שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1294: בראשית כ"ט בתשרי תש"ע 14/10/2009

אליסף שוויקה (30) מנגן בעוּד ובגיטרה, שוחר מוסיקה ערבית-קלאסית. גדל בירושלים, למד בנתיב מאיר ובישיבת ההסדר בעתניאל. שירת בצנחנים ולמד עיצוב תעשייתי. תושב מבוא ביתר.
 
גדלת בבית של יוצאי ארם-צובא (חלבּ) לקול צלילי פיוטים ושירת הבקשות. כיצד החינוך המוסיקלי הזה השפיע על התפיסה המוסיקלית שלך?
 
החינוך המוסיקלי האמיתי הונחל בבית סביב שולחן השבת ובבית הכנסת. כילדים, אבא שלי (פרופ' יעקב שוויקה, מייסד פרויקט השו"ת ואוצר מילון 'רב מילים') היה נוהג להעיר אותנו מדי פעם בשבת לפנות בוקר לשירת הבקשות בבית הכנסת עדס. הוא קנה לכל אחד מהילדים את מה שכינינו ה"ספר האדום" - או בשמו המלא: "שיר ושבחה הלל וזמרה", שמכיל כ-800 פיוטים. בתור ילד קטן, כשאחַי הגדולים שרו סביב שולחן השבת, ישבתי בסלון ושיחקתי בלֶגו. קלטתי המון פיוטים מאותה תקופה, וכשהתבגרתי הייתי המום לגלות כמה הרבה למדתי דרך האזנה. גדלתי על משהו שבא מהפנים המשפחתי, מהבית. מצד אחד הפיוט והנגינה בעוּד היו שייכים לעולם המסורתי של הבית, ומצד שני הגיטרה ומוסיקת הרוק היו שייכים לעולם שבחוץ. לקח לי הרבה זמן לחיות עם שניהם בהרמוניה. כנער, החבר'ה היו יושבים עם גיטרה מסביב למדורה והעוּד לא היה בכלל אופציה. זה היה מחוץ למשחק ואפילו מביך.
 
מדוע לדעתך פיוטים לא חדרו לקאנון המוסיקלי הישראלי כמו החזנות, למשל?
 
זה קשור בגורמים תרבותיים והיסטוריים שונים, אבל בקצרה ניתן לומר שחוסר ההיכרות והבורות הם תוצר של התעלמות רבת שנים מתרבותם של יוצאי מדינות ערב. אני, כמו כל חבריי הלכתי ללמוד בישיבה תיכונית פנימייתית, ובשבתות בישיבה שרנו מתוך הרפרטואר האשכנזי שיש בו כמה עשרות מזמורי שבת קבועים פחות או יותר. ככה היה מקובל, שירים ספרדיים לא היו קיימים. היו ישיבות שמידי פעם היו שרים כמה שירי 'ספרדי מחמד' כמו  'חביבי' או 'שבחי ירושלים'. בבית, השירה סביב שולחן השבת היתה קשורה לזמנים ולעונות. לכל אירוע, חג, שבת מיוחדת, או אפילו לזמן ירידת הגשמים, יש את הפיוט והמקאם (סולם ערבי בסיסי) שלו. בימים הנוראים, עמוסי הפיוטים, התלמידים נדרשו להישאר בישיבות שלהם, וכך נערים איבדו את הקרבה לבית הכנסת ולבית שסיפקו את המסורת המשפחתית-קהילתית ואת הלמידה הייחודית של הפיוט. אני זוכר איך כל שנה בימים נוראים, כשהיינו חוזרים מבית הכנסת בנוסח ספרדי ירושלמי בו היינו מתפללים, אבא היה מושיב אותנו בבית, פותח מחזור וחוזר איתנו על כל הפיוטים, מתחילה ועד סוף, אבל במנגינה שלנו, עליה הוא גדל. כמו להזכיר לעצמו ולנו מי אנחנו, מאיפה באנו ועל מה גדלנו. זה בוער בעצמותיו עד היום. אני לא חושב שזה אפשרי ללמד פיוטים בישיבות: לדעת לשיר פיוט זה להכיר סולמות חדשים ושונים, להכיר אינטימית את הטקסט וזה, בעיקר, לגדול על ברכי הצלילים האלו.
 
כיצד אתה מתייחס לעדנה לה זוכה הפייטנות?
 
אין ספק שזו התחלה של תיקון גדול. פסטיבלי הפיוט הפכו להיות פופולאריים מאד. מבחינתי זאת חויה מיוחדת שהעולם גילה את הפיוט, שאנשים גילו עולם עמוק ועשיר. אני שמח על העניין של אנשים פרטיים וגם של מוסדות גדולים שהפכו את הפסטיבלים האלו לבני בית אצלם. אבל דווקא בגלל שאני מכיר את עולם הפיוט מקרוב, אני מצר על הבורות שעדיין ישנה. קשה לתרגם את המוסיקה לכלים מערביים. לאחרונה הרבה אמנים ויוצרים חוזרים למקור, אבל יש משהו שעדיין לא שלם עד הסוף. בגלל שהסולמות מורכבים ויש הרבה ניואנסים, מוסיקאים עם רקע מערבי מאבדים משהו. אם אתה בא לנגן פיוט בליווי אקורדים, אתה מאבד את רבעי הטון שיש בסולם המקורי ומפסיד את הדקויות, שרק מי שמכיר ומורגל בפיוט, שם לב אליו. האוזן המערבית לא תמיד מבינה את הרבגוניות העדינה, לכן מוסיקה ערבית נשמעת לכולם אותו דבר. אוזן מערבית רגילה למינור ומז'ור, ולא רגילה לשמוע רבעי טון, לכן כל הסלסולים יכולים להישמע זהים או כזיוף.  כמאזין, אני מרגיש את עצמי בצד של הקהל לא של היוצר, ולהפתעתי אני מרגיש לעיתים תייר בקרב עולם המוסיקה של הרוק הפיוטי.
 
איך אתה חושב להעביר את הנכסים המוסיקליים הלאה לילדים?
 
שאלה קשה. ביישוב ממנו באה אשתי יש בית כנסת קטן שהוא ברובו חלבּי, ואני מתפלל שם בימים נוראים. אני תמיד נדהם שדווקא אני, צעיר יחסית במניין, מכיר את רוב המנגינות וסדר התפילה, בעוד שהרבה מהמבוגרים יותר מתגעגעים למסורתם ולא זוכרים מספיק כדי לשמר אותה. אני משער שזה נובע מהסיבות שהזכרתי קודם. אני מניח שלא יהיה קל להעביר את זה הלאה במציאות של ילדים שגדלים רחוק מהבית. הילד שלי יכול ללכת לתפילה אחת עם אשתי בבית כנסת אשכנזי-אמריקאי, ולתפילה אחרת איתי בבית כנסת החלבּי שממול, ולהכיר את התפילות של המזרח והמערב. כשהוא נולד אבי קנה לו את 'הספר האדום', ואני רק יכול לקוות שהאוזן שלו תקלוט ותשמר את האוצרות הללו.

 


pninakan@gmail.com

 

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד