מוגבלים – התחשבות הלכתית

ב"ה, סיון תשע"ה הרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צומת'

מוגבלים – התחשבות הלכתית

1. שו"ע הל' שבת שכח סעיף יז: חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה [ הגה: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב דמי] אומרים לא"י לעשות לו רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא... ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר.

2. ציץ אליעזר ח"ו סי' ו אות ג: אין לך כבוד הבריות גדול מזה כמניעת בושה ובזיון מהחרש מאי שמעו לקול המדברים אליו. דאין לתאר גודל אי הנעימות הנגרמת לו מדי בואו בין אנשים ובבהכ"נ והוא בודד לו... באופן שאיכא בזה משום כבוד הבריות... לכן שפיר יש להתיר טלטול מוקצה ולהתיר לחרש לשאת בשבת מכונת החרשים.

3 שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ט: נראה דמי שאזנו כבדה משמוע חשיב נמי כחולה ואף שהמכשיר אינו מרפא.

4. אגרות משה או"ח ד סי' צ: יש טעם גדול להתירו שישב על כסא עם אופנים שיכול לגלגלה בעצמו, דהוא כמנעל שלו... וכיון שהוא חולה שיש לו צער גדול מזה שלא ילך להשמחה של קרובו יש מקום להתיר.

5. חלקת יעקב או"ח סימן סד : להעמיד הרדיו מע"ש בשביל חולה עצב רוח שהזמרה לו לרפואה, והעליתי להתיר... בעצב רוח ומרה שחורה דהוא חולי ממש... וכשהוא במדריגה גדולה אפשר דמיקרי גם חושיב"ס, כחולה נכפה... אבל ני"ד מיירי באיש חולה עצבים ומרה שחורה והזמר הוא לו לרפואה, דמי ממש למי שיש לו מכה שמצטער ממנו כל גופו דמבואר בשו"ע דמיקרי חושאיב"ס... וזה פשוט לפע"ד. ודברי המג"א שכ"ח י"ב דבמיחוש בעלמא אסור שבות, אינו ענין לכאן, דזה מיקרי חושאיב"ס ממש וכאמור.

6. מנחת יצחק ח"ד סי' ח : מותר להביא עמו תפילין לבית החולים שביציאתו שורפין כל מה שהביא עמו... אם מניעת התפילין יוכל לגרום צער להחולה, שנפשו עגומה עליו... וחלישת הדעת הזו תוכל לפעול ג"כ חלישת הבריאות של החולה, אז יש להקל להביא עמו התפילין. והראה לי [ת"ח אחד] שכה"ג כתב לו הגה"צ מליובאוויטש...

[עפ"י ב"ב קנו,ב: 'א"ר לוי קונין קנין משכיב מרע אפילו בשבת' שמא תטרף דעתו עליו.]

7. שבת קכח,ב : מיילדין את האשה... אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. פשיטא? לא צריכא בסומא... איתובי מיתבא דעתה. תוס': יותר יכולה היולדת להסתכן ע"י פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה ממה שיסתכן החולה ברעב.

8. שו"ע או"ח שא,כה : מותר לצאת בקמיע מומחה.

9. אגרות-משה (או"ח ח"ה סי' יח) : נראה דאם החולי שבשבילו יתנו לו הקמיע הוא באופן שיש לחוש שמצד הצער ימות, מותר גם לכתוב. אבל אם כן, אפשר הוא גם באינו מומחה, אם החולה סובר שזהו רפואה. וצ"ע לדינא.

10. ברכי יוסף או"ח שא אות ו : מעשה באיש אחד שמצא סגולה למי ששתה סם המות לכתוב לו... ועשה והצליח. ויהי היום ליל ש"ק אירע שנערה ישראלית שתתה סם המות... וקם וכתב הקמיע לנערה, ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה. וביום השבת נודע לעזה עליו המדינה שחילל שבת בשאט. והוא השיב דפיקו"נ דוחה שבת... לפום ריהטא נראה דלא שפיר עבד... היינו דוקא ברפואה שהוא דרך טבע, אבל בדבר שהוא דרך סגולה לא...

אכן ראיתי להרב אדמת קדש... הוכיח דהרמב"ן והרשב"א פליגי על הרמב"ם, ולא שאני להו בין כשהרפואה היא בדרך סגולה לכשהיא בדרך רפואה בטבע, וכתב דהלכתא כוותייהו והתיר. וכן ראיתי בספר פרי הארץ ח"ג סי' ג מיו"ד כתיבת יד. והעד העיד דרבני שאלוניקי עבוד עובדא להיתר. וא"כ לכאורה נראה דשרי בנד"ד... דלית ביה סרך איסור אפילו מדרבנן, ולמפרע מצוה גדולה עשה.

עבור לתוכן העמוד