שסט) בשינוי לשון קצת: "כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו השר לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו ...". השולחן ערוך שינה מלשון "מלך" ללשון "שר", ובצדק.[1] שאין סמכות חקיקת החוקים שייכת למלך עצמו, אלא ברצון העם וברשותם, אם כן אין הבדל בזה, אם העם נתן רשות המימשל לשר. לפי זה כל מקום שאנו מדברים בענין "דינא דמלכותא דינא" הכוונה היא על דיני וחוקי ממשלת המדינה, שנתמנו לפי חוקי הדמוקרטיה בהתאם לרוח העם ורצונו.

לא לכל דבר אמרו "דינא דמלכותא דינא", סמכותו של "מלך" כלשון הרמב"ם, או "שר" כביטויו של השולחן ערוך, או "ממשלה" לפי המושגים של דורנו, מוגבלת לדברים הנוגעים באופן ישר "לתקנת בני המדינה", אבל לא לענינים אחרים, שהרי אמרה התורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ואסור לפנות לערכאות של גויים, אפילו בדברים שדנים על פי דין תורה (ראה גיטין פח,ע"ב וחו"מ סימן כו), וגם לפני דיני ישראל אסור לדין אם לא דנים דיינים מומחים על פי דיני התורה (ראה שם), "אשר תשים לפניהם -ולא לפני הדיוטות", ודוד אומר: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום" תהילים (קמז, יט-כ). וזה לשונו של מהרי"ק והרמ"א (חושן המשפט שסט) "לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, אלא בדבר, שהוא לתקנת בני המדינה, על דברים מחוקי המלוכה, בהתנהגות של משפטי המלוכה ...", אבל בכל שאר דברים אנו הולכין אחר דיני התורה המפורשים. ורק בדברים שהם לקיום החוק והסדר במדינה, כוחה של הממשלה יפה, לחוקק חוקים שאינן מבוארים בתורה, אם היא מושלת מרצון העם.

זכותה של הממשלה לחוקק חוקים לשמירת החוק והסדר החברתי ולחיזוק ריבונותה וכבודה, נובעת ממה שאמרה התורה דברים (יז,טו): "שום תשים עליך מלך" ודרשו חכמים קדושין (לב,ע"ב): "שתהא אימתו עליך". ולשון הרמב"ם הלכות מלכים (פב,ה"א): "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם". ולא רק למלך יש כח זה אלא לכל רשות עליונה של עם ישראל בכל דור, שכן אנו מוצאים בעזרא (י, ז-ח): "ויעבירו קול ביהודה ובירושלים לכל בני הגולה להקבץ ירושלים, וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים, כעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו, והוא יבדל מקהל הגולה". ויש להם סמכות להעניש לא רק עונש ממון, אלא גם עונש מיתה, אם הוא נחוץ לקיום הסדר במדינה, שכן מצינו אצל יהושע (א,יח) "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, יומת, רק חזק ואמץ", ויהושע לא היה מלך, ובכל זאת, היה בידו להעניש עונש מיתה, למי שעובר על פקודיו.[2]

וכיון שאמרה התורה ויקרא (כז,לד): "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני", ודרשו מגילה (ג,ע"ב) שאין הנביא רשאי לחדש דבר שלא נמצא בתורה "לגרוע או להוסיף מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו מפי משה" (רמב"ם בפ"ט מה' יסודי התורה ה"א). צריכין אנו לומר, שדבר זה נכלל במה שאמרה התורה "שום תשים עליך מלך -שתהא אימתו עליך", שכל רשות עליונה של עם ישראל, רשאית לחוקק חוקים לחיזוק כבודה וריבונותה בצבור.[3] או שנקבל את דעתו של הרמב"ן ויקרא (כז) (בשם הילמדנו) שדורש את זכותו של מלך בישראל או סנהדרין גדולה במעמד כל ישראל (הכוונה היא, ברשותן והסכמתן של כל ישראל), שיש להם רשות במשפטם אם יחרימו על דבר העובר עליו חייב מיתה, שנאמר "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, מות יומת". כי חרם המלך או הסנהדרין חל על המורדין או על העובר על גזרתם ותקנתם (ראה תשובת חתם סופר אורח חיים סימן רח).

הרי שיש רשות למוסד השלטוני -המייצג את העם וקיבל שלטונו מן העם לחוקק חוקי חרום, ולהעניש את העובר עליהם. גם בעונש היותר חמור, אם יש צורך בכך. וזה לשונו של הרמב"ם הלכות ממרים (פ"א,ה"ב): "הרי הוא אומר דברים (יז,יא) על פי התורה אשר יורוך ... -אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים, כדי לחזק הדת ולתקן העולם. שכל חכם שמורה על דבריהם, מיתתו בחנק, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון ...".[4]

ב.חוקים המנוגדים לתורה -אין להם תוקף

הסמכות הניתנת למלך, לנשיא או לסנהדרין -או לשרי הממשלה, במשטר שלנו -לחוקק חוקים לקיום הסדר במדינה היא מוגבלת. אפשר לחוקק חוקים שלא נמצאים בתורה, אבל אין להם כח לחוקק חוקים העומדים בניגוד לתורה, שכן אמרו סנהדרין (מו,ע"א): "רבי אליעזר בן יעקב אומר: שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מדין תורה, ולא לעבור על דין תורה". והביא דין זה הרמב"ם (בפרק כד מה' סנהדרין ה"ד והשולחן ערוך חושן המשפט סימן ב): "יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה, לא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שבית דין רואים שפרצו העם בדבר, יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי שיראו להן, הכל הוראת שעה לא שיקבע ההלכה לדורות, מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת האילן ...". והטור סיים בזה: "וכל מעשיהם יהיו לשם שמים".

חוקי הממשלה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בהם, אין להם תוקף. שקודם שהם אומרים לתקן תקנה או להנהיג מנהג, עליהם להתיישב בדבר, לידע תחילה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בהם, או אם אין יכולין לעמוד בהם, ולמדו דבר זה מדכתיב מלאכי (ג,ט) "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים, הגוי כולו" -"אי איכא גוי כולו אין, אי לא -לא" (עבודה זרה לו,ע"א). שגזרת ארור להביא המעשר אל בית האוצר קבלו כל הקהל כולו, לפי שהיו יכולין לעמוד בה, ומכאן שאין נחשבת גזירה אם אין יכולין לעמוד בה.

והסבירו הדבר גדולי הראשונים (ראה שו"ת הרא"ם נז) עפ"י הגמ' ב"ב ש"אין גוזרין גזירה על הצבור, אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה". וראה לשון הרמב"ם (פ"ב מה' ממרים) שסמכותו של בי"ד הגדול לגזור ולתקן הם בשל ש"כל אנשי דורו הן סומכין דעתן על ידו בגזרות ומנהגות, ומפני זה ניתן להם הכח". לכן צריכה להיות תקנה או גזירה שרוב הצבור יכולין לקבלה, "כי כאשר אין רוב הצבור יכולין לקבלה, אף על גב שרוצה איזה יחיד לקבל דבר שהוא קשה, אין כאן קבלה, כי כן כל דרכי התורה ראויין לקבלה, ואין דבר בתורה שהוא נגד האדם", ולפיכך "אי אפשר לגזור דבר שאין לו קבלה על הרוב" (ראה מהר"ל מפראג "נצח ישראל" פכ"ג).



[1]    עי' בלשון הטור שהתחיל במלך: "ואם ציוה המלך וכו' וכן אם צוה וכו' בד"א בדבר כללי שגוזר על בני מלכותו" וסיים בשר: "אבל שר שלקח חצירו של אחד שלא מדין מלכות ...". והוא ודאי תיקון הצנזורה שלא רצה לנקוט שהמלך מתנהג שלא כדין. תיקון זה ישנו גם בכמה דפוסים בר"ן נדרים (כח,ע"א) "במוכס שאין לו קצבה וכיון שכן לאו דינא הוא אלא חמסנותא וחמסנותא דמוכס לאו דינא הוא". וצריך להיות חמסנותא דמלכותא וכ"ה באיזה דפוסים. ותיקון דומה בריטב"א ונמוק"י על הרי"ף, ומזה כנראה השתרבב בשו"ע חו"מ לכתוב גם הרישא בלשון שר בדומה לסיפא. אבל לענין דיוק המחבר דידן, נראה שאין לבנות כלום על שינוי לשון זה. -העורך

[2]    מדברי הרמב"ם (פ"א מהלכות מלכים ה"ג) משמע שהיה מלך, שכך הוא אומר: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י בי"ד של שבעים זקנים ועפ"י נביא, כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו". ובעניין זה ראה עוד דיונו הנרחב של הרב ישראלי "סמכויות מוסדות מימשל נבחרים בישראל" בקובץ זה. -י.ש

[3]    סמכות זאת לבי"ד ניתנה והוא שאמרו הפקר בי"ד הפקר. ובגמ' בגיטין אמרו שהוא רק בבי"ד אלים. ועיי"ש בתוס' אם מספיק לענין זה הגדול בדורו. ולענין מי שהמחום הצבור עליהם עי' חו"מ סי' ב. ביחס להעניש עונש מיתה לא מצינו כח לבי"ד אלא כהוראת שעה למיגדר מילתא, עי' רמב"ם פ"ב מהלכות רוצח ה"ד. -העורך

[4]    אין זה אלא בממרה על דעת סנהדרין הגדולה ולפי הפרטים שנתבארו שם. -העורך

  סמכויות הממשלה במדינת ישראל
עבור לתוכן העמוד