שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1230: בלק ט' תמוז תשס"ח 12/07/2008

 

יש לשער כי על המינשר דלהלן היה הראי"ה קוק זצ"ל נתבע לדין משמעתי (ואולי פלילי?) בעוון קריאה לאפלייה ולחרחור ריב בין פלגי אוכלוסיה? אולי גם בגין הסתה:

חובה כפולה ומכופלת על יישובנו כולו, וביחוד עליכם אחינו האיכרים והכורמים, אשר על אדמת הקודש להיחלץ חושים בעד העבודה העברית... שאו ידיכם קודש, אחים יקרים, הרימו נס של עבודת אחים, עבודת ישראל (אגרת הרב קוק תר"פ/1920)

והימים ימי מאבק על 'העבודה העברית' ו'כיבוש העבודה', שהתרחש לעתים באלימות ובהפרעה ל"האכרים והכורמים" להכניס לאדמותיהם פועלים ערבים. מלחמת-כיבוש זו זכתה לתהילה בפי סופרי דברי הימים של הציונות, ורשמה פרק נכבד בתולדותיה. היום זה לא היה עובר את סיפו של היועץ המשפטי...

מלחמת-נישול זו התגלגלה בשעתו גם לבית המדרש, לדיונים הלכתיים האם מותר ללחוץ/להכריח את נותני העבודה להעסיק יהודי למרות ששכרו גבוה במידה ניכרת? והלכות אונאה מה יהא עליהן? הרב בצמ"ח עוזיאל זצ"ל, שחי באותה תקופה (והיה הראשל"צ בקום המדינה), קבע (משפטי עוזיאל חו"מ מד) הן לגבי חובת העדפה והן לגבי הפרש השכר המשמעותי:

מכלל הדברים אנו למדים שמצות קדימת עבודה עברית אינה רק מצוה של צדקה מעולה, אלא היא גם חובה שבי"ד דנין עליה, ומחייבים את המוכר, היצרן, בעל הבית והפועל להקדים את אחיהם. מצוה זו מחייבת את בעל הבית לשלם לפועליו בשיעור שיוכל לפרנס את עצמו ברמת דרגת החיים (המקובלת)

ובשו"ת עטרת פז (חו"מ י) פסק: "מצוַת עבודה עברית אעפ"י שהיא מצוה דרבנן... היא נידונה כדין מצות לא תעשה שנאמר בה 'בכל מאודך' שצריך לתת בה כל ממונו".

והנה פרק ממחזה של אותם ימים: ב'מסע המחנות' המפורסם בו משלחת רבנים סיירה ב'מושבות' בראשות הרבנים קוק וזוננפלד, עשו מעשה והעדיפו שירות יהודי גם כאשר ההיצע היה ירוד יותר. "בעת 'מסע המושבות' המפורסם בחשוון תרע"ד (1913) התעקשו הרבנים לנסוע בעגלות פשוטות של יהודים מאשר בעגלות מרופדות של נכרים" (האיש על החומה, עמ' 304).

מזירה כלכלית לזירה לאומית

אמת, כולנו חוטאים באי העדפת יהודים, בעיקר בשל הפרשי מחיר. לעתים גם קשה ביותר, וכמעט בלתי אפשרי, למצוא עובד יהודי בתחום הנדרש (בנייה ושיפוצים, חקלאות, שירותים שונים). קיימים ארגונים 'למען' המרכזים מידע על 'עבודה עברית' בתחומים שונים, ושוטחים אותו לפני כל דורש באינטרנט ובטלפון. למיטב ידיעתי גורמים אלו נזקקים לפעול ב'חצי מחתרת' מאימת החוק ומעקב (הלשנות) מטעם גופים אנטי-לאומיים.

כך או אחרת, כמדומני כי לגופה של מלחמת-כיבוש אין כיום מקום וענין לשחזר את ההיסטוריה. העילה העיקרית של אותם ימים, העדר פרנסה ליהודים, בטלה(?) מן העולם. כמדומה שאין כיום בעלי מקצוע יהודים הנאבקים לפרנסתם רק משום שאת מקומם תפסו נכרים זולים, ערבים או זרים. מי שחרוץ פרנסתו מצויה אם בכבוד אם בדוחק, למרות שהוא גובה מע"מ ולמרות ששכרו הבסיסי גבוה יותר. 

אם כנים אנו בהנחתנו זו, לפיה אין ממש תחרות יהודית-נכרית על מרחב המחיה הכלכלי, גם ההיבט ההלכתי משתנה. האם יש בעיה פרטית לצרוך ירקות תוצרת ערבית בהעדר היצע יהודי? אכן, יש בעיה כאשר הסוגיא עוברת ממישור הקדימות הכלכלית למישור הלאומי. 

חילוף ערבים בעובדים זרים

שני הרוצחים ה'ירושלמים', הנהג ב'מרכז הרב' והטרקטוריסט ב'דחפור', היו ערביי-ירושלים המועסקים דרך קבע אצל יהודים. לא זו בלבד שהם יוצאים ונכנסים בחצרותינו, ונהירים להם שבילי הפיגוע, הם מהווים גם פוטנציאל לפיתוי מוסלמי ולשידול 'דתי' מכפר עוון. כל סכסוך עבודה תמים מקפיץ לראש רעיונות 'שהידיים' ששכרם המפונטז בצידם בעוה"ז ובעוה"ב. אין דרך להלחם בתופעות אלו, גם לא באמצעות חוק לפיו כל נהג הסעות או מפעיל דחפור ילווה בשומר צמוד (מסתמא חוק כזה כבר הוצע ע"י ח"כ קופץ-בראש כלשהו).

בנתונים אלו הדרך היחידה היא לייבא פועלים זרים שיתפסו את מקומם התעסוקתי של ערביי הסביבה. ומכיון שלא ראוי להרעיב את שכנינו, וגם לא לדוחקם אל הקיר ולגרום לזעם שינוקז לפתחי הטירור - אציע 'חילופי משלחות'; נייצא לאירופה את ערביי ישראל כעובדים זרים, ונייבא תמורתם רומנים, טורקים ושאר עממין. זה לא אידיאלי אבל זה יותר מאובטח! 

אולי אפשר להציע משימה זו כ'סיפסח' לשגרירתנו המיועדת לאו"ם, פרופ' גבריאלה שלו, הידועה כחסידת 'האיחוד האירופי'. שם הרי מקבלים מוסלמים בזרועות פתוחות...

* * *

ועוד לא אמרנו מילה על פרשת השבוע, החותמת ב... נישואי תערובת, פרי 'חיים משותפים' יהודים-ערבים. משולחן כלכלי משותף ("ותקראן לעם לזבחי אלהיהם"; כה,ב) קצרה הדרך לקשרי חברות ופריצות משפחתית.

(נכתב במוצ"ש חקת)

 

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד