סוכת פרגולה

[פורסם בתחומין יט  373]

 

א. מסמרים
ב. מבנה קבע
ג. תעשה ולא מן העשוי
ד. סוכה ישנה
ה. עשיית הסכך קודם לדפנות
ו. סיכום

vvv

    פרגולה הינה סוכת עץ העשויה להגן מפני החמה, והיא מסוככת בנסרים ארוכים הקבועים למקומם במסמרים, ורוחבם פחות מארבעה טפחים. האם כשרה היא לסוכה?

א. מסמרים
    האם המסמרים שבפרגולה, שהם מקבלי טומאה, פוסלים את הסכך? שאלה זאת מופיעה בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ריג (ר' גם המיוחסות לרמב"ן סי' רטז): "סכך סוכה העשוי מנסרין שאין ברחבן ארבעה, והם תקועים במסמרות של ברזל, והם משולבים בשליבת הסולם, ואין בפתח השליבה שלשה טפחים, ובחג מכסין אותו בהדס ובערבה - אם פוסלים הסכך מחמת המסמרות? לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו, וציוה להסיר המסמרות מהסכך. הודיעני טעמו: אי משום מקבלים טומאה?"
    תשובתו של הרשב"א היא: "אותו חכם, אם אסר, לא מאותו טעם שאמרת אסר, שאותם מסמרות אינם פוסלים הסכך המרובה מהם. ואולי, מפני מה שאסר אחד מרבותינו ז"ל, דכיון דהנסרים תקועים במסמרות, הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה, ויש בהם משום גזירת תקרה. ויש שנחלקו עליו. ואתה, הנח להם, כיון שנהגו; שאף על פי שאינם נביאים, הם בני נביאים."
    היתר מפורש לקביעת הסכך במסמרים נמצא גם בשו"ת תרומת-הדשן סי' פט, בבית-יוסף או"ח תרכו,ב ובסי' תרכט, בלבוש תרלא,ט, בשו"ת הרמ"ז (לרבי משה בן מרדכי זכות) סי' יח (שהוסיף, שכך המנהג בימיו), בשו"ת האלף-לך-שלמה (לרבי שלמה קלוגר) או"ח סי' שסו, בשו"ת אגרות-משה (לר"מ פיינשטיין) או"ח ח"ה סי' לט, ועוד.
    העובדה שהמסמרים אינם פוסלים נובעת גם מהמשנה בסוכה טו,א הדנה בתקרה שאין עליה מעזיבה. לפי בית הלל, "מפקפק או נוטל אחת מבינתיים", וביאר הרמב"ם בפיהמ"ש: "מפקפק - פירוש שיעקור אותן ממקומן ומן המסמרים התקועין בהם." ראה גם ב"י או"ח תרלא,ט, שכתב: "שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהם." מדברי בית הלל משמע, שכשנוטל אחת מבינתיים, נשארים נסרים נסרים תקועים במסמרים.
    יסוד הדיון הוא על המשנה בסוכה כא,ב: "הסומך סוכתו בכרעי המטה - כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה." הגמרא שם מביאה מחלוקת בין רבי זירא לבין רבי אבא בר ממל בביאור טעמו של רבי יהודה. אחד אומר: מפני שאין לה קבע, דהיינו: הסוכה אינה יציבה דיה כמבנה קבע, כדרוש לשיטת רבי יהודה; ואחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה.
    לדברי הרא"ש, הטעם העיקרי לאיסורו של רבי יהודה הוא מפני שאין לה קבע, ולא מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. כן משמע גם מהרי"ף, ר' שו"ת תרומת-הדשן סי' צא. אך גם לשיטה המסבירה את טעם האיסור של רבי יהודה בכך שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי רבי יהודה מגביל את איסורו למצב של אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. לכן, אם הסכך עומד בפני עצמו, והמסמרים דרושים רק לנוי, כדי להבטיח שנסרי הסכך יעמדו במרווחים שווים ובנטיה רצויה, כפי שהדבר עשוי בפרגולה, הרי המסמרים אינם מפריעים כל עיקר. כך מפורש בשו"ת מהרי"ל סי' קנז ובשו"ת רב-פעלים (לרבי יוסף חיים בן אליהו) ח"ב יו"ד סי' כה בשם הר"ן.
    יתירה מזאת: לדעת פוסקים רבים, מעת שהמסמרים תקועים וקבועים במקומם, הרי הם חלק מהמבנה, ושוב אינם מקבלים טומאה. כך כתב בשו"ת הרמ"ז סי' יח: "ולא ידענא היכי נחית להו טומאה למסמרות הקבועים בתקרות או בכתלי הבתים, דאפילו נימא מספיקא שנעשו מכלים טמאים - כיון שנשתנו גופן למסמרות ונקבעו במחובר לקרקע, תו לא מקבלי טומאה." וכן כתב במשנה-ברורה תרכט,כג על פי הט"ז: "אכן כשאין להסולם נקבים, והשליבות תקועין על היריכות במסמרים, הם בכלל פשוטי כלי עץ שאין מקבלין טומאה אף מדרבנן."
    מדברי חזון-איש (או"ח קמג,ב) עולה שעכ"פ צריך שהמסמרים לא ייראו, שכן לגבי חוטי ברזל הנתונים בתוך כותל אבן התיר וסמך בין השאר על כך (ועוד סמך על כך שעיקר הכותל עשוי אבן, ושהוא עומד בעצמו והברזל הוא רק לחיזוק מפני הכאה ותנועה.
במקרה שלנו מצטרפים אפוא שלושת היסודות:
המסמרים התקועים בסכך הפרגולה אינם מהווים מעמיד;
גם במקרה של מעמיד, לדעת הרבה פוסקים טעמו של רבי יהודה לאסור סמיכת הסוכה בכרעי המיטה הוא משום קבע, ולא משום מעמיד בדבר המקבל טומאה;
רבים פוסקים, שמסמרים התקועים במבנה בטלים לו ואינם מקבלים טומאה.
לכן, הבעיה של סיכוך בדבר המקבל טומאה אינה עניין לפרגולה.

ב. מבנה קבע
    "אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" (סוכה ב,א). האם בסכך הקבוע במסמרים אין משום קבע?
    הגמרא דנה במקור הדין שגובה סוכה צריך להיות עד עשרים אמה. רבא לומד זאת מהפסוק "בסכת תשבו שבעת ימים" - "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי; עד עשרים אמה - אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה - אין אדם עושה דירתו דירת עראי, אלא דירת קבע." מבואר שם בגמרא שאפילו אם עשה סוכה ממחיצות של ברזל, אין הסוכה פסולה, שכן האבחנה בין דירת קבע לבין דירת עראי היא רק בגובה. לרבא, "משמע ליה קרא דאתא לשיעורא, לאורויי לך מדת גובהה כלומר: בסוכה שאפשר לעשות עראי" (תוס' ד"ה כי). "לפי שאי אפשר לומר שהתורה תצוה מה שאי אפשר לעמוד עליו, דבאיזה דבר נשער אם הבנין ראוי לשבעה בלבד או ליותר מכן? משום הכי משמע לן דבשיעור שאפשר שייעשה בו דירת עראי תליא מילתא" (ר"ן). שיעור שאין עליו עוררין הוא רק גובה הסוכה, אך לא החומר ממנו היא עשויה.
    אולם דיון זה הוא בדפנות בלבד. לכאורה, בסכך יש מודדים אחרים שעשויים לעשות את הסוכה לסוכת קבע. התוס' שם מפרשים שאי אפשר לעשות את הסכך שלא יהיה חדיר לגשם באמצעות קביעת הנסרים במסמרים, "שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי." בכך מבארים התוס' מדוע רבי זירא דורש רק שהסוכה תשמש כמגן מפני השמש ולומד זאת מן הפסוק "וסוכה תהיה לצל", ואינו דורש שתגן גם מפני גשם, כלשון המשכו של הפסוק "מזרם וממטר" - "אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי, ואם כן הוה ליה קבע" מסכמים התוספות.
    אולם משמע מדברי התוס' שלא קביעת המסמרים היא העושה את הסוכה קבע, אלא רק אם עושה זאת באופן שלא ירדו בה גשמים." וכך פירש המהר"ם את דברי התוס'. הסבר זה, שמידת חדירת הגשמים בלבד היא הקובעת אם מדובר בסוכת קבע או סוכת עראי, מוכח מדברי התוס' ביומא י,א ד"ה וכי תימא, שכתבו: "שאני סוכה דדירת עראי היא, דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה, כגון אם הוא מצטער או ירדו גשמים." ראה גם שו"ת משיב-דבר (לנצי"ב מוולוז'ין) ח"ב סי' פב.
    הסבר זה בדברי התוספות מקבל את חיזוקו מתשובת רבנו תם שבשו"ת בעלי התוספות סי' טו, המביא "מעשה וסיכך הרב רבי שמשון, גיסו של ר"ת, בנסרים שאין בהן ד', ועשה סוכה יפה מאד כעין כיפת חדרים, ותקוע במסמרות, ופסלה ר"ת משום דמצלת מן הגשמים. אבל אם השכיבן זה אצל זה, כשירה, דאין מצלת מן הגשמים" (ראה גם הגהות מיימוניות הל' סוכה ה,ט). הפסול אינו בגלל המסמרים, ואילו היו הנסרים שכובים על צידם באותו אופן - היתה הסוכה כשרה. הפסול הוא מחמת חדירת הגשמים.
    יתר על כן: גם אי חדירת הגשמים לבדה אינה סימן להיות הסוכה סוכת קבע, ונחוץ גם התנאי של קביעת המסמרים. כך כתב הר"ש קלוגר בשו"ת האלף-לך-שלמה או"ח סי' שסו, וכך מוכח מדברי הסמ"ק צג,נה: "נסרים פחותים מארבעה מותר לסכך בהם; אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בענין עראי, שיוכלו הגשמים לרדת בסוכה, וכדמפרש בתוספות בפרק קמא" (הובאו דבריו בבית-יוסף או"ח תרכט,יח). להבנה זו בדברי התוס' שותפים גם ה"ר אברהם בורנשטיין בשו"ת אבני-נזר או"ח סי' תעב ("לפי מה שכתבו התוספות... כשקובע הנסרים במסמרים עד שאין המטר יכול לירד בתוכה פסול מדאורייתא, דבסכך בעינן עראי ממש"); וה"ר אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ- אליעזר חט"ו סי' כח ("לא פסל ר"ת לסכך בהם כי אם היכא שגם תוקעים במסמרים, דאז רק אז נקרא זה דמצלת מן הגשמים").
    הפוסקים הביאו את דעת רבנו תם זו - בטור סי' תרלא; בלבוש תרלא,ג ("בדיעבד, אפילו מעובה כמין בית - כשרה, דמכל מקום שם סוכה עליו... אבל אם היא מעובה כמין בית ממש, עד שאין המטר יכול לירד לתוכה – פסולה, שאין שם סוכה עליו אלא כבית מקורה"); ובט"ז או"ח תרכט,כא ("רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד שם"). סיכם וכתב ה"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע-אומר ח"ד או"ח סי' מט: "מבואר יוצא מדבריהם, שאם סיכך בדרך קבע באופן שאין הגשמים יורדים לתוכה - פסולה מדאורייתא."
    בניגוד לכך כתב בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' סו, שהדרישה לדירת עראי באה "לאפוקי היכא דקבע הסכך במסמרים, אפילו בנסרים פחות מד' ושירדו בה גשמים." אולם אין זו מסקנת דבריו, שכן הוא סיים את דבריו במילים: "אבל עיקר הסוגיא כדפירשתי", וכוונתו לפירושו שם, שדירת עראי באה לאפוקי סוכה הגבוהה מעשרים אמה, וכן לאפוקי מדרישתו של רבי ששיעור סוכה יהיה לפחות ד' אמות על ד' אמות. ראייה לכך, שגם לדעת המהרי"ל לא די לפסול סוכה בגלל שקבועים בה מסמרים, מכך שלא הזכיר שיטה זו בתשובה אחרת (סי' קנז) העוסקת באותו נושא.
    איסור לקבוע את הסכך במסמרים מוזכר גם במגן-אברהם תרכז,ב: "באגודה ריש סוכה כתב בשם התוספות, שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפילו פחות מד', מפני שהם דירת קבע." ה"ר שמואל הלוי קעלין (מחצית-השקל תרמ,ט) רואה בדברי האגודה הללו מחלוקת עם דברי רבינו תם, שלדעת האגודה הסכך בעינן שיהיה עראי, ולדעת ר"ת בעינן שאין הגשמים יכולים לירד לתוכו.
    על סמך דברי מגן-אברהם" כתב בערוך-השלחן (או"ח תרכט,לב): "במקום שאי אפשר, שאין להשיג בַּמֶּה לסַכֵּך, בהכרח לסכך בנסרים פחות מרוחב ד'; אך לא יקבע אותם במסמרות, דבכהאי גוונא בית גמור הוא ופסול מן התורה." גם בשער-הציון (תרלב,ו) ציין זאת בעל משנה-ברורה על סמך דברי התוס' והר"ן, שבסכך "לא מתכשרא מן התורה עד דעביד לה עראי, דהיינו: שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים."
    דברי האוסרים נפלאו מאתנו, שהרי כולם מסתמכים על התוספות ועל ר"ת, וכבר הראינו לעיל שפסול הסכך מטעם קבע הוא דווקא כשמציל מן הגשמים. אולי אפשר ליישב, שבמגן-אברהם ובשער-הציון הזהירו מפני כיסוי בנסרים קבועים במסמרים, באופן שהיה פשוט להם - אף שלא הזכירו זאת - שאין הגשמים יכולים לירד לסוכה.
כאמור, הר"ן פירש שעראיות הסוכה נמדדת רק בשיעור הגובה. שיטת הרמב"ם היא, שההבדל בין מבנה קבע לבין מבנה עראי אינו מתבטא בחוזק המבנה או ביציבותו, אלא בייעודו בלבד. כך הבין בשו"ת רב-פעלים (ח"ב יו"ד סי' לו) בדעת הרמב"ם, והביא בשם מרכבת-המשנה: "עיקרו של דבר תלוי בין אם הוא דר בו בקביעות, או דרך עראי."
גם אם כך, הלא פרגולה אין דרך לדור בה בקביעות. המירווחים בין קורותיה מניחים לגשם לחדור אל תוכה, וממילא נראה בפשטות שאין היא נחשבת לסוכה של קבע.

ג. תעשה ולא מן העשוי
    האם בפרגולה שלא נעשתה לשם סוכה, כי אם לצל, יש משום "תעשה ולא מן העשוי"? לפי המשנה בסוכה טו,א, תקרה העשויה מנסרי עץ - אליבא דבית הלל "מפקפק (רש"י: סותר ומנענע את כולן) או נוטל אחת מבינתיים", ולפי רבי מאיר, "נוטל אחת מבינתיים, ואינו מפקפק." הגמרא מבארת, שטעמם של בית הלל הוא משום "תעשה - ולא מן העשוי". מהמשנה משמע שמדובר דווקא בתקרת הבית, ולא בתקרת מבנה ארעי שלא נעשה לדור בו. אכן, הרמב"ם (הל' סוכה ה,ח) פוסק: "תקרה שאין עליה מעזיבה, שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד, הרי זו פסולה שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית. לפיכך, אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה, ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר רוחב ארבעה טפחים. וכן אם נטל אחד מבינתיים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זו כשרה."
    ברוח הדברים הסכימו הפוסקים ש"תעשה - ולא מן העשוי" שייך אם לא עשאה לצל בלבד, כגון שהיתה זו דירתו ממש כל השנה, שאכל ושתה וישן שם (מחזור ויטרי סי' שנח וסי' תנז; טור סי' תרלה; ב"י תרלו,ב; שו"ע תרלה,א; לבוש תרלו,ב; משנ"ב תרלו,ט; ערוה"ש תרלה,ב; אגרות-משה או"ח ח"ה סי' לט, ועוד). ממילא, סוכה שעיקר עשייתה לצל (פרגולה), גם אם לא עשאה לשם סוכת חג, כשרה, ואינו צריך לפקפק את הסכך.[1]

ד. סוכה ישנה
    האם יש בעיה בסוכה שאינה מוקמת כל שנה מחדש לצורך החג? אכן, לפי המשנה (סוכה א,א), בית שמאי פוסלים סוכה ישנה, ובית הלל מכשירין. סוכה ישנה היא כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה." בירושלמי פ"א ה"ב הוסיפו על מחלוקת ב"ש וב"ה - "תני: צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרי: טפח! רבי יוסה אומר: כל שהוא. מאן דאמר 'כל שהוא' - ובלבד על פני כולה."
    חיוב זה לחדש דבר בסוכה ישנה, מופיע להלכה בטור סי' תרלו ובשו"ע תרלו,א אך נתון במחלוקת פוסקים, אותה סיכם הרדב"ז (שו"ת ח"ו ב' אלפים נז) כשלוש שיטות:

  1. לדעת הרי"ף והרמב"ם, אפילו למצוה מן המובחר אין צריך לחדש בה דבר.
  2. לדעת הר"ן, צריך לחדש בה למצוה מן המובחר;
  3. לדעת הטור, צריך לעיכובא.

לפי המצריכים לחדש דבר, החידוש צריך שיהיה בגוף הסכך (משנ"ב תרלו,ה ע"פ פרמ"ג).
אף לב"ש, רבים מקימים פרגולה כדי להשתמש בה לצורך סוכה, וא"כ יצאה מגדר סוכה ישנה. כדי לצאת מידי הספק ולקיים מצוה מן המובחר, ראוי לחדש דבר בסכך.[2]

ה. עשיית הסכך קודם לדפנות
    לרוב, בפרגולות יש סכך ואין דפנות. האם זהו עשיית הסכך קודם לדפנות, הפוסלת בסוכה? דין זה שאין לעשות סכך קודם לדפנות, כתבו בהגהות מיימוניות (הל' סוכה ה,ט), והטעם הוא דבשעת עשייתן לא הוי אהל, ויש בו משום "תעשה - ולא מן העשוי". דברים אלו הובאו על ידי הרמ"א בהגהתו על שו"ע או"ח סי' תרלה. הפוסקים נחלקו אם הפסול הוא רק לכתחילה (ב"ח, שערי-תשובה) או גם בדיעבד (לבוש, ט"ז). מכל מקום, גם הפוסלים אף בדיעבד מסכימים, שאם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כפי שהובאו הדברים ברמ"א.
    ברוב הפרגולות הסכך מונח על קרשים שיש ביניהם טפח ויותר, ויש צורך להוסיף סכך ביניהם. בהרבה מקרים לפרגולה יש דפנות - קירות או מעקות. במקרים, שבהם אין דפנות והקרוי של הפרגולה כבר יכול להיחשב כסכך, יש לפקפק את הסכך לאחר עשיית הדפנות - להגביהו ולהניחו מחדש, כדי לצאת מגדר של "תעשה - ולא מן העשוי".

ו. סיכום

  1. פרגולה, שבה הסכך מונח על קרשים שיש בהם טפח, או שלפרגולה יש דפנות כגון קירות או מעקות, כשרה לסוכה ללא צורך בפירוק המסמרים.
  2. כדי לצאת מידי ספק סוכה ישנה, ולקיים מצוה מן המובחר, ראוי לחדש דבר בסכך (די בטפח אחד) - כגון, להניח כפת תמר, או לפרוס מחצלת העשויה לסכך וכדומה.
  3. כשאין לפרגולה דפנות, ואין צורך להניח סכך על גבי הקרוי (קרוי צפוף) - יש לפרק אחרי עשיית הדפנות את קורות הפרגולה, להגביהן ולהניחן מחדש.


[1]  לפסול בית בסוכה פירושים שונים. הגמ' בסוכה יד,א אומרת שאין מסככין בנסרים שרוחבם ד' טפחים משום גזירת תקרה. רש"י פירש, שמא יבוא לומר "מה לי לסכך באלו, מה לי לישב תחת קורות ביתי, וההוא וודאי פסול, דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה." במקום אחר (ברקאי ד עמ' 329) הראיתי ששלוש שיטות בפסול בית: רבנו תם (בית מגן ממטר); ר"ן (בית אינו עשוי רק לצל); ולרש"י זהו פסול בגברא - מצות הישיבה בסוכה דורשת לצאת מהבית ולעבור לסוכה. לכן, גם אם פרגולה כשרה מבחינת החפצא, יש צורך במעבר ניכר - אם ע"י חידוש דבר, או באופן אחר - מן הבית לסוכה. - הערת עורך (א.ו.)

[2] עי' באורח-משפט לראי"ה קוק זצ"ל, או"ח סי' קמא, דמשום מצוה מן המובחר אכן ראוי לחדש בסוכה דבר. אמנם הרמ"צ נריה זצ"ל מספר בספרו מועדי-הראי"ה (עמ' צג), שסוכתו של הרב היתה בבית המדרש הסמוך לביתו, וכדי להכשירה היה נחוץ להסיר את הרעפים מהגג. למעשה, לא ביקש הרב מהנגר לסדר מחדש את הנסרים של הסוכה, כחומרתו של הב"ח, כיון - וכאן בלשונו של הרב - "כל אימת שהנגר עלה למעלה לבי מפרפר, לבי חרד, שלא תיקרה תקלה ח"ו, ורק כשאני רואה אותו יורד בשלום, נרגע אני; ולהחמיר על חשבונו של הנגר אינני רשאי." - הערת עורך (א.ד.)

תקליטור 4
עבור לתוכן העמוד