הלכות ציבור מבית מדרשה של הציונות הדתית

כל נושא המתחדש בעולמנו עולה על 'שלחן מלכים' ומשתקף בבית המדרש. כל חידוש מדעי, טכנולוגי או חברתי (חשמל, פלסטיק, המחשב, האינטרנט, הנדסה גנטית, השתלות, מעמד האשה, אקולוגיה, סוציאליזם, פמיניזם, גיור) בא לידי ביטוי במאות תשובות הלכתיות המתפרסמות המלוות את החיים המעשיים. ברור איפוא כי גם הקמת מדינת ישראל הניבה מאות ואלפי שאלות אופייניות. הציונות, ההתישבות (עוד בתקופת טרום-מדינה), הבטחון, שירותים ציבוריים, חקיקת כנסת ישראל וקליטת העליה הציפו את שלחן הרבנים במטר שאלות: שבת, צבא, רפואה מודרנית, שמיטה, מדיניות פנים וחוץ, ניהול המדינה, משפט עברי וכיו"ב. כל אלו באים לידי ביטוי בחוברות, בקבצים, בספרים ובסדרות תורניות העוסקות בתחומים אלו.

התיתכן מדינה הלכתית?

בשנות המדינה הראשונות נטוש היה ויכוח בין פרופ' (אז: ד"ר) ישעיהו לייבוביץ לרב מ"צ נריה וסיעתו (כמו הרבנים ישראלי, בר שאול ועוד) סביב השאלה האם קימת אפשרות הלכתית למדינה יהודית? שיטת לייבוביץ היתה (והיא קיימת עד היום בחוגים 'אקדמאיים' וליברליים מסוימים) שאין דרך, בהעדר תקדימים הלכתיים. כך סיכם תפיסה זו אליעזר גולדמן (חוברת 'ההלכה והמדינה' תשי"ג (?) עמ' 3): "בהלכה הנמצאת בידינו אין למדינה סטאטוס. המדינה אינה קימת בהלכה שנתגבשה דוקא מתוך העדר עצמאות ממלכתית, ומתוך תלות במשטר מדיני המקוים בידי הגויים. הפתרון המוצע הוא דרך של חקיקה תורנית חדשה בשביל המדינה, אשר אם אין אפשרות אחרת, תיעשה ע"י מוסדות כלליים של הציבור הדתי, ולאו דוקא ע"י המוסדות הרבניים". בני הפלוגתא מקרב רבני הציונות הדתית שלו טענו בתוקף כי "ההלכה  נותנת למדינה את הסטאטוס הדרוש" (שם), ותורתנו – תורת חיים היא ומותאמת לכל המצבים.

להלן נעמוד על חידושי הלכה, עקרוניים ופרטניים שנולדו בבית מדרשה של הציונות הדתית, ואשר נובעים מן האמונה כי המדינה והציבור הלאומי הם גורם בהלכה; יש להם סטאטוס הלכתי ו'בית מבוא רחב' רלבנטי בהלכה.

בין המובילים בתחום זה נזכיר בעיקר את הרבנים הראשיים לדורותיהם; קוק (שמיטה), הרצוג, עוזיאל, אונטרמן וגורן ובצידם הרבנים נריה וישראלי, זכר כולם לברכה. האחרון, הרב ישראלי, "עולה על כלנה" בגבשו משנה שלמה בסוגיות תורה ומדינה. תלמידיהם ממשיכים באריגת המסכת כגון הרבנים אריאל, ליאור, רבינוביץ, אבינר, במכוני  'צומת', 'התורה והארץ', 'ארץ חמדה'  ועוד.

כך כתב הרב הרצוג (הקדמה לספר "הפכה פסוקה", מכון אריאל): "מדינת ישראל העמידה לפנינו בעיות קשות הדורשות עיון ובירור מצד חכמי התורה. הייתי בין המתלהבים לרעיון של מדינת ישראל. בדעתי נגמר שמדינת ישראל היא צורך חיוני לא רק מנקודת הראות של הצלת נפשות; לא רק מהבחינה ההסטורית-לאומית של השאיפה לפריקת עול גלות; לא רק כדי לסלק את הסכנה של השמדת ישראל ח"ו המאיימת תמיד; לא רק כדי להכין מקלט לעת צרה; לא רק מהבחינה של כלות הנפש היהודית את חירות ישראל... בלבי נקבעה הדעה שהיהדות עצמה, בתוך תוכה, מהבחינה הכי עמוקה, זקוקה אליו במאד-מאד".

הגדרות חדשניות בהלכות ציבור

בתחום הבטחון סלל דרך רחבה הרב גורן, בפסקי צבא שלו. בעקבותיו התווספו לארון הספרים היהודי שורה ארוכה של פסקים מהפכניים בנושאים אלו. אחד מחידושי הרב גורן היא הקביעה כי בעניני מלחמות יש היתר לחילול שבת מעבר לדין הכללי, האזרחי, "וחי בהם" המשמש מקור להיתר פיקו"נ. המקור הוא (שבת יט,א) "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם השבת ואם התחילו אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: 'עד רדתה' - אפילו בשבת". היתר "עד רדתה" רחב יותר, בבחינת שבת 'הותרה' ולא רק 'דחויה'. יש שחלקו עליו אך חידושו נקלט.

הרב ישראלי קבע יתד חזק בחידוש מפליג שהוא אבן פינה לפסקי שבת במכלול השירותים הציבוריים והממלכתיים. במאמר 'על המשטרה בשבת' (עמוד הימיני סי' יז) חידש מושג "מכשירי פיקוח נפש" שענינו התחשבות לא רק במקרה שלפנינו אלא גישה מערכתית המביאה בחשבון את כל המקרים הדומים בכל ימות השנה ובכל שלל האירועים. במאמרו ה'מהפכני' כתב: "כלל הדברים שאין לנו לדון את המקרה מבחינתו הבודדת אלא מבחינת כל המקרים הדומים לו... אין חשוב כלל אם מקרה בודד זה הוא מצוי או לא אלא אם יהא בהם פעם משום הצלה... באיזה מקרה מן המקרים. הימצאותם של יהודי חילוניים איננה סיבה להסתמך עליהם. עלינו לדון כאילו כולם שומרי תורה... נראה לי כדבר ברור שהדיון בנקודה זו אינו צריך להביא בחשבון את מספר שומרי התורה במשטרה כיום הזה. עלינו גם לחתור שיהפכו שם לרוב, לא פחות ממה שעלינו לשאוף להגיע לרוב במקומות אחרים".

הלכה חשובה נוספת בתחום הבטחוני היא הילכת "נכרים שצרו" (עירובין מה,א) וממנה פינה ויתד להלכות מדינה רבות. הרמ"א בשו"ע (או"ח שכט,ו) מתיר גם פעילות יזמתית בשבת כדי למנוע מראש התרחשות מסוככנת. כך שנינו: "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכל זיינן ומחללין עליהן את השבת". והוסיף הרמ"א: "אפילו לא באו עדין אלא שרוצין לבוא".

פוסק מובהק כמו הרב א"י ולדנברג זצ"ל, שאיננו משתייך לחוגי הציונות הדתית, מסתמך על הלכת 'נכרים שצרו' להתיר פעילות משטרתית אזרחית. הוא מחדש כי גם פשיעה רגילה ובריונות היא בבחינת 'נכרים שצרו'. וראו במאמרי בתחומין ב' שם שטחתי מסכת רחבה של "הגדרות פיקוח נפש ציבורי"; ככל שהנושא נוגע לכלל החברה והמדינה - הגדרות 'היתר פיקוח נפש' מתרחבות מאד.

נושאי התיישבות וחברה

בתחום ההתיישבותי ניכרת פסיקה עניפה המושתתת לעתים קוּלות מפליגות. הרקע לפסיקה זו היא ההשקפה שההתיישבות היא גורם לאומי שיש להתחשב בו. הדאגה לעתיד ההתיישבות החקלאית הולידו פתרונות הלכ-טכניים לרוב המשולבים ברפת בשבת. אפי' בעל החזון-איש, שאיננו מוגדר כ'ציוני דתי', איפשר פתרונות חדשניים לחולבי קיבוץ חפץ-חיים כדי לקיים משק חלב רווחי. כיוצא בזה, הפולמוס סביב 'היתר המכירה' לשמיטה, מימי ה'קולוניות' בתרמ"ט ועד הכשרות הציבורית בישראל בתשס"ח, קשור במישרין להשקפת עולמו של הפוסק והתחשבותו במימד הציוני של החברה והמדינה.

מכון 'צומת' פועל במיגזרים ציבוריים, ומציע שלל פתרונות הלכטכניים למוסדות רפואה, שירותי בטחון, מכבי אש, ענף המלונאות ונוספים. פסיקותינו והמלצותינו מבוססות על ההכרה בהיבט הממלכתי של מדינת ישראל. גם כאשר השאלה שלפנינו היא ספציפית, נפרסת על גבה 'מטריה' לאומית שתחתיה אנו חוסים, מכח 'פיקוח נפש ציבורי' או 'ניזקא דרבים'.

נזכיר שורה של נושאים חברתיים שבהם נקבעו אמיתות הלכתיות חדשניות, בעיקר ע"י הרב שאול ישראלי:

  • הלכות קואליציה 
  • נכרים במדינה יהודית 
  • מבצע אנטבה בהלכה 
  • אירועי קיבייה לאור ההלכה 
  • פינוי קברים לצרכי ציבור חוק שבת קטוע,  ועוד.

נזכיר גם שורת פסיקות מכריעות בנושאי קליטת עליה ונדחי ישראל, שיש בהם מן החידוש, ובעיקר התחשבות במבט כלל-ישראלי רלבנטי:

  • עדת 'בני ישראל' מהודו 
  • קבלת עולי אתיופיה והפלאשמורה 
  • בירור יהודותם של עולי חבר העמים 
  • בתי דין מיוחדים לגיור, ועוד.

כל אלו נדונו ונולדו בבית מדרשה של הציונות הדתית, והוטבע בהם התו ההלכתי-לאומי  שהוא אחד מסממניה העיקריים ומאתגריה של הציונות הדתית.

יש לציין כי בישראל פועלים כיום שורה של מכונים ציונים-דתיים שכולם חרתו על דגלם השקפת עולם פסיקתית זו; בתחומי המשפט, הרפואה, הטכנולוגיה, החקלאות, הכלכלה, הסוציולוגיה, הבטחון ועוד ועוד. ככל שירבו יותר ויותר חובשי כיפות ב'שטח' כן יתרבו חידושי ההלכה המאפשרים את השתלבותם במכלול חיי המדינה.

מר-חשון תשס"ח, 10.07

עבור לתוכן העמוד