מניעת המונע

בשו"ע נפסק: "נר שמונח מאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת [כדרכו] שמא יכבנו הרוח. [אבל לנעול הדלת כנגדו מותר]... אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת ואפילו אין שם רוח מצויה, אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסגרו ואין בו משום מכבה".

סגירת הדלת מפסיקה את משב הרוח ומשפרת את בעירת האש בחדר, ואע"פ כן פעולה זו מותרת בשבת, משום שהאש בוערת בכוחות עצמה והרוח היא גורם חיצוני שמפריע לה לבעור; סגירת הדלת מסלקת את הגורם המפריע ומחזירה את המצב לקדמותו, וא"כ שיפור הלהבה אינו מיוחס למעשה האדם.

יש שהרחיבו היתר זה וכתבו שמותר, ואף עדיף, לצרכים חיוניים להשתמש בדרך זו של "מניעת המונע". לשם כך פיתחו מנגנון בעל מערכת כפולה: אחת - חותרת באופן תמידי לסגירת מעגל חשמלי (ע"י הטענת קבל), והשנייה - מונעת מאותו מעגל להיסגר (ע"י הקרנת פולסי אור על הקבל המונעים את הטענתו); לחיצה על כפתור ההפעלה מכניסה תריס המונעים מקרני האור לפרוק את הקבל ובכך מתאפשרת סגירת המעגל.

במכון 'צומת' שוללים רעיון זה מכל וכל. לדעתנו, כל תגובת שרשרת רציפה איננה מותרת בשבת ואיננה יכולה להיחשב כ'גרמא', והיא מיוחסת באופן ישיר לאדם (גם אם היא נעשתה ע"י גופו ולא בידיו ממש!). איננו מחלקים בין החיישנים השונים ודרכי פעולתם האלקטרונית (שאגב, אינה ידועה לרוב בני אדם ו"לא ניתנה התורה למלאכי השרת..."). מנגנוני ה'גרמא' של מכון 'צומת' אינם מבוססים על עיקרון זה. במנגנוני מכון 'צומת' ישנה הקפדה על כך שלחיצה על כפתור ההפעלה היא פעולה 'יבשה' ואינה מזוהה ע"י המערכת באופן מיידי; אנו מקפידים על מירווח זמן בין פעולת האדם (סגירת/פתיחת מתג) ובין הרגע שהמערכת האלקטרוני מזהה את הפעולה שנעשתה (ע"י סריקה אלקטרונית במחזוריות קבועה ובמרווחי זמן ניכרים לעין!).

סגירת דלת אומנם הותרה גם כאשר הנר דולק בחדר, אך זאת מפני שהיא רק מאפשרת לנר לבעור כדרכו, אך אין להשתמש בהיתר זה כדי ליצור פעולות נוספות ('להדליק' מכשיר חשמלי כבוי).

להרחבה:

לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד