שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1594: נח ד' בחשוון התשע"ו 17/10/2015

חצי נושאת מטוסים

במשך 120 שנה בונה נח את תיבתו הגדולה שעתידה להציל אותו, את משפחתו ואת החי מפני המבול. גודלה של התיבה, ע"פ המידות שבתורה, היה כגודלה של חצי נושאת מטוסים בת ימינו שמצויים בה בו זמנית למעלה מ-5,000 מלחים.

נסו לחשוב כמה עמל ויגיעה דרושים כדי לבנות תיבה שכזו, בוודאי כשאתה בונה אותה לבדך ועוד לפני שהומצאו המנופים או כלי העבודה החשמליים. כמה עצים היה לו לנוח לחטוב וכמה יגיעה נדרשה כדי לחברם זה לזה. ללא ספק נח עבד קשה מאוד על בניית התיבה כשהכל מלווה בלעג ושנאה מהסובבים אותו.

דברים אלו מצטרפים לקושייתו הגדולה של הרמב"ן בפרשתנו (ו,יט). הרמב"ן שואל מדוע נח בכלל התאמץ בבניית התיבה? הרי הוא ידע כי ללא נס גדול מן השמים לא יצליחו להיכנס לתיבה כל החיות למיניהן ובוודאי שלא יהיה די מקום למזון הנדרש להן:

ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים... והרמש הרומש על הארץ רב מאד. גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכאשר תאסוף לכלם מאכל... לא תכיל אותם התיבה הזאת, ולא עשר כיוצא בה...

עשה כל שבידך

הרמב"ן מביא בתשובתו שני טעמים לטרחתו הרבה של נח.

הראשון, בכדי לעורר את בני דורו של נח לתשובה. אם יראו בעיניהם את התיבה הגדולה שנח בונה אולי יתעוררו ויחזרו בתשובה.

מהטעם השני של הרמב"ן ניתן ללמוד ולהסיק יסוד חשוב ביותר:

ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים.

דבריו של הרמב"ן נראים במבט ראשון כאותו מושג מוכר - ש"אין סומכין על הנס". דהיינו, אל לו לאדם לתלות עצמו ולהסתמך על חסדי שמים שכלל איננו יודע אם ומתי יגיעו. ההסתמכות על הנס נתפסת כשלילית, שכן יש בה משום חוסר אחריות שהרי "לא בשמים היא" ומה לנו ולחשבונות עליונים.

אולם, נראה שכוונתו של הרמב"ן למעלה מכך.

קביעתו של הרמב"ן "כי כן הדרך...לעשות מה שביד האדם לעשות" היא היא היסוד, הדרך והמשמעות לחיינו כאן, כעבדיו של הקב"ה.

האדם מישראל הושם בעולם כדי להיות שותף למלאכתו של הקב"ה בבריאה ובעולם. מטרתנו כאן איננה רק "לשבת ולהסתדר" אלא לקום ולפעול עם א-ל וזה עניינה של יגיעתו של נח.

נח ידע שאין סיכוי להכיל את כל בעלי החיים למיניהם וצרכיהם גם בתיבה הענקית שבנה, היה ברור לו שהוא זקוק לנס מן השמים. אך עם זאת, היה עליו לקום ולהיות שותף לקב"ה. הוא הבין שגם אם הקב"ה יעשה נס ויציל את בריותיו, הרי שעליו מוטל לעשות כל שביכולתו כי לכך הושמנו כאן בעולם - לפעול, לעשות ולהשתתף במלאכת שמירת וקיום העולם.

נראה כי בשל כך, הירושלמי (שקלים יז,ב) לומד ש"לא לסמוך על הנס" דווקא מדברים שהיו בבית המקדש. למשל, השולחן עליו הונח לחם הפנים לא היה עשוי מכסף, כדי שלא יתעפש הלחם, על אף שבכל מקרה צריך נס גדול בכדי למנוע את עיפושו של לחם הפנים שעמד במשך שבוע שלם. דווקא הלימוד מבית המקדש הוא המסמל לנו ביותר שגם במקום הקדוש ביותר, בו שורה השכינה, על האדם לדעת ולהבין מה תפקידו ומקומו בעולם. גם שם עליו לדעת שכל מה שבידו לעשות - יעשה, ובכך להיות פועל ושותף למעשה השכינה.

להערות, הארות ותגובות: atharnoy7@gmail.com

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד