שמיטון

הגדל

'היתר המכירה' לשביעית שהונהג ע"י גדולי רבותינו כהוראת שעה, נקבע במפורש אך ורק למלאכות דרבנן. כידוע, ארבע מלאכות בשביעית הן דאורייתא: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה, ויש אומרים שאף החרישה אסורה מדאורייתא. במחינה מעשית נמצאו פתרונות לזמירה (בשינוי) ולקצירה ובצירה (במסגרת 'אוצר בית דין'). הפעולות שנשארו ללא פתרון הן הזריעה והחרישה.

לקראת שמיטת תש"מ פנתה ועדת השמיטה של הקיבוץ הדתי אל הרבנות הראשית כדי לקבל הנחיות כיצד לעבד את השדות שנמכרו לנוכרי. בהתייעצות עם הרב הראשי דאז, הרב שלמה גורן, ועם אנשי מקצוע בתחום המכונאות, פיתחו במכון 'צומת' את ה'שמיטון'. ה'שמיטון' הוא מנגנון גרמא חשמלי המשמש כ'תמסרת' לידיות ולמנופי המערכת ההידראולית של המחרשה הקבועה בטרקטור. לחיצה על מתג 'הורדה' תגרום להורדת שיני המחרשה ולנעיצתן בקרקע ב'גרמא'. עיקרון הלכתי זה מבוסס על כך שחרישה בגרמא איננה אסורה מן התורה (ואולי אף לא מדרבנן) ולכן חוזר דינה להיות ככל המלאכות השדה שהותרו במסגרת 'היתר מכירה'.

לחרישה ב'שמיטון' מספר מגבלות. כדי שפעולת החרישה תיעשה ב'גרמא' גמורה, היגוי הטרקטור צריך להיעשות באופן אוטומטי, כלומר כיוון שביל החרישה צריך להיעשות לפני נעיצת שיני המחרשה באדמה, וזו - צריכה להיעשות תוך כדי תנועת הטרקטור (כדי שלחיצה על דוושת הגז לא תיחשב ל'חרישה בידים'). ליתר ביטחון, הוכנסו למערכת מנגנוני אבטחה הגורמים לשיני המחרישה להתרומם בכל עצירה, ולהזדקק להורדה מחודשת בגרמא. כך יוצא ששדה שנחרש ב'שמיטון' משאיר 'קרחות' המהוות 'זכר' לשמיטה – וגם זאת לברכה ייחשב.
 
לקראת שמיטת תשמ"ז נקרא מכון 'צומת' לשכלל את ה'שמיטונים' ולהתאימם אף למלאכות הגיזום והזמירה (וגם אלו צריכות להיעשות כשיד אדם אינה אוחזת את המזמרה כלל בשעת הגיזום בגרמא).
 
בשל מורכבות העניין, הן מבחינה ההלכתית והן מבחינה מעשית, הוחלט שהשימוש במנגנון ה'שמיטון' יתבצע רק במקומות בהם לא ניתן (מסיבות שונות) להעסיק נוכרי במלאכות אלו.
 
להרחבה הלכתית, ולהסבר טכני מפורט:

  • הרב ישראל רוזן ויאיר מאיר, מכשור 'הלכטני' לשמיטה, תחומין ב, עמ' 428
  • הרב זאב ויטמן, זריעה באמצעות מכשיר גרמא בשביעית, תחומין ז, עמ' 53

 

עבור לתוכן העמוד