גילוח הזקן במכונה

א. המחלוקת בענין היתר הגילוח ב"שלבים" - במספרים ולאחר מכן בתער

   1. המתירים על סמך אורך השערות הנותרות

   2. האוסרים משום שגם שיער קצר ביותר אסור בגילוח

ב. חתם-סופר: לא נאמר תער בתורה אלא השחתה

ג. הגדרת השחתת פאת הזקן לדעת השלחן-ערוך

   1. הכתב-והקבלה: השחתה ענינה במהירות וביחד

   2. תער ומספריים חלוקים בכח שבהפעלתם ובמהירות הפעולה

   3. ראיה מאיסור העברת תער על גופו של גבר

   4. ראיה מתה"ד המזהיר מפני השימוש בלהב המספריים

ד. מכונות גילוח שונות

   1. מכונות הגילוח הפועלות לפי עקרון המספריים

   2. מכונות שבהן הלהב נוגע בעור הפנים

ה. מסקנה

v v v

בשו"ע יו"ד קפא,י כתב המחבר שמותר לגלח את פאת הזקן במספרים כעין תער, והסכים איתו הרמ"א, אלא שהוסיף חומרא בשם תרומת-הדשן שנעסוק בה בהמשך מאמרנו. כמו כן הסכימו איתו הש"ך, הט"ז והגר"א. יש שחלקו על מה שפסק השו"ע, ואסרו לגלח במספרים כעין תער, מדרבנן, ואף מדאורייתא. גם בדברי כמה מפוסקים אלה, ובראשם חתם-סופר, נעסוק להלן. עיקרו של מאמר זה יוקדש לבדיקת השאלה אם יש חילוק בין מספרים כעין תער, שאליהם התייחס מרן בשולחנו, ונושאי כליו, לבין מכונות גילוח בנות זמננו, למיניהן.

אין ספק שלאוסרים לגלח את הזקן במספרים כעין תער, אסור לגלח את הזקן במכונת גילוח איזו שהיא. אבל יש לבדוק ולברר אם הסומכים על פסק השו"ע, רשאים להתגלח גם במכונות גילוח בעלות שכלולים שונים, שנועדו לשפר את הגילוח. לצורך זה נתחקה אחרי מה שכתבו הפוסקים בהגדרת תער, מספרים כעין תער, גילוח והשחתה; נבחן כמה מכונות גילוח נפוצות מצד המפרט הטכני שלהם, כפי שמופיע אצל רשם הפטנטים ובמקורות נוספים, ונראה אם יש מקום להגדיר מכונות אלה כתער, או שגם הן מספרים, המותרות בשימוש.

1
. המתירים על סמך אורך השערות הנותרות

בשו"ת בשמים-ראש, שהיו שיחסוהו לרא"ש, בסי' יח, התיר לאדם המצטער, והזקוק לגילוח זקנו בתער, להתגלח בתער, על ידי צירוף שני היתרים. האחד, שיתגלח על ידי גוי, והשני שקודם יתגלח במספרים, עד שלא ישאיר שערות שיש בהם כדי לכוף ראשן לעיקרן, ואחר כך יתגלח בתער. בשו"ת נודע-ביהודה מה"ת יו"ד סי' פ נידונה שאלה זו ביתר הרחבה. השואל, שביקש להתיר גילוח בתער בדרך זו, ביסס את ההיתר על מקור הדין במס' מכות כא,א:

תנו רבנן: "ופאת זקנם לא יגלחו" - יכול אפילו גילחו במספרים יהא חייב? ת"ל "לא תשחית". אי "לא תשחית" יכול אם ליקטו במלקט[1] ורהיטני[2] יהא חייב? תלמוד לומר "לא יגלחו". הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.

רש"י פירש: "ומספרים אינן משחיתים, שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער."

טען השואל, שמכאן מוכח שהגילוח האסור הוא דווקא זה המשלב בתוכו גילוח והשחתה כאחת. היות וגילוח הזקן במספרים הוא גילוח בלא השחתה, הרי הוא מותר. אם גילוח זה לא ישייר שערות הנחשבות בהלכה לשערות בנות גילוח, הנה שוב לא יהיה שייך גילוח בשערות אלה. לכן, כאשר חוזר האדם ומעביר תער על שאריות השערות שנותרו מן הגילוח במספרים, יש כאן השחתה ללא גילוח, שגם היא מותרת (כשימוש במלקט ורהיטני).

המקור לכך שיש שיעור קבוע לשערות, שפחות ממנו הן אינן חשובות כלום, ואולי משום כך לא נחשוב שיש בהן גילוח, ראשיתו במשנה נדה ו,יב:

שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום, כדי לכוף ראשן לעיקרן - דברי רבי ישמעאל. רבי אליעזר אומר: כדי לקרוץ (רש"י: לאחוז מעט) בציפורן. רבי עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג (במספרים).

ושם בגמרא (נב,ב): "הלכה כדברי כולם להחמיר". הרי שיש שיעור מסויים לשערות שפחות ממנו אינן נחשבות. הרמב"ם (הל' אישות ב,טו) ביאר שהשיעור הגדול בין הנמנים במשנה הוא לכוף ראשן לעיקרן, והקטן שבהם הוא כדי להנטל בפי הזוג. ולכן, אף אם ננקוט את החומרא הגדולה יותר - ונאמר ששייך גילוח גם בשערות הקטנות ביותר, הרי יהיה גילוח רק בשערות הראויות לינטל בפי הזוג. שערות הקטנות מכן אינן חשובות שערות כלל, וממילא, כאשר מתגלחים במספרים נחתכות השערות עד פחות מן השיעור הראוי להנטל במספרים, שהרי אמנם נטלו את כל שערות הזקן בזוג. הוי אומר שהשערות שנותרו לאחר הגילוח במספרים הן וודאי קטנות משיעור זה, וכיוון שכך שוב לא שייך בהן עוד גילוח. לכן יהיה מותר להשחיתן בתער.

"הנודע ביהודה" חלק בחריפות על טיעון זה, ואמר ששיעור השערות לא נאמר לגבי גילוח פאת הזקן כלל, ולכן שייכת בהם השחתה גם כשהן קטנות מכדי לינטל בזוג. וכך כתב לשואל: "ומעתה יראה למחות שם בהמקילים, ולגעור בהם עד מקום שידו מגעת, אחרי שנדחו כל הראיות שלו." עם זאת כתב "החתם סופר" בשו"ת או"ח סי' קנד ד"ה והנה בנב"י תניינא, ש"הנודע ביהודה" לא מצא טעם מספיק להשואל (דהיינו לדחות את ההיתר של גילוח בשלבים) ודחאו. ב"חתם סופר" שם הוא מבאר את היתרו של "הנודע ביהודה" (מהד"ק או"ח סי' יג) להתגלח בחול המועד על ידי פועל עני שאין לו ממה להתפרנס, כנגד מנהג ישראל שלא להתגלח כלל בחול המועד. לדברי "החתם סופר" היה טעם כמוס להיתר זה - כיון שהיו יהודים שהיו מתגלחים בתער; וכיון ש"הנודע ביהודה" סבר שבאמת אין איסור להשחית שערות הקצרות משיעור גילוח - אם כן אדם המתגלח בתער מדי יום, אינו עובר על איסור תורה, כיון ששערותיו לא הספיקו לגדול כדי שיעור גילוח, ואם כן הוא עושה השחתה בלא גילוח. אבל אם ימנעו מגילוח בחול המועד, יצמחו השערות כדי שיעור גילוח, ושוב המגלחם בתער יעבור על איסור תורה. ולכן עדיף שיתגלחו על ידי פועל עני בחול המועד.

בחתם-סופר, שם, חלק על היתר הגילוח בשלבים, שהיה מקובל, כפי שביאר, גם על "הנודע ביהודה". שתי טענות בפיו.

האחת: אין זה מקובל על כל הפוסקים ששיעור השיער הקטן שבכולם הוא כדי שינטל בזוג, כדעת הרמב"ם. במס' נידה נב,ב פירש רש"י שהשיעור הקטן שבכולם הוא כדי לקרוץ בציפורן. במשנה-למלך (הל' אישות ב,טו) תמה איך יתכן שהרמב"ם ורש"י חלקו במחלוקת שניתן לבררה על ידי נסוי - אם קריצת הצפורן היא השיעור הקטן יותר; או זה שניתן לנטלו בזוג. "החתם סופר" תירץ שהשאלה אינה האם נטילת השיער במספרים מצריכה שיער ארוך יותר, או קצר יותר מזה הראוי להאחז בצפרניים, אלא בהגדרת שיער שניתן "לקרוץ בציפורן". לדעת הרמב"ם קריצת השיער בציפורן היא אחיזתו בין שתי צפרניים, ולכן שיער שניתן לאחיזה כזו ארוך יותר משיער שאפשר ליטלו במספריים. נמצא ששיעור השיער הנזכר במשנה בנידה, שהוא ליטול בזוג, הוא השיעור הקצר שבכולם. אבל לדעת רש"י קריצת הציפורן עניינה דומה לחגירת הציפורן האמורה לגבי פגימת סכין של שחיטה בחולין יז,ב, והיינו שהציפורן מרגישה בשיער ונאחזת בו. שיעור זה קטן הרבה יותר ממה שאפשר ליטול במספריים, שכן גם לאחר גילוח במספריים, עדיין נשארים זיפי זקן שהציפורן נאחזת בהם ומרגישה בהם. לכן כתב רש"י ששיעור קריצת הציפורן הוא השיעור הקטן ביותר מבין שלושת השיעורים שבמשנה, שלא כדברי הרמב"ם בהלכות אישות, מחמת שהגדיר אחרת את ענין קריצת הציפורן.

