שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1195: תולדות כט בחשוון תשס"ח 10/11/2007

שאלה: האם מותר לאפות ב'אופה לחם אוטומטי' שהוכן מערב שבת והלישה והאפייה נעשים בשבת? 

תיאור אופה הלחם:אופה הלחם הוא מכשיר שמכניסים לכלי עמוק את כל החומרים המיועדים לאפית הלחם והמכשיר באופן אוטומטי מבצע את כל השלבים. בתחילה ישנה לישה על ידי תנועה סיבובית של מערבל הנמצא בתחתית הכלי, לאחר מכן ישנה המתנה לתפיחת הבצק, ולבסוף גוף חימום הנמצא בתחתית המכשיר אופה את הבצק. במכשיר ישנם תכניות לסוגי לחם שונים, ברם אין שום אפשרות לשנות את התכנית לאחר תחילת התהליך. בנוסף ישנו טיימר המאפשר להתחיל את תהליך האפייה מס' שעות לאחר הפעלת המכשיר. 

תשובה: יש לדון בשני נושאים: א. גזירת חיתוי בגחלים. ב. איסור השמעת הקול הקיים בשעת הלישה.

א. במשנה (שבת יז,ב) שנינו: "בית שמאי אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום...". הגמ' מבארת ששורש מחלוקות בית שמאי ובית הלל, הוא האם ישנו איסור שביתת כלים אם לאו. להלכה הרמב"ם (שבת,ג), הטור והשו"ע (רנב) הכריעו כדעת בית הלל. לאור זה, יש לכאורה להתיר לאפות את הלחם כאשר כל הפעולות מתבצעות באופן אוטומטי על ידי כיוון התכנית בערב שבת. אולם בהמשך הפרק במסכת שבת (יט,ב) שנינו: "אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, רבי אליעזר אומר: כדי שיקרום התחתון שלה". הגמ' (יח,א) מבארת שהאיסור נובע מחשש חיתוי בגחלים. ברם הגמ' (שם,ב) מתירה במקרה והתנור 'שריק' (רש"י: "פי התנור בטיט סביב כיסוי, אינו מוכן לחתות"), בגלל שאין חשש לחיתוי. ההגהות אשר"י (לה) מזהה את היתרי הצלייה גם באפייה ובעקבות כך מתיר ליתן פת לתנור מכוסה בטיט, ומביאו הבית יוסף (רנד) להלכה וכן הוכרע במשנ"ב. יש להוסיף שבגזירת חיתוי בגחלים מדובר בחשש מעשי לחיתוי, וממילא כשאין אפשרות להתערבות האדם לא שייכת הגזירה. לאור זה, מכיון שאין שום אפשרות לשנות את התכנית אחרי תחילת ההפעלה, לא שייכת גזירת חיתוי בגחלים וממילא, מצד גזירת חיתוי בגחלים, יהיה מותר לאפות באופה הלחם כאשר הפעלת התוכנית בוצעה בערב שבת. 

ב. ביחס לאיסור השמעת הקולהקיים בשעת הלישה, מובאת בגמ' (יח) ברייתא המצמצמת את ההיתר של בית הלל: "אבל אין נותנין חיטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום". בגמ' נחלקו בטעם האיסור: רב יוסף באר שהאיסור הוא לשיטת בית שמאי מדין שביתת כלים, ואילו רבה באר שהאיסור הוא גם לדעת בית הלל המתירים שביתת כלים בגלל השמעת הקול - ומבאר רש"י: "ואוושא מילתא בשבת ואיכא זילותא". נחלקו הראשונים בפסק ההלכה: הר"ח, תוס', רא"ש, מאירי, ספר התרומה, או"ז רוקח, הגהות מימוניות, סמ"ג, סמ"ק והטור פסקו כרבה לאסור ואילו ר"ת, רב נטרונאי גאון, ר' יהודה אלברצלוני, ראבי"ה, התשב"ץ בשם בעל העיטור, בעל המאור, הרמב"ם והרי"ף על פי הריב"ש, פסקו כרב יוסף להיתר.

הבית-יוסף (רנב) סיכם: "ולענין הלכה כיון שהרי"ף הרמב"ם ורבינו תם מתירים ועוד מילתא דרבנן הוא הכי נקטינן, אלא שבמקום שנהגו איסור, אין להתיר". וכן פסק בשו"ע. הרמ"א בדרכי משה ובהגהות אוסר מלכתחילה אא"כ יש פסידא שאז יש להקל. לאור זה, לדעת מרן אין כל מניעה להפעיל את אופה הלחם, כיון שהלכה כרב יוסף שגם בריחים מותר. ואילו לפי הרמ"א יש לדאוג ששלב הלישה יתבצע לפני כניסת השבת מפני שקול הלישה יש בוזילותא לשבת.

הרב רא"ם הכהן: Reem.hacohen@gmail.com

 

הדפסשלח לחבר
לינר
havaya
עבור לתוכן העמוד