אם כן, אין אפשרות להתיר גילוח בשלבים, כיון שגם אחרי הגילוח במספריים, עדיין נשארות שערות הראויות "לקרוץ בציפורן" כדעת רש"י, והחשובות לשערות ששייך בהן עדיין גילוח. המשחיתן בתער עושה גילוח והשחתה כאחת, ולכן עבר באיסור תורה.

הטענה האחרת: גם לדעת הרמב"ם, שהשיעור הקטן שבכולם הוא כדי שינטל בזוג, בין אם שיעור זה מתייחס גם לפאת הזקן, או לא (כדעת ה"נודע ביהודה"), הנה לא נזכר בתורה תער בענין איסור גילוח הזקן, אלא "השחתה". חז"ל הם שפירשו שצריך גילוח שיש בו השחתה.

אם כן ממה נפשך, אי נימא דשערות הנשארות אחר גילוח הזוג הוי כמאן דליתנייהו, הרי השחית. והיינו בתער, ולא במספריים כעין תער, אלא תער ממש, שהרי גילח והשחית. אלא על כרחך צריך לומר מה שנשאר אחר כך שם שיער עליו, והוי (הגילוח במספריים) גילוח בלי השחתה, אם כן המשחית אחריו חייב.

כוונת "החתם סופר" לומר שגם מספריים המקצרות את השיער לכדי כך שאינו נחשב עוד שיער, נחשבות כמשחיתות, שהרי השיער הנשאר אינו חשוב לכלום. ממילא אין שום היתר לגילוח בשלבים.

לאור טענתו האחרונה של "החתם סופר" הנה נאסר, מספק, להתגלח במספריים כלל, שאולי המספריים משחיתות, כיוון שהן מקצרות את השיער עד כדי כך שאינו חשוב עוד שיער להלכה. ממילא וודאי שאסור להתגלח בכל מכונת גילוח שהיא, משום שמספק יתכן ששיעור שערות הוא ארוך יותר מכדי שינטלו בזוג.

יתר על כן, במס' נזיר לט,ב תניא: "נזיר שגילחוהו ליסטים, ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו - אינו סותר." ביאור הדברים: נזיר חייב לגלח ראש נזרו ביום מלאת נזרו, או לאחר מכן. אם גלחו לסטים את הנזיר, הרי אינו יכול עוד להתגלח, כיוון שאין לו שערות לגלחן. מכאן ששערות שאין בהם כדי לכוף ראשן לעיקרן אין בהן עוד דין גילוח. אמנם בתוספות (נזיר מ,א ד"ה ובתער) מבואר שגילוח נזיר הוא רק כעין תער ממש, והדין האמור בברייתא - שממנו נובע שאם גילחו הליסטים את הנזיר והותירו לו זיפי שיער שאין בהם כדי לכוף ראשן לעיקרן, הנזיר נחשב כבר כמגולח שלא שייך בו עוד גילוח - הוא רק חומרא דרבנן. מדאורייתא הנזיר הזה יכול עדיין להתגלח.

אבל הרמב"ם כתב בהל' נזירות ה,יא:

נזיר שגילח שערה אחת לוקה, בין בתער בין בזוג. והוא שקצצה מעיקרה כעין תער. וכן אם תלשה בידו לוקה ... ואם הניח ממנה כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה, שאין זה כעין תער.

ביאור הדברים: נזיר חייב לא רק כאשר גילח בתער, אלא גם כאשר נטל שערותיו בצורה אחרת, כפי שנדרש בנזיר מ,א מהפסוק "תער לא יעבור על ראשו" - לרבות כל המעבירים. אבל התנאי לאיסור הוא שיהיה כעין תער, והיינו שתגולח השערה כולה. ובאמת לדעת התוספות כעין תער הוא דווקא כשגילח סמוך לעור, וכלשונם בד"ה כעין תער "שעוקר השיער ומשחיתו מעיקרו". אבל הרמב"ם פסק, שאם שיעור השיער הנותר לאחר הגילוח הוא פחות מלכוף ראשן לעיקרן, הרי נחשב הנזיר כגלוח ראש בצורה שהיא כעין תער, ושערותיו הנותרות אינן חשובות לכלום. ודאי שמקור דברי הרמב"ם הוא מן הגמרא שהבאנו (לט,ב) שליסטים שגילחו את הנזיר עד כדי שלא הותירו לו שערות שיש בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן עשו אותו לגלוח ראש, שאינו יכול עוד לגלח כדין בבית המקדש. בלחם-משנה אמנם ציין שהרמב"ם חלוק על התוספות בזה.

נמצא שלדעת הרמב"ם - אם נקבל את הנחת "החתם סופר" שמספריים שקיצרו את השערות עד כדי כך ששוב אי אפשר לגלח את הזקן, שכן הוא נחשב כבר למגולח, הרי השחיתו את שער הזקן, ועשה המספר במספריים בצורה שכזו בבת אחת גם גילוח וגם השחתה - מי שגילח במספריים וקיצר את שערותיו לגודל שהוא פחות מלכוף ראשן לעיקרן, הרי השחית את זקנו וגילחו בבת אחת, וחייב. לפי זה לא יתכן להתיר לגלח את הזקן במספרים כעין תער - ולא רק מתורת ספק שהסתפקה הגמרא במסכת נידה בענין שיעור השערות, אלא בתורת וודאי, שהרי הרמב"ם כתב שהנזיר נחשב גלוח לגמרי בגילוח שכזה, ולוקה עליו.

בטעם הדבר שהרמב"ם לא כתב שהנזיר ילקה דווקא אם לא הותיר בראשו שערות כדי שינטלו בזוג, אלא פסק בוודאות לחומרא, כתב הרש"ש בנזיר, והביאו רד"צ הופמן בשו"ת מלמד-להועיל (ח"ב יו"ד סי' סד), שהמשנה בנידה נתנה דווקא שיעור בשיער להלכות שצריך בהן שתי שערות. אבל גילוח נזיר שהוא בשערה אחת, שיעורו בלכוף ראשו לעיקרו מתורת וודאי ולא מתורת ספק. לפי זה יש לברר אם דין גילוח הזקן הוא בשתי שערות דווקא, או גם בשערה אחת. הרמב"ם בהל' עבודה זרה ריש פרק יב לא כתב שאיסור גילוח הראש והזקן הוא בשתי שערות, ולפי זה משמע שהוא בשערה אחת כדין נזיר. וכן הבין בדעתו הסמ"ג בלאוין נ"א. אם כן דין גילוח הזקן שווה לדין נזיר, ששיעור הגילוח הוא בלכוף ראשו לעיקרו.

לפי זה ברור שלדעת הרמב"ם, להנחת "החתם סופר", אדם המספר שערות זקנו במספריים עד כדי פחות מלכוף ראשן לעיקרן ילקה בוודאי, ולא רק מדין הספק המובא במסכת נידה. בשו"ת צמח-צדק (לרמ"מ מליובאוויטש, יו"ד סי' צג) הסיק בסוף התשובה כעין המסקנה הזאת, אף שדברי "החתם סופר" לא היו לפניו. וכך כתב:

ועוד ראיה, דהנה בנודע-ביהודה המציא אחד חכמה להרע, לגלח בתער הזקן על ידי שיגלח במספריים תחילה, והמחבר דחאו. ולכאורה מסוגיא דנזיר (לט,ב) משמע דאם לא נשתייר בהשיער כדי לכוף ראשו לעיקרו, לא נקרא תגלחת כלל, ואם כן יהיה דברי החכם להרע קיימין חו"ח. ואם כן היעלה על הדעת שנמצא היתר מהתורה לגלח הזקן בתער על ידי תחבולה כהנ"ל? אלא ודאי דלכתחילה אסור לגלח אפילו במספריים, לכן אי אפשר תחבולה הנ"ל. ואם עשה תחבולה הנ"ל, י"ל דבזמן שהמלקות היתה נוהגת היה חייב גם כן מלקות.

החוליה היחידה שחסרה לבעל צמח-צדק כדי שיסיק שעצם הגילוח במספריים עד כדי פחות מלכוף ראשו לעיקרו מחייב מלקות, היתה מה שכתב "החתם סופר" שלא נאמר תער בתורה, אלא השחתה. אבל אם נצרף רעיון זה של "החתם סופר" לדברי "הצמח צדק", זו תהיה המסקנה המתחייבת.

לפי זה לא יובן כלל איך התיר המחבר בשו"ע לכתחילה לגלח במספריים כעין תער, ופירשו נושאי הכלים שהיינו סמוך לבשר, ואין לדין זה כל הסתייגות אלא מה שכתב הרמ"א בשם תרומת-הדשן. הלא לסברת "החתם סופר", שלא נאמר תער בתורה אלא השחתה, מי שמגלח במספריים כעין תער (ואפילו פחות מלכוף ראשו לעיקרו) לוקה. אלא מוכח מכאן שהמחבר, הרמ"א, נושאי כלי השו"ע, והגר"א, לא היתה סבירא להו סברת "החתם סופר". ואמנם "הצמח צדק" בתשובתו הנזכרת למעלה, חלק במפורש על דברי המחבר, וטען שיש לאסור גילוח במספריים לחלוטין. אלא שצריך ליישב את טענת "החתם סופר" שלא נאמר בתורה תער, אלא השחתה; ומדוע לא נראה מספריים כמשחיתות, אם הם נוטלות את כל מה שנחשב לשיער על פי הדין?

רד"צ הופמן בתשובה שנזכרה לעיל, הביא הסבר מחודש של בעל הכתב-והקבלה לענין הקשר שבין השחתת פאת הזקן שנאמרה בתורה, לבין איסור הגילוח בתער דווקא. לדעת בעל הכתב-והקבלה (ויקרא יט,כז) השחתה היא דווקא השחתת שער הזקן הרבה ביחד, שזהו פשר "השחתה" בתורה בדרך כלל. דוקא תער מסוגל להשחית את שיער הזקן במהירות וביחד, מה שאין כן מספריים הנוטלות את השיער מעט מעט. לפי זה אין ענין השחתה קשור כלל לגודל השיער הנשאר, אלא לאפשרות להשחית הרבה ביחד, וזה מתייחס לתער דווקא, ולא למספריים בשום אופן.

אם כי הסבר זה מיישב באופן מבריק את טענת "החתם סופר" שגם מספריים משחיתות, קשה על זה מן הרמב"ם בהלכות נזיר שהבאנו, שהתייחס ל"כעין תער" כמציין גודל לשיער הנשאר, ובמיוחד מן התוספות בנזיר שהבאנו, שמבאר "כעין תער" - "שעוקר השיער ומשחיתו מעיקרו". גם רש"י במכות כא,א בד"ה לא תשחית כתב: "ומספריים אינן משחיתים, שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער."

ולכן נראה לחדש שאמנם ביסוד הדברים צדק בעל הכתב-והקבלה שהשחתה היא נטילת הרבה שיער ביחד, ואף על פי כן הדבר מותנה באפשרות לחתוך את השיער מעיקרו. ההבדל היסודי שבין תער למספריים הוא שתער חותך את השיער כנגד ההתנגדות של עור הפנים. לכן התער צריך להיות חד מאד. כאשר התער חד, הכוח שצריך להפעיל כדי לחתוך את שער הזקן הוא קטן במידה מספקת, כך שעור הפנים יכול לספק את ההתנגדות הדרושה לו. אבל בתער שאינו חד דיו, יש להפעיל לצורך החיתוך כוח גדול יותר, וזה אינו מתאפשר, כיוון שעור הפנים אינו מסוגל להפעיל את ההתנגדות הדרושה, בהיותו גמיש, ואז זז עור הפנים ממקומו, והשיער לא נחתך, אלא מתכופף אל תחת התער.

לעומת זה במספריים, חיתוך השיער נעשה באופן אחר - להב אחד פועל אל מול הלהב השני, המספק לו את ההתנגדות. השיער נחתך מול להב המספריים השני, ולא אל מול עור הפנים. זו הסיבה שמספריים אינן צריכות להיות חדות כתער. וזו גם הסיבה שמספריים אינן מסוגלות ליטול הרבה שערות ביחד, כיוון שיכולת החיתוך שלהן מוגבלת לשטח שבין הלהבים. יש גם גבול מעשי לגודל מספריים לגילוח. במספריים בעלות להבים גדולים מדי, יתכופפו הלהבים בקצותיהם הרחוקים מן הציר, ולא יגלחו כהוגן, אלא אם כן יהיו הלהבים עבים מאד, ואז אינם מעשיים לצורך גילוח כלל.

נמצא שגילוח במספריים מספק בטיחות ודיוק למשתמש, המסוגל לחתוך שערות בודדות באיזור מדוייק כרצונו, ולשייר שערות באורך מדוייק כרצונו, כיוון שהוא משתמש בשני להבים. מאחר שיש אנשים המעוניינים להתגלח בצורה שכזו, נחשב גם גילוח במספריים לדרך גילוח, והמאפיין אותו הוא מה שאין החיתוך נעשה כנגד העור.

אבל אדם המעוניין להשחית את זקנו במהירות וביעילות, ואין הדיוק ואורך השיער הנשאר מעניינו, ישתמש בתער. לכן דווקא תער הוא דרך השחתה, והמאפיין את התער הוא היותו חותך מול עור הפנים דווקא.

נמצא שביסוד הדין אין ההבדל שבין השחתה לבין גילוח במספריים מצד אורך השיער הנותר, אלא מצד אופן הפעולה. אלא שמחמת אופן הפעולה של התער הוא חותך את השיער בצד עיקר, ומצד אופן הפעולה של המספריים הן חותכות בריחוק מה מן העור. אבל גם אם אדם ישתמש במספריים ויצליח לחתוך את השיער ממש כנגד העור, לא תהיה זו דרך השחתה, כיון שגילוח כזה לא נעשה במהירות שאפשר היה לעשותו אילו היו עושים אותו בתער. מה שהצליח לחתוך שיער בצד עיקר אינו עושה גילוח כזה לדרך השחתה, אלא מהווה נטילת איפיון של דרך השחתה והעברתו למספריים. אבל בעצם הדין, כל גילוח המצריך שני להבים, וממילא אינו יכול להעשות הרבה בבת אחת, אינו השחתה ונחשב כמספריים כעין תער, ומותר לדעת השו"ע, הרמ"א, נושאי כליו והגר"א.

אם כן ברור שאף שלא נאמר תער בתורה, אלא השחתה, מספריים לעולם אינן משחיתות, ללא קשר לגודל שאריות השיער שהותירו אחריהן. אמנם יש דרכי השחתה מהירות מאד ויעילות, כמלקט ורהיטני, שאין שום מגבלה טכנית לגדלם, ויכולת נטילת השיער שיש להם, אבל אין דרך אנשים להשתמש בהם לגילוח, ולכן יש בהם השחתה ואין בהם גילוח. רק בתער יש גילוח והשחתה כאחת.

ראיה נוספת להגדרה זו של תער, נביא מדברי מהרש"ל בים-של-שלמה ליבמות פרק יב סי' יז. הגמרא בנזיר נח,ב מבארת שמדין "לא ילבש גבר שמלת אשה" נאסר על גבר להעביר שער גופו בתער, אבל לא נאסר עליו לעשות כן במספריים כעין תער. המהרש"ל טוען שמדרבנן אסורה העברת שער הגוף גם במספריים כעין תער, ואין הדין דומה לגילוח זקן במספריים כעין תער, המותר אף מדרבנן. ההבדל נעוץ בכך שדין "לא ילבש" אינו קשור בהשחתה כלל ועיקר, אלא בתיקון גוף הגבר כעין גוף האישה. ממילא אם הגבר גורם לכך שגופו יראה מתוקן כגוף אישה יש בזה משום איסור דרבנן.

וקשה, אם כן מדוע לא נאמר שמדאורייתא נאסר הגבר להעביר שער גופו במספריים. הרי באמת לא נאמרה אף השחתה ב"לא ילבש" - ולא רק תער לא נאמר. ואם כן גבר שנראה כמתקן בתיקוני אשה יתחייב מלקות. וצריך לומר, שדרך נשים לתקן גופן בתער דווקא, משום שאין הן מותירות שיער, ולא חשוב להן הדיוק שבנטילת השיער, אלא רק עצם נטילתו הרבה יחד במהירות וביעילות. לכן מי שלא נטל שערו כדרך הנשים, הרי שינה מדרך האיסור הרגילה, ולכן לא עבר על איסור תורה.

ומוכח מכאן שענין התער הוא יכולתו להעביר את השיער במהירות, וגם מה שאין הבדל ניכר לעין בין תוצאות העברת השיער בתער לבין העברתו במספריים. אילו היה הבדל ניכר שכזה, לא יכול היה המהרש"ל לומר שיש כאן איסור דרבנן מצד דמיון התוצאות של תיקון הגוף בתער לזה שבמספריים. לכן יש לומר, שמבחינת התוצאות של גודל השערות הנשארות אין הבדל בין תער לבין מספריים, אלא שההבדל הוא בדרך החיתוך של שני הכלים.

כך מוכח בפירוש גם מדברי תרומת-הדשן (סי' רצה), שהובאו בהגהות הרמ"א לשו"ע קפא,י:

ומכל מקום נזהרים כשמסתפרין במספריים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות, ולא בתחתון, פן יעשה הכל עם חלק התחתון והווי כתער.

הנה מפורש בדבריו מה שכתבנו, שההבדל בין מספריים לתער הוא מה שהמספריים חותכות דווקא בשני להבים, והתער חותך לבדו מול העור. שכן ביאר שגם המתגלח במספריים, עלול לעבור על איסור תורה, אם יתגלח בלהב החד, היכול לגלח לבדו אל מול העור.

ברוב מכונות הגילוח אין בכלל להבים חדים, המסוגלים לחתוך שערה מול העור, אלא להבים החותכים את השערה החודרת אל ה"מסרק" (כיסוי הלהב דמוי הרשת שבמכונה) מול המסרק. הפטנטים השונים של מכונות הגילוח מדברים על שיטות יחודיות להצמדה מתמדת של הלהב אל ה"מסרק". הצורך בהצמדה זו מצביע על הצורך שבשני הלהבים, הלהב הנע וה"מסרק", ועל כך שאין הלהב יכול לחתוך מול העור. אילו היה הלהב יכול לחתוך מול העור, לא היה צורך בהצמדה מושלמת של הלהב ל"מסרק". הפטנטים של חברת "בראון" למכונות הגילוח שלה,[3] מדברים בפירוש על פעולת מספריים (shearing) בין הלהב לבין הרשת הרכה, המיוחדת למכונה זו, והמסוגלת להתאים את עצמה אל צורת הפנים.[4]

נמצא שגם אם אדם לוחץ את המכונה אל העור, והעור חודר אל המכונה, לא יחתוך הלהב את השיער מול העור, כיון שאינו מסוגל לכך. הוא רק יפצע את העור, והשיער - או שיתכופף ולא יחתך כלל, או שיחתך מול ה"מסרק" כבפעולת מספריים רגילה.

יוצאות מכלל זה שתי מכונות. אחת היא חסרת שם, ומיועדת לשימוש חד פעמי, ובה יש להב חד המסוגל לחתוך שערות בעצמו, ורשת שנועדה רק להגן על העור, ולא לחיתוך השערות. ומכונה נוספת של חברת "פנסוניק", אשר בה יש תער נייד של ממש, אשר נמצא בין שני מגינים המונעים פגיעה בעור.

אציין כאן את מכתבו של מנהל הייצור בחברת "פיליפס", מר פורריי, אל מו"ח הגאון רמ"ד טנדלר שליט"א, מיום 28 במאי 92, המתאר את אופן פעולתה של מכונת הגילוח המגלחת ב"שליפה וחיתוך" (system cut and lift)לדבריו, כל ראש גילוח מורכב מחמשה עשר זוגות להבים. כל זוג להבים מורכב מלהב קדמי גמיש דמוי קפיץ, ולהב אחורי קשיח. כאשר הלהב הקדמי פוגש שערה, הוא מתחיל לחתוך אותה; מאחר שהקפיץ חלש מכדי לסיים את החיתוך אל מול התנגדות העור, הוא נרתע לאחוריו. הלהב הקדמי בנוי כך שאין לו דרך להרתע לאחור, ורתיעתו מסתכמת בתנועה מאונכת מן הפנים אל תוך המכונה. הלהב הקדמי הזה אוחז בשערה, ושולפה מן העור יחד אתו, בתאוצה של 8000 G. מיד אחריו מגיע הלהב המוצק החותך את השערה במקום קרוב יותר לעור מאשר היה החתך הראשון, שכבר נרתע אל תוך המכונה, כאמור.

היתרון של השיטה הזאת אמור להיות בכך שמיד לאחר החיתוך חוזר זיף הזקן הנחתך אל תחת העור, והתוצאה היא גילוח ללא שארית שער ניכרת.

מר פורריי מציין כי העור לא נמשך אל תוך המכונה כפי שנמשכת השערה שנתפשה על ידי הלהב הקדמי, מאחר שלעור יש גמישות ביחס לשערה. התוצאה הסופית של המשיכה הזאת היא שהעור מגיע בתוך סדק המסרק עד ללהב.

עם זאת, בדיקת להבי המכונה מראה כי אין הם חדים מספיק כדי לחתוך שיער מול העור. ברור שהחיתוך נעשה בעזרת הלהב מול ה"מסרק". למרות שיש כאן "חיתוך השיער בצד העיקר", הנה לפי תיאורו של מר פורריי, אין לך שיטה שאינה השחתה יותר מזו. לא רק שאין כאן חיתוך של הרבה שערות יחד, אלא שסודה של שיטה זו הוא בטיפול בשערה בודדת בפעם אחת - שליפתה מן העור בעזרת הלהב הגמיש, וחיתוכה באמצעות הלהב הקשיח. האפשרות המעשית להתגלח בזמן סביר, נובעת רק ממהירות פעולתה של המכונה. אבל המבנה שלה הוא מבנה הפוך לגמרי ממבנה משחית, זהו מבנה של מספריים מדוקדקות מאד ודייקניות מאד. ולכן נראה שאין חשש במכונה זו יותר מאשר שאר מספריים כעין תער.

"החתם סופר" טוען שלא נאמר תער בתורה אלא השחתה, ולכן קציצת השיער לפחות משיעור חשוב, נחשבת השחתה. לשיטת הרמב"ם אורך שיער לדין גילוח נזיר הוא כדי לכוף ראשו לעיקרו, ונראה שהוא הדין גם בגילוח הזקן - ששניהם אסורים בשערה אחת ולא בשתי שערות. כשנצרף שני דברים אלה יחד, נראה שמה שהתיר המחבר בשו"ע - ואחריו הרמ"א, נושאי כליו, והגר"א - להתגלח במספריים כעין תער אינו מובן, שהרי לאחר הגילוח במספריים הושחת השיער.

ולכן אמרנו שיסוד דין השחתה הוא כדברי בעל הכתב-והקבלה באפשרות ליטול הרבה שיער יחד. אלא שאפשרות זו נעוצה במבנהו וחדותו של התער, המאפשר לחתוך את השערות כנגד העור, שלא כמספריים החותכות דווקא בשני להבים, וטווח פעולתם מוגבל דווקא למרחב שבין הלהבים. לכן המאפיין את התער הוא חיתוכו הקרוב לעור, אבל אין זו עיקר מהותו. ולכן מספריים - אשר אינם חדים מספיק לחתוך בלהב אחד מול העור, אלא חותכים בשני להבים, אינם משחיתים לדעת השו"ע. אפילו אם יחתכו את כל השיער ולא יותירו כלום, עדיין אין פעולתם במהות השחתה, בגלל ההגבלה בכמות השיער שאפשר לחתוך בהם הטמונה בעצם המבנה שלהם. לכן רוב מכונות הגילוח הידועות, אשר אינן יכולות לחתוך בלהב אחד, נחשבות כמספריים לענין גילוח.

ברור שלדעת "החתם סופר" ולדעת "הצמח צדק" אין לגלח כלל פאת הזקן במספריים כעין תער, ויש חשש איסור דאורייתא בקציצת פאת הזקן לאורך של פחות מלכוף ראשן של השערות הנותרות לעיקרן. דברינו במאמר עוסקים רק בדעת השו"ע ונושאי כליו שהתירו גילוח במספריים כעין תער.



[1] ערוך ע' מלקט: "היא מכלי הספר והיא לוקטת השער." ובפיהמ"ש לרמב"ם מס' כלים יג,י בתר' הר"י קאפח: "הוא שילקט בהן השיער מן הגוף."

[2] רש"י שבת צז,א: "פליינה בלעז, והן בשני גווני כלים של עץ, וברזל חד נעוץ בתוכו, ובהן משווה פני רוחב הקרש ומחליקה." וכ"ה בערוך ע' איזמל. והוא או הכלי הנקרא בלשוננו מקצוע, או זה הנקרא שופין - כדעת קאהוט, ערוך-השלם ערך רהיטני.

[3] פטנט ארה"ב מס' US4019252

[4] הרבה מתוך טענות היצרנים, שהחשידו מכונות גילוח מסויימות כתער, נובעות למעשה ממתקפת פירסום ולא ממציאות של ממש. לדוגמא: בקיץ 1985 פרסמו כמה חברות יפניות מכונת גילוח המגלחת עם קצף גילוח, כתער ממש. עיון בבקשות הפטנטים של מכונות אלה מבהיר שהן רגילות לחלוטין, והן פועלות כמספריים, אלא שחיבורי החשמל השונים אטומים למים. לכן קצף הגילוח אינו רלוונטי כלל לפעולת הגילוח במכונות אלה. כנראה שהיצרנים הניחו שאנשים מעדיפים להתגלח עם קצף, ולכן פרסמו ענין זה כך.

לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